מההתחלה הרגשתי טוב, גם פיזית וגם נפשית.
בשבוע האחרון קצת מתערערת... לא יודעת למה.
ביום חמישי שמתי התקן לא הורמונלי.
היום הדימום התחזק ואני כמעט בטוחה שהוא אוסר.
מרגישה שזה ממש דוחף אותי לקצה של התהום הרגשי...
כאילו עד עכשיו הכל היה תותים
והריחוק הזה עכשיו יגרום להכל לקרוס.
בעלי עמוס מאוד ולא פנוי אלי ולבית. אין לנו זמן לדייטים או להשקיע בעצמנו. בטח לא עכשיו בקורונה. החיבוק שלו כל כך החזיק אותנו בקשר...
חברות עכשיו בקורונה ובחורף זה דבר חסר...
מרגישה שהנה הדכאון מגיע...
הכל נהיה לי קשה מדי, גדול מדי
מרגישה קטנה וטיפשה ולא מוצלחת
יש לי הר עצום של כביסה על הספה וים של דמעות בעיניים.
לא בא לי כלום...
חשבתי שזה ידלג עלי הפעם
שלא אגיע לשפל הרגשי הזה...
והנה זה מגיע ועוד מה שדוחף אותי זה הדימום
כל כך התבגרתי מזה כבר, עברתי תקופות איסור קשות מזה...
אז למה...
