פורום הריון ולידה (עמוד 3072)

היתה לי עליה הרבה יותר גדולה..

מקפיצה לך.. לא יודעת לענות
אולי תפרטי מה אמרו לך ולא הבנת

כ"כ כואב.
לא יודעת לעזור אבל תדעי שיש פורום "אובדן הריון".
ה' ישלח לכם נחמה ושמחה

והרבה כוחות!!

הנסיון שלי הוא גם באותו שבוע עם עובר אחד.
ב"ה איפשרו לי גרידה, שבד"כ לא מאפשרים בשבוע כזה בגלל גודל העובר (אצלי היה קטן בשבועיים).

מניחה שלא יתנו לך להישאר ככה יותר מידי, יום יומיים מקסימום (מקווה בשבילך).

תראי מה יגידו לך הרופאים- לידה או גרידה ואז נוכל יותר לפרט לך את התהליך.

ממליצה גם על פורום אובדן הריון כאן בערוץ. הוא פעיל ומחבק ונותן מידע מבעלות נסיון.

שולחת לך ים כוחות וחיבוק גדול!

הפלה לידה שקטה... ומה שביניהם
מאוד ממליצה, יש שם הרבה בנות שיעזרו לך
‎הפלה, לידה שקטה....ומה שביניהן‎ public group | Facebook

איום ונורא שולחת לך המון כח.
כמה כואב



פרקטית יש פה באתר פורום לאובדן הריון

עברתי עם עובר אחד בשבוע 18+3

שולחת לך בפרטי .

נשבר הלב.. לא יודעת לענות על השאלות אבל רוצה לעודד ולאאחל שיהיו רק בשורות טובות
חיבוק!!

פתיחה (מניסיון אישי בלבד) ,

מופיעה אחרי צירים , שהצירים בעצם מעודדים את הרחם להיפתח ולהתכונן לקראת המעבר של התינוק ממקום גבוה אל התעלה של צוואר הרחם.,

 

שמעתי על מקרים נדירים של פתיחה ללא צירים ,

אבל זה נראה לי ממש בגדר נס  אצלי ממש לא היה ככה. 

 

בכל אופן שיהיה ידיים מלאות ,

אוטוטו הקטנצ'יק שלך כבר יצא 

עוד משהו שמשתנה בין אשה לאשה...
בשתי לידות הגעתי לבית"ח עם פתיחה מלאה, אז אני לא יודעת באיזה פתיחה התחלתי להרגיש את הצירים, בלידה אחת הגעתי לבית חולים בגלל המלצה של הרופאה במעקב הריון עודף, וגילו שאני פתיחה 4 בלי שהרגשתי כלום. רק ביד לידה התחלתי להרגיש צירים

אני הייתי עם פתיחה 1.5 משבוע 35 ובסוף בכלל זירזו אותי בשבוע 39+1.
משמע שיכולתי למשוך עוד הרבה והבנתי שזה נפוץ

אין לי מושג מה היה מצב הפתיחה שלי.
אבל בלידה הראשונה הגעתי לבי"ח עם פתיחה מלאה וצירי לחץ. אחרי רק שעתיים של כאבים סבירים בבית (האמא הגאונה שלי הבינה די מהר שזה צירים מתקדמים לכן הזמינה לי אמבולנס למרות מחאתי הרבה...)
אז הכל יכול להיות🙃

ולגבי ההזעה, אין לי מה להגיד. לעומת זאת, לגבי הריח קיבלתי מהפורום טיפ מעולה! פשוט לשים בבית השחי קצת סודה לשתיה! אצלי זה עושה פלאים!!

בהצלחה, בנחת וביידים מלאות!

שאני בעליה אבל היא לא יודעת אם זה מספיק שהיא לא רוצה להפחיד או להשלות אותי ושאני צריכה לקבוע תור אל הרופא ויש לי ביום חמישי בדיקת אולטראסאונד במכשיר חדיש יותר ששם יראו את התוצאות יותר בבירור אבל ממש קשה לי להמתין

מעל בטא של 10,000 מה שקובע זו תמונת הא"ב.
הלוואי ותתבשרי בבשורות טובות!

ממש כנל... יכולה להסתכל על הבטן שעות ולהתלהב מהתנועות
היי הוא עושה פליקלקים, הוא קופץ, עכשיו הוא משהק!😍😍😍
אני גם משגעת את בעלי כי-אתה חייב להרגיש את זה! לא משנה שזה בפעם ה20 היום..


על המשפט האחרון- בהחלט!

בעלי גם מנסה להתלהב בשבילי, לא תמיד מצליח לו................

אם יורשה לי לכפור, סובלת?
ב"ה אלף פעמים על כל תנועה ומעדיפה להמשך לסבול אפילו יותר וכמובן שימשיך, אבל זה ממש כואב לי לפעמים! ומפריע להרדם כי העובר היפר במיוחד בערב-לילה. שלא נדבר על הפרצופים שיוצאים לי והפדיחה כשאני באמצע לדבר ברצינות עם אנשים והוא פתאום דופק לי בעיטה לצלע או לשלפוחית

חשבתי שאני היחידה..
שמחה לשמוע שיש עוד כמוני

וזה לא סותר את העובדה שאני שמחה ומאושרת אחרי כמה שעות (או דקות) של שקט פתאום לקבל דרישת שלום וחיים.
אבל
זה
כואב!
ומציק.. ומפריע לישון/לנוח.

קיצור.. לגמרי מזדהה עם התחושה.

לפעמים פשוט נתפסת לי הבטן מרוב תנועות נמרצות והכאב פשוט נוראי!

באמצע שיעור פתאום יוצא לי "איי" קולני כזה... פשוט פדיחה.

והכי מרגיז שאומרים לך "מה את מתלוננת? תשמחי" ברור שאני שמחה, אבל כואב לי!

כבר הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי....

אני גם לא נהנית מזה. אומרת לבעלי שזה מגעיל אולי...

כל מי שסובלת מהתנועות
כדי לדעת מה מחכה לי..

בינתיים זה ממש כיף אבל אולי כי הפיץ עוד קטן.. עם הפעלתנות שלו פלוס גודל גדול יותר זה באמת יכול להיות יותר מאתגר

אני שבוע 26..

התחיל להיות קשוח מאזור שבוע 28
עד אז התנועות באמת יותר עדינות

בשבוע 30 אבל התחיל לכאוב לי הרבה קודם.
בכלל התנועות התחילו לי מוקדם יחסית- שבוע 16 הריון ראשון

ונהנית מזה מאודדד

קיבלתי בעיטה כואבת במיוחד 

וזה מגיע די מהר... והופך להיות מציק נורא

או אם את מודאגת , תבררי במרפאת האחיות אם אפשר שיעשו לך מוניטור.

אצלנו אני פשוט קובעת תור לרופאת הנשים שלי שהיא עושה לי אולטרסאונד גם כבדיקה שיגרתית.

 

אצלך זה אחרת בעיר שבה את גרה?

 

אם את מודאגת תצלצלי למרפאה ,תבקשי להגיע למרפאת האחיות לעשות מוניטור אמור להיות להם בחדר.

 

 

בקופה שלי

תבררי אם עוד רופאות , אפילו מחוץ לעיר משהו בסביבה.

 

כמו כן תתקשרי למרפאה ותספרי להם את מה שאת מרגישה ,יכול להיות שיתנו לך להיכנס לרופאה שלך בין התורים . יש גמישות כשצריך ממש. 

תצלצלי תאמרי שזה דחוף לך, אין מה להפסיד 

זה נעים רק בגלל שאני חוששת בראש? אין שום דימום או משהו כזה..

להגיע למרכז בריאות האישה ולהגיד שאת מודאגת ולא יודעת אם הכל בסדר...
ממה שראיתי בעבר מקבלים בהבנה...

2. יש לי ניסיון רק אחרי לידה אחת וזה בהחלט היה ככה!!! לא הצלחתי כמעט לישון ביום, רק בלילה.
3. לשלי לקח כמה חודשים
4. בהחלט הרגשתי שהיא משהקת המון גם בחוץ.

1. כשבוע.
כדאי להיכנס למקלחת חמימה ולסחוט עד הקלה. ואז לשטוף במים קרים.

2. כן. אנדרנלין גבוה.

3. תלוי תינוק. אצלנו עבר כמה זמן אחרי הברית.
אגב, כדאי לפתוח את הטיטול לשניה ומיד לסגור.
אפשר גם להניח חיתול או מגבון על האיבר.

1. אצלי זה לוקח זמן לדעתי יותר משבועיים

שממש נוטפים איך שפותחים תחזיה הכל זורם..

2. יש לי גיסה שאצלה זה ככה בתקופה אחרי לידה לא מצליחה להרדם, תופעה קיימת אך קשה ביותר!!

מקוה בשבילך שהיא תעלם בקרוב!

3. השפריץ זה סיוט. מה שעשיתי זה שבשניה שמורידים את הטיטול המלוכלך,

שמים מיד את הטיטול הנקי מלמעלה, יעני חסמת אותו..

4. לא יודעת.

 

הרבה הצלחה והתאוששות קלה ומהירה  

הגדול שלי עשה רק פעם אחת על האחות בטיפת חלב בגיל כמה ימים פעםי ארוווך... ולא התאפקתי, נקרעתי מצחוק. אבל מאז לא עשה בהחלפה בכלל!
עכשיו יש לי בן חודש וחצי ועושה עלינו חופשי! מזל שאין לזה ריח..

לא היה אצל הקודמות והיא שיהקה המוווווןןןן
הנרצח כל פעם עוד קצת בדרך כלל זה עזר ולפעמים לא וחיכיתי שיעבור לבד וזהו
בגיל חצי שנה כזה התחיל להירגע

זה מה שאני עושה, מניקה עוד קצת זה אף פעם לא עובר לבד...
אבל זה סיוט כל פעם בלילה עד שגמרנו האכלה מניחה אותו, נרדמת לעשר דקות ומתעוררת מהצעצוע המצפצף... להרים להניק שוב, אפילו שזה קצר, זה עוד זמן שינה...!

יש לי ניסיון רק עם הבת שלי ששיהקה הרבה בבטן (וזה היה ממש חמוד ומצחיק) וממשיכה לשהק הרבה גם בחוץ וזה גם מממש חמוד ומצחיק, אני מקווה שגם היא חושבת ככה

מישהי שהיה לה והצילחה להתגבר על זה? כמה זמן זה עובר?
יש מה לעשות?

עבר לי אחרי חודש בערך
לא לחשוב על שה לא לנסות לישון בכח ולא להתעצבן. ראיתי שככל שאני מכריחה את עצמי לישון זה נהיה יותר גרוע
תקראי משהו, תראי סרט תעשי אמבטיה
פשוט תנוחי בלי לישון מנוחה זה חשוב גם

אצלי זה התחיל מהריון השני ומאז לא ממש עבר.. די השלמתי עם זה שנדפקה לי השינה מה שכן עכשיו כשאני עם ארבע וממש עייפה ברמה שיכולה להירדם בעמידה.
קצת הסתדר מה שכן גם הפסקתי להניק בלילה זה גם עזר לי אבל הקטן בן שנה כמעט אז לא רלוונטי לגביי.

מה שכן בעבר היו לי בעיות שינה עוד בימי הרווקות ודמיון מודרך מאוד עזר לי להרפות את הגוף..

לא יודעת מתי הפסיק, אבל לקח זמן. ועם ההורמונים - ממש לא הצחיק אותי, אלא עצבן.
לפחות זה מתקזז עם הגמילה הקלה שלהם וכשהם צריכים לשירותים ברחוב...
אני שמתי עליו חיתול טטרה - ככה לפחות לא כ-ל הסביבה נרטבה.

אני גם הייתי ערה הלילה עם הבת שלי, 2 אינהלציות והמצב השתפר רק בקצת..

לא יודעת אם זה מעודד או לא

 

רפואה שלמה! כל כך קשה לראות אותם סובלים

ושמכה אותה משתעלת..
אם יש לי את המכשיר אפשר לבקש מרשם של המי מלח?

הכי פשוט להתקשר למרפאה שישאירו שאלה לרופאה, יום שישי קצר וחבל להיכנס ככה לשבת 

חצי בצל ממש עוזר גם לשיעול וגם לחייה. וכל יומיים להחליף את הבצל.. קצת לא נעים ריח של בצל בחדר אבל עדיף משיעולים וליחה

אפשר לשים ספר או שניים עבים מתחת ללול, מתחת לרגליים של הלול שבצד של הראש, ככה זה מרים קצת את הראש ומקל על כל החסימה.

ולהקפיד ממש ספריי מי מלח כל 3 שעות, זה גם מייבש בפנים וגם מונע שלא יתפתחו דלקות אוזניים (אם מצטבר גם שם ליחה זה יגיע לדלקת אוזניים)...
ואולי גם מכשיר אדים חמים - לא יודעת אם עוזר אולי מישהי כאן תגיד לך

כבר לא טוב להשתמש בו

גם לתלות מעל המיטה בתוך גרב או בד אחר

מורחים על החזה.. וגם סירופ טבעי של הרבליס
בצל ליד המיטה

זה מגיל 3 חודשים?

לתינוקות פעם הרופאה הביאה לי משהו של טיפטיפות לשיעול. לא זוכרת איך קוראים לזה.

המשחה אבדוק בבית.. לדעתי כן אבל לא רוצה לומר סתם.

צריך לדאוג לחימום הגוף תידר (בפרט לתינוקות).

שזה להקפיד על גרביים , 

למרוח עראק/וודקה על הגב והבטן לפני השינה. תרופות סבתא שלא מאכזבות 

 

אפשר לטפטף "אקליפטוס לימוני" על הכרית 2 טיפות או בתוך מבער כזה.

אני גם מוסיפה טיפות של "תפוז מר" במבער זה מרגיע מאוד ומשרה רוגע ושינה טובה.

 

מי מלח לאף כמה פעמים ביום גם מאוד עוזר.

 

 

אינהלציה עם מי מלח גם כן עוזר.

 

זו תקופה כזו וכן גם כל ילדיי מנוזלים.

לא לשים להם עראק ודומיו לתינוקות

אבל אם סבתא שלי ז''ל היתה שומעת כזאת הנחיה
היא היתה אומרת לי לא לחזור למקום הזה לעולם


אנשים ממליצים לתת כימיקלים לתינוק ולא חומרים מהטבע

אותי זה מלחיץ אפילו בשיניים לא הייתי שמה להם משו אלכוהולי

ויכול לגרום להרעלה

לחם מלא עם טחינה/גבינה/קוטג'
ולפעמים גם ביצה/חביתה.
כשאני קמה אוכלת פירות טריים, תמרים , אגוזים.

אני קמה בבוקר מורעבת מההנקות בלילה, חייבת לאכול ממש מסודר, אחרת אני אמשיך להשמין והכי לא בא לי בעולם.
. בערב כבר קצת מחפפת...

ולאכול פרי.
בננה
תפוח
וכו.

אח''כ כשאת מרגישה רעבה לאכול לחם, ביצים (אפשר להכין קשות ולשים במקרר)+ מנת ירק אפשר מעט גבינה או טחינה

בין לבין אם בא לך לנשנש אפשר לאכול שקדים טבעיים. זה גם טוב במידה ואת מניקה

חביתה וטוסט ליד עם ירקות חתוכים,
אם ממש אין כח- קונה ברנפלקס ואוכלת עם חלב.

דבר ראשון הריון (9 חודשים) הוא לא 40 שבועות אלא 39 שבועות שלמים וגם זה לא מדוייק כי הרי לא בכל חודש יש מספר ימים שווה

השבועות הן לצורך רפואי בעיקר ומתחילים לספור אותן מיום המחזור לכן החישוב הוא 9 חודשים ושבועיים 

המחזור הוא התאריך היחיד הידוע בודאות .. הביוץ לא תמיד ידוע  גם לנשים דתיות הביוץ יכול להיות הרבה אחרי המקווה.

בכל מקרה היום מקובל לעשות אולטרסאונד בסביבות שבוע 8 ולקבוע את התאריך לפיו

ואת מתחילה חודש "10"

יש יותר מארבעה שבועות. אני הייתי מחשבת ככה-
כל תשעה שבועות זה חודשיים ואז בדיוק שבוע 37 זה תחילת חודש תשיעי.
ולגבי חישוב תחילת ההריון, אף אחת לא יכולה להיכנס להריון בתאריך של הווסת האחרונה, אבל זה פשוט הדבר היחיד שניתן להגיד בוודאות, אז מחשבים לפיו

בפועל אף אחת לא נכנסת להריון לפני הביוץ, שלרוב הוא שבועיים אחרי זה

יוצא שלמעשה ההריון הוא 38 שבועות שזה בדיוק 9 חודשים לפי הלוח העברי

ולכן זה מגיע ל 40 שבועות כשמחשבים את השבועיים האלו

אם תשימי לב, בהתפתחות לפי שבועות תראי שבשבועיים הראשונים הגוף רק מתכונן להריון ולמעשה אין הריון עדין

תאריך הווסת הוא איזשהי נקודת זמן חשובה בשביל החישובים וכו 

לשנות כותרת את כבר לא יכולה ברגע שיש תגובות לפוסט.

כרגע הבקשה שלך מוטמעת בפוסט ארוך...

אפשר לתת בקבוק עם תמ"ל מדי פעם. רוב התינוקות יסתדרו עם זה
כמובן ששאוב בריא וטוב יותר אבל יותר חשוב שתהיי רגועה ותנוחי כמה שאת צריכה.

לגבי בעלך- שבי ותדברי איתו. תסבירי לו כמה חשוב לך שיהיה שותף בגידול הילדה שלו, ושתינוקות לפעמים בוכים לא רק כשהם רעבים. בטח בגיל 5 חודשים אפשר לזהות טווח של שעתיים שלוש אחרי ארוחה שהיא כנראה לא רעבה.
תסבירי לו בדיוק מה היית מצפה ממנו ותשמעי ממנו מה הוא חושב, אולי הוא באמת לא יודע מה לעשות איתה ואולי באמת ברור לו שהיא רעבה

אצלינו הסברתי לו על החשיבות של ההנקה וחלב אם הרבה, ולכן הוא היה מגוייס לעניין.
בשלב שגם שאבתי, לרוב הוא היה אחראי על השטיפה והייבוש של החלקים וזה ממש עזר לי כי זה באמת מעיק.
ככה שהוא יכול להקל עלייך גם בזה אם תדברו והוא יבין יותר את המקום שלך.

ייתכן והוא חושב כמוך-
כל השבוע הואא קם מוקדם כדי לפרנס. וגם הוא רוצה לישון.

אין פיתרון אחר מלבד לדבר ולתאם ציפיות.

דבר ראשון גם אם את רוצה הנקה בלעדית.. וזה ממש מצויין את בהחלט יכולה לרווח בין הארוחות אין סיבה שלא תניקי ותצאי לשעתיים שלוש לבד או שתשני  גם אם היא בוכה אז שיתן מוצץ וינסה להרגיע

 

מה שהכי טוב לעשות להניק לצאת אבל להשאיר בקבוק מטרנה.. תגידי לבעלך שלא יתן את הבקבוק אלא אם כן עבר פרק זמן והיא באמת רעבה..

מנסיון אף פעם לא צריך את הבקבוק בסוף והרבה יותר קל לזרוק בקבוק מטרנה מאשר חלב שאוב

הם חוששים מהגודל הזעיר שלהם ומהאיברים העדינים שלהם, ולכן מעדיפים להשאיר את כל הטיפול לאישה. (אבא שלי, למשל, נהג לומר שהוא לא מרגיש "אבא של התינוק" עד שהוא מגיע לגיל שמונה-תשעה חודשים...)

אולי בעלך הוא גם כזה?

אולי אפשר ללמד, אותו לאט-לאט איך מחזיקים את התינוקת, איך עוזרים לה להוציא גרפס, איך מחתלים אותה, איך מקלחים אותה, איך מרגיעים אותה בדרכים אחרות מלבד הנקה (נדנוד בעגלה/טפיחה על הגב/טיול בחוץ...) - וגם איך משחקים איתה... ואיך נהנים מהמשחק איתה...

 

(אישית אני דווקא אוהבת את זה שהתינוק תלוי בי, ושכאילו רק לי יש את היכולת להרגיע אותו... אבל יכול להיות שזה קשור גם לזה שכשאני מיניקה - שאר הילדים צריכים להיות בטיפולו של בעלי או מישהו אחר, ולא עליי... ) 

יש למטרנה בקבוקים מוכנים קטנים כאלה כמו שיש בתינוקיה, שאפשר לקנות, וזה פשוט לפתוח ולתת.
ואז את יכולה לומר לו, שבשבת בבוקר, את ממש רוצה לישון, ואם היא מתעוררת ורעבה, שייתן לה בקבוק כזה.
מקסימום האבחנה שלו לא נכונה, והיא לא היתה רעבה, אז הלכו כמה שקלים לפח, אבל לפחות את ישנת.

אבל זה באמת מקומם לפעמים, בעיקר זה היה מעיק עם האחרונה (קחי אותה היא רעבה, מאמי, היא בת שנה +4, תן לה מוצקים).
אני אוהבת את הבלעדיות. שלי כאמא בהתחלה. כשזה כבר לא מתאים - אני בעד לשלב מטרנה, בפרט שכמעט הגעת לחצי שנה (רק את האחרונה הענקתי לטווח כזה ארוך, וזה בעיקר היה כי חשבתי שהיא האחרונה....)

גמילה משנה לגמרי את חלוקת התפקידים לאורך כל היממה.
אצלנו בעלי משתדל לפרגן לי את שבת בבוקר (ומדי פעם אני אפילו מקבלת קפה למיטה, קולולו!) והוא לרוב נח/ישן בשישי עד מאוחר, אבל לפעמים שנינו מאד עייפים ולא מסתייע, ולרוב אני זו שאהיה עם הילדים.

עוד לא חתכנו את חבל הטבור..

עד חצי שנה מינימום איתי לכל מקום אבל מבחירתי ב''ה

עם הראשון היה לי באמת קשה זה הרגשה שמישהו גונב לך את הגוף שלך את השפיות.. כאילו אין יותר אני

עם השאר כבר הרגשתי שזה הזמן איכות שלי עם היונק אין זמן יותר שווה מזה!! לפחות יש לי זמן מנוחה פעם בשעתיים וחצי שלוש .. והבלעדיות שלי אליו זה משהו מיוחד ⁦❤️⁩

גם לא אוהבת לשאוב.. אפילו אם יוצאים למסעדה /שיעור /אירוע .. לוקחת איתי את הבייבי

כשאני מביאה את התינוקת לבעלי אני אומרת בפירוש- הנקתי אותה עכשיו, היא אכלה טוב, היא לא תהיה רעבה עוד שעתיים אל תעיר אותי.
ואם זה באמצע הלילה אני אומרת גם את השעה- עד חמש היא לא תהיה רעבה אל תעיר אותי (כי זה אמצע הלילה והוא לא שם לב מה השעה ...)
בפשטות. ברחל ביתך הקטנה. בלי מחשבות אל מה שהוא אמור להבין לבד כן או לא. מאד מאד ברור כולל שעה מדויקת.
הם לא יודעים, אולי גם נוח להם לברוח קצת מאחריות, יש גברים כמו בעלי שמתים מפחד מההישארות לבד עם תינוק קטן שמא יקרה לו משהו ... בסדר.
לכן אני מדריכה ואומרת בפירוש מה ומתי.
בשבת תגידי בלילה- מחר בבוקר אני רוצה לישון , כל השבוע אני לא ישנה, אני אעיר אותך אחרי שאניק אותה בבוקר ותיתן לי לפחות שעתיים לישון.
כי בשש בבוקר ביום שבת כשהוא עייף ואת עייפה אין תקשורת מדהימה ורק כעסים ועצבים וקשה לקום
כשאת מסבירה יפה בלילה קודם שאת קמה כל השבוע כל הלילה ואת רוצה בוקר אחד לישון ומדריכה אותו מה לעשות, אני משאירה לך פה משחק , שם חיתול, אני אניק אותה והיא לא תהיה רעבה וכו וכו. ומסכמת מראש ואז יהיה בסדר בבוקר
מבינה?
אין מה לעשות הוא לא יהיה אמא ואולי יקח לו יותר זמן להתחבר לילדה והוא כנראה לא מבין עדיין כמה שזה קשה לך לקום ככה. קלאסי לילד ראשון
תורידי עכשיו את הרעיון שהוא יבין וירצה לבד ותשימי בצד
תדריכי אותו מה את צריכה ומתי ותכיני אותו וזה יקרה
לאט לאט הוא יפתח רגישות יותר וגם ככל שהיא תגדל יהנה להיות איתה יותר

בנוגע להשאיר אותה לבד באמת כשמניקים 5-6 שעות בגיל הזה זה הרבה
גם בשבילך הרי יכאב לך מה תעשי תתחילי לשאוב ?
אז את יכולה לשלב תמל. זה החלטה שלך זה לא סוף העולם בכלל. בילד אאשון מאד מאד קשה האינטנסיביות שהם מחוברים אליך. בהחלט מעיק ומאד מבינה אותך
כמו שהציעו לך פה לגמרי לדבר עם בעלך שישטוף את החלקים שזה יהיה התפקיד שלו.

את עייפה ומתוסכלת ועצבנית שהוא לא מבין ונמאס לך להיות מחוברת אליה ואת רוצה קצת חופש. כל הרגשות האלו הכייייייי מובנים בעולם
בסיטואציה שאת מתארת קלאסית לזוג צעיר עם ילד ראשון. ממש.
קחי אויר תנשמי עמוק תדברי איתו איזה ערב במפורש על הקושי והציפיות שלך ועל איך מרגיעים תינוקת לא על ידי הנקה ועל זה שיותר מדי אוכל יגרום לה רק עוד כאב בטן וכו.
אני בטוחה שהוא אוהב אותך ורוצה לעזור אבל מרגיש פחד או חוסר אונים וקצת הדרכה והתעקשות והסבר על הקושי שאת חווה יחוללו פלאים
ותמיד ברחל בתך הקטנה, את יודעת.... הוא בסופו של דבר גבר

נשמע לי שזה בינך לבינו וההנקה היא כמו הקש ששבר את גב הגמל
ממש קשה גם להניק וגם לשאוב!! את אלופה ואני ממש מבינה את הקושי שלך לתמרן.

לדעתי את צריכה לשבת איתו ולדבר איתו על החלק שלו בגידול הילדה
אם את מרגישה שהוא לא עושה מספיק, תגידי לו.

לגברים הרבה פעמים קשה לנחש וגם אין להם את החוש כמו שיש לנו, לעשות מעבר.. הם צריכים לפעמים הוראות ברורות

פשוט תגידי לו: היא אכלה הרגע, הוחלפה וכו. תוכל להשגיח עליה כמה דקות כדי שאוכל לנוח?/ לשחק/ לצאת לטיול?

ואם בלילה קשה לך הייתי ממליצה לתת לה בקבוק שאוב. מבינה את זה שאת שומרת לה לתקופה שתתאים לזמן העבודה, אבל ייתכן שעד אז היא כבר תשלב אוכל ולא תצטרך כמויות. מנגד את גם יכולה לתת לה בקבוק מטרנה

כדאי לעשות בדיקה חוזרת.עדיף עם חברה אחרת.
עם שתן של הבוקר. ולהסתכל רק עד 10 דקות אחרי.

אחרי שעובר זמן זה יכול לתת פס לא אמיתי, ואין לזה שום משמעות

לא כתבת איזה שבוע את.
אבל כדאי לתזמן. ולראות תדירות.

אם לפני שבוע 35, ויש יותר מ4 בשעה, לרוץ למיון.

תתזמני ותראי מה התדירות.
בד"כ לידה שניה יותר מהירה מהראשונה.
ואם את חייבת אפידורל כדאי לצאת מספיק מוקדם.

כי הוא לא ישן כל הזמן.. והיה בסדר גמור. לא אומר שהיה ממש קל. אבל היה בסדר.

אם מפנקים אותך שם ועוזרים עם הילדים.. מה צריך יותר מזה??
יהיה לך זמן לנוח. זה נשמע לי כמו אידיאלי אחרי לידה.

דווקא בבית עם כל החגים והמון חופשים מי יעזור לך עם בן השנתיים? מי יעזור לך עם הבישולים??

לגבי הטיסה עצמה אפשר למצוא פתרונות.

שבועיים אחרי לידה הגוף חלש, להסתובב ברחבי שדה התעופה, לעמוד בתורות ולטפל בשני קטנטנים זה רעיון גרוע שאת עלוחה לשלם עליו ביוקר.
אולי תטוסו לפסח?
(ואם את כבר עכשיו שבועיים אחרי לידה אז בסוכות כבר תהיי חודש וחצי אחרי הלידה. אולי תטוסו לסוכות?)

אבל 4 שעות זה לא כזה הרבה, בטוח תצליחו להתחלק ביניכם איכשהו מי אחראי על מי. תשתדלי לא להסתובב מעבר למה שנחוץ, לשבת כשאפשר וזהו.
גם כתבת שיעזרו לך שם, נשמע שיהיה לכם כיף ומפנק, חבל לפספס את זה...
אל תשכחי שגם להעביר חודש של חגים עם שני תינוקות לבד זה לא קל במיוחד...

אבל... לחשוב מראש על מקסימום עזרה שתוכלי לקבל לפני הטיסה, כך שתשקיעי כמה שפחות מאמצים פיזיים. וגם בשדה תעופה, כמה שפחות להסתובב- לקחת אפילו את השאטל הזה מהכניסה ועד לתחנת המתנה יחד עם עגלה מקופלת של התינוק וכל המזוודות, להביא נשנושים ואיזה משחק חדש שיעסיק את הגדול- קטן. וכמובן שמישהו יחכה לכם בשדה התעופה לעזור עם הילדים ולקחת אתכם לבית. כדאי גם לדאוג שתהיה ארוחה חמה כשאת מגיעה תשושה אחרי הטיסה. לי לא נשמע מטורף. לגבי להיות אסורים- דווקא זה תקופה שברור לכולם שאתם מן הסתם אסורים אז מבחינתי זה יותר קל ונוח. וגם- אם קבוע מפנקים אותך, הפעם יפנקו בגדול

גם אם מתעלמים מהקושי שלכם (שהוא בהחלט קיים), בעיניי זה מסוכן לטוס עם תינוק כל כך קטן. שדה תעופה ומטוסים הם מקומות צפופים ואפשר לחטוף כל מיני דברים לא סימפטיים.
גילוי נאות: אנחנו במצב דומה לשלכם ולא טסים. רוב המשפחה לא ראתה את הקטנה, שזה אמנם מבאס, אבל הבריאות שלה יותר חשובה בעיניי.
ואגב מבחינתי, אין מצב שאני מעלה אותה על מטוס לפני שהוא מחוסנת לחצבת. אולי קיצוני, אבל בעיניי זה פשוט לא שווה את הסיכון. וחצבת זו מחלה מסוכנת ומדבקת מאוד מאוד (אל תפתחו כאן דיון בעד/נגד חיסונים בבקשה, זו לא הכוונה).

אני אישה מפונקת למדי
אמא שלי והמשפחה שלי עוזרים המון המון, גם בתקופה של החגים אנחנו נתארח בעזרת ה' ובעלי עוזר גם המון.

לגבי האסורים, אני חוששת מטיסה ככה, איך נסתדר עם התינוקות וכו'.

מאד בא לי לטוס חוששת שאצטער על הרגע, כי לא ארגיש טוב בשדה ובאיזה, שלא יהיה לי נוח שם אצל חמותי (הורמונים של אחרי לידה וכו')

לא יודעת מה להחליט...
אשמח אם יש פה מישהי שטסה טווח זמן כזה אחרי לידה ותוכלי לכתוב לי מניסיון איך היה

24 שעות טיסה.
חושבת שבמקומך ההיתי טסה.
הטיסה הייתה קלה מאוד כי זה גיל שהתינוק ישן רוב הזמן. ויום אחד של מאמץ בהחלט שווה את זה.

עם ילד נוסף בן 3 גם לדרום אמריקה.
לא רוצה לשלול את שאר התגובות כאן אבל יש לי הרגשה שחלקן הגדול זה כאלו שתא מבינות מהי משפחה בחול.

סתם כדי לסבר את האוזן: כל המשפחה שלנו לא נמצאת פה. אף לא אחד.
וכמו שאמרתי קודם: אין מצב שאני מעלה אותה למטוס לפני שיש לה חיסון חצבת, ואין מצב שאני עושה את החיסון הזה פעמיים תוך שנה. זה אומר שאנחנו לא טסים לשום מקום עד שתהיה בת שנה.
זה גם אומר שיש סבא וסבתא שלא ראו את הנכדה שלהם ולא יראו אותה עד שתהיה בת שנה. אמא שלי הגיעה אחרי הלידה אז פגשה אותה, האחרים לא יכלו כי כבר מבוגרים והטיסה קשה להם.
אז נכון, זה מבאס, אבל עם כל הכבוד לסבא וסבתא הבריאות של הילדה שלי יותר חשובה. אז שולחים הרבה תמונות ועושים מה שאפשר וזהו.
וסליחה, אבל טיסה עם תינוק בן שבוע וחצי נשמעת לי כמו חוסר אחריות משווע.

קודם כל לפני גיל חודשיים שלושה מינימום מינימום במצב רגיל לא הייתי מעלה תינוק למטוס. והיום עם החצבת הייתי מחכה עד שאפשר לתת חיסון (נראה לי למי שטס נותנים מחצי שנה אבל אח''כ צריך שוב בגיל שנה וזה חיסון קשה).
דבר שני שבועיים אחרי לידה לארוז ולעמוד בתורים ולהתמודד עם הקטנים בטיסה נשמע לי ממש ממש לא לעניין ולא מציאותי.
מבינה את הבאסה הבאמת גדולה. בעיקר הפינוקים והעזרה שזה מדהים.
אבל במצב כזה הייתי מוותרת.

כדאי להתייעץ עם זיהומולוג. הבנתי שדווקא הקטנטנים האלו מחוסנים מההריון ו/או מההנקה.

שהנקה מונעת הידבקות
אנחנו התייעצנו ולא רצו לקחת סיכון ולענות
דחינו את הטיסה לאחרי גיל חצי שנה ואכן תקבל פעמיים את החיסון שזה מבאס מאוד אבל לא לוקחים סיכון

רצינית מאוד וטובה מאוד
אמרה שהיא לא יכולה לענות
זה מסובך מידי

הייתי 3 שבועות אחרי לידה קיסרית (!!! ) וטיסה פי מליון ארוכה מזאת ( סהכ כ16 שעות טיסה) חוץ מהעצירה באמצע והחלפת מטוס...
היה מאתגר מבחינת האסורים אבל לא זכור לי כמשהו נוראי
הקטן ישן רצוף כל הזמן... קצת דאגתי אפילו אבל מסתבר שזה פשוט מעייף אותם מאוד והרעש של המטוס גם מרדים.
אני גם עברתי את זה בטוב
זאת סתם טיסה מעייפת וסוחטת את הכוחות ולא הרגשתי שהיה קשה במיוחד בגלל הלידה.
אני במקומך הייתי טסה בלי ספק.

אין איוורור טוב בטיסות, האוויר ממוחזר

עד גיל חודשיים אין להם מערכת חיסון, מאוד קל להידבק במשהו אם יש מישהו חולה בטיסה

אבל תעשי מה שהלב שלך אומר לך...
נשמע שאת רוצה לטוס

אני טסתי פעמיים עם תינוקות (גיל חודש וגיל 6 שבועות) למקומות רחוקים.
זה לגמרי אפשרי.
כרגע יש לך גם 2 ילדים, אז בעלך אחראי על הגדול, ואת אחראי על הקטן, לא שונה מלהיות בבית...
תביאי איתך מגבוני ניקוי וגל ליווי לידיים, ופשוט לנקות את השטח שלך במטוס... (שולחן אוכל, ידיות, משטח החתלה וכ'ו) .
יש טיסות שמאפשרות לעלות סל קל, ואל עש מקום פנוי אפשר להושיב את התינוק בסל קל, מה שמקל במידה ואין עריסה.

שמעתי ממישהי שהייתה טסה הרבה עם תינוקות
בזמן ההמראה והנחיתה תניקי או שתתני בקבוק
ככה לא נסתמות לתינוק האוזניים
וזה מונע צרחות...

טסנו עם תינוק בן כשנה
רציתי רק שתדעי שמגיע לך תור נגיש, את לא צריכה לעמוד בתורות, זה ממש מקל!!!!
חוץ מזה עדיף לקחת טיסה בלילה כך הגדול ישן ולא ישגע אתכם.

עוד משהו בקשר למחלות מפחידות- הבנתי שאם מניקים אז ההגנה החיסונית עוברת לתינוקות עד גיל חצי שנה

היינו טסים פעם בשנה לקרובי משפחה.
פסח או סוכות.
5 ילדים (התווספו בהדרגה) בגילאים דומים לשלך..

16 שעות טיסה.
והסתדרנו.

אין לי מושג איך ההורים שלי הסתדרו.
היה לנו הרבה משחקים, נישנושים, אוכל בשפע, לפעמים קיבלנו כדורים או סירופ שיעזרו לישון / נגד בחילות.
התינוק התורן היה בסל שנותנים במטוס עצמו. (הוא מתחבר לקיר המפריד בין המחלקות השונות).
לפעמים ההורים שלי היו משאירים את העגלה/סלקל בארץ וקונים חדש בחו"ל (ברבע-חמישית מהמחיר פה בארץ).
כך שבהלוך היו פחות פריטים, בחו"ל היה את כל מה שצריך, וחוזרים לארץ עם מוצר חדש וזול.
או שהיו מוכרים את המוצר פה בארץ במחיר סביר כך שהרוויחו את ההפרש.

אם אתם מחליטים לטוס כמה המלצות-
1. לקחת כמה שפחות. בגדים, נעלים, משחקים וכו. אתם לא טסים לאמצע המדבר. מקסימום אם חסר קונים בחו"ל.
2. להכניס כמה שאפשר בתוך מינימום מזוודות. (בהתחשב במשקל המקסימום המותר למזוודה). עדיף להשתמש במזוודות קלות, עשויות ברובן מבד. המזוודות הקשיחות נראות מרשימות, בפועל הן כבדות וגדולות. תופסות 2-3 קילו מהמשקל המותר והרבה מקום.
3. לקחת כמה שיותר עזרה. אם יש לך קרובי משפחה בארץ שגם טסים אז לחפש טיסות משותפות. כך שבמידת הצורך יהיה לכם עוד זוג ידיים.
4. הרבה תעסוקה לילדים. (לא צריך להביא את כל המשחקיה כולל הדובי הגדול ) מחברות צביעה, משחקי כופסא, סרטים (אם זה מקובל עליכם).
ההורים שלי היו קונים מספר משחקים חדשים ב'הכל בשקל'. מצד אחד מאוד אהבנו וחיכינו בקוצר רוח למשחקים החדשים. (היה מותר לנו לפתוח אותם רק בטיסות) מצד שני, שאובדן של חלקים מהמשחק לא גורר אובדן של מאות שקלים ועוגמת נפש.
כנ"ל ממתקים או נשנושים מיוחדים לטיסה.
5. תבואו עם אוכל מוכן לילדים. וגם לכם. (סנדוויצ'ים, פיצה, סושי - ללא דגים. מעדנים, יוגורטים)
ממש לא כיף כשטיסה מתעקבת או כשהאוכל בטיסה לא לטעמכם ואין מה לאכול. הילדים רעבים והחנויות בשדה התעופה יקרים או ללא הכשר.
(לגבי פירות טריים- אפשר להביא. זהו מקור מצוין להרבה אבות מזון. אבל ממליצה לזרוק אותם לפני שיורדים מהטיסה. ישנם מדינות שלא מאפשרות להכניס פירות ירקות ובשר לא מבושלים. אפשר לקבל על זה קנס של מאות ואלפים).
6. תבדקו מראש מתי העלאה למטוס - מומלץ להגיע עד שעתיים לפני.
וכן לבדוק את הזמן המשוער להגעה - כך שיחכה לכם רכב בחו"ל מייד כשאתם יורדים מהמטוס. ולא תמצאו את עצמם מתמודדים עם 3 ילדים באמצע שדה תעופה לשעה+- כשהם עייפים/רעבים/עצבניים ורצים לכל הכיוונים.
7. להסביר לילדים פעם, פעמיים ו10 פעמים- שברגע שמגיעים לחו"ל אסור בשום פנים ואופן לעזוב את אמא או אבא.
גם לא לשירותים ולא לחנות ליד. אסור!
בארץ יש פחות פחד מחטיפות. בחו"ל זה ממש מכה ל"ע.
עדיף שהילד ישקשק מפחד מלעזוב את ההורים מאשר שיסתובב לבד לחלקיק שניה ותתמודדו עם התוצאות לכל החיים.
אם הילדה מידי קטנה ו/או שובבה ועלולה לברוח - להכניס אותה לעגלה בקשירה. או לשים עליה סוג של חגורה שקשור לעגלה/ ליד שלכם.

זה נשמע מעט מפחיד. אבל לצערי זו המציאות בעולם.
בארץ אנחנו בקושי שומעים על דברים כאלה, במקומות מסוימים בחו"ל זו תופעה יום יומית.

בהצלחה!

בחיים בחיים לא הייתי מכניסה תינוק בגיל הזה למטוס שהוא פשוט בית כלא לחיידקים מעורבבים יחד של כל הנוסעים ורק מחפשים איפה לשבת על מישהו
לדעתי זה חוסר אחריות ממש

אני באופן אישי כמעט תמיד יורדת מנוזלת מטיסות או אפילו מפתחת מחלה של ממש אחרי כמה ימים, אז עוד להעלות לשם תינוק קטנטן???
עם כל הכבוד להנקה, ויש כבוד, זו לא תרופת קסם... אם אני בתור אדם מבוגר עם מערכת חיסון חזקה יורדת מנוזלת מטיסות, איך בדיוק להעביר את הנוגדנים שלי יגן על התינוק אם אפילו לי הם לא מספיקים?

תודה ל@מחכה_ומצפה שהעלת את העניין של הבריאות חצבת וכו' וכל השאר שכתבו אח''כ...
מרשה לעצמי להאשים את הלידה בזה של זכרתי מהעניין בכלל!!

בערך ברגע שקראתי את זה ונזכרתי בעניין החצבת (מודה שזה בעיקר) כבר ידעתי שלא נטוס, עוד התייעצנו עם רופא וההחלטה נפלה, נשארים בארץ
ובעצם אני די מתגעגעת לחגי תשרי פה בארץ, מאז שהתחתנתי העברתי אותם בחול... אז נהנה מזה

תודה רבה לכולכם, שנה טובה כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל!

וחגים שיעברו בקלות!
מרשה לעצמי לומר לך כל הכבוד שאת מוותרת בשביל בריאות התינוקת שלך. למרות הקושי
מקווה שיש לך פה עזרה בארץ ואם לא אל תהססי לקנות אוכל ולנשום עמוק עד שהחגים העמוסים יעברו
שיהיה בקלות ובשמחה!

תנוחי ותתאוששי... שנה טובה!

נשמע קשה מידי . לא הייתי טסה

תני להם זמן להבשיל

יום 18 למחזור.. עדיין אין כלום, רק זקיקים קטנים מרובים. למרות שלקחתי איקקלומין כנראה לא השפיע.. ברגיל בלי כדורים אני מקבלת מחזור כל 45-50 יום.. באסה חשבתי שעם האיקקלומין הביוץ הפעם יגיע כמו שאמור להגיע במחזור רגיל..

בעיני זה ממש לא נורא ולגיטימי לגמרי היא בסכה בת 4 וחצי אני באופן עקרוני לא שולחת לחברים גם בגיל גדול יותר מטעמים שלא המקום כאן לפרט.. מה שכן כשהבת שלי קצת גדלה היום בת שמונה וחצי כן אפשרי מדי פעם כדי ליצור לה בכל זאת תחושה טובה. וגם הסברתי לה שבבית משחקים עם האחים ובגן עם חברים ורק מדי פעם הולכים לחברים כשיש סיבה נוספת נניח כשאני צריכה ללכת עם ילד אחר לאנשהו או צריכה עזרה אחרי לידה ככה זה גם יוצר אצלה את זה כחוויה מיוחדת. לפעמים לעתים רחוקות נפגשים עם חברים בגינה.. זה מובן שאין לך כוחות לצאת או להביא עוד ילדים אליך הביתה ואם תשדרי לילדה שזה נורמאלי היא תבין את זה מה גם שבעיני עוד ממש קטנה. ואם את בכל זאת רוצה לדעתי מספיק לעתים רחוקות ואת לא חייבת ליזום. אני בשנה שעברה קצת שחררתי וראיתי שזה הביא אותי למקומות שהגבול לא ברור מספיק מתי כן מתי לא והשנה הודעתי לה מראש שכרגע זה לא מתאים ואנחנו ניפגש מדי פעם בגינה עם חברות וזהו..

איפה שאנחנו גרים זו לא גישה נפוצה כל כך. אני מרגישה חריגה

זה ממש חשוב לך כן לשלוח לבקש מהאמא של החברה כשחוזרת עם הבת מהצהרון ותאסוף את הבת שלך ואז אח"כ אולי לצאת רק להחזיר זה יותר קל

נכון.
אבל גם אני מסכימה איתה.
לילדים בגיל גן לא חסרה חברה אחר הצהרים. יש להם חברה כל הבוקר בגן. ובבית טוב להם ונעים להם עם אבא/אמא/אחים.
אני לוקחת/מזמינה חברים לעתים רחוקות, רק כשהילד מבקש (זה לא קורה הרבה!) וכשמסתדר לי להביא/לקחת.
היום כשיש יום לימודים ארוך בבתי ספר- אני מרגישה שגם לילדי יסודי לא חסרה חברה אחר הצהרים. הם מגיעים הביתה עייפים ונוח להם לעשות דברים רגועים יותר עם עצמם או עם המשפחה

או מזמינים הביתה.. (טוב אני לא בהריון ועם רכב.. וגם כולם מכירים את כולם אז לא חוששים)

מפתח אותם, נותן להם איזה ערך מוסף שאין לו תחליף? אלו הנקודות שמעסיקות אותי ומאד מעניין אותי לשמוע. באמת שזו התלבטות גדולה עבורי עד כמה להשקיע ו״להתאבד״ על הנושא הזה ואיך לתעדף אותו.

ומחזק קשרים אישיים שמעבר לגן אבל אצלי יותר קל..אז אין לי זכות לדבר.. אם קשה לך, זה בסדר גמור, רק אני חושבת שבהמשך כשהיא תגדל, כן כדאי לפעול בעניין.. לא בלחץ

וגם לי לא אופציה לקחת לחברה ..גם בהריון וגם עם עוד 3 קטנים מתחתיה וגם אם אתאמץ ואלך עם כולם הם ירצו להצטרף אליה...

ולהזמין לפה- לעיתים רחוקות
תלוי בילדה
יש אחת שסבבה לי(אבל זה גם לא קורה כי מתארגנים אצלכם לשינה ממש מוקדם אז השעות לא מתאימות)
אבל אחרות- מרגישה שצריכה להיות הגננת שלהן..מאוד תלותיות וכל רגע צריכה למצוא רעיון תעסוקה
או שזה יוצר מתחים עם האח הקטן שצמוד אליה- שמקנא ורוצה גם לשחק והן לא נותנות

אז מצידי בכיף ומשתדלת אבל בפועל קורה לעיתים רחוקות

מה שכן היא והאח השני יורדים לשחק מתחת לבניין עם הילדות של השכנים-זה מתחת לחלון שלי ואין כביש והשכנות חלקן גדולות כבר בכיתה ג-ה' אז מצידי זה בסדר
וככה כן קצת יש איוורור וחברה

השאלה היא אם זה משפיע על חיי החברה שלהם גם בתור מבוגרים, לדעתי לא כ"כ ולכן זה לא *כזה* חשוב בעיני
וגם אם כן, לא בגיל שלה
אני אומרת את זה בתור אחת שבתור ילדה שיחקה המון עם חברות ומתרפקת על הזכרונות, משחקי החצר היו מאוד משמעותיים לי ובכז לא נראה לי שזה משפיע עלי היום בתור בוגרת

לבכורה שלי בגיל הזה היה רק אח בן חצי שנה ומאד שעמם לה בבית. היא רצתה ללכת לחברים כ-ל יום. זה גם אופי "פלפלי" כזה.

נראה לי מעולה לה שיש לה כמה שעות של משחק רגוע יחסית בבית עם אחותה הקטנה.
כל הבוקר שיחקה עם חברים מידי פעם ללכת לשחק אצל חברה זה סבבה אבל לא נראה לי שצריך יותר מזה...
לא זכור לי שבתור ילדה הייתי הולכת לחברות כל יום

להתנסות במשחק בבית אחר זו סיטואציה שונה. לא כל מה שמותר בבית שלך מותר אצל אחרים ולהיפך.
במיוחד אם את אומרת שאת חריגה בנוף זה בהחלט משפיע על הילדים שלך וגם על ההסתכלות של הילדים האחרים כלפי הילדים שלך.
זו דעתי מניסיון של ילד כבן 13 שלא היה חברותי אחר הצהריים והיום הוא לא רגיל ללכת לחברים ונחמד לו בבית. לעומת אחותו שהולכת כל הזמן. ולשאר הילדים שהקפדתי יותר שילכו לחברים ולא יקברו בבית למרות הקושי והעייפות שלי.

היא עדיין ממש קטנה ולדעתי הערך המוסף הוא להיות קצת בבית עם האחים, לשחק ברוגע בלי כל החברות מסביב, לקבל קצת יחס אישי.
אם את מעוניינת שהיא תפתח יותר קשרים חברתיים עם חברות מסויימות אז אפשר פעם ב... להזמין מישהי הביתה, אבל בגיל הזה אפילו פעם בחודש זה מספיק מרגש בשבילן, ובטח שאת לא צריכה להשתגע בשביל זה