מרגישה כשאני שמה את הקטן שלי על הבטן אז השינה שלו הרבה יותר קצרה והוא קם כל כמה דקות מרגע הרדמה
הוא כבן חודש וקצת.
וכשהם על הגב אני לא רגועה
לי פעם היה ככה וזה יה שלילי אבל אי אפשר לדעת..
החודש יכולים להיות ממחסור בברזל
את עם אמצעי מניעה?
ככה גם אם אין לך חוסר תקחי תוסף לתקופה מסויימת תראי אם מסתדר
ובכל מקרה תעשי בדיקת דם להריון
כמה ימים אחרי המחזור (והכי טוב להתחיל מיד אחרי שיהיה עם מה להשוות) ועד שיש תוצאה חיובית
ולבדוק כל יום באותה שעה
הכי טוב לקנות הרבה מהזולים
אז אם את לא מתוסכלת מהמציאות ושמחה בה זה מצויין!
ושום דבר לא "אמור"
אני לא יודעת מה לענות לך, אני גם בשלב של המצפון... ומרגישה מה שהרגשת לפני...
מה שכן, את הזמן שאני עם הילדים אני ממש משתדלת להיות איתם , לא לנוח או לצאת או להיות בטלפון או במחשה אלא לנצל באיכות את הזמן שיש.
(כי ראיתי הרבה שחוזרים הביתה ב אחד/ שתיים אבל 3/4 מהזמן הם בכלל לא עם הילדים...)
להיות איתה זה לא מחייב לשבת ממש ולשחק בכל הזמן הזה אלא :
אני מעמידה ביחד מכונה, הם עוזרים להכניס.
אם אני מבשלת או שוטפת אני מפטפטת איתם או שהם עומדים על כיסא קטן לידי .
כלומר אני פנויה אליהם.
גם אם אני שוכבת בספה אני יכולה לשים משחק לידי ושישחקו ואני מסתכלת ומעודדת.
ילדה בת 7 חוד' היא ממש קטנה , כמעט תינוקת בעממה, אני חושבת שזה שונה.
את גם בהריון - שזה דורש המון אנרגיה,
וגם אמא לתינוקת בגיל שדורש טיפול צמוד והשגחה- כבר אי אפשר לשים בעגלה עם מובייל ועוד אי אפשר להסביר ולדבר.
אז תני לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה וזהו...
אם תנסי לשפוט את עצמך על כמה את מתגעגעת אליה או כמה אין לך כוח אליה כשאתן סופסוף נפגשות- לא יצא מזה דברים טובים ובונים לדעתי אלא רק רגשות אשמה חוזרות ונשנות.
יש לנו כאמהות את הרגשות אשמה הבסיסיים האלו... לי יש תחושה שתמיד איכשהו נשפוט את עצמנו על מה שקורה לא משנה מה המצב. גם אני אמא לילד באותו איזור גיל ומרגישה לפעמים קצת תסכול - גם אני רואה אותו רק מ4 עד 7 כשהוא כבר לא בשיא כוחו... וגם אני חוזרת עייפה ומותשת מיום שלם...
לא יודעת אם יש פיתרון לזה, אנחנו מנסים קצת להביא אותו מאוחר לפעמים או להוציא קצת מוקדם אבל באמת קשה בטירוף!

תוכלי לדעת אם צדקת רק עוד כמה ימים... אבל היקאתי לא נורמאלי והיה לי מלא תחושות מוזרות בגוף, הרגשתי שזה הריון,
אבל תכלס כי פחדתי להתאכזב בדקתי רק איזה שבוע אחרי שהיה סיכוי למחזור והוא לא הגיע.
אז גיליתי את זה בשבוע 6.
אני עכשיו בשבוע 7 וגיליתי את ההיריון בשבוע שלוש+ 4 ממש ממש מוקדם. פשוט קמתי בבוקר ואמרתי לבעלי החודש זה החודש. לא הייתי בטוחה בכלל ובדיקה מאוד מאוד בהירה הייתה סוג של תקווה, מאז עשיתי כמובן בדיקת דם ואולטרסאונד.
יכולה להגיד לך שחיכינו מלא זמן וכל חודש היו לי חלומות שהנה זה קורה.. ולא הצלחתי להעסיק את עצמי בשום דבר אחר חוץ מזה בכל השבועיים המתנה. אבל עשיתי הכל כדי להתרכז בדברים אחרים.
או משהו מוגז מתוק או שתיה מתוקה קרה הרבה פעמים מים ישר עושים בחילה
הייתי ככה בדיוק. ממליצה לך לנסות לשלב שתיה מתוקה שעושה לך טוב,
אפילו הייתי שמה קצת מיץ ומוסיפה מים רוב הכוס, העיקר שיהיה למים קצת טעם. לי זה ממש עזר.
שבוע 8 +
אני שותה רק מים בטעמים - וזה ממש עוזר לבחילות.
בלילה - כמו שכתבו כשיש לי בחילות אני מייד הולכת לישון וזה עוזר
ובמהלך היום, אוכלת רק דברים יבשים כמו קרקרים, או דברים קרים כמו קרטיבים וכאלה...
בהצלחה !!!
עוד מעט זה יעבור 
רק צריך לשרוד את השליש הראשון
וממש אין בזה קלוריות
וזה מה שטוב בזה 
לפרט מה נותנים שם ?
כבר יומיים הפרשות של גושים (ממש גושים בצורת עיגול עם נפח) שקופים-לבנים..
איך יודעים לזהות האם זה הפקק, ואם זה כן אז האם זה משנה משהו?
יש מצבים ולפי פסיקות, שהפקק הרירי מטמא.
אם את רואה דם- תשאלי את הרב שלכם.
וזהב קרוב מאי פעם 
מזל טוב ובשעה טובה!
ועוד משהו שאולי יעזור לך לזהות- אצלי ההפרשה היתה קצת דביקית, ממש נדבקה לתחתון
ובעצם כל עוד ההפרשה שקופה או לבנה אין צורך לשאול רב, נכון?
יש עניין לנסות לא להסתכל כדי שאם הצבע ישתנה לא להאסר?
אולי עדיף שפשוט תשאלו את הרב שלכם מה לעשות בכל מקרה?
אנחנו התקשרנו אליו קצת לפני תאריך הלידה המשוער והוא נתן לנו הנחיות כלליות לכל מצב, ככה שאם יקרה שבאמצע הלילה או בשבת תהיה לנו שאלה לפחות נדע מה לעשות לבנתיים...
אני ילדתי ביום למחרת שיצא הפקק הרירי 
מישהי פעםאצלך נשמע הפרשות רגילות של היריון
וזה היה ודאי הפקק, יצא בשלמות, סוג הפרשה שלא הכרתי וכו'...
במיוחד בחודשים מתקדמים
וגם דלקת בשתן יכולה לגרום לצירים והתקצרות
מה אומרת התוצאה הנ"ל?
יש דלקת?
הביוץ
אבל מרגע שהמקלון חיובי זה בדיוק הזמן להתחיל לנסות
מצפה להריון בעה
רסיס אמונה
ברור הכל היה כהה
ממליצה על אלו של תשובה כנה ואם הביוץ שלך יחסית קרוב למקווה והמחזור די מסודר הייתי מוותרת על הבדיקות
יתחיל רק עוד 24-48 שעות זה אומר שיכול להיות שהביוץ היה בליל הטבילה אבל בשביל לראות מקלון חיובי היית צריכה להתחיל יומיים קודם לפחות
בגלל המקווה לא כל חודש לפחות
בהצלחה שיהיה בקלות

(לא סובלת מבחילות ב"ה), את יכולה להשלים בקלות עם חלמון ביצה ליום (כמובן אפשר וכדאי לאכול את כל הביצה),
עם מוצרי חלב - 2-3 כפות גבינה לבנה מספיקות ליום,
ודגים.
בויטמין D
בשמש שלנו מספיק רבע שעה חלק מהגוף
אם הוא היה לוקח הכל המאמא ,היא היתה מתה
העובר לוקח מה שצריך אבל בגבול
הגוף שלנו חכם ויודע שאם ייקח הכל מהאמא,היא לא תשרוד
עובדה שחסרים מסוימים אצל האמא גורמים למומים בעובר
אודיה.כשלי חסר ויטמין D אני כמעט לא מתפקדת, חלשה באופן קיצוני.
רק לוקחת יומיים שלוש וכבר מרגישה בן אדם חדש.
אל תיקחי את האלה של התינוקים כי אז תגמרי בקבוק מהר מאוד, עדיף שתיקני את אלה של 1000 מ"ג בטיפה ואז מספיק 1-3 טיפות.
כשמחזור מאחר, הוא מגיע לפעמים עם תופעות לוואי יותר קשות. ככה זה אצלי.
וכשמחזורים איחרו לי מאוד היו לי ממש תופעות הריון מלאות, לפעמים אפילו בחילות קלות!!
דבר שני, אולי היה לך ביוץ מאוחר?
אצלי גם בהריון של הגדול וגם עכשיו היה ביוץ מאוחר.
בראשון היה לי ביוץ מאוחר בשלושה שבועות!! והיו לי תופעות לוואי ממש קשות שנגרמו מהאיחור בביוץ.

ושום דבר לא גורם ללידה להיות ארוכה יותר,אלא א"כ עושים זירוז מלאכותי
️ סתם ממוצע.חברה קרובה שלי נשואה שנה לפני עם הסטוריה של 5 הפלות, ועדיין כרגע בלי הריון ובלי ילדים. אני אחרי המתנה (שקישרה ביננו..) ב"ה בהריון.
אני רואה אותה דועכת, מיואשת, ופשוט עצובה.
לא יודעת מה להגיד ואיך לעזור.
מנסה הכי פחות לספר על עצמי. רק להכיל ולפעמים גם מספרת מה שלא חלק אצלי...
מה עוד אפשר לעשות?
שובר אותי ממש.
אני האחרונה שבאחרונות שאשפוט! אני נשואה חמישה חודשים ב"ה ועדין מחכה .
ויודעית שכמו ברווקות, ברגע שרוצים אז רוצים, לא משנה כמה מחכים, כל חודש מחדש לראות ולהבין שאת עומדת לקבל מחזור זה קשה.
אבל סיפור על רב(מתנצלת שלא יודעת את שמו) וזה כמובן לא קל בכלל(!)
ראה אישה הולכת כל הזמן עצובה, שאל אותה למה את עצובה?
אמרה, אני עצובה כי אין לי ילדים.
הרב ענה , אין לך ילדים כי את עצובה..
המסר נראה לי כן הובן.. שוב, ממש קשה,ואי אפשר לשפוט בכלל(!!!!)
אבל יש משהו בזה שצריך קרקע שמחה(גם הרבנית ימימה מדברת על זה)
וגם שיש ממש כוח לדיבור.. להאמין ולהגיד אני החודש הזה נכנסת להיריון בעז"ה.
**שוב, זה ממש קשה כל פעם להגיד את זה,אבל דימיון עוזר, שמחה עוזרת" זה התמודדות. אבל זה דברים ששמעתי שגרמו לי לשמוח
**
הרבה יגידו גם לא להתעסק בזה..
ואולי הכי פשוט, פשוט להתפלל עליה
אבל אני לא יכולה להגיד לה דבר כזה, למרות שכן המלצתי לה לחפש עוד עבודה או הכנסה, כי ממש קשה לה עם כסף..
חוץ מהעניין היא כן נקלטת להריון, הבעיה היא ההפלות. לא יודעת אם כל זה קשור גם למקרה כזה..
והיא שופכת הרבה..
וגילו מחלה שהיא ובעלה נשאים שגורמים לילד חולה שתמיד נגמר בהפלה
היא יכולה לפתוח חסימות.
כלומר, אם משהו בגוף לא במקום הנכון או מסובב, היא מחזירה למקום.
מדברת על דברים שאני יודעת שהיא עזרה למישהי שבזכות זה היום אמא!
תודה!
היא עוברת עכשיו להפריות, ובעצמה אומרת שאין לה מושג למה, וגם לרופאים לא..
אז היא צריכה לקבל עוד אחת
והיא פיתחה נוגדנים מהחיסון - בשנה שעברה, בכיתה א' - אם אני מבינה נכון,
אז היא אמורה להיות מחוסנת.
אין משמעות לשתי מנות בגילה. רמת הנוגדנים פוחתת (לאו דווקא לחצבת - יותר לחזרת) ולכן חוזרים על החיסון בכיתה א'.
אבל היא קיבלה אותו רק בשנה שעברה, כך שהיא לכאורה מחוסנת.