פורום הריון ולידה (עמוד 3537)

מין עיגול לבן שאת שמה מתחת לחזיה, שסופג את הנוזל.

אבל זה שהשד חם קשה פחות תקין.
כדאי להתייעץ עם רופא/יועצת הנקה.

כך זה היה אצלי

נעמת לא רלוונטי פה, זה מול התמת.

רק שניים בערב בלי אחד בבוקר ורק אם אין שיפור להוסיף..

תני לעצמך קצת זמן להתאושש ולהתרגל... אל ייאוש..

לכל תרופה שהיא לא אקמול יש קצת זמן הסתגלות...

אבל לקח לגוף שלי שבועיים להתרגל.
העייפות הקשה הזאת ועד שהבחילות נרגעו.
לאט לאט בהדרגה כמו שהרופא אמר לך.
תנסי לקחת מינון לא גבוהה בהתחלה כדי לראות אם זה מספיק.
נניח לקחתי 3 כדורים ולא 4 וגיליתי שיותר טוב לי.
בהצלחה ליבי איתך ממש קשה בעזרת ה' הכל יסתדר בריאות בריאות בריאות

לקח זמן אבל אח״כ לא הייתה לי עייפות בכלל ( קצת עשה עצירות) כבר העדפתי את העייפות על ההקאות....

אבל באמת היה שווה ...לקחתי עד חודש שמיני ווממש עזר ליbr />


(בהריון הזה לקחתי ממש בהתחלה ולא הזיז בכלל ממש לא עזר אז נתנו לי זופרן....)


ככ מבינה אותך תרגישי טוב

שלא מרגישים טוב
אני לקחתי רק 2 זה הקל ולא עזר לגמרי אבל גיליתי שזה יותר טוב לי מאשר לקחת עוד כדור

לבדוק שזה לא הריון מחוץ לרחם חלילה

לא יודעת האמת, תרגישי טוב!

(תופעה יחסית נפוצה) שגורמת לכאב ומעכבת את המחזור.
לרוב, כשמגיע המחזור אז הציסטה נעלמת.
אם ממשיך כאב ונמלזור עוד לא בא (וגם אין הריון) הייתי פונה לרופא נשים שיבדוק.

לי היה ובאמת זאת תחושה דומה...

אצלי זה כל הזמן חזר ונעלם אחרי המחזור... כדאי לבדוק....

אם לא, רוצי להיבדק.
זה עלול ח"ו להיות הריון חוץ רחמי.

אפילו כמה חודשים למיטב ידיעתי

הופיע מחזור
ואחכ שוב אחרי חודשיים+

או סתם כתם...

כתם מטמא רק אם הוא:
גדול מגריס
על בד לבן (או משהו אחר לבן שמקבל טומאה. צריך לבדוק מה דעת הרב שלכם לגבי תחתונית למשל)
וכמובן בצבע מטמא (אדום, שחור, ורוד ולפעמים גם גווני חום)

אל תאסרי את עצמך, אולי זה סתם כתם, ולא התחלה של מחזור. בכל אופן לא בטוח שזה מטמא.

עדיין לא בדקתי לראות מה קורה שם.התחלתי באותו ערב לקחת פרמילוט נור לדחיית המחזור🙄יש מצב שזה מה שעשה את הכתם??אני פשוט לא מצליחה להבין איך זה בא כל כך מהר

נ.ב זה לא פעם הראשונה שאני לוקחת אף פעם לא עשה כתמים

זה עושה כתמים

ימים אחרי הטבילה? ביום ה23 למחזור זה נראה קצת הזוי לא ?
אולי אני אנסה לעשות בדיקת ביוץ במקלות לראות מה יוצא...

תודה לך
באמת נראה צרוף מקרים קצת משונה

היא הכניסה אותי לסרטים שאני אתחיל פרימולוט בביוץ ובגלל זה תהיה חופת נידה..אז התחלתי רק יומיים לפני החתונה לוודא.. (אחרי שבעה נקיים)

אבל בינתיים אין לי שום דימום הפרשות רגילות .בבוקר היתה לי הפרשה שקופה מעורבת בחום( סליחה על התאור)
מה אתן אומרות?
בגלל הפרימילוט?
בגלל הצום?
אולי השתרשות?
אוף אני שונאת את החוסר וודאות הזאת!
תעזרנה לי

אצלי משך הזמן בין ווסת לווסת הכפיל את עצמו, אז וודאי שיכול להיות שהביוץ התאחר לך.

נראה לכן הגיעו בגלל הביוץ+ הפרימולוט
או השרשרה?
בינתיים אין כלום.
הבעיה שאני מפחדת לקיים יחסים ככה...
מה אומרות?

רק רציתי להאיר שייתכן ביוץ מאוחר בגלל ההנקה

בדיקת הריון הראתה פס בהיר אבל פס...
לא מעיזה עדיין להתרגש נחכה לאחרי החג נעשה בדיקת דם.
תודה לכולן אתן מקסימות חג שמח

חוץ מזה בד"כ שקוראים על שם אדם שנפטר בטרם עת מוסיפים את השם חי או חיים

אבל לא הכרחי דווקא אותם ספציפית.
אנחנו התייעצנו עם הרב מלכתחילה הוא אמר לנו את השמות חי / חיים או כל שם אחר שמבטא חיות,
בסוף שאלנו אותו על שם אחר והוא אמר שזה בסדר גמור המשמעות של השמות ביחד.

לק"י

אבל לאו דוקא עם משמעות של חיות.
ובלי קשר בעלי רצה שם עם חיות, והשם שאני רציתי יצא כזה (בכלל לא חשבתי על זה מלכתחילה. קראנו לה מעיין ועוד שם על שם אמא שלי).

עכשיו אנחנו מכוסים ידי חובת דיעה נוספת

לא הייתי רואה סיבה שלא

במיוחד שאת אומרת שהוד זה תוספת לשם שיהיה...

ישלי נגיד בת נעמי ואם היו לי עוד בנות כן הייתי קוראת נועם נעמה נועה וכד׳

יש לך הסבר למה לא לקרוא בשמות דומים? כאילו מבחינת מה...?

במיוחד שהוד והודיה זה משמעויות שונות. לדעתי אין מה לחשוש, אני הייתי מתרכזת בעכשיו וקוראת בשם שאני אוהבת

ובכל מקרה לדעתי השמות לא דומים ברמה מבלבלת.. נשמע לי בסדר.
יש שמות שהדמיון ביניהם בצליל או באותיות הוא ממש קופץ לאוזן..
"משהו- הוד" ו"הודיה" (ובטח אודיה) נשמע לי סבבה לגמרי...

זה אח''כ מבאס שהגבלת את עצמך
ואני לא הייתי קוראת הודיה והוד לאחים.גם לא שם שניי
אודיה יותר סביר
אפשר אולי תהילה או שם עם משמעות אחרת להודיה

כי יקראו בבית: "הוד!!" "הודי!!!" וזה יכול להשמע או הוד או הודיה. יש לי חברה הודיה שתמיד קראנו לה הוד או הודי. אז זה יכול לבלבל וליצור אי נעימות בין האחים.

אחד התסמינים זה צרבות...

את מטופלת באנטיביוטיקה? או משאירה את זה ככה?

חמוציות גם ממש יכול לעזור ושינוי תזונה= להפחתת התסמינים

יש כל מיני דברים טבעיים שאפשר לעשות תעשי חיפוש תראי מה מתאים לך

בהצלחה

בשביל להתחיל אנטיביוטיקה אני צריכה לעשטת קודם גסטרו, וזה משו שלא ממש בא לי עליו

בעקרון גם רופאת משפחה יכולה לתת ( אבל מן הסתם בדקת)

בכל אופן כדאי לך לבדוק על מאכלים שמחלישים את החיידק כמו חמוציות כורכום שמעתי גם גרעיני דלעת וחמניות

( יש המון המון מידע אם תרצי תבדקי העיקר שתרגישי טוב!!!

חוצמיזה שעכשיו היא יצאה לפנסיה ויש רופא משפחה שלא מכיר אותי, אז אני לא רוצה ללכת אליו כרגע. תודה!

בדכ לא צריך לעשות בדיקת גסטרו לפני טיפול בהליקובקטר. רק אם הטיפול לא עזר.
ובדרך כלל הטיפול הרגיל שנותנים-עוזר.
מוזר שלא רצו לתת לך טיפול ראשון לפני גסטרו

הרופאה לא רוצה לתת אנטיביוטיקה כי זה חזק מדי לפני שהיא רואה מה המצב בבטן, רק אם חייב. היא נתנה לי כדורים אחרים שעזרו לתקופה קצרה

בדרך כלל מסתפקים בתוצאה של הנשיפה

זה מה שמצליח להכחיד את החיידק. אם ישנו חיידק אז זה הטיפול המתאים

צואה בעיקר

זו בדיקה לא פולשנית ונותנת מדד לרמה של החיידק.
יודעת על מלא מקרים שקיבלו טיפול על סמך נשיפה. לא על כל דבר שולחים לגסטרו. אלא אם כן חוששים למשהו חמור יותר ואז רוצים את הבדיקה הזו כדי לצלם או לקחת דוגמית ממה שיש בקיבה.
רק בשביל להתאים אנטיביוטיקה? עושים את זה רק במקרה שהטיפול הרגיל לא עזר.

ואגב, בכל אופן, מבינה את החשש מהבדיקה אבל זה באמת לא כזה נורא. את לא מרגישה כלום. זה בהרדמה קלה. את פשוט ישנה רבע-חצי שעה וזהו

נראה לי שאת מערבבת עם קולונוסקופיה.
בדיקת גסטרוסקופיה מצריכה רק צום של לא זוכרת כמה שעות קודם

אני עשיתי בדיקת גסטרו. וחוץ מצום לא צריך לעשות כלום.

חוצמיזה שבאמת ממליצה לך לבקש הפניה לנשיפה.
ולבדוק למה הרופאה כל כך התעקשה על בדיקת גסטרו- האם חוששת מעוד דברים?
כי אם רק בשביל טיפול אנטיביוטי אז למה לא לעשות נשיפה ולקחת את הטיפול הרגיל? זה מה שעושים בדרך כלל. לא שולחים לבדיקת גסטרו כל אחד שצריך לקבל טיפול אנטיביוטי

הכוונה מאיפה הדימום?

האמת שהדלקת מחמירה זה קורה

אבל נשמע שיכול להיות שהדלקת דווקא מתחילה להתפנות🤔
הבנתי שזה אמור להתנקות... אבל אם ממשיך כדאי לבדוק לדעתי...

התחיל לכאוב לך יותר או משהו?

ואני הרבה בשירותים מומצע לחמש דקות כל פעם

בטוח ירגיע אותך... גם אם הגיע המחזור כדאי לעשות

.. תמשיכי לקחת את הכדורים ... אני הרגשתי שינוי אחרי איזה 3-4 כדורים של זינט אז אל תלחצי
אבל אם זה ממשיך להתגבר לכי להיבדק...

לזינט

אחרי 3 ימי איחור זה מוזר..
או שיכוליות היריון ומחזור?

נראה לי שכדאי לך לעשות בכל זאת בדיקת דם להריון זה ירגיע אותך

ברביעי חמישי..
ובנוסף יש לי כאבים נוראים, וים בחילות ואי חשק לאוכל

שאת כבר תקופה לא מרגישה טוב ואת רוצה בדיקות מקיפות

בד״כ הדימום מהשתן זה רק שאת נותת שתן( מרגישים צריבה ורצון ללחוץ כזה ואז יוצא דם) את יכולה גם לתת קצת שתן על נייר ותראי אם זה משם....

אני רואה רק בניגוב ועל המגן תחתון

אבל רק בדיקת דם תכריע

על הנייר ישר לא היה דם

( תנסי לבדוק בסוף מתן השתן שאת מרגישה את הצורך ללחוץ)

למרות שנראלי היית רואה ואם זה על התחתונית נשמע שזה לא מהשתן...

בכל זאת תגידי לרופאה שאת כל שניה הולכת לשירותים ושנראה לך שזה החמיר

יש מצב שתתחילי להרגיש שהזינט עוזר , לי אישית נתנו זינט שעזר אחרי איזה 3 כדורים וכשנתנו לי בזמן אחר כדורים אחרים עזר לי כבר אחרי כדור אחד...

ב״ה שתרגישי טוב!!!

כי יש לי ממש שריפות שם

אם בטוח לך שהדימום לא מהשתן...

אז באמת כדאי לשאול...

תלוי אם פחות מגריס ועל תחתונית (הרב שלנו מתיר יש כאלו שלא ) בקיצור יש הרבה פרטים אז = אישית הייתי שואלת גם אם את יודעת את ההגדרות של הרב שלכם במיוחד בגלל שמאחר לך המחזור....


תרגישי טוב!! דלקת בשתן זה באסה אבל את תעברי את זה ב״ה תשתי הרבה הרבה שהדלקת תתפנה יותר מהר

קטע מוזר

ואל תעשי בדיקה פנימית בלי הוראה מהרב.

ויהיה יותר קל למצוא דרך להתיר כתם מאשר בדיקה פנימית
לפעמים נשים לא מודעות לזה וגורמות לעצמם להיאסר ע״י בדיקה בזמן שאת הכתם עצמו היה אפשר אולי להתיר

שותה הרבה בדר"כ, אבל היום כשניסתי לתת לו הוא סירב. גם מכוס וגם מהבקבוק..
חוששת שיש לו אולי משהו בפה שמציק לו ולכן לא מוכן

תנסי להביא לו הרבה לשתות. שומשום. ענבים. אבטיח.

ותודה רבה על העצות! האמת שאלו פירות גם עם נוזלים אז אולי יעזור.. ננסה מחר בע"ה

עוזר המשקה אלוורה של פוראוור... מסננים לו את החתיכות ונותנים. ממש משחרר גם כאבי בטן

אבל אולי יש דברים יותר זולים וזמינים כרגע....

כשהוא כן עושה לשים שמן תינוקות סביב פי הטבעת וקצת מבפנים ממש בעדינות... שיהיה לו יותר קל

ננסה את העניין עם השמן..
המשקה הזה פחות זמין לנו כרגע

פירות כמו מנגו וכמובן לשתות הרבה.

ממש מוכר...
הבן שלנו גם סובל ממש מעצירות ואנחנו נותנים קבוע. כמובן שהתייעצנו עם רופא. זה לא תרופה, אין תופעות לוואי ולא מפתחים בזה תלות. לוקח לזהכמה ימים להשפיע.

במקרה חירום אפשר לשים נר גליצרין, יש צורך במרשם רופא.

בהצלחה!!!

כמה ימים?.. אוי מסכן, לא תיארתי שזה ימשך כל כך הרבה..

אם ממש ממש סובל, הייתי מבקשת מרשם לנר גליצרין...
זה ככ קשה... לבכות איתם יחד

לתת לו לאכול סלק
להושיב בתוך אמבטיה, אולי יעזור לו לשחרר בתוך המים.
להפשיט חלק תחתון, להחזיק כשהגב שלו פונה אלייך והרגליים מקופלות פנימה והישבן מעל קערה/אסלה (מתאים לגילאים צעירים יותר אבל אולי יעזור גם לו)
עיסויים בבטן בכיוון השעון
יש עיסוי ספציפי בכפות רגליים שעוזר, לא זוכרת בדיוק - חפשי בגוגל.

נתתן עצות ממש טובות, אם ימשיך ככה גם מחר (מקווה לקום ולמצוא הפתעה בטיטול😝) אנסה כמה דברים..
עכשיו הוא ב"ה כבר ישן

הייתי אומרת להוריד את הלחץ...
מקסימום יהיה לך הפתעה

ואם הוא לא סדיר אז בהחלט מוקדם מדי לעשות בדיקות

יכול להיות שאת מעמיסה יוצר מדיי... ההמלצה בהריון היא לאכול ארוחות קטנות כל 3 שעות
בנוסף, יכול להיות שחסר לך ברזל...

לא לאכול כשאת כבר מורעבת
ולא להעמיס על עצמך.
העיכול איטי יותר ולכן צריך בהדרגה, ארוחות קטנות ומסודרות.

עם עייפות נוראית אחרי אוכל...

אולי כדאי לבדוק לחץ דם וברזל...

אחרי ארוחה כבדה הגוף צריך להפנות משאבים גם למערכת העיכול.. ואז אם יש חוסר בברזל/משהו חיוני אחר זה גורם לחולשה..עד שהאוכל מתעכל

על מה קיבלת?
קיבלתי אותה בכל מיני פעמים, אולי בגלל שאת לא יודעת עוד אם את בהריון העדיפו אותה על פני אחרות, כי היא עדינה יותר.

ואמרה שזה מתאים לנשים בהיריון..

שאת לא מכירה?

ההיפך הגמור.
כל רופא שהלכתי אליו בהריון או בהנקה עם דלקץ לא הביא לי מעולם זינט כי זה חזק ולא בריא בהריון ובהנקה...
הביאו לי ציפוויט פורטה

ששמעתי שיש לה דלקת נתנו לה זינט...

אולי תלוי בסוג הדלקת...

בהריון והנקה בגלל זה והיא בד''כ לא משפיעה עלי ואז אני צריכה להוסיף עוד אנטיביוטיקה.

זה מתאים לנשים מניקות או בהריון אבל לא רק
נתנו גם לאחותי והיא רווקה...

אם היא מתעוררת? יכול להיות מסוכן כשאשתך ישנה. אבל תלוי באיזה אופן היא ישנה. אם ביקשה להשגיח כנראה שגם היא חושבת שישנה סכנה.

אולי כן משנה . אם תעבור שם אחות היא גם תעיר את התינוקת וגם תנזוף באישתך... כך שעדיף שתעביר אותה אתה בעדינות.

רק בדקה צמידים וזהו.

בדיוק כמו שאישתך החכמה ביקשה.
אבל אם תלך לישון. הנתונים ישתנו...

לא תמיד תוכל להשגיח עליה ותמיד נרדמים בהנקה כי זה מתיש
כרגע תהיה שם תעזור תתמוך אבל זה משהו שצריך לקחת בכובד ראש
גם עד כמה השינה שלה חזקה וכו' זה בריא לתינוק להיות עור לעור אבל צריך להיות ערים או במיטה מספיק גדולה שאם ח''ו יתגלגל אז על המיטה

לדעתי האישית לא להשאיר תינוק על הידיים שישנים בכלל זה נורא מסוכן

חשבתי על הידיים של האמא ..
תראה כל האמהות שלנו גידלו ככה וההנחיה משתנה כל הזמן האם מותר או אסור ..
אני אישית פחדתי אבל חברות שלי השכיבו רק על הבטן ..

מציל אותי.
אבל! אני בטוחה בוודאות שאני לא ישנה מדי חזק ולכן מתעוררת מכל תזוזה והתינוק לא נופל.
כלומר, השינה גרועה... אבל לפעמים גם זה משהו.
אם אשתך אמרה לך להשגיח,כנראה היא לא בטוחה בעצמה עדיין.

מציעה לך לקחת לה את התינוקת, להחזיק שעה, ואז להעיר את אשתך. אפילו שעה של שינה אמיתית היא הצלה בימים הראשונים.

עוד אפשרות- עיטוף. תבקשו מהאחות שתלמד אתכם.

מזל טוב!

במיוחד אם מאוווד עייפים.

כדאי לחשוב על פיתרונות. כמו לשים על המיטה ואתה תיקח אותה משם לעריסה.

ואני צמוד. אין סיבה שתיפול.

ולא יודע, אמא שלי עם 6 ילדים והכל היה בסדר...

ותנוח בעצמך.

אחרי לידה אישה כאובה ועם מצבי רוח משתנים ורגישות גבוהה. וכדי שתהיה לך סבלנות להכיל ולעזור . כדאי שגם אתה תנוח.
לשבת לשמור מרחוק על תינוקת זה לבזבז את הכח על משהו שולי ולא נצרך. כיוון שבאמת שמירה מרחוק היא לא יעילה.
אבל אם תסכימו מראש שכשזה קורה אתה לוקח את התינוקת לעריסה מנדנד קצת שתירדם . והולך לישון בעצמך. כולכם תרוויחו.

יש דרך לשינה משותפת.
תגגל.

אבל עדיף להזהר..

עדיף להיזהר מאשר להצטער.
מישי מהמשפחה נרדמה ככה בדיוק עם התינוק שלה וחנקה אותו בשנתו...ערב הברית.
מצטערת שאני מפחידה,אבל תאמין לי שעדיף להפחיד מאשר שיקרה משו שתצטערו עליו אחר כך.

אם אישתך ביקשה ממך אתמול,
היא כנראה בונה על זה שתעשה את זה גם היום
והיא לא תשמח לגלות שלא עשית את זה...

כן לקח אחריות על התינוקת שלהם? לא מבינה

מזדהה עם חלק ממה שכתבת..
תודה ששיתפת
ושהקב"ה ישלח לך את הדרך הנכונה בסיפור המורכב הזה

זה קשה.
בעיה.
לא יודעת מה נכון לעשות ומה לייעץ
אבל קראתי והבנתי את הכאב והקושי

לשוב שתביני שלפעמים הכעס הוא לא עלייך. יש פשוט חוסר יכולת לראות ולדבר ולהתקרב לנשים שזכו. זה לא אומר שלא אוהבים אותן או שרוצים להתרחק מהן כבני אדם, זה כן אומר שלא רוצים להיות בקרבת הסיטואציה, מנסים להתרחק כמה שיותר מדברים שגורמים כאב
מקווה שאני מצליחה להיות קצת מובנת, הייתי שם חוויתי את זה והתרחקתי מנשים מסוימות אפילו שאהבתי אותן, פשוט להיות בקרבתן היה לי קשה. לא באשמתן ולא באשמתי. זאת היתה המציאות וזהו
תנסי להבין את זה, לתת ספייס ולהתפלל עליה. זהו. זה כל מה שיש לך לעשות ואל תקחי את זה אישי כי זה לא.

אבל את צריכה להבין שלה לא קל יותר.. 

מה לעשות? אין הרבה, בעיקר להתפלל עליהם מכל הלב ולנסות פשוט להיות שם, גיסה טובה ונחמדה.

אם היא תרצה לשתף, היא תשתף. אם לא, לא. אם לא תבוא למפגש - שתביני מכל הלב. אם תבוא - להיות חמה אליה ומאירת פנים. שום דבר מעבר.

 

רחל וחנה היו צדיקות ממש, נכון? ובכל זאת מתוארת הקנאה שלהן ללאה ולפנינה. את חושבת שזו הרגשה קלה לקנא? לא זה הרגשה ממש זיפתית. אבל כשאין ילדים, זה כל כך קשה. לפעמים ממש מרגישים "ואם אין, מתה אנוכי", כאילו כל המשמעות הקיומית שלך חסרה. זה קשמ מאוד, וקשה מאוד לא לראות את נחוסר שלך מול אלה שברוך ה' יש להן, אפילו אם את שמחה באמת במה שיש להן.

 

לי לא היה קושי מול המשפחה, אבל היה לי ממש קושי ביישוב בו גרנו. אני זוכרת, שגם אם שאלו אותי במפגשי היישוב על העבודה והלימודים - הרגשתי כל כך חוסר שרק על זה שואלים, כי אין על מה עוד לדבר.. ואם ניסו להתעניין מה קורה - היה לי קשה שמתערבים. ואם לא דברו איתי - הרגשתי פשוט מחוץ לעניינים. ובאופן כללי - היה לי קשה עם עצמי, עם הטיפולים, עם הבדיקות ועם ההפלה - אז היה לי קשה עם מי שבסביבה...

 

אני זוכרת שאחרעי שכבר הייתי בהריון מתקדם, עבר זוג לבית שלידינו ונהינו חברות טובות. אחרי שילדתי, היא אמרה לי משהו כמו "איזה כיף שהכרנו רק אחרי שכבר היית בהריון.." הבנתי שמדברים עלינו ביישוב,  שחושבים שאני סנובית, סגורה או דברים דומים, פשוט כי היה לי כל כך קשה. גם לא הכרתי את עצמי ככה ..

כמה חודשים אחרי שילדתי את הבן הראשון עזבנו את היישוב. רציתי לעבור למקום חדש בו אוכל להתחיל מההתחלה קשרים נורמאליים עם אנשים. כי כשיש כבר  חומה - קשה מאוד להרוס אותה..

 

הבעיה היא שמשפחה - אי אפשר להחליף ולהתחיל מחדש... אז תעשי טובה, לפחות מהצד שלך־ אל תגביהי את החומה, ותשאירי פתח לתקופה בה גיסתך תרצה לפתוח את השער. כרגע קשה לה מאוד...

נשמע שאת קצת מתנשאת , שאת התחתנת לפניה
ושאת הספקת להביא 2 ילדים והיא לא ...
לדעתי הכל בעיניי המתבונןן את בוחרת לראות את הדברים איך שאת רוצה... אני ואחותי מעולם לא עשינו תחרות לה יש ב"ה 6 ילדים ולי פחות ומעולם זה לא הפריע לי

היא מספרת את העובדות, ובעצם אומרת: זה לא אשמתי שלך אין עדיין, ושאצלי הגיע כ"כ בקלות.
וזה בכלל לא הרגשה של תחרות, לאחות אין כלום, זה לא שיש לה פחות. והאחות הזו כנראה מתנהגת שונה עם אחותה מאשר איך שאת התנהגת, וזה קשה לאחות השניה.

היא מציינת כאן עובדות ..היא רוצה עיצה ובשביל עיצה אין מה לכסות על העובדות..
ולפותחת היקרה,
אני גם מתמודדת עם משו ב"ה לא באותו רמה אבל משו אחר ומשום מה כשניתחתי את עצמי ואת ההתרחקות שלי הגעתי למסקנה שאני פשוט קצת מתביישת במצב שלי...מגוחך,לא נכון,לא הגיוני .
אבל כן.
יש בזה משו
כאילו מרגישה פאשלה בעצמי..
ולפעמים זו סיבת ההתרחקות
היא ממש , אבל ממש לא כועסת עלייך, ואולי עצם זה שאת מידי מסתירה מטריד אותה.תנסי להיות קלילה ואת נשמעת מאוד רגישה.
כל הכבוד ובעז"ה אחותך תיוושע במהרה!!

היא פשוט כתבה את התחושות שלה, ואני ממש ממש מבינה אותה!
תחשבי איזה קשה זה, אפילו שההריון כנראה הוא לא חלק מהשיח, כל הזמן זה באוויר...
אין לך חברה שאין לה ילדים? מישהי שאת מכירה שאין לה ילדים? לא קשה לך להיות בחברתן לפעמים?

איפה ההתנשאות?
זה לא תחרות. תארתי את הדברים כמו שהיא כנראה רואה אותם. שבגלל זה היא שונאת אותי.. אם תשימי לב כתבתי שעוד אחד בשמים, אני מתגאה בזה? ממש לא!
זה לא שאני לא יכולה לדבר איתה על הריון. אני לא יכולה לדבר איתה בכלל, היא כביכול מאשימה אותי כי לי יש ולה אין. וגם כשאני מדברת איתה אני מקבלת את הרגשה הנוראית כאילו לא יודעת מה עשיתי. פרקתי תסכול, זה הכל.

אבל אני גם לא חושבת שהיא שונאת אותך.

קשה לה מאוד, וזה מתבטא באופן שזה מתבטא.

תחשבי האם לרגע היית רוצה להתחלף איתה - מן הסתם לא..

אז עם כל הקושי, תנסי לשחרר. להבין שזה בעיקר קושי שלה מול עצמה ולא מולך. זה מתבטא מולך, אבל זה מן הסתם מתבטא גם מול הרבה אחרות.

וברור, לא חטאת ולא פשעת בזה שיש לך ילדים, וברור שגם לך יש קשיים והתמודדויות. ועדיין - ההתמודדות הזו של אין ילדים בכלל היא קשה מנשוא. אם תנסי להבין את המקום בו היא נמצאת - יהיה לך קל יותר להתנהל מולה ולהבין אותה.

 

אני אתן לך ציור שאת יכולה לצייר לעצמך (וגם יש סבירות גבוהה שהוא נכון). יש מפגש משפחתי. חובה להגיע. ממש לא מתאים לה להגיע. היא אחרי טיפול שדרש ממנה כוחות נפשיים, כספיים ופיזיים מרובים. בדיקות, זריקות, הרדמה, שאיבה, רופאים, חיטוטים בגוף ובנפש, תפילות, תקוות, ובסוף אכזבה - הבטא נמוכה והטיפול לא הצליח, או לא נשאבו מספיק ביציות, או נשאבו ולא הצליחו להפרות אותן או ואו - יש המון אכזבות בדרך. אבל אין ברירה, היא צריכה להגיע למפגש ולשדר עסקים כרגיל, להסתיר את הלב שעומד להתפוצף מכאב, את הבכי שמלווה אותה כל יום, באופן קבוע. ואז היא פוגשת אותך, את אחותה הקטנה, שברוך ה' הולך לה בקלות. היא לא היתה מאחלת לך מעולה לעבור את מה שהיא עוברת, אבל למה? למען ה', למה גם לה לא הולך? מה אתה רוצה ממני ה'? והנה, אחותי הבהריון, משתדלת לדבר איתי ולהיות נחמדה, אבל האם היא לא רואה כמה קשה לי? אני לא מסוגלת לדבר, הדמעות עומדות לפרוץ. אני חייבת להתרחק, להגן על עצמי ועל השפיות שלי.

 

יכלתי להמשיך... אבל זה הכיוון. נסי להבין. ונקווה שהשנה אחותך תתבשר בבשורות טובות! ובהמשך תצליח גם להפתח ולהסיר מעליה את המגננות שעוזרות לה להתמודד..

 

(ומה שאת מתארת הוא כל כך אופייני להרבה נשים שעוברות את התהליך הזה של חוסר פוריות, זה לא מיוחד רק לאחותך. זה לא הופך את זה ליותר קל, לא בשבילה וגם לא בשבילך, אבל בבקשה ממך, נסי להבין ולבוא אליה ממקום נקי יותר. חבל שהקושי שלה יקרין גם עליך.)

היא לא מאשימה לדעתי.
פשוט הקושי שהיא רואה שלך יש ולה אין מעציב אותה וגם לך לא נוח עם זה
פשוט נסי להתרחק טיפה
זה יעשה גם לך טוב טיפה
ולא תרגישי את זה, גם בין אחות זה קשה

פשוט נגעת לי בנקודה רגישה (לאו דווקא מהתחום הזה) אז חשוב לי להגיב.

לפעמים, אנחנו שמים את עצמינו יותר מדי במרכז, לא מכוונה רעה חלילה. אלה חושבים שדברים מאוד תלויים בנו, ולא תמיד זה כך.

אני זוכרת, לדוגמא, שהייתי מאשימה את עצמי במעט (מאוד) מריבות שחויתי שהיו בין ההורים שלי, כאילו אם הייתי מתנהגת אחרת, אז לא היו המריבות האלה. או שאני מאשימה את עצמי בהתנהגות כזו או אחרת של ילד שלי או של חברה.

לא תמיד הדברים תלויים בנו. לאחותך היה קשה שהתחתנת לפניה. זה לא קשור אליך.

לאחותך קשה מאוד עם זה שאין לה ילדים. זה לא קשור אליך.

זה לא שאם תתנהגי יותר יפה או יותר נחמד - יהיה לה יותר קל עם זה שלך יש ולה אין. קשה לה כי קשה לה. וזה יפתר בעזרת ה' כשיהיו לה ילדים או על ידי עבודה עצמית שלה. ואת לא צריכה להתמודד עם זה - זו התמודדות שלה עם עצמה. אל תקחי את זה עליך כי זה רק מביא לך תסכול וגורם ליחסים ביניכן להיות עוד יותר מרוחקים.

ולכן, אין סיבה להעלב אם היא מרוחקת. אפשר להבין אותה. ואין טעם לחשוב שאם תנסי לעשות את זה או את זה - זה יקל. קשה מאוד לצפות את התגובה שלה. יש צורך בעיקר - להיות איתה בלב. לאחל לה את כל הטוב שבעולם.

 

ובקשר למה שכתבתי קודם, כשאני הייתי בקושי, היתה הרבה פחות מודעות לנושא, הבן הבכור שלי כבר בן 11 וחצי.. אחרי שעזבנו את היישוב, היתה כתבה באחד מהעלונים על הנושא של פוריות והתמודדות קצת לפני יום כיפור, זו היתה אחת מהכתבות הראשונות בנושא. כמה נשים מהיישוב שלחו לי הודעה ובקשו סליחה אחר כך וגם כמה גברים דברו עם בעלי. ואני זוכרת שרציתי לומר להן, עזבו, על תקחו את זה על עצמיכן, לא עשיתן שום דבר. וגם אם הייתן קצת חסרות טאקט לפעמים, אני יודעת שזה לא מרצון להרע - לי היה קשה וזה הקרין החוצה. זה לא בגללכן. אתן מתחתנות ויולדות ומגדלות ילדים - וזה הדבר הנורמאלי. לי היתה את ההתמודדות. ובחרתי בדרך שבחרתי כדי להתמודד איתה..

ומחכים לגבי הרבה מהנושאים בחיים

גם את בנסיון ממש לא פשוט ונשמע שאת מתמודדת איתו ממש בגבורה. בטוחה שאחותך מאד מעריכה אותך גם אם לא מראה. אשרייך על הרגישות.נגע לי בלב.

כתבת שיש לך ילד אחד בשמיים.
קודם כל צריך לי לשמוע, מאחלת לך שתדעי רק שמחות!
אבל לנקודה הזאת אני רוצה להתייחס.

אני לא יודעת מה היתה הסיטואציה של האובדן שלכם,
והאם מדובר בילד/תינוק/עובר,
וזה לא כ"כ משנה,
מה שכן משנה זה כמה יחס קיבלתם סביב האובדן?
(כי אם מדובר בעובר בחודשים הראשונים אז אולי לא שיתפתם...)
יכול להיות שקיבלתי המון יחס, עזרה ואהדה מהמשפחה כולה?
איפה היא היתה בכל הסיפור?
יכול להיות שקינאה בך דווקא על זה? (נשמע רע, אבל כן...)

אז למה חשבתי על זה? כי אני דווקא מהצד שלך,
עברתי גם אובדן של ילד,
דווקא בתוך כל האהבה שהורעפה עלינו (ב"ה מודה לכולם שיש אותם)-
הרגשתי קצת פאדיחה מול הנשים שבכלל לא זכו (אצלי לפחות היה ילד!),
ובמקום לקבל אהדה ותמיכה כמו שאני קיבלתי,
הן יותר מקבלות מבטים משונים והתעלמות כי על מצב כזה פחות נעים לדבר...

אז גם אם מאז האובדן שלך התחיל הריחוק מצידה,
אין לי פתרון,
אבל אולי לפחות זה שאת יודעת את המקור יניב רעיון כלשהוא...

בהצלחה וכל הכבוד שאת ככ אכפתית!

תשמעו רגע מה מה מתארת מעבר לקושי שלה עם הקרירות.

היא בעיקר מתארת רגישות עצומה מצידה,

משתדלת לא לדבר יותר מידי על ההריון,

שואלת על תחומים אחרים (כמה פעמים כתבו פה טענות נוסח 'אני לא רק מאותגרת'?! הינה אחת שמתייחסת בצורה הגיונית..)

היא אשכרה חושבת פעמיים מה ללבוש כדי לא להוסיף כאב מיותר! מי חושבת על אחרות כשהיא בוחרת בגדים?!

היא מנסה
רוצה להיות בת משפחה קודם כל
לפני שהיא אמא
לפני הפער

היא דווקא *כן* מבינה קצת
היא רגישה ממש
אני חושבת שהייתי משקפת לה את זה, אם היה לי האומץ להגיב שם.
ורק אחרי זה, אחרי הצבת המראה המחמיאה, הייתי מנסה להסביר שעם כל זה - הקושי הזה הוא עצום, הקנאה שורפת והתגובות מתנהלות לפני הגיון פנימי משלהן.
ככה שעם כל הרגישות וכל ההשתדלות מצידה, בכל זאת, בת המשפחה הזאת (אחות? גיסה? בתדוד?) כנראה לא במקום להכיל או לראות את זה בכלל.
וזה בסדר.
כאן צריכה להיות הכלה, חמלה, הבנה שזה פשוט בסדר.
לא כי היא בטיפולים, פשוט כי היא בנאדם שלא יכול להכיל כרגע.
וזה עוד לפני ואולי בלי קשר לזה שיש לה כלכך הרבה על עצמה כרגע (לכי תדעי כמה הורמונים זורמים לה בדם, אם היא צריכה לקבל מחר, אם היא צריכה לטבול הערב ודי כמה אפשר להיפגש עם הבלנית, וכו' וכו' וכו'....) ועם כל ההבנה שכבר יש, צריך אולי לחפש עוד קצת. ולהחליק את זה.


מדגישה שוב שלא אני כתבתי,
אבל אני חושבת שזו נקודה משמעותית שיכולה לחזק

בהחלט חשוב לזכור את האמא בסיפור.
לתינוק זה נעים וטוב אבל צריך גם לדאוג שהאמא לא תיגמר מזה. מלהיות עם תינוק על הידיים כל הזמן ויש עוד דברים לעשות.
כל עוד זה באמת בכיף אז יש הרבה פלוסים

בגיל הזה כל פיפס משנה להם את ההרגלים
חיסונים, צינונים, גזים ואח"כ שיניים,
שינויים בהנקה, בסדר יום של אמא והילדים האחרים (חגים..)
אם תנסי לא להרגיל אותו למשהו זה רק יתסכל אותך.

תני לו מה שהוא זקוק בלי חשבונות.

ובכללי, ממליצה על מנשא טוב ונוח, פתרון כמעט לכל מצב

לא מאמינה בזה.. להפך הם עדיין סוג של עוברים הם צריכים ככ את העיטוף והחום והמגע.. אם יש לך סבלנות עדיף על הידיים, עוד כמה חודשים כבר יתחיל להזיז את עצמו לשחק במשחקים הם לא שנה שלימה על הידיים..זה מיתוס של פעם לדעתי שצריך לשבור

הם לגמרי עוד עוברים , יש כאלה שקוראים ל3 חודשים הראשונים השליש הרביעי של ההריון..

ולדעתי ילד שמקבל הרבה חיבוק ומגע והתקשרות טובה בהתחלה קל לו יותר גם ליצור היפרדות בריאה בהמשך.

ישנה איתי בלילה, הייתה על הידיים כל היוםםם!! השיא היה בין גיל ארבעה חודשים לגיל שמונה חודשים.. הייתי מסתובבת בבית עם מנשא.. גם אחרי גיל שנה זה המשיך.. אבל פעם ב.. הייתי בהריון השלישי שלי, חודש תשיעי, ומצאתי את עצמי מיד פעם עם תינוקת בת שנה ושמונה חודשים על הגב..
גם היום היא הרבה פעמים רוצה שארים אותה על הידיים.. אבל עכשיו, כשהיא אחות גדולה לאח קטן בן שלושה חודשים וחצי ב"ה, היא מבקשת הרבה פחות.. יש הרגלים ועוד איך.. מנסיון.. חשבתי כמוכן פעם ולמדתי על בשרי.. אז מה עושים? לא מרימים? מרימים! הילד זקוק לחום בלי קשר!! אבל הכל במידה.. בהנקה הוא עם אמא, יש לנו את הזמן הקבוע שאני משחקת איתו, וגם קצת על המשטח, בטרמפולינה מיד פעם (לא יותר מידי..), זה ממש לא מזיק.. להפך.. הבן שלי מתפתח וב"ה ישן לבד במיטה שלו, שזה משהו שלא חלמתי עליו אפילו עם הבת השניה שלי.. יש רגעים לאמא ויש רגעים שאמא עסוקה.. הכל במידה.. לא כל היום בעגלה או בטרמפולינה, ולא כל היום על הידיים.. יש הרגלים בוודאות מנסיון.. הכי טוב למצוא את האיזון.. לחבק, לנשק, להראות את האהבה והחום- זה הכי חשוב בעולם!!! אבל שזה לא יהיה הדבר היחידי שאתן עושות מהבוקר עד הלילה.. גם לילדים זה לא בריא להיות כל היום על הידיים במקום ללמוד להתהפך/לזחול/ללכת וכד'.. (כל דבר בשלב המתאים), וכן, גם להעסיק את עצמם מידי פעם.. זה לא רע (;

זה תלוי באיזה גיל.
הפותחת כתבה על גיל חודש-חודשיים, זה גיל שבו הם צריכים להיות על הידיים הרבה ולהרגיש את החום והגוף של האמא. וגם בגיל הזה אף אחד לא אמר שהוא צריך להיות על הידיים כלללל היום, מותר גם להניח אם התינוק רגוע.
וככל שהתינוק גדל אז בהחלט להרגיל אותו להיות גם על הרצפה ולהתפתח ולא רק על הידיים. אבל בחודשים הראשונים מגע זה פשוט צורך. רק צריך לשים לב מתי באמת התינוק כבר גדל ומתי זה יכול להפוך להרגל

הפותחת דיברה רק על גיל חודש-חודשיים, ועניתי לה, שבהמשך הם מתחילים לשחק בעצמם כמו שכתבת לזחול וכו'

נכון, אבל מנסיון, דבר מוביל לדבר.. אם הילד כל היום על הידיים בחודשיים שלושה הראשונים- בו הוא נחשב לעובר עדיין ובהחלט זקוק להמון חום- תוך שניה מגיע גיל ארבעה חודשים.. והילד כבר דורש כי מבין יותר..ופתאום חמישה חודשים, חצי שנה וכו.. וזה ממשיך וממשיך.. להרים סתם ככה בלי סיבה זה מעולה וטוב! הם זקוקים לזה! אבל לא בכל שעות הערות.. כי אי אפשר פשוט להפסיק ביום בהיר אחד, כי זהו, הוא גדול.. הם בוכים ודורשים.. כן, גם בגיל חודשיים- מנסיון!! אני אמא לשלושה ב"ה, הקטן בסה"כ בן שלושה חודשים וחצי, וההתנהלות שלי איתו שונה מזו שהייתה לי עם הבנות שלי.. פעם הייתי מרימה ישר כל פעם שבכו.. היום שמה מוצץ, מחפשת מה הצורך שבגללו הוא בוכה.. ממש מנסה לחשוב מה הוא מנסה להגיד לי בעזרת הבכי.. לפעמים הוא גם רוצה פשוט חיבוק וזה הכי כיף בעולם ב"ה! יש כמובן גם את ההנקה שדואגת לקרבה הזאת ב"ה, ואם יש משהו שאני יכולה להעיד על עצמי, זה שאני הכי חמה שיש.. אפשר להרים סתם ככה ורצוי!! ברור!! אבל לא מהבוקר עד הלילה נון סטופ- כי בהחלט יש הרגלים.. אי אפשר להרים שלושה חודשים רצוף את הילד (עשיתי את זה עם האמצעית שלי), לתת מגע כמענה ראשוני לכל צורך ואז רק לבדוק על הידיים מה צריך (לפעמים זה בכלל מוצץ או עייפות..), ולהגיד "אין הרגלים" ואז להתעורר בוקר אחד בגיל ארבעה חודשים, להניח את הילד לשניה ולשמוע צרחות שמפסיקות רק כשמרימים.. זה מה שקרה לי.. הכל במידה.. (הבת האמצעית שלי הייתה על הידיים ממש מיום היוולדה.. הבכורה שלי הייתה רק בת שנה.. אז היה לי נוח ללכת עם המנשא בבית, החזה פתוח לילדה (המנשא כיסה) ככה שהיא יכולה לאכול כשתרצה, ובמקביל הייתי עם הגדולה.. למדתי אז שככה התנהלו פעם וזה הכי טבעי.. אז חברה'- להכי טבעי יש השלכות.. זה שהאמצעית שלי, שכבר בת שנתיים, צרחה עכשיו שעה שהיא רוצה לישון *על* אמא זה חלק מזה, וזה מתחיל בגילאים הצעירים האלה..
אז אסכם שזה טוב ומבורך, אבל במידה..
שבוע טוב וחג שמח בע"ה! (:

ומשטח פעילות וטרמפולינה זה בגילאים האלה.. אולי לא חודש, אבל בגיל חודשיים כבר הם ממש משחקים יפה בטרמפולינה (רק לא הרבה..) וחשוב לשים אותם גם על משטח פעילות, על הבטן, כדי שירימו את הראש.. גם בגילאים האלה חשוב לעשות להם תרגילים, לשיר להם, לדבר אליהם, לתת להם גירויים בהתאם לגילם.. גם אם זה לשים על משטח פעילות עם ספרון שחור-אדום.. ממש חשוב.. יש מה לעשות איתם.. בעיניי מגיל חודשיים כן יש הרגלים.. עובדה שבגיל חודשיים הקטנטנים האלה יודעים להיות סרבני בקבוקים ולא לקחת שאובים (;

שעד גיל 5 חודשים המגע עם התינוק קריטי להתפתחות שלו ולא גורם להרגל כלשהו, אלא זה פשוט משהו שהוא צריך

הם הרגע יצאו מהרחם המוגן והמנחם(ושם הם היו כל הזמן 'על הידיים', כן?) ופתאום הם צריכים להתמודד עם כל הגירויים והבלאגן של העולם המפחיד.. והדבר היחיד שכן מוכר להם זה הקול והצליל של הנשימות והדופק, והריח של אמא. וזה צורך גדול מאוד, כדי שיוכלו להתמודד עם הקשיים של העולם.

ולאט לאט לשחרר וללמד דרכים נוספות להירגע. אבל המגע הזה הוא לא פינוק, הוא צורך בסיסי כמו אכילה ושינה.

תינוקות בגיל הזה צריכים מאוד את החום של אמא. לא מפתחים הרגלים בגיל הזה

מאמינה בלפנק תינוקות קטנים כמה שיותר
הרגע הם היו ברחם
חום חום ואהבה כמה שאפשר ויש כח
ומנשא מאד עוזר

תינוק קטן צריך חום וקרבה, כמה שנח ומתאפשר להחזיק אותו על הידיים, מבורך. מבינה שאת בהריון ראשון. אני מציעה לא להקשיב לכל מיני כללים, של לא להרגיל תינוק פצפון לידיים, להרדמות בהנקה וכו'... זה גיל לזרימה, לעשות מה שנח לך ולתינוק. את מרגילה אותו שיש קרבה לאמא, ובטחון. אף פעם לא עשיתי חשבונות של למה אני מרגילה בגיל חודשיים .
ממילא אחרי גיל חצי שנה מתחילים זחילה ואז הוא כבר מתעניין בעולם ולאט , לאט פחות רוצה ידיים.

הוא תינוק. וזה הצורך שלו.
זה לא השלב להתרגל על הידיים בעיניי.

הייתי חייבת להרים אותו לכמה דקות, שאבא יוכל לטאטא את הרצפה. הוא ניסה בכל הכוח לרדת בחזרה לרצפה. צחקתי לעצמי כשנזכרתי איך בחודשים הראשונים כשהוא היה עליי נון-סטופ עוד היה לי מדי פעם טיפונת הפחד הזה, שהוא יתרגל ועד הצבא ירצה תמיד להיות רק בידיים  למרות שהוא כבר לא ראשון שלי וקדמו לו כמה, עם כל ילד מחדש שוכחים שהשלב הזה של 'רוצה רק בידיים' עובר, וחושבים שהוא יימשך לנצח... אז לא, מגיע הגיל שהם דורשים בכל תוקף שתשחררי אותם. עד אז - תתפנקי איתו. הכי כיף.

זה מאוד חשוב, לדעתי, בחודשים הראשונים

מזמינה אותך לקרוא מאמר שכתבתי בבלוג שלי על הטרימסטר הרביעי.
תוכלי למצוא בו מידע מועיל רב 🙂

בלוג | רונה קוטין - דולה, מדריכת הנקה, קורסי הכנה ללידה

במרכז אהרוני (וייצמן) בצד הפנימי יותר של המרכז, חנות מקסימה למידות גדולות במגוון מחירים.

ואני מחפשת באיזור בת ים /ירושלים /מודיעין.
ממש אשמח לקישור לאתר אינטרנט אם יש לך.
תודה בכל מקרה!

ואם את אותנטית יש לך את רשת אותנטי

כדי לטשטש בטן בולטת כדאי ללבוש בגדים שקו החיתוך שלהם הוא עד גובה הבטן. שמלות עם תוספת תחרה עד קו הבטן. אפשר חיתוך ישר או אלכסוני.
לא כדאי ללבוש צמוד מידיי. אלא טיפונת משוחרר . חולצה עד הגובה הזה יכולה להתאים. בשילוב חצאית שתופסת טוב את הבטן. כאלה שיש להן רוכסן. וקווי חיטוב. ולא חצאיות עם גומי. גם טוניקות פחות מחמיאות במצב הזה. עוד עיצה שיפה לה צניעות אז אומר ברמז
אם לובשים בגד בחלק העליון עם ריפוד זה ממש עוזר לטשטש בטן.
סוג הבדים שכדאי.... לא טריקו נצמד או לייקרה.
אלא יותר שיפון נופל.
או בד יציב יותר. בד כמו של בגדי הים אבל רחב גם טוב .
לא משנה לאיזה חנות את נכנסת... אם את מחזיקה את זה בראש... תוכלי למצוא בכל מקום דברים מחמיאים. בהצלחה.

אני בכללית ולרופאת ילדים יש משקל כמו בטיפת חלב.

מבחינת חיידקים וירוסים וכל'

רוצים להיות רגועים ולשקול בנחת בבית

מזל טוב!
שימי לב, שהוא מרטיב 6 טיטולים ביום.


סורי שאין לי מידע לעזור לשאלה שלך.

מאז השחרור שקלתי אותה גם בטיפת חלב וגם אצל הרופא ובגלל שהמשקל שונה לא יצא לנו לראות אם וכמה היא עלתה.
יצרתי בכל זאת קשר עם יד שרה המקומי ויש להם משקלים רק בסניף הראשי אז ויתרתי.
היא קטנה אז מלחיצים אותי. למרות שיש בהחלט 6 טיטולים רטובים ביממה.
הקיצר... ה' יעזור

היא אוכלת טוב?

והיא ירדהבשמקל. עם עזרת יועצת הבקה זה הסתדר.

את יכולה לסמוך על זה שהלחץ דם תקין. אם את מרגישה טוב, ומרגישה תנועות, לא הייתי נלחצת

להיות עירנית לכל שינוי
וכשאין קופת חולים הולכים למיון בבית חולים

כי אחרת זה עולה כסף, והרבה.
אם באים סתם לבדיקה בלי סיבה מיוחדת, זה יעלה...
סיבה יכולה להיות צירים, ירידת מים, מיעוט תנועות, מעקב הריון עודף, וכד׳. אבל סתם מעקב הריון בגלל לחץ/דאגה זה לא סיבה ולא בטוח שהקופה תיתן על זה טופס 17

שאליו את בוחרת ללכת.

כל המוקדים סגורים והולך בלאגן במיון.

אני הייתי שנה שעברה בערב יום הזיכרון והייתה חגיגה ותור ארוך... אפילו לא היה מספיק מקום לשבת...

אם אין סיבה
אז זה ממש היסחפות
כל ההריון זה פעם בחודש
ובסוף קצת מצופפים- אבל לא לכל שבוע..

גם הנחתה אותי בתשיעי כל שבוע, אבל לא הייתי נלחצת בגלל החגים אם יוצא פחות.
בטח לא מיון.

אני אף פעם לא הקפדתי על זה.

אין לי ב"ה בעיות של לחץ דם ואם הרגשתי טוב ותנועות לא הרגשתי צורך לרוץ סתם.

בכל מקרה בעיני זה מוגזם
לרעלת יש עוד סימנים

כנראה גם בזה גישות שונות

בהריון האחרון עשיתי מעקב טלפוני.
אבל משבוע 38 שולחים למוניטור +מעקב פעם בשבוע..
עשיתי רק אחד כזה (בתחילת 39)..

לי היו ממש שיטפונות.

אם זה נמשך מידי הרבה זמן אז תגשי להיבדק

מניעה?

זה נשמע לי כמו הריון שלא נתפס...
( אישית לא מבינה בזה אבל ככה היה לי דימום אחרי הריון שלא נתפס התחיל עם כתמים חומים ואח״כ דימום וגושישים קטנים...)

ואולי ככה זה אחרי לידה כמו שאמרו לך פה למרות שאם קיבלת מחזור נורמאלי לפני זה אז נשמע מוזר..

בכל אופן יבואו המנוסות ובטח יענו לך מה יכול להיות

אם נראלך ממש לא תקין אז תלכי להיבדק

אז יכול להיות שזה זה...

אממ בעקרון אני חיכיתי שיפסק....
לא יודעת מה בפועל צריך לעשות ...
אם את לא מרגישה טוב אז הייתי הולכת להיבדק...

רגע כמה זמן עבר בין המחזור הקודם למחזור הזה?

אז אממ אולי באמת הריון שלא נתפס...

תשאלי אולי במוקד אחיות אם צריך להיבדק

אני אישית חיכיתי שיפסק לבד..

שהיו מקרים כאלה.... של דימום מסיבי ובכל זאת הריון

אבל גם אם זה משהו שלא נתפס יכול להיות שהבטא לא ירדה לגמרי ועדיין יצא לך חיובי