הבחילות, העייפות, ההקאות, הגועל מהריחות....הכל אנחנו סוחבות, השאלה איך הילדים מושפעים מכך?
בהריון הקודם, אני זוכרת שהבן שלי היה בן 3 וחצי, היה לו איזה 3 מקרים שהוא הקיא כזה ממש בקטנה, מכל מיני סיבות אולי עמד לו משהו בגרון, לא זוכרת, אבל לי זה היה ברור שזה משהו רגשי כתוצאה מכך שהוא רואה אותי מקיאה... הוא אף פעם לא מקיא, פתאום איזה 3 מקרים בתקופה הזאת, והקטנה הייתה בת שנה וחצי, היא חשבה שמה שעושים באסלה זה להקיא... הייתה עומדת שם ועושה כאילו שהיא מקיאה ...חחח
בהריון הנוכחי, אמרתי לעצמי שאני לא אקיא מול הילדים, דלת סגורה בשירותים, לא בא לי להשפיע עליהם לרעה, הם ממש רגישים אליי. (במיוחד שזה נראה שאני הולכת למות בערך).
טוב, שבוע שרדתי, הקאתי בשקט בשירותים. אבל אי אפשר באמת להסתיר, הם רואים אותי אומרת על כל דבר שהריח שלו דוחה אותי ... התפלקלי לילה אחד - 'אל תשבי לי על הבטן, אני אקיא' ומאז הילדה בת 3 וחצי התחילה כל לילה להגיד שהיא צריכה להקיא , והגדול אומר לי ''אמא , מה ריח מסריח בשמפו? זה ריח נעים!'' ובכלל אני כל הזמן נרדמת על הספה ... ומרגישה שזה משפיע עליהם. בטוחה שזה יעבור כשאני אתאושש, אבל מעניין לשמוע איך זה אצלכן. עד כמה להשקיע מאמצים מלהסתיר את תחושותיי? אני רואה בעיניים שזה משפיע עליהם.