פורום הריון ולידה (עמוד 3452)

צריבה במתן שתן.
ויש פעמים שיש דלקת בלי סימנים

מה שהיא כתבה וגם- לפעמים יש ריח לא טוב, שונה, של דג מקולקל,

לפעמים כאב חריף - מורגש במתן שתן/ קיום יחסים/ גורם להימנע מהם
אפשר לבדוק בבדיקת שתן רגילה, שווה לבדוק ולא להזניח 
יכול לגרום לנזק גדול יותר

 

להרבות בשתיה עוזר

הייתי נשארת אני או בעלי..

נשמע שפשוט לא אוהבת את המטפלת
בשום אופן לא הייתי משאירה ילד עם 40 עם כל הכאב לב שבדבר
במקרה שזה שמחה של המשפחה שלך אז הבעל נשאר ואת נוסעת ואם שלו אז להיהפך. כך אנחנו עושים

רפואה שלמה!

1. את מניקה? בעיקרון זה צבע תקין

2. חום גבוה זה אומר שהגוף מתמודד מצויין עם המחלה אל תדאגי רפואה שלימה (כמובן אם אין סימנים נוספים מדאיגים) 

איך מפרידים מאוד קשה תסבירי לו שכדאי שלא יתקרב לתינוקת שלא תידבק

בקשר לבר מצווה הייתי הולכת לבד ומשאירה את הבעל עם הילדים או אם זה שייך את החמות 

גרה רחוק נורא

תודה רבה בכול אופו אני נשארתי הבעל נסע....

 

אני מניקה כן

תוציאי את הילד מהחדר תאווררי לחצי שעה לפחות, תחממי ותחזירי אותו

כי הם לא ישנים באותו חדר

זה יכול להיגרם כשהתינוק יונק מעט מידי מכל צד. זה תקין אבל פשוט צריך להאריך את הזמן מכל צד.
אני יכולה להניח שזה אומר שהוא לא מקבל מספיק חלב אחורי- חלב עם שומן.

שלחתי את הבעל עם הגדולים ואני נשארתי עם החולה....

היא לא מעוניינת להאריך את הזמן מכל צד. (בד"כ אוכלת רק צד אחד בכלל) היא גם שמנה מאוד, הכי שמנה שלי.

 

הייתי לוקחת לרופא מחר ובינתיים מורידה חום עם נורופן ואקמול

אירוע קודם במשפחה הייתי שבועיים אחרי לידה אז לא הלכתי.

ועכשיו זה אירוע שחיכיתי לו מלא

ורציתי נורא לראות איך יצא אחרי מלא שיחות עם גיסתי על התיכנונים והקיטנרינג, וההתרגשות הבן הראשון עם השם של הסבא שזה בדיוק 13 שנים מהפטירה ועוד כמה דברים...

וארגנתי את הבית ואוכל ובגדים כי תכננתי לצאת ואני משועממת ולא בא לי לישון

וגם לא לגהץ  כי ממילא מחר אני שוב כאן.

ורק לפני שבועיים חצי חזרתי לעבודה והנה אני מבריזה לי כבר יומיים

והוא חולה ומכן וכולו יובש וכל הפנים אדומות בחיים לא היה לי ילד עם כזה חום גבוהה

ונמאס לי פתאום להיות אימא. (איך באתי לברית שלו בכיף וזה היה בצפון!!!!!)

הפסדתי מלא מסיבות משפחתיות לאורך השנים בגלל ילין חולים וזה מדכאאאאאא בכיתי מלא
פעם הבאה תשאירי את הבעל וצלכי

ולבעלי תמיד אומרים שהו מבריזן חחח...

הרגשתי האמת שבשביל האחיין שלי יותר חשוב שבעלי יבוא (הם מאוד קשורים...)

1. יכול להיות תקין ויכול להיות שלשול/ וירוס

2.נורופן, שלא יאכל מפה לפה, אם ישן איתם בחדר תשאירי חלון פתוח מעט, וזהו

תשאירי עם ביביסיטר

הכי מוקדם זה בדיקות של 4 ימים לפני איחור.
המליצו כאן על סנסוטסט וגם על איביי.
יש נשים כאן שאמרו שגילו 5-6 ימים לפני, אבל זה פחות נפוץ.
וגם לבדוק מוקדם זה לא תמיד מומלץ, תחשבי מה נכון לך.
מאחלת לך הריון קל במהרה, בריאות ואושר!

אמתין באמת בסבלנות, נראה שאין מנוס;)
בע"ה מקווה לטוב.
תודה לך

הם דומים

הרבה תסמיני הריון מקבלים לתסמיני קדם וסת או ינוי הורמונלי כזה או אחר

 

כדאי לדעת שלחץ הכי מרחיק הריון (אומרת את זה כלחוצה, לא שאני לא מבינה אותך)
קחי בשלווה, תתפללי על זה, תתפללי על הנשמה שאת רוצה למשוך אליך, תדמייני איזה ילד הוא יהיה, וזה יבוא

אם את צריכה סיפורים מלחיצים יתנו לך...
כרגע לא כותבת..
בבקשה גשי להיבדק!

וללכת להיבדק!! עלול להיות היפרדות שליה והאטות דופק שאתלא יכולה להרגיש

וזה שבוע שהעובר בר חיות.

מהכרות אישית עם סיפורים עצובים.

ללכת להיבדק, בבקשה!

לא נבדקתי אבל מרגישה טוב את תנועות העובר כל הזמן. הבנתי שזה מה שהכי חשוב וכבר עברו יותר מ24 שעות

החשש הוא מהיפרדות שליה, והרגשת תנועות לא אומרת שאין היפרדות.
מישהי ספרה לא מזמן שהתינוק שלה ניצל כשהלכה להבדק אחרי נפילה, הרגישה תנועות אבל התחילה היפרדות.

אני מבינה את הרצון להמנע מנסיעות ובדיקות מיותרות, ואת הטרטור באמצע החיים, אבל עדיף ללכת סתם מאשר ח"ו לדעת שלא הלכנו וקרה משהו.

בעניין של היפרדות שיליה ההנחיה הזו נכתבה בדם - הריון ולידה ממליצה לך להביט קצת בתובות של השרשור הזה

.
ומוסיפה החשש בנפילה (גם אם לא על הבטן) גם רק מההדף יכול להיווצר היפרדות שיליה.
ועדין את יכולה להגיש תנועות ולא לראות דימום עד שחס וחלילה מאוחר מידי..
החלטות טובות🙏🏻

עקבתי כל הזמן אחרי התנועות. היום הלכתי לעשות אולטרסאונד והכל תקין ב"ה.
בתפילה להמשך הריון רגוע ובריא.

הבת שלי עברה מהר מאוד לינוק רק צד אחד.
איך יודעים? את מציעה צד שני, אם הוא רוצה סימן שעוד רעב, אם לא- לא.

ושימי לב להניק טוב עד לריקון מלא של צד אחד, הסוף זה גם הצד של החלב היותר משביע

ככה השד מתרוקן יותר וזה מגביר את יצור החלב.. התינוק מגיע לחלק האחורי של החלב שהוא עשיר יותר ומשביע יותר

אם טת מרגישה שהשד התרוקן והוא עדיין רעב תעברי לצד השני

שהאחות בטיפת חלב דווקא אמרה לי שהיום כבר לא מדברים על זה.. היא אמרה לי שעם האנרגיות שהתינוק מוציא כדי להוציא את החלב האחורי, שיוצא לאט יותר ומעט יותר- כבר עדיף להעביר אותו לצד השני.. 

והיא עולה אחוזונים ומשמינה בקצב

נותנים להמשיך להניק מאותו הצד כן הזמן שהתינוק תופס. ואח"כ, ההמלצה היא בוודאות להציע את הצד השני, אם מעוניין, סבבה, ואם לא, גם סבבה.
אכן היום כבר לא מדברים על חלב קדמי/אחורי.
בהצלחה רבה, תהני

מניקה כל פעם צד אחד. זה נוח לי, ככה אני לא צריכה לשים לב כמה זמן אכל מכל צד. כשנראה לי שצריך גרעפס, אני עוצרת, מוציאה גרעפס, ונותנת שוב מאותו צד, ולא אכפת לי כמה זמן ינק פעם ראשונה וכמה פעם שניה, כי זה ממילא באותו צד.
אם מההתחלה מניקים בצורה כזו, אז יש מספיק חלב כל פעם בצד התורן. אם הרגלת את הגוף שלך שכל פעם את מניקה מ2 הצדדים, אז צריך בהדרגה להרגיל את הגוף לצד אחד בכל פעם.

ובעיני עדיף צד 1

מרגישה שככה אני יותר מצליחה לכמת ולעקוב שאכל מספיק.

ולכן אני בהתחלה מניקה משני הצדדים - צד אחד הרבה, והצד השני קצת

מתישהוא זה נמאס לי ואני עוברת להניק בכל פעם צד אחד

כדי שהתינוק יגיע לחלב האחורי שהוא החלב השומני, המשביע- והמעלה במשקל

כך יהיה רגוע יותר ופחות עם כאבי בטן

הכי חשוב שהלידה תעבור בשלום ובבריאות מלאה שלך ושל העובר- וזה הרצון שאמור להנחות אותך

גם אם זה אומר ללכת לניתוח

אולי כדאי לך להתיעץ עם רב.. קחי בחשבון שאם הסיכוי לניתוח הוא קרוב למאה אחוז לפעמים עדיף לותר ולעשות ניתוח אלקטיבי עם רופא טוב מאשר ניתוח חירום

 

לא פירטת אז אני לא יודעת במה מדובר אבל כדאי לך להתיעץ עם מישהו שאת סומכת עליו  רופא ורב

וואי אני ממש רוצה לידה טבעית. 



ועוד יותר רוצה אמא ותינוק בריאים ושלמים.

תנסי את פלונטיקין (ככה כותבים?) משערי צדק...

(מקבל גם בכללית ברמת אשכול, וגם בכללית בסניף של שערי צדק, אבל אם את שוקלת לקחת אותו כרופא פרטי ללידה אז גם הפגישה המקדימה צריכה להיות בפרטי דרך שר"פ)

שיהיה בעז"ה שבשעה טובה, באמת הכי חשוב שאת והתינוק תהיו בריאים...
(אבל אני ממש ממש מבינה את ההרגשה של האכזבה שלא תוכלי ללדת באופן טבעי, בטוח הייתי מרגישה כמוך עם כל כמה שאני מבינה שתינוק ואמא בריאים זה יותר חשוב).
אגב, אם מעניין אותך לחשוב על הכיוון, את יכולה לבדוק אופציות של קיסרי ידידותי (אפשרי רק בניתוח אלקטיבי, אבל אם זו אופציה יכול להיות שזה ירגיש לך יותר מתאים מאשר סיכוי גדול להגיע לניתוח חירום).

ותודה על ההבנה וההכלה.
אני בוכה פה מפחד ואכזבה ומליון תחושות.

קיסרי ידידותי - קיסרי טבעי בבתי החולים בישראל
קיימת אפשרות לניתוח קיסרי קרוב בחוויה ללידה טבעית עם התאוששות קלה יותר

בעיקרון כשמדברים על קיסרי ידידותי, זה בא ביחד עם 'אפס הפרדה' (שזה אומר שהתינוק איתך כל הזמן מרגע הלידה, אחרי קיסרי מומלץ מאוד לעשות את זה עם מלווה).
אני לא יודעת אם זה מדבר אלייך בכלל, אבל יכול להיות שאת יכולה לבקש שנוהל הניתוח יהיה ידידותי (בלי ידיים קשורות, שיביאו אלייך את התינוק אחרי שמוציאים אותו וכו') גם אם אחר כך יעבירו אותך למחלקה עם תינוקיה ולא תמשיכי באפס הפרדה.

אבל קיסרי חירום זה סרט רע מאוד.
הייתי מתמקדת בלהימנע מזה.

אבל אם זה מצב כמו שהפותחת מתארת, זה לא נקרא קיסרי חירום. זה סרט רע מאוד כשהולכים לקראת לידה רגילה והכל כשורה ופתאום משהו נורא משתבש ( קרה לי בלידה הראשונה)
אבל כשהולכים מלכתחילה ללידה רגילה עם אופציה לניתוח בהמשך, זה הרבה פחות מבהיל.

ומקווה מאוד שהיא תהיה הראשונה בתור...

הדבר הכי חשוב בעיניי זה להגיע ללידה בראש גמיש ומציאותי. ראיתי לא מעט נשים עם פנטזיות לידה שלא יכלו לשאת את העובדה שהן מתרסקות להן מול העיניים. תמיש לזכור שמה שחשוב זה את ותינוק בריאים, וכל האמצעים מקדשים את המטרה הזו. בהצלחה יקרה!

למרות שבאמת הייתי מנסה לסגל את המחשבה שהכי חשוב שיהיו בריאים ושלמים.. לא חשוב מאיפה העובר יצא ובאיזה דרך...
קשה המחשבה על ניתוח אבל ממש חשוב לא לקחת סיכון מיותר...

הוא הרופא שעושה לי את המעקב הריון... והוא מקסים על אמת...(אם זה אותו אחד...)

ולכן גם כ"כ בניתי על זה שבע"ה אני אלד טבעי ולא יהיה שום דבר.
אולי הייתי צריכה כל הזמן לחשוב כמו בעלי שמסתכל רק עם השכל והמספרים...

גם לי רופאים אמרו להתחיל לידה רגילה, אבל רוב הסיכויים שזה יסתיים בקיסרי. לא בגלל בעיה בריאותית אצלי, אלא של העובר.
לא הציעו לי קיסרי מראש.

התחלתי לידה עם זרוז, כאבים מטורפים שלא חוויתי מעולם (לידה שלפניה לא לקחתי אפידורל, הכאבים בזרוז לא התקרבו לזה),
הלידה הסתיימה בקיסרי חרום, הרדמה מלאה, חוויה שאני לא מאחלת לאף אחת!!!
ההתאוששות הרבה יותר מורכבת, את רואה את התינוק הרבה יותר מאוחר, וההנקה קשה הרבה יותר.
חוששת שמקרה שלך רופאים ילחצו מהר, לא יחשבו פעמיים ויטיסו אותך לניתוח.
מציעה לך ללכת לקיסרי אלקטיבי, שיהיה ברוגע ובנחת.

בהצלחה יקירה!

כנ"ל לי, קיסרי חירום בהרדמה מלאה. תענוג קטן מאוד מאוד מאוד.

מלניאדו.
לא יודעת להשוות אותה לפרופ' יגל, אבל יודעת שהיא רופאה מיילדת מומחית שמוכנה לקחת "סיכונים".
בהצלחה יקרה! ובשורות טובות!

אני ממש מבינה את האכזבה שלך.
מותר לך להתבאס, להתאכזב ולבכות.
אבל אחרי הכל, תגידי תודה גדולה לה' ששלח לך את ההריון הזה בקלות, בלי סיבוכים. זה כל כך לא מובן מאליו! ואל תשכחי להודות גם על האפשרות שיש לך היום לניתוח קיסרי באופן בטוח, שנותן את מירב הסיכויים ללידה בידיים מלאות ובבריאות האם והתינוק. לפני מאתים שנה זה לא היה, וגם זה לא מובן מאליו!

בסופו של דבר עם כל הכבוד לרצון לטבעי את רוצה לחיות לגדל את הילד.
סליחה על הבוטות אבל לפעמים צריך להעביר מסרים בצורה בוטה
אם מפחדים על הלב שלך בלידה ורופא בסדר גודל של יגל לא רוצה לקחת סיכון, למה שאת תרצי לקחת סיכון על החיים שלך ?
רצון ללידה טבעית היא מובן מאד
רצון להרבה ילדים מובן מאד
השאלה מה בכף המאזניים
כי הרצון לחיות ולגדל את הילדים שלך בבריאות מעל הכל
רק בריאות!

עם כל הכבוד ללידות טבעיות אני רוצה להאיר את הצד שלי. 4 קיסרים והרבה בכיתי שלא זכיתי ללדת טבעי או לפחות רגיל, ובזמן האחרון עם ריבוי סיפורי הלידה, שרשורי האפידורל, הצרחות התפרים וכל שלל התיאורים פה אני מבינה פתאום שזה לא מתאים לי
שאלוקים שלח לי מה שמתאים לי עם כל הכאב והנחס של הניתוחים וזה שזה מגביל את מספר הילדים ועוד. אננ לא חושבת שהייתי יכולה ללדת רגיל היום כשאני מבוגרת ומבינה את עצמי טוב יותר ואת כל מה שבתוכי
אז קחי נשימה עמוקה ותגידי תודה לה אחרי כל האכזבה שכנראה הוא שולח לך מה שמתאים לך. וטוב שיש היום ניתוחים כי פעם נשים מתו בלידות מסוימות והיום יש ניתוחים . וזה באמת באמת באמת לא כזה נורא. באמת שלא.
העיקר שהכל יעבור בשלום ואל תקחי סיכונים מיותרים על החיים של כולכם
בריאות ואושר!!

את מדברת כמו בעלי רק שאצלו זה בלי החוויה האישית.
הוא כל הזמן מזכיר לי כמה זה נס בכלל שאני בהריון ואיזה נס ענק שיש היום את האפשרויות הרפואיות לעבור את זה בשלום.
 

זה לא שאני מצפה ממך באמת שתרקדי משמחה. כי זה משהו שלוקח הרבה שנים לעבד ולהבין
ועכשיו קשה לך מאד עם מה שאת עוברת וזה נורמלי
יש לנו חלומות ורצונות ודמיונות איך החיים שלנו יהיו
וזה לא קורה
או קורה אחרת
וקשה להתאים את החלום למציאות
ואחרי שנים אנחנו מבינים שבעצם המציאות היא חלום גדול ומדהים גם כן, רק חלום אחר.
בע״ה זה יגיע ואת תביני כמה זה נהדר ומיוחד ומדהים שיש לך בכלל אפשרות ללדת
עכשיו מותר לך להצטער ולבכות על החלום שלך. באמת שמותר. רק תהיי אחראית ואל תלכי לאיזה מישהו מפוקפק שיבטיח לך שהוא יצליח וכאלו. אם מישהו מהשורה הראשונה אומר לך שלא כדאי, אז באמת שלא כדאי.
ועדיף קיסרי ולא לידה של שעות וצירים וכאבים ובסוף קיסרי (שהרי רב הסיכויים שכן תגיעי לקיסרי גם אל תתחילי רגיל)
אני מבטיחה לך שאמנם שברו של החלום כואב, אבל קיסרי זה לא כזה נורא. במיוחד אפ מוכנים לזה מראש. את מוזמנת אלי לפרטי לשאול מה שתרצי ואתן לך כל הטיפים והתמיכה בעולם.
ואל תרגישי רע שאת בוכה על זה שאין לך לידה טבעית. אבל ביחד עם זה תזכרי לשמוח שיש לך הריון ובסוף יהיה לך ילד. ותהיי אמא בריאה שלו להרבה שנים אמן ואמי
חיבוק גדול!

יש לי קצת הבנה בנושאי לב
ריאלית, קיסריים מאשרים היום חמש בקלות ולפעמים יותר.
אם לידה תחמיר את מצב הלב שלך חס ושלום זה בדכ נזק בלתי הפיך, מה שיקשה עלייך לקבל אישור לעוד הריונות שגם ככה מכבידים מאד מאד מאד על הלב.
כך שבשם האינטרס להרבה ילדים (כמו שהבנתי שאת רוצה) השכל הקר אומר שעדיף ללכת על קיסריים ולשמור על הלב כמה שיותר מעומס.
❤️

אבל למה כשהוא אומר לי את זה אני מתעצבנת שיפסיק רגע לעבוד עם השכל????

 

נראה לי שאם ינסו להכניס אותי לקטגוריות של אשה שפויה לא ימצאו אפילו קטגוריה אחת שאני יכולה להיכנס לשם...

בינתיים החלטנו להיפגש עם קרדיולוג בכיר לשמוע ממנו חוות דעת.

או מבין אבל לא יודע איך *לאכול* את זה אז מעדיף להדחיק ולהצמד להגיון הקר - כי זה מה שעוזר לו להתמודד.. והוא בסדר גמור, כך הוא מתמודד וב"ה שיש לו את הדרך שלו והוא מצליח להשאר אופטימי וחיובי.

 

כאן את מקבלת תמיכה והבנה ממישהי שעברה את זה ומבינה אותך ומבינה את האכזבה ולכן זה שונה

 

את יכולה להגיד לבעלך שבשכל את מסכימה איתו והכל נכון וגם את מבינה את זה אבל הרגש רוצה לבכות את האכזבה מלידת החלומות הטבעית שלא תהיה ושאת רוצה שהוא יחבק אותך כשאת בוכה על זה - אם תהיי מאד ספציפית יש סיכוי טוב שהוא יוכל לתמוך בך כי את לא תבקשי ממנו לשנות את הדעה *שלו* כדי לתמוך בך אלא רק תבקשי ממנו - תעזור לי לעבור את הקושי הזה ולהתחבר למה שנכון לעשות.

 

בזמנים כאלה אני תמיד מזכירה לבעלי בצחוק - אתה זוכר שהתחתנת עם אישה ולא עם גבר... אז בתור אישה אני צריכה עכשיו חיבוק ולא הסברים הגיוניים.

במשך הזמן הוא למד להבין מה אני בעצם רוצה ממנו ומצליח לתמוך בי יופי למרות ההגיון הגברי שלו שלא היה חושב על זה בעצמו

וחלק מאד מהותי ממך זה ענייני ההריון והלידה. גם בקטע הפיזי וגם בקטע הריגשי והתודעתי. כל ההורמונים וכו' בנויים ככה שהם מביאים אותך למצב הזה. זה לא רע...
לגבר יותר קשה להבין את זה כי הוא מסתכל על זה קצת מבחוץ... במיוחד אם הוא חדש בעסק ולא למד וחווה עוד את הנושא.
זה לא אומר כרגע כלום על מה צריכה להיות המסקנה \הפעולה הסופית שלך
אבל דבר ראשון חשוב להבין שיש מקום לתחושות שלך!!!

ויש מקום לחפש פיתרונות ולבדוק אופציות, אין בזה סיכון ודבר רע, כרגע את רק בודקת מה הסיכונים לכל כיוון שתיקחי.

ויש מקום לאכזבה שלך, ומותר לבכות ולהתבאס... אח"כ תוכלי לשבת ולהחליט
וגם אם תבחרי בדרך מסויימת את יכולה לראות איך אפשר עדיין להרגיש איתה טוב, ולהשקיע אולי בפיתרונות לדברים שמאכזבים אותך בדרך הזאת

בקיצור, אל תבטלי את הרגשות שלך, זה הגיוני מאד מה שאת מרגישה...

בניתוח- כמובן והיא הסבירה לי ש90% מההחלמה מניתוח היא בראש. ו 10% בגוף. אני לא יודעת אם זה רמת האחוזים הנכונה, אבל הרעיון כן, קחי את זה באיזי יותר וזה ישתלם לך בהמשך ההחלמה.

חיבוק גדול, וידיים בראיות מלאות בתינוק בריא! 

שמעתי שמומלץ לנסות להתייעץ עם דר סינואני מתל השומר

זה גם קטע קשה

עברתי לידה שלמה, 18 שעות,

צירים, כאבים, לחיצות, הכל

וב-סוף ניתוח, לא חירום ב"ה, אבל ניתוח, והאכזבה היתה קשה

אולי אם הייתי יכולה למנוע את התהליך, ומראש ללכת לקיסרי רגוע - הייתי חווה את זה יותר בקלות.

להתייעץ עם ד"ר שיפטן
הוא הכי טבעי שיש. אם הוא יגיד לך ללכת לניתוח, לכי בלב שמח ובידיעה שזה מה שה' בחר כלידה הכי טובה עבורך
שולחת לך מספר באישי

אבל הוא באמת ממש חלש..
בעז"ה בשורות טובות ומשמחות!

כמה זמן אחרי שעשית את הבדיקה הוא הופיע?

בהריון הקודם היו שני פסים חזקים לא היה מקום לספק.

היום זה כביכול שבועיים בדיוק אחרי הביוץ.

עובי הפס מעיד על משהו? קבעתי תור לרופא משפחה רק ליום ראשון בשביל הפניה לבדיקת דם.. 

אבל סקרנית כל כך.. מחכה לזה כמה חודשים טובים.

בשורות טובות!

א. יכול להיות שינוי במחזור אחרי מניעה ובמיוחד שחיברת חפיסות, הגוף מנקה את עצמו..
ב. לגבי הבדיקה מחר והכתמים- להיות בקשר צמוד עם רב לספר הכל- זה חשוב ולפי מה שהרב אומר לנהוג. ואם יש עוד כתמים בשבעה נקיים גם לשאול את הרב, לא לפסול לבד. תמיד לשאול. עם השאלות אנחנו לומדות. (יכולה להגיד לך שהרב שלי אומר לי שאם יש כתמים לחכות לאחהצ ביום הראשון כדי לעשות את הבדיקה. במידה ונגמרו הכתמים.. לא חייבים בבוקר. אבל תשאלי את הרב שלך..) בהצלחה!!

יש רופאים שאומרים שהגוף לא באמת צריך להתנקות.
אמנם הרבה מסכימים עם זה שלאחר גלולות יכול להיות שינויים במחזור אבל לא יודעת אם הסיבה זה להתנקות.
בכל מקרה זה בעייתי השינויים האלה? או סתם רק יש שינוי?

שאחרי שהגוף כאילו עצר את עצמו מלקבל מחזור עכשיו הוא מוציא הכל..
או שתקראי לזה שינויים הורמונאליים..
(אני הייתי בלי מחזור שנה בגלל הנקה וגלולות וכשההנקה פחתה התחילו כתמים..רב מומחה בתחום אמר לי שהגיע הזמן לתת לגוף להתנקות ולחזור לעצמו)
לא הייתי אומרת שזה בעייתי, זה דבר טבעי שקורה לגוף וקורה להרבה נשים, מה שלא טבעי זה ההורמונים שאנחנו מכניסות ואז קורה השינויי..
(פשוט בדרכ עד סוף המניעה הראשונה אנחנו רגילות שהכל מסודר , היה הריון לידה, וכשמתחילים עם המניעות ההורמונליות מתחילים כתמים ושינויים שלא הכרנו קודם.. )
אם יש שינויים קיצוניים או דימום כבד כל פעם אז כדאי לטפל..

1. ראיית כתם לא גורמת לצורך בבדיקה. (כלומר - אינך צריכה לעשות בדיקה נוספת, מלבד אלו ההכרחיות ב7 נקיים ללא קשר לכתם).
מה שכן, את הבדיקות ההכרחיות עבור שבעה נקיים עליך לעשות. ממליצה גם כן להתייעץ עם רב.

2. גלולות / הפסקת גלולות גוררות שיבושים הורמונליים. זו תופעה רווחת.

3. מהפורומים אני מכירה גם פתרון של קינמון (בתוך מים, או בתוך מאכל). לא מניסיון שלי, כי לי זה ממש לא עזר.

מעבר למה שענו לך - שתשימי לב לא לעשות יותר מדי בדיקות שלא תפצעי את עצמך שם ברוב בדיקות

 

נשמע הגיוני שחיבור של 5 חבילות גורם לשיבושים הורמונליים

 

שאלות הלכתיות תשאלי רב

שלי זה גם קרה אחרי שחיברתי יותר מידי....

(בעלי צחק שעכשיו אנחנו משלמים ריבית על החודשים הנקיים )

1. את לא צריכה לעשות בדיקה פנימית ואפילו מומלץ שלא.
סיכוי סביר שזה לא ייחזיק לך לבדיקה של מחר אבל זה מה יש...
2. הגיוני מאד- חיברת עכשיו 5 חפיסות של גלולות. 5. זה המון.
תמיד אחרי גלולות לא ברור מה יהיה עם אורך הוסת, קחי בסבלנות

3. אני לא חושבת שנכון לך להפסיק את הדימום. הדם צריך להתנקז החוצה.
הייתי הולכת יותר בכיוון של פעילות גופנית לשחרור דם תקוע, תה פטל לחיזוק פעילות רחמית, והפסקת הבדיקות לכמה ימים עד שנקי

בהצלחה

לך הריון תקין בריא וקל!!!

לגבי הכאבים אי אפשר לדעת
גם לי היה פעם שכאב ממש בהתחלת הנקיים כאלו הרגשתי את הביוץ
ובסוף נקלטתי מאותו מקווה

לא מחייב שהכאבים שהרגשת זה הביוץ

המון הצלחות!

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

ממילא התרופה ההומאופתית שמרפאה את הרקמות, מאלחשת את הכאב.

הקיסרי השני היה לי הכי קשה...

תבקשי מהאחות משככי כאבים חזקים. יש להם סוגים שממש עוזרים... חבל לסבול.

תרגישי טוב, ליבי איתך!!

המלצה למשחה טיבעית על בסיס אלוורה
אנסה לעלות לך

רב הכאב מגיע מהמשיכה של הסיכות בעור
תנסי להתמיד כרית לבטן בכל פעולה שגורמת משיכה כמו להסתובב על הצד, להשתעל וכו.
וללכת כמה שיותר . אפילו שכואב ולא ברור למה שה עוזר, תכריחי את עצמך בכוח ללכת וללכת וללכת מסביב למחלקה. ההי טוב ללכת עם העריסה של בתינוק זה מספק לך תמיכה אבל לנסות ללכת בגב זקוף.
לשטוף ולייבש טוב, הלחות היא אויב הצלקת, אותי לימדו בבית חולים לשים פד בתוך הקפל של הצלקת כדי לשמור על יובש וזה היה טוב
בהצלחה רבה ומזל טוב!!!

זה גם עוזר למקום להתרפא וגם מרגיע.
אותי הנחו לשטוף במים לא חמים.
ובאמת כמו שאמרו מעליי להשתדל ללכת, ולבקש שיביאו לך משכך כאבים בזריקה. תנצלי את זה שאת בבי"ח בשביל זה.
ובאמת שהכאבים הגדולים עוברים אחרי שמוציאים את הסיכות (אולי גם שהתפרים נמסים. לא מכירה..)
ולי עזר לישון בחצי ישיבה וככה נחסכו ממני חלק מהכאבים של הקימה מהמיטה.

רפואה שלמה!!

סליחה שאין לי כוח להגיב לכל אחת.
רק לגבי הסיכות - מתי מוציאים אותן? לא רק בתום האשפוז, אחרי חמישה ימים? (כי אני ממש רוצה להשתחרר מוקדם יותר...)

הכי הרבה תגשי למרפאה שלך אחרי כמה ימים ותבקשי שיוציאו.

תשאלי את המנתח לאיפה/ מתי לחזור. זה כמה דקות ולא כואב (צביטונת) ואין סיבה לא להשתחרר בגלל זה

אבל גם פגשתי כבר נשים שהלכו אחרי שבוע והרופא אמר להם שצריך עוד יום-יומיים ואז להוציא. (רק שתקחי בחשבון ולא תתאכזבי..)
אחרי שמוציאים את הסיכות הכל נראה טוב יותר.

לא צריך רופא?
ואלה צריכות להיות אחיות של מרכז בריאות האישה או כל קופת חולים?
צריך לקבוע תור בשביל זה?

וגם תשאלי אותן מתי בדיוק לבוא. את
אחרי קיסרי ועם תינוק למה שתחכי בתור. תגידי להם שנורא קשה וכואב שיגידו לך מצי בדיוק לבוא שלא תצטרכי לחכות.
תשאלי את הרופא כשיבוא לבדוק אותך במחלקה באיזה יום את יכולה להוציא.
ההקלה היא מדהימה. תחזיקי מעמד!!

קצת פדיחה, אבל פסדר

 

לפחות אחרי שבוע. בניתוח האחרון ילדתי ברביעי ורק ביום חמישי שבוע לאחר מכן הוציאו לי את התפרים.

לא מסוכן
מספרת לך מה שהיה לי ליפני שנים....
לא יודעת אולי השתכללו היום

האבחנתית היא בבית חולים
הרופאה ביקשה שהגיע בסוף המחזור

מכינים אותך כמו לניתוח
מכניסים דרך הנרתיק מצלמת מיקרו דקה מאוד וארוכה בשביל שתגיע לרחם (אם אני לא טועה מילאו קודם את הרחם במים)

כשזה היה בפנים ראו במסך ממול הכל את כל הרחם מבפנים

הבדיקה לא הכי נעימה


מקווה שהועלתי

לגבי טומאה וטהרה כי זה נעשה ברחם אם אני לא טועה

כי זו בדיקה שנכנסת לרחם עצמה.

כלומר- בזמן שאסורים ממילא?

וכמדומני שזה אולי קצת לא נעים אבל לא נורא

כלומר- יש לזה סיבוכים?

 

ושוב-אני עשיתי ניתוחית להוציא שארית שיליהוזה כן יותר פולשני
אבל אבחנתית כשקראתי על זה נשמע לי ממש לא נורא ובטח לא מסוכן..
אבל תחכי לבעלות נסיון ..

וכן יש מצב שזה אוסר הלכתית..תבררו מראש עם רב שמבין

לא מפחיד, ולא זוכרת אם כואב, ככה שאם כואב זה כנראה לא נורא כואב.

כמוך אבחנו לי פוליפ. שלחו אותי להסטרוסקופיה אבחנתית כדי לודא. מדובר בהחדרה של צינורית עם מצלמה דרך צואר הרחם לפתח הרחם (וגם נוזל שממלא את החלל).
אני עשיתי אצל ד"ר גולדשמידט ואני ממליצה. לא כואב בכלל. מקצועי זריז ויעיל.
אחר כך עשיתי אצלו גם ניתוחית להסרת הפוליפ וזה כבר משהו אחר. היסטרוסקופיה ניתוחית זה בהרדמה בחדר ניתוח באשפוז יום. ההתאוששות קלה ואת מקבלת אחר כך תוצאות של ביופסיה.
כל הסיפור הוא לא כיף חיים אבל גם לא נורא בכלל
בשורות טובות

לא מצאתי על זה יותר מדי בגוגל

(חוץ מזה שמוציאים אותו בהסטרוסקופיה ניתוחית, באמת, ושבדרכ מופיע בגיל יותר מבוגר)

אבל עלול להפריע להשתרשות של הריון. גם לא תמיד, תלוי בגודל ובמיקום שלו.
אצלי הוא ישב בפתח של אחת החצוצרות. אמנם בדיעבד זה כניראה לא היה הגורם לזה שלא נקלטתי אבל עדיין שמחתי שהרחם במצב אופטימלי לקליטה.
אגב את רואה במסך (באבחנתית) את הרחם שלך מבפנים כמו אקווריום ורדרד. מראה מרהיב!

תלוי מאוד בשבוע בו היית, וגם משתנה מאחת לאחת
אם אני זוכרת נכון עד 6 שבועות נחשב נורמלי

(ואחרי יומיים קיבלתי ושוב נאסרנו...)
הייתי בשבוע 20 בגרידה.

אצלי הדימום הפסיק אחרי שבוע, וביום השישי לספירה חזר במלוא עוזו...

מתישהוא גם התברר שהיה לי פצע, כבר לא זוכרת באיזה שלב של הדימום (ומעולם עד אז לא היו לי פצעים).

בכל מקרה, כדי להיות בקשר עם רב, לקבל הנחיות, אם את רואה שזה לוקח זמן, שלא תאסרו את עצמכם סתם, התקופה הזאת קשה גם ככה.

חיבוק על החוויה הכואבת!

זה משתנה ממקרה למקרה..
אני עברתי בשליש הראשון, הדימום הפסיק תוך שבוע ולא קיבלתי וסת אח"כ. ישר נכנסתי להריון ב"ה. (ביררתי ואין בעיה לא לחכות לוסת ולנסות ישר אחרי הטבילה שוב)
ככה שזה יכול לעבור יחסית קל..
החלמה טובה!

ומה שבינהם.....

להיות יותר בריאה

קונה ירקות פירות עלים ירוקים
בתור קינוח תמר ושקדים


עבודה
בית
כביסות
ילדים

ובערב. יושבת על חפיסת שוקולד פרהההההה

אבל המוח שלי סתום....

אנא זרמו

בדיחה מילדיי

אני אומרת לילד: תוריד בצק מהשוליים

הבן (בן 6): מה זה שוליים?

בן ה3: שוליים עיר הקודש

חמוד!

אוהבת תמימות של ילדים!

לא טובה בממים...
אבל יש לי טפשות הריון מצחיקות.
אולי בשרשור נפרד

תמיד לא ידעתי
יחס של מים וחומץ
ואיך מגיעה לשטוף עם זה שם?

כף חומץ בכוס מים ... בשירותים עם מזרק
ולהקפיד להרתיח תחתונים ולהחליף בתדירות גבוהה ולהמנע משימוש במגני תחתון סינטטיים
ואולי כדאי שגם בעלך ימרח משחה כמה ימים כי אולי הוא מדביק אותך כל פעם

לא כתחליף לטיפול אבל אם את לוקחת את זה במקביל וממשיכה גם אחרי טיפול של נרות זה יכול לעזור שהפטריה לא תחזור

פעם.זה טוב?

אני לא מכירה את הסוג שכתבת אבל לא נראה לי שזה כל כך משנה

השאלה כמה חיידקים יש בזה, לפי זה תחליטי את המינון

מדי פעם זה לא מספיק, אם יש פטריה כל הזמן כדאי לקחת בקביעות.

איך יודעים את כמות החיידקים?

זה לא מחליף טיפול בנרות + משחה (ודרך אגב טבעקוטן משחה חזקה יותר מאגיסטן.)

אבל כשזה כל הזמן חזר לי אחרי הטיפול, לקחתי בעצת הרופאה וזה עזר לי ב"ה

זה יקר וללא מרשם אבל שווה

בהצלחה

 

נב

בפרוביויקה לא חשוב כמה חידקים אלא בעיקר איזה. יש מליון סוגים שצריך איזון ביניהם, וברוב הבעיות לא ידוע לרפואה איזה סוג בדיוק יעזור.

החיידקים שיש בפרוביוטיקה רגילה שנמכרת, שהיא לא ייעודית (וגם החיידקי "ביו" שביוגורט), הם די ניחוש פרוע. בכל מקרה יוגורט-ביו לא  יכול להזיק, אבל יש להיזהר מלקנות פרוביוטיקה שהיא תוסף תזונה (ולא אוכל) בלי לשאול אם זה מותר בהריון כי זה כן עלול להזיק 

זה חיידקים אחרים לדעתי..

וזה לתקופה מאוד ארוכה

או אולי קיבלת עירוי ברזל? או חיסון?

 

זו נשמעת תגובה אלרגית מאוד חריפה. מן הסתם בגלל משהו יוצא דופן, לא רגיל.

מתנגדת לשעלת. בדיוק הייתי אמורה לעשות עירוי ברזל ובגלל האלרגיה לא מרשים לי.

בהתחלה חשבתי שזה עקיצות, ויש מצב אבל כבר לא סגורה על זה.
הבמתי מקריאה באנטרנט שעקיצות בהריון עלולות להוביל לאלרגיה כזו.
ויטמינים אני לא לוקחת פשוט כי אני ממש גרועה בלקחת כדורים (עגבניות לפה אני יודעת)

לכי לטיפול הומאופתי ברגישות הגדולה שיש לך.

סטרואידים עוזרים רק זמנית ואני משערת שתצטרכי מינונים הולכים וגדלים שלהם.

שהגוף שלי לא מכיר בשלב כזה לא מלחיץ? הרי גם כך הגוף שלי במלחמה ובמצב חיסוני נמוך מההריון להכיר לו חומרים חדשים זה זמן טוב?
בתקווה שבכלל יש פה בסביבה מטפלת דרך הקופה שיכולה לקבל אותי מהר.

הומאופתיה זה כלום חומר.

מבחינת כמות מדובר בטיפה אחת.

מבחינת רכיבים מדובר במים ואחוז מסויים של אלכוהול כחומר משמר.

הריפוי הוא באמצעות ה"זיכרון" או "האנרגיה" שנושאת התרופה ההומאופתית מהחומר המקורי שהביאו במגע עם המים.

 

תרגישי טוב.

גורם לפקפק בכוחה של ההומאופתיה?...

מים! יש לי מים בבית.
מים עם זיכרון!
אלוקים.

תגידו פלצבו, זה בסדר. פלצבו זו תופעה נהדרת שבאמת עוזרת להרפא וכנראה עובדת נפלא בהומאופתיה...

(רק להבהיר - דווקא אין לי התנגדות עקרונית לדברים שהם לא קונבנציונליים. אבל התיאור על העקרון הדהים אותי)

לא. זה לא פלסיבו.

עם פלסיבו לא מרפאים אלרגיה חריפה. גם לא קשב וריכוז חמורים.

אבל למען האמת זה מנגנון נהדר של גוף ונפש.
ממליצה על הספר 'מדע רע' של בן גולדייקר. הוא לא יוצא מנקודת התנגדות אלא מנקודת חקירה מדעית.

מי שהתנסה בטיפול הומאופתי יעיל יכול לדווח על החלמה יסודית ועל השתנות מרחיקת לכת מבחינה רגשית ופיזית.

גם אצל תינוקות שלגביהם פלסיבו לא תופס.

איכשהו מים זוכרים לא נשמע לי אמין מדי.

אני אגיד שוב-את חושבת שזה זלזול, זה ממש לא. זה נפש משפיעה על גוף.
לדעתי מי שמזלזל בפלצבו ראוי לפיטוש

חייבת להגיב - הריון ולידה

 

פיטוש?

ולכן לא הכנסתי את עצמי למתנגדי הדבר.
אבל לא לזלזל בפלצבו, הגוף באמת מסוגל להתרפא כשהוא חושב שהוא מקבל תרופה (עד גבול מסוים!)

פיטוש זה סלנג של פורומי הצעירים, כנראה ()

זה לא המים שזוכרים. הטיפות הן מיצוי פרחים, אם הבנתי נכון ולא עשיתי בלאגן, והמיצוי הזה הוא של פעילות החומר שבפרח שיכול לעזור לאדם.
המים וכוהל הם בסהכ נשאים של החומר

צמחי מרפא זה אחלה דבר.

גם ממחצבים כמו ברזל ופחם, זהב ופנינים,

ואפילו מחרקים כמו דבורת הדבש.

(כשר כשר )

צפו: תשכחו כל מה שידעתם על מים! המחקר הזה הולך להדהים אתכם

גילוי נאות: אין לי היכרות קרובה עם הומאופתיה ובטח לא עם איך שהיא עובדת.
אני כן מכירה שיטות לא מעטות שנשמעות לנו 'לא הגיוניות' כי אנחנו רגילים ומכירים לדפוסים ולטבע מסויים.
וכנראה שממש לא הכל אנחנו יודעים


ואגב לי אישית זה מסתדר נהדר עם הלכות נטילת ידיים, פסילת מים, פגימת כוס ועוד ועוד.

הובחנתי עם אורטיקריה. אלרגיה מטורפת שהגיעה לפנים ולפה הזמינו לי מדא... גם אחכ זה המשיך. הייתי אצל אלרגולוגית... כלום לא עזר... בסוף בדקתי וגיליתי שאולי זה קשור לחידק הליקובקטור. עשיתי בדיקה קשקבעה שיש לי אותו... לקחתי אנטיביוטיקה ומאז שסיימתי אותה לא ראיתי את האלרגיה חוזרת.חצי שנה כבר. זאת היתה תקופה נוראית וקשה מלאה בחרדות. תבדקי הליקובקטור...

ללכת לרופא עור או כבר למי שמתעסק עם אלרגיות?
בדקו לך הליקובקטור בהריון?
כל הזמן אני שומעת שאין מה לעשות בהריון וכו. מתסכל

וההיריון הקודם נגמר בשבוע 11.. והאלרגיה הזאת המשיכה גם אחרי ההפלה. ההיריון לא הסתיים בגלל האלרגיה.. שלא תילחצי.. האלרגיה היתה בגלל החידק. האלרגולוגית נתנה אנטיהיסטמינים במשך חודש באמת עזרו. אבל שהפסקתי איתם הכל חזר.. בכל מקרה האנטיביוטיקה עזרה.. קראתי מאמרים.. שום רופא לא אמר שזה קשור. אני הבנתי שזה קשור ועובדה שעזר לי. בהיריון באמת אין מה לעשות עם החידק הזה... תקחי אולי בינתיים אנטיהיסטמינים. תתיעעצי עם האלרגולוג שלך... תבדקי אם יש לך חידק. לפחות תטפלי בזה אחרי ההיריון. אולי זה גם אצלך הורמונלי... וזה יעבור אחרי הלידה.. מתפללת בשבילך. ממש מזדהה עם היסורים. לא ישנתי לילות שלמים. בעזרת זה יעבור כלא היה

אז באמת נראה לי אבקש מרפאת אלרגיה הפחד שלי שזה ישאר עד הלידה זה לפחות עוד חודשיים

כדורים .. שהאלרגולוגית נתנה זה לא יופיע.. יש כל מיני סוגים. למשל טלפסט.. אני מאמינה שמותר לקחת אותם בהיריון...לוקחים אחד בבוקר ואחד בערב. אם המצב חמור ממש לוקחים גם 3 פעמים ביום. שלא תסבלי. . אני ממש מבינה את הצער שלך זה משהו שלא יודעים מאיפה זה נובע זה סיוט. דרך אגב מה שסיפרת על האלרגיה בפנים זה החמרה של האורטיקריה. וגם לי זה קרה למשל לקחתי כדור נגד כאבים אחרי ההפלה. התנפחו לי הפנים.. יש לזה שם.. אנגיודאמה. בכל מקרה כמו שזה הגיע זה ככה יעזוב אותך. בעזרת ה.. ככה אמרו לי ובאמת זה מה שקרה...

כך שקפוא בחוץ ונראה לי כדאי להימנע מיציאות.. השאלה עד כמה דחוף

אלא אם כן מדובר בכאב גרון שיכול להעיד על דלקת מחיידק.

ואם זה וירוס, ממילא אין טיפול.

 

אולי עדיף לנוח, להרבות בשתיה, בפירות וירקות שמכילים ויטמין C.

 

רפואה שלמה

אין צורך להילחץ..

חוץ מזה באמת לא הייתי יוצאת כל עוד את מרגישה לולה ״רגילה״ אם יש כאב גרון או כאבים אחרים אז צריך לראות רופא
אבל להקפיד להוריד חום גבוה כי חום בפני עצמו מסוכן בהריון. בלי קשר לגורמים לו

אם לא קיבלת אולי זה הגיע לספאם/קידום מכירות

ששמעתי הרפייה וזה ממש עזר שמעתי לאורך כל הצירים עד הלחיצות

וזהו..

אם כן- בדרך כלל שבוע אחרי עלולה להתחיל תופעת לוואי דמוית חצבת כי זה חיסון חי מוחלש..
בכל אופן הייתי מציעה להתייעץ עם מוקד אחיות כי חום 40+ זה דורש בדיקה. 

אבל מפחדת ולחוצה מאוד

זה פה וטלפיים ופטריה בפה..
אמר לעקוב ואם יופיעו פצעים בבטן לחזור אליו

אם את מחוסנת בשתי מנות, סיכוי טוב שלא תדבקי.

ואז גם אין חשש לעובר בעז"ה.

 

עדיף אקמול על נורופן אחרי חיסון חצבת אדמת וכו', אבל גם אקמול כדאי להמעיט, במיוחד אחרי חיסון.

ככל שאת יכולה, תורידי את החום עם גופיית כותנה (בלי שרוולים) רטובה במי ברז פושרים וסחוטה.

מעל להלביש בגד חם או לעטוף במגבת.

 

רפואה שלמה.

יש הפרש של מלא שעות בין לבין
נתתי לה בלילה ממש וקיבלה עוד אחד ב1 בצהריים

רב הדעות גם אומרות שלא אוסר כי זה רק מצוואר הרחם.

אבל אם זה משהו בשבועות הראשונים אחרי לידה- לא כל כך מתייחסים לזה כדיכאון כי לרוב הנשים יש ״בייבי בלוז״. רק משהו שמתמשך גם אחר כך או משהו ברמה קשה מצריך טיפול.

עם הגורמים המתאימים ולא להזניח.
להיות עם אתבע על הדופק

אחרי חצי שנה בהחלט כדאי מאוווד ללכת לטיפול

מה שאת עוברת זה התמודדות קלאסית שהרבה נשים עוברות אותה.

ההסתגלות לחיי נישואין + ההסתגלות לילד זה אתגר. ונכון שצריך להודות והכל ואני בטוחה שאת מודה לה' מכל הלב אבל זה לא סותר את זה שזה גם תקופה לא קלה בכלל בכלל

קחי נשימה עמוקה, את ממש הגיונית ומותר לך להרגיש ככה

 

(אגב, את די מזכירה לי את עצמי בתחילת הדרך.. זה באמת לא קל.)

 

אם יש לך אפשרות להתייעץ או ללכת למישהי טובה לשיחות זה יכול לעזור לך לפרוק ולעבור את התקופה הזאת יותר טוב

 

תזכירי לעצמך שאת לא הראשונה שעוברת את זה, במשך הזמן את תסתגלי וכל דבר יקבל את המקום הנכון שלו. התינוק יהיה פחות תובעני, את תכנסי לאיזשהוא סדר והכל יהיה יותר קל. מנסיון - זה ממש ככה. קשה לדמיין את זה כשנמצאים בתוך הקושי אבל אם יודעים שזה אפשרי ושומעים מאחרות שעברו את זה - קל יותר להאמין

 

שולחת לך המון כוחות

הרגעת אותי!

ממש תודה

כדאי לבדוק.

לפגיעה בתפקוד היומיומי, פרצי בכי תכופים ולא מוסברים, מחשבות אובדניות, חוסר יכולת לטפל בילד

את חושבת שמשהו מזה מתאר אותך?

 

אבל כמובן שאנחנו לא אנשי מקצוע בשביל לאבחן..

אבל כן קשה

בוכה פה ושם

הגבול בין דכדוך קשה לדכאון קל

 

כמו שכתבתי לך בהודעה הקודמת.. ואני רוצה גם להוסיף - תנסי לעשות דברים שיעשו לך טוב.

תשבי עם עצמך ותכתבי לך רשימה מה יכול לעשות לך טוב ותשתדלי פעם בכמה ימים לבחור משהו מהרשימה ולעשות אותו

 

אולי לצאת לאיזה שיעור או חוג באזור פעם בשבוע - ככה תפגשי נשים, תתאווררי - זה יעזור לך לצאת קצת מעצמך

 

לקבוע דייט שבועי עם הבעל - הליכה/בית קפה - מה שאתם אוהבים - גם זה משהו שמרענן

 

 

מה אכפת לך? כמה פעמים, בטח לא יזיק.
אני אמנם כן אשת מקצוע, אבל לא מאבחנים כאלה דברים באינטרנט. אם את עסוקה בשאלה אז יש שם משהו. אין עשן בלי אש. שווה לבדוק מה זה. אל תמעיטי בערך של מה שאת מרגישה.

שיש הרבה צורות והרבה רמות לדיכאון.
יש נשים עם דיכאון שכן מתפקדות. לא תמיד מתבטא בפרצי בכי, לפעמים דווקא אדישות.
יכול להתבטא בעצב, חרדה, ייאוש, כעס..
בקיצור ממליצה לא לאבחן כן/ לא על סמך הגדרה כללית. אפשר לעשות שאלונים שיש באינטרנט ולקבל אינדיקציה ראשונית, אפשר לפנות לרופא משפחה.

גם דיכאון קל ראוי לטיפול, כל אשה ראויה לחיים טובים ושמחים.

דברים בסיסיים שעוזרים:
חברה/ מישהו שאפשר לפרוק לו רגשות
פעילות גופנית
ברזל וויטמין B- באוכל ו/או בתוסף

שהאישה כל היום בוכה ושוכבת במיטה

חרדה. מחשבות כפיתיות. חולשה.
לא חייב שהכל יהיה.
למרות שלי היה כמעט הכל ובתינוקת טיפלתי כמו שצריך.

קודם כל, מספיק שבועיים של תסמינים כדי לאבחן.
ההבדל בין הבייבי בלוז לדיכאון זה לא מרחק מהלידה אלא עוצמת התסמינים. בגדול מאבחנים דיכאון אחרי לידה 6 חודשים מהלידה, אבל כיום הדיבור בקהילייה המקצועית עם צורך להרחיב את זה. אגב, גם אפיזודה דיכאונית שמתחילה תוך כדי ההריון מקבלת את האבחנה הזו. זה שכיח למדי

קודם כל, מספיק שבועיים של תסמינים כדי לאבחן.
ההבדל בין הבייבי בלוז לדיכאון זה לא מרחק מהלידה אלא עוצמת התסמינים. בגדול מאבחנים דיכאון אחרי לידה 6 חודשים מהלידה, אבל כיום הדיבור בקהילייה המקצועית עם צורך להרחיב את זה. אגב, גם אפיזודה דיכאונית שמתחילה תוך כדי ההריון מקבלת את האבחנה הזו. זה שכיח למדי

תיקנתי.

תרגישי טוב.