אוף
סיוט לשאוב כל יום פעמיים
אבל
פעם אחת לא מספיקה (מבחינתי, אני רואה שכמות החלב יורדת, בשבילה יש לי מספיק)
וכל פעם לראות שיוצא קצת פחות בשאיבה זה מתסכל
ואנחנו לא מצליחים להבין מתי היא רעבה (אני לא אאשים את המטפלת, גם לי מאד קשה להבין)
נכון שהיא בת חצי שנה, אבל היא ילדה טובה ופשוט לא בוכה הרבה, ומי חשב שזה חיסרון... אבל תכלס קשה להבין מתי היא רעבה ומתי סתם עצבנית, ואז מחממים, והיא לא אוכלת , ואחרי שעתיים צריך לזרוק, ולמחרת מחממים קצת, ואז היא אוכלת הכל ואז מחממים לה עוד ואז את זה היא לא אוכלת 
וזה נזרק. בקיצור אנחנו בשבוע שני של חזרה לעבודה וכל יום נזרק לפחות 50 מ"ל!!! 
ונמאס לי לשטוף בקבוקים חלקים וכו, לחפש מקום לשאוב (החדר הנקה בעבודה שלי תפוס קבוע בשעות שאני צריכה, סיפור להודעה אחרת) לרוץ אחרי השעון, ובמקום לנצל את שעת ההנקה לחזור הביתה לראות את הילדה קודם אז היא הולכת על שאיבות
ולמה למה למה היא לא מוכנה לאכול כלום.? ניסיתי כל מיני ומקסימום חצי כפית , אני משתוקקת להגיע למצב שיש ארוחת מוצקים! אוף!
ואין סדר יום. התחילה להתעורר בלילות (קלאסי לחזרה לעבודה) אני גמורה מעייפות. בבקרים לפעמים היא אוכלת לפני שאני הולכת לעבודה ולפעמים היא אכלה שעתיים לפני זה בלילה ולא רעבה, ואין לה דפוס קבוע בבקרים לא של שינה ולא של אכילה וקשה להבין מתי היא עייפה או רעבה או שתיהם ונמאס לי שהחלב שלי נזרק ושאין לה סדר יום ולעפמים אני רצה הביתה מהעבודה לגלות שהיא נרדמה שניה לפני שחזרתי ובעצם יכולתי להשלים עוד חצי שעה, וכל חצי שעה חשובה.
ואין לי זמן כמעט לילדה שמעליה כי מהרגע שאני חוזרת הביתה היא דבוקה אלי כמו דבק (וזה חמוד, אבל איך הולכים לשירותים? היא בוכה! הילדה לא בוכה כשהיא רעבה וכן בוכה כשאמא שלה נעלמת משדה הראיה שלה אחה"צ קורע לב.)
ואז אמבטיה, ועד שהיא הולכת לישון יונקת מלא זמן הכל נמרח ולוקח מלא זמן וצריך שקט שהיא תירדם ואני מרגישה שהילדה מעליה למרות שהיא ממש גדולה סובלת.
הצילו.
ודבר נוסף על הדרך, יש לי חברה ממש טובה בעבודה שעד הלידה היינו חברות טובות , כולל מחוץ לעבודה נגיד משלוחי מנות, מתנות שקניתי לה לחתונות של ילדים (היא מבוגרת ממני)
לא התקשרה אלי בכלל אחרי הלידה, אחרי שבועיים שלחתי לה תמונה וניהלנו שיחה נחמדה במייל ועדיין לא התקשרה, לא קנתה כלום, בתקופה שבעלי היה כל היום עם אמאשלו היא ידעה את זה ממקור אחר (בוודאות גמורה) ועדיין לא התקשרה בכלל ולא התעניינה. התקשרתי אליה ולא ענתה ולא חזרה.
לא פורים ולא כלום
התקשרה אלי אחרי חצי שנה בקושי יכולתי לדבר איתה מרב עלבון. קיצרתי בשיחה.
הלכתי אתמול לחדר שלה בעבודה במטרה נחושה לומר ברורות בצורה יפה ועדינה כמובן שנפגעתי מאד ואני לא מבינה מה קרה
קיבלה את פני בשמחה ובטוב לבב ובקריאות אושר שחזרתי לעבודה ומה נשמע ותראי תמונות והכל.
יצאתי מבולבלת ביותר ולא אמרתי כלום
לא מצליחה להמשיך כרגיל. ממש כואב לי. זה לא שאני צריכה את המתנה שלה, אבל אפילו משהו קטן להראות שחשבת עלי? לא יודעת מה לחשוב ומה לעשות
עצות רעיונות חיבוקים וכל דבר חיובי שיש לכן לומר על המצב, סליחה שיצאתי בכיינית ארוכה ומבולבלת אני ממש מתוסכלת 
(זה מה שקורה לי במוח כרגע)
(זה מה שקורה לי במוח כרגע)
לגמרי
