בעקבות החודש המודעות לסרטן השד...
פעם, למאורע הזה היה קצת קשר אליי.
עבדתי כטכנאית ממוגרפיה 5 שנים.
מי שלא מכירה , הייתי זאת שלוחצת על השד עם המכשיר ומצלמת אותו . בודקת אם יש משהו חשוד ואם כן, עושה צילומים נוספים.
אחרי שסיימתי את התואר, יכלתי לבחור בכל תחום דימות: סיטי, רנטגן , אולטרסאונד..
אבל התאהבתי, לא לא בבדיקה בעצמה!
אהבתי את ההזדמנות לראות ולהכיר נשים מכל העדות והמגזרים, מכל השכבות הסוציואקונומיות.
👩⚖️👩🦰🧑🦱👵👨🦼🧕👮♀️
לראות את היחס לגוף שלהן ולעצמן.
עברו דרכי המון נשים.
עבדתי בשני מכונים פרטיים ובבית חולים.
הבדיקות האלה מתבצעות כמו במפעל, מאוד טכניות, יש רבע שעה גג לכל מטופלת.🤖
השתדלתי תמיד שעבודה שלי לא תהפוך לרובוטית. לרוב, הצלחתי. למדתי מחוכמת חיים של אותם נשים שעברו דרכי, בעצמי גם ניסיתי להיות אוזן קשבת באותם רגעים חשופים.
כבר שנתיים שאני לא במקצוע ואני בבית.
לא מכאיבה, לא לוחצת, לא מושכת, לא מנחמת, לא מרגיעה, לא מחבקת, לא מחפשת ממצאים ולא נושאת באחריות.
כרגע אין לי לא פניות נפשית ולא פיזית למקצוע הזה, כי יש לי ילדים קטנים בבית שצריכים אותי.🤱
מי יודע, אולי יום אחד אחזור.
אבל היום אני כבר כמעט שנה כותבת בשביל נשים.
חולקת איתן עצות ותובנות בנוגע לנשיות, זוגיות, אמהות ולחיים.
ובעצמי לומדת לחיות חיים מאוזנים יותר🧘♀️.גם פה פוגשת חברות למסע. ואיתן עוברת דרך חזרה לפשטות בתזונה ,בטיפוח ובצריכה. 🌱
ואולי למישהי הכתיבה שלי תרפא משהו בלב.
❤
)
