אז ככה.. לאחרונה הבנתי שאני דג מת.
זורמת עם הזרם, ואין לי באמת דעה וזה כואב וקשה לי.
אם אני ליד אנשים שמדברים רע על אדם מסוים, אני מצטרפת.
למרות שאני לא ממש חושבת כמוהם.
גיסי דיבר על אישה מסוימת שלמדה איתו, שעברה משהו לא פשוט בחיים.
והיא סוג של "רוכבת" על המקרה הזה, ומספרת את מה שעברה בכל מקום. האמת שאותה אישה פגעה בי בעבר.
אז ניצלתי את הרגע, והוספתי עליה גם לשון הרע.
ועכשיו בתור אמא לילדים, כואב לי בלב.
כי ברוך ה תודה לבורא עולם.. לא עברתי את מה שהיא עברה.
אז למה שאשפוט אותה?
ובאופן כללי, יצא לי לחשוב
שרק אם בן אדם עובר משהו ממש קיצוני, ורע.
אז אנחנו חומלים עליו.. אבל אם מתמודד עם משהו שנחשב *בעניינו* קליל אז מזלזלים.
אני מרדימה את הילדים שלי, ומתביישת בעצמי.
איך מכפרים על זה?
זורמת עם הזרם, ואין לי באמת דעה וזה כואב וקשה לי.
אם אני ליד אנשים שמדברים רע על אדם מסוים, אני מצטרפת.
למרות שאני לא ממש חושבת כמוהם.
גיסי דיבר על אישה מסוימת שלמדה איתו, שעברה משהו לא פשוט בחיים.
והיא סוג של "רוכבת" על המקרה הזה, ומספרת את מה שעברה בכל מקום. האמת שאותה אישה פגעה בי בעבר.
אז ניצלתי את הרגע, והוספתי עליה גם לשון הרע.
ועכשיו בתור אמא לילדים, כואב לי בלב.
כי ברוך ה תודה לבורא עולם.. לא עברתי את מה שהיא עברה.
אז למה שאשפוט אותה?
ובאופן כללי, יצא לי לחשוב
שרק אם בן אדם עובר משהו ממש קיצוני, ורע.
אז אנחנו חומלים עליו.. אבל אם מתמודד עם משהו שנחשב *בעניינו* קליל אז מזלזלים.
אני מרדימה את הילדים שלי, ומתביישת בעצמי.
איך מכפרים על זה?
בקרוב, בשמחה ולא שום שאלות ובעיות
🙂🙃
