יש בי צד שבא לי לספר, ויש צד שהכל עוד שברירי ואני כל הזמן אומרת - אחרי השקיפות, אחרי שליש ראשון, אחרי סקירה מוקדמת, כשתצא הבטן...
הן לא קרובות פיזית, זה לא בקטע של עזרה טכנית.. אלא רגשית, להתרגש איתן, וגם לפרוק על כל הבחילות וההקאות והחולשה והעייפות בלי חשש שינחשו שאני בהריון לפני שסיפרתי, בסוף זה משהו משמעותי בחיים שלי והייתי רוצה שהן ידעו. מצד שני - מה הלחץ? בנחתתת, חכי עם זה, לא בא לך שכל העולם ידע. האחים יעלבו אם אספר לפניהם לחברות (הם קטנים ולא בא לי לספר והשכונה שלנו רכלנית ובטוח יפלט לאחד מהם), וכזה אם מספרים לחברות שלי, אז זה אומר גם לחברים של בעלי... וכאילו לא בא לי שכל העולם ידע, בא לי כזה שכל אחד מאיתנו יספר ל3 חברים טובים שיודעים לשמור סוד ושבת שלום. אבל בתכלס זה לא יקרה, תמיד אחרי שמספרים או שנפלט למישהו, או שאצלך משתחרר החסם של לא לספר...
אופפ הסתבכתי.
מה אומרות?
אני כרגע שבוע 10 וחלק מהדילמה הגדולה היא שיש כמה חתונות קרובות בימים-שבועות הקרובים ואני לא מרגישה כ"כ טוב ולא נראה לי שאצליח לרקוד, אני עם הקאות וממש חלשה. ירדתי 3 קילו מתחילת ההריון, ואני צמודה לבקבוק מים נון-סטופ כדי לא להתייבש חלילה (יכולה לשתות גם 4 ליטר ביום, בפועל מקיאה את הרוב כנראה). אז גם שחברה שלי שאני מלווה לא תעלב, וגם בכללי כזה שתהיה חברה טובה שתתמוך בי אם אני אהיה מבוחלת ואצטרך להקיא באמצע החיים. ואם אני מספרת לחברה הזו, אז כבר לספר לעוד שתי חברות טובות כדי לא לעשות אפליה ולהתרגש גם איתן 😅
אוף, מרגיש לי מוקדם מדיי ואני קצת נהנית שזה סוד שלנו (ושל ההורים😅) אבל גם בא לי לספר

מה עושים?