פורום הריון ולידה (עמוד 2941)

הכל בסדר . גם המשקל לא באמת תואם. זה הערכות. ולפעמים הביוץ היה מאוחר. בלי שום קשר זה רק הערכות. בהצלחה.💓

כלומר-
ללכת להיבדק,
לשטוף ידיים עם סבון לעיתים קרובות.

את יכולה לשים מסכה (או מטפחת) לכסות את אזור האף והפה, ככה הסיכוי שתידבקי מאד נמוך.
יש בקרה מסוימת על הכניסה למרפאות, מוודאים שאין חום לאף אחד.
אי אפשר להבטיח לך שלא תידבקי.
אבל בינתיים ממי שנדבר בערך 90% עוברים את זה בקלות. בעיקר הצעירים והבריאים.

העצה הראשונה והחשובה היא- תקחי דולה או מלווה מנוסה שתוכל לעזור לך , לתת לך ידע וללוות אותך
אל תבואי ככה

המקום הנפשי שלך, הביטחון, כמה את סומכת על מי שמלווה אותך, הנוחות, תחושת הנוכחות בסיטואציה משנות חוויות לידה מקצה לקצה.

ממש ממליצה על דולה, אולי תכתבי מאיפה את ונשים ימליצו לך על דולה מניסיון?

בשבוע 36+4 בזירוז מאסיבי.
לא נראלי הגיוני בלי אפידורל.
בד"כ הגוף בשלב הזה(כתבת 37) ממש עדיין לא מוכן ללידה וצריך "להיפתח" מ0.
אני הייתי כמעט 3 יממות בחדר לידה, ו30 שעות מתוכן עם אפידורל. זה הציל אותי.
אולי יש הרדמה אחרת שכן מותר לך?
אם לידה וגינלית בזירוז תתכונני לארוך ארוך... הרבה סבלנות, תעסוקה: סרט, ספר, מוסיקה, נשנושים.
ניתוח לא מכירה.

בהצלחה מותק,
השם איתך❤

לכן אני ממש ממש צפחדת שלא אשרוד
היום לקחתי מנה ראשונה של צלסטון להבשלת ריאות
אם בנות לא מסוגלות לסבול צירים רגילים עם אפידורל
איך אני עם זירוס ובלי אפידורל אצליח???נפשית קשה לי לעקל לא רק פיזית
מה הייתן עושות??

בין צירים של זירוז לצירים רגילים,שתיהם היו נוראיים

אני הייתי מתחילה עם זירוז

זה יהיה חירום. והרבה פחות מומלץ.
ככה מראש היא יכולה לתכנן...

לא יודעת

1. עוצמת הציר- צירים זה כואב, אבל צירים עם זירוז זה קצת יותר כואב.

2. מרווחים בין ציר לציר, בזירוז המרווח היה דקה , ברגילה היה 3 דק'.

 

ילדתי גם כך וגם כך ללא אפידורל.

 

יכול להיות מאוד שעוצמות הציר דומות.

אך מכיון שהמרווח כל כך קטן מדמיינים שזה כואב יותר.

 

יתכן שזה היה רק אצלי כך.

 

באותה תקופה לא הייתי במייטבי מבחינה גופנית..

 

בלי הזירוז היית אחרי ירידת מים?

חוץ מלידה אחת,כל הלידות שלי התחילו בירידת מים,והיו לי צירי תופת מההתחלה. לפעמם הצירים התחילו מיד עם ירידת המים ולפעמים שעות אחרי.

גם כשנתנו לי זירוז וגם כשלא,היו לי את אותם כאבים נוראיים (ידוע שצירים שאחרי ירידת המים יותר כואבים)

לכן חשבתי שייתכן וכשנותנים זירוז זה אותו סוג של כאב כמו צירים אחרי ירידת מים. ובצירים טבעיים הכאבים הם נסבלים.

סליחה על ההתפלספות,רק רציתי להסביר את השאלה שלי

פשוט בפעם היחידה שהלידה אצלי התחילה עם צירים,הם התפתחו לאט לאט והיו ממש נסבלים.

מקווה שהבנת,ואם לא,לא נורא

 

באחת הלידות הבקיעו והצירים התגברו..

לידה אחכ באמת רצו שוב לבקוע וחששתי, כי ידעתי שזה מעצים את הצירים..

בדרך כלל ירידת מים או פקיעת מים יזומה מגבירה את חוזק הצירים,
לא תמיד אבל הרבה פעמים

נשים מספרות הרבה שפקעו את המים ואז נהיו צירים הרבה יותר חזקים,
אם זה קורה בהתחלה זה באמת נשמע קשה, אני חוויתי את זה על בשרי הפוך הייתי 12 שעות עם צירים והגעתי רק לפתיחה 4, נפקעו המים- התחזקו הצירים בטירוף אבל ילדתי תוך שעתיים

יש פה אישה לפני לידה תיזהרו במילים שלכן...

לי תמיד יש לידות מאוד ארוכות,אז היה לי ממש ברור שלידה עם זירוז תיקח הרבה זמן

ויש כאלה שרק מחברים אותן לפיטוצין והן צ'יק צ'ק יולדות

28 שעות בחדר לידה, את מסוגלת!! את מסוגלת!!!

לידה חמישית,התקדם מאוד לאט,לא רוצה לכתוב כמה בשביל לא להלחיץ

לעומת זאת היתה איתי אישה בשבוע מוקדם יותר ממני,לידה שניה ואצלה הכל הלך ממש מהר

ככה שא"א לדעת

בלי אפידורל.
באחרונה קיבלתי טבליות לריכוך צוואר הרחם כי צוואר הרחם היה קשה למרות הצירים וזה די כאב אבל זה היה ממש בסוף. מה שכן בכל הלידות היתה איתי דולה ובאתי מוכנה לזה שאני לא רוצה אפידורל. בעיני ההכנה מאוד חשובה ויכולה לתת כלים לעבור את זה בטוב.
מה שכן אם יש לך סף כאב מאוד נמוך וזה רק את תדעי לענות אולי הייתי שוקלת אמצעים אחרים להקלה על הצירים. לילמשל גז צחוק עזר בחלק מהלידות...

היה לי רעלת הריון, בשבוע 37+ זורזתי,
בעזרת פרוסטגלנידים,
לקח לי בערך 9-10 שעות עד שילדתי.
לא לקחתי אפידורל או דברים אחרים לשיכוך הכאבים.

אז,
בעיקרון,
אפשרי בהחלט ( לפחות לי, אבל יולדת ללא אפידורל מההתחלה)
ולי זה נזכרת כהלידה הכי טובה שלי, למרות הזירוז ולמרות הרעלת.

אני ממליצה להתכונן כבר עכשיו
חפשי לך להשאיל את הספר "לידה פעילה", תחפשי פה ובפייסבוק סיפורי לידה ללא אפידורל חיוביים ומחזקים,
תלמדי תרגילים שאפשר לעשות שיקלו על הכאב,
ואם המצב יאפשר בעז"ה עם כל הטירוף הזה שיש מסביב ,אז כדאי לדעתי לקחת דולה.
טיפים שלי עזרו ללידה בלי אפידורל-
איזי טנס לצירים הראשונים(ניתן להשאיל מיד שרה בדרכ לא יודעת מה אפשר לעשות במצב עכשיו עם הקורונה)
לחיצות טובות באזור האגן, שממש מישהו ידחוך ויתן לך קונטרה על הגב התחתון במהלך הציר.
נשימות עמוקות ונמוכות, לשנן לך מנטרה כלשהי למהלך הציר, ציר בדרכ נמשך דקה בערך, תנסי להכין לך סםירה חוזרת שמסתדרת לדקה ביחד עם נשימות עמוקות, ותתאמני עליה כבר לפני.
מים, וכמה שיותר. זה הכי עוזר. מים חמימים על הגב התחתון ובטן תחתונה.
אם יש אפשרות לא לשכב, אז לא לשכב, להיות בתנועה עד כמה שניתן.
הכי חשוב לא להכנס לפאניקה כי ברגע שמפחדים הצירים פשוט כואבים פי אלף.
שמעתי המון סיפורים סביבי על לידה מזורזת בלי אפידורל, הרבה מהם סיפורים חיוביים, ככה שזה באמת אפשרי. אתגרי אבל אפשרי. המון בהצלחה ובידיים מלאות

אבל זה היה לידה רביעית והזרוז הביא את הצירים הרגילים לא משהו שא היתי רגילה אליו

לקחתי אפידרול וילדתי אחרי כמה דקות

 

 

בלידה השניה והשלישית שלי, בשניה ילדתי בשבוע 37, בשלישית בשבוע 38. לידה ראשונה היתה טבעית, גם בלי אפידורל.
אני אכתוב מניסיוני, אבל לא יודעת מה לגבי לידה ראשונה בזירוז (אצלי לשתי הלידות הגעתי כבר עם התחלה קטנה של פתיחה, אולי בגלל כל הזירוזים הטבעיים שניסיתי לפני ולא ממש הביאו ללידה אבל אולי עשו בכל זאת משהו, ואולי פשוט כי אלו לידות חוזרות שהרבה פעמים יש כבר התחלה כלשהי של פתיחה).

בכל מקרה - בלידה השניה שלי (הראשונה של הזירוז) לקחתי כרופא פרטי את ד"ר פלוטקין משערי צדק. ביקשתי במיוחד שיעשה את מהלך הלידה כמה שיותר טבעי והוא ידע שאני לא רוצה אפידורל, ולכן הוא התחיל את המינון של הפיטוצין נמוך מאוד (3 טיפות לדקה) והעלה מאוד בהדרגה (כל חצי שעה הוסיפו עוד 3 טיפות). הצירים התפתחו בהדרגה, די כמו בלידה רגילה (בהתחלה חלשים ומרווחים, ולאט לאט המרווחים התקצרו והכאב התחזק). עד שעתיים לפני הלידה עצמה עוד קראתי ספר בין הצירים, רק בשנתיים האחרונות כבר הייתי ממש מרוכזת רק בלידה. ולא הרגשתי שהצירים הגיעו לעוצמה חזקה יותר מבלידה הראשונה שהיתה טבעית. (המינון הכי גבוה של הפיטוצין שהגענו אליו בלידה הזו היה 18 טיפות, יש מקומות שמתחילים במינון 15 או אפילו 25...).
הקושי העיקרי שלי בגלל הזירוז היה שהייתי מחוברת כל הזמן גם לעירוי (פיטוצין) וגם למוניטור (חייבים ניטור רציף, בלי הנחות...), ושמו אותם משני הצדדים של המיטה, אז לא היתה לי שום אפשרות לרדת מהמיטה או אפילו להסתובב עליה. כן ביקשתי שיעמידו אותה במצב של ישיבה, ככה שבין הצירים ישבתי ונשענתי אחורה ובצירים נעמדתי למצב של כריעה ועשיתי ככה סיבובי אגן (לא כי זה הקל על הכאב אלא כדרך לקדם את הלידה).
מה שבפועל כן עזר מאוד להתמודד עם הכאב זה נשימות עמוקות תוך כדי ספירה. הנשימות העמוקות גם עוזרות פיזית (משפרות את זרימת הדם, משחררות אנדורפינים שמקלים על הכאב, מפחיתות מתח. אותן נשימות העלימו לי כמה פעמים כאבי ראש ממש חזקים...), וגם זה עזר לי להרגיש את האורך של הציר ולדעת כמה עוד נשאר לי עד שהוא נגמר.
פה פירטתי פעם את השיטה של הנשימות בצורה מפורטת יותר-
מפרטת- - הריון ולידה

בלידה השלישית שלי (השניה עם הזירוז) הייתי בעין כרם. שם היחס של המיילדות היה הרבה יותר זורם, כשביקשתי לשים את העירוי והמוניטור מאותו צד הקשיבו בשמחה (בשערי צדק לא ביקשתי, לא חשבתי על זה...), והשתדלו גם לסדר את המוניטור כך שאני אוכל לעמוד לצד המיטה, להתיישב, הביאו לי כדור פיזיו וכו'. (הייתי גם יותר מנוסה וידעתי מה לבקש, יכול להיות שגם בשערי צדק היו זורמים אם רק הייתי אומרת...)
גם מצד קצב הזירוז - כשביקשתי שיתחילו במינןן נמוך ויעלו בהדרגה, עשו לפי הבקשה שלי (קצת שונה משערי צדק אבל באותו רעיון - התחילו במינון של 2 טיפות לדקה והעלו ב4 טיפות כל כ20-30 דקות. שם הגענו עד 22 ואז הפסיקו לגמרי את הפיטוצין כי הגוף כבר היה ממש בלידה וייצר צירים משלו). בזה כן היה שוני אמיתי משערי צדק, כי שם גם אחרי שהרופא הנחה בפירוש לעשות ככה, המיילדת די התעצבנה עליו שהוא שם כזה מינון נמוך שלא עושה כלום, והוא היה צריך ממש להתעקש שככה הוא קבע והיא צריכה להקשיב לו. יכול להיות שזו מיילדת ספציפית אבל זה נראה לי כן הבדל בגישה).
לפני הלידה הזו עשיתי גם קורס של אמית לידה, וגם לקחתי דולה. זה עזר והקל יותר, אבל גם עם הנשימות לבד הייתי עוברת את הלידה בסדר (אני מניחה שאין לך זמן לעשות את הקורס של אמית לידה. על דולה כן הייתי בודקת, אם רלוונטי לך...)

בהצלחה!

נשמע מטורף מה שעברת, אני חוששת מאוד, בייחוד שזו לידה ראשונה עם רקע של מחלות בינהם אי ספיקת כליות.
ועוד דאני לא יכולה חקחת אפידורל, המוח כל כך עסוק ומיואש!!
ובאמת לא רוצה שיהיה לי טראומה כי לצערי הרב אין לי סף כאב כזה גבוה

אבל מכל מה שעלה פה, לדעתי
כדאי לך ניתוח.

זה לא כיף גדול. אבל:
1. הקיסריים היום מאוד מתקדמים. מכירה מקרוב נשים שהתאוששו מצוין ובקלות. כל עוד את מצויידת במשכחי כאבים (אל תסמכי על המחלקה, תביאי איתך), זה יהיה קשה כמה ימים אבל יעבור.
2. לא רוצה שתהיה לך טראומה. זירוז בלי אפידוראל בייחוד בלידה ראשונה, ובשבוע יחסית מוקדם, נראלי מאוד מאוד קשה ארוך וכואב.
3. כמו שכבר כתבתי, עדיף תמיד ניתוח מתוכנן מניתוח חירום.

אמן שיהיו לך החלטות טובות!
❤

מה הרופאים אומרים ?
מה ממליצים לך ?

תמיד עדיף קיסרי מתוכנן מחירום, רפואית ופסיכולוגית כאחד

אבל אם אתה באה מראש מתוך קושי אז אני חושבת שזה באמת עלול להיות קשה מידי לעבור את הלידה ככה.
(אני מראש רציתי בלי אפידורל, באופן כללי אני חיה בגישה טבעית יותר, אני גם לא לוקחת אקמול כשאני חולה וכו') ועדיין יש שלב שהכאב חזק מאוד ואני לא יודעת אם אשרוד ככה עד הלידה (כשמגיע התחושה הזו אצלי זה כבר ממש לקראת הלידה עצמה, אז אני יודעת שזה יהיה בסדר...)
אני חושבת שאם את רוצה לנסות בכל זאת לידה טבעית אז צריך לעשות קודם כל עבודה על התפיסה שלך על הלידה ועל הכאב בלידה.

אבל אם אין לך את הכוחות הנפשיים לזה, אז אולי נכון יותר באמת ללכת לניתוח מראש.

אותי זירזו בשבוע 38 בהריון הראשון עקב סכנה שהייתה לעובר- הייתי בלי אפידורל!

אני חושבת שאם יש לך אפשרות ללידה ואגינלית לעומת קיסרי כדאי לך לנסות יש בזה המון יתרונות לך ולעובר. 

אני כמה חודשים אחרי הלידה - הייתה לידה קשה אך קצרה 4 שעות! הצירים היו כאבי תופת אבל - וזה חשוב - לא נשמתי כמו שצריך - היו שתי צירים שנשמתי כמו שהדולה לימדה אותי וזה עזר משמעותית. לא חשבתי שאני מסוגלת - אבל את יכולה. 

זה תלוי בכמה דברים בעיקר - כמה הגוף והעובר מוכנים ללידה, סוג הזירוז וכמה את רפויה ורגועה.

אז תתחילי להכין את הגוף שלך ללידה כבר מעכשיו. תהני מכל רגע בהיריון זה זמן כ"כ יפה ואני מתגעגעת לתחושה של חיים שהיו בתוכי...

כמה עצות בשביל לעשות את זה נכון:

1. קחי דולה! - אם את מאיזור ירושלים יכולה להמליץ לך.

2. תעשי כושר - סיבובי אגן, סקוואטים, יוגה, ישיבה על כדור פזיו - זה מאוד עזר לי להוריד את הבטן כלפי מטה

3. תשתי טיפות פטל 

4. שימי נר הלילה לפי ההמלצה של הדולה.

5. תעשי עיסוי פרינאום עם שמן שקדים.

6. תכיני ה-כ-ו-ל עכשיו - בגדים לתינוק (אם אתם קונים לפני), תכבסי, סדרי שידת החתלה, אוכל קפוא, הכול.

7. תעשי רפלקסולוגיה, דיקור, תאכלי אננס ותמרים. הרפלוקסולגיה עשתה לי צירים מטורפים. 

8. תתרגלי נשימות - זה יכול להציל

9. סוג הזירוז תלוי במה שהרופא מחליט - אבל במידה והוא נותן לך אפשרות לבחור תתקשרי להתייעץ עם הדולה - אני חושבת (לא באופן גורף כי כל אחת שונה) שעדיף ללכת על הזירוזים העדינים יותר - לשים נר לעומת מתן פיטוצין מהתחלה \ פקיעת מים \ בלון.

10. קחי בחשבון בתור לזירוז אפשר לחכות אנחנו חכינו יומיים... אז צריך לבוא באווירה טובה, עם מוזיקה, נשנושים ואמונה בה'

11. לגבי הצירים - אם יש אפשרות שישימו לך מוניטור אחלוטי ותהיי במקלחת \ על כדור ולא על המיטה.

 

נראה לי שזה הכול פחות או יותר

אני ילדתי לפני חודשיים עם השראת לידה בפרופס בשבוע 38
וגם לי אסור לקחת אפידורל.
הבנתי שזה משתנה יכול לקחת כלום זמן ויכול לקחת 24 שעות.
את הפרופס נותנים כבר בחדר לידה...
לי לקח 13 שעות מהרגע שהכניסו עד שילדתי.
3 שעות אחרי שהכניסו היתה ירידת מים ואז הוציאו ומשם זה התקדם טבעי
היה כואב אבל רוב הלידה חוץ מהסוף היה סביר

שבוע 34, רעלת. קיבלתי פיטוצין לווריד. היה גם בלון. ריתוק מלא למיטה. חוויה קשה ממש. בשעה האחרונה נשברתי וביקשתי אפידורל (היה מותר לי, רק לא רציתי...). שעה אחרונה - כי מייד אחר כך הפתיחה התקדמה מהר וילדתי.
לא נראה לי שהייתי מוכנה לעבור זאת שוב.
מצד שני, אין לי מושג איך מרגישים אחרי קיסרי.

אני כל כך מתוסכלת ומפחדת וחוששת
כי אסור לי בכלל אפידורל
ואני יודעת שיש גיבורת שעשו לידה ללא אפידורל
אבל רני צריכה לעשוץ 3 זירוזים מכיוון שזה לא טבעי
בלון נרות לפקיעת מים ופיטוצין, ואם חס וחלילה יצטרכו לקרוע אותי וארגיש? ופתאום אולי יצטרכו ניתוח חירום, אני באמת מודאגת

התלבטות לא פשוטה.
אילו לפחות היית יודעת שהלידה עם הזירוז תימשך רק כמה שעות... אבל היא עשויה גם להיות ארוכה מאוד, כמו שהיה לי ...
הלוואי שתקבלי את ההחלטה שהכי טובה בשבילך, ושהלידה בכל אופן שתבחרי תסתיים הכי בקלות שאפשר ובידיים מלאות.

ניתוח אלקטיבי בשבוע 37+4 בלידת תאומות כי המובילה היתה עכוז. היה ניתוח בסדר גמור והתאוששות טובה מאוד ב"ה. הרבה יותר טובה מהלידה הרגילה שהיתה אח"כ...

היי אני ילדתי לידה ראשונה בשבוע 40 + עם זירוז מסיבי שכלל גם בלון בשל מיעוט תנועות ,

הייתי עם ניטור רציף כל הזמן לא יכולתי לקום לא להסתובב פשוט כלום ,

הגעתי עם פתיחה 0 אפילו סטריפינג לא הצליחו לעשות לי ,

היתי בחדר לידה 24 שעות מחוברת לפיטוצין לווריד שכל הזמן הגבירו לי את המינון והייתי בלי אפידורל בכלל,

רק בחצי שעה האחרונה של הלידה לא יכולתי יותר ,

כבר הייתי מותשת מכל כך הרבה שעות וגם לא חשבתי שהלידה תסתיים בקרוב אז לקחתי אפידורל,

גם אותי הפחידו שצירים לא טבעיים הם כואבים הרבה יותר ואני לא אצליח להתמודד בלי אפידורל ,

והנה הצלחתי בסוף יפה מאד 24 שעות,

לדעתי אין לך מה לפחד זה כואב אין ספק אבל אפשר להתמודד בלי אפידורל,

לי עזר מאד שלחצו לי בגב למטה חזק ,

המון בהצלחה ולידה קלה.

וזה באמת קשה וכואב אבל הם מבינים די מהר.

כי אחרי שאני מוציאה והיא מחזירה זה חוזר שוב

וזה מאוד קשה. פחדתי להניק אותה הייתה בהיכון כל הזמן אבל ב"ה עבר לגמרי. הבינה בסוף

כי אני די סובלת

זה לא מונע אבל כן קצת מרפא לא לגמרי ממש לא אבל עדיף מכלום.

מסתכלת, ואומרת בקול הכי רציני שלי שאסור לנשוך. זה היה משחק בשבילה. אחרי כמה פעמים היא הבינה.

אחרי שאני מעירה לה נפגעת ובוכה

תני לה לבכות.
זה ממש בסדר.
שתבין שאסור לנשוך את אמא.

מתישהו הם מתחילים כן להתאפס. עכשיו הוא חי את חייו כמו ברחם- אין יום ואין לילה

למיטב זכרוני אצלי בסביבות גיל חודשיים הם התחילו להתאפס ולישון לילה- לקום לאכול ואז לחזור לישון, אבל אז התחילו בכאבי בטן....

בקיצור- זה תקופה, לא קל, אבל יעבור!

מזל טוב!

תנסי לחשוף אותו לאור יום, זה עוזר לסדר את המערכת ההורמונלית ש"מבינה" מתי יום ומתי לילה.
בגיל כזה לא הייתי מוציאה החוצה אבל בבוקר להניח את העריסה שלו ליד שמש שמגיעה מהחלון הסגור.
בכלל בבוקר להניח אותו בחדר מואר יחסית, ולא להקפיד על שקט. ובלילה להדליק אור מינימלי, ולשמור על שקט יחסית.

זה החלק הכי קשה.. אבל לקראת חודש בד"כ מתחיל להסתדר.תנסי לישון ביום, לי זה עבד יופי ב2 הגדולות ועכשיו כנראה היה לי עודף אדרנלין מהלידה, הייתי גמורה מעייפות, ופשוט לא נרדמת!
זה תקופה וזה עובר.. תשנני לעצמך, זה עובר , הכל עובר, אבל אין ספק שזה קשה מאוד מאוד

וגם לפי מה שאני עושה..

ממש אין צורך להקפיד על הקטע של חיתול באמצע פשוט להחזיר לישון אם נרדם.
וגם אם יש קקי בקטנה יחכה לבוקר עגיף שתשנו שניכם (זו דעתי)
הענין עם הלהציע שני צדדים וחיתול באמצע זה בעיקר חשוב ליום

ושאלה אלייך-
אם אני לא אציע צד שני הוא לא יתעורר תוך כמה דקות מרעב?

ויכול להיות גם שלא ואז הוא שבע והכל טוב.
מה שבטוח בהחלפת חיתול את מעוררת אותו שזה אולי חשוב ביום כדי שהארוחות יהיו מלאות אבל בלילה יותר חשוב לישון (לשניכם)

אני גם ביום אם היא עירנית ואין קקי לא תמיד מחליפה...
מעלה לגרעפס ופשוט מציעה צד שני...

זאת מילת מפתח אצל תינוקות בגיל כזה שבוכים בלילה 

ב. אצלי סביב גיל 6 שבועות זה התחיל להתאפס.
ג. להשלים שעות שינה ביום.

התינוק כרגע לא מייצר חומר שנקרא 'סרטונין'. החומר הזה מאוד חשוב למערכת על מנת לווסת אותה לפי שעות יום ולילה. המערכת ההורמונלית של התינוק לא בנויה לפי יום ולילה. לכן, הנקה בלילה מאוד מומלצת. היא מעבירה לתינוק את הורמון הסרטונין דרך החלב כך שהוא מקבל מעט ומתחיל לאט להסדיר את המערכת ההורמונית לפי שעות היממה כמו מבוגר.

אם קשה לך להתעורר בלילה:
1. תנסי למצוא מיטה או עריסה שמתחברת למיטה שלך. כך שתוכלי לישון ממש ליד התינוק ולהניק אותו מתוך שינה מבלי להתעורר יותר מידי.
שימי לידך על המיטה טיטול נקי ומגבונים ליתר ביטחון. אם יהיה לו טיטול רטוב תוכלי להחליף לו על המיטה, קרוב אליך מבלי לקום מהמיטה.
2. נסי לשאוב מעט בלילה ולתת לו בבקבוק את החלב השאוב בשעות הערב כתוספת להנקה.
א. זה יסתום את התאבון שלו לכמה שעות נוספות וייתכן לך הזדמנות לישון.
ב. זה ייתן לו מנה המכילה סרטונין. כך שהגוף שלו ייכנס למצב שינה בשעות הערב.
3. לשאוב במהלך היום ולתת לבעלך להביא לו בקבוק במקום הנקה באמצע הלילה. קחי בחשבון שזה יכול לפגוע לך בכמות החלב.
4. הם לא צריכים גראפס באמצע הלילה!
מעבר לכך, ייתכן והתינוק לא באמת מתעורר אלא רק בוכה כשרעב, אפילו עם עיניים עצומות (!) ותוך כדי הנקה חוזר לישון. בהנקה הזאת הוא לא בולע אוויר ולא צריך לעשות לו גראפס. להפך, זה רק מעיר אותו ומשבש את המנגנון הטבעי של שעות הערות שמתפתח אצלו.

אני מאמינה שברגע שתמצאי סידור שינה לתינוק שיאפשר לו לישון בצמוד אליך מבלי להצטרך אפילו לקום מהמיטה - החיים שלך ישתנו.
אישית, אני לא יכולה להמליץ על לינה משותפת כי זה לא מומלץ. בכלל. ע"י כל גורם מקצועי כזה או אחר.
אבל.. מניסיון אישי - זה הדבר היחיד שהחזיר לי את השפיות. הנקתי בשכיבה, נרדמתי תוך כדי, התינוק נרדם גם, קמתי כשהוא התעורר שוב להנקה נוספת וחוזר חלילה.
טיטול רטוב - חיכה לבוקר. טיטול מלוכלך - החלפתי. אבל במיטה ובחושך יחסי.

קחי בחשבון שזה פחות או יותר התקופה בה מתחילים גזים וכאבי בטן. לא לכולם. אבל לרובם כן.
יש טיפות כמו גראפצ'לה, סימיקול ועוד. ויש המנעות ממאכלים מסוימים וכו.
אני אישית נתתי לו סימיקול בהנקה לפני השינה. למנוע גזים, במיוחד בלילה. כי גם אם הוא יתעורר רק לכמה דקות ויחזור לישון (מה שלא תמיד קורה...) זה הורס את רצף השינה.

בהצלחה!

ותעזרי לה...
קחי וזלין בקיסם ותשחקי לה העדינות הפי הטבעת
התמל של הבן שלי מונע גזים אבל עושה עצירויות מטורפות...
ישלי ניסיון בזה לצערי

שלי לא ככ אוהבת תמל, אבל התחלתי לתת לה את הדל לקטוז של מטרנה עם דייסה והיא זורמת על חצי מהכמות (90 מ'ל).. מרביעי היא לא עשתה. ושלשום הבאתי לה מים והמון הנקה והיא דווקא עשתה..
אז קשור?

רופא המליץ לך?
אם אין איזו בעיה תעברי לתמ"ל רגיל, אם לא יעזור תנסי את המשופרים (אקסטרה קייר במטרנה וכדו).

הלקטוז מעודד את היציאות

ועכשיו גם אותו היא לא ממש מסכימה..
אקסראקייר לא בדץ..
אולי באמת אחזור לרגיל..
בעיה להתחיל בשלב 2? היא בת 7 חודשים 

אז אני אתחיל היום לתת לה את זה. מקווה שהיא תקבל את זה יותר טוב..
למרות שאני מניקה..
אני מביאה לה מנה אחת של ירקות ביום ואצל המטפלת היא מקבלת גם פירות.
אצלי היא מקבלת דייסה מנה אחת וירקות מנה אחת 

תוסף לשתיה מצויין..היציאות יוצאות רכות

יכול לגרום ליותר נזק ולעודד תלות

גבינה או גילה גם מאוד עוזר. עד כמה שאני זוכרת מותר לפני גיל שנה..רק חלב ניגר אסור אבל תבדקי זאת שוב

וכמובן הרבה מים.

עדיף קצת שמן זית או שזיפים טחונים/ מי שזיפים. יותר עדין וגם אפקטיבי

אני מאדה שזיפים וטוחנת כל פעם בפירות מוסיפה מעט למחית וברוך ה זה עוזר לנו

שזיפים מיובשים, ותוך 24 שעות יש לך טיטול מלא...

ממליצה להתייעץ עם הרופא בטלפון או במייל..

שייתן לך הנחיות מדויקות..

תארי לו את המצב והמשקל של התינוקת..

קונים את זה בלי מרשם רופא..

זה מרכך את כל המערכת ועוזר לעשות יציאות נורמליות..

זה הציל אותנו במשך כמה חודשים..

כל יציאה היה צרחות ודימום ממש..

בד"כ מסתדר כשהתינוק לומד ללכת ממש טוב..

ואז הפעילות הגופנית עוזרת למערכת לעבוד טוב יותר..

אבל אני לא זוכרת מאיזה גיל אפשרי לתת את זה

ככה בדיוק אצלנו. תנסי נורמלקס או נרות גליצרין. למרות שאצלנו זה לא עזר... הרופאה נתנה לנו הפנייה לאולטרסאונד לבדוק לראות שאין איזה כיס במעיים... משהו כזה... אחרי הבלגאן נלך לבדוק...

התחלתי עם שזיפים אכן יש שיפור אבל תמיד מתחיל קשה.. היא צורחת ודם.. אולי באמת אשאל רופא אונליין.. למרות שהשזיפים התחילו לעזור... תודה רבה רבה!!

לכן הדם

למקווה שלך ותשאלי את הבלנית. מי שבבידוד לא אמורה להגיע לטבול

ומעבר לזה, זה לא מפחיד אותך?

המתים לא מפחדים... אבל אנחנו רוצים לחיות, נכון? אז יש כל מיני אתגרים בחיים, ואנחנו צריכים לעשות את המוטל עלינו ולהתחזק באמונה וביטחון בה', שישמור עלינו ויגן עלינו

ה' יעזור .

וסליחה אם אני רצה קדימה... אם מישהי שמתבררת כחולה אוטומטית כל מי שהיתה/טבלה איתה באותו יום נכנסת לבידוד...
מביך משהו.

בכל מקרה לא הייתי מוותרת על טבילה.
הייתי משתדלת לבוא ראשונה, מאורגנת לגמרי עם מגבת שלי, להכנס לטבול לצאת עם כמה שפחות מגע בכל מה שמסביב.

ממה שקראתי הנגיף לא אמור לעבור מאדם לאדם דרך בריכות ומקוואות.
הייתי מתארגנת בבית אם אפשרי ומגיעה רק לטבול, עם מגבת מהבית

הבלנית שאלה כל מי שנכנסה האם חזרה מחו"ל או היתה במגע עם חולה.
נראה לי שזה המינימום שהן יכולות לעזור.
כל הדרך הלוך וחזור שיננתי לעצמי ששליחי מצוה לא ניזוקים.
אגב,הבוקר הודיעו שאת המקוואות לגברים סוגרים,נראה לי שמקוואות הנשים עוד ישארו פתוחים,זאת גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד בה.

היא אפשרית אבל יותר בעייתית. תתייעצי אולי עם מכון פוע"ה? ראיתי פה בשרשור אחר תמונה שהעלו את האישור של הרבנים לטבול במקווה ושזה מאושר לפי מש' הבריאות

סודה לשתייה שקדים וכו

לק"י

איך הוא בלילות?

אין לך אפשרות לצאת איתו קצת לאוויר הפתוח, ובלי אנשים צמודים?

😔

בוקר טוב עם בקבוק
מוציאים מהמיטה מחליפים טיטול וכו וקצת זמן משחק על השטיח פעילות
אחרכך ארוחת בוקר
עוד זמן משחק אם אפשר סיבוב בחוץ מעולה אם לא ויש סורגים בחלון מעמידים ליד החלון מראים לו מה יש בחוץ.
שנת בוקר
קמים ארוחת צהריים
ואז שוב זמן משחק - אפשר לשמוע שירים ולרקוד, לנסות לתת לו לצייר, סתם לשבת איתו, זמן על הבימבה או סתם לרוץ בבית לשחרר אנרגיות ו-מי בא לאמאאאא??
שילווה אותך בהכנות במטבח או בסידור של הבית
עד ארוחת ערב ומקלחת
מתיש מעייף לא קל
ובאמת שאולי אם אפשר להוציא אותו החוצה. זה ממש מעסיק אותם וטוב גם לך.
בהצלחה יקירה

מטבח ואיזה סדר בבית...
במצב מיטה כל היום...
לשחק כבר נמאס לו בבוקר
ולי אין כוח לזוזזזזזזזז

זה לא בושה . זו מחלה שצריכה טיפול

והאמת שאחרי שקראתי שיש שנת בוקר ישר הגבתי בלי להמשיך לקרוא... וזה משמעותי בעיניי.... כי ההפסקה בין שנת הלילה לשנתצ הצהריים הרבה יותר ארוכה... ואוכלים צהרים לפני שנת הצהריים... סתם אולי קטנוני אבל לי קצת הפריע

באיזו שעה הלכה לישון שנת בוקר ומתי שנת צהרים ומתי שנת לילה? זה די חריג

לא אני המצאתי מבטיחה...

יש וירוס שהוא מאוד מדבק, לנו זה לא מסוכן להיות חולים בו אבל אנחנו לא רוצים שהרבה אנשים יידבקו, וגם אנחנו מעדיפים להישאר בריאים, ולכן כל פעם שאנחנו חוזרים ממקום שהיו בו עוד אנשים אנחנו שוטפים ידיים בסבון טוב טוב כדי שהוירוס לא יוכל להיכנס לנו לגוף ולעשות אותנו חולים.
אני חושבת שאם מספרים ככה בלי לשדר שזה מלחיץ אותנו, גם את הילדים זה לא ילחיץ.

יותר העציב מהלחיץ
/:

המשפחה שכל המשפחה נדבקה, הייתה ילדה אחת בבידוד והם עשו סעודה שהיולדת הייתה בה,
היא כנראה נדבקה
ורק אחרי זה עלו על זה שכל המשפחה חולה

מעניין מה עם התינוק
הבנתי שהם מופרדים ביניהם
שניהם בבידוד

 

הוא עם נוגדנים לנגיף או לא?

מסכן שהופרד מאמא שלו בגיל כזה צעיר.

לתינוקות.. או שלא הבנתי נכון?

ושולחים לה תמונות שלו...עצוב

ברצינות בנות,
מה שהיה עד עכשיו זה רק בסין- עלחהם אי אפשר לסמוך, יכול להיות שנעשו מעשיים אכזריים כדי להשתלט על הקורונה שם אי אפשר לדעת הם אלופים בלהסתיר

מדובר על מחלה עם שיעול, חום גבוה ברוב רובם של החולים, וזה לוקח כמה שבועות, להדביק בזה ילד בן יומו ? מי יודע אולי זה כן יסכן אותו

אני מאמינה שבודקים אם הוא נדבק ולפי זה יחליטו

שהפרידו אותם...

בחלב אם שלה יש את כל הנוגדנים.היה מקבל חיסון טבעי. מקווה שלפחות היא שואבת לו..

לא בטוח שמחסן נגד קורונה.. אחרת היו משקים את כולם בזה.. עדיך לשמור עליו שלא ידבק

 

 

זה לא מחסן אותו?

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/430643

זה נשמע די נורא.

שלא נדע.

 

מלא גודש וגם להיות לבד בלי התינוק

אמאל'ה סיוט

מצאתי חוזר של משרד הבריאות שמאמצע ספטמבר הפסיקו לייבא 😒.

עכשיו צריכה חלופה... סרזט עשה לי דימומים בלתי פוסקים פעם קודמת. אוח.

הרופא מציע דיאמילה במקום...
נראה מה יהיה.

גם את זה קשה להשיג אבל הבנתי מהמון נשים שסרזט עשה להם דימומים ונורידיי עבד להם מעולה

 

בהצלחה

הבנתי שצריך טופס מיוחד וזה ייבוא.
אם מישהי מנוסה ויודעת אשמח לשמוע

ויש בית מרקחת בבית שמש בשם ברודר שמוכר אותם ושולח את זה עם שליח עד הבית.

יש גם אופציה לקנות בבתים של חרדים בשחור אבל זה כבר יותר מסובך..

עושה לי חשק לוותר על המניעה וזהו
גם ככה מתלבטת
אוף

התחלתי היום את החפיסה האחרונה 

 

אתמול כשהלכתי לקנות עוד הרוקח אמר שחסר אבל אמור להגיע... 

 

בכל אופן, לקחתי גם חבילת פומניק ליתר ביטחון. מקסימום נעבור לזה.

סדר יום מסודר ומפורט, את מכינה בערב מה עושים מחר, לא בשליפה כל הזמן...
מוותרים קצת על הסדר בבית כרגע בסלון יש לי סלסלת בובות ומדף מחברות כי כאן גם הכיתה והשולחן הגדול כנ"ל

מכינים משהו אחד או שניים שהילד אוהב שנמצא על השולחן / רצפה זמין - למשל פלסטלינה או בר בצק, או 2 משחקים אהובים, אני קצת רחוקה מהגיל אז אין לי רעיונות ספציפיים, כל יומיים מחליפים את מה שמונח נגיש.
זה מיועד לזמנים שאת צריכה שקצת ישחק עם עצמו כדי לעשות משהו

מנקים יחד לפסח- בגיל הזה הם מאוד אוהבים מים ומטליות, אפשר לנגב יחד את כל הבית (כמובן אל תחשבי שתמייני ותסדרי ארונות כשהוא איתך)

להאריך את הדברים הרגילים של היום- ארוחות... מקלחת לשים קצת קצף ולתת לו לשחק, את יושבת לידו ונחה קצת

אם יש חצר או מרפסת- להיות שם בכל רגע נתון שמזג אויר מאפשר

לישון מוקדם גם אם נוצר לך זמן פנוי בערב וזה מפתה

הרבה כוחות ולקחת את זה כהזדמנות ליחד עם הילדים למרות שזה באמת קשה..

תציירי לו אפילו באופן סמלי מה עושים קודם ומה אחר כך

קמים בוקר, מתפללים , אוכלים וכן הלאה

ככה ברור גם לך וגם לו מה עושים אחרי כל פעילות

אני משאירה אחרי כל פעילות מובנית (דף צביעה, מדבקות שצריך ליווי שלי וכן הלאה) זמן למשחק חופשי

ככה לא. מאס לשחק שעות לבד, ומצד שני זה משאיר לי מרווח נשימה לבשל (בלי עזרה עם הסכין החדה, כן?!) ולעשות עוד פעילויות של תחזוק בית שוטף שלא בא לי לילדים יחד איתי.

אצלי יש סלסלה עם חומרי יצירה (מדבקות, ברבצק, צבעים מסוגים שונים, לורדים) וכל יום עושי ליצירה מחומרים

רעיונות לפעילויות:
גואש
אפיה
בריכת כדורים (באמבטיה)
2 גיגיות עם כדורים, להעביר מגיגית לגיגית בעזרת מצקת מרק
ניקוי משחקים לפסח (לגו, מגנטים, רכבת, מכוניות) או סתם לתת "לנקות" משהו עם מגבון בזמן שאת מנקה
תאטרון בובות
מוזיקה וריקודים
פלסטלינה
מיון פקקים או סביבונים בצבעים שונים
בישול: בזמן שאת מבשלת לתת להם "לבשל" את האוכל משחק שלהם בסירים אמיתיים (הציל אותי היום!)
מדבקות - סתם להדביק על דף, או לצייר צורה ולתת להם להדביק על הקוים או למלא את הצורה במדבקות
ללמוד א' ב'
לגזור דפים צבעוניים להמון חתיכות ולתת לו להדביק על דף עם דבק נוזלי
משחק רמזור: כשאני אומרת ירוק רצים ומשתוללים, אומרת אדום עוצרים (אפשר גם שלב של צהוב שמאיטים את קצב ההליכה)
התעמלות: ריצה, משחק כדור, להתגלגל על כדור עם הבטן, להתגלגל על הרצפה, לזחול על כריות, לזחול מתחת לשורה של כסאות, לקפוץ
לטייל בחוץ לאסוף אבנים, עלים, ענפים, פרחים
לקרוא ספרים
לצייר (בזמן האחרון לא מרשה כי הוא מצייר על הכל חוץ מהדף)
כביסה: לתת למיין לפי צבעים או לפי שייכות
להשחיל חרוזים גדולים על חוט או מקרוני על קשים
בלוני סבון
להחביא צורות או משחקים קטנים בקערה גדולה עם אורז והוא צריך למצוא ולהוציא
משחק בקוביות קרח: להעביר עם כף מכוס לכוס/קערה
גליל נייר טואלט: לזרוק לתוכו כדורים קטנים או שעועית, אבל צריך לכוון שיפול לתוך צלחת קטנה
לתת לו למלא כלי שקוף וצר עם אורז עד למעלה
להכין "גלידה" מגביעי נייר טואלט וכדורי פלסטלינה

בת השנה וחצי שלנו יום אחד ציירה על כל הסדינים של בני הבית

(למזלי אני מכניסה הביתה רק לורדים רחיצים)

לשאול את המטפלת מה השגרנ במעון, ולנסות ללכת לפיה..
לעמוד במטבח ליד אמא ולראות איך היא מבשלת. היא יכולה לערבב וכו'.
לשים שירי ילדים ולרקוד .
משחקי השחלה, מגנטים, פאזלים של 2, לספור עד 10, לספר סיפורים, לפתוח את'100 שירים ראשונים' ולשיר מלא...
להכניס ביחד מכונת כביסה - אני זורקת את הבגדים (על צד ימין) לכביסה, והיא מכניסה ולוחצת על הכפתור...
כנ''ל לתלות כביסה- הולכים ביחד עם הגיגית לחבל, היא נותנת לי בגד בגד ואומרת לי של מי הוא ..

היום עשינו את זה למעט לתלות כביסה, שבהחלט כדאי כבר

הבאתן רעיונות מעולים, בע"ה שנצליח לעבור את זה ברוגע ובשלום!

אם זה עובר מיד אחר כך לא הייתי דואגת. זה מתחיל להיות מדאיג כשיש יותר מ4 התקשויות בשעה וזה סדיר

אצלי מחודש שביעי יש התקשויות שזה צירי בריקסטון.

כל עוד שזה לא רציף הכל בסדר

הגיוני שקיום יחסים יגרום את זה, הכל בסדר

שלא עוברות אחרי מנוחה צריך לבדוק... בכל אופן נראה לי שאצל הרבה זה קורה.. 

אולי פשוט לשאול על זה פעם הבאה שאת בביקורת? 

כשאני אמרתי על דבר כזה לרופאה היא אמרה שכדאי להמעיט אבל לא להפסיק לגמרי.. 

לא בלחץ היסטרי אבל כשיוצא כדאי לברר אם זה מעלה סיכון ללידה מוקדמת..

זה ככה אצלי. קבוע...
אבל אם את רוצה להיות בטוחה ורגועה, תתקשרי למוקד רפואי של הקופ"ח

שני הריונות

למצב שהיית בו

מכירה מקרה כה הסתיים הלידה מוקדמת

הדרך..
חוץ מקצת בחילות וכאבי ראש אין לי מושג מה קורה.. ועד אחרי פסח לבדיקת רופא יעבור המון זמן..
עדיין היית מוותרת?

זאת בדיקה חשובה שמוגבלת בשבועות.. אם תצליחי למצוא תור פנוי להשבוע זה הכי טוב! זה גם ירגיע אותך עוד אולטראסאונד (לדעתי..)

ירקות טחונים
ירקות מבושלים- אפשר לנסות, קצת יותר קל לבליענ מלחם או אגס לדעתי
מרק אפונה
מרק עדשים
מרק עגבניות עם/ בלי אורז

אבל לא מוגזם

כמו שכתבו מעלי- מרקים טחונים זה מצויין.. אפשר גם לטחון עוף.
בנוסף, עוד מאכלים עם מרקמים מאוד נוחים וקלים לבליעה הם קוטג', גבינה לבנה, יוגורט (רגיל, בלי סוכר!). היום ההנחיה הרשמית היא שאפשר לתת מוצרי חלב (ולא חלב ניגר) מגיל חצי שנה
חומוס-הממרח
לפורר ביד קציצות, ביצה מקושקשת
למעוך במזלג- בננה, אבוקדו
צריך להמשיך לנסות ויום אחד תראי שהוא פחות נחנק. זה ישתפר לאט לאט!