אנחנו נשואים הרבה שנים, ב"ה +ילדים מתוקים וחכמים....( עוד לא חיתנו). כשהוא סבבה, ובמצב רוח טוב- הוא בעל ואבא מהמם.
שנינו עובדים ומרוויחים טוב ב"ה. לא חסר לנו כלום....בצד החומרי.
הקשר שלנו ידע עליות ומורדות, בעיקר בגלל הפתיל הקצר של בעלי. נוטה לכעוס מהר, ביקורתי, לא תמיד מתייחס בכבוד להורים שלי,שזה דבר שגורם לי להפחית ביקורים אצל ההורים, עושה בושות לפעמים.... אבל בסוף יודע לבקש סליחה מהם. הם תמיד סולחים אבל פגועים ממנו, ולדעתי כבר לא מתלהבים להזמין אותנו בגללו. תמיד קולני בשולחן, וזה דוחה ומרתיח. מצד שני בעל מפרגן במתנות, אכפתי למשפחה, לארג', דואג לילדים, לוקח לרופא וכל מה שנדרש. לא עוזר בבית,
אבל נותן לי בשפע הכל מהכל. תמיד אומר לי, תזמיני לך מה שבא לך, תקני לילדים מה שהם צריכים, ותמיד את הדברים הטובים והשווים. מעיבה עליי מאוד, התחושה שהפתיל שלו קצר( לא אלים פיזי חלילה) כועס ומאשים וביקורתי גם בנוכחות הילדים. אני בתגובה עונה, ואח"כ ברוגז איתו להרבה זמן. הוא תמיד מתחנף ומבקש סליחה, אך הפעם אני לא מוכנה לשתוק יותר. זהו.
התניתי את השיח איתו שיילך לטיפול בנוגע לכעסים. שכחתי לציין שהילדים אוהבים אותו, אבל פוחדים מהתגובות שלו לעיתים.( הוא לא מכה) הוא דואג להם, אבל כשהוא כועס, הם נלחצים. הבן הבכור שלי לא סובל אותו. אפילו באנשי קשר, הוא לא רוצה לקרוא לו בשם, כיוון שאמר לו אמירות מגעילות ומשפילות בשעת כעס. מדהים שאצל ההורים שלו הוא דג, אבל אמא שלו יודעת את המינוסים שלו. היא תמיד תהיה בצד של האחים שלו, ולא בצד שלו, רק בגלל הקולניות שלו. לא תמיד בגלל שהוא לא צודק. אם היא היתה יודעת את התמונה אצלנו בבית, היא היתה קורעת אותו לגזרים. והוא משקשק ממנה ומאבא שלו..... על הזמן אני אומרת לו, לשון רכה תשבר גרם. תגיד הכל, אבל בעדינות, ברוך. לא בצורה ביקורתית וקולנית.....אבל לא עוזר.
הוא לא רוצה ללכת לטיפול, ואומר שהכל בסדר ואין לו שום בעיה.
אנחנו לא מקיימים יחסי אישות כבר חודשיים, כי הוא מסרב ללכת לטיפול. בזמן הזה, הוא אומר לי את אשתי, אני אוהב אותך, בואי נהיה ביחד, יש לציין שהוא נמשך אליי. לדעתי, לא קיבל הדרכה לזוגיות נכונה ומהו כבוד האשה....הוא יודע שאם פוגעים באשה, זה סכנה רצינית לפרנסה ועוד, אבל ברגע האמת שהוא מתרתח ומדבר בצורה לא נעימה, הוא שוכח. אגב, הוא לא מקלל אותי. השפה שלו בוטה צעקנית קולנית....ושוב יש חודשים שהוא מלאך. ממש.
הוא משקיע במתנות לכוד יום הולדתי, אני משקיעה פחות.
הוא משאיר אותי באנשי קשר כאשתי האהובה, ואני הורדתי את הכינוי היפה שנתתי לו, והשארתי רק את שמו הפרטי. הוא יודע את זה......הוא כל הזמן מנסה להחליק וטוען שאין לו בעיה כלל, אבל כואב לי שהשנים עוברות, וזה מה שלפעמים הילדים רואים. המזל הגדול שלי, ובאמת ניסי ניסים, שכולם יצאו ביישנים ועדינים ונעימים לסביבה. אני אוהבת אותו, כשהוא מדבר בנעימות ומכבד- כשהוא לא, אני לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו. מה עושים שהוא לא מעוניין ללכת לטפל בעצמו, מצד שני מרעיף מחמאות, ומתנהג כאילו הכל רגיל.
מה עושים? אם היה שתיין או נרקומן היה חייב ללכת לגמילה, לא? אותו דבר בנושא הכעסים......
שנינו עובדים ומרוויחים טוב ב"ה. לא חסר לנו כלום....בצד החומרי.
הקשר שלנו ידע עליות ומורדות, בעיקר בגלל הפתיל הקצר של בעלי. נוטה לכעוס מהר, ביקורתי, לא תמיד מתייחס בכבוד להורים שלי,שזה דבר שגורם לי להפחית ביקורים אצל ההורים, עושה בושות לפעמים.... אבל בסוף יודע לבקש סליחה מהם. הם תמיד סולחים אבל פגועים ממנו, ולדעתי כבר לא מתלהבים להזמין אותנו בגללו. תמיד קולני בשולחן, וזה דוחה ומרתיח. מצד שני בעל מפרגן במתנות, אכפתי למשפחה, לארג', דואג לילדים, לוקח לרופא וכל מה שנדרש. לא עוזר בבית,
אבל נותן לי בשפע הכל מהכל. תמיד אומר לי, תזמיני לך מה שבא לך, תקני לילדים מה שהם צריכים, ותמיד את הדברים הטובים והשווים. מעיבה עליי מאוד, התחושה שהפתיל שלו קצר( לא אלים פיזי חלילה) כועס ומאשים וביקורתי גם בנוכחות הילדים. אני בתגובה עונה, ואח"כ ברוגז איתו להרבה זמן. הוא תמיד מתחנף ומבקש סליחה, אך הפעם אני לא מוכנה לשתוק יותר. זהו.
התניתי את השיח איתו שיילך לטיפול בנוגע לכעסים. שכחתי לציין שהילדים אוהבים אותו, אבל פוחדים מהתגובות שלו לעיתים.( הוא לא מכה) הוא דואג להם, אבל כשהוא כועס, הם נלחצים. הבן הבכור שלי לא סובל אותו. אפילו באנשי קשר, הוא לא רוצה לקרוא לו בשם, כיוון שאמר לו אמירות מגעילות ומשפילות בשעת כעס. מדהים שאצל ההורים שלו הוא דג, אבל אמא שלו יודעת את המינוסים שלו. היא תמיד תהיה בצד של האחים שלו, ולא בצד שלו, רק בגלל הקולניות שלו. לא תמיד בגלל שהוא לא צודק. אם היא היתה יודעת את התמונה אצלנו בבית, היא היתה קורעת אותו לגזרים. והוא משקשק ממנה ומאבא שלו..... על הזמן אני אומרת לו, לשון רכה תשבר גרם. תגיד הכל, אבל בעדינות, ברוך. לא בצורה ביקורתית וקולנית.....אבל לא עוזר.
הוא לא רוצה ללכת לטיפול, ואומר שהכל בסדר ואין לו שום בעיה.
אנחנו לא מקיימים יחסי אישות כבר חודשיים, כי הוא מסרב ללכת לטיפול. בזמן הזה, הוא אומר לי את אשתי, אני אוהב אותך, בואי נהיה ביחד, יש לציין שהוא נמשך אליי. לדעתי, לא קיבל הדרכה לזוגיות נכונה ומהו כבוד האשה....הוא יודע שאם פוגעים באשה, זה סכנה רצינית לפרנסה ועוד, אבל ברגע האמת שהוא מתרתח ומדבר בצורה לא נעימה, הוא שוכח. אגב, הוא לא מקלל אותי. השפה שלו בוטה צעקנית קולנית....ושוב יש חודשים שהוא מלאך. ממש.
הוא משקיע במתנות לכוד יום הולדתי, אני משקיעה פחות.
הוא משאיר אותי באנשי קשר כאשתי האהובה, ואני הורדתי את הכינוי היפה שנתתי לו, והשארתי רק את שמו הפרטי. הוא יודע את זה......הוא כל הזמן מנסה להחליק וטוען שאין לו בעיה כלל, אבל כואב לי שהשנים עוברות, וזה מה שלפעמים הילדים רואים. המזל הגדול שלי, ובאמת ניסי ניסים, שכולם יצאו ביישנים ועדינים ונעימים לסביבה. אני אוהבת אותו, כשהוא מדבר בנעימות ומכבד- כשהוא לא, אני לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו. מה עושים שהוא לא מעוניין ללכת לטפל בעצמו, מצד שני מרעיף מחמאות, ומתנהג כאילו הכל רגיל.
מה עושים? אם היה שתיין או נרקומן היה חייב ללכת לגמילה, לא? אותו דבר בנושא הכעסים......
)