תוהה לי
פריקה''''ב''ה עם ילד מתוק בן שנתיים ,בהריון חודש שביעי .. נשואה לאדם באמת מתוק , אדם טוב עם לב טוב ואני אוהבת אותו מאוד. אבלללללללללללל לצערי הרב בעלי עצלןןן ,לא אוהב להתאמץ, אוהב ריגושים,חברים וכיף, אוהב לנוח ולישון ובאופן כללי לא אוהב להאמץ..
עבר כבר מלא עבודות כי לא מצליח להתמיד וכל פעם חושב שלא הוא האשם ..
עכשיו, אני לא מוצאת את עצמי בתוך הסיפור הזה , לא יודעת איך להגיב בלי לפגוע בו ובלי לגרום לו להרגיש לא יוצלח ועצלן. מצד שני אם אני מכילה ורכה מידי שום דבר פשוט לא מתקדםםם, תסכול!!1 אנחנו בחובות לא קטנים ,אני עובדת במשכורת מינימום בערך והוא נכון לעכשיו בבית, מחפש את עבודת החלומות ובעיקר קשה לו להתנתק מהפינוק של החופש.
אני באמת חסרת אונים ,מרגישה שאני לא מצליחה להעריך אותו ולהיות גאה בו , לפעמים ממש מוצפת בתחושות קשות של אכזבה וייאוש ומעל הכל - חוסר אונים בהתנהגות שלי . מנסה להיות מכילה ואוהבת וגאה לא משנה מה ,אבל קשה קשה בפועל לראות את הבעל פשוט נמרח יום שלם , מבזבז זמן , עצלן וחסר מטרות וכוחות . מנסה לדחוף ולקדם אבל טיפה נוגעת באיזה מקום רגיש בום פיצוץ.
באמת חוסר אונים. בקשה תנו לי עצות כיצד להתנהל ,אולי אפילו דברים להגיד לעצמי ולעודד את עצמי במצב הזה .
אני אוהבת אותו, הוא אדם טוב באמת וגם לי לא חסר חסרונות ופגמים אבל המצב הנוכחי הזה מתסכל מאוד... תודה לכןןןן
ולהיות מכילה ואוהבת, כשהרגשות שלך בפנים הפוכים לגמרי.
את מסתובבת עם מתח לגבי העתיד, בטח עם חשש בגלל החובות, בוודאי תסכול מהבעל
אבל את מבקשת מעצמך להיות אישה מושלמת.
שמעי,
תתחילי מלהיות רעיה נורמלית ורגילה.
אישה שרוצה בית מסודר. לא עשיר. לא מפונפן.
וזה מאוד נורמלי ורגיל אם תראי לו שאת לא אוהבת את ההתנהגות הזו ((=מה שאת באמת מרגישה)
ותביעי את הפחד שלך מהעתיד.
זה לוחץ לו על נקודה רגישה. זה נכון.
ויכול להיות שהוא יתפוצץ מתישהו גם. זה נכון.
את מפחדת מההתפרצויות שלו?
כי אם כן זה משהו שגם צריך לדבר עליו...
בכל מקרה,
אם את לא גאה בו בתוך תוכך על זה שהוא לא מביא פרנסה- תרשי לעצמך לומר (בינתיים לעצמך) שבתחום *הזה* את לא גאה.
את גאה בלב הטוב שלו,
את גאה באבהות שלו,
את גאה במראה שלו,
ולא יודעת במה עוד.
אבל בזה את לא גאה.
כי זו האמת. ואין צורך לשדר משהו שאת לא משדרת ממילא (הוא בטח מרגיש את האכזבה שלך).
זה בתחום הרגש.
בתחום המעשה,
אני חושבת שהכי טוב לדבר עם ההורים שלו.
או עם הרב שלו.
שתפי אותם במצב. אולי הם יוכלו לתת עזרה (אפילו בכסף)?
אולי הם יעוררו אותו?
את לא יודעת מה יגרום לו להתאפס...
אבל, עם כל הרצון הטוב,
יכול להיות שייקח לו עוד הרבה זמן עד שיפרנס.
בינתיים תחיו בצמצום עד כמה שאפשר,
ואולי תעזרו בהורים שלו (אם הם מסכימים ויש ביכולתם).
את בהריון עכשיו,
ואת צריכה את הביטחון הזה.
קשה לי להאמין שבנאדם יתן לבית שלו לשקוע בחובות ללא כל סיבה הגיונית
יש סיבה לכך שהוא לא מצליח להחזיק עבודה
למי שיש הפרעות קשב וריכוז זו תופעה ידועה. הרבה שינה וקושי להחזיק עבודה
שווה לבדוק בכיון הזה
ואם לא לנהל שיחה רצינית שא לא תראי תוצאות בסופה הייתי ממליצה לפנות להורים
ושכנה שעברה לידה שקטה וילדה אח"כ 2 בנות נוספות מאז.
מכירה עוד.
שיהיו בשורות טובות לכולנו. אמן.
בשבוע 8 (עוד לא ראיתי דופק)
נפל לבד, בלי התערבות.
יש לי ב"ה 2 ילדים אח"כ.
2 אחיות שעברו גם-
אחת ילדה אח"כ ועכשיו בהריון שוב.
ואחת שהראשון נפל ועכשיו בהריון מקווים לבשורות טובות.
האמת גם עוד גיסה עברה בראשון
זה היה הריון שלישי.
בורא עולם ידע מה מחכה לי בהמשך, אז אצלי ראיתי את זה שהכל לטובה.
זה קורה, זה לא קל, אבל הקב"ה מפצה בדרך כלל.
️הריון ראשון אחרי 6 שנים (טיפולים) . נולד לנו בן בשבוע 25, פג קטן שחי 8 שעות ונפטר
אחכ 2 בנים גם אחרי טיפולים
ואז פתאום הריון טבעי שנגמר בהפלה בשבוע 10 (לא התפתח, לקחתי ציטוטק)
וחודש אחכ נכנסתי שוב להריון טבעי עם בן שהיום בן שנה וקצת
במעגל הקרוב אמא שלי, הריון 3 מתוך 6 היה הפלה. חמותי בהריון הראשון (אחכ 9 ילדים בריאים), אחותי, דודה שלי, גיסתי עברה גם מלא הפלות, אחיינית הפלה בהריון ראשון (בינתיים נולדו לה כבר 2 ילדים בתוך שנה וחצי)
ההפלות הללו. שלא נדע יותר ושיהיו רק בשורות טובות לכולם!!!! אמן.
ולגבי עידוד של מי שעוברת את זה עכשיו- אין מנחמים אדם בשעה ש... מוטל לפניו. אז....
אני בחודש רביעי ב"ה,
אנחנו כבר הרבה זמן חושבים על מעבר דירה,
גרים בעיר וחושבים או לעבור לשכונה אחרת ולבניין עם מעלית
או ליישוב.
אני חושבת שהכי טוב לעבור בחופש,
אבל באמצע תמוז אני צריכה ללדת,כך שזה לא הכי מסתדר..
מה הייתן עושות?
עוברות כמה זמן לפני הלידה?או חודש אחרי?
חשוב לי שהילדים יתחילו בגנים חדשים בלי לעבור באמצע..
אנונימיותנראה יותר מסובך לעבור שכבר יש תנוק קטן שלא נותן לתזז הרבה
פעם לפני ופעם אחרי
זכור לי שהיה הרבה יותר קשה אחרי לידה.
כי היה גם לטפל בתינוקת...
מצד שני היה לי יותר מצב רוח.
היה קל יותר להערך ולארוז בהריון מאשר אחרי הלידה-
אני די בטוחה שאם היינו דוחים את המעבר לאחרי הלידה בעלי היה צריך לעשות את הרוב לבד..
לא היה כזה נורא
נראה לי עדיף מלהתעסק עם זה כשיש תינוקות שצריך לדאוג להם ובכלל גם כל הציוד שלהם
גם לי יוצא כמעט תמיד לשאול וזה קטע שאני ממש שונאת אבל בכל זאת כמעט תמיד הרב מתיר, ויום זה הרבה זמן
צדיקה את!אני קוראת את המספרים שכתבת וזה 90% פספוס של הביוץ.
אבל אם זה לא רלוונטי לך עכשיו, אז תשכחי מהעניין.
אם לא מנסים להכנס להריון הייתי לוקחת גלולות במצב כזה כדי לא לסבול את המחזורים הצפופים. מכירה את זה היטב לצערי. גלולת גם ממעטות את הדימום וזה חשוב גם לעניין אנמיה.
וגם אני מתפלאה לגבי בדיקה עם מוך. זה לגמרי הדבר הראשון שמורידים ברגע שיש רגישות. זה אמור להיות הרבה יותר קל לבטל הלכתית מאשר בדיקה כל יום. אני הפסקתי לעשות מזמן, בגלל החשש הגבוה.
מה שיוצא לך לא טוב זה הבדיקה עצמה או העד של המוך?? כי הוא יושב שם ולגמרי פוצע כשיש יובש..
דרך אגב, אם את מנסה לעשות שתי בדיקות ביום אז אחת בבוקר ואחת לפני השקיעה, לא בסמוך זו לזו. מניחה שאת כבר מודעת לכל זה..
מיקי מאוסאין לי שום טיפים, חוץ מזה שלא הייתי מפסיקה לגמרי. אולי תשמרי לך הנקת ערב ובוקר, בשביל הכיף. אחרי הבקבוק, להתכרבל ביחד ולהניק בלי לחץ, מה שיוצא יוצא, העיקר הכיף שלכן ביחד.
שמחה!!
א.פ.קבעיקרון אפשר (ואולי עדיף, כי זה מהיר יותר) שגם רופא משפחה יאבחן דיכאון אחרי לידה. בניצה - דבר ראשון הם מצמידים לאישה מתנדבת טלפונית, אישה (בלי הכשרה מקצועית, אבל כן עם הכשרה כלשהי, נראה לי) שמשוחחת איתה על כל מה שעובר עליה ומעודדת אותה. אח"כ אפשר להגיע אליהם לאבחון אצל פסיכיאטר ולטיפול אצל פסיכותרפיסטית (בתשלום מוזל).
באופן אישי - אצלי לקח זמן עד שהתפנה לי תור אצלם, והתחלתי כבר לפני כן טיפול באופן פרטי אצל פסיכולוגית ואצל פסיכיאטרית. אני חושבת שמי שמצבה חמור, והיכולת הכלכלית שלה בסדר, ושיש מי שיברר בשבילה על מטפלים - אז עדיף לה להתחיל את התהליך לבד, ולהיעזר בניצה בעיקר בשביל "החברה הטלפונית". אבל הם בהחלט עושים עבודה מצוינת, ובעיקר - זולה.
הרבה הצלחה לחברתך!
מותר לך להתלונן תרגישי טוב עם עצמך
אני רק עם שניים והרבה פעמים אני חושבת אם בכלל תהיה לי את המוכנות להיכנס לכל זה שוב בעתיד ועוד הפחד שאולי עוד פעם יהיו תאומים
ולך זה 3 קטנים
בילד אחד כל תשומת הלב מופנית אליו
כשזה שניים זה מתפצל ועוד בקושי מוצאים זמן לעצמנו, כך שהרבה פעמים פשוט עוזבים אותם להסתדר לבד
סוג של מה שיועצות שינה מייעצות , אבל עוד מההתחלה כשהם רק נולדים- פחות מחזיקים בידיים וכו- הטיפול הוא יותר ברמה של הישרדות
אני רואה איך אימהות לתינוק אחד הופכות אותו למרכז העולם וניהנות מכל דבר קטן (כמו השירשור שהיה פה לא מזמן על מה הכי כיף בגידול ילדים), בתאומים אין אפשרות כזו, מקלחת למשל זה סרט רץ
כל יציאה מהבית דורשת תיכנון ובכלל הרבה כוח פיסי- להרים אותם
בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שזה מפתיע שתאומים יוצאים נורמלים, אולי זה דווקא בגלל שהם גדלים ביחד
וגם אני תאומה, אני מסתכלת על אמא שלי ובאמת שאין לי מושג איך היא עשתה את זה, והיא היתה יותר מבוגרת ממני
ילדתי חודש לפניך בקיסרי ויש לי ב"ה עוד 6 בבית.
זה אתגר מפרך וקשה וא"א להתעלם מזה, זה מתיש בצורה קיצונית ומרגיש ממש 'מאסר בית 'על תקן העובדת הזרה 
אני לא מניקה וזה חסד ה' כי ככה אני יכולה לצאת לאיזה שעה שעתיים אבל חלילה לא יותר.....
מה שכן הם יצאו פעמיים בשבוע ללילה ואז התחלתי לחיות.
עכשיו כבר לא מרגישה צורך.
יש לי המלצה שעזרה לי מאוד- ניסיתי להשקיע בללמוד כל אחד מה האופי שלו, כמה הוא אוכל, מה מציק, דפוסי שינה וכו'.
במקום לעבוד טכני ורוטיני וגילית שזה מאוד מקל ונותן אפשרות ללמוד איך להתארגן וגם גילית עד כמה הם שונים אומנם זה בן ובת וברור שהם שונים אבל אופי אחר לגמרי.
לצאת איתם אני אפילו לא מנסה, גם חורף וגם ההתארגנות והבכיות....
בהצלחה!!
תזכרי שלאט לאט הם נותנים כזה פידבק של חיוך שאפילו בלילה זה לזלול...
מק"רכדאי לנסות!
