פורום הריון ולידה (עמוד 2082)

לא ילדתי שם, אבל נראה לי די בסיסי שבית חולים יביא פדים אחרי לידה

מחוסנת, הייתה צריכה לעבור בדיקה
ככה זכור לי שסיפרה ..

בן כמה הוא?
מגיל חודש עד לפני גיל חצי שנה היינו בניסיונות מוצץ ואז זה נגמר סופית ולא היה על מה לדבר..
ניסית סוגים שונים של מוצצים?
בהתחלה היינו עם מוצץ אבנט רגיל והיה כזה חצי, ואז החלפנו למוצץ גומי והייתה קצת יותר זרימה,
אבל גם לא תמיד ולא לתקופה ארוכה..
בפועל לא ראיתי שעזר משהו והוא נשאר בלי מוצץ..

תנסי סוגים שונים של מוצצים,
וגם את הגומי הפשוטים, לא יודעת למה אבל אומרים שתינוקות יותר אוהבים את הסוג הזה..

תנסי הכי קטנים. של נוק או דומיו. ותני לו לאט לאט. כל פעם תציעי בעדינות בלי להתייאש.

הוא חושב שאני המוצץ שלו🤦‍♀️

הבעיה שגם בגיל שנה הוא חושב שאני המוצץ שלו🙄

סביב 3 חודשים ..וזה קסם .

אני אולי אתחרט בהמשך אבל זה פשוט קסם ילד בגיל הזה שנרדם לבד ויודע לחזור לישון ..

גם אצלי לא הסכימה מוצצים

הוא עוד קטן.
3 דברים מעולים מנסיוני:
1. לשים לו את המוצץ, ולהחזיק עם כף היד קצת על הלחי. נשמע מטופש, עובד פלאים!

2. לשים במוצץ טיפה מיץ ענבים.

3. לקנות מוצץ 0-2 של מאם .

מוצץ זה החיים😌

הייתי גם שמה לו מוצץ וכזה מלטפת בלחי ואז הוא היה נשאר עם המוצץ..

בגיל שנה וחצי העיף אותו לבד. סרבן שני לא הצלחתי להרגיל

אמרה לי לנסות את המוצצי גומי (גומי, לא סיליקון) של טומי טיפי. מתכוונת לנסות, אעדכן.. בינתיים אני עם מאם 0-2 והוא לוקח אותם רק במנשא

עד אז חצי לקחה.
ועכשיו חזרה לקחת מידי פעם. בת 7 חודשים
הצענו לה כל הזמן.
ונתנו לה לשחק עם זה .

ואז קרה הפלא, הוא לא עוזב את המוצץ עד עצם היום הזה, בן 3 פלוס...

בסוף מיאוש חיפשתי את המוצצים הגומי החומים האלה כמו של פעם ( שהם פשוט מגעילים, אבל פעם בבית החלמה בטלזסטון אחת האחיות בתינוקיה אמרה לי, לכל סרבן תני מוצץ גומי והוא יקח) ומצאתי חומים של טומי טיפי . ככה ישבתי איתה כמה פעמים טבלתי לה קצת במיץ ענבים תירוש והיא התרגלה מעולה.
פעם היה לויטמין די של טיפטיפות טעם מתוק, אז הייתי מטפטפת להם טיפה על מוצץ מיד מכניסה לפה וזה היה קונה אותם...

ואחרי כמה זמן לא הסכים להסתכל עליהם יותר..
עכשיו הוא בכלל לא מבין איך זה אמור להכנס לפה שלו, במעון יש לו מוצץ שנראלי מהחודש הראשון במעון תלוי במקום והוא לא השתמש בו😅

אולי לבקש בפשטות לא להחריג אותה משאר ילדי הגן ולשמור על סדר היום כנדרש?
זה קורה לעתים קרובות או שזה פינוק מדי פעם?
כי אני בטוחה שזה גורם לילדה להנות בגן ולהרגיש רצויה

את יכולה לתרץ את זה כהכנה למסגרת של שנה הבאה, שבה היא תהיה כמו כולם ואת חוששת שהמעבר יהיה לה חד.
או פשוט להגיד שזה לא מתאים לך, שאת לא עושה לילדה בת 3 לק והחלקות וכל העניינים שנוגעים לגופה נשארים מחוץ לתחום.
לגבי יציאה מהגן שוב, שחשוב לך שהיא תשאר במרחב הבטוח של הגן, ואם תרצי תוציאי אותה את לקניות..

בהצלחה

לא ממש הבנתי מה זה גן ביתי, אבל פשוט אין מצב 😑
לשים לה לק בלי לשאול אותך? להוציא אותה מהגן לקניות? ומה פתאום היא הולכת עם נער בן 17 במקום להיות ליד הגננת עם כל הילדים?

נשמע לי הזוי האמת...
כדאי למצוא גן שהיא לא הכי גדולה בו וגם שהגננת יותר אחראית 🤨🤨

אני הייתי מסבירה שזה פחות מתאים לי ואם זנ לא עוזר אז מוציאה.
אני פוחדת מהדברים האלה 🤷‍♀️

אם הגננת לא איזה חברה טובה שלך וכו'. נשמע לי הזוי מאוד.

לא צריך להיות דבר כזה לא נעים..ילד בן 17 מסתובב עם ילדה בת 3? ולגננת זה נראה נורמלי? כל הסיפור נשמע ממש ממש מוזר.לא שבהכרח כי קורה שם משהו אלא בגלל שהגננת לא מספיק עם אינטלגנציה רגשית להבין שזה הזוי

אחרת לא מבינה את הסיפור הזה..
בכל מקרה ההשתלבות שלה בביתה של המטפלת מיוחדת מאוד...
לא הייתי רואה בזה משהו כל כך נורא.
אני כל הזמן מחפשת מטפלת שתתייחס לבת שלי הכי בחום והיא תרגיש אצלה בבית.
אבל גבולות חשוב לשים...תגידי שלא מקובל עלייך לק (אם באמת לא מקובל)
ולא מקובל שתצא איתה לקניות וחשוב לך שתרגיש חלק מהילדות בגן כי שנה הבאה עולה לגן עירייה וצריכה להרגיש מה זה להיות ילדה בגן רגיל.
חשוב להסביר בנעם ונעימות.
שאת מסבירה לכי על הקטע של הכנה לגן עיריה ולכן חשוב לך שקצת תשנה את הגישה כלפי הילדה.
בהצלחה

ומוסיפה.. שזה גן ביתי ויכול להיות שהם מרגישים בנוח להתייחס אליה כמו בת משפחה, אני אישית הייתי מוחמת מזה כי זה מראה שאוהבים את הבת שלך וכיף בחברתה
ואם טוב לה ומתייחסים אליה יפה זה הכי חשוב , כי גם ביתי=אוירה יותר חמימה
אם את מעוניינת בסדר יום יותר ברור אז פשוט לבקש שלא תצא מידי ותשאר כמו שאר הגן אבל גם שלא יהיה קיצוני לצד השני פתאום שלא תיקח אותה והמשפחה של הגננת לא ישחקו איתה ,כי אז היא יכולה להסיק שלא מעוניינים בה או שלא סומכים עליה.

סה"כ מפנקים אותה.
אני הייתי מוחמאת מזה לגמרי,
(במידה ובאמת אין חשש לפגיעה בה)
לק וכד' הייתי צוחקת, אולי באמת שזה מוגזם הייתי מעירה בהומור או משהו,
בדיוק כמו שהייתי מעירה לאחותי עם הילדות שלה היו מחזירות לי את הבנות שלי מאופרות ומפונפנות...

אבל לגמרי לא הייתי לוקחת את זה לקטע רע.
אפשר לבקש בצורה נעימה שהיא תהיה יותר "חלק מהגן" ופחות מלכת השבט, סתם כי אני לא מאמינה בילדי תותים ופינוק יתר...
תגידי משהו בסגנון וואי אחרייך איך היא תשתלב בגן אצטרך למצוא קוסמת כמוך
או איזה גמילה מהפינוק מחכה לי אח"כ,

אם הילדה אוהבת את הגן לא הייתי מוציאה אותה משם בשביל חודשיים.
אם היא נחשפת דרך המתבגרים לתכנים שאת לא אוהבת אפשר לבקש שפחות מתאים להשמיע לה את זה
היה לי פעם צהרון כזה שרשמתי את הילדים לקייטנות שם בהמלצת חברה, בהתחלה חשבתי שבמקרה החברה שלי חברה של הגננת עד שראיתי שכל האמהות חברות של הגננת ועפות עליה,
ובאמת הגבולות הטבעיים של גננת- ילדי הגנננת- אמהות- ילדי הגן קצת היטשטשו...

היה יום אחד שביקשתי אם אפשר להשאיר לשעה נוספת אז היא הכניסה את הילדים לבית עצמו ונתנה ארוחת ערב וכו' ואז כשהגעתי יצא שדיברנו וסיפרתי לה שיש לנו חצי שעה הליכה
אז היא ממש לחצה עלי להישאר ולאכול גם תכלס זה הציל אותי עד שבעלי בא לאסוף את כולנו עם הרכב,
וזה הפתיע אותי יחס כזה סה"כ הייתי חברה של חברה.
יש בזה יתרונות בטשטוש גבולות הזה, עובדה הבת שלך אוהבת את המקום,
לטווח ארוך אני ממש שמבינה למה היית רוצה סדר יום ברור, ושיתיחסו אליה כמו לכולם,
אבל בשביל חודשיים לא נורא.. יהיו לה מספיק מסגרות קשוחות בחיים.

לא רוצה את הילדה שלי ליד אנשים שלא אישרתי מראש (מתבגרים או אחרים). זה לא באמת כמו דודה שאת מכירה אותה ואת הילדים שלה, זה אנשים שהם מבחינתך זרים.
וכבר היו מקרים, ואני אישית חשדנית מטבעי ותמיד מריצה סרטים בראש.
גם להוציא אותה סתם ככה מהגן לסידורים ממש ממש לא לעניין, מה אם יקרה משהו מחוץ לגן כשהיא לבד עם הבת שלך? (כבר אמרתי שלהריץ סרטים זה אני).

פשוט לא, משום בחינה שהיא. גם לילדה זה לא טוב היציאה הזו מהמסגרת, גם אם הכל תמים ומקסים. והאמת שגם היה מפריע לי מאוד גננת ששיקול הדעת שלה כל כך לקוי (בעיניי).

יש פה פרטים שלא תקינים- כמו לצאת איתה לקניות. בכלל, למה היא צריכה לצאת באמצע היום? שתדאג לעשות את הקניות אחה''צ או בערב.
אבל בכל אופן זה לא תקין שהילדה הולכת איתה.
לגבי כל השאר, נשמע לי פשוט משפחה חמה וכיפית כזאת, וגננת מאוד אוהבת וזורמת.
ספציפית, אם מפריע לך לק, אז תגידי לה איכשהו, שהיא תדע לא לשים לה.
אבל בכללי, עוד חודשיים בסך הכל, ואם כיף לה שם, והיא צוברת חוויות שמחות והרבה אהבה, אני חושבת שהכל בסדר.

כאילו את שמה את הילדה אצל סבתא, והדודים סביבה ואין גבולות שזה בעצם לא שייך שהיא תצא איתה לבד לקניות, וחוזרת עם לק וכד'.. באמת לא לעניין. מצד שני באמת טוב לה.

אותי באופן אישי היה בעיקר מדאיג הקטע שהיא לפעמים עם המתבגרים לבד, אני קצת אוכלת סרטים בכל תחום הפדופילה, וילד בן 17 רוב הסיכויים שלא עושה כלום, אבל לא הייתי רגועה עם זה.
והקטע עם המחליק והלק, לדעתי צריך שיחה עם הגננת, להבהיר לה מה הגבולות שלך.

תבהירי לי שאין מצב שהיא יוצאת מתחום השגחתה
את יכולה לתרץ את זה ששמעת על מקרים שהיה צריך עזרה ראשונה ואת היסטרית וסומכת רק עליה שהיא תדע מה לעשות

כל השאר נשמע כמו סבתל'ה נחמדה

נתתן לי הרבה דעות וכיווני מחשבה ואני ממש מעריכה כל תגובה ותגובה!!

אין עליכן!!!

כי אם כן לא בטוח שהוא תקף על הנ"ל
וזה יכול להיות סיבה טובה למטפלת להפסיק את היציאות מהגן

בלי אישור
כשאנמ שמה את הילדים שלי במעון אני מצפה שיהיו שם עד שאני חוזרת. ממש לא הייתי מוכנה שיוציאו אותם בלי אישור שלי.
לדעתי אין לך מה להתבייש להגיד את זה. נראה לי ברור מאליו. אם אתמגיעה באמצע היום להוציכ את הילדה את מצפה שתהיה שם ולא שתלכי לחפש איפה היא נמצאת.
את רוצה לדעת איםה הבת שלך במשך היום ולא שיספרו לך שיצאה לקניות עם הגננת...

דווקא אצלה הוא היה תינוק וכל השאר גדולים יותר

ושהיתה יוצאת לסידורים היא הביאה אותו עם העגלה ללא רשות אחותי.

במקרה שלה פחדה כי הוא הכי קטן מכל שאר הקבוצה.

היא גם הרגישה כמוך אבל היא אמרה לה שלא תוציא אותו במיוחד שאין ביטוח 

לפי מה שהבנתי שמחוץ לגן אין ביטוח .

ככה זה פתר לה את הבעיה של אי נעימות.

 

כרגע עם צרבת קשההההההההה

(פשוט אני בהריון, ברוך ה'.

ולא רוצה לפרסם.

ורוצה לדעת מה שלום אחרות.)

ואז להחליט אם לקשר את עצמך אליו או לא..

אני לא מוחקת.. עכשיו כשהסברת אני מבינה, פשוט לאחרונה השימושים מהאנונימי קצת חורגים מהמטרה שלשמה הוא נועד. לא אישי מותק

וגם, לא התכוונתי לומר שאת חייבת לעשות ככה הצעתי הצעה, כי אולי זה יהיה לך נוח יותר.

נחמד שמישהו מתעניין...
אני מרגישה רע להתלונן
אבל מרגישה את שפיותי חומקת לה צעד אחר צעד

תודה ששאלת, גמורה.

מתחיל להכביד...

תודה ששאלת

לא רגילה שמתעניינים בי....חחח

חם בטירוף וזה גורם לי להתעייף מכל משימה הכי פשוטה, אני מתפללת עם התלמידים בכיתה ונעצרת לי הנשימה, קמה רגע למשהו ומתנשפת בטירוף... אני רק התחלתי חודש חמישי... ה'יעזור!




אבל אלף פעמים תודה לה'! היום הייתי באולטרסאונד וזה פשוט פלא איך הצוציק הקטן זז, איזה איברים יש לו. מהמם!

לא כ"כ הרגשתי תנועות, וזה הלחיץ אותי כי אני זוכרת שבהריונות הקודמים הרגשתי מוקדם יותר🥴

(בעלי לעומתי זוכר שגם בהריונות הקודמים הייתי לחוצה לפני שהתחילו התנועות 🤦🤦🤭)

בתחילת שבוע הייתי אצל הרופאה שראתה שהכל תקין וגם הרגיעה שזה בסדר עדיין לא להרגיש.

ומאז מרגישה לא באופן מסיבי ותמידי, אבל יותר משבוע שעבר...

היה כיף לשתף😘

זה הריון חמישי שלך? שלי רביעי

בגדול נפשית ופיזית מרגישה יותר טוב.
אבל עכשיו כשאני בעז"ה מתקרבת לסוף (חודש שמיני) הכל נהיה כבד ממש ולוחץ וכואב ותפוס ואין תנוחה שאני יושבת/שוכבת בה ולא כואב לי משהו..

אלף פעמים תודה לה'
שעם כל הקושי, ההריון הזה עובר לי מהר יחסית.
ושהכל תקין. ושהרבה חששות ירדו. ושבאמת אני מוקפת שהרבה טוב ושפע.

והקפדה על ארוחות ספציפיות.
מדדי הסוכר נהדרים, תודה לאל. הייתי קצת רעבה בין הארוחות, אז מחר אבדוק יותר טוב שאני אוכלת מספיק פחמימות בכל ארוחה.
חוץ מזה, הרופא אמר לי אתמול שלדעתו המדידות שלי יהיו תקינות באופן כללי, כי יש לי תנאי פתיחה טובים (הוא גם היה מופתע שיצאה לי העמסה 100 לא תקינה). אז אני הרבה יותר מעודדת ולא בוכה יותר (בינתיים).

וביום חמישי מחליפה קידומת - אהיה בשבוע 30, וזה מדהים שזה מתקרב.

הללויה
משתתפת בצערך על הסוכר
הלואי שיעבור לנו מהר כבר

כיף לגלות
אני גם בחמישי עוברת קידומת ל30, מרגש!

אחרי בשורות טובות מהרופא

אבל ב"ה בסדר סך הכל.

בעיקר מתבאסת שאי אפשר לראות אותו בתדירות יותר גבוהה..
ובא לי לדעת אם זה בן או בת 🙈
בתחילת השבוע יש סקירה מוקדמת ומתפללת שהכל יהיה בסדר. אשמח גם אם הרופא יראה כבר מה זה..

מתכננים לספר להורים שלי אחרי הסקירה, אז קצת חוששת מהתגובה ובעיקר ממה שיהיה אחרי. ומתלבטים מתי לספר לצד השני ולאחים

זהו חפרתי חחחח
זה המקום שלי לפרוק בנושא

לפעמים לא מבינה איך גדלתי והשתניתי בתקופה הזו🤭

בעיקר מחכה כבר ללדת ולהרגיש את האוצר הקטן בידיים שלי❤

 

ובשעה טובה שיהיה לך🤗

שבוע 19 ב"ה!
מרגישה טוב..
מתחילה להרגיש אותו זז, וכל פעם עולות לי דמעות.
זה אמיתי. ממש אמיתי.

אבל מתחילה להרגיש את הבעיטות קצת בקטע מציק. אתמול ניסיתי קצת ללמוד ופשוט לא הצלחתי כי היו בעיטות לא נעימות כל כך... אבל מקבלת את זה באהבה, ולא נאבקתי בזה אלא פשוט שמתי את הלימודים בצד ונשכבתי לנוח להרגיע את הפעילות.

יש כמות שיוצאת, והוא גם לא יום אחד הוא כמה ימים

שזה כמה ימים, אבל דימום לא משמעותי בכלל.. יכולה גם להיות בלי כלום.
ואני לא רוצה לאסור את עצמי סתם ולא רוצה שלא לאסור את עצמי אם צריך... 😔

מתחיל דימום מאסיבי שמצריך פד להתעלם,

אבל לא יודעת מה השיטה שלכם.

בהצלחה

למה זה משנה לך אם זה מחזור או כתמים? הרי אם את מניקה יכול להיות מחזור עם דימום חלש, גם כזה שלא מצריך פד, ויכול להיות דימום יותר מאסיבי שמגיע בלי ביוץ.
הדרך היחידה לדעת אם יש ביוץ היא בדיקת הורמונים או מעקב בא"ס אחרי זמן הביוץ
(לחילופין מעקב אחרי הפרשות יתן אינדיקציה לניסיון של הגוף להגיע לביוץ לא ניתן לדעת אם היה בדיוק)

מה שאני מבינה אחרי הרבה שאלות בתחום זה לא באמת משנה אם זה מחזור עם דימום חלש או כתמים משנה כמות הדימום מבחינת אם זה אוסר או לא וכמובן הכי נכון לשאול רב, לא לאסור סתם בכל אופן כמו שאמר לי רב אחרי שהיה לי כבר לא נעים לשאול עוד פעם אם הדימום אוסר- כמו שלא פשוט להתיר כשאסור כך לא פשוט לאסור כשמותרים, הכי טוב לא להסתכל ואם יהיה דימום מאסיבי לא יהיה לך ספק...
את עם תחתונית שחורה כי את נוהגת שלבנה מקבלת טומאה? שואלת כי לי אמרו דוקא להשתמש בלבנה ולהזהר בימים שיש כתמים של דם ממש כמו ימי חשש גם אם לא אוסר( מכון פועה נראה לי נתנו לי את ההמלצה כדי לא ליצור שאלות נוספות)

אולי כדאי לעקוב, ואם זה ממשיך אז לטפל.
אם זה היה חד פעמי, באמת הייתי חושבת לכיוון חלום רע.

זה גיל שזה כבר מתחיל
וחוץ מזה תבדקי תולעים לפעמים יש קשר...

כי כבר כשחזר מהמעון היה עצבני שזה בפני עצמו מוזר

מציעה כיוון כי הבן שלי בגיל הזה פתאום היו ימים שהתקשה להרדם ובגלל שלא תמיד אני לקחתי אותו לא תמיד שמתי לב מי היתה הסייעת והאם המטפלת הקבועה היתה לקח לי זמן לקלוט שכל פעם שהייתה גננת שונה מהמטפלת והסייעת הקבועה הוא הגיב בקושי להרדם.
אולי הבן שלך מבטא חוסר שביעות רצון בעצבים

מישהי מכירה?

א. מה שקוראים כאן הוא תמיד,אבל תמיד, חלק אחד בפאזל הגדול של החיים. הענין הוא שגם אם יש חלק או שניים של הפאזל שיש בהם קושי, זה ממש לא הופך את כל החיים לממורמרים.
גם מי שפורקת כאן וקצת מתמרמרת על בעלה שלא עוזר או על ילדים ששיגעו אותה אחה''צ או על ילדים עם קשיים וכד'- זה ממש ממש לא אומר שהיא לא שמחה או לא מרוצה או ממורמרת.
זה אומר שקשה לה בנקודות מסוימות והיא בהתמודדות. והפורום כאן עוזר לה להתמודד ..

יש מישהו בעולם שאין לו התמודדויות? קשיים? נקודות של קושי וחסרון?
אין.
לנשואים, לרווקים, לגברים, לנשים, לצעירים, למבוגרים, לכולם יש נקודות קושי בחיים.
זה העולם, אלו החיים.
אז זאת ממש לא צריכה להיות סיבה להיות בדיכאון מהמחשבה על חתונה.
להפך, אם לכולם יש קשיים, אז הקשיים מול בעל וילדים הם קשיים מבורכים!! וטוב שאלו הקשיים.
כמו שאומרים ''אם כואב לך הראש, סימן שיש לך ראש''.

ב. מה נותן כוח לחיות? קודם כל החיים עצמם. לקום כל בוקר לילדים, לטפל בהם, להנות מהם.
כל אחת יש לה רגעים אחרים שנותנים לה כוח, אבל לי למשל, תינוק בן חודשיים שמחייך אלי באושר בארבע לפנות בוקר ומביט בי במבט אינסופי תוך כדי הנקה- זה נותן מלא כוח.
ילדה שאומרת ''אמא, מה שעשית ממש עזר לי לא לפחד''- נותן כוח!
שני ילדים שמשוחחים בינהם שיחה מתוקה לפני שנרדמים- זה נותן כוח.
זה כל הרגעים המתוקים והיפים, הקטנים, של החיים.

ומעבר לזה- כל אחת באמת חייבת לדאוג שהיא גם מתמלאת מדברים שהיא אוהבת. לא רק להיות בנתינה אלא גם בקבלה.

ג. אם זו ההרגשה שלך עכשיו, אז באמת אולי כדאי שלא תיפגשי עם בחורים. כי כדי להתחתן צריך רצון, ובלי רצון זה פשוט לא יקרה.
נשמע לי שיש לך קושי אישי מסוים, שהוא זה שגורם לך לחשוש כ''כ ולא לרצות. אז הכי טוב יהיה לטפל בקושי הזה, לברר לעצמך מה את רוצה, מה חשוב לך.
להתמלא בקצת כוח ואז לראות איך את מרגישה לגבי פגישות.

בהצלחה!!

קראתי את שלך וראיתי שהתיחסתי לאותן נקודות כמוך.

נכון. כנראה שאלו נקודות חשובות!

את שוכחת שאולי נכנסים למירוץמסויים,אבל יוצאים ממירוץ אחר.כלומר,גם ברווקות יש דאגות בלתי פוסקות,אז באים הנישואים,פותרים את הבעיות שמתלוות לרווקות ברוב ההיבטים,ונכנסים לבעיות חדשות..
מה שאני באה לומר זה,שלכל דבר יש פלוסים ומינוסים.

טוב שאת שואלת את עצמך את השאלות החשובות האלו. זה מדהים לבוא ממקום מודע לחיי נישואין. להבין שלא הכל נגמר בהתאהבות ובפרפרים של ההתחלה. יש חיים שלמים שהם באמת מאד שואבים ומעייפים וצריך להכנס אליהם מבחירה ומתוך הבנה. וכן שום בעיה לא נעלמת מאליה. האופי וההתמודדויות האישיות נשארים אותו דבר רק המרחב שבו הם מתעוררים משתנה. הצורה שבה התהלת כרווקה היא אותה צורה שבה תנהלי את היחסים שלך עם בעלך, תארגני את הבית שלך, תחנכי את ילדיך. אז אכן אם יש בעיה שמפריעה לך כעת טוב מאד שאת חושבת על זה לפני החתונה. בעיות של דימוי גוף קשרים חברתיים, אם את מדברת על עצמך בהחלט כדאי לעבוד על זה. לנסות לברר מה בדיוק חוסם אותך, להתיעץ על זה, לשתף. אם את רוצה אפילו טיפול רגשי זה דבר שיכול לתת לך המון..
אני חושבת שבגלל שלך יש איזה קושי את קצת מסכלת על העולם במשקפיים כאלו. אני לא חושבת שכל הנשים שאת פוגשת בסביבתך ברגעי חולשה וקושי באמת נמצאות במקום רגשי נמוך כל כך כמו שנראה לך. דברים שרואים מכאן לא רואים משם. בהחלט יש דברים שלאדם מחוץ למסגרת של חיי נישואים מצטירים כהר בלתי עביר אבל כשנמצאים בתוך זה וחיים את החיים פתאום זה הרבה פחות גרוע. וגם אם מתלוננים פה ושם האושר והשמחה שיש כאשר חיים בזוגיות טובה ומגדלים ילדים ומשפחה הוא בלי פרורפורציה לקושי.
אני גם זוכרת את עצמי קוראת כאן לדוגמה פוסטים עם פריקות של נשים בכל מיני מצבים וכשאת עדין לא שם את קולטת רק את הקושי ואין לך מושג איך את תשרדי במצב הזה ורק המחשבה על כך מכניסה לסוג של דכאון. והנה עובר זמן ואני גם בשלב הזה ויכולה לכתוב אפילו פוסט דומה, אבל עכשיו הדברים אחרת לגמרי אלו החיים שלי אני יודעת איך לשחות בהם. זה לא קרה בבת אחת, הכל נדבך על נדבך. וגם אם קשה פה ושם באמת שזה מתגמד.
אז לשאלתך מה שנותן לי כח זה בעיקר הקשר והאהבה שיש בחיי משפחה, המשמעות הגדולה של מה שאני עושה. הבאת נשמות לעולם. ובכלל אני חווה תחושות סיפוק מאד עמוקות מהתמודדות עם אתגרי החיים, מגדילה אישית ומיכולת לנהל את החיים שלי בצורה נכונה ושקולה על אף כל הקשיים..

זה נכון שנישואים והורות דורשים אנרגיות וכוחות ולאמהות אין ברירה אלא לתפקד בניגוד לרווקה לפעמים שיכולה להרשות לעצמה...

אבל, כח לחיות, לתפקד, להתמודד זה משהו שאנחנו צריכים מגיל אפס. תמיד יש קשיים, הרבה פעמים יש עומס וחובות ומטלות ולחץ ואנחנו צריכות למצוא את המניע שלנו להתמודד, להתגבר ולגדול.
אם את לא לומדת שום דבר ולא עושה שום דבר עם עצמך אז אולי אין לך עומס ולחץ וקושי, אבל גם אין סיבה לקום בבוקר ואין סיבה באמת לחיות...

מה שנותן כח לחיות זה הידיעה שאני משמעותית בעולם הזה, שאני מיוחדת ותורמת, שאני גדלה ומתפתחת והופכת להיות אשה גדולה יותר, טובה יותר, קרובה יותר לריבונו של עולם, והידיעה שהוא שם אותי בעולם הזה כי יש לי כאן תפקיד. ובמובן הזה אז יש הבדל אולי בין רווקה לנשואה. העובדה שאני עוד מעט אהיה אמא וחיים חדשים גדלים בתוכי, מאוד מוסיפה. וגם העובדה שיש לי בעל שחושב שאני הכי מושלמת בעולם ואוהב אותי הכי בעולם עוזרת לי לרצות להיות יותר טובה ומושלמת... וגם העובדה שאני אוהבת אותו עוזרת לי לקום למרות שבא לי לישון, לסדר את הבית למרות שאין לי כח וכו', לעשות דברים בשביל מישהו שאני אוהבת זה קל יותר מלעשות לעצמי...

אבל, אם כרגע את מרגישה שאין לך כח לחיות ולתפקד, שאין לך סיבה לקום בבוקר, אז אולי זה באמת לא רעיון טוב לצאת ככה לדייטים, כדאי לטפל בזה קודם...
בהצלחה! ⁦❤️⁩

אני חושבת שקודם כל התשובה היא מאד אינדיבידואלית. כל אחד ואחת מאיתנו מגיע ממקום אחר בחיים, מהתמודדויות אחרות, וזה מאד משפיע על הכוחות ועל היכולות.
בנוסף לזה יש גם תקופות קשות מדי פעם, שזה דבר ממש טבעי, גם לרווקים וגם לנשואים.

אני חושבת שהדבר שהכי נותן כח לחיות זה לדעת שאת עושה את מה שנכון לך. אם לא נכון לך להתחתן כרגע - אז קחי הפסקה. זה לא משנה בת כמה את, ולא מה הסביבה אומרת. להתחתן מתוך לחץ או כי מישהו מסביב אמר יכול רק להקשות. ובטח לא להתנהל מתוך פחד שאחכ לא יהיו הצעות או משהו כזה. מה שחשוב זה לעשות את הדברים כשהם נכונים לך.
תצאי עם בחורים כשתרגישי שאת מסוגלת, תלדי ילדים כשיהיו לך כוחות. מה שאפשר ומרגישים שמתאים - עושים, ומה שלא - פשוט לא.
כמובן שזה לא אומר שצריך להיות אנוכיים ולא לחשוב על אף אחד אחר. בטח כשתהיי כבר בזוגיות, או עם ילדים, יש דברים שאנחנו עושים כי צריך, אבל אלה יותר "מטלות שגרה" בעיניי ולא דברים מהותיים כמו להחליט לצרף ילד חדש למשפחה כי אחד מבני הזוג רוצה למרות שהשני לא מוכן לזה נפשית או משהו כזה.

לגבי מה שכתבת על אנשים שלא פותרים דברים, זה נכון, אבל את לא חייבת להיות כזו, ואפילו רצוי שלא.
זה שיש לך מודעות לנושא הזה זה כבר דבר מדהים כשלעצמו, אבל לא כל דבר אנחנו בהכרח יכולים לפתור בעצמנו או בשיחות עם אנשים שקרובים לנו.
אם יש דברים שאת מרגישה שמציפים או מערערים אותך, אם יש דברים שאת סוחבת איתך, אני ממש ממליצה על טיפול. זה לא חייב להיות לכל החיים או לפתוח את כל הדברים שקרו לך בכיתה ד, אבל גם טיפול ממוקד יכול לתת כוחות וכלים להתמודד עם תקופות מעורערות וקשות יותר, וכן, לפתור דברים ספציפיים כמו דימוי גוף או בעיות חברתיות שזה דברים שבאמת כדאי להוריד מהכתפיים.

שיהיה בהצלחה יקרה, והכי חשוב אל תיבהלי כשקשה. גם זה יעבור ❤

זה הבעל המדהים שלי! זה שאני בחרתי בעצמי לבד בלי שום מסיחים (והיו הרבההה כאלו.. )
הוא זה שבשבילו אני חיה, קיימת ומלאת עשייה. למענו ולמען הקן הפרטי שלנו.
הוא זה שיודע בדיוק מה אני צריכה גם ללא מילים, יודע לצחוק, לרגש, להפתיע ולאהוב בלי גבולות, הןא היחיד שיודע להרפות, לשתוק, לנחם ולחבק בדיוק בזמן

ברווקות הייתי חסרה. היה חסר לי הבחירה שלי בבחור. (אחרי הכל הורים ומשפחה לא בוחרים... את בן הזוג- כן!
היתה חסרה לי התממשות כרעיה, כנותנת, כמקבלת,
היתה חסרה לי אמת בצדקת דרכי כי תמיד למישהו יהיה משו לומר או ללעוג ולערער עליי, על הדרך בה בחרתי ועכשיו כנשואה, דרכי "מוצדקת".., אני מרגישה שאדם בחר בי בזכות הדרך ומה שאני ורצה להינשא *לי*

הנישואים הם עבודה מאהבה, מרצון להיטיב, מהידברות

אני לא מרגישה שאני במירוץ. אני מרגישה שאני כובשת פסגות, לפעמים אני נחה ולפעמים אני מטפסת בדרך תלולה ומאתגרת
אבל תמיד תמיד אני מביטה לאחור ומאושרת!

את רואה את המירוץ כעומס אינסופי אבל זה לא ככה. ברווקות זה נראה דרמטי אבל אחרי נישואים יש קשיים אחרים, זאת סקאלה אחרת לגמרי.

אני חושבת שלכל זוג יש את סדרי העדיפויות שלו. אם זה בהבאת ילדים או רכישת דירה או עבודה שחשובה לאחד מהם אז "מתאבדים" על מה שחשוב ולכן את רואה סביבך את ההיא מביאה צפופים (כי כנראה לדעתה זה האידיאל או שהם החליטו לתקתק שישה ואחר כך להשקיע בקריירה או אלף ואחת סיבות... כל זוג והשיקולים שלו) זוג שעכשיו חיים בצמצום ו"מתחשבנים" על כל קנייה זאת החלטה זוגית שלהם או כי הם חוסכים לדירה/ לנופש זוגי/ לרכב/ לעתיד...

שוב, החיים הם תקשורת זוגית שממנה נובעות החלטות משותפות ובני הזוג שמחים ונלחמים למען מה שחשוב להם.

לגבי הגלגל החוזר שציינת, אני נוטה לא להסכים איתך כי משיחות וחברות שסביבי הרבה מדובר על " שיפור" המודל שגדלנו עליו. כל אחד ודאי אמר לעצמו "אני בחיים לא אעשה כמו שההורים שלי עשו כך וכך/ אני לא אחזור על הטעות שעשו איתי עם הילדים שלי"... וכל אחד בוחר את דרך החינוך האידיאלית לילדים ולבית שלו. חלק מהדברים אנחנו משמרים וחלק בוחרים לשפר.

זו הבדידות ורצון לילדים וגם כי לא יודעם למה נכנסים.

בדיעבד כשכבר אין לך לו"ז חופשי יש נטייה לחשוב למה מיהרתי לזה, למה לא לקחתי את הזמן

אין הרבה הבדל מהבחינה הזו בין נישואים או רווקות אבל יש הבדל משמעותי כשמגיעים הילדים.

לא חשבתי שאכנס להריון כל כך מהר ועוד עם תאומים, חשבתי שיקח כמה חודשים. בסוף יצא שלא היה לנו זמן רק לנו. קצת פחות משנה מהנישואים כבר היינו משפחה של 4 ועוד כמעט בלי עזרה מההורים.
בדיעבד אולי הייתי בוחרת לחכות

אבל היום אני גם מסתכלת על כל מה שעברנו ביחד וזה מרגיש כמו חיים שלמים כשעדין לא חגגנו 3 שנות נישואים...

אין צורך להיכנס למירוץ של ילד אחרי ילד ואז להגיע ל 6 ילדים כשאת מותשת ומתוסכלת מהחיים

כל צעד בזמן שלו וגם מתוך בחירה שלך, והעיקר לעשות הכל בנחת ובאהבה 

אין מה להצטער על הזמן שעובר (כשהתחתנתי הייתי כבר מעל 30) אלא להנות ולמצות כל יום ולהיות שמחה ומאושרת גם כרווקה וגם כנשואה וגם עם ילדים

הייתי במקומות לא טובים לגבי עצמי, לגבי החיים והמשמעות שלהם.
טיפול עזר לי מאוד מאוד מאוד.

כי השאלה תמיד נמצאת שם, לא באמת משנה מה הסטטוס שלך בחיים. הנקודה היא איך להתמודד עם השאלה. והרבה פעמים זה שינוי גישה נפשי.

1. לא חייבים. לא להתחתן, לא ללדת, ובטח ובטח ובטח שלא שישה ילדים. אדם צריך להכיר בכוחותיו ולפעול מתוך מודעות.
2. צעירה רווקה שמרגישה ככ פסימית לגבי הקיום, כדאי לה בהחלט לשקול טיפול לפני הקמת משפחה. הקמת משפחה היא בהחלט אתגר, האתגר הכי משמעותי בחיים וצריך לבוא אליו עם שמץ של חשק ורצון.
3. החיים לא מושלמים. גם אחרי טיפול. גם אחרי עבודה עצמית. אין איזה רגע בחיים שבו אומרים זהו פתרתי את כל בעיותיי והן לעולם לא יטרידו אותי. לא לא לא. יש תהליכים שעוזרים להתמודד ולאמץ נקודות ראייה טובות יותר, אבל אין רגע שבו אתה אדם מושלם בלי התמודדויות. אני חושבת שלהכיר בחוסר השלמות של החיים, לקבל את הקושי עם היופי ובטוב זה בעצם מהות העניין.

שאם למישהו אין כוח לחיות, כדאי לבדוק מאיפה זה מגיע ולחשוב האם החיים שהוא חי מתאימים לו.

יש לי כוח לחיות מהחיים עצמם. מסקרן אותי ללמוד, אני רוצה לעבוד ולהתקדם, אני חושבת המון איזה בן אדם אני אהיה בעוד כמה שנים ומנסה לקדם את עצמי לשם, מנסה לחשוב איך להשתפר ואיך לעבוד על עצמי, כיף לי עם הילדים, כיף לי עם בעלי. כל הדברים האלו נותנים לי כוח לחיות
וזה לא שלא עמוס ומטורף לפעמים, ולפעמים גם בר לי רק להמשיך לישון. אבל זו לא האווירה הכללית שבה אני חיה, ובגדול אני חיה בשמחה מהמקום שבו אני נמצאת וממה שאני עושה.
אבל אני גם משתדלת להתאים את החיים שלי ליכולות שלי, ולכן אני פורסת את התואר ליותר שנים, ולכן אני לא יולדת כל שנה, ולכן בעלי כרגע מחכה שאסיים ללמוד ורק אז יתחיל ללמוד ויש עוד נקודות שאני בוחרת לא לעשות, כדי לא להגיע למצב של קריסה וחוסר חשק.
נראה לי אם מגיעים למצב של עומס יתר, של קריסה וחוסר חשק, צריך רגע לעצור.
לחשוב עם עצמי, מה אני רוצה להיות, מה חשוב לי בחיים, איזה אדם אני רוצה להיות ולפי השאלות האלו לחשוב מה אני עושה בחיים.

מה התכלית שלי?
להיות עובדת ה'
להיות אדם יותר טוב
להיות אישה ואמא טובה
אלו המטרות שלי, ומה שבחרתי לעשות, נובע מתוך המטרות האלו.

אז אולי תנסי לחשוב מה המטרות שלך?
מה חשוב לך בחיים?
מה את אוהבת לעשות?
מה מספק אותך?
מה את מרגישה שתוקע אותך?

ואם יש הרבה שאלות ללא מענה, אם מרגישים בלבול, אפשר לחפש מענה. אפשר לפנות לטיפול, אפשר לפנות לרב שמעריכים, לפנות לדמות משמעותית.
והכל לאט לאט, בנחת. לא חייב לפתור הכל ביום אחד, זו משימת חיינו לברר את תפקידנו בעולם. אבל אפשר להתחיל, לקחת כיוון

בגיל חודש וחצי בערך וקניתי ריפוד נוח.
זה טיולון שנשכב כמעט שטוח לגמרי אז יכולים לישון בנוח.

עקרונית אני מעבירה מהרגע שיודעים להתהפך כי אז זה כבר הופך להיות מסוכן.
אני יותר אוהבת להשאיר באמבטיה כמה שאפשר. התינוק מרגיש יותר מוגן בפנים.

עטופים טוב וקשורים כמובן

שימי לב שהם מתחילים להיות פעילים יותר - להתהפך, להרים רגליים לדופן האמבטיה - זה נהיה מסוכן וצריך להעביר.

היא אמרה שזה הרבה יותר נוח לה ככה.

יש טיולונים שמתאימים מגיל 0.

אני בבית עם האמבטיה כמה שאפשר עוד לסחוב כי זה ממש נח

בנסיעות מגיל די קטן אני מביאה טיולון- קשה לי להסחב

לי היה סבבה עם טיולון.
כשיורדים הרבה במדרגות זה גם בטיחותי יותר. וגם בנסיעה בתחב"צ עירוני.

כשאני בבית ואני גרה במושב רחב ידיים...

אז אין מדרגות, מעליות ורכבות

ובבית זה ממש נח הוא גם יכול לישון (נגיד ילד שנרדם לשנת לילה בטיולון הייתי מעבירה, ובאמבטיה לא אם הוא קם לינוק בקרוב)

אפשר לשים על הבטן, אפשר על הגב
האמבטיות בדר"כ יציבות יותר ולא כל ילד שמתקרב לעגלה וקצת מושך זה סכנה

בילדים הראשונים לא היתה לי אמבטיה רק טיולון, בבאים כבר כן וממש נהנתי
אבל רק בסביבת הבית

את הקטן קצת יותר מאוחר. זה בדיוק היה בסגר הראשון ולא ממש יצאנו מהבית. ובבית היה לי יותר נח להשכיב באמבטיה.

עד אז הוא היה באמבטיה, ולקראת גיל חצי שנה הוא כבר ממש התרומם וכמעט נפל אז הבנו שזה השלב לעבור לטיולון.

וברגע שיכלה לראות עולם נהנתה מאוד מהעגלה

משקל, שכיבה מלאה, עגלה צרה, נוח לתינוק, קיפול מהיר וקל, מתקפל לגודל קטן, איכות וכו'
בכל עגלה היתרונות והחסרונות שלה.

יש לי היום טיולון שקיבלתי שלפני כמה שנים היה יכול להיות סיוטי בשבילי

ענק ממש ! וכבד ! אבל נוח מאוד שוכב נהדר ונוסע עם בולמים ממש טובים
היום אני נהנית כי יש לי מקום בבית וברכב, ואני הולכת בעיקר במדרכות מסודרות ובלי מדרגות בכלל
בעבר היה לי צפוף בבית וברכב, ומסלול מכשולים לבית, אז היה לי את הטיולון הכי קומפקטי

הוא מאוד גבוה אז הוא כבר הגיע לאורך של האמבטיה וגם כבר התרומם ממש למצב של זחילה והיה מסוכן כבר

שאני באופן אישי חיכיתי עד שממש לא הייתה ברירה, כי אני מרגישה שהאמבטיה יותר טובה לילד. הם חופשיים שם ויכולים לזוז איך שבא להם. לעומת הטיולון ששם חייבים לחגור וזה פחות חופשי בעיניי.

אני אוהבת לראות את הילד לפחות עד גיל שנה. ב4 חודשים עברנו מאמבטיה לטיולון - של העגלה, עם הפנים להורה. בגיל שנה כבר היה קשה יותר להסחב עם העגלה אז קנינו טיולון פשוט (של 4baby, אנחנו מרוצים)

בנתיים נשאר עניין הריחות שעוד לא נרגע מאה אחוז.

מקווה שגם זה ירגע.

מה איתך? עבר?

אבל עבר המזגן על חום שהחמיר את הכל מאוד!!💪

הלוואי שירגע לך בקרובבב בעז"ה

 

ממליצה ממש על משחת השיניים, טיפ של מיואשת
ועל החומר הייעודי שמנקה מזגנים,
זה אומנם פולט ריח של חומר עוד כמה ימים אבל אח"כ שקט!!
ואפשר להנות בקור המזגן ללא ריחות

מזגן על חום+חלונות סגורים בגלל החורף+ בית קטן שהמטבח הוא מרכז הבית היה מתכון גרועעעעעעע.
עכשיו ב"ה הכל יותר מחייך ומאוורר..

בהריון הראשון היינו גרים בקראוון ולא הדלקנו מזגן כל החורף כמעט, הסתובבתי עם שמיכה עליי מרוב שלא הייתי מסוגלת לשאת את הגועל הזה..

כיף לך שאת אחרי!!

תגדלו אותה בנחת

מזל טוב🥰🥰🥰
איך את מרגישה???

פתאום נזכרתי איך זה ההרגשה של בן אדם בריא😋
חזרתי מביה''ח להורים שלי הרגשתי שחזרתי מהתיכון

וואי איזה משמח!!!
העיקר שאת מרגישה בטוב!
רק בריאות ושמחה🥰

שפע חלב ושעות שינה, גדלו אותה בנחת ובנועם בע"ה

כיף לשתף אתכן בטוב שאחרי

שתזכו לגדלה בקלות, בשמחה ובנחת!!!
שפע ברכות והחלמה מהירה!!🤗

ואיזה כיף שהיתה לך לידה מהממת וחלומית! מחכה לסיפור..

התאוששות קלה ורק נחת ובריאות

התאוששות קלה ומהירה♥️
כיף לשמוע שהייתה לידה חלומית ומהממת!!!!
וכיף לדעת שיש דבר כזה מחכות לסיפור

ברוך ה שמחת אותי

הרבה נחת

מגרגירים אפשר להיחנק...
אם בכ''ז רוצים לתת לה לא מרוסק לפחות לחצות אותם באמצע

לילדה שלום ב"ה✋✋

לא מזניחה...
בסופו של דבר זה רך...
אבל עדיף להיזהר😁

ואני מצטערת אני לא רואה בזה בעיה . בגיל שנתיים הם יודעים לאכול מצויין

אני מועכת קצת. שישאר המרקם רק לא הצורה

ובכללי זה נראה לי גישה לעד כמה נהרים לחומרא בכל דבר וכמה לא
ואני פועלת לפי שיקול דעתי...

כל אחת מה שמרגיש לה נכון

ולצערנו קרו כבר מקרי חנק מזה.. ממש כדאי להזהר מדברים עגולים. וחומוס גרגירים הוא לא מאוד רך..

הקליפה שלהם חלקלקה ומחליקה בגרון ואז הענב נתקע איפשהו..

מרסקת אותם.

יש סיבה שיש בעיה דווקא עם דברים עגולים
לדעתי לא בכל דבר יש לגיטימציה להגיד שזה מרגיש לי נכון.. כמו שאם מרגיש לי נכון לתת לילד בן חצי שנה תפוח אני לא אעשה את זה..
אז אם קורה בסדר, לא נורא, אבל לא הייתי יוצאת עם הנחיות כאלה שטוב, זה לא נורא..

לא ניסיתי לשכנע אף אחת לנהוג כמוני
מכבדת את מידת הזהירות וכל בחירה אחרת

מישהי שאלה מה דעת הנשים
אני עניתי על עצמי
זה הכל..

אפונה, תירס, חומוס וקטניות -
עד גיל 4 אסור גרגירים מיובשים. ניתן להגיש מבושל היטב במרקם רך

הכוונה שאסור כשזה לא מבושל?

ברור שאסור לא מבושל, את זה גם לך לא כדאי לאכול, אבל יש כאלה אפונה וחומוס מבושלים ומיובשים שאוכלים כמו פיצוחים...

(הכוונה לא ברחם)

לוקחים דוגמית משם כנראה לקחו לך קצת יותר מדי וגרם לפצע קטן

לשעצמה היא בדיקה פנימית ופולשנית, אלא שהיא לא ברחם.

וגם מדובר בדם מכה.
כך שגם מדטבר בדם מכה וגם לא מתוך הרחם. לכן לרוב הדעות לא אוסר.

גם אם יש,דימום הוא לרוב לא יאסור ואצלי שעשיתי בשבע נקיים קיבלתי הנחיה לבדוק לפני ואז להימנע כמה ימים מהבדיקות עד היום השביעי כדי לא לאסור את עצמי..

אני קצת חוששת

זכור לי שלא ממש כאב לי, פעם אחרונה (לפני חודשלחודשיים, משהו כזה) קצת כאב לי. בגלל מקרה, זה לא הכי נעים, אבל לא זכור לי כמשהו נוראי. הרופא (לא דתי אבל נראלי שכן בקשר עם רבנים, מכון פוע"ה וכזה) בעצמו ידע להגיד לנו שזה לא אוסר

וממש לא כאב, לא הרגשתי כלום.. (לעומת הפעמים הקודמות...)

הוא כל הזמן מתהפך,אבל סביב 34-5 כבר מצפים שהוא יתבסס,
במקרה שהוא עכוז בשלב כזה נראה לי מחכים נותנים עד 36-7 בשביל להציע היפוך

כי מעצמי אין לי ניסיון עדיין. חלק אמרו שהעובר הסתובב להן בשבועות 32-34, וחלק אמרו שהוא הסתובב ב-38 (!). מישהי אחת סיפרה שהיא הגיעה לקיסרי על מנח עכוז ובהכנות לניתוח התגלה שהוא התהפך לראש. כולן אמרו שמתחילים לעשות היפוך חיצוני משבוע 37 בערך.

אצלי הוא היה כל ההריון במנח ראש, גם בא'ס בשבוע 36 היה ראש ואני הייתי רגועה ושלווה, ואז באתי למעקב הריון עודף בשבוע 40 וגילו שהוא עם רגליים למטה!

וחברה שלי הייתי בבדיקה בשבוע 38 התינוק היה מצג ראש, *למחרת* היא באה כי ירדו לה המים וגילו שהתינוק התהפך, ישר הטיסו אותה לניתוח

אבל מתקבע בערך משבוע 30-34

הוא גם יכול להתהפך גם אחרי, אבל לרוב זה פחות קורה (באופן יחסי, תמיד יהיו יוצאי דופן)

יש שלב שמתחילים להרגיש לחץ חזק למטה ובעיטות למעלה שזה אומר שהוא מתבסס באגן

זה גם יתן לחות לעור בלי קשר. אני לא ממש מכירה את התכשירים של אטופיק דרמטיטיס אז לא יודעת אם שמן זית זה בסדר לעור עם אטופיק אז אולי תבדקי לפני.
בכל מקרה עולה לי עוד רעיון יש למוסטלה שמפו קצף ואם אני לא טועה כל הסדרה שלהם היא לעור רגיש והשמפו הזה מצויין אני השתמשתי בו כשהיו קטנטנים ותוך כמה ימים נעלמו כל הקשקשים שהיו בראש

תודה🙏

עובד כמו קסם

לבן שלי הייתה ממש קסדה ומרחנו שמן זית, יום אחר כך הם התחילו ליפול מלבד אז עזרנו להם קצת עם מסרק שיניים של ילדים.

אני גם ממליצה

עם העור שלה רק בשמנים🤦
תודה🙏

שמן אמול אולי? חבל שזרקנו את האריזה

כרגע מרחתי לה אקווה קרם על הקרקפת ונחפוף לה מחר בבוקר את הראש. איזו אמא שוקעת אני🤦

מרחתי לה על הקרקפת בערך 20 דקות לפני האמבטיה ואז באמבטיה סירקתי לה בעדינות, עשה בדיוק את אותו אפקט כמו השמן זית..

לא היה נראה שעוזר🤦