פורום הריון ולידה (עמוד 3043)

תנסי נוטרילון. סימילאק.

צמחי/נוטרימגן ניסיתם?

בעקרון אסור עד גיל מסוים (נראה לי 4 חודשים לפחות) לתת תה או חליטה.
מצטרפת להמלצה להחליף תמ"ל.

רק לא הבנתי למה לא לשאוב אם יש אפשרות כזו?

הבעיה שהיא לא עלתה במשקל בכלל במשך חודש ו שהחלפתי לאקסטרה קר עלתה אבל לא מספיק .. יש ימים טובים ויש טובים פחות !! אנסה ליקציק מימה הוא עשוי?

תחליפי לקומפורט של סימילאק אולי. זה פשוט יקר יותר

ב"ה פלאים!!!!! אבל ממליצה לשאול טת הרופא שלה.
בגלל שהבן שלי אלרגי לחלב והוא אוכל אוכל מיוחד(נאןקייט) היא המליצה לנו לשלב גם ביו גאיה..

אבל בשילוב נוטרליון קומפורט ודי הקל לא לגמרי.. אני לא יודעת בוודאות להגיד מה בדיוק מהם עזר

תחליפי לה את האוכל.
וזרעי שומר מצויניים... תלכי לרופא שלה ותשאלי על ביו גאיה. זה חיידקים טובים וגם עוזר לגזים.
אבל תתחילי מלהחליף את המטרנה.

(גם לשון הרע חבל)

ככה אמרה לי האחות בטיפת חלב, שידוע שמטרנה מלאה בגזים.
וסבלתי איתה בטירוף... בלי נדר אשתדל מאוד שאף ילד שלי לא יאכלו מטרנה.. הלואי והילדים הבאים יצליחו לינוק בע"ה

ב- אין דבר כזה שמאכל מפוצץ בגזים, גזים זה תוצר לוואי.
את אולי מתכוונת שמטרנה היא סמיכה וכבדה וזה מקשה על מערכת העיכול אצל תינוקות וגורם לגזים.
וגם זה לא תמיד נכון, כי אני השתמשתי במטרנה קומפורט מטרנה מיוחדת ויקרה יותר נגד גזים. וב"ה בשילוב עם ליקציק זה היה סביל יותר.
שכל אחת תבחר מה שטוב לתינוקי שלה , שופ המלצה היא לא גורפת.

נוטרילון עבד הכי טוב
וסימילאק סביר

מטרנה היו להם לכולם יציאות פשוט אפורות או לבנות וקשות קשות זוועה

אבל להרבה זה עובד יופי
אז פשוט צריך לנסות

בשעה 14:00 יש לי תור עם התינוקת למרפאה אשאל הכל 🙏🏼 מתפללת שכבר היום יהיה שיפור 🙏🏼🙏🏼🙏🏼

בכל מקרה אחרי המון זמן עם מטרנה אקסטרא קר, וניסיתי גם סימילאק עם חלבון מפורק שנורא יקר

עברנו למטרנה צימחית ואני ממש מצטערת שלא עברנו לפני 

זה מדהים עד כמה שהרבה יותר טוב להם לעיכול

בפרטי ???

לפני שאוכלים מוצקים.

רק בהוראת רופא.

למה לא לנסות להחליף לתמ"ל צמחי/ללא לקטוז?

אבל היא ירדה במשקל ולא עלתה .. כרגע היא עולה אבל לא מספיק
הרופאה אמרה שכרגע לא צריך להחליף תמ״ל לחזור בעוד שבוע קניתי ביו גאיה זרעי שומר ואת הטיפות של דר קיי

אמרה שעדיף להתחיל מה טבעי 😔

אגב, הרבה פעמים רגישים לחלב רגישים גם לסויה.

אחרי חצי שנה של סיוט!!!!! הרופא המליץ לי על שניהם בהתחלה ניסיתי נוטרימגן וראיתי שינוי, אך זה היה ממש יקר ולכן ניסיתי את הדל לקטוז שעזר יותר מהכל! ממש ממליצה בחום.

ויכולה לשתף איך זה?
אני בדרך לקנות 😭

אז למה לפחד מהצירים פשוט תחשבי על זה.. תדאגי להגיעה לבית חולים בזמן
בקשר לצירים החזקחם שלא מובילים ללידה גם לי היה וכאב מאוד ברמה שרציתי אפידורל ובלידה עצמה לא לקחתי כנראה שבצירים אמיתיים הגוף מתמודד אחרת

זה היה כל כך כואב וידעתי שזה רק נהיה גרוע יותר

אמרתי למיילדת איך עושים את זה

והיא אמרה לי שאני אעשה את זה כמו גדולה

מה שכן שברגע שאת מקבלת אפידורל כבר לא מרגישים כלום, אני זוכרת ששמעתי שם נשים צורחות כנראה אלה שלא לקחו אפידורל

לכולן כואב מאוד וכולן עוברות את זה, קחי אפידורל לדעתי חבל סתם לסבול אבל בלי קשר לאם כן או לא, זה יעבור ויהיה בסדר

מפחית משמעותית את הכאב בזמן הציר.
חוץ מזה ברגע שרירים מובילים ללידה וזה לא "סתם" סבל, זה מגביר את המוטיבציה להתמודד ואת סף הכאב.

גם לי היתה לידה ראשונה ממש כמו שאת מתארת ולידה שניה נהדרת (אחרי הכנה של אמית). אה, וגם שתיתי בהיריון השני חליטות פטל.

אני שמתי לב שבלידות בהם הגעתי עם חששות יתר, הצירים היו כואביםםם ופחות אפקטיביים. וכשהגעתי רגועה יותר ובטוחה- זה היה לחלוטין אחרת.

ממה בעצם נובעים החששות?

אם את צריכה תמיכה רוחנית ממליצה לקרוא את הספר הכנה רוחנית ללידה
יש שם כמה קטעים מסוגים שונים, עניינים וטובים.
וכל אחת יכולה למצוא את מה שמתאים לה לקחת משם.

נותנים הדרכות רוחניות ללידה. אותי זה ממש חיזק!

אם זה יותר קטע טכני, ממליצה לך להעזר באמית ללידה. זה אומנם יקר, אבל השיטה נותנת את כל הכלים הטכניים שיעזרו. הלימוד הוא גם בעל פה, וגם פיזי.

בהצלחה וחיבוק! מבינה את החששות 🌻

אני אחת מהן. ואני מעולם לא חויתי צירים, כנראה שהקבה החליט שאני לא אתמודד איתם. נתן לי ניתוח במקום , אין לדעת מה טוב יותר רק שזה מה שטוב לי אישית.

ואם את נולדת בדור שיש אפידורל, וקשה לך, אין שים סיבה לא להשתמש בו או להרגיש אשמה או כל דבר מגוחך אחר. הכאבים בלידה הם עונש... לא מצווה.
אם הקב״ה נתן לך את האפשרות של האפידורל זה מה שמדויק לך וטוב לך ואת יכולה לבחור בזה בלב שקט ושמח ולסלק את הפחדים.
שתהיה לידה קלה ונעימה ❤️

ועד לאפידורל מתמודדים איכשהו כי אין ברירה. לי לא כזה עזרו הכנות, תנוחות נשימות, לחיצות וכו'... אבל תמיד כדאי
(ועם האפידורל הועפתי לחדר ניתוח אבל זה כבר עניין אחר חח)

א. מי אמר שלהתמודד עם צירים אומר שלא יכאב לך?
צירים הם כואבים. עם כל הטכניקות והשיטות והנשימות והעיסויים וכו
כן הם כואבים מאוד
אבל
להצליח להתמודד הכוונה להצליח לא להתנגד ולהתכווץ כנגדם..מה שמגביר את הכאב
להצליח לנשום להרפות. לא לחושוב מחשבות מחלישות. לא לחשוב קדימה. להיות נוכחת בכאן ועכשיו.
להצליח לרתום אותם לחשיבה חיובית של ציפיה והתרגשות לקראת המפגש.. לרתום אותם לתפילה מעומק הלב..למפגש עם עצמך ..
לא חייב כמובן..ובטח אי אפשר כל רגע ככה
אבל תכלס .בעיני זה נקרא להתמודד
לאסוף את עצמי בכל ציר מחדש. עיקר העבודה זה במחשבה
והבחוץ והתנוחות הם רק העזרים החיצוניים לעזור לי להרפות
כשמרפים וחושבים חיובי ולא נותנים לפחד להשתלט ולכווץ אותך- זה באמת אפשרי.
וכן זה אפשרי. ועדיין כואב.
אבל כואב כזה שנחקק בחוויה -בזכרון שאחרי הלידה-ככאב מעצים וחיובי בסופו של דבר

וטבעי לפחד
גם אני עכשיו רגע לפני ותמיד מפחדת מלפגוש אותו שוב..
ומנסה להזכיר לעצמי שתוך כדי יש דרך להתמודד.
ושאני מסוגלת


ואת כמובן יכולה להעזר במשככי כאבים אם זה מה שנכון לך -את לא חייבת להוכיח לעצמך או לאף אחת שאת גיבורה מעבר לכוחותיך.

אבל כן. אני מאמינה שאת מסוגלת.
גם אם תבחרי לקחת אפידורל זה בסדר גמור ומותר. והעיקר שתקשיבי לעצמך ותצאי בחוויה חיובית ובידיים מלאות


ותזכרי ש'לפני' תמיד מפחדים
ותוך כדי..מתמודדים.
ככה זה בכל דבר בעולם

ועוד דבר , מזל טוב לא אחזתי שגם את בסוף הריון

גוזרת ושומרת

ז"א גם אם זה כאב חזק נורא נורא נורא זה לא משהוא שיכול להוביל למוות

אם יש אנשי רפואה מסביב הם ידעו מה לעשות, תאמיני לי ללדת לבד בשדה לידה הכי קלה ולא כואבת זה הרבה יותר מסוכן , לעומת כאבי תופת אבל את בבית חולים יודעים מה לעשות

בסוף הגוף פולט את התינוק אין מצב שזה ישאר למרות כאבי אימים

היתה לי שכנה שהיא היתה עם פיגור וגם מבוגרת ולקחה אותה שכנה ללדת ואמרה שאיך שהיא הגיעה היא עשתה בלאגן צרחות בכלל לא נתה שיגעו בה לא תיפקדה לא הבינה כלום, אז פשוט ניתחו אותה

מקסימום לאישה שלא מתפקדת וזה משהוא בלתי נסבל יש את אופציה של הרופאים לניתוח שלא צריך תיפקוד שלה

אבל כל זה לשאלתך אם יש מצב שיש כאבי תופת

בענין הכאב איך להקל יש לי הרבה מה לכתוב אבל לא עכשיו. איך אפשר להקל

להתמודדות עם הצירים עד שמקבלת אפידורל..
כי בלידה ראשונה היו לי איזה יומיים צירים לפני שבכלל התחילה לידה והיה לי קשה.


(ועכשיו שהיו קצת צירים בשמיני זה פתאום הזכיר לי את הכאב ההוא... והציף לי את הפחד..)

בכולופן,
תודה על העיצות והתובנות.
טוב לי לקרוא אתכן...

בין אם להפגש עם דולה ולהציף את כל הפחדים מהלידה הקודמת ולקבל כלים איך להתמודד עכשיו במידה והלידה תהיה באותו אופן, או כל קורס אחר שיש בשוק..
בגלל שבאמת לרוב הנשים יש טווח זמן בו הן יצטרכו בכל מקרה להתמודד עם צירים כואבים עד שיוכלו לקבל אפידורל אני כן חושבת שכל אישה צריכה להכין ארגז כלים להתמודדות עם צירים בצורה אפקטיבית. כמו שכתבו לך כאן הפחד באמת מאוד מגביר את הכאב וברגע שנכנסים ממנו לפאניקה ההתמודדות קשה פי אלף(מנסיוני עם עצמי מלידות בלי אפידורל, הרגעים הכי כואבים בלידה היו הרגעים שנשברתי והתחלתי לפחד או לבכות). יש המון סוגים שונים של הכנות ללידה, ממליצה לך לחפש המלצות ולראות לאיזה סגנון את מתחברת, ולא לוותר על זה. ולזכור שכל לידה היא שונה, אצלי הזכרון מהלידה הראשונה מאוד השפיע לרעה על הלידה השניה ובסוף היא היתה ממש שונה וחבל ששכחתי שכל לידה היא אחרת ושזה שהיה תרחיש מסוים בלידה אחת לא מעיד כלום על הבאה.

למה הולך לקרות עכשיו
וזה לא מדוייק.ובאמת מול לידה ראשונה- עוד יותר לא מדוייק כי לרוב הדפוס שלה שונה מהלידות החוזרות
היא יותר איטית וארוכה לרוב
כמובן לא תמיד..!
ועדיין

ההנחה שאי אפשר לדעת
ואולי הפעם ההתחלה תעבור מהר ובקלות?
אני נגיד מרגישה שעד פתיחה 4 הכאב אצלי נסבל. נעזרת באיזי טנס. ובמוזיקה וסה''כ ממש סביר
ואח''כ מגיע השלב הכואב מאוד שדורדש הרבה כוחות
אבל אז את יכולה לקחת אפידורל כבר כמדומני..?
וברור אשאצל כל אחת זה אחרת ויש כאלה שמההתחלה ממש ממש כואב להן ברמה בלתי נסבלת

אז בעיקר לבא פתוחה שלדעת מראש את לא יכולה.ואת תנסי להתמודד כמה שתוכלי וה' יתן לך את הכוחות. את לא חייבת למצוא את כולם מראש
וכשתרגישי ותוכלי לקחת אפידורל- סבבה.

וכדאי ללמוד איך להתמודד עם הצירים

כיווץ ותחושה שאת מחכה שיעבור רק מאריכים את הלידה ומגבירים את הכאב

עשית משהו להתכונן ללידה? ללידה פעילה יותר?
כדי ללדת דרושה הסכמה לעבור את זה, לתת לכאב הזה לעבור דרכך

 

אם תרצי הכנה ללידה מעשית אשמח לעזור

עדי, דולה

כתבתי לך מסר באישי..

אבל תוודאי שבמרכז בריאות האישה שאת הולכת אליו עושים מעקב הריון עודף. (באזור המרכז לא עושים, בירושלים כן. בצפון ובדרום אין לי מושג...)
בגדול את מגיעה למרכז מוציאה מספר לאחות (בלי תור) והיא נותנת לך הפניה ומספר לאו"ס. אח"כ חוזרת לאחיות ועושה מוניטור ואז הן נותנות לך מספר לרופא. הוא עובר על כל הבדיקות ומחליט מה הלאה...

אישית אני מרגישה שהזדקנתי מאז שאני אמא. שערות לבנות, קמטוטים, גוף שונה.. דברים שבוודאות לא היו לפני שילדתי.

אל תסתכלי על עצמך , תמיד נראה בעצמנו את כל הפגמים. תסתכלי סביבך, תמונה בפרופיל בווצאפ של חברה שאת מכירה אותה לפני ואחרי

שמהרגע שילדה (מהרגע!!) נהייתה פשוט מהממת. באמת. יפהיפיה.
ולפני כן בעיני הייתה סתם חמודה. לא משהו מיוחד.
לדעתי זה ממש היה קשור להיותה אמא

אני חושבת שפשוט יש עייפות מובנית בבת אחת שמשפיעה מאד על המראה. ויש לה גם קונוטציה טובה של אמהות, בשלות וכל זה

שזה בא משילוב של דאגה , התרגשות ורחמים.
עייפות לא מוסיפה לנו יופי😏

אף פעם לא חשבתי על זה, אבל עכשיו שאני חושבת על זה את ממש צודקת.
לא על כולן אני יכולה לומר שאני רואה יותר יופי, אבל בהחלט יותר רוך.

של שליש גן עדן, הם מפרסמים זוגות שהתחתנו דרכם.
אז היתה תמונה של זוג בחתונה , האישה עם שמלת כלה מחייכת ואמרתי לעצמי, אין מצב שהיא כלה, יש לה חיוך של אמהות .. הסתכלתי בפרטים והיה כתוב שזה פרק ב' לשניהם ושיש לה ילדים...

התנועות רכות ומעוגלות יותר משהו סבלן וסובלן יותר.
מכירות את ההרגשה שאחרי שאת אמא, את מתנהגת אחרת אפילו לתינוק שהוא לא שלך?
אפילו התנוחה בה עומדים בתמונה.... מכירות את זה שיש תנוחות "אמהיות"?

זה גיל שילדים מוציאים בן שיניים, קורה...
אבל נדמה לי שטוחנות לא ממש... אבל אולי אני לא מספיק יודעת

מאחורה! אחת הכי אחרונה ואחת אחרי הניבים 

אם כבר השיניים התחתונות מקדימה יוצאות ראשונות

את השן עצמה? שפיץ חד? לבן?
או שהרגשת וראית שנפוח? כי אני גם מרגישה שהחניכיים נפוחות מאחורה, אבל בפועל יצאו השיניים הקדמיות.
בעיקרון- בגיל הזה הגיוני שמתחיל שיניים, פחות הגיוני השיניים האחוריות

רואה את השיניים. שפיצים חדים ולבנים לגמרי רואים שזה טוחנת! 
הנפיחות אני מרגישה מקדימה דווקא.
כנראה שבאמת הילדה מיוחדת...

מאד מוקדם אבל קורה
אבל נדיר שמתחילות שיניים טוחנות

נראה ככה

וכיסחנו אותה בכל הנקה 😖

תנסי לראות אם זה כחלחל.. אבל גם אם לא רואים צבע, מאד הגיוני שיהיו ורידים נפוחים גם שם, אם מסביב יש.
סיוט. תלכי לכירורג כלי דם, כדאי לטפל ע"י סגירת הורידים ה"חולים" אחרי הלידה.

שנגרמים מעליית נפח הדם שזורם באיזור, מאד הגיוני שקורה יותר בהריון תאומים.

בלידה עצמה זה לא מפריע אא"כ זה משהו מאד מאד קיצוני.
את יכולה לבקש מהרופאה לבדוק בפעם הבאה שתהיי שם כדי להירגע סופית

להתארגן בהתאם לפני

אם זה בת ממש אשמח לשלוח לך דברים

ואז אם למישהי יש משהו למסור היא תיצור איתך קשר בפרטי?
בהצלחה ענקית

בהצלחה יקרה!

במידה וזה בן, וגם אם זה בית אקנה לך בכיף

איזה נשמה... אין לי מילים

התנדבתי במשרדים של אגודת אפרת במשך שנה, אז אני די מכירה את העסק במפנים.
יש כמה אפשרויות של מה שהאגודה נותנת. כל משפחה מקבלת דברים שונים, בהתאם למצב שלהם. אז אפילו אם את מכירה מישהו אחר שקיבל מהם עזרה, את לא יכולה להסיק לגבי עצמך.
אם הבנתי נכון את התיאור שלך, אז לא, את לא מקבלת את החפצים הקטנים שתיארת. אז את צריכה למצוא אותם בעצמך.
בהצלחה, בשורות טובות!!

נחת לבורא עולם ממש...
תמשיכו לעשות טוב בעולם .

באותו מצב שלך רק עם שנה וחצי של נסיונות
הלוואי ששנינו נתבשר בבשורות טובות וכל מי שמחכה לזה אמן

אני אחרי 5 שנים מיסרות כאלו עם הזרעות, הפריות והמון אכזבות קבלתי בסוף את האוצר הכי מתוק בעולם!!!
זה היה קשה מאדדדדד ומרגישים שאין סיכןי, אבל בסוף זה מגיע♥️
מאחלת לך בקרוב ובקלות!

מקווה בשבילך שבחודש הבא תתבשרו בשורות טובות!

למי שבטיפולים,

אבל אני "נעזרתי" במסטיק תימני (כמוסות טבעיות) כדי להיכנס להיריון, תוך חודש נכנסתי...

 

יכול להיות שזה לא רלוונטי ולא מתאים לכל המצבים,

אולי שווה להתייעץ על מישהו שמבין (מתחום הרפואה האלטרנטיבית),

פשוט לפעמים יש לי הרגשה שאנשים לא יודעים על האופציה הזאת ומגיעים לטיפולים.

לי טענו שיש שחלות פוליציסטיות - ועם מסטיק תימני (ופעם שניה עם "שיח אברהם") נכנסתי להריון ממש מהר בס"ד.

 

שווה בדיקה.

 

בהצלחה ובשורות טובות!!

ואם בע"ה יהיה הריון יראו.

שיהיה בקלות !!

הראשונות שלוקחים אינן מזיקות להריון, הן אפילו תומכות בו. ואז בכל מקרה עושים בדיקת דם שבמידה ויש הריון רואים זאת בבדיקה.
בהצלחה ובשורות טובות!!

סליחה על העיכוב בתגובה, זה פוסט ראשון שכתבתי (אני קוראת בקביעות ולקח לי זמן למצוא אותו שוב. בכל אופן, תודה רבה, אני שמחה לשמוע את זה על ההורמונים שנותנים

מרגשת מחדש
שיהיה בהצלחה
אלופים שאתם מסיימים ככה את המשימה

את פשוט אישה מדהימה.
אני קוראת המון תגובות שלך, ופשוט נדהמת.
כמה נחישות ואמונה...
אלופה.
יאללה, תסיימי הכל לפני הלידה כדי שאח"כ לא יהיה לך שום תירוץ לצאת מהמיטה

בעז"ה תלדי כשכבר לא יהיה זכר לשיפוץ או לאבק

האמת, אחרי כל הדיון הארוך שהיה לי אתכן פה, ממש נרגעתי, והראיתי לה גם את הצד השני של הבגרות והאחריות (מסתובבת לבד בשכונה, אפילו קיבלה ממני רשות וכסף לקנות לבד מתנה ליום הולדת של חברה ), ומקפידה לוודא, כשהיא עוזרת לי, שזה לא מעבר לכוחות שלה. באחד הימים ביקשתי ממנה לחתוך מלפפון ופלפל לארוחת הערב,,והיא התעקשה להכין סלט גדול לכולם.
מחר יש לי פגישה עם היועצת בבית הספר, וסוף סוף אכיר באמת את הצד השני.

שרה
מלכה
ישראל

יסכה
שירה

מבאס ממש!:/

נשמע שפיזיותרפיה רצפת אגן היא הכתובת אבל אולי תתייעצי עם רופאת נשים אם זה משהו אחר..
כי בינתיים אם אתם מקיימים ככה יחסים וכואב לך יכול להיות שאת עושה נזק פיזי
וכנראה גם נזק רגשי כשיחסים מתחבר לך לכאב וזה לא טוב :/ ...

ואולי זה רק מצביע על בעיה אחרת שמחמירה גם בפעילות יומיומית אם לא מטופלת

מבינה את הרצון לדחות ולהדחיק. לא רוצה להלחיץ אותך זה כנראה לא חמור מדי אם את מתפקדת... אבל כן לעודד אותך לדאוג לעצמך

זה לא קשור לרצפת האגן
לא יצא לי כל כך מדויק בהודעה.
הכאב הוא בירכיים יותר
מהחיכוך עם האגן שלו.

אצלי בגיל שנתיים עוד הייתה מכורה מאוד. בערך חודשיים אחר כך זיהיתי אצלה איזה בשלות רגשית, כאילו פתאום נהייתה פחות בלחץ הנקה כזה ואז הפסקנו. שתתה חלב, קבלה מתנה. דברנו שהיא גדולה. חיבקתי כשבקשה עוד פעם פעמיים וזהו.

בכל אופן אני טפטפתי להם כמה זמן מראש שהם גדולים, וילדים גדולים אוכלים חביתה ותפוח ומרק וכו', ותינוקות יונקים חלב, והנה אתה כבר גדול ועוד מעט כבר תאכל רק אוכל של גדולים ולא חלב מאמא. ואז מורידה בהדרגה - אם נשארו לך שתי הנקות תורידי אחת מהן (אצלי למשל במקום להתכרבל בבוקר במיטה קמתי איתם וזהו) ואם היא מבקשת לא להתרחק! להביע אמפתיה, לתת חיבוק וחום ולהזכיר לה שהיא גדולה ואוכלת אוכל של גדולים ורק תינוקות יונקים חלב מאמא.

נגיד ברבע ל7 לצאת למטבח, ולתת לה אוכל אהוב (אצל כולם קניתי מעדנים לשלב הזה... רק לכמה ימים שיהיה משהו טעים כדי להסיח את הדעת).
או לשנות את סדר הפעולות הרגיל (לצאת מהבית מוקדם מהרגיל, לצאת לטיול בחוץ.....)
אחרי כמה ימים כאלו, גם כשביקש - קיבל את הסירוב בקלות, והיה קל מאוד להציע תחליף לפעילות או לאוכל.

והיה כאן שרשור בנושא.

 

מה שנראה לך יותר אפשרי.
על 4 לפנות בוקר - את יכולה פשוט להסביר לה שאי אפשר לינוק כשיש חושך. רק באור. תוך יום יומיים היא תתרגל ותבין.
אחרי שבועיים אולי, אפשר להוריד את ההנקה הבאה. אפשר לדאוג שתהיי כבר במטבח כשהיא מתעוררת. ואז להשיח את דעתה עם אוכל/אפילו עוגיה טעימה.

בהצלחה!

מחבקים ואוהבים כשהיא בוכה, עוברים יומיים קשים וגמרנו

ובגדול אני בעד שיטת הפלסטר.
להפסיק וזהו להתמודד עם 4 ימים קשים ולסיים עם זה.

פשוט במשך שבוע אמרתי לו ביום x אנחנו מפסיקים לינוק כי אתה גדול .
שהגיע היום אמרתי לו שהיום אין יותר ואז כמובן היה בכי גדול וקורע לב ומילים כמו " פעם אחרונה אמא" אבל צריך לא להישבר .
תוך יומיים הגמילה הסתיימה בהצלחה

וב"ה היה ממש בסדר.

מודה לה' על זכות להניק ילדה שנתים

להוריד בהדרגה.
כמה ימים תניקי רק פעם אחת, אח''כ יום כן יום לא,אח''כ פעמיים בשבוע וככה ההנקה תתמסמס לה.
את יכולה לומר, עכשיו אין הנקה (או איך שאת קוראת לזה...)

וב"ה שיש עוד הריון.

שיהיה רק בשמחות.

והרבה כח בגידול

בחודש הראשון שניסיתי נקלטתי.
לא ידעתי בדיוק מתי הביוץ אז השתמשנו בכל הפעמים שניסינו שהיה נראה לי הגיוני שיהיה ביוץ.
בהצלחה!!
מעניין אם זה באמת בגלל זה
אבל לדעתי המחיר שווה את מה שמקבלים בע"ה..

זה לא שהמנשא שוקל הרבה..

לעומת מנשא שבגלל שהוא נח את תסחבי יותר זמן ובעמידה.
זו השערה שלי...

יכול להיות שיש גם משמעות לצורת הנשיאה אבל דווקא בקטע הזה מנשא טוב אמור לחלק יפה את המשקל ולהיות בריא יותר לגוף

לדעתי אם באמת יש לך איזה אילוץ להחזיק דווקא בעמידה למשך זמן מסוים אז כן עדיף מנשא, גם מבחינה בטיחותית. אבל זו לא ההמלצה הפורמלית ;)

לא טוב לאורך זמן ובכלל לעמוד אחרי לידה זה פחות..

אחרי שגילו שאני נשאית (ובעלי לא...) לא זכור לי שאמרו שצריך יעוץ, או שאמרו ולא הלכנו...
בגדול, אם רק אחד מבני הזוג נשא אז הילדים יהיו בריאים אבל יכולים להיות גם הם נשאים.

שהילדים בריאים אבל יכולים להיות נשאיים
אני לא יודעת עד כמה צריך ללכת כי הרופא המטפל שלי התעקש שאני ילך בכל זאת גם אם בעלי לא נשא..
פשוט אני מאוד רגישה לכל הדברים האלו שקשורים לעוברית ומפחדת ממה שיגידו ..כי כל דבר לוקחת ממש ללב ונלחצת..לא יודעת עד כמה זה שווה לי ..

יש מחלות בהן אם רק אחד ההורים נשא זה באמת לא מאוד משמעותי. יש מחלות שאם האם נשאית זה משמעותי לצאצאים.
בכל אופן בייעוץ גנטי יושבים עם היועצת, היא מסבירה לכם את המחלה ומה הסיכוי לנשאות/למחלה אצל הצאצאים ומה אפשר לעשות עם זה, מה ההשלכות וכו.

יש גנים שמשפיעים על התינוק רק במידה והם יורשים אותם מ2 ההורים ובשביל זה צריך 2 הורים נשאים.
לדוגמא טיי זקס, סיסטיק פיברוזיס וכדומה.
יש גנים שבהם נשאות רק של צד אחד היא משמעותית. לדוגמא איקס שביר.

אולי תתקשרי למכון פועה להתייעץ ואז תלכי לפגישה..או ההיפך...
לדעתי עדיף לפני ומקסימום גם אחרי.

Muculipidosis type 4
Bloom syndrom
Nieman pick
לפי מה שהבנתי אם הבעל לא נשא אז אין חשש למחלות אולי רק לנשאות.פשוט אחריי שקיבלתי את התוצאות מאוד נירגעתי וקיבלתי את השלווה שלי בחזרה אפשר להגיד..שאני מפחדת לנסוע מחר ושיגידו לי משהו לא טוב ...

מעניין אז למה שלחו אתכם בכל זאת. אני גם נשאית של מחלה רצסיבית ואצלנו פשוט אמרו לנו שבעלי צריך להבדק וברגע שראינו שהוא לא נשא של המחלה הזו הסיפור נגמר שם..ולא אמרו לנו לבוא שוב לייעוץ.

אבל אני יסע כי הרופא שוב פעם התעקש ואמר שבכל מיקרה ניסע..אולי בשביל הפרוטוקול...אצלי זה סתם מעלה לחץ וחרדות...

פשוט נותן מידע.. אם אין סיבה להלחץ הם לא ילליצו סתם.

שסתם רוצים לתת את התוצאות באופן רשמי ולהסביר מה המשמעות.
קרה לי פעם גם. כיוון שידעתי את המשמעות פשוט לא באתי...
ממליצה שוב לשוחח עם מכון פועה

המזכירה נשמעה מעורערת בטלפון כיאלו לא צריך להגיע אבל אם הרופא אמר אז תגיעי גם ככה יש הפנייה..🤷🤷

שלא צריך להלחץ בכל מקרה ..
ושוב אם את בלחץ אז תתקשרי מראש ותבררי במכון פועה אל תחיי עם זה ככה עד לתור

אם את מכירה, איקס שביר הולך לפי מספר חזרות של הגן. אני נמצאת ממש בטווח הנמוך של החזרות - כלומר אני נשאית, אבל הסיכוי שיהיה לי ילד חולה הוא קטן מאוד.

בכל זאת הלכתי לייעוץ גנטי כדי להבין מה עומד מולי. היא שאלה המון שאלות עליי ועל המשפחה המורחבת (שלושה דורות אחורה אם אני לא טועה), ממה כל קרוב משפחה נפטר ובאיזה גיל, האם היו מחלות כלשהן כמו סרטן השד בגיל צעיר. היא קיבלה מושג על האם הבעיה הגנטית איכשהו כן באה לידי ביטוי במשפחה. כשהיא ווידאה שלא, היא הסבירה לי מה אחוזי הסיכון המדויקים שיקרה משהו חלילה, ואיך אפשר לוודא כבר בשבועות הראשונים של ההריון שהכל בסדר.

בסופו של דבר אני מרגישה שהייעוץ תרם לי וחיזק לי את הביטחון לקראת ניסיונות הכניסה להריון. אני מבינה יותר טוב את המצב שלי, והכי חשוב בעיניי אני מבינה יותר את הז'רגון הרפואי. כשיגידו לי שאני צריכה בדיקת סיסי שילייה, אני אדע מה זה אומר, למה אני צריכה את זה ומה הסיכונים שבבדיקה, ואוכל להחליט יותר טוב מה לעשות. מעדיפה להבין את זה עכשיו כשזה תאורטי, ולא כשכבר יש תינוק בדרך והלחץ עולה. 

אני כבר בשבוע 19 אז אני קצת במצב שונה ...
בגלל זה אני יותר לחוצה..אבל דיברתי עם הרופא המטפל והוא אמר שהכל תקין אבל ללכת לייעוץ לשמוע מה יש להגיד...אני אלך כמובן אבל עדיין מלחיץ ...והבעיה שאני לא יודעת הכל על הדורות הקודמים וממה מתו וכאלה..

אולי כדאי להתייעץ עם עוד רופא לגבי הנחיצות של הייעוץ אם זה ממש מלחיץ אותך. איקס שביר זה רציסיבי אבל יכול לעבור לבנים, אני לא מכירה את הגנים שאת אמרת אבל אם הם רק רציסיביים ולא יכול להיות שיתבטאו חלילה זה באמת מוזר. שלא תלחצי סתם כשזה בכלל כסת"ח של הרופא.

כי המזכירה שקבעה לי את התור הייתה מעוררת כזאתי אם לקבוע או לא..אבל קבעה בכל מיקרה כי קיבלתי הפנייה

זה הרבה מידע ובלי היסטריה (:

3 מחלות רצסיביות, בעלך לא נשא.. לא יהיה יותר מידי מה להגיד לך..עוד עין שתפתח על המעקב הריון מה אכפת לך?

תביאי איתך את כל המסמכים הרפואיים של הבדיקות סקר שלך ושל בעלך ומעקב הריון...

ובאמת אני לא חושבת שיש צורך ביעוץ.. נשמע כסת"ח של הרופא 

באמת שהיה קצר הסבירה כבר דברים שאנחנו יודעים חתמתי על מסמך שקיבלתי את כל המידע ובזה זה ניגמר

אין שמחה כהתרת ספקות..

ככה לומדים את מי לשתף ובמה

מה בסך הכל רציתי? לשתף! לפרוק...
יש את הפורום אבל אם אשתך פה יזהו אותי

ואגב, אמרתי פעם לחברה טובה שאני לא אוהבת לשתף אותה כי מיד היא מלבישה את כובע היועצת..

היא ממש שמחה שאמרתי לה את זה והודתה לי,

 

אני לא אשכח ששמעתי שיעור בסמינר מלפני מלא שנים שכשמשתפים אותך במשהו קודם כל תקשיב ואל תיתן עצות ואל תספר איזה  חוויות לך יש ממקרה כזה..

ואמרתי לכמה כבר, שרק ביקשתי לשתף...

משו שדמעתי בלימודי התואר.
כשמישהו משתף אותנו בקושי או ברגש כלשהו שלו, קודם כל צריך להיות איתו בחוויה שלו. למשל אם מספרים על קושי בהנקה נגיד, אז ממש להתשתתף עם מי שסיפרה לך. 'וואי, זה נשמע ממש לא קל כשרוצים לתת ולהעניק וזה לא הולך בקלות, ממש רואים כמה את רוצה לתת לתינוקי וכמה שזה חשוב לך, איזה אלופה את..' וכו'. רק אח''כ, אם הבן אדם שמולך נראה מוכן לזה, אפשר להציע לו פתרונות מעשיים- לכי ליועצת הנקה, תנסי למנסינו, אולי פטמות סיליקון וכו'. זה נכון בכל שיתוף רגשי של מישהו, וכמובן בין בני זוג... זה פשוט עושה פלאים. קודם להקשיב ולהבין את המקום הרגשי שהאדם מולך נמצא בו, להיות שם איתו קצת, ורק אח''כ, לנסות לצאת משם..

תודה שהוספת

צריך באמת ללמוד איך לתקשר עם אנשים ולא סתם

ו @מק"ר אם זה מתאים לך, את יכולה להגיד שאת רק רוצה הזדהות והבנה ומקום לפרוק, בלי עצות וכו'.
בהיריון, כשהיה לי קשה, ואנשים נתנו לי עצות מעשיות מידי, ולא עצרו לרגע להבין מה איתי ואיך אני מרגישה, הרגשתי שיש אנשים שאני יכולה לבקש מהם להיות קשובים ולהזדהות איתי וזהו, בלי עצות, ויש אנשים שאי אפשר לבקש את זה מהם. או כי זה לא האופי שלהם, או כי הם יעלבו.
למשל מאחותי (שקוראת פה, אז היי ותודה!) ביקשתי ודיברנו על זה וגם מזוג חברות טובות מאד, אבל מאמא שלי לא ביקשתי, חשבתי שזה יעליב אותה. וכשהייתמ זקוקה לתמיכה נפשית קצת הייתי מתקשרת לאחותי או לחברות האלה ומתעודדת

האחרונה שלנו...

אבל תארי לך שאת אחרי לידה וקשה לך ההתמודדות עם 2 קטנים.
אז את משתפת מישהי. היא יכולה להגיד לך- 'תקשיבי, כל פעם שהתינוק ישן- תשני . תשתפו את הגדולה בטיפול בקטן' ועוד טיפים יפים וחכמים. והיא יכולה להגיד לך- 'יואו, איזה קשה זה... אבל את יודעת, אולי כדאי לך לשתף את הגדולה בטיפול... '
זה נשמע אחרת....

קשיי התאקלמות של התנוק?
כשלנו היה קיבלתי עיצות וניתוחים גם בלי ששיתפתי אפילו😑

מבאס שאנשים חושבים שהם יודעים בדיוק מה הסיבה אל תקחי את זה אישי זה אצלם

גם לא מכירות, וגפ ילדנו באותו זמן, וגם עברתי 2 מעברי דירה ב3 חודשים של החופשת לידה חחח...

חברה, אחות, גיסה. אחת לשפוך לה את הלב... זה מספיק. רק צריך למצוא אותה...

התאקלמות במקום אחר זה קשה

בחול זה יותר קשה

אחרי לידה זה הכי קשה!

 

ברור שקשה לך, שולחת לך מלא מלא חיבוקים!!!!