פורום הריון ולידה (עמוד 2854)

אבל זה משתנה. את השניה שלי השארתי עד גיל חצי שנה כי היה לי יותר נוח באמבטיה. תלוי בגודל האמבטיה

בגלל הקור והגשם עוד נמנעת

בימים נעימים מוציאה אותו בסלקל והוא ממש אוהב,

כבר מנסה להתרומם עם הכתפיים

בהתפתחות של הילד...

בגלל שחורף עוד משאירה באמבטיה
ברגע שיתחיל האביב ויהיה חמים יותר אחליף לטיולון.

בעיקר תלוי בהתפתחות.
כשאת מרגישה שהם כבר לא רוצים לשכב שכיבה מלאה, מוסתרים מהעולם.
וכמובן אם הם מתהפכים, מתיישבים וכו בצורה שזה כבר לא בטיחותי.

מאוד עוזר

אולי יש פה מישהי שתוכל לעזור

של לנסינו, בשפורפרת סגולה.
רק *לא* אלוורה של פוראבר..

אין צורך במרשם רופא פטריון (Pitrion) | רפא

עוזר הרבה יותר לפטמה מהדקטרין

צריך רק לשטוף לפני הנקה, תוך יום יש שיפור

אני אלופת הפטריות לצערי, פעם ראשונה שהרופא אמר לי לשים עלי פטריון 3 פעמים ביום ל5 ימים, זה מיוחד לפטריות,

הציל אותי ממש

הלנסינו לא עוזר למגר את הפטריה, עוזר לה להתקיים בגלל המתיקות @אתחירותי

 

 

מה שאת צריכה זה שימון מסיבי של הפיטמה,
לא לחות (לחות מעודדת פטריות)
תקפידי לא לסבן פטמות ולשים בדחיפות משפחה טובה של לנולין, יש כל מיני חברות לנסינו סגולה מומלצת מאוד.
אם עד עכשיו היה בסדר בהנקה אז רוב הסיכויים שהפצע יעבור מהר.
שימי משחה אחרי כל הנקה או מקלחת !!

להמשיך עם הדקטרין או לעבור ללנולין?

נהיה לי שם ממש חתך

וכל פעם זה טיפה מגליד ואז אני מניקה שוב ושוב החתך נפתח

 

מניסיון של חתכים - כמה שעות בלי הנקה מהצד הפצוע יכולים ממש להחלים אותו.
אבל בכל הפעמים שהייתה לי פטריה, החתכים נעלמו יחד איתה... לכן נראה לי אולי הדקטרין אורל ג'ל לא מספיק חזק בשבילך.

זה בוודאות פטריה כי היה גם לבנות בפה

וגם לי סימנים מובהקים של פטריה...

יש משחה חזקה יותר לפטריה? צריך לזה מרשם רופא? צריך לשטוף אותה?

כדי להסביר למה כדאי - אמרתי שאצלי כמה שעות "מנוחה" הספיקו.

משחות חזקות יותר - פטריון שכתבו לך למעלה, ויש עוד. אין לי ניסיון איתן. צריך לשטוף (רק את הדקטרין אורל ג'ל לא צריך לשטוף, לכן מתחילים איתו...)

איך משתמשים בהם ומה בדיוק תפקידם....

מניקים איתם? 

למה שהן יסכימו לינוק עם זה- הן כבר בנות שנה וחודש. רגילות כ"כ להנקה...

זה "מתלבש" על הפיטמה והתינוק מוצץ כרגיל.. אבל בגלל שזה לא ישירות מהפטמה- זה מונע הרבה מהכאב..

אבל באמת בכזה גיל לא יודעת אם הן תסכמנה... זה מגע כמו של בקבוק...

אם לא נגמרה- צריך להמשיך עם הדקטרין
אם נגמרה את עדיין יכולה (וסובלת) מהיובש הקיצוני שזה מייצר וחתכים וכו' ולכן מומלץ לנולין או משחות שומניות אחרות ללא ויטמין e וגם לא קרם לחות (שני האחרונים מעודדים פטריות)

יש רפידות שעוזרות לפצעים. אבל אם לא בא לך לשלם כל כך הרבה תשאלי במרפאה אם יש פולילם. זה פשוט לוקח את כל הדברים הרעים ומברייא, ואז לא צריך שום משחה

אבל ביחס לחתך, רפידות טיפוליות של נרסיקר, ממש ממש עוזרות.
הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה, כי לא משתמשים בהן יחד עם משחות אחרות, ואם עדיין יש פטריה אז היא צריכה טיפול..

אולי אפנדיציט... אם זה צד ימין כדאי לבדוק

תנסי לדבר איתה שתשמע אותך. אולי יעזור. אם היא לא שובבה מדי אפשר להכניס אותה אם זורם לך. או שתבכה רגע...

משמעותי?

ומזה את כנראה לא חוששת?

שפעת - כי רוב אוכלוסיה לא מתחסנת, ורבים חולים החורף בשפעת.
חצבת - יש הורים שלא מחסנים, והיו התפרצויות בשנים קודמות.


ובינתיים תודה לאל לא ידוע על חולי קורונה שמסתובבים ברחובות.

אבל שפעת בוודאות יש בציבור הכללי.

ומכיוון שזה נגיף חדש, גם לרפואה אין תשובות לכל השאלות.

 

מנתונים שאני ראיתי, (סליחה שלא מצרפת, אני לא מוצאת את זה כרגע) יש קשר בין הגיל לבין המוות מקורונה. כך שככל שהגיל עולה - יש יותר סיכוי למוות. ככה שבהקשר הזה דווקא התינוקות כנראה בטוחים יותר.

 

אני מאמינה שבדברים שאין לנו שליטה אנחנו צריכים לשחרר, בעיקר בשבילנו.

 

תנסי לחשוב על זה באופן רציונאלי.

יש הרי הרבה מחלות שלא בהכרח יש להן טיפול, ובכל אופן אנחנו לא מעסיקים את עצמנו בכל יום בשאלה האם נחלה בהן, נכון?
ואלו מחלות שאין לנו שליטה האם נחלה בהן או לא, אז מה אנחנו עושים? לא חושבים על זה רוב הזמן, ובפעמים שכן, מתפללים לה' שאנחנו והקרובים לנו לא נחלה.

 

אותו דבר גם כאן, אין לנו הרבה מה לעשות. ובינינו, גם לא לגמרי ברור האם באמת יש ממה להילחץ. אז נסי לא לחשוב על זה יותר מידי, תגידי לעצמך- "אני עושה את ההשתדלות שלי". תקפידו בבית על היגיינה נכונה, להקפיד לשטוף ידיים עם סבון, להשתעל אל תוך המרפק ולא לכף היד או לאוויר, לא ללחוץ סתם ככה יד לאנשים זרים. ואם את רוצה- את יכולה לנסות להימנע מלקחת את התינוק למקומות המוניים וצפופים. עד כאן ההשתדלות שלנו, מעבר לזה- רק תפילות לה' בתקווה שאף אחד כאן לא ייפגע.

את המחלה ותינוק בן 5 חודשים הוא כבר גדול יחסית לעניין שציינת להבדיל מפגים או תינוקות שממש נולדו
לא הייתי נלחצת מהקורונה
אבל... כמו שאת שומרת עליו משפעת או וירוסים אחרים אז ככה גם כאן. לדעתי חורף זה ממש לא הזמן לבקר עם תינוק במקומות הומי אדם ולא ללכת למרפיאות איתם בלי צורך

צריך לשים לב להבדלים.
יש אנשים שהם נשאים של הנגיף ויש שחולים בנגיף.
יש גם דרכי הדבקה- שזה מגע בנוזל של הגוף.
הקבוצה מדרום קוריאה היו נשאים, בינתיים כל מי שהיה במגע קרוב איתם, וזה ממש לא שנגעו בנוזלי הגוף שלהם, נמצאים בבידוד, רק ליתר ביטחון.
איך המחלה מתפשטת אם אין אפילו אדם אחד שממש חולה?
מצד שני שפעת, יש כבר כמה וכמה שנפטרו השנה לצערנו מהשפעת..
ולכן החשש שלך לא ומצא אבל קחי בפרופורציה. אי אפשר לא לחיו. בגלל נגיפים שונים.
בסין, שיש שם מיליארד אזרחים ושם המחלה התחילה, נפטרו פחות מ2000.זה המון, כל אדם שנפטר זה המון אבל תעשי חישוב כמ זה מאוכלוסיית המדינה..
הנגיף מסתובב כבר 3 חודשים, יש הנחיות ברורות ואני בטוחה שמשרד הבריאות מנחה את הציבור עם המידע הטוב ביותר ערה וקשובה להנחיות, אם את רוצה עוד יותר להיות בטוחה תלכי עם אלכוג'ל בתיק ואחרי שאת נוגעת במשטחין ציבוריים תנקי עם אלכוג'ל. אפשר גן מסיכת בד על הפנים..

כן זה לפני של איחור הווסת ב 10 ימים

בכל מקרה תחכי לאיחור שלך, ותבדקי אז , כי לפעמים יש הריון כימי וכו' שסתם לא תצפי יותר מידי


המון המון בהצלחה , מבחינתי זה הריון מה שיש לך ⁦❤️⁩🙏

מזל טוב!

אבל קליר בלו לא אמינה

חכי עוד קצת, גם לי היה ככה כ10 ימים לפני שקיבלתי עם איחור משמעותי ובסוף כלום
תחכי לאיחור

אחרי הלידה- יש את ראקוטן שאני יודעת שעובד אבל הוא נורא חזק... בהצלחהץ\

ואי לא ידעתי שקרמים בעייתים,  למה?

קרמים ,יש חזקים ויש מותרים כנראה. בגלל זה רק רופא עור..

משחות מסוימות

יש לי עכשיו תינוק שהתחיל להוציא שיניים בגיל חצי שנה לעומת זאת האחים שלו בגיל שנה רק יצאה של ראשונה...

יש גם ליד קניון איילון. פעם קנינו שם משהו אחר. נראה לי שזו חנות גדולה יותר (האיילון)

בהריונות הקודמים הרגשתי בשבוע 7

יכול להתחיל משבוע 6-7-8

לא חייבים שיהיו בחילות או הקאות

אני עכשיו בשבוע 7 ורק עכשיו מתחילה להרגיש בחילות...

 

לק"י

מדהים החיקויים שלהם.

ואמהות הן עם עייף....לפחות הרבה מהן.

חברות קרובוצ משפחה וכו..

שלנו. כשאני נתקלת במקרים כאלה שמציבים אותי בביקורת מול עצמי אני משתדלת להשאיר את נקיפות המצפון בצד ולחשוב איך אני יכולה לעשות אחרת.

וגם אם כרגע לא ניתן וזה מעבר לכוחותיי זה  בסדר, אני אנושית ומוגבלת ואני עושה את הכי טוב שלי

ובטוחה שגם את

ויכול להיות באמת שזה לא בא ממך בכלל

אולי אני לא אומרת את זה הרבה, אבל בפועל היא רואה אותי נרדמת בצהריים לידה על הספה.. ובבוקר מבקשת מהם שיתנו לי לישון עוד קצת...
אני ממש מסכימה עם מה שכתבת. עורר אותי לחשיבה ולמודעות.

פריווילגיה
תהיי גאה

כבוד והערכה שאמא עובדת ככ קשה וכן היא עייפה
נראה לי שרובנו ככה...
הלילות לא לילות, והידיים שלנו מלאות עשייה ב״ה
אז היא תגדל ותרגיש טוב עם עצמה כשגם היא תנוח צהריים בתור אמא!! לא תנסה להיות סופרוומן
בדיוק לפני שבוע קרה לי מקרה דומה עם הבן שלי...
שאלו אותם בשיעור ילדים מה זה אומר כיבוד הורים?
והבן שלי מיד ענה: ״אסור להעיר את אמא!!״
טוב קצת התפדחתי
אגב, נראה לי, שבהכללה, בציבור החרדי זה ממש מקובל
שאמא ישנה צהריים...

כמו בכל ציבור יש ויש
נראה לי שאצל החילונים זה גם מקובל

שהם מחנכים שאמא צריכה לנוח ואסור להעיר אותה

אישית אני גם ישנה צהריים

ואנחנו עובדות קשה מאד מאד.
אבל נראה לי שילד צריך לחיות בתחושה שאמא שלו חזקה. שיש לו אמא עם כוח וחיוניות.
לא אמא שמשדרת עייפות ולאות תמידית.

גם הבת שלי בת שלוש וכשמשחקת עם אחותה הקטנה אני שומעת אותה אומרת לה:״ אני אתן לך עונש״ ,״ את משגעת אותי״ זה גם מצחיק אבל גם נותן כאפה כמה הם סופגים מאיתנו וכמה צריך להזהר בדיבור.
מצד שני אני שומעת (ואני בטוחה שגם את )דברים שממיסים לי את הלב ונותנים לי להיות גאה בעצמי בתור אמא ,כמו תודה לה״ ,תודה לאבא, אבא אתה מלך, בעזרת ה׳.

שאני יודעת שהיא למדה את זה ממני.
הבת שלי גם מחכה אותי שאומרת אני עייפה ואין לי כח ושהייתי בתחילת הריון היא גם הייתה מקטרת סתם שלא מרגישה טוב ולא באמת.
מראות קטנות שלנו, טוב שיש אותן , ככה אנחנו לומדות לקטר קצת פחות;)

 

זה המחמאה הכי גדולה עבורך.

(וקרה לי גם סיפור כזה חח)

מערכת העיכול עובדת קשה יותר בזמן מחזור ושיבושים בעיכול נפוצים מאוד בתקופות כאלה..
יכול להיות שזה טחורים או משהו כזה.
אל תדאגי...

וחוץ מזה, רשמת שאת לפני טיפולים אז בטח עשו לך אולטראסאונד של חלל הרחם? הוא יצא תקין? אם כן אל תחששי..

מבינה לליבך עם כל הדאגות, ומקווה שבע"ה יילך מהר ותתבשרי בטוב 😍

עשיתי אולטרסאונד וגינאלי לפני שנה,
כאילו החדירו לי מתמר לרחם והוא אמר שזה תקין.
ואני צריכה לעבור את הבדיקה שוב בקרוב, כי אחד הרופאים מאוד הכאיב לי.

אבל יש לציין שאת התסמין של דם באיזור היה לי מאז ומתמיד, ואפילו שאלתי את אמא שלי
והיא אמרה שזה קורה לה גם, כי מתאמצים.
יש לציין שגם לה הייתה בעיית פוריות (חצוצרות חסומות).

לא נשמע אנדו

אנדו זה כאבים לא פורפורציונליים של מחזור

ואם לאמא שלך היו בעיות פוריות ,זה ממש לא אומר שגם לך יהיה. אין שום קשר

יכולה להבין מה את מרגישה, פעם מישהי רשמה על זה שאין לה מספיק חלב ואני היתי חדשה בפורום והיתי בטוחה שהיא אחרי לידה (כי זה פורום הריון ולידה) אז איחלתי לה שבעה החלב יגיע ושתנוח ותאכל הרבה וזה בטוח יקרה...והיא תקפה אותי ממש...מאיפה אני אמורה לנחש שהיא כבר אחרי 6 ילדים ונסיונות ואולי משהו רפואי אמיתי? ?
יש המון חוסר הבנה ברשת ותקשורת לקויה וזה הרבה פעמים יוצר הרבה כאב לחינם...
לדעתי בפורום הזה השיח הוא דווקא (כמעט תמיד) מהמם ומכבד ואין מה להשוות לכל מיני טוקבקים ופייסבוק ששם אללא איסתור...
בכל אופן כולכן מהממות ושתהיה שבת חלום...

יודעת מה היה.
אבל זה באמת לא פשוט לםעמים.
אני בטוחה שלא התכוונת לפגוע. לפעמיםדברים מתפרשים שונה כשהם כתובים.
חיבוק גדול ומקווה שכל מי שנפגע יתאושש.
לא קל להיות מאותגרי פוריות או מאותגרים בכל תחום
אבל אכן לעולם אי אפשר לחוות את הקושי של השני בצורה מלאה.
לםעמים יש למישהו קושי מסויים והוא מתנהג בצורה לא נעימה מתוך הפצע שלו. זה אכן פורום הריון ויש בו מקום לכולן גם למי שמאותגר וגם למי שפחות ולרוב השיח פה הוא מכבד אבל לפעמים דברים יוצאים מהקשרם או משליטה..
ובנימה אוםטימית זו מאחלת לכולן רק טוב

קודם כל, כל הכבוד על הרצון לברר.
מעריכה מאד את הכנות.

א. אכן לא תמיד יודעים. אבל לנסות לחשוב!
למשל אם שכנה שלך נשואה שנתיים ללא ילדים, לחשוב שאולי יש קושי ולהיות רגישים (לא להחליט בוודאות, כי אולי היא מונעת, אבל לקחת בחשבון).
יכולה לומר לך שהייתי בכל כך הרבה סיטואציות שאם אנשים היו קצת חושבים, קצת מנסים לראות מי האדם שעומד מולם, הם לא היו נכנסים איתי לכל מיני שיחות. ולמה אני בטוחה שזה ככה? כי לפעמים אנשים יודעים מה הסיפור שלי ובכל זאת משוחחים לא לעניין, מה שאומר שזה פשוט לא בראש שלהם, הם פשוט לא מספיק מכווננים לזה. לעומת זאת, אנשים שאכפת להם אני מרגישה את זה, גם בלי מעשים.

למשל יצא לי שאנשים ידעו שהתחתנתי ומאז לא ראו אותי, אחרי שנים ראו אותי ושאלו "מה עם הילד שלך?"
שאלתי איזה ילד, ענו אה לא ידעתי שאין לך. אז למה הסקת שיש לי? כי התחתנתי ואז לוחצים על כפתור ויש ילד? זו שאלה שהיתה יכולה להימנע אם האישה הזו היתה קצת חושבת.

אגב, הרבה מההסתרה שיש בנושא היא לא בגלל שזה נושא אינטימי, אלא בגלל התגובה של החברה שגורמת לך לפעמים לרצות לשתוק עם הכאב...

ב. נכון, אכן זר לא יבין זאת.
וגם יש אנשים שיותר קל להם להבין אחרים גם אם לא חוו את הקושי בעצמו, ויש אנשים שמסוגלים להבין קושי רק אם חוו אותו.
אבל - אפשר לנסות להבין או להבין שוואלה אני לא מבין מה האדם מולי עובר וכמה קשה לו.
מתוך 2 ההנחות יסוד האלו אפשר להיות רגישים יותר.

כל הדברים שכתבתי הם כלליים ועונים לשאלתך אבל ממש לא מכוונים אלייך אישית.

לגביי זה שיש אדם מאחורי המקלדת, את צודקת. מודה שהקפיץ אותי לשמוע את המילים "קצת פורפורציה" ממישי שאין לה מושג מה זה לעבור את מה שאני עוברת ואיך היא היתה מגיבה לזה... אבל כנראה שהייתי צריכה להתאפק יותר בתגובה ומבקשת מחילה. בטוחה שלא היו לך כוונות לא טובות.

שוב כל הכבוד על הרצון לדעת.
מעריכה את זה מאד.

אני חושבת שהתשובה היא, להיות קשובה לצד השני
להסתכל על מישהי ולהגיד - אם היא שנתיים בלי ילדים, יכול להיות שהיא מונעת. ויכול להיות שהיא מחכה לילדים.
אז אולי עדיף, שלא אכנס יותר מידי לפינות.
בכללי, לא רק בקשר למאותגרות פוריות, אלא גם רווקות
לחשוב מי הבן אדם שעומד מולי, ואולי אם אספר לה כמה שהבעל שלי מדהים זה רק יגביר לה את תחושת החוסר, כי היא בדייטים ועדיין לא מצאה ושבורה! או בדיוק התגרשה לא עלינו.
אני לא מאשימה אותך, מי שלא חוותה את זה ובעזרת ה שאף אחת לא תחווה גם, קשה להיות רגישה ולהבין את המצבים הללו.
אבל באמת, זה נתן לי יכולת רגישות והבנה.


בנוסף - הקושי של נשים מאותגרות פוריות, הוא יותר מהסביבה מאשר מהטיפולים.
וברור שאם את פוגשת מישהי שמחכה, את לא מרחמת עליה. ולא מראה את זה! תברכי אותה בלב שלך.

גם אחרי יממה..
כרגע היא לוקחת שאוב- כלומר רגילה לשילוב של בקבוקים והנקה?

זה מפחית הסיכון... אבל עדיין קיים

שאר היום הנקה מלאה.

אם ההנקה מאוד מאוד חשובה לך, ואת תהיי ממש שבורה אם היא לא תחזור לינוק, לא הייתי לוקחת את הסיכון, אם זה פחות חשוב לך, ואת מרגישה שלא נורא אם היא תפסיק לינוק, ומקסימום לא תניקי אותה עוד, אז תקחי את הסיכון.

לא רוצה שתפסיק.

כי ההנקה כבר מבוססת טוב

כי אחרי יומיים של רק בקבוקים היא יכולה לפתח העדפת בקבוק

זו הזדמנות שלא תחזור?

אישית, עם האמהות, הבנתי שיש תקופות שלא מתאים בהן להיעדר מהבית לזמן ממושך 

וכשהילדים קצת גדלים ואין תינוק יונק האפשרויות שוב יותר גמישות

שווה לפעמים לחכות עוד קצת ואז לממש חלומות...

זה ישמע קטנוני אבל זאת היומולדת שלי.
תאריך עגול שלא נעים לי בו..
רציתי לפנק את עצמי בחופשה פרטית..
בלי בעל..בלי ילדים..
לפני החזרה לעבודה.

אנחנו טסים כולם באוגוסט אבל זה לא אותו הדבר.

ע'י האכלה קצובה, נקראת גם 'האכלה תומכת הנקה'

היא כבר די גדולה, והיא רגילה לאכול שאוב.
לא רואה איפה הבעיה

בעיקר במבוגרים ועם מחלות רקע
מחלקת יולדות מבודדת משאר המחלקות..
הייתי הולכת ללדת שם. אבל זו דעתי האישית בלבד

כי נזהרים בטירוף.
הם נשלחו ל*בידוד*

לשאלתך- לא היה מונע ממני במצב שזה היום

תופעה מוכרת  .

 

כרגע את בתחילת הריון אל תחפשי לעשות שינויים גדולים .

זה טוב לרצות לשנות , אבל שזה לא ירדוף אותך .

בפרט - שאת בתחילת הריון + עובדת + ילדים בבית .

לאט לאט...

 

למדתי מעצמי שכוחות באים ברוטינה ברגעים שהכי צריך אותם ,

ויש רגעים בחיים שיש תחושה שאין כוחות ,

אבל להוסיף לזה מחשבות שזה מעצלות וכו וכו ..וחלילה להכנס מזה לעצבות - זה ממש עצת היצר הרע.

 

לכן מה שלי עוזר ,

אני משתדלת להרפות כשאין כוחות ולחכות לגל הבא של הכוחות ולאחוז בו .

 

ככה גם לומדים מלוח השנה העיברי ,שיש מחזוריות כל הזמן - כך גם בחיים עצמם .

 

אל תלקי את עצמך , 

את אמא טובה וה' שמח בך שאת מביאה עוד נשמה לעולם.

 

תחכי לגל הבא של הכוחות ומשם תיבני לך לאט לאט תוכנית מעשית איך לשנות את ההרגלים שמציקים לך ,בנתיים תכתבי לך איפשהו את הכמיהה לשנות את ההרגלים ואת הדברים הטובים שיצמחו לך מזה , לאט לאט המודעות הזו תשפיע ותיתן לך כוחות לרגע הנכון לעשות את השינויים.

 

בהצלחה

תודה על העידודים והחיזוקים.
בעיקרון מסכימה איתך מאוד. אבל- יחסית להריון, אני בתקופה סבירה. את התופעה שתיארתי אני חווה בשנים האחרונות בלי קשר להריון. יש הריון, יש אחרי לידה, יש לחזור לעבודה... ברוך ה', במעגל החיים הרבה סיבות להיות עיפה. דוקא בגלל זה, ולא ממקום שמלקה את עצמי, אלא להפך מבין את המציאות ואת כוחותיי, אני מחפשת דרך לייעל את היום שלי ולגרום לעצמי להיות יותר עם כוחות. יותר חשוב לי למצוא דרך לישון יותר מוקדם, מאשר למצוא דרך לגרום לבית להיות מתוקתק.
מקווה שהבהרתי את עצמי... ושוב תודה!

ללמוד לישון מוקדם יותר. הלוואי.
אני תוהה כמה זה פזיולוגי, אם פשוט נולדנו כאנשי לילה..?

גם אני מתמודדת עם האתגר הזה.

אוהבת את הלילות, את השקט, ומשלמת על זה אחר כך מחירים מאוד כבדים....(3 שעות שינה בלילה פלוס יום עבודה מלא אחר כך, מביאים אותי לעייפות קיצונית בצהריים, ואז אני נרדמת בלי שליטה , נהיית ערנית בלילה וחוזר חלילה. הילדים משלמים מחיר שהם איתי בשעות הכי קשות שלי...)

 

אצלי זה מתחיל ממודעות ורצון לשינוי. אחר כך בחרתי לי פתח מילוט של יום חמישי בו אני יכולה להישאר ערה- בשישי בעלי מוציא אותם בבוקר ואני ישנה עד מאוחר.

שאר השבוע זה מאבק יומיומי עם עצמי, התגברות שמגיעה ממקום שלוקח אחריות על המשפחה והבית והזוגיות (בעלי ישן כבר ב-22 הרבה פעמים)

יש ימים של הצלחות, יש ימים של כשלונות. העיקר שאני בדרך....

מאחלת לכולנו בהצלחה!

 

ואנקדוטה קטנה לסיום- בן השש יום אחד שאל אותנו- מי לובש ראשון פיגמה? (אצל הילדים זה ממש אישיו מי החרוץ וכו...) 

גיחכנו וענינו לו שאמא ממש לא אוהבת את הפירמה שלה. היא לובשת אותה אחרונה מכל בני הבית, ופושטת אותה הראשונה בבוקר

אבל מי שכתבה על אחת בלילה - אלה באמת השעות האמיתיות שלך? זה בכלל לא נורא, ואת שלי הייתי מתביישת לכתוב..
כיף לאנשי הבוקר. מלחמה אחת בחיים נחסכה מהם.

לא בטוחה שזה חוקי שאגיב כאן

אבל קורה לי משהו דומה (השעות קצת אחרות...).
אם אני באפיסת כוחות וחייבת מנוחה לפני שמתחילה לארגן את הבית, אני משתדלת להקציב לי זמן ולשים טיימר בפלאפון.
זה בד"כ עוזר, בהנחה ששמתי...