הבן שלנו חולה כבר כמעט שבוע, הוא לא ישן טוב כבר כמעט חודש לסירוגין. שבועיים שיניים (נראה לנו) אחרי זה קצת הפסקה ועכשיו שוב פעם. הוא מתעורר בלילה, עצבני ולא רגוע. נותנים משככי כאבים מסביב לשעון.
שבוע שעבר גם העלה חום ובמשך חמישה ימים עדיין יש חום.
אנחנו כל הזמן עם אקמולי ונורופן לסירוגין, בלי זה, עולה חום, הוא עצבני ולא רגוע. והוא לא באמת מוכן לקחת את התרופה, אז צריך לתת בכוח ואני מרגישה כל כך רע שאני נותנת לו ככה כשהוא צורח, אבל אין ברירה.
בעלי יוצא מוקדם לעבודה כך יום, חוץ מזה הוא גם לומד.
אני לומדת תואר ממש עמוס, יש לי שתי מטלות להגיש עוד יומיים שבקושי התחלתי. אבל הייתי מיום שלישי אני בבית עם הקטן.
כל העומס הזה, הבית מתבלגן, כולנו עייפים, מרגישה במירוץ מטורף.
אז אם כל זה לא מספיק, היום רבנו. זה היה די ברור שזה יקרה עומס כזה ועייפות מצטברת... מסלול ברור להתנגשות.
אבל אין לי כוח
לא בא לי לריב
אבל כל אחד השלו ונראה לי אפילו אין לנו כוח לראות אחד את הצד של השני. (בדרך כלל ממש מצליחים)
ואין לי כוח
ונגמרה לי הסבלנות
בא לי לישון
בא לי שנייה לעצמי
בא לי לא לריב