פורום הריון ולידה (עמוד 1607)

להימנע מסוכרים ופחמימות מעובדות
לאכול הרבה פירות וירקות

נסי שבועיים ככה תראי שיפור בטוח

על איזה מקום מופיעים הפצעים?
אפשר לנסות מסיכה מחימר ירוק. למרוח שמן לבנדר נקודתית על פצעים. הוא מחטא.
אם אין אפשרות לקנות את אלה, מיץ מלימון גם מחטא.

את יכולה לנסות להתקשר למרפאה ולהתחנן למזכירה שזה דחוף ושאת אחרי לידה... הרבה פעמים הן מכניסות, יש להם תורים שמורים לדברים דחופים או בלתי צפויים.
הבעיה רק שרופא עור הוא פחות הכתובת להגיד אם זה מותר בהנקה או לא. לי פעם נתנו משהו עם קורטיזון והרופא משפחה שלי אסר את זה מכל וכל.

ותודה לכולכן

זה שעדיף לא לדבר על זה הרבה, כי זה מעצים את הקושי.
חודש וחצי אחרי לידה זה סביר. תנסו להסיח את הדעת עד שיגיע הרגע. להקפיד יותר על הרחקות אם אפשר.
בנוגע לעניין התדירות וכו - אני חושבת שעל זה כן צריך לדבר. והרבה..זה ממש חשוב לזוגיות בריאה שיהיה שיח על האישות

עכשיו, זה סתם קשה יותר..
אבל לא על זה כתבתי...
ולגבי התדירות אויי כמה דיברתי איתו על זה כי מבחינתי כל יום, אבל אני לא אזום לבד כל הזמן... וגם עכשיו אני אומרת לו שבטח אחרי שאטבול והכל יחזור לקדמותו שוב פעם התדירות תרד..

ואגב את כל מה שכתבתי שיתפתי גם אותו הבוקר אבל לא סיימנו לדבר עלזה, ורוצה לדעת מה עוד נשים מרגישות לגבי זה כי מאמינה שזה לא רק בעלי..

נכון שזה יושב על משו אמוציונלי ורגיש, וצריך לדעת איך לדבר על זה בצורה רגישה ונכונה אבל זו הדרך.
רעיון ש@מיקי מאוס דיברה עליו זה לקבוע זמנים מראש לאישות. תנסי את זה אולי זה יעזור
וגם לגבי העניין של מחוות רומנטיות במהלך היום - תגידי לו שאת זקוקה לזה, ותיזמי גם בעצמך כדי להתחיל להתרגל לזה
ותזכרי שבאמת זה לא עניין של אוהב או לא אוהב, בטח שהוא אוהב אותך אבל יש לו גם צורך פיזי וכשאסורים יותר קשה פסיכולוגית להימנע מאשר כשמותרים

אבל אף פעם לא הייתה תדירות גבוהה בקיום יחסים, אולי בתקופה הקצרה שאחרי החתונה...

מנסה ליזום יותר אבל עדין תדירות נמוכה כי אני לפעמים עייפה כדי ליזום..

ואני יודעת שהוא אוהב אותי ודואג לי ושאני חס וחלילה לא כלי פורקן בשבילו, אבל זה ההרגשה שאני לא ממש מצליחה לשלוט עליה

אני אגיד לך מה אני חושבת באופן כללי על העניין ואולי תוכלי לקחת מזה משהו לעצמך
בגדול, היחסים מאפשרים לגבר פורקן. נכון.
גם האישה צריכה יחסים. נפשית ופיזית.
וגבר תמיד רוצה שאשתו תהיה שמחה ומסופקת. ויותר מזה, הוא כמובן רוצה לדעת שהוא זה שמשמח אותה.
אבל מעבר לזה, זו אפשרות מצוינת למפגש זוגי מסוג אחר, שמאפשר חוויה אחרת, ויכול ללבוש צורות שונות.
אפשר לנצח להיתקע במקום הזה של להרגיש אובייקט ( אפילו שבשכל מבינים שזה לא שם בכלל) ואפשר לקחת את זה למקום אחר, לנצל את הצורך הפיזי שלו בקרבה ואת הצורך הנפשי שלך בתדירות גבוהה ולגוון את היחסים בכל מיני דרכים שאולי יגרמו ליותר עניין מצדו, ומהצד של האישה - להיפתח למקום הזה של אישות שהוא לא רק נפשי במהות (אני מנסה להתנסח בעדינות כי זה פורום פתוח אני מקווה שאת מבינה אותי)

שהצורך שלהם הוא ממש פיזי.
כמו שאת רעבה, צמאה וכד.
הם ממש צריכים את זה
זה לא סותר את זה שהוא אוהב אותך ורוצה לחבק ולהרעיף אהבה במגע.
זה גם וגם.
מבינה את התחושות שלך.
אבל גברים ונשים לא עובדים אותו דבר.

זה צורך ממש בסיסי שלהם

שזה הענין של פת בסלו...
כשהוא יודע שאתם מותרים, פחות דחוף לו לממש את האפשרות..
כשהוא יודע שאתם אסורים ולא יודעים מתי תוכלו להיות שוב יחד זה קשה יותר.

תיארתי במדוייק את בסיס ההבדל בין גבר לאשה.
הרבה לא יאהבו את מה שאני הולכת לומר, אבל ברוב המוחלט של המקרים- זו המציאות.
יש יוצאי דופן, אבל בגדול, אשה זה רגש, גבר זה עשייה.
זה לא הפכים, אבל זה נק' מוצא שונה.
וודאי שגם הגברים צריכים מגע על מנת להביע קרבה ואהבה וגם נשים יכולות לחוש אהבה ותשוקה מיחסים.
אבל המערכת שלהם בנויה ככה, שהם פשוט צריכים את זה יותר מאיתנו.
זה לא הופך אותם לבעל"ח או לסרטים או לא יודעת מה.
בד"כ גבר יצטרך הרבה יותר יחסים מאשה.
וזה תקין ו נורמלי.

מה כן אפשר לעשות-
קודם כל להבין את זה ולהכיל את זה.
גם לבעלי מאוד קשה שאני מתלוננת לו שקשה לי. הייתה תקופה שכל יום השיחה ביננו הייתה כמה אני מתמודדת עם ההריון, ועם העבודה והעבודות בית. באיזשהו שלב הוא אמר לי די, את מכניסה אותי לדיכאון!
ואני רק רציתי לשתף ולפרוק. אותו דבר הפוך.
לצורך העניין החשוב משתפת פה הרבה מעבר למה שצריך כי אני חושבת שאני אחת החברות הכי חשופות פה.כשאנחנו אסורים, בעלי כמעט לא מסוגל ללכת ברחוב בלי לחזור בדיכאון מזה שקשה לו ההתמודדות עם היצר.
תחשבי-
אני אחרי לידה, בלי ישנה בלילות, כאבים מכל מקום, הורמונלית
שומעת כמה הוא מחכה שאני אלבום כדי 'להשתחרר'
אבל זה בוער בהם.
זה כמו אש שאוכלת אותם ממש ככה.
בעלי תמיד מתאר את זה-
תארי לעצמך שאת שלושה ימים בצום
ו
אז שמים לך את האוכל האבוב עעלייך
מול העיניים.
ואת מריחה ורואה והבטן מקרקרת והעיר נוזל ואסור לך לגעת.
כן זה נשמע נורא
אבל זו ההתמודדות.
זה ללא לוקח מיל, מזה שהוא יכול להיות מאוהב בך עד מעל הראש ולדאוג לך ולרצות בטובתו. זה לא אומר שהוא מחפיץ אותך.
אלא באמת שהוא צריך אותך.
רק את יכולה לתת לו את הצורך הבסיסי הזה שלו.
אני לוקחת את זה למקום של מחמאה, למרות שזה לפעמים קשה ויכול לגרום לתחושה לא נעימה.

אפשר גם לדבר איתו ולשקף לו מה זה גורם לך להרגיש
ולבוא לעמק השווה.
הוא יכול למתן וולשתוק ללפעמים
אבל אני חושבת שאנחנו הנשים ברוב הפעמים פשוט לא נוכל להבין את ההתמודדות שלהם
שהיא התמודדות הישרדותית הרבה פעמים.

לפי דעתי ממש חבל שלא מלמדים את זה בנות לפני החתונה זה יכולת למנוע הימין חוסר נעימות בין בני הזוג...



מקווה שהובנתי..

אצלנו זה שונה בקטע שדווקא אני האישה יותר רוצה וצריכה את זה ביום יום כשאנחנו מותרים ממנו, זה רק עכשיו כשאנחנו אסורים שאני חשה שהוא רוצה את זה יותר ממני, כי פתאום תקופה ארוכה שהוא לא הגיע לפורקן..
ומבינה שזה ככה אצלם, שזה צורך בסיסי שהרבה זמן לא הגיע למימוש אבל כמו שאמרתי ההרגשה שלי היא שלולא הקטע של היחסים לא היה בוער לו ככ שאטבול, כמו שבוער לו עכשיו ... וזה מבאס.. כמה שאני מבינה שככה זה גברים כמו שרשמת, זה עדין מבאס.. במיוחד שבזמנים שמותרים הוא לא כזה משתוקק לזה בתדירות גבוהה אז מה, עכשיו כשהרבה זמן לא עשינו את זה פתאום זה בראש מעיינך כל הזמן? ואז כשאטבול שוב פעם זה ידעך ויחזור להיות פעם ב...? זה לא תחושה של החפצה קצת?
אמרתי לו את הרגשות שלי אבל עוד לא הספקנו לדבר על זה נראה מה הוא יגיד..

עם התחושה של האובייקט.
וזאת על אף שבעלי אדם מדהים ורגיש.
אני חושבת שכמו שכתבת, וכתבו בנות נוספות,
מאד מאד קשה לנו כנשים להבין את זה,
ולדעתי זה קשה ומורכב עוד יותר בסערת הורמונים ורגשות נוספים.
שולחת חיבוק
ומקווה שתמצאו דרך טובה, בה יהיה לשניכם טוב, מקרב, מהנה ומענג

תקופה מאתגרת
כן כדאי לדבר על זה ולבטא את ההתמודדות של כל אחד מכם לפחות הידיעה נותנת ביטחון ומרגוע.
באופן כללי ממליצה לעשות סמוך לפני כל לידה תיאום ציפיות כללי, ולכלול את הנושא הזה, איך נתמודד ומה נעשה כדי לתמוך אחד בשני בזמן הקשיים, להציף את הפחדים והתהיות מהמציאות הזו.

*אהובות*🌹

*היום יום ג' ויש סגולה ענקית להיום לומר פרשת המן ידועה ומפורסמת שמועילה לפרנסה בשפע, ומובא בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל זיע"א, כי סגולה מיוחדת לומר את פרשת המן (שניים מקרא ואחד תרגום) ביום שלישי בשבוע שקוראים בו את פרשת בשלח, שחל השבוע.*

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה.

נוסח פרשת המן – 

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָּא וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַּם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ בְּדִיל דַּאֲנַסִּנּוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.

וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְּנוּן יָת דְּיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְּיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְיָ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְּעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ.

וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְיָ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְיָ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ.

וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ [קֳדָמוֹהִי] יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָה אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְּלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ.

וַאֲמַר מֹשֶׁה בִּדְיִתַּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִּי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָּהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְיָ, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן.

וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן.

וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְיָ נִרְאָה בֶּעָנָן.

וַהֲוָה כַּד מַלִּיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל וְאִתְפְּנִיּוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְּלִי בַּעֲנָנָא.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

וּמַלִּיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר.

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.

שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן.

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה.

וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא.

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.

וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָּא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַּעְדַּק מְקַלַּף דַּעְדַּק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא.

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה.

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְיָ לָכֶם לְאָכְלָה.

וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָּא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָה הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכָל.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ.

דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵּיהּ גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַּלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְּבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵיהּ תִּסְּבוּן.

וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.

וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.

וַעֲבַדוּ כֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקַטוּ דְּאַסְגִּי וּדְאַזְעַר.

וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.

וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ.

וּכְלוֹ בְעֻמְרָא וְלָא אוֹתַר דְּאַסְגֵּי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִּיר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ לְקָטוּ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָּא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגֵז עֲלֵיהוֹן מֹשֶׁה.

וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס.

וּלְקָטוּ יָתֵיהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְּבַר לְפוּם מֵיכְלֵיהּ וּמָה דְמִשְׁתָּאַר מִנֵּיהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה.

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיאָתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחַד וְאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִּיאוּ לְמֹשֶׁה.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיְיָ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.

וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִּי מַלִּיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֱפוֹ וְיָת דִּי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָּׁלָא בַּשִּׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא.

וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.

וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ.

וְאַצְנָעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דִּפַקִּיד מֹשֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵיהּ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.

וַאֲמַר מֹשֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵּיהּ בְּחַקְלָא.

שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵּיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵיהּ.

 

ללוח המשרות של קרן קמ"ח – לחץ כאן

 

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקָט וְלָא אַשְׁכָּחוּ.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַּר פִּקּוּדַי וְאוֹרָיָתִי.

רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

רְאוּ כִּי יְיָ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֱנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֱנַשׁ מֵאַתְרֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה.

וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

וְנָחוּ עַמָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה.

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.

וּקְרוֹ בֵית יִשְרָאֵל יָת שְׁמֵיהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גַּדָּא חִוָּר וְטַעֲמֵיהּ כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַאֲמַר מֹשֶׁה דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַקִּיד יְיָ מְלֵי עֻמְרָא מִנֵּיהּ לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן יָת לַחְמָא דִּי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְיָ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.

וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַּמָּן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן.

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת.

כְּמָא דִי פַקִּיד יְיָ לְמֹשֶׁה וְאַצְנְעֵיהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְּרָא.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.

וּבְנֵי יִשְרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְּמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָּא אֲכָלוּ עַד דְּאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן.

וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.

וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא.

 

לאחר קריאת פרשת המן  אומרים נוסח זה:

אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם.

תודה לבורא עולם על כל הטוב שגמלנו

נזכה לגאולה שלימה בחסד וברחמים היום!

אמן

ככה זה שכל פסוק כפול + התרגום?

בצורה של דולר? 😎

חיבוק❤️

באמת מכעיס שאף אחד לא לוקח אחריות על המצב...

לא אמור להיות הבדל.

יכול להיות גם ברמה הזאת, נכון?

היה לי רק היריון אחד עם שלייה קדמית, שבוע 24 שלו היה בערך לפני חמש שנים...

תודה.

שימחת אישה עייפה...

הגיוני שזה סתם וירוס אחר אבל גם הגיוני שזה קורונה, 12,000 מאומתים ביום זה לא כזה מופרך להידבק

אפשר לגוון במפה אחרת לא לבנה אלא בצבע אחר
אפשר מפיות בד
חבקים
אגרטלים קטנים עם פרחים
פלייסמנטים
יש היום כוסות זכוכית צבעוניות אם את בעניין

לגבי עיצוב-
הכי קל זה מפיות!! בטח ביוטיוב גם יש סוגים של קיפולים קלים ויפים.
כדאי להשקיע במפיות איכותיות (ה20 בחבילה) כי זה ממש משדרג.

עוד משהו- ראנר. זה ממש יפה ומוסיף. יש ראנרים שהם גם תחתית לסירים...

יש אנשים שאוהבים פרחים, אני פחות אוהבת. ישמצב שיש בזה גם בעיתיות בשבת, אבל אני לא סגורה עלזה

בס״ד

אפשר לקנות 2-3 ואז זה יוצר כל מיני אפשרויות לגיוון. אני קניתי בחנות של חד״פ איכותי. נראה לי 20 ש״ח כל אחד. מחזיקים כבר כשנה ב״ה. (שמה מפת ניילון מעל)

אפשר לשחק עם קיפולי מפיות. יש כל מיני הדרכות פשוטות ביוטוב. וכמובן לקנות מפיות יפות כאלה.

לחילופין אפשר להשקיע בחבקים. או אפילו להכין מחציי גליל נייר טואלט ולצבוע. פעילות ממש מתוקה עם הילדים ואפשר להתאים את שאר השולחן למה שהכנתם. 🥰

אה. וזר פרחים כמובן 💐

אשרייך! שולחן שבת נאה זה באמת מוסיף המוווון!

ואו סידור שולחן זה אחד הדברים האהובים עליי
אני מסדרת בשישי על הבוקר וזה מה שנותן לי כח לבשל.
🌸לדעתי הכי יפה זה מפה לבנה (אבל בלי הניילון, זה ממש משדרג. מקסימום מתלכלך אז יש מכונה עם אקונומיקה הכל יורד) ואפשר לקנות פלייסמנטים (ככה אומרים?) שזה כמו תחתיות מתחת לצלחות..
🌸אני אוהבת פרחים😍 לדעתי בכמה אגרטלים קטנים (אפשר בקבוקי סודה ריקים ולהוריד מדבקות) זה תופס פחות מקום ונראה יותר אסטטי. אם אין פרחים אפשר לקשט עם עשבי תיבול כמו רוזמרין וכו'..
🌸לעשות מים עם טעמים, כמה פלחי לימון, נענע..יש כל מיני שילובים
🌸ואת הנרות לשים על השולחן, גם נותן אווירה (אני דמה על השולחן כדי לחסוך מקום על השיש).

אפשר לקבל גם השראה מפינטרסט, יש שם ים רעיונות.

לא זוכרת מה בדיוק

כי ראיתי עוד משפחות עם נרות שבת על השולחן

אי אפשר להזיז אותם בשבת
אז צריך לקחת בחשבון שזה יישאר כל השבת על המפה

אם זה נשאר אז אין בעיה

הפתרון הוא שבשעת הדלקת נרות לשים על המגש של הנרות משהו נוסף שלא מוקצה (אצלי בבית היו שמים חלה, ראיתי כאלו ששמים טבעת) ואז המגש נהיה בסיס לדבר מותר (וגם כמובן בסיס לדבר אסור) ואז מותר להוריד את המגש עם הנרות מהשולחן

מאד בהלכות שבת, לא יודעת מה הסיבה שזה מותר אבל היות וככה עשינו בבית אז ברור לי שזה מותר לפחות לפי חלק מהפסיקות

הוא נהיה בסיס לדבר האסור בגלל הנרות. אבל אם מניחים בזמן הדלקת נרות עוד משהו מותר ובעל חשיבות על השולחן כמו ספר קודש או מאכל, אז השולחן הוא גם בסיס לדבר המותר ואחר כך אפשר להזיז אותו עם הנרות אם צריכים.
כנ"ל לגבי אם רוצים להוריד את המגש עם הנרות מהשולחן, שמים על המגש לפני הדלקת נרות משהו מותר.

נשמח! וגם בכלל בתמונות של עיצובי שולחן.

אני ממש מתבאסת, מאווווווד אוהבת שולחן יפה לכבוד שבת, אני קונה פריטים, מפיות, מפות, חבקנים, פליימניסט ו... משהו לא עובד אצלי טוב. זה לא נראה יפה כמו בתכנון שבדמיון 🤭

זה לא בקבוק סודה, אבל אותן סגנון,בקבוק של שמן רק הוצאתי תווית וקשרתי חוט מסביב לפיה
ובמקום החבקנים קשרתי עת המפיות עם חוט כפרי

זה שמן של 750 מל?

ותודה🤗🤗

במקום אחד גדול, בע''ה אני אערוך ואצלם לכבוד שבת 🥀🌹💐🌺🌷

1. תמיד טוב לבדוק...
2. אפשר לקנות מפיות יפות ולקםל... יש כל מיני קיפולים מעניינים

אפשר לשים ראנר על המפה
פרחים חיים או מלאכותיים
מפיות יפות בקיפולים מיוחדים או עם מחזיקי מפיות דקורטיביים

ראנר!
חפשי הדסה עיצוב אחר לדוגמא

מתכוונת ליישם בשבת הקרובה בלי נדר! תודה!!!

אפילו מישהי שילדה שם בתקופה אחרת של הקורונה..

אענה לך מאוחר יוצר בעזרת ה׳

אלא בתחילתו ודבר נוסף שדברים משתנים כל הזמן אבל ביקור חולים לדעתי פחות שמרני בנושא קורונה

 

1.לא. אלא אם יש תסמינים (לא משנה אם מחוסנת או לא)

2. מתייחסים אלא כחולת קורונה ממה שהבנתי.

3. לי לא אמרו לשים מסיכה...

4. אם יולדת מאומתת היא מועברת לשערי צדק אם יש זמן לגבי אשפוז לא יודעת מניחה כנ"ל.

5. אין מחלקת קורונה. 

6. לא יודעת

7.אני עשיתי ביות מלא. יש אחיות שמתנגדות אבל אם מבקשים בחיוך ויפה זורמים איתך. אמרו לי שצריך לבקש להיות או בחדר לבד או עם יולדת שגם היא עם התינוק. 

8. גם לא יודעת

 

יצא שמלא אני לא יודעת מקווה שבכל זאת עזר

אבל הייתי בהריון בסיכון, מאושפזת לפני ואחרי זמן ממושך, אז זה היה לפני הרבה זמן וגם אין לי ממש מושג מה היו הנהלים של יולדת 'רגילה'.
1. לא עשו לי בדיקה, שאלו רק אם אני מחוסנת.
2.חושבת שמעבירים לשערי צדק, אבל לא בטוחה שאני זוכרת נכון...
3. הייתי עם מסכה, חושבת שבאיזשהו שלב היא ירדה. לא העירו על זה יותר מדי. בלידה, בשאר השהות שלי שם מאוד הקפידו. במחלקות כל הזמן צריך להיות עם מסכה (חוץ מבחדר).
על השאר לא ממש יודעת לענות...
אבל באמת שמומלץ פשוט להתקשר ולברר. המזכירות נעימות ויתנו לך את כל המידע הדרוש...

הייתי שם בסיור לאחרונה.

1. אמרו שלא עושים בדיקה אלא אם באה במגע או אם עם תסמינים.

2. יולדת עם קורונה הם מעבירים לשערי צדק, מאמינה שאין הבדל בין יולדת בבידוד כי אין להם תנאים לכך.

3. בסיור הם אמרו שעד שלב הלחיצות, בפועל הבנתי שהם יותר גמישים עם זה אם כי זה גם תלוי על איזו מיילדת "נפלת".

4-6 נמצא ב 2. אין מחלקת קורונה ומעבירים לשערי צדק.

7. הם מאפשרים ביות כמעט מלא, שכולל שעה בבוקר ושעה בערב בתינוקיה לביקור רופא ושאר הזמן איתך - בכפוף להסכמת החברה לחדר בעניין השינה. אמרו שאם מציינים מראש הם משתדלים מאד להתאים חדר שיסתדר ויאפשר זאת וכמעט אין מקרים שלא.

8. לא יודעת לענות.

 

שוב, הכל מהסיור אז זה מתבסס על מידע שהם מסרו לפני בערך חודש.

 

בהצלחה!

 

אני מתלבטת אם יהיה אפשר לבקש לעבור לשע"צ אחרי הלידה גם בלי קשר לקורונה או לא... רק בשביל הביות המלא... (ואם בכלל בשע"צ יזרמו עם זה...)
יולדת מאומתת בשע"צ נמצאת במחלקת יולדות או במחלקת קורונה?

יש מחלקה אחת או יותר שהסבו ממחלקה רגילה ליולדות קורונה, ז"א, היולדות המאומתות לא נמצאות במחלקת קורונה הכללית של ביה"ח אלא במחלקת יולדות מיוחדת למאומתות...

למה שתדביק אחרים ותסכן את התינוקות הקטנים?
לא יודעת שם ספציפית אבל אם לא מקפידים לבודד את המאומתת זו בעיה מאוד גדולה וממש מסוכן.

או משהו כזה...

אבל לא ניסיתי, אולי אפשר לברר

לא בהכרח מעידות על כך שקר לו
הגוף שלהן עדיין מאוד קטן ולא מצליח לווסת את החום הפנימי כלפי החום החיצוני
לכן, תשימי לב שהחדר בטמפרטורה נעימה
שהוא לבוש חם, אבל לא בהגזמה כי גם חימום יתר זה מסוכן, ושמיכה נעימה
אם את רוצה לבדוק אם קר לו או לא, תגעי בקצה האף/בעורף.

וכשחום עולה, בד"כ האינדיקציה זה כפות רגליים קרות...

כל פעם מתלבטת אם זה אולי כן אומר שקר להם

לי נגיד זה קורה עכשיו. נעים לי מאד אבל ידיים קרות🤷‍♀️

אז החום 'בורח' משם
ולכן מרגיש שזה קר
כמובן שאם הידיים קפואות ממש, צריך להוסיף שכבה
אבל אם הן קצת קרירות, זה לא אומר בוודאות שקר לילד...

ואם הידיים קפואות והאף לא? באמת שואלת.
עוד לא עליתי על דרך לדעת אם באמת נעים להם או לא

שפשוט הגפיים שהן החלק הכי "רחוק" ממרכז הגוף, הקצוות של הגוף, מתקררות יותר מהר, זה לא אומר שהתינוק קופא מקור, זה אומר שהגוף שלו מתחיל להתקרר..
אז לשים לב, אם הוא לבוש טוב ונעים בחדר- הגוף לא יתקרר מידי, ואם קר מידי והוא לא לבוש טוב, לאט לאט כל הגוף יתקרר..
היא אמרה שהמדד הכי טוב זה להרגיש באיזור החזה, הגב.. זה המקומות המרכזיים בגוף ואם הם קרים זה לא טוב..

לא יודעת אם זה נכון. לי זה נשמע די הגיוני.. אז אני הולכת לפי זה בדרך כלל..

אנחנו ככ דואגות לקטנטנים האלה שבחורף זה העיקר להמנע מהקור. אבל חם מידי זה יותר מסוכן מהצטננות
(כמו שסוגרים חלונות וכו' שלא יידבקו ממשו. שבפועל.. נדבקים הרבה במחלות חורך דווקא בגלל החלונות הסגורים החימומים והחנק בתוך הבית. שמעתי פעם רופא שאמר להקפיד על פתיחת חלון בחורף.)

וגם הילד. ישנוני מידי. מרגיש חם בכללל הגוף מידי כאילו יש לו חום.
השיער מתחיל להזיע.

אני צריכה לתת תוספת לתינוקת אז זה ממש נוח לי ככה לאסוף את החלב שגם ככה יוצא במקום לשאוב...
קנינו באחת הרשתות של מוצרי תינוקות, עלה סביבות 50 או יותר לא זוכרת.

עלה משהו כמו 8 ש"ח...

היה לי מעולה להתחלה כשהייתי מלאה ויצאו לי מנות מכובדות רק מהכוס טפטופים, ותכלס ככה התחלתי את המאגר חלב שלי😅
היום כשהחלב שלי כבר מאוזן זה לא רלוונטי כי יוצאות לי במקסימום 2 טיפות מהצד שלא מניקה ממנו

אבל לא הצלחתי למצוא אותו...

יישר כוח על הרצון לתחזק את הבית זה יעשה לך טוב ושמח בעזרת ה'

אצלי ב"ה לא מאוד סבלו מזה, אבל כן זה הורגש יותר בשעות הערב...

ותמיד זה מתישהו שם בין הערביים...

זוכרת תינוק שהייתי שומעת כשהייתי עדיין נערה והלב היה נקרע...

ההורים היו איתו בחלון על הידיים והוא צרח את נשמתו חודשיים תמיד מ7-8 בערב...

אצלינו זה היה ממש מדוייק מבחינת שעות - ב21:30 בדיוק היה מתחיל, ואז זה היה בכי בילתי פוסק ובילתי ניתן להרגעה עד 2:30 לפנות בוקר.

זה היה הזוי כמה זה מדוייק בזמנים.

 

 

וסתם כך באופן כללי גם בלי קשר לגזים, חמותי טוענת שכל התינוקות לא רגועים בזמן של תחילת הלילה - כשהשמש שוקעת , מיןן חוסר רוגע כזה שהיום ניגמר ושנהיה חושך- לא יודעת כמה זה נכון אבל זה מה שהיא טוענת.

לחמותי יש הסבר על כל דבר כמעט, הסברים לא קשורים למצב בעליל...

וכייף לראות אותך כותבת על תינוק, עוד לא עיכלתי שאת כבר לא בהריון 😅

להיות אחרי!

הוא רואה שבעלי חוזר מערבית וזה הזמן שמתחיל לזמר.

אני רק שואלת את עצמי איך יצרח בברית עם הטונים שהוא מגיע אליהם רק מגזים 🤦‍♀️

הבכי של הברית חזק אבל קצר ממש

כל הזמן דואגים להזכיר לי שככל שגדל זה יכאב לו יותר, כאילו יש לי מה לעשות.

אין צפי מתי תהיה הברית?

זה לא נכון, כואב באותה מידה
פשוט יש להם יותר כח לצעוק...

שההחלמה יותר קשה בגיל גדול

ידוע שהיום השמיני זה היום בו קרישת הדם במצב הכי טוב שלה...

לפחות אני שמעתי על זה פעם

נתפלל שכשיבוא הזמן ויעשה ברית

יחלים מהר וטוב

הרבה ילדים עוברים ניתוחים למינהם באיבר המין הרבה אחרי גיל 8 ימים.
וזה בסדר. והחלים יפה תודה לאל.
מניסיון עם אחד מילדי.
היום הולכים לביקורת מקווים לטוב🙏

בע"ה בקרוב ובבריאות שיהיה לכם❤

תעמדי רחוק
לא תשמעי

תודה לכן ❤

האמת שאני חושבת שאם היא פנתה אליך אז היא על הקצה מבחינת סבלנות, מה שפחות טוב לתינוק ואני לא הייתי רגועה לשמוע את זה
מצד שני, לא הייתי מפסיקה הנקה בשום פנים ואופן בגלל זה
אולי לנסות חפץ מעבר כמו דובי וכזה?
תנסי להציע לה תחליף מסוים שלא קשור להנקה ותראי איך היא מגיבה. אם היא לא מגיבה טוב ומתעקשת על הפסקת הנקה, הייתי נפרדת ממנה לשלום.

כשהבת שלי הייתה בערך בגיל הזה המטפלת שלה התלוננה שהילדה בוכה כל פעם שהיא יוצאת משדה הראיה שלה. אמרתי לה ששבית זה לא קורה ושאני תמיד אומרת לה כשאני הולכת לרגע לחדר אחר. ממש לתמלל לאן אני הולכת ומה אני עושה. המטפלת ניסתה את זה והילדה הפסיקה לבכות.
אולי תנסי לבדוק בכיוון הזה?

זה ממש לא קשור.
תינוק תלותי בהורים שלו כי ככה זה תינוקות.
הם תלותיים באנשים שהם סומכים עליהם.

עוד לא התאפשר בנתיים
(לידה אחת שמראש הייתה בסיכון...אז לא היה סיכוי שמרשים לי.. )
בלידה האחרונה אמא שלי ילדה במים,(לידה 9)
והאמת גם דודה שלי...(לידה 6)
שניהן אמרו שזה עשה את הלידה הרבה יותר קלה בפער
ונעימה
שהשלב של הלחיצות והסוף היה יותר קל וקצר

המים לא מתלכלכים??

לובשים חלוק בפנים? יש משהו שאפשר לשים על הגוף? 

זה רק בלי אפידוראל נכון?

אם מתחרטים?

יש בזה סיכונים?

היה לה מושלם, נהנתה מכל רגע

עונה לך על חלק מהשאלות מה שזוכרת שסיפרה

אפשר להכנס עם חלוק, היא באיזשהוא שלב פשוט הורידה.
זה בלי אפידורל
המים מתלכלכים בסוף אבל זה לא כל כל מפריע חח אחכ מתקלחים

בהצלחה

תפוס אז באסה :/

איך קבעת שיחה? מה הפרוצדורה בשביל זה?

יש להם מספר וואטספ של מועדון יולדות

לא נותן לי לרשום פה.

איזה שבוע בערך?

עם מיילדת בשערי צדק בשביל זה.
וממש התבאסתי.
שאלה אותי שאלות שיכלו לשאול בפלאפון..

ובסוף. כשבאתי ללדת, הייתי עם כל התנאים המתאימים, אבל היה קצת עומס והם אפילו לא טרחו לבדוק אם החדר ללידת מים במקרה פנוי. ישר אמרו שלא וזהו.
וזה ביאס אותי בטירוף!
במיוחד שלא נתנו לי להכנס להתקלח באיזשהו שלב כי פחדו שאחד שם והמיילדת נעלמה ולא הועילה בטובה להקשיב לי בחלק הזה.. מהניסיון שלי מקלחת עשה לי כל כך טוב וכל כך קידם את הלידה והקל על הצירים..
אני ממש רוצה לידה הבאה לידת מים. הלוואי והיה גם בעין כרם..

לפני שנה וחצי לא זכור לי שהיה..
האניה בהריון אבדוק את זה יותר.
תודה!

של כמה אלפי שקלים כדי לקבל חדר ללידה טבעית

עולה 300 בערך
ואפשר גם להשאיל ממישהי בפייסבוק..

לא ידעתי את זה...
אבל לידה ראשונה בין כה וכה לא מסכימים

מה אכפת להם שתביאי בריכה מתנפחת לחדר שאת בכל מקרה משתמשת בו..
לא מסכימים לתפוס חדר של לידה במים בלידה ראשונה כי לא רוצים שתתפסי אותו ל48 שעות

חשבתי שזה מסוכן בגלל סיבה רפואית
משוגעים הם
אבל נראה לי יהיה ממש חריג להביא מתנפחת ענקית שתחסום את כל החדר
ואיך יהיה לי מין רותחים?

שחוששים באמת מבחינה רפואית כי לידה ראשונה יותר רגיש.. לא יודעת..

ולגבי המים שמעתי ממשיכים שבעלה כל פעם הוסיף עוד דלי מים רותחים וזה זרם..

בדרך כלל..

מתכוונת שבלידות אחר כך לא מסכימים להיכנס למקלחת אם הגעתם עם פתיחה מתקדמת כי מפחדים שתלדי במקלחת

בלידה הראשונה שלי השתמשתי מלא במקלחת של הקבלה (הפתיחה הייתה קטנה עדיין...)

ואכשהו סתמתי את חור הניקוז והצפתי במים את כל המחלקה

בשאר הלידות תמיד נתנו לי מקלחת רק בדקו פתיחה מידי פעם.

בלידה רביעית נכנסתי למקלחת עם פתיחה 8...

צריך לדבר איתן מראש ולבדוק התאמה, יש להם קריטריונים מסוימים
ואם החדר פנוישאת מגיעה ללידה אז נכנסים אליו

עכשיו זה כבר בטלפון כנראה בגלל הקורונה.

ואיזה מעצבן שלא בדקו!!

חשבתי שמי שנרשמת זה יותר ברור שבודקים. לפחות אדע מה לשאול...

היה מהמם ולא יודעת איך אני אלד עוד פעם בחיים לא במים😅
אשמח לשתף רק תמקדי יותר בשאלות...

עם מיילדת?

היא נכנסת לתוך המים כדי להוציא את התינוק?

מה לבשת? רוצה שבעלי יהיה נוכח ולכן תוהה אם אפשרי לשמור על צניעות.

זה יכול להיות מלחיץ?

ואגב יש לי GBS חיובי זה יכול ליצור בעייה?

 

היא היתה בחוץ, זה בריכה קטנה.
לבשתי מכנסיים קצרים וגופיה. שאלנו את הרב שלנו לפני והוא אמר שאם לא בודקים פתיחה ולא יוצא דם אז מותרים עד לרגע שברור שזה צירי לחץ כבר. והיו לי בערך 2 צירי לחץ ככה שהיינו מותרים כמעט כל הלידה..

זה לא היה מלחיץ בכלל. אבל התכוננתי. ומי שלא מכירה ויודעת צריכה ללמוד על זה כמו שצריך ולעשות סוויץ' רציני ביותר בראש.

עם gbs חיובי לא יולדים בבית. בעקרון אני אישית רוצה להמשיך ללדת בבית בע"ה אבל כל סיכון הכי קטנטן אני אלך לבית חולים. אבל יודעת שיש יולדות בית שפשוט לא בודקות gbs.

ברוך ה' , העיקר שנגמר בטוב

בשתי הלידות האחרונות- 2 ו3
הגעתי לחדר לידה בפתיחה מלאה.

אם תהיה לידה שאגיע בשלב מוקדם יותר ויזרמו איתי על זה - הלוואי, אבל לא נערכת מראש..

מה יכול להיות? יצא מהצד השני... ב''ה שלא נחנקה, זה עלול להתקע בקנה, ה'ישמור.

למה שהולך פה בפורום...

אם היא חס וחלילה היתה נחנקת היית יודעת מזה.
אם היא בלעה ועכשיו הכל טוב-
יצא בטיטול..

יש הרבה פעמים מדבקות, פייטים, פיסות עעיתון...

אולי אפילו מסודרת יפה מוכנה לאריזה מחדש

אם בלעה - הכל טוב בעז"ה
(לא שאני ממליצה על מדבקות כארוחת בוקר לתינוקת ... אבל קרה קרה לא נורא)

אני יודעת על מגנטים בטריות ודברים חדים.

שבשבת בן השנה שלי אכל חרק שמצא על הרצפה
לילד שלום (לחרק פחות)

לא עשינו כלום בנידון

שכן שלי בילדות היה אוכל נמלים

רק תשימי לב שנותנת יציאה כרגיל ולא מפתחת עצירות (אם בלעה הרבה)

פעם מצאתי בטיפול של הבת שלי מדבקה של תפוז כזה.. מגולגלת יפה יפה,🤣

מחיר מופקע, שיווק אגרסיבי, חוסר שקיפות
מאמינה שכל היתרונות שהם מדברים עליהם שקיימים במוצרים שלהם אפשר להשיג הרבה יותר בזול בלי כל ההתנהלות הבעייתית

אבל יש לא מעט סיפורים ברשת על אנשים שזה ממש עזר להם, ולפני כמה שנים ראיתי בסטטוס של מישהי שזה עזר לה פלאים.

תודה!

אז לקחתי פעם אחת והפסקתי.

חבל על אלפיים שקל.

באסה על הכסף...

למה לאכול קפסולות של פירות וירקות במקום לאכול אותם טריים ויפים?
רוצה אותם בצורה נוזלית? תקני נינג'ה ותטחני שייקים.

החומרים שמכניסים בעיבוד של הקפסולות לא יותר בריאים מחומרי ריסוס לעניות דעתי.
ואפשר לקנות אורגני אם זה קריטי.

כתבו לך יפה

או מה שנקרא - מזון על
עדיף כמה שיותר טרי

תודה לכולן

אבל לא בכמות גדולה
כמה חליפות שיהיה להתחלה כשהמחירים עוד בשמיים

כמעט לא יצא שלא התאים.

פשוט לפי הגיל של שנה הבאה.

תחילת עונה כול כלכך יקר.

משלימה רק עכשיו...

חוסכת ככה המון המון כסף! בעיקר כי אין לי ממי לקבל בגדים ואין לי אפשרות להעביר בין הבנות שלי (כי הן תאומות).

קרה שנפלתי עם מידות שהיו גדולות מידי, אבל בעז"ה באביב זה כבר יתאים להן.

קבוצות וואסטפ של אימהות לא אוגרות ומוסרות שם המון דברים טובים.
)אני אישית לא צריכה, כי מקבלת בגדים מאחיינים שלי)

מכירה גן באזור השרון. יש גם גמחים למיניהם.

תחפשי אולי ביד 2. אני רואה באזור שלי הרבה שמוסרים

אין סיבה שלא. שההנחות מגיעיות ל70 אחוז, זה פאר משמעותי!!

חוסך המון, כי בתחילת עונה הבגדים ממש יקרים.
וגם ככה אני רגועה יותר שיש לי בגדים להתחיל את העונה, ולא צריכה לרוץ לקנות ברגע שמתחיל הטפטוף הראשון.

אבל כן עם ילדים. הכי גרוע יתאים בסוף עונה או אפילו יישמר עוד שנה בארון, אם יש לי ספק על מידות אני קונה מידה קצת גדולה

אני לא קונה הרבה כי אני כן מקבלת בגדים אבל לא מספיק יודעת מה וכמה ובאיזה מצב הם יגיעו (בני דודים מאוד קרובים בגיל אז רק בתחילת עונה בודקים מה כבר נהיה קטן וכו)

בגדים,נעליים גרביים גופיות.

לא קונה כלום בתחילת עונה

2 זוגות ב 150 ש"ח

מצד אחד יש להם נעליים לכרגע, מצד שני בא לי להזמין, והם הולכים עם נעלי ספורט על השנה( חוגי ספורט וכו') מצד שלישי בנעליים לא תמיד אני קולעת למידות בהמשך... אז בקיצור התלבטות

להיות טוב, לא? גם אם לא לחורף הבא, אז לפחות למידה הבאה.הם גדלים מהר

בהנחה שאין רגל רחבה או ילד בררן נעליים כמו שלי חחח

יש גם איזה 60 אחוז הנחה על כל השאר
גם בקדס יש מבצעים טובים עכשיו

נראה לי נורמלי, קשה לנו הנשים אנחנו צריכות חופש מדי פעם, אל תרגישי רע או אשמה עם המצב, קשה לגדל ילדים ולעשות כביסות וכלים כל הזמן, זה חוזר על עצמו ואנחנו חוות סוג של בדידות בתוך הבית עם המטלות... אז את אישה נהדרת ומקסימה אני בטוחה, יעברו כמה ימים ונקווה שהכל יירגע חיבוק ענקקק

מציעה לך בחום רב ללכת לאשת מקצוע ולפרק את השחור הזה איתה ביחד. אין שום סיבה שתרגישי ככה. זה בר טיפול. ואם קשה לך לאסוף את עצמך ולפנות לטיפול, בקשי מבעלך שיקח את זה על עצמו ויקבע לך ויסיע אותך ומה שצריך.
שוב חיבוק🤗 ושולחת הרבה כוחות. אל תישארי עם זה לבד בבקשה.

לא יכולה להסביר לבעלי את מצבי

או לאף אחד אחר

פשוט הפסקתי לדבר עם חברות טובות שירגישו עלי

איתו אי אפשר להפסיק

קחי פתק יפה
תכתבי עליו
בעלי היקר והאהוב
אני מרגישה שיש לי דיכאון אחרי לידה
בבקשה תקרא על זה קצת בגוגל
ותעזור לי
אני אוהבת אותך
אני רוצה לצאת מזה
אני צריכה שתעזור לי

❤️

מאמץ קטן בשבילך, את לא צריכה לנסח במילים את הרגשות והתחושות שלך. רק לכתוב דיכאון אחרי לידה.
וככה לגייס את בעלך להיות איתך בצד שלך בלי לעבור דרך ציניות ושתיקות ודברים קשים שכבר אמרתם אולי אחד לשני.

תבקשי ממנו עזרה, תבקשי ממנו שיעזור לך לעזור לעצמך.

חיבוק ענק נשמה
את נשמעת באמת אדם עשיר
מגיע לך לחיות את זה עם האיש שאת אוהבת ועם הילד שלכם ולא להסתובב בחור שחור של עצמך
❤❤❤

הריון חודש לא יודעת בדיוק חמישי שישי...

והוא איש מקסים אבל גבר.. לא חושב שהמילים דכאון יגידו לו הרבה חוץ מזה שלי אין מצב רוח

הוא מקשיב ממש טוב אבל אני לא מצליחה להגיד לו כלום.

 

יש רב השכונה שאנחנו שואלים הלכות אבל לא בשביל לדבר איתו או עם אשתו

וקצת התנתקתי מאנשים אז לא יודעת

זה בכוונה אין לי כח לדבר

מה שמיואשת כתבה זה שיחפש בגוגל.
אם זה לא נראה לך טוב, יש סיכוי שתוכלי לקחת את עצמך לרופאת משפחה ולספר לה?
אולי כשזה מישהו שלא מכיר אותך לא יהיה לך כל כך קשה לספר?

אני דווקא לא חושבת שצריך רב או רבנית, צריך איש או אשת מקצוע.
נראה לי מובן מאד שקשה להסביר את התחושות שלך. נשמע שהכל בולע אותך וזה מאד קשה להסביר את זה בצורה הגיונית לאדם שלא חווה את זה.

מרגישה קצת מובנת.. בתוך כל הלא..

חשבתי ללכת לרופאה אבל אני עברתי קופת חולים ועוד לא הייתי אצל הרופאת משפחה אף פעם

אני לא יודעת איך היא

אבל גם אם היא נחמדה זה מוזר

 

תנסי אולי לחשוב שוב אם את יכולה לקבל כוח מבעלך בצורה שאת יכולה לבקש, זה בטוח יעזור לך המון.

מתייגת לך את @קמה ש. המהממת.

בס''ד

 

על כל הדברים הטובים והחכמים שנכתבו כבר. 

 

@פה לפריקה יקרה, אני שולחת לך חיבוק מאד-מאד גדול!!!

מבין השורות שומעים איזו זוגיות מיוחדת יש ביניכם,

עם הרבה מאד אהבה, נתינה, ושמחה של ביחד.

זה נכס גדול ממש, והוא שלכם, ובע''ה עוד תחזרו לכל הטוב הזה, ממקום חזק ואוהב עוד יותר.

 

מתפללת שתחזרי לעצמך כמה שיותר מהר ושבקרוב כל זה יהיה שייך לעבר.

 

ואני שולחת לך הרבה תמיכה ואהבה!

 

❤❤❤❤❤❤

זו תופעה מוכרת. אני בעד לשתף את אמא או את בעלך או את רופאת המשפחה אם רת מעדיפה. אפילו רק לכתוב פתק כמו ש @מיואשת****** הציעה. ושהםיניעו את זה הלאה. לא עשית שום דבר רע, את פשוט צריכה עזרה. ומגיע לך לקבל אותה כי את נשמעת אישה, אמא ורעיה נפלאה.💕

יכולה רק לומר שעבר לי כמה ימים אחרי ההריון ומקווה שזה יעודד אותך
ועדיין אין ענין וטעם לסבול לבד
תתקשרי לעמותת ניצה לקבל ערה
וממש חשוב שלפחות תגידי לבעלך שזה מרגיש כמו דיכאון.
זה שהוא גבר לא אומר שהוא טיפש
הוא יכול לקרוא בגוגל ולכל הפחות לנסות לעזור לך להגיע לאנשיחמקצוע ולהיות פחות מתוסכל

ואיך הוא יכול לעזור

חיבוק גדול גדול ועוד אחד ענק
ליבי איתך
בעזרתו יתברך עוד יהיה טוב❤

אני עברתי 4 דכאונות ב4 הריונות
זה עבר מיד אחרי הלידה
לא טפלתי בזה וסבלתי
כדאי לך לנסות לטפל

בגוגל נראה שאחרי הלידה זה רק מחמיר

מהרגשה פיזית גרועה ובחילות מתחילת ההריון ועד סופו, כשזה עבר , עבר הדיכאון.
יש כאלו שלא עובר להן ומתפתח לדיכאון אחרי לידה.

או כל אחות. הן שם גם בשביל זה

בתור אישה שחוותה לא מעט היריונות ועכשיו במצב סוף סוף מאוזן הורמלנית רוצה להגיד לך ככה:
אחותי היקרה!!!
בהיריון אנחנו משהו אחר לגמרי הכל שם מתבלבל מתערבב יש נשים שיותר קל להן יש כאלה שהכל יותר ריגשי וקשה ובוכות לרוב (ככה אני הייתי) המצב הזה לא ישאר את תתאזני ותחזרי לעצמך אחרי הלידה או אחרי ההנקה.. זה מצב זמני בלבד. לכן לדעתי כרגע תנשמי עמוק, תשתפי את בעלך שביררת ואת מבינה שזה קורה לעוד נשים.. חוסר החשק בהיריון הרגישות יתר, חוסר חיבור לבעל, זה משהו נפוץ מאוד בתקופה הזאת.. תסבירי לו שזה יגמר.. זה יעבור, זה לא לעד. ובינתיים צריך למצוא את הדרך להקל עלייך ועליו שלא תסבלו שניכם... תחשבי מה מרגיע אותך שאת בתוך כל הבלאגן הריגשי עם בעלך? מה יעשה לך טוב? אולי להתאוור עם חברה אולי ללכת לאמא? לפעמים גם שווה ורצוי לשלוח את הבעל לצבור כוחות....
תהי אמיתית עם עצמך... תגידי לעצמך... יקרה, מה יעשה אותך יותר שמחה ורגועה בימים לא קלים אלו. תעני ותיישמי
...
באהבה רבה
שה' יאיר דרככם אמן!

אני יודעת שיש הורמונים בהריון

לא חושבת שמה שיש לי כרגע נכנס להגדרה של 'סביר'

 

האמת אני לא יודעת מה יעשה לי טוב

אמא שלי גרה רחוק ורק ילחיץ אותה (ואני באמת כמעט לא מדברת איתה לאחרונה כי אני חושבת שהיא תרגיש)

את החברות שלי די נטשתי כי אותו הסיבה

ואין לי כח לדבר 

אין לי כח לאף אחד,

מעייף אותי אפילו לאכול

 

אתמול כן הייתי מאד נחמדה ולקחתי את הבן שלי למשחקיה שלפחות יהנה עם חברים והיה מבסוט

ובדך הביתה בכה שהוא לא רוצה ללכת לבית שלנו ששקט שם.. (הוא בן שנתיים וחצי)

והוא צודק עצוב אצלינו בבית וזה בגללי

אבל אני לא יודעת מה לעשות

היו לו הרבה טריגרים. החלטתי לקחת את עצמי בידיים וללכת לטיפול cbt. עזר לי ממש..

 

עברתי את זה כרווקה.

 

לא הייתי אחרי לידה או בהריון או משהו,

אבל הייתי בכזה דיכאון

שהרגשתי שזה או מוות 

או לחיות כל חיי בבית משוגעים.

 

כן, זו היתה הבחירה שלי.

לא יכולתי לאכול כלום, גלידה היתה בשבילי כמו חצץ.

ההרגשה היא שהעולם כולו חיצוני וזר.

אין שייכות לעולם. כאילו היקום שלך הוא לגמרי מקביל

ואין לך בכלל כוח להתחיל להסביר 

לעולם הזה שבחוץ

את מה שקורה לך בפנים.

כי זה פשוט.... אין מילים. 

ומה הטעם לנסות?

אז את הולכת כאילו שד שחור מוצץ את הלשד של פנימיותך.

 

לי לקח הרבה זמן לצאת מזה,

ועד היום אני לא חושבת ש"יוצאים מזה" (כי בסוף גם הדיכאון זו את, ואת לא יכולה לצאת מעצמך)

אלא שהנפש מוצאת יותר ויותר טעם בחיים

והשחור עדיין איפשהו ברקע

אבל החיים מתחזקים יותר.

 

בעיניי,

את לא צריכה לשמוע עכשיו על אנשים שיצאו מזה,

אלא יותר על איך את חיה עכשיו.

ומי יכול להבין את החשיכה.

 

כי יותר מכל את במצוקה בגלל זה

שאת נמצאת בחושך סמיך

ואת לא מסוגלת להושיט יד לעזרה

וגם לא יודעת להגיד מה קורה איתך

ובהיגיון שלך את כבר אומרת לעצמך

שבעלך לא יוכל לזה ושהוא יעזוב

ושאת פוגעת בילד ובתינוק שלכם...

 

זה כאיו היגיון "צודק"

אבל זו דרך נוספת לייסר את עצמך

כאילו לא מספיק קשה לך...

 

יקרה,

את צריכה מישהי\מישהו שיבינו אותך קודם כל.

שידעו לדובב לך את המקום הזה

שידעו לא להיבהל מהחושך

ולא להדוף אותו ישר ובמהירות...

 

אני לא יודעת אם זו אשת טיפול

או חברה טובה שעברה חוויה דומה,

אבל אני ממש חושבת, ומתוך הניסיון שלי אומרת- שזה ה-s.o.s המיידי.

מישהו שמבין.

 

אני יודעת על כמה שממש מדברות על זה בגלוי...

אם את רוצה אוכל לבדוק לך.

 

ואשת מקצוע- כדאי ממש.

אני תמיד מעדיפה אשת מקצוע שגם חוותה דברים בעצמה

ואז מדברת מתוך חוויה אישית (ולא מתוך לימוד בספרים...)

אבל אולי גם מי שלא חוותה אותו דבר

יכולה להיכנס לנעלייך ולהרגיש איפה את נמצאת.

 

תנסי לחשוב מי יכול לתת לך את ההרגשה שאת לא לבד בחושך

את ההרגשה שביקום המקביל בו את נמצאת

יש נפש שרואה ועיניים מתבוננות 

בלי בכלל לנסות להוציא אותך מזה

אלא רק פשוט להיות איתך במקום הזה כמו שאת.

 

מחבקת אותך על המסע שלך!
נשמע שאת יכולה בעצמך להיות אשת טיפול (אולי את כבר?) או לפחות להיות "חברה טובה שעברה חוויה דומה".
כתבת מדהים לדעתי יש לך שליחות עצומה בתחום.

ולפותחת,
חיבוק ענק. לא התכוונת אבל ריגשת אותי עם ההודעה שלך. את נשמעת חזקה, לביאה, גם אם את לא מרגישה ככה. שאלת על הבעל רז אני עונה מהניסיון שלי, הרבה פעמים כשמרגישים לא טוב רגשית, האינסטינקט הוא לא לדבר על זה. לעשות מאמץ לשתוק ולחכות שיעבור. כי למה לבאס את האווירה ובטח מול הבעל שאת כ"כ אוהבת. אבל תחשבי שזה היה הפוך, והוא היה בדיכאון. כמה היית רוצה שידבר איתך על זה, שיבקש עזרה, שיגיד לך אהובה אני בדיכאון (כנראה) ואין לי חשק אפילו שאני ככ רוצה שכן! זה לא היה עוזר לך שהוא היה מתגבר ושותק. אז בבקשה ממך, דברי על זה. תגידי לו את זה במילים הכי פשוטות. אני חוששת שאני בדיכאון. כמו שכתבת, אוהבת אותך ואתה אותי אבל לא יכולה להחזיק יותר. בטוחה שכשתדברו על זה וכמה שיותר, הוא יהיה הרבה פחות חסר אונים וכאוב. מאחלת לך המון בהצלחה ומקווה שתחזרי לפה לבשר לנו שהשתפר❤️

אתן מהממות באמת וזה למה שיתפתי פה

בסוף גם האנונימיות מקלה..

 

עכשיו אחריי שהוצאתי שאלתן הגבתן עניתי

יותר קל להגיד עוד פעם.

 

אני מאמינה שהכי נכון לשתף את האיש שלי

רק צריכה הרבה כוחות שאין לי כל כך בשביל זה..

 

מקווה שהיום בערב כשיחזור אצליח.

 

מגיעים לך חיים טובים ומספקים בכל מובן.

(וזה באמת באמת קשה!!)

חושבת שהייתי מראה לו את מה שכתבת כאן.
אפילו לעשות צילומסך ולשלוח עכשיו, ברגע שיש לך את הכח שצריך.
לי זה עוזר. לכתוב יותר קל לי מלדבר ואז לזרוק את זה אליו שיקרא. שלא תהיה לי אפשרות להפסיק באמצע..

הוא נשמע רגיש ומאוד מאוד קשוב, הכי רוצה בעולם להיות איתך.
ועכשיו זה המקום שלך.
למצוא את הכח לפתוח לו פתח זה קשה קשה קשה במצב כזה, אבל זה אפשרי.
כפתחו של מחט.

וזה לא סתם. זה לא רק הרגשה רע גופנית כזו או אחרת. זה גוף נפש, זה להרגיש ולראות שחור, ופחדים, ובדידות, והרגשה של נפילה חופשית.
וזה לגיטימי מאוד.
אז דבר ראשון תנסי לשתף את בעלך שאת נמצאת במקום הזה. אפילו להראות לו את השרשור יעזור.
טיפול! טיפול, טיפול על תזניחי את עצמך.
אם תכתבי לנו אזור בארץ נוכל להמליץ לך על מטפלות. מניסיון לא בהכרח חובה פסיכולוגית קלינית. אלא בעיקר אישה שתתחברי אליה ובעלת ניסיון. היא יכולה להיות יועצת, פסיכולוגית, פסיכותרפיסטית, מטפלת בתרפיות וכו'...
ולאט לאט. שתרגישי לגיטימית תנסי לשתף כמה שיותר את הבעל הוא יכול להיות מקור תמיכה נהדר. וגם אם יש אחות, אמא, דודה או חברה שיכולה לתמוך בלי שיפוטיות. לעטוף את עצמך בכמה שיותר תמיכה זה חשוב...
וחיבוק גדול. חוויתי כמה פעמים דכאון בתוך סך ההריונות. אז רק רוצה לעודד. א. זה לא חייב להיות בכל הריון. ב. זה יכול להיגמר בלידה.
לי עזר גם טיפול אלטרנטיבי של מוח אחד.