אצלנו כם עזר מצד אחד להיות עם היד על הדופק, לנסות להאכיל כמה שיותר ולחשוב על דברים מחזקים להכניס לתפריט..
ומצד שני, אני קצת מצטערת על האובר דאגה שהייתי בה, נכנסתי מדי למקום של לחץ וזה סתם ישב עלי מדי..
אז אני מבינה את הדאגה מצד אחד, אבל מצד שני צריך לשים לב שזה לא מחליש ומבאס אלא מגייס אותנו לחשיבה יצירתית ושמחה איך לשפר את המצב..
וגם, לפעמים ממש הרגשתי שהיא מרגישה שאני לחוצה אז היא עושה לי דווקא..
תינוקות מאוד רגישים לזה...
ולפרקטיקה.. אצלנו מגיל 5 חודשים בערך הכנתי לה טחון בבחנדר- קווקר מבושל, תפוח, בננה, תמרים הרבה כמה שצריך כדי שיהיה ממתוק, טחינה קצת, שקדיה קצת ומגיל 7/8 חודשים הוספתי גם 2 כפות שמנת חמוצה בהמלצת הרופאה.
הייתי מכינה ומקפיאה, והיא אהבה דווקא לאכול את זה קפוא, מין גלידה כזו, והייתי מקפידה להאכיל כל בוקר כוס חד פעמית כזו. זה היה ממש לא קל.. כי היא אף פעם לא הסכימה לשבת בכסא אוכל יותר מדקה, אז הייתי מאכילה קבוע כשהיא משחקת על הרצפה ומסתובבת ואני רודפת אחריה. קשה אבל עבד..
לצהריים - אחרי שניסיתי כל מיני דברים כמו מרק עוף טחון, מרק עוף חתוך קטנטן וכאלה.. בסוף גילינו שהיא אוהבת קציצות הודו פשוטות, היה לנו בהקפאה, וכל יום הייתי מוציאה שלוש (חילקתי לשקיות של שלוש) ומחממת לה ומאכילה.
בערב לא קבוע.. לפעמים חביתה וחתיכות לחם ,לפעמים עוד פעם אוכל קפוא כמו הבוקר..
מה שלמדתי שצריך הרבה ניסוי וטעייה עד שמוצאים מה שנם אוהבים ואז להוסיף לזה דברים מזינים ולהאכיל כל יום אפילו שיהיה בדיוק אותו דבר,העיקר שמצאתי משהו שמסכימה כמות ואז יש עליה במשקל, אפילו איטית..
ורק להגיד שהשניים לפניה היו אכלנים חבל על הזמן ופתאום היא לא.. אז יש ילדים כאלה וזה לא קשור אלייך..♡
ועוד משהו, חשוב להתייעץ עם רופא, אבל אם הוא סתם חופר ומלחיץ ועושה רגשות אשם, זה ממש לא במקום! אין פה עניין של רגשות אשם.. ויש ילדים כאלה. צריך רופא פרקטי עם עצות למה לשים לב ומה יכול לעזור.. אז אולי תנסי רופא אחר באזור..
בהצלחה גדולה!!