התלבטתי כי אני לא יודעת אם תאהבי מה שיש לי לומר וגם זה נושא אמוציונלי. אז אני מבקשת ממי שקוראת את זה- בבקשה לא להיכנס איתי לויכוח על פליקים כן או לא. אני כותבת את דעתי. מקבלת מראש שיש דעות שונות ממני ומבקשת לא להתדיין הזה. הפותחת מבקשת עצות אני נותנת עצה על פי דעתי, היא לא חייבת לקחת.
טוב, אחרי כל זה...
קודם כל אני חושבת שזה שנפתחת פה ככה והרצון שלך לשנות זה מדהים ומיוחד וכל הכבוד לך!!!
תשמעי, בעיניים שלי, ילדים מחקים אותנו. אנחנו מרביצים להם למה אסור להם להרביץ חזרה?
אני גדלתי עם פליקים. אני נגד בכל צורה אפשרית והיה לי מאד קשה לעבוד על עצמי להפסיק, אני לא כותבת לך כאיזה מצטדקת שלא מבינה מה הבעיה... זה קשה. אבל אפשרי.
אני חושבת שאם מכות זה ביג נו נו ולא קיימות בבית שלנו, גם הילדים לרוב לא ישתמשו בהם, וגם אם כן, מאד קל לחנך שאצלינו לא מרביצים. אם אצלינו אבא ואמא כן.. אז.. מה בדיוק נגיד. אצלינו בבית אתה לא מרביץ ואמא כן? אני לא מחזיקה מזה.
זה דבר אחד.
דבר שני יקירה, תעזבי כרגע את בעלך. לא מחנכים בעלים. בינתיים תעבדי על עצמך מול הילדים ואיך את מחנכת בצורה שאת חושבת שהיא מיטבית. בשלב כלשהו הבעל שם לב לזה שאת מצליחה בלי צעקות והוא לא וזה מפריע לו מעצמו והוא ישנה.
אם את חושבת שבבקרים לא טוב לכם ככה והוא צועק, תדברי איתו יפה פעם אחת בזמןשל נחת שאת מעדיפה לקום יותר מוקדם בעצמך ושהוא לא יעזור כדי שיהיה יותר רגוע. או פשוט לעשות בלי לדבר. או לתת לו משימות לבוקר שלא כוללות ילדים. נגיד להכין סנדוויצ'ים. לטפל בתינוק שלא צריך לצאת בזמן. דברים שלא יגרמו ללחץ ןוצעקות
לחנך אותו לא לצעוק, זה לא משהו שאת יכולה לעשות. זה שינוי שבן אדם צריך לעשות מעצמו.
תסמכי על הקב"ה שנתן לילדות שלך אבא מקסים וטוב
ובאופן כללי הנחיית הורים לדעתי מאד מומלצת. אני הלכתי וזה מאד מאד עזר לי בחיים גם מול בעלי שיש לו שיטות חינוך שונות משלי דבר שנראה לי נכון לרוב הזוגות, וגם לעצמי להיות רגועה ושקולה יותר.
בהצלחה רבה רבה לך!