פורום הריון ולידה (עמוד 3473)

זה נורמלי שישנים
וכיף לך שיש לך כזאת נחת

פער אחד של 6 שעות זה בטוח בסדר ביום
השאר-לא יודעת לענות

נשמע לי בסדר, אבל אולי תתיעצי עם אחות טיפת חלב (טלפונית כמובן)

שתן, צואה ומשקל תקינים זה תקין.
מאה זה באמת המון. כנראה היא אוכלת מעט פעמים כמות גדולה. בשקלול היומי זה כנראה אותו סך כמו מי שאוכל פחות יותר פעמים ביום..

אם עולה במשקל לא הייתי דןאגת. אם לא אז מותר פער אחד של -6-5 שעות והשאר 3..

תיזמי את שיחות עם השכנות/משפחה, יעזור להם להתעניין יותר. 

 

ולגבי הביקורים- גם מי שמחוסן זה לא 100% חיסון , הוא כן יכול להידבק. 
אני לא הייתי הולכת לבקר מישהו חולה במודע. 

את ממש גיבורה שעמדת בזה עד עכשיו.
גם בלי להיות במעצר בית, ילד חולה סמרטוט שכל היום עליך, זה קשה כל כך!!
ועוד שהסביבה מתנכרת ככה.. כואב.
את באמת מדהימה שהצלחת לשרוד עד עכשיו.
שולחת לך כוחות וחיבוקים..
מקווה שבעלך יבין יותר מה שאת עוברת, ויתמוך. תנסי לדבר איתו על זה בפתיחות, לשתף אותו בקושי שלך..
אולי יש שכנה שהיא חברה טובה, או מישהי מהקהילה או המשפחה, שאת יכולה להתגבר ולהתקשר אליה לשתף בקושי? ואז אולי יציעו עזרה..
באמת נשמע נורא.
המון בריאות וחיזוקים... ❤❤

אחד הפחדים הכי גדולים שלי.

רפואה שלמה ומהירה!!

העולמי.

 

גם ויטמין C למרוח על הלשון.

 

ויש הומאופתיה יעילה מאוד לחצבת. להזמין ולתת כמה שיותר מהר.

אני רק חיבוק וכמובן רפואה שלמה במהרה!!! נותנים לה איזשהו טיפול?

קראתי הכל, אין לי זמן עכשיו להגיב אחת אחת, אבל מודה לכם מאוד מאוד, חיזקתן.
הרגשתי שאני צריכה להוציא איפשהו...

ואגב, כנראה בכוונה לא טישטשתי פרטים, הספיקה לי האנונימיות, כנראה רציתי להרוויח מזה עוד משהו...
וזה עזר בשעה אחרי שכתבתי גם אמא שלי וגם אחותי התקשרו להתעניין בשלמונו, כנראה אחותי זיהתה ואמר לאמא שלי או משהו. אמא גם שלחה אוכל.
אי אפשר להסביר כמה זה הצלה, אי אפשר לעשות כלום עם ילדה סמרטוט בידיים

שבת שלום ובריאות לכולם

ואגב אין מניעה למי שמחוסן להיות לצידה, רק צריך לשטוף ידיים טוב טוב ביציאה ולהחליף בגדים, כי זה נשאר על בגד גם. ככה ההנחיות שקיבלנו

וטוב שרמזת. לפעמים בטעות לא שמים לב..
כל כך מזדהה איתך לגבי הקושי עם תינוק סמרטוט, לבן שלי היה לא מזמן וירוס במשך שבועיים והרגשתי בול ככה...

זה ממש מחיה מתים לפעמים
ילדים חולים זה קשה ואינטנסיבי ככ
וכשאף אחד גם לא מתעניין זה מכפיל את הקושי
קפואה שלמה!!!

נורא מתסכל. חיבוק ענק..

תקחי בכוח גם כמה דק' לעצמך, לטובת כולם

לי יש שקיות שקניתי ברמי לוי, הכי זולות שמצאתי והן אחלה.
אני שואבת אחרי שעה וחצי שאחרי ההנקה ואז יש לי גם לשאיבה וגם להנקה הבאה.
לי לא היה גודש גם אחרי הלידה עצמה, זה ממש לא חייב להיות. הגוף מרגיל את עצמו למה שהוא צריך אז אם תתחילי לשאוב וגם אם לא יוצא אז לשאוב גם רק כדי להרגיל את הגוף. ואפשר לקחת כל מיני תוספים אם את ממש רוצה להגביר את החלב.
ממה שקראתי אפשר לערבב שני חלבים רק אם הם באותה טמפרטורה ויש טבלה שאומרת כמה זמן מותר לשמור חלב לפי פריזר, מקרר, בחוץ.
תתחילי לתת לילד שלך בקבוק ותראי כמה הוא יונק ולפי זה תוכלי לדעת. בד"כ יונקים 120-150 .
ואם זה נהיה קשה לך אל תלחצי, תוך כדי הגוף מסתדר וגם את תשאבי בלימודים ותוכלי לתת לו את זה למחרת.
בהצלחה.

ואז יש שעתיים עד ההנקה הבאה. איפה מכניסים בתוך זה שאיבה ומספיק זמן לייצור חלב להנפקה הבאה..

ולכן כתבתי שגם אם לא יוצא לך כלום לשאוב על ריק, כדי שהגוף יתרגל.
אף פעם לא נגמר החלב בגוף, זה רק ייקח לו יותר זמן להביא חלב אחורי וברגע שתשאבי הגוף ייצר יותר כמו שהתינוק גדל הגוף מייצר יותר חלב לפי הדרישה שלו

למשל אם הוא יונק את שמאל לשאוב במקביל את ימין יוצא כמויות בדקות ספורות.

וגם שאלה- לה את רוצה להכין סטוק?

תכיני 5-6 מנות ותשאבי טרי

אמרה לי שאם זה מאותו יום אפשר לשאוב על אותו בקבוק.
אני הייתי שמה בשקית במקרר, מקררת את המנה השניה ורק אז מוסיפה לראשונה וככה מצרפת ב24 שעות עד למנה.

זה אומר שהעובר קצת גדול מהממוצע. אבל בטווח התקין.

אז אמרו שאין לזה משמעות
עכשיו גם ההערכת משקל גדול בשבועיים וזה משמעותי מאוד
כדאי כן לעקוב אבל לא בהסטריה

אצלי מתווסף לזה עוד מדד של אחד הערכים בתוצאה של העמסת סוכר של ה 100 שיצא ממש קצת גבוה

אבל בכללי היפרש של שבועיים זה בסדר.
במיוחד אם זה קבוע.
הרי לא כל בני אותו גיל באותו גודל.

בניתי על לידה קצת יותר מוקדמת אז נוותר על זה ;)

אף פעם הלידה לא הוקדמה.... (חוץ מבניתוחים הקיסריים... )

כ"כ מזדהה
קרה לי גם ליפני חודשיים

שה' ישלח עוד החודש הריון תקין בריא וקל!

חיבוק גדול גדול. כואב הלב.
בעז"ה שתזכי בקרוב להריון בריא ושמח

בשורות טובות!

אוף! בשורות טובות בעז"ה בקרוב!

בשורות טובות בעזרת השם.
מקווה בשבילנו וכל אישה בישראל שרוצה הריון תקיון במהרה.

וממש אחרכ נקלטתי ..
בעז"ה שתבשרי לנו בשורות טובות בקרוב

לא מצליחה להתגבר על ההרגשה הריקנית הזו שהדימום מופיע🥺

לי זה היה באחד החגים והיה משבר ודיכאון לא קל

מאחלת לך שהשם יברך אותך בהריון תקין בקרוב מאוד

כאילו כלום..

מצטרפת לברכות של אמא לגוזלים, ושבעז"ה בקרוב תבשרי לנו בשורות טובות!

אולי יש חברה טובה בעבודה שאת יכולה לשתף? אולי זה יקל עלייך?

איך אני זוכרת את זה, כמה שנים כאלו וחשבתי שאמות משברון לב
הרבה חיבוקים!!

חיבוק גדול!

ללבוש חיוך.. בדיוק כך...😖

הרגע הזה של להסתכל על המקלון והוא לא מגיב אליי הורג אותי
אני מתרגשת בבדיקות ביוץ שהמקל לפחות מגיב אליי ומוסיף עוד פס
בעד שיצא בדיקות הריון שאם שלילי שיצא פס בצבע אחר
אבל לפחות שיגיב 😦

מזכיר לי אצלי.

רבע לשמונה בבוקר. מאוחר מאוד. אני נכנסת לשרותים אמורה להיות בשבוע 7 להריון . רואה מלא דם. והילדים צורחים מעבר לדלת.

בעלי לא בבית.  אני מחווירה כולי. יוצאת מהר. שמה את כולם בגנים בבתי ספר שלא יאחרו. נכנסת לקיוסק קונה שני חבילות שוקולד גדולות. אוכלת אותם ורצה לעבודה .

קונה בדרך בדיקת הריון. בודקת אין הריון. ונשארת בעבודה. אין טעם לעשות כלום.

באה לעבודה הפוכה אבל צריכה לעשות הכל כאילו לא קרה כלום.קובעת לעוד שבוע תור לרופא נשים לראות שהכל יצא והכל בסדר.

 

לפעמים באמת פשוט עוברים דברים וממשיכים אין בררה עם החיוך.

האמת חודש אחרי זה כבר הייתי שוב בהריון, אז ככה זה היה נחמה

 

הכי קשה זה , באמת, להעמיד פנים שהכל טוב..

בשורות טובות בקרוב, בעז"ה!!

שבעצומו של חופש גדול עם 2 ילדים בבית הייתי בהריון מקלון חיובי ואחרי 4 ימים דימום !! ונאלצתי לשדר עסקים כרגיל
ועוד נסענו לחופשה משפחתית עם דימום שהוא בעצם הפלה

אבל אולי לא.

מה שאותי תמיד מנחם, שסופרים הריון מאז הווסת,

אז כשמקבלים אני מתבאסת אבל מתחילה לספור. (אחרי 14 כאלו נקלטתי בפעם הראשונה)

אם כשעשיתי בדיקת פרישה העד יצא חום, זה אומר שכנראה מחזור יגיע תכף?

חודש הבא...

חבל על הכסף ועל הלב
זה בטוח התחלה של מחזור.
רק למה הוא מתעכב למען ה'

יש גוונים שהם טהורים.

הציק לי ההכתמות, לא היה לי נעים התחושה.
אז שמתי טמפון.
וכשהוצאתי אותו ראיתי טיפה פיצית של דם..
אז בהיסח הדעת אסרתי אותנו
אני יודעת שבעיקרון לא מכניסים סתם אבל הייתי בטוחה שהמחזור הגיע.

רק לשאול או שאני צריכה גם לשלוח לו שיראה?

יכול להיות שבגלל הסיפור עם הטמפון לא יימצא היתר.

כואב מאד לאבד הריון.
אבל רציונלית, לא נראה לי שיש קשר בין שפעת לבין פגיעה בעובר.
תנוחי ובע"ה הכל יהיה בסדר.
כימי אחד מבחינה רפואית אין לו השלכה למיטב ידיעתי.
והיתה לך הפלה אחת, אבל 4 הריוניות תקינים. אז בע"ה גם זה יהיה תקין

הלוואי ואת צודקת...

כך נהוג להניח בעולם טיפולי הפוריות.. שימשיך לך מלא תקין וקל בידיים מלאות

אמן

תחילת ההריון שלי התאפיינה

בכל

דלקת אפשרית גרון אוזנים וכו... והכל בסדר איתי ועם העובר...

לגבי ההפלות אותי הרגיע לחשוב שאם באמת היה הריון זו כנראה היתה נשמה שסיימה את תפקידה בעולם בזמן קצר מאוד.

שזה מהמתיחה של שריר הרחם, כשאני התלוננתי לרופאה על כאבים כאלה היא צחקה עלי ואמרה גברת את בהריון [ראשון] הרחם נמתח ומתרחב וזה כואב! נקודה- היא לא היתה מאוד רגישה [הרופאה] אבל זה כבר סיפור אחר.

ההריון הראשון שלי היה מזעזע וגם אני מצד אחד מאוד רציתי ישר עוד ילד מצד שני ממש פחדתי זו הייתה תקופה מאוד קשה גופנית ונפשית וזוגית...
אבל ב"ה ההריון השני כבר לא היה ככה והיה הרבה יותר קל

הייתי מחכה. להתאושש קצת, לגדל את התינוק בנחת ושמחה ולהנות ממנו ומהחיים הזוגיים נטולי הריון קשה.

 

נכון שאת גדלת בצורה מסוימת והיה לך טוב עם זה.

אבל מהכרות אישית יש גם אחים נהדרים וחברים טובים גם ברווחים של כמה שנים. ומרווח השנים לא מפריע לקשר.

 

תחשבי שהריון עלול לנטרל אותך והנטל ייפול על בעלך ועל התינוק. כמובן שזו לא סיבה למנוע הריון באופן גורף,

אבל לדעתי חכי עם זה. את רק כמה חודשים אחרי לידה והריון קשה!
תשקיעי את הכוחות במשפחה שיש לך כרגע בלי לחשוב מה היה אילו יהיה עוד תינוק.

 

בנוסף למה שכתבתי, ישנן משפחות מרובות ילדים ולא עם הפרשים ככ צמודים. זה אפשרי בהחלט. (לא יודעת בת כמה את..)

 

הריון קשה זה שיקול ולא סתם שיקול אלא אחד משמעותי. כי הריון שמנטרל את האמא משפיע על כל בני הבית.

נכון שאת חולמת על משפחה גדולה, אבל לעניות דעתי עדיף פחות ילדים שיהיו שמחים ועם רוגע נפשי ואמא נוכחת ושפויה מאשר

הרבה ילדים שחצי מילדותם אמא שלהם בהריון והוא מנטרל אותה ואת החיים השפויים בבית.

 

[כמובן שאין חובה שגם ההריון הבא שלך יהיה קשה כמו הראשון אבל זו אופציה בעלת משקל רב לפי ההסטוריה שלך בהריון]

 

לפותחת- צפופים זה מושג יחסי
אצלי הבדל של שנתיים וחברות מאד טובות
וקצת הצחקת אותי עם הצער שלך על זה שקושי ההריון זה שיקול. זה תמיד שיקול! זה אחד השיקולים הכי כבדים אצל אחוז נכבד מאד של נשים... את בחברה טובה הריון זה לא קל להרבה מאיתנו (בצעד תלדי בנים וכו)
תנשמי עמוק ותני לגוף ולנפש (גם של בעלך) להחלים

בשתי ההריונות הייתי סמרטוט בואי נגיד שכשאני גיליתי על ההריון אז גם בעבודה המשפחה והחברים גילו- לא היה אפשר לפספס את זה כמה שניסיתי להכחיש בשבועות המוקדמים וממש רציתי הריון שלישי אבל לא יכולתי לחשוב על זה שאני שוב פעם אהיה סמרטוט ועוד אצטרך לטפל בשתי ילדים תוך כדי מחשבות ותהיות המחזור לא הגיע וזה היה מוזר כי אני בדר"כ לוקחת אקמול עוד ביום שהוא אמור להגיע- לא מסוגלת עם הכאבים! בעלי אמר שאולי כדאי לעשות בדיקה אבל לי זה היה ברור שאין מצב כי אני לא מרגישה כלום ובטח זה סתם איחור ואחרי שבועיים זה היה נראה לי כבר מוזר עשיתי בדיקה וגיליתי שאני אכן בהריון.. בואי נגיד שכל כמה שבועות חיפשתי תרוץ ללכת להיבדק ולראות שהכל תקין כי זה לא יכול להיות שאני לא מרגישה כלום!! כל החברים המשפחה והעבודה היום בשוק שבחודש רביעי צצה לה בטן בלי שום התראה- נפלאות דרכי ה'!!!

הייתי מחכה להתאוששות פיזית ונפשית ורצון ומוכנות של שניכם. חלומות קודמים לא רלוונטיים.. המציאות העכשווית בונה את החלומות האמיתיים. והכל משמיים..

היה קשה יותר מההריון הנוכחי וילדתי לפני 8 וחצי חודשים..ואני יכולה להעיד שכל הריון זה משהו אחר. אומנם לא התאשפזתי אבל כן היו לי הרבה יותר בחילות והרבה יותר הקאות. ובהריון הזה יש בחילות ויש הקאות מידי פעם אבל ממש לא ברמה של הראשון. וגם הראשון התחיל עם דימומים עד חודש 4 ועכשיו ב'ה הכל טוב.
ויש ימים שאני חלשה יותר ולא מסוגלת כ"כ לטפל בבית או בילדה אז בעלי עוזר.
אצלי הרצון לעוד ילד גבר על הכל..

אין לי הרבה עיצות חכמות, מקפיצה לך לעצות של חכמות הפורום.

רק תרגישי טוב והרבה כוחות!

להתמודד עם 20 דקות כל פעם .

ועם כל קושי בנפרד.

בנחת לחפש פתרונות.

להתחזק עם אוכל בריא, שתיה ומנוחה מספקת.

אפשר לקחת רסקיו כדי להרגיע את סערת הנפש.

זה לא הזמן להתעמת עם בעלך - מן הסתם זו התגובה שלו לבשורה הטובה, ואולי הוא באמצע להתמודד עם עוד קשיים,

ומצד שני, אל תתני לביקורת מצידו להשפיע - את עושה המון ואת גם צריכה לשמור על העובר עכשיו שאת סובלת מדימומים.

 

הכל בנחת. ובעז"ה ימצאו הפתרונות ויצאו לך הכוחות להתמודד ולעבור את ההריון לשלום.

קודם כל חיבוק
שה' ישלח לך כוחות.
יש לך אפשרות לבקש תמיכה ממשפחה? אמא? חברות?
לקחת עוזרת בתשלום?

ממש מרגישים את הכאב שלך

בלי קשר להריון-זה מצבזוגי שמצריך טיפול..בבקשה לכו לעזור לעצמיכם -להחזחר תקשורת ואכפתיות ושותפות הדדית
אל תקבלי את זה כמצב נתון
לכי בהתחלה גם לבד -זה גם התחלה של תנועה חיובית
נשמעשזה נצרך בלי קשר להריון

ובקשר להריון- מובן למה קשה לך
אבל בבקשה אל תפילי בגללו
את תכעסי עליו כל החיים בגלל זה
ויהיה קשה לנקות מהלב..גם בינך לבין עצמך
וגם מול הזוגיות

וגם תחשבי שהקושי הוא לרוב בעיקר בהתחלה וגם אם יותר- זה הריון וזאת תקופה -ואח''כ יש לך ילד לכל החיים
אז אל תעשי משהו גורלי רק מקושי רגעי

מה עם עזרה חיצונית? להפחית חיכוכים וציפיות שלך ממנו..
אם אין אפשרות כלכלית אפשר להתקשר גם לאגודת אפרת -לפי מה שתיארת הם ישמחו לעזור
לחשוב על מינימום עבודה- אוכל קנוי,חד פעמיכל מה שיכל להקל

ולדבר כמה שיותר עם בעלך לנסות לחדור לליבו.

ויעוץ זוגי דחוף

@מעין אהבה

לפי דעתי תלכי לאגודת אפרת

במקרים של דיכאון בהריון ולידה ודברים דומים
שמעתי על הרבה מקרים של נשים שרצו להפיל בגלל הרגשה כזו הרבה פעמים אלו דוקא נשים שעברו טיפולים..אולי זה גם קשור

ב"ה ההריון הזה רצוי ואפילו חיכית לו הרבה זמן את צריכה עכשיו הרבה תמיכה מהסביבה כדאי שגם בעלך יפנה לעזרה ותמיכה

אולי זה יעורר אותו לעזור בתור התחלה??

נשמע שזה בא לך בהרבה מאמץ ההריון הזה אז כואב לי בשבילך ממש....

שולחת חיבוק גדול.

ואת תמיד מוזמנת לפרוק כאן

כמו שאמרו מניחה שמגיע מדיכאון והורמונים.
ותפני לקבל עזרה..
זה הריון שרציתם בו ושהתאמצתם עבורו, את מביאה חיים לעולם וזה יהיה כל כך נורא לגדוע אותם סתם כך בגלל שקשה ושנפגעת ממשהו שבעלך אמר.
אל תמהרי לעשות משהו שתתחרטי עליו אלא באמת תפני לקבל עזרה ותמיכה מאדם קרוב

שלאחר הפלה מכוונת קשה יותר להכנס להריון עוד פעם..

קחי בחשבון..

שוטף

וזה עושה פלאים!
לתינוקת שלי יש עור רגיש ותמיד חוזרת עם אדום מהמעון (כמה שלא נבקש לשים לב..)

 

שתי המשחות האלה מצוינות ממש. אני שמה לפעמים גם וגם.

בנוסף להחליף יותר פעמים טיטול ולשים לב שהאיזור יבש. רטיבות וחומציות שבצואה מחריפות את הפריחה.

 

אם יש אפשרות לאוורר את המקום ו/או לשים טיטול רב פעמי מכותנה זה עשוי לעזור.

אין מה לעשות אבל בטיטולים ומגבונים יש כימיקלים שונים. יש תינוקות שמגע איתם מחריף את הרגישות של העור. בנוסף לחוסר האוורור..

 

שימי לי אם לאחרונה החלפתם טיטולים/מגבונים. יכול להיות שהוא לא מגיב טוב. או לאוכל חדש שאכל/ אכלת (אם מניקה)

 

עדיף ממש לשטוף במים ולא במגבונים.

אשתמש בשאר העצות. ואם יש עוד אשמח..

ולאורר ללא טיול ולא עזר אז אוליי זו פטריה. אריסטו בייבי וכדאי לאבחן אצל רופא.

קיבלתי במתנה משחה טבעית של "סבון בעלמא" והיא מעולה ממש לתינוקת שלי, עם עור רגיש.

בנוסף, אצלי הילדים עם עור רגיש. כל המשחות ששמתי לא עזרו
עד שהתארחתי פעם אצל חברה רוסיה והיא שאלה אותי למה אני לא שמה טלק. החלטתי לנסות. ומאז אני משתמשת קבוע בטלק. זה משאיר את העור של התינוק יבש, ואצלנו עשה פלאים.

נחשב מסרטן.

 

עדיף כבר קמח תפ"א או קורנפלור.

 

ועוד יותר טוב - אבקת LYCOPOWDER של שלוס אאל"ט - יש בה את המרכיב הפעיל צמח הליקופודיאום.

למרוח שכבה דקיקה על האזור המגורה. עושה קסמים ממש. אבל אם יש כבר פטריה אז אגיסטן בייבי

בדיוק מה שאני עושה.
בפנטן לשימוש לגירוי וכשיש פטריה (פריחה זה לרוב פטריה) אז אגיסטן בייבי פעמיים-שלוש ביום.

הרופא אמר שיש לו גם בפה אז לא יעבור בטוסיק עד שיעבור בפה.. אמר למרוח לו דקטרין אורל ג'ל (בנוסף לאגיסטן בייבי בטוסיק).
כמה זמן למרוח בפה? כתוב 3 ימים אבל בפעם שעברה שהייתה לו מרחתי 3 ימים ואולי זה לא עבר ולכן עדיין יש.. אז איך בעצם יודעים שנגמר?
במקביל, אני התחלתי להרגיש אתמול עקצוצים בפטמות בזמן ההנקה, אז מבינה שגם לי כנראה יש פטריה..? למרות שאני לא רואה שום דבר שונה. איך זה אמור להיראות?
אמרח גם את הדקטרין - כמה זמן למרוח?
ואיך אני יודעת אם יש לי אולי גם פטריה בנרתיק? יש לי הרבה הפרשות בימים האחרונים אבל זה כבר קרה לי כמה פעמים וייחסתי את זה להנקה.. ואין לי גרד או כאב.
אשמח להמלצותיכן!!

אצלנו הדקטרין לא עזר
מרחתי בקביעות במשך חודש ולא עבר.

אם לא עובר ממליצה על סודה לשתיה: לערבב בכוס מים רתוחים (לא חמים) כפית סודה לשתיה.
לטבול בזה חיתול טורה, או פד גזה,
ולנגב את הפה מבפנים היטב
שלוש פעמים ביום

אצלנו זה היה ממש יעיל

זה שורף?

עשיתי את זה גם לעצמי (גרגרתי) וגם לי היה יעיל מאוד.
זה לא שורף
זה מלוח
אבל הקטנה שלי לא מראה שזה מפריע לה.
היא אפילו מוצצת את זה בהנאה ;)

את צריכה משחה אחרת שמתאימה לעור. גשי לרופא משפחה.
בנוסף להקפיד על החלפת רפידות הנקה כל הנקה, אם את משתמשת במשאבה או בקבוקים- להרתיח כל יום את כל החלקים, להרתיח חזיות.
בנוסף אומרים שהפחתת סוכר ושמרים מהתפריט עוזרת למגר את הפטריה.
ולגבי התינוק להקפיד לשטוף ידים עם סבון אחרי כל החתלה, מריחת משחה, מגע עם הפה וכו.
זה בהחלט מדבק וכדי למגר צריך לטפל טוב בכל האתרים במקביל והמשיך טיפול בכולם עד שהכל עובר.
תרגישו טוב!!

לגבי משחה הרופא אמר לי למרוח גם לי את הדקטרין אורל ג'ל, זה לא מתאים?

כככ שהשפיע על שתינו... עזר די מהר

כל מנשא יש לו הוראות אחרות ומתאים לגיל אחר. איזה מנשא יש לך?

הוא מתאים מגיל לידה, מבחינת התינוק.
אבל חשבתי מצד האמא אולי רק אחרי 6 שבועות בגלל הגב/רצפת האגן?

ומנשא יותר בריא מלהקים בידיים כי הוא מפזר את המשקל נכון יותר על הגוף
אני לא חיכיתי אף פעם

אם התינוק קטן יותר כדאי לחכות...

זכרתי 3 קילו.
בכל אופן כמובן אקרא שוב את כל ההוראות לפני השימוש ולא אסתמך על הזיכרון שלי מההריון

ואז נזכרתי שמגיל לידה-זה תלוי במשקל לידה ושלי יחסית קטנה

בחודשים הראשונים עד שהתינוק מחזיק ראש לבד
תנוחת צד ותנוחת פנים החוצה (שלא מומלצת בכלל) זה רק כשהם מחזיקים ראש יציב לבד

שרק אחרי 6 שבועות להתחיל מנשא.
השאלה אבל מה האלטרנטיבה..

אם האלטרנטיבה היא להחזיק אותו בצורה ששוברת לי את הגב אז אולי באמת עדיף שיהיה במנשא כמו ש@מיואשת****** אומרת... נראה אם זה יכאיב לי פחות לגב

יש פה קטע שמסביר את הנושא יותר:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.
אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:
א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.
ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.
ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.
ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.
ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).
כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
באנגלית זה נשמע יותר טוב

(זה מתוך הבלוג הנהדר של 'בהתהוות', הקישור למאמר המלא פה: אם תיטיב שאת: פוסט אורח )

אבל אם את בכל מקרה מרימה את התינוק אז אולי זה באמת לא משנה. (רק צריך להיזהר כי כשהתינוק במנשא אז הידיים פנויות ויותר בקלות נגררים להרים עוד דברים וזה כבר ממש יכול לגרום לנזק)

לגבי הסוף
לא רק שמרימים עוד אלא גם שנושאים יותר זמן...
בידיים נוטים לשבת יותר מהר, לנוח, ולא לעשות עוד דברים בנתיים.
אני בעד להמתין 6 שבועות במידת האפשר

יש רגעים שחייבים
אבל טוב שיש במודעות ככה משתדלת לצמצם כמה שיותר

והאמת שאף פעם לא השתמשתי במנשא בתוך הבית...
אולי זה חיובי ואולי לא, כנראה זה עניין של הרגלים.
בסך הכל מה שאני רוצה לומר זה שלדעתי לא חייבים. אבל אם באמת זה במודעות ובשימוש מינימלי כנראה זה לא יותר מזיק מאשר ידיים...

יש מקלחת ושירותים וכל הציוד חדש כולל מוניטור אלחותי שאפשר להתקלח איתו
גם הביות ממש בסדר שתי נשים בחדר די גדול

הבנתי שבחדרי לידה החדשים יש שירותים ומקלחת.
ואפילו אמבטיה-ג׳קוזי בחלק....
נראה ממש שווה...

לדעתי גם בלי כל זה שווה ללדת שם צוות מקסים ומקצועי אבל זה בהחלט שידרוג
יש גם מזדרון לבעלים עם כניסה נפרדת אז הרבה יותר צנוע

אצא מוקדם רק בשביל זה

בהחלט מפתה לראות את הפרסומות שלהם על האוטובוסים

הצוות מקסים ממש!! היו מגוייסים בשבילי וממש היו שם בשבילי, לדעתי זה תרם ממש ללידה עצמה וגם לחווית הלידה שלי כיום...
באשפוז הייתי בביות מלא והיה ממש נעים ונוח... ממליצה!

ואני עד היום רוצה לחזור לשם.. ילדתי לפני חודש בשערי צדק וזה כ"כ שונה מבחינת העומס כ"כ רגוע שם והם ממש איתך.. אני ממליצה בחום!!

אני קוראת לזה צרבחילה.. שילוב קטלני 😑
המלצתי, לאכול ארוחות קטנות, הרבה ירקות ירוקים כמו חסה ומלפפון
לשתות הרבה מים

בהצלחה🌷

נלחצתי ממש

אני ממש מתפתלת מבחילה

לצרבות לפחות הטאמס עוזר..

את הבחילות אני ממש לא מכירה

לא היו לי בתחילת ההריון.

בכל אופן אין קשר לרעל אם את מאוד סובלת תבקשי מרשם ללנטון או אומברדקס

אבל אני שמה לב שככל שעובר הזמן מהצרבת שנרגעת, גם הבחילה נרגעת..

 

תודה לכן יקירות 

מרגיעותתת

לפעמים יש כיב קטן בקיבה שגורם לכאבים ממש חזקים תנסי לא להשאיר את הקיבה ריקה ולאכול משהו קטן בין הארוחות

חיה על ה טאמס, ועל חלב. לפעמים מוותרת על החלק הבשרי בארוחה, רק כדי שאוכל לשתות כוס חלב אח"כ כשתגיע הצרבת.
רעלת הריון לא קשורה לקיבה. ברעלת יש לחץ דם גבוה, שבדר"כ גורם לסחרחורות, ולא זוכרת את שאר הסימנים

ירקות עשירים יותר בגופרית: כרוב/קולורבי/צנוניות.

עד כמה שזה נשמע סותר מצב של רגישות בקיבה ובוושט, הגופרית בירקות האלו מרפאה ומונעת צרבת חריפה ועווית בוושט. 

וזה ממש עושה לי טוב.. כנראה הגוף יודע בדיוק מה הוא צריך
כשאני לא בהריון אני לא נוגעת בזה

גם אצלי אותו דבר,

הכאב הוביל אותי לאישפוז של שבוע!!!

אי אפשר לבדוק יותר מידי מה זה כי את בהריון ברוך ד' -

אז כל בדיקה פולשנית אסורה.

ההנחיות שקבלתי

להמנע מ

שומני חומצי וחריף

אני גם לוקחת כדור מסוים שעוזר

חיה הרבה על ירקות ירוקים ומרקים

דגים קלים ומנות קלות וקטנות

מידיפעם מתפרעת ומשלמת את המחיר בכאבים והקאות...

לא התרגשתי כשנכנסתי להריון, ולא הייתי כמהה לכך כי ב"ה קרה במהירות. אבל כשילדתי התאהבתי בכל אחד כאילו זאת לידה ראשונה! האהבה העצומה לא בהכרח באה בהריון עצמו. אבל אין לך מה לדאוג. בהכרח תגיע ברגע שתראי את התינוק/ת

אבל רוצה לדייק... לא כולן מתאהבת בתינוק ברגע הראשון שרואות אותו. להרבה זה יכול לקחל כמה ימים, ולמעטות אפילו כמה חודשים. ואם זה לא בא עם הזנחה, אלא רק חוסר אהבה (כלומר דואגת לתינוק כי זה הילד שלי, אבל לא מאוהבת בו), זה בסדר גמור והגיוני.

לי לקח קצת זמן עד הצלחתי להתחבר לתינוק..

בעיקר זעזוע והלם מהיצור הזה.....
.
אחרי חודשיים-- התאהבתי.
אבל עד אז- לא פשוט לטפל במשהו שגרם לך סבל, שאת לא ישנה, כואבת- ואת לא אוהבת ...

קרה לי שתחילת הריון שבא בהפתעה, דימומים, במיון נשים לא רואים הריון בכלל, אני חוזרת הביתה עם תחושה שצמחו לי הכנפיים חזרה .

 

וזה לא שלא רציתי בעיקרון, אבל התלבטתי המון כי חוסר תפקוד, וחולשה קיצונית, ותקופה של שמירה..

 

מפה לשם, חסדי ה' - הביוץ היה מאוחר, ושבועיים אחר כך, מגיעות בחילות שאי אפשר לטעות בהן.

בדיקת דם ויש אישור סופי .

 

נולד תינוק מתנה. נתנו לו שם של תינוק מתנה.. ועד היום הוא אהוב לב ויקר.

בהריון הראשון חיכיתי עד שארצה ממש, ואז כשזה לקח קצת זמן, אפילו שזה לקח רק כמה חודשים בודדים, קצת התחרטתי שלא התחלתי קצת קודם - כשהרצון ביצבץ, עוד לא בשל לגמרי.
השאלה אם את ממש לא רוצה, או שיש בך איזה זיק לא בשל עדיין. אם יש איזה זיק הייתי מפסיקה גלולות כי אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח.

הוא יכול להביא הריון גם עם התקן+גלולות+קוטל זרע,זה רק בדמיון שלנו שיש שליטה על זה

והיו הרבה מיקרים מעולם

חוץ מזה,אם את לא צעירה,הייתי מנסה. להתרגל לבית עם ילד ועבודה אני חושבת שאף פעם לא מתרגלים עד הסוף.זה תמיד לא קל

בהצלחה

שתי הריונות שבאו לי מהר מדי ובכלל לא הייתי מוכנה ואחד מהם ממש אפשר להגדיר כ״לא רציתי״ אבל לא קיבלתי אישור מרב
ושתי הריונות שרציתי בכל מאדי
ולא נעים או לא פוטוגני או לא פוליטיקלי קורקט לומר אבל בהחלט יש הבדל גדול בקשר
ברור שאני אוהבת את
כל הילדות שלי אבל יש כאלו שאני מחוברת אליהן חזק מאד ויש כאלו שפחות ויש הרבה עבודה שאני עושה עם עצמי בנושא. לדעתי שה מאד קשור לרצון שלי לילדים וצובט לי וקשה לי עם שזה משליך על הקשר אבל זה התמודדות שלי כאמא
אין לי מה לייעץ
שיהיה לך בהצלחה!!

להריון הראשון חיכיתי יותר, ההריון השני הגיע בלי שהייתי שלמה עם זה שאני לא מונעת, ואני יותר אוהבת את השניה...
אויש זה מוזר לכתוב את זה. קשה לי עם זה שאני אוהבת אחת יותר....

אבל זו האמת. כל הדבר הזה של לאהוב את כולם אותן דבר לא באמת עובד (לפחות לא לי)
וברור שזה לא מחייב. זו פשוט החוויה שלי

חלק מההריונות חיכיתי מאד והיה לי גם הריון שממש תכננתי למנוע ומפה לשם עד שהתאפסתי על עצמי נכנסתי להריון והיה מאוחר מדי למנוע.

 

ואני אוהבת את הילד הזה מאד! וגם את אלה שחיכיתי להריון שלהם.

מהבחינה הזאת אני לא מרגישה שזה גרם להבדל 

 

לגבי הדבר הזה של "לאהוב את כולם אותו דבר" אני חושבת שאין דבר כזה. 

האהבה לכל ילד היא אהבה בפני עצמה ואי אפשר להשוות ביניהם. 

אהבה לילד בן 10 יש לה אופי שונה וביטוי שונה מאהבה לתינוק בן שנה 

אני גם מאד אוהבת את בעלי ומאד אוהבת את הילדים שלי ומאד אוהבת את אחותי, אז אני אוהבת את כולם אותו דבר?? ודאי שלא. אבל אני אוהבת אותם מאד?? ודאי שכן.

 

לפעמים קורה שמרגישים שלא אוהבים ילד, לא צריך להבהל מזה, כן צריך לחפש לזה פתרונות. מגיע לילד שלנו שנשקיע בלפתור את זה.

לפעמים זה קורה עם ילד שיש איתו הרבה קונפליקטים או ילד שמזכיר לנו דברים שאנחנו לא אוהבים בהורים שלנו/בעצמינו/בבן זוג וזה דורך לנו על יבלות בפנים, יש כל מני סיבות אבל למען הילד שלנו וגם למען עצמינו אנחנו צריכים לעבוד על זה ולפתור את זה.

 

אבל זה נכון שכשממש רוצים כבר אז קשה לחכות.. בכל זאת אני למשל כן חיכיתי לרצון ולאיזו נחת נפשית ופיזית. בעיני זה נכון יותר.. אבל זו אני, בנסיבות, בגיל, במספר הילדים שאני חושבת שאגיע אליהם, בכוחות הנפש וכו'..
ממליצה לך כן לחכות שהרצון יגיע, אבל לא עד לממש כמיהה, כי עשוי לקחת זמן. כשתרגישי רצון ובשלות כלשהם.
לא הייתי בונה על תקופת התנקות מגלולות. זה ממש ממש לא מחייב. אני ב''ה נכנסתי בלי שום בעיה אחרי גלולות.. ודווקא אחרי התקן לקח לי יותר זמן כך שממש אין כללים בזה.

להיות השפעה הורמונלית גם על הרצון לילדים, החשק המיני וגם הנשיות הטבעית של אימא שכוללת בתוכה את הרצון לעוד ילדים. לפעמים צריך להפסיק גלולות בשביל להחזיר לעצמי- לאישה את הרצון הטבעי הזה.

הקב"ה נתן לנו ברחמיו את הרצון להיות אמהות שוב ושוב וחבל שע"י מחשבות שאנחנו כביכול יכולות "לסדר" אותו (ולפעמים עובד ולפעמים לא...) זה גורם לנו להרגיש שילדים מסוימים הגיעו בטעות...

בטח שאחרי שכבר יש ילד

זה יותר מתוך תיכנון של המשפחה והעתיד שלך. 

בהנחה שאת רוצה יותר מילד אחד. תלוי כמה ילדים את רוצה ובגיל שלך

ולפי זה תעשי את החישוב של הזמן הנכון להביא עוד ילד

גם תלוי בבריאות שלך וביכולת להתמודד עם הריון נוסף וגידול של ילד נוסף שבד"כ כשהראשון בגיל שנתיים פלוס זה כבר הרבה יותר קל ולכן זה זמן טוב לעוד הריון.

ועם כל זה, ילדים זה מה'

שלהריונות לא ראשונים, או ללא המתנה ארוכה לפניהם, הגעתי גם בלי רצון מאד חזק

 

לא חיכיתי להתגברות משמעותית של הרצון לפני הפסקת המניעה, חיכיתי בעיקר להתאוששות מלאה פחות או יותר, חזרה של הכוחות וחזרה לשגרת תפקוד מלאה.

 

בדיעבד זה לא משפיע בכלל בכלל על האהבה והחיבור לילדים. באיזהשהוא מקום מרגישה שמילד לילד החיבור מגיע מהר יותר והאהבה עמוקה יותר - גם האהבה לקודמים מעמיקה עוד.. עם הגיל שלי כנראה והבגרות שמתקדמת עם השנים

 

מאד מבינה את התחשות שלך, זה מאד נורצלי כשיש לך עבודה ובית וילדה ואת מלהטטת בין מטלות החיים, הכמיהה להריון זה לא הדבר שתופס כרגע את כל כולך וזה בסדר גמור. מזדהה עם הרצון הזה שזה "פשוט יקרה" בלי שתצטרכי להקדיש לזה החלטה והמון מחשבות וכובד ראש, אני הייתי זורמת עם זה..

אלא שהיא מרגישה שעוד לא חזרה לשגרת תפקוד מלאה. כתבת שלזה את כן מחכה. אבל גם זה יכול לא בהכרח להגיע... היית מחכה בגלל הסיבה הזו?

אני מתכוונת גם פיזית וגם נפשית ורגשית. 

פיזית - מוכנה לעגל פינות ולא לחכות לתפקוד מושלם כי בכל מקרה עם עומס החיים אין תפקוד מושלם אלא לומדים ללהטט בין שלל המטלות ולייצר סדרי עדיפויות שמתאימים לכל תקופה בזמנה 

אבל נפשית ורגשית כן מחכה להרגיש מספיק מוכנה אחרת המחיר עלול להיות לא פשוט

אם את בעקרון רוצה והטיעונים שלך לעצמך לא נשמעים לך מספיק משמעותיים כדי לומר בבירור שעדיין לא אז כדאי לנסות.
תשאלי את עצמך- פיזית התאוששת? נפשית ורגשית- זו תקופה שאת פנויה להיות גם בהריון? תמיד אפשר למצוא תירוצים אבל האם באמת יש משהו מהותי. קצת בלאגן בבית זה לא טיעון.. ובעלך רוצה אז תגייסי אותו שיעזור יותר ;)

החיים רצים קדימה והריון לא תמיד מגיע מיד כשרוצים וגם אם כן מגיע מיד- בשביל זה יש 9 חודשי היריון- לעכל, להפנים, להתחבר.
ותמיד טוב להוסיף בתפילה, תפילה על הרצון לרצות..

בהצלחה!

וואו!
תסתכלי על זה ככה.
לא על העוד 3 שלא יהיו אולי...

למה אני כאן?
כי מצד אחד אני בלחץ אם פתאום אכנס להריון
מצד שני- מתגעגעת לתחושת ההריון...הציפייה לילד..
הקוטביות!
😅

שבעה ילדים זה מדהים.. ומאתגר ולחלוטין עדיף לשמור את הכוחות למי שקיים..

כל פעם אחרי מריבה עם הבכורה הייתי בוכה לבעלי ואומרת שאני לא רוצה עוד ילדים כאלו
ואז הלכתי להנחיית הורים
עבדתי עבודה קשה ומתישה
אבל מה אני אגיד לך , היום, הלוואי עוד ילדים כמוה
בבקשה אל תשקעי בביצה הזו
אמרה לי פסיכולוגית שילד ראשון הכי קשה להורים
ולאמא יותר קשה מלאבא
ובת יותר קשה מבן
אז בעצם בת בכורה ואמא זה הכי הכי קשה
אבל בעבודה נכונה אפשר להגיע ליחסים מדהימים
הבת שלי הית עכשיו ממש בתכנית שהיה בה גרפולוגית שניתחה את כתב היד שלהן ואמרה לה שרואים שהיא מעריצה את אמא שלה. מעריצה! והבת שלי סיפרה לי את זה בשיא הטבעיות ואמרה שכן , זה נכון
איך בכיתי
זו הילדה שהיתה כמו בתיאור שלך חוצפנית מעליבה וגרמה לי לרצות לקשור חצוצרות לעד
בלי קשר אם תרצי עוד ילדים או לא, למען הקשר שלך איתה לאורך שנים והבריאות הנפשית של שתיכן והאווירה בבית , ממליצה מאד מאד על הנחית הורים אם תרצי המלצה לאיזור ירושלים פני בפרטי
חזקי ואימצי!!! חיבוק

לכל גיל יש את הקושי שלו... זה באמת דבר שמעסיק אותי הרבה ההתמודדות הזאת עם מתבגרים בימינו היא ממש לא פשוטה..אפילו יותר מללדת ולקום בלילה לתינוק ולא לישון.
ולהתמודד עם 7 ילדים במקביל..את אלופה!!

ילדים קטנים על הידים

ילדים גדולים על הראש.

בהצלחה והרבה נחת.

שאת אמא מדהימה, משקיענית, יש לך סטנדרטים גבוהים ואת מתאמצת לעמוד בהם,
וכשזה לא תמיד קורה (מה לעשות, לא הכל בשליטתנו)- את מאוכזבת מעצמך.
דבר ראשון- אל תהיי מאוכזבת.
החלום לא נגוז. החלום שלכם מתממש כל רגע. כשחלמתם אותו- לא ידעתם עד כמה סבוכה היא הדרך למימושו. אבל עכשיו אתם עומדים בו כל כך בכבוד! גם אם יש מעידות קטנות פה ושם. כן, המעידות האלה קטנות. והחלום הוא גדול. ועוד כמה שנים תסתכלי על הפירות המדהימים שאתם יוצרים עכשיו בתהליך סיזיפי וכואב ותטפחי לעצמך על השכם, ותגידי לבורא עולם תודה, לא הייתי מסוגלת לבד, זה רק בעזרתך.

שבועיים אחרי לידה המצב נראה קטסטרופה, ולא ברור איך יוצאים ממנו. אחרי חצי שנה זה שפוי, והכל נראה יותר הגיוני.
זה מה שקורה לך עכשיו. את נמצאת בתקופה מטורפת. לא ברור לך מה יצא מזה. אבל תדעי שיצא מזה. תדמייני איך מישהו מבחוץ מסתכל על המשפחה שלך- אני בטוחה שזה ייתן לך קצת פרופורציות למצב שאת נמצאת בו עכשיו.

מניעה- קיימת בדיוק בשביל המצב שלך. המשימות שאת אמורה לעמוד בהן זה משהו בלתי נתפס. קחי את הזמן, תנשמי, תשקיעי בילדים הקיימים, בבעלך, בך, תאגרי כוחות.

אל תחשבי על המשימות הבאות. אם תהיי מוכנה להריון נוסף- תרגישי את זה לבד. ואם לא- זה רק בשביל להגשים את החלום בצורה הכי נכונה ומתאימה לכם. וזה מה שהקב"ה רוצה מכם.

לא הייתי ממהרת להגיד 'סיימתי'.
קחי לך שנה הפסקה, שנה של בנייה והעצמה. ויתכן מאד שעוד שנה תהיי בשלה להריון נוסף מתוך שמחה

אני מניחה שאם את בת 34 עם 7, ההריונות שלך צפופים. ולכן למנוע קצת נשמע לך כמו להפסיק. אבל אל תתייאשי. חכי קצת. הגל יעבור.


וכפי שכתבו מעליי, חושבת שאת צכה להתעסק כרגע באיך רצית שהחלום הזה יראה? הגיע הזמן להתקדם לחלום הבא, איך רצית שה10 ילדים האלה יהיו? מה תהיה האווירה בבית שלך? 10 או 7, העיקר שיהיו בריאים ושמחים

יחד זה לא מספר.
זה השקעה..טיפול נאות .הורה שפוי..
מה את רוצה במשוואה הזו..
חוץ מזה שאת בת 34 עם 7 ילדים יש עוד המון זמן שתוכלי ללדת.
אני בת 32 עם 4 ושלוש הפלות. הרב"ה מתכנן לכל אחד מה שנכון לו
יותר חשוב בעיני הילדים הקיימים ולא אלו שלא נוצרו.
ממליצה לעבד את המקום הזה ְְְְשל מס ילדים כי הוא גורם תסכול ומשליך עלייך ועל כך הבית.לל

גם אצלנו היה לחץ ומתוח עד שהגעתי להחלטה שלהיות מאושרת זו החלטה והיא לגמרי בידיים שלי.
אני קוראת אותך וחושבת שהמצב לא צריך להיות כל כך מאכזב, קשה כן. ברור. אבל אפשר לשמוח בקושי.
תזכרי שיש תכלית לכל הקושי הזה והקב"ה קשר איתך קשר של 7 נשמות שהוריד לעולם.

מבחינה פרקטית:

תנסי לשמוע יותר מוזיקה ולקבל בנחת (כמה שאפשר) כל קושי. לפעמים גם נראה לנו שההתקדמות לא מהירה מספיק אבל זה לא נכון כל התקדמות אפילו הכי קטנה היא התקדמות, פעם אחת שהצלחת להתגבר על משהו שלפני כן לא זאת הצלחה! וזה צעד אחד במסע של החיים.

כדאי גם למצוא כמה שיותר קיצורי דרך שיקלו עלייך את מטלות הבית, פעם היה מקובל שיש עובדת משק בית, היתה כובסת, מבשלת ואפילו מיינקת , היום זה יקר ולא משתלם רוב הפעמים. אבל יש לנו את פלאי הטכנולוגיה שמקלים עלינו. מדיח, מכונת כביסה, רובוט לרצפה, חומרי ניקוי שמנקים בוויש בלי לשפשף. כל אלו הם מבחינתי הצלה ועוזרים מאוד להוריד מעלייך עומס.

אחרון, יש לך ילדה בת 12 זה קשה, נכון. אבל גם יכול להיות נהדר! יד ימינך. בדיחה היא יכולה להיות עזרה משמעותית בבית בהמון בחינות. אפשר לתת לה את מה שהיא הכי אוהבת מהמטלות ולהשתמש בזה כפלטפורמה לקשר טוב יותר.

בהצלחה יקרה

קודם כול - יש לי הזדהות: גם אני בע"ה לקראת ילד שביעי ובת 32.

אני חושבת שכדאי להפריד בין עניין המניעה (שנשמע שכרגע הוא באמת נצרך ומבורך), לבין עניין ההתמודדות עם המתבגרת הצעירה... להתמודד עם מתבגרים זה דבר שקורה כמעט לכל הורה, ולא משנה כמה ילדים יש לו. אז נכון, כשיש יותר ילדים בבית מלבד המתבגר - זה קצת מורכב יותר כי קשה להתפנות לזה, אבל בסופו של דבר ההתמודדות היא אותה התמודדות.

אז אם את מרגישה שהילד הכי מאתגר שלך כרגע זו הבכורה - כדאי להתפנות ל"טיפול" בה וקצת להשאיר בצד את שאר הילדים. (בעניין הזה באמת טוב שאת לא בהיריון או אמורה להיות בהיריון כרגע...) מקווה שתמצאו את הדרך המתאימה לעזור לה! (ורק אומר: בת בכורה יכולה להיות גם ברכה! עוזרת, מפעילה את האחים הקטנים, אשת שיח קרובה לאמא... מאחלת לכם שתגיעו למקום הזה )

ובעניין המניעה - שוב, נשמע מדברייך שכרגע זה הדבר הכי נכון לכם, וזה מצוין! אבל למה זה אומר שאתם צריכים להחליט עכשיו שזהו, לתמיד? את רק בת 34! בע"ה יש לך עוד לא מעט שנות פריון לפנייך. את יכולה למנוע במשך כמה חודשים או שנים, ואז פתאום תרגישי שהרגש הטבעי לתינוקות שיש בך מפעפע לו שוב - ותחליטי להפסיק את המניעה, ו"לקפוץ" שוב על האתגר...

ולדעתי אפילו יש לכם סיכוי לא רע שכן יהיו לכם עשרה ילדים בסוף

לא מבינה איך כולן עושות את זה, פשוט לא מבינה

מה ניסית להשיג בהבאת הילדים שלך?

 

האמא הכי טובה לילדים שלה זו אמא מאושרת שתלמד אותם להיות מאושרים בעצמם

 

בשעה טובה!
שתגדלו אותו בנחת!
איפה ילדת?

תודה ששיתפת! סיפור מרגש

ועוד בלי התקדמות בהתחלה..וואו ממש מבחן לאמונה ולחשיבה חיובית.
את ממש גיבורה
וממש נשמתי לרווחה כשלקחת אפידורל-ואני מאלה שיולדות טבעי- אבל אין מצב להתמודד ככה עם צירים כמעט 3 ימים..מטורף

וממש משמח שהיה בסוף טבעי
מרגש!

ואגב- מבינה את הסיומת.גם לי בלידה הקודמת היה חום בלידה ורעידות חזקות כמו שתיארת -וקבלתי מלאאאא אנטיביוטיקות והיה אישפוז ארוך
אבל אצלי זה היה רק ליתר בטחון כי לא התגלה זיהום בסוף..
והאשפוזהיה סיוטטטט בגלל זה
שעה לא ישנתי במשך 5 ימים

הרבה נחת ושמחה

הזכרת לי את הלידה הראשונה שלי... ממש דומה...
שואלת מתוך סקרנות: התינוק נולד בלי חום?

אצלי נולדה עם חום, כי לי היה ....
ואחכ היינו כמה ימים שתינו עם אנטיביוטיקה דרך הוריד

והוא ב''ה לא קיבל.

אם כבר פורקת ת'סיפור..
אז יצא שהייתי עם ווריד פתוח כמעט שבוע!! משהו סיוטטטט
ועשו לי מלא זריקות ובדיקות.. אפילו 'זיהומאית' הגיעה לבדוק אותי מכף רגל ועד ראש..
פעם אחת כשספרתי יצא שהייתי עם לפחות 8 דקירות! האחות הגיעה לעשות לי עוד בדיקה, אמרתי לה שכבר אין איפה לדקור... והיא לגמרי הסכימה איתי..

באמת ב''ה שהכל נגמר בטוב...

רק עכשיו, אחרי 3 חודשים שב''ה התאוששתי אני מצליחה לראות את הטוב ולשמוח לגמרי..

כמה כאב... איזה אורך של לידה.
ישתבח שמו על הניסים שעברתם.
ממש גיבורה!