פורום הריון ולידה (עמוד 3589)

בבאר שבע, נינה האגדית 050-880-4423

עוד באיזור הדרום שגית לב 052-282-7900

ורד לב 052-852-7755

עדי יותם 054-495-4361

יש לך מושג אם יש החזר מהקופה על ייעוץ?

בכל מקרה כל מי שהצעתי לך היא IBCLC אז אם הקופה מכירה ביעוץ הנקה הן בטוח מתאימות לתנאים הכי מחמירים

 

שם..

אבל אם אני ישנה על הצד ושמה כרית בין הירכיים זה משפר לי ממש את הלילה , ניסית לישון ככה?

יכל להיות שהחודש היה לך ביוץ מאוחר הכי טוב אם כבר יש לך דימומים תחכי יום יומיים אם לא מתפתח למחזור תעשי שוב בדיקה

 

בקשר לבדיקת שתן עם הפס זה קורה לא  מעט שיש פס חלש וזה שלילי

לא יודעת לגבי הפסק.

שווה לבדוק מול רב, ולספר את כל הסיפור. אחרי לידה ובטח אם עבר הרבה זמן, מוצאים מקומות להקל.

אל תפסקי לעצמך.
יכול להיות שייחפש דרך להתיר או משהו.
הכל מקרה, מחר, מתי שאת נזכרת, תעשי. ואם לא תשכחי לפני שקיעה תעשי גם אז.
אם שכחת, שוב לשאול רב, אולי זה יהיה בסדר.

ואני ממש ממש מבואסת וכועסת על עצמי

(ולכן עשיתי מיד שנזכרתי אולי זה יחשב... הלואי!)

לפעמים כן מתירים.תלוי במרחק הזמן מהשקיעה.
יותר נעים לשאול אישה

תשאלי רב

הרב שלנו פוסק שעד 10 דק עדיין נחשב

זה מאד מתסכל שאת יודעת שזה באשמתך.

אני נזכרתי באיחור של יותר מכמה דקות אז זה לא אקטואלי.

מקווה ומיחלת עבורך...

שאם עשיתי בבוקר אז בדיעבד זה בסדר...

חשבתי לבדיקה השביעית

רבנים מחזיקים בלוח מדוייק ולפעמים יש הבדל של  כמה דקות אז תשאלי

רק המלצה לפעם הבאה...
אני תמיד עושה בבוקר של אותו יום ולפני השקיע ככה אם אני שוכחת הבוקר נחשב לי להפסק...

אם לא יתירו לך אולי דווקא לטובה, מוצאי ראש השנה זה לא זמן הכי נחמד.

יהיה לך מחר, תוכלי לצאת לבלות הכול יהיה פתוח...

וקרה לי אחרי לידה בצורה יותר מבאסת שפספסתי את בדיקת חמץ, והחלטנו שלא כדאי ללכת בליל הסדר.

אז יצא שדחיתי ביומיים

אוףףףף

מבאס

סיפרה פה מקרה אותו דבר, ואח"כ כתבה שהתירו לה.
לא זוכרת מי זו היתה, רק מעודדת שיש תקוה...

לא חושבת שממש שכחתי, אלא הייתי בנסיעה שהתארכה ממששש... או משו כזה.
ובזכות ששמתי לב לשעה המדוייקת התירו לי. זה היה תוך 9 דקות מהשקיעה או משו כזה.

באסה כי גם ככה כבר דחינו (בהסכמה משותפת) את ההפסק מאתמול להיום כדי שלא יצא בראש השנה,

ועכשיו עוד יום...

ובאשמתי....

טוב, מחר אעשה על הבוקר מה שבטוח בטוח, וגם לפני השקיעה כמו שהמליצה @סימן שאלה?

 

בעלי מרגיש זוועה בצומות

לבקש מהרב היתר שבעלך לא יצום?
לא יודעת אם זה משהו שעושים, אבל נשמע ששווה לנסות.
זה צום קל.

ואחרי לידה זה עוד יותר קשה..
חוץ מלעשות הפסק גם בבוקר ליתר ביטחון, תבקשי מבעלך שיזכיר לך בזמן.. שתוכלי לתכנן ולהיות פנויה בזמן המתאים. תשאלו גם מתי הכי מוקדם את יכולה לעשות הפסק ולא תצטרכי שוב לפני שקיעה, אאל"ט אפשר כבר משו כמו שעתיים קודם ואז את לא לחוצה..

אני זוכרת שהמדריכת כלה אמרה לי שיש דברים שהם באחריותי- לעשות את ההכנות והבדיקה עצמה כמו שצריך, ויש דברים שאפשר להעביר בהם אחריות לבעל- כמו לדאוג שתהיי פנויה לבדיקה בזמן, להזכיר לך, לדאוג שיהיו עדים בבית.. כי בסוף זה שייך להם לא פחות מלנו..

בהצלחה!!

באמת השכחה הגיעה ממקום שלא היתה לי פניות ולא חשבתי על זה כ"כ...

כמו עוד משהו בסדר היום המעורפל של יולדת...

לא בדקתי מראש מתי שקיעה, ידעתי במעורפל

הייתי עם הילדים לבד בשעות האלה- לשמור להאכיל לאמבט

מי בכלל בראש לזכור?!

ובאמצע ההשכבה פתאום ברחתי להם בהיסטריה לשרותים...(והם בינתיים חגגו)

 

פשוט צריף להתארגן מראש!!!

שהבדיקה שעשית יכולה בדיעבד להיחשב להפסק ביום הבא.
ז"א גם אם עשית אותה כמעט 24 שעות לפני כן, זה תופס.
בוודאי שבבוקר ועוד יותר אם זה מתקרב לשקיעה..

אבל רק רציתי להציע רעיון לפעמים הבאות.

לפעמים כשיש לי ימים עמוסים ואני מפחדת שאשכח, אני פשוט שמה תזכורת עם צלצול בפלאפון לשעה המתאימה.

בהצלחה!!

ליתר בטחון. ואז אחד נוסף לפני שקיעה, אבל אם שוכחים אפשר להסתמך על ההפסק מהבוקר.

קרה לי גם, ועוד אחרי שחישבתי שעות מתי תצא הטבילה, ויום נוח וכו'. פספסתי את השקיעה.

בכיתי שעה.

 

זה כל מה שיש לי להגיד
ירגיע אותך אם אומר שזו טפשת נפוצה?

אהבתי שבדקת שלא ראו....

שיהיה הריון בריא ותקין בעז"ה

תודה ששיתפת

ג'וג'ו מויס???

את יכולה לתת דוגמאות ולתאר סגנון?

וגם ניקולס ספארקס מומלץ. סיפור אהבה בלתי נשכח, מכתב בבקבוק..

מצטרפת גם למי שכתבה למטה על ויקטוריה היסלופ- את חוטים מקשרים פחות אהבתי, אבל האי של סופיה והריקוד של סוניה-ממש יפים

ספרים שאהבתי של ג'וג'ו מויס:
*מכתב אחרון ופרידה*
*הנערה שהשארת מאחור*

רק אומרת שלקחתי איתי ספר ובכלל לא היה לי זמן לקרוא. או יותר נכון, גם אם היה לי זמן מדי פעם שסתם לא נרדמתי, לא היה לי מספיק ריכוז בשביל לקרוא ספר.

בלידות קודמות קראתי ספרים

עד היום אני מאוהבת בהם.

אבל את צודקת בעניין הריכוז, לכן ביקשתי ספרים קלילים...

אצלי אחרי לידה זה זמן ספרים

אני בדרך כלל לא נכנסת לאינטרנט ולמייל לפחות שבועיים!!!

ורק קוראת וקוראת ומניקה וקוראת

ואוכלת....

 

אין לי מוח אחרי לידה.
לא מצליחה להתרכז בכלום...

המתיקות שבשכחה-כריסטין הרמל

כשנפגש שנית-כריסטין הרמל

הריקוד של סוניה-ויקטוריה היסלופ

חוטים מקשרים-ויקטוריה היסלופ

אשתו של מגדל התה-דיינה ג'פריס

אבני הסליחה-לורי נלסון ספילמן

רשימת המשאלות-לורי נלסון ספילמן

גן המכתבים-אליסון ריצמן

אהבה אבודה-אליסון ריצמן

שעות הקטיפה-אליסון ריצמן

 

ואם את מעוניינת בסופרות ישראליות אז שרה אהרוני כותבת מאוד יפה (אהבתה של גברת רוטשילד יפה במיוחד), נועה ירון דיין (עם הספר שירה גאולה), יהודית רותם (עם הספר 'על משכם בלילות'), יוכי ברנדס (אם זה הסגנון שלך...)

 

וגם מה שהמליצה קודמתי, ג'וג'ו מויס כותבת יפה עם הסדרה של שלושת ספריה: ללכת בדרכך, החיים אחריך וממשיכה בדרכי...

ספרים אחרים שלה כמו ספינת הכלות-לא משהו....

 

אם את מחפשת משהו יותר מעמיק יש את רבעיית הספרים של אלנה פרנטה (החברה הגאונה, הסיפור של שם המשפחה החדש, הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו, הסיפור של הילדה האבודה)

 

מקווה שעזרתי, שתהיה לך לידה קלה ומהירה וחג שמח

אחפש מאלו.

אני קונה יד שנייה אז מקווה שהם לא יותר מידי חדישים

וגם אשמח לעוד רעיונות....

 

חוץ מג'ודי פיקו, יש עוד סופרים/סופרות שאת אוהבת? 

יש לה את הספר היחסית חדש (יצא לפני שנה נראה לי) צעד גדול קטן.

מעבר לזה שימי לב שאת יכולה גם ללכת לספריה, יש שם יותר מבחר, זה לא עולה כסף ואת יכולה תמיד לגוון ולהחליף ספרים (את עצמך לא חייבת ללכת, את יכולה לבקש מבעלך או אם יש ילדים גדולים ולתת להם רשימה).

 

אגב, אם זה חנות יד שניה מסתבר שיש להם ספרים ישנים יותר. קראת את חלף עם הרוח? רומן הסטורי קלאסי קליל ויפה שיכול גם להתאים לך.

גם את הספר קדמת עדן את יכולה למצוא בחנויות יד שניה וזה ספר מדהים וסוחף ממש

 

בהצלחה

מניחה שלא יהיה לך זמן לקרוא.

מן הסתם תנצלי אותו לשינה...

ברור שזמן הנקות הוא מצויין לקריאה

לא מצליחה לישון לפחות יום -יומיים לכן צריכה מלא ספרים

כל מיני שבועונים שאת מתחברת אליהם שיש שם כתבות קצרות או סיפורים קצרים ככה ל״בין לבין״...

אבל כבר עברת לידות ואת יודעת מה טוב לך

בהצלחה

תבדקי איפה שאת מתכננת ללדת.
אני יודעת שבשערי צדק יש

הייתי שם לאיזה עניין רפואי והביאו לי ספר מהספריה לקרוא

אני יודעת שבמחלקת ילדים (לפחות בכירורגית ילדים) יש מעין ספרייה כזו, כי כשהבן שלי היה מאושפז שם הראו לנו ונתנו לו לשאול ספרים. אבל לא ידעתי שיש גם ספריי למבוגרים...

שווה לברר!

למרות שגם אני מאלה שדואגות לספרים וחומרי קריאה לפני הלידה

ולמה לא יודעים עליה?? מוזר...

הייתי במחלקה פנימית לא במחלקת נשים..

קניתי לי שלושה ספרים מתוך ההמלצות כאן....

2 שמתי בתיק של הלידה ואחד השארתי לי כאן לאחר כך...

אבל סתם אגב אם משהי יודעת איפה יש ספריה בשערי צדק אני הכי אשמח לדעת...

אם כי לא מאמינה שאצטרך יותר מ2 ספרים אבל אולי אם יצא מלא שבת וחג בתוך האשפוז או משהו...

 

לכי תדעי איזה חיידקים יש על זה.
לא הייתי מתקרבת לזה. ובטח לא לקרב לתינוק בן יומו..

🙈🙊

אם זה לא עושה לך צרבת-תאכלי בתיאבון

מה שכן אם זה ממש חריף שיכול לגרום לזירוז עיכול זה יכול לזרז לידה

אז תוכלי במידה

תשמעי אין לי מושג איך לפרש את זה אבל זה מה שמצאתי כתוב בספר גפן פוריה ( כתוב גם בהנקה)

אישית שמעתי פעם שדברים משתנים ולא הכל כמו פעם

מה אני אישית עושה?
אוכלת😁 מנסה כמה שפחות אבל לא יכולה לא לאכול בכלל

אסור חריף אסור חומוס אסור אסור אסור בסוף לא ישאר לנו מה לאכול

מצד אחד אסור חריף מצד שני אם לאמא מתחשק משהו חייבים לתת לה לאכול...

גם אני התחלתי לאכול מטבוחה חריפה בהריון האחרון..

אני משוגעת על מטבוחה ביתית חריפה ועסיסית!!

בא לי לאטום אוזניים ולא לשמוע יותר על דברים שאסור לאכול.
זה מתסכל לאכול עם מצפון, מעדיפה לאכול בלי מצפון

ממש ככה

גם ככה כל התופעות של ההריון אז לפחות לאכול מה שאנחנו אוהבות...

הרגשתי ממש ילדה טובה. כמעט.
זה היה נראה ככה:
היא: לא לשתות אלכוהול.
אני: בעעעע לא סובלת.
היא: לא לעשן
אני: בעעעעעע ח"ו
היא: לא לאכול בשר ודג נאים
אני : בעעעעעע.
היא: ולקחת פרנטל
אני: בעעעעעעע

אני התחלתי רק בגלל שחיפשתי תחליף לחציל..

בהריון? 🤔 🤔

חחח אז הכי קרוב היה המטבוחה

גמלי חציל עושה רע

הוא התחיל ב27.8 את הגן והגננת הלחיצה אותי

תכנסי לקישור ששמתי ותראי מה רשמתי שהיא אמרה

ספורים

זה ממש נורמלי למסגרת ראשונה ועוד כזו שיש בה הרבה ילדים 

 

ממליצה לך לתת לו פרחי באך אם אין לך איפה להתאים אישית תתני רסקיו

 

ואת תשמרי על ביטחון הילד מרגיש שגם את לחוצה ודואגת וזה משפיה גם עליו פשוט תגידי לעצמך שזה נורמלי וזה יעבור לו

זה תקופה שלחוצה לי מאוד גם הגן שלו גם התינוקת ובמיוחד ההריון הלא מתוכנן שמשבית אותי וסוחט לי את המיץ..מרגישה שאני משתגעת כאילו הכל נפל עליי בבת אחת...

ותודה! אני אבדוק על הפרחי באך

פתאום מיליון ילדים, רעש ובאלגן, טבעי שיהיה לו קשה.
תשדרי לו ביטחון בעוצמות שלו ובזה שהוא הולך למקום טוב. אל תראי לו שזה גורם לך להיות מאןד עצובה ולדאוג.
זה קשה כי אני חושבת שמה שהיא אמרה לך ממש לא בסדר, היא גננת מנוסה או חדשה?
אם יש לך אפשרות, הייתי מנסה להוציא אותו מוקדם, אפילו עם בייביסיטר בהתחלה כדי שההסתגלות תהיה קלה יותר.
ומבררת על הגננת עם עוד הורים שהילדים שלהם היו אצלם בעבר.
אין לכם באזור גן עם פחות ילדים?

ביררנו המון לפני שהכנסנו אותו

היא בעקרון כן אמרה לחכות אבל ממנה היה נשמע שזה ממש מוקצן ההתנהגות שלו ... שמשהו לא נראה לה בסדר
היא כן אמרה לחכות לאחרי החגים אבל ממה שהיא אמרה היה נראה כאילו היא בטוחה שיש משהו

תשמעי הוא גם ביישן גם רגיש גם היה בבית...
אבל עם כל זה שאמרתי לה את זה היא הבינה ואמרה שיכול להיות שזה הסתגלות אבל גם הגיוני לה שאולי צריך לפנות לאנשי מקצוע...היא אמרה שתבדוק אצלו עוד כמה דברים במשך הזמן

כנראה היא פשוט לא יודעת עליו כלום
הוא לא מדבר בגן לא מבצע הוראות כמו שצריך ( לפי מה שהיא אמרה) וכאלה
לדוגמא היא אמרה שהיא אמרה לו בוא תאכל את החצי השני של הפיתה ובמקום להגיד לה ״אני לא רעב או אכלתי״ הוא פשוט פרץ בבכי....

לא מתקשר לא משחק עם אף אחד , ממש סגור בעצמו ...

זה לא אילמות סלקטיבית?

ובאזור פה לא ידוע לי שיש גנים עם פחות ילדים אבל אני אברר ואם זה יהיה לו יותר טוב נחשוב להעביר לשם...

מסכנים... איזה קשה להם בטח...

והגננת

גם לו קשה.. לא כל-כך הבנתי

וזה הביטוי לאמא ולגננת קשה עם הצורת ביטוי

יש ילדים מאוד רגישים שאפילו קושי הסתגלות קטן יכול להתבטא אצלם בקיצוניות

 

תודה...

אחרי לפחות חודשיים עם עוד כמה תנאים נלווים.

כל כך טבעי התגובות שלו שאני לא מבינה על מה הסערה

אמרה שלדעתה יהיה צריך לפנות לאנשי מקצוע...

אולי היא לא נתקלה עם מצב כזה עדיין

אותי זה הלחיץ

סך הכל כמה ימים בגן.

תהיי רגועה, הכל יהיה בסדר.

תתני לו עוד כמה ימים ותראי שיפור בעז"ה

אני גם מכניסה בגיל 3 לגן.
וגם אצלנו לקח המון זמן להתסגל.
אני לא יודעת מה הגננת רוצה ממנו.
קחי את הזמן. תהיי רגועה.

השנה זה פעם ראשונה שאין לנו הסתגלות (הוא מכיר את הגן מאחותו..).

תודה אני אנסה להירגע באמת
מקווה שיסתגל בסוף ויאהב ללכת..

אז זה ידליק נורות אדומות לגבי הגן. לא לגביו.
הוא ילד. ומותר לו שייקח לו זמן.

האמת שכבר ראיתי שהוא אומר שהוא אוהב את שתי הסייעות ושאני שואלת אותו ואת הגננת?
אז הוא אומר ״ אממ נראלי שאותה לא״ אולי הוא מפחד שתכעס עליו שהוא רואה שיש ילדים שהיא אומרת להם ״ אני לא מרשה״ וכאלה

נעקוב ונראה למזלי הוא מתבטא ומספר לי מה הגננת עושה בגן ומה קרה..

אולי הוא רגיל לסגנון דיבור עדין יותר?

הקול שלה לא הכי עדין

( שאני חושבת על זה גם מחמותי הוא היה נרתע בגלל הקול...)

יכול להיות מאוד

אין לי רעיון איך..

כמו שהתרגל עם חמותי....

ואולי לשחק במשחקי קולות.
ולעשות קולות מפחידים. קולות צוחקים. קולות בוכים. קולות אוהבים וכו'..

ננסה....
ממש תודה!!!

והגננת הכי אוהבת אותם

מכניסה בגיל 3 לגן.
ילד שלא מכיר את הגן ואת הילדים- לגיטימי שתהיה לו הסתגלות קשה.
יש ילדים מופנמים שקשה להם יותר להתבטא, בעיקר כלפי אנשים לא מוכרים (גננת, חברים) ובכי זה התנהגות מאוד נורמלית במקרה כזה.
חשוב מאוד שתסמכי על האינסטינקטים האימהיים שלך. אם את מרגישה שהבן מגיב נורמלי- אל תלחצי ממה שאומרים.
גם אם הגננת מנוסה- את הילד שלך את מכירה יותר טוב, ואת יודעת שבשבילו זה נורמלי. אל תילחצי ממנה. כשהיא תראה שאת בטוחה בעצמך- היא תקבל את זה.

הקטן שלי נכנס לגן חדש אחרי שעברנו דירה, וגם היה לו מאוד מאוד קשה. בימים הראשונים נשארתי איתו בגן בבוקר עד תחילת המפגש. הוא שיחק ואני ישבתי באזור אבל לא ממש לידו. כשילד הציק לו או חטף לו והוא בא אלי בוכה- אמרתי לו שצריך להגיד לגננת. ליוויתי אותו אליה והוא אמר לה מה קרה והיא התערבה. ככה היה לו ביטחון והוא למד לגשת אליה במקרים של קושי.

להשאר איתי כמה ימים..

וכן הוא מאוד מופנם...
וכל הכבוד לכן שאתן נשארות עם הילד עד גיל 3 !! זה ממש היה לי קשה ולא נראלי שאעשה את זה עם הילדים הבאים....

הילד שלי עשה פיפי ביום הסתגלות 7 פעמים פספס ברח לו בכל מיני מקומות כולל על הסייעת!! ועל מצעים של אחרים. וזה ילד שהגמילה הלכה לו יפה מאוד. תחזקי אותו. אני נשארת עם שלי קצת בגן בבוקר יושבים מקשקשים צוחקים אומרת שלום לילדים אחרים. תנסי את זה. מחזקת אותך זה הסתגלות קשה.
חבקי אותו חזק.

ככ הייתי רוצה לנסות אבל אני לא לוקחת או לגן בעלי לוקח ( אני במצב לא טוב לא יכולה לצאת ממש מושבתת במיוחד בבקרים אחרי לילה של הקאות...)
אוף אני מרגישה שאני לא יכולה לתת לבן שלי מה שהוא צריך...😞

אני אנסה כמה שיותר לחזק אותו כמה שאני יכולה

תודה!!

מה זה משנה העיקר שיתנו לו בטחון בגן. אל תשליכי את זה עלייך ועל כמה את נותנת לו אל תפלי לרגשות אשם. ואם את במקרה מרגישה טוב תלכי.
נשמע שהוא חכם ורגיש וקחו את הזמן

הוא היום התחיל צהרון ובצהרון הגננת זאת הסייעת של הבוקר( שהוא ממש אוהב) והוא אכל שם והיה אורז שהוא ממש אוהב ושאלתי אותו ״ רצית עוד״ הוא ענה ״כן״ ואז שאלתי אותו ״אז מה עשית?!״ והלב פועם על 140 שאולי הוא שתק ונשאר רעב... ואז הוא אמר ״ביקשתי מהגננת עוד אורז והיא הביאה לי״ 😶 הוא ביקש.... הוא דיבר איתה ואיי איך זה מרגיע אותי...

אני יודעת שהדרך עוד ארוכה אבל הדברים האלה בשבילי הם ניצני שמחה ונחת כאלה.....

תודה גם לכולכן על העצות אין לכן מושג איך אתן עוזרות לי

תודה❤️

באמת שזה מרגיע!
שמחה בשבילך שיש לו דמות שהוא כן מתחבר אליה בגן.
מצטרפת לכל הדעות התומכות, נשמע לי ממש נורמלי מה שעובר עליו והתגובות שלו... נשמע שהוא פשוט לא כל כך מתחבר לגננת ואולי קצת מפחד ממנה. בעזרת ה' הוא יתרגל אליה עם הזמן והכל יהיה בסדר.
בהצלחה!

אולי תנסי לכוון אותו, שכשהוא צריך משהו בגן,

שיפנה אל הסייעת הזאת.

ובהמשך הוא יתרגל גם לגננת.

אילמות סלקטיבית חלילה ודאי אין כאן. 

כל כך חבל שהגננת סתם מלחיצה.

 

גם אצלנו אחד הילדים התחבר לסייעת ולא לגננת. ביום החופשי של הסייעת הוא קבוע היה נשאר בבית..

 

וכשהוא היה בגן אחר, וסה"כ זרם עם הגננת, בשבועות של החזרות למסיבת חנוכה הוא נכנס למצוקה בגלל הלחץ שלה.

נתנו לתחושות שלו לגיטימציה, ואמרנו שעד חנוכה שיהיה חבר של הסייעת  

והלחיצה גם אותי

מזל שהסייעת היא הגננת בצהרון
ו-@כן אני
כיוונתי אותו שבאמת יפנה אליה והוא היה נראה יותר רגוע....

האמת שכשהוא מספר לי הוא כן מספר שרץ בחצר עם ילדים ושיחק איתם.. ובדר״כ הוא לא משקר...
והיום יצא מהבית קצת יותר בקלות



האמת שהוא טיפוס כזה שמתרכז במשהו אז אוהב לשחק לבד ככה הוא התרגל כי היה בבית

כנראה שזה נראה להם מוזר בגן

תודה לכולכן ממש הרגעתן ❤️

יש סיכוי שאת הבטא עשית מאוד מוקדם ועכשיו את בשבוע 6 ואז לא כל אולטרסאונד יכול לראות תלוי באיכות
בשורות טובות

והוא הסתכל ממש דקה. בלי יותר מדי.

בכל מקרה תחזרי עוד שבוע וחצי בערך ותראי

גם אני מרגישה שנתפסת לי הבטן כשמרימה את הקטן, או מרגישה לחץ כזה, ואחר כך זה מיד עובר.
וגם לפעמים אחרי אוכל הבטן כואבת.
נשמע לי נורמלי

ככה גילו לי

והנפיחות שאת מתארת היא אחד התסמינים של קיבה חומצית

הריון זאת לא מחלה אבל בהחלט יש שינויים במערכות שבבטן ויכול לגרום לכאבים.וגם שינויים בחילוף חומרים.

את צריכה לנסות לראות מה יותר טוב לך.

אצלי ספציפית מחסור בויטמינים (B12), או סוגים מסויימים של ויטמינים גם גרמו לכאבים חזקים.

תעקבי לראות שזה לא צירים.

אם האמא לא אוהבת את השם זה מאוד בעייתי כדאי להתיעץ עם רב ...אפשר לשנות שם בכל גיל בטח לפני גיל שנה
אפשר גם להוסיף שם או למצוא שם חיבה שאת כן מתחברת אליו

נבחר תחת לחץ שלפני הברית

בכל מקרה שהבושה מהסביבה לא תמנע ממכם

אל תגידי לבעלך שאת רוצה לשנות אלא תספרי לו על התחושות שלך ותגידי לו שהיית רוצה להתיעץ עם רב בנושא
כדי להרגיש יותר טוב

אני קראתי לשני ילדי בשמות שבחיים לא הייתי חולמת שאקרא בהם אבל בעלי מאוד רצה ורציתי לשמח אותו והסכמתי...לא הראתי לו מעולם שאיני שלמה עם השמות האלה...אבל אני מסתכלת על מה שחשוב באמת- העיקר שיהיו בריאים ושיהיו ילדים טובים וצדיקים בעז"ה..

אמא שלי סיפרה לי פעם שאת השם של אחד האחים שלי היא ממש לא אהבה.

אבא שלי מאוד רצה את השם והיא הסכימה בשבילו, ולקח לה תקופה ארוכה מאוד (לפחות כמה חודשים) להתרגל לשם.

היום היא אוהבת אותו לפחות כמו כל הילדים האחרים  (כבר בן שלושים!!)

שם שמאוד אהבתי, אבל לדעתי לא התאים לה. איך שבחרנו הייתה לי צביטה בלב שאנחנו "מבזבזים" את השם הזה. גם כמה חודשים אחרי זה עדיין הפריע לי.
נראלי זה פשוט עובר מתישהו... ואם לא, תתייעצו עם רב...

בעלי מאוד אהב ורצה אותו.. לי לא התחבר אבל גם שום דבר אחר לא התחבר (חוץ מזה אחד שממש התאים לו אבל לא רציתי..)
עכשיו אני פשוט רגילה אל השם.. לא מתייחסת לזה יותר מידי..

ושנה וחצי כמעט לקח לי לא להתבאס כשקראתי לו. עד היום משתמשת בעיקר בשמות חיבה..
קראנו ככה כי זה השם היחיד שהסכמנו עליו פעם (בהריון הקודם), לפני הברית לא רציתי אותו אבל בעלי אמר שמתאים לרוח התקופה ואיכשהו הסתדר לי
היום משתדלת לתת לזה פחות מקום.. למרות שלפעמים מפריע במיוחד שזה שם נפוץ ויוניסקס (,לא רציתי!!!!!)

גם השם שבירתי נפוץ ויוניסקס ואני מאוד מתבאסת עליו... בעלי לא מוכן להחליף לצערי !
5 חודשים מנסה להתחבר ולא הולך. אני מבינה שאצלך לא עבר סופית

היום כבר אף אחד לא מדבר על זה (הוא בן 7) וזה הדבר החכם ביותר שעשיתי !! גם בעלי לא הסכים לשמוע על זה בהתחלה. אבל כשראה כמה העניין מעציב אותי עשה שאלת רב אם את רוצה אתן לך את שם הרב בפרטי . רב מוכר מאוד ! והרב היה בעד לשנות. השם גם היה יוניסקס אבל קוראים בשם הזה ליותר בנות מבנים

לא התחברת לשם?
ניסית להתרגל ולא הצלחת, לכן רק בגיל שנה החלפת? ואם אפשר לשאול בתעודת לידה מופיע השם הקודם?

לא היה לנו שם עד היום של הברית היה לי החלמה קשה ממש ולא היה לי פנאי לחשוב על זה ורציתי כל ההריון שם שבעלי לא רצה בסוף ביום של הברית בחרנו בלחץ שם וכבר לאחר הברית הרגשתי שעשיתי טעות. ניסיתי למצוא שמות חיבה וקיצורים וניסיתי מלא זמן להתחבר לשם ולא הצלחתי. זה היה מתסכל ממש!! ובעלי טען שאסור לשנות שם ואחרי הרבה לחץ מצידי עשה שאלת רב ואז בברכת הרב עשינוי שינוי שם. בחרתי שם מדהים ולאחר כמה שנים אני יכולה להגיד לך שזאת הייתה בחירה נכונה והשם ממש מתאים לאופי של הילד!!! לגבי הת ז פדיחה להגיד אבל למזלי לא רשמנו אותו בכלל במשרד הפנים עד שהיה בן שנה וכבר היה עם השם החדש.. כל פעם שרצינו לפנות למשרד הפנים זה התעכב בגלל מלא סיבות. נראה לי שזה פשוט היה השגחה פרטית

איזה מזל שלא רשמת במשרד הפנים
אני שמחה שאת מרוצה בסופו של דבר.
האם היו אחים גדולים? הם התרגלו לשם החדש?

היי יקרה,
מבינה מאוד את ההרגשה שלך.
גם אנחנו קראנו על שם סבא וזה היה שם כבד מאוד. היה לנו ברור שנקרא כך וזה לא היה תחת לחץ או משהו.. אבל כשעובר זמן של חודש חודשיים פתאום אתה קולט איזה שם כבד בחרת.. והתגובות של החברה לא מוסיפות לזה.. וכן, כמו שאת מתארת הייתה תחושה שאולי זה לא היה נכון.
מצד שני, ידעתי שזו זכות עבורו להקרא על שם הסבא שהיה עבורנו דמות מופת..
אני מאמינה שבחירת שם זה משהו אלוקי, גם אם ההורים היו בהיסח הדעת ולא היה להם יותר מידי כוונת , לא סתם זה השם שקראו. ואז לאט עם הזמן אני רואה איך הילד מופיע בשם, איך זה ככ מדוייק השם שבחרנו לו.. ועדיין מידי פעם אני טיפה מתביישת בשם הזה (פעם מישהי אמרה לי- שתהיו בריאים, איזה שם נתתם לו).
אבל בעומק מאמינה ששם זה הרבה יותר צריך שזה נשמע, מצתלצל , מקובל..

אז לעניינך-
אני לא חושבת שבכל מחיר לא מחליפים שם, אבל אני כן חושבת שלא מכל סיבה.
אם יש סיבה מהותית אז וודאי(יש שמות שהם ''לא טובים'' ..)
צריך לשבת ולחשוב מה הסיבה שבגללה אני רוצה לשנות את השם, האם זה סיבה אמיתית, פנימית או ע''פ מה שמקובל בחברה ועוד..

זו דעתי..

בהצלחה עם ההחלטה!

תודה רבה על התגובה.
אחת הסיבות שרוצה להחליף זה כי יש כבר במשפחה המורחבת 3 עם השם הזה וכי הוא נפוץ ולבנים ולבנות

ילד הוא ילד בפני עצמו, הוא יחיה את חייו בלי קשר לבני הדודים שלו.
זה ששם נפוץ או קיים במשפחה- אז מה.
השאלה היא אם את אוהבת את השם עצמו, בלי קשר לסביבה.

כאילו ..הממ..לפני זאת בחירה של ההורעם
אבל אחרי?
להחליף זה אם יש סיבה..או אם התברר שזה שם פחות חיובי.
אבל כי האמא לא מתחברת?
האמת זה השם של הילד
החיים שלו
זה כבר לא 'שלה'
אם הוא לא יאהב זה סיפור אחר.
אבל בעיני להחליף רק כי לא מתחברת זה קצת ערבוב
וכשמתחפרים בזה אז זה הופך להיות עניין גדול
ואם לא- אזז מתרגלים מהר או לאט
וגם אם לא- לא נורא בי לד הבא תקראי בשם שמתחבר אליך
כרגע זה 'השם שלו'


אני אולי נשמעת קשוחה
אבל אני לא
אני מבינה את התחושה
אבל אישית לא הייתי משנה בגלל זה
מרגיש לי כמו להתערב בסדרי בראשית.

אחרי שנתנו את השם
בעיקרון אין להורים שום השפעה על השם
ואני חושבת שברגע שמתחילים לחפור בזה
כן מתחבר לא מתחבר
אין לזה סוף
ומעולם זה כבר לא ישוב להיות מצב רגיל
( לא מדברת על מקרים שמתברר ששם הוא לא טוב וכד')

מהן היא השרירים של הצואר תנסי להניק בתנוחות אחרות אולי

(קפסולות עם מורינגה טחונה)

תודה רבה! מקווה שיעבוד עלי בעז'ה.
אפשר לרכוש בבית מרקחת או רק בית טבע?
יש לך המלצה על חברה מסויימת?

רק תראי שזה טבעי ולא מיצוי או משהו כזה

סליחה על הבורות, מה זה מורינגה?
אפשר לשלב את זה עם חילבה?

והם נותנים את זה לפרות כדי שיתנו הרבה חלב

אפשר 3 קפסולות 3 פעמים ביום

שחילבה מניב יותר תוצאןת.
אפשר לקחת 3 כמוסות 3'פעמים ביום ולרדת בהדרגה כשיש הטבה
בהצלחה

לי גם עוזר לאכול עוגיות קוואקר רק שזה משמין ממש..

חחחח אוטוטו בעזרת השם נספר

אבל כן, גם להורים עדיין לא סיפרנו. 🙊
להורים שלי רציתי לספר אבל זה אומר גם לספר להורים שלו (במקרה שלנו) ולספר להורים שלו= לכל העולם! אז מחכים לסקירה ואז בעז"ה כבר לא יהיה אכפת לי.
ברור לי שאם היה לי ח"ו קשה מאוד והייתי חייבת את התמיכה של אמא שלי הייתי מספרת, ב"ה לא נזקקתי לזה. אז יאללה שתהיה להם הפתעה משמחת לכבוד החגים
ולשאלותייך-
פשוט להשתדל להתנהג טבעי. לא לדבר מילה על הנושא ליד אנשים, לא לעשות פרצופים של "אני מסתירה סוד" לנו זה עבד.

בהריון הזה כבר כל המשפחה יודעים ואני אפילו לא ראיתי דופק ולא יודעת איזה שבוע אני בדיוק..
כבר היו מנחשים אני מקיאה בלי סוף אבל כבר לא היה אכפת לי מה יש לי לעשות?!

בהריונות קודמים אמרתי לאמא שלי ולחברה ממש ממש טובה ברגע שגיליתי ובחודש שלישי סיפרתי לכל השאר...( את מין העובר לא אמרנו וכרגע נראה לי מיותר להתעקש על זה נראלי שהפעם כן נגיד לקרובים)

איך שומרים בבטן- פשוט מנסים להתאפק זה קשה אבל אפשרי אולי אם זה נוח לך להגיד למישהי אחת זה יעזור לך קצת לפרוק את זה שסיפרת למישהי ואת יכולה לדבר איתה על זה....

ב. פשוט להתנהג כרגיל

הבחילות ועייפות הם מנת חלקי וקשה שלא לשים לב כשאני מתארחת שבת שלמה..
פשוט להתארח פחות? או שזה מסגיר יותר?

האמת לא יודעת מה להגיד לך
אם יש לך תירוץ טוב להתארח פחות נגיד ״החלטנו לעשות יותר שבתות בבית ״ אז זה בסדר...
גם הסימטומים האלה ב״ה מקווה שיעברו לך אחרי השליש הראשון...אז יהיה יותר קל

העניין הוא אם כדאי לך להיות בבית תצליחי לתפקד ולהכין שבת...? תבדקי מה עדיף על מה את באמת נחה שאת מתארחת או שזה לוקח ממך כוחות?

אני אישית בתחילת הריון בקושי זזה אבל גם לסוע לא יכולה אז בעלי עושה הכל..

לי אישית הפסיק להפריע שידעו כבר אין לי מה לעשוות😶 אבל הריונות קודמים ניסיתי להסתיר והיה קשה בהריון הראשון אפילו שסיפרנו לחמותי היא אמרה ״ כן כבר ידעתי ראיתי שלא הרגשת טוב״

ההריון האחרון ידעו רק לקראת שישי. ממש דאגתי להסתיר חח

אבל הדעה שלי היא - למה לא לספר?
כמובן שלא צריך לרוץ לספר לכל העולם,
אבל מאוווד הקל עליי לספר לחברה אחת טובה, למנהלת שלי (ככה לא הייתי צריכה להמציא תירוצים בעבודה) ולגבי ההורים שלי ושל בעלי זאת בכלל לא הייתה שאלה.. באותו שבוע שגילינו הם כבר ידעו.
לעוד משהו כמו 3 חברות טובות סיפרתי סביב שבוע 12, ולשאר אחרי הסקירה.
לא רואה שום סיבה להסתיר את זה..

לא יודעת מאיפה היא הביאה את ה32...

כולל פרטני ושהיה.
קחי בחשבון שלמשרת אם יש חישוב שונה מאשר למורות שהם לא אימהות.
כמה שעות כתוב לך בתלוש?

עם השהייה והפרטני..

אבל יכול להיות שגם 23 פרונטלי זה בסדר. כי מוסיפים 9 שהיה ופרטני- יוצא 32

למורה אם מחשיבים כאילו עשתה עוד 2 ש״ש אז במקרה של 23 פרונטלי זה אמור להיחשב ל34 שעות

ממש מבינה אותך!
אני לומדת תוך כדי, הדרך הכי טובה להתחיל ברוגע, להיכנס לכיתה ולחכות בדלת בשקט עד שכל התלמידים עומדים במקום. אם אחרי מספר דקות הם לא עושים זאת אני מרימה מעט את הקול ואומרת שכשמורה נכנסת לכיתה מקבלים פניה במקום ומחכים בשקט להוראות. אח"כ להסביר הייטב את הכללים ואם יש צורך בכל שיעור לחזור על כך מחדש.
אם באמצע שיעור נוצר רעש אני בכללים אומרת שסופרת אחורנית מ3 ל0 בעזרת הידיים. את הספרה 3 אומרת יותר בקול וסופרת אחורנית תוך כדי שעוצמת הקול נחלשת וכשמגיעה לאפס שותקת ומראה 0 ביד וזה מראה שצריך דממה ולעזוב את כל העיסוקים.
עם התמדה זה עוזר.
ותזכרי שזה לוקח זמן, הימים הראשונים די מתישים.
בהצלחה לך

שהיא צודקת בקשר לצהרונים של התמ"ת.
(מעון זה שונה מצהרונים).
אבל אין אצלכם צהרונים של משרד החינוך? אצלנו הכל עבר אליהם..

עם תינוק קטן בבית ועוד ילדים מעליו, משקיעה כמה שאני יכולה בהכנת השיעורים אבל בסוף יוצאת ככ מתוסכלת ומזולזלת שאני פשוט שוקלת לעזוב את המקצוע!! ואני ככ לחוצה שאין לי זמן לשמוע את הילדים שלי ואין לי סבלנות אליהם.

א. שלוש השנים הראשונות הן הכי קשות בהוראה. אח"כ כבר הרבה יותר קל (בהנחה שהמקצוע מתאים לך).

ב. יכול להיות שאת נמצאת בבי"ס שלא מתאים לך. יצא לי להיות במקום שסבלתי בו ממש, לעומת מקום אחר שממש טוב מכל הבחינות.

ג. אל תכנסי עם תלמידים לוויכוחים. תגידי: אצלי בשיעורים... תעבירי שמות למחנכים, דווחי להורים. כשהתלמידים יודעים שאת רצינית הם ישחקו איתך פחות. וגם תתיעצי עם מורים אחרים. יכול להיות שאותם תלמידים בעייתים אצל כל המורים/עם סיפור בעייתי מהבית.

בהצלחה!!

לפעמים פשוט צריך להעביר שמות, אפילו להעניש. במקביל- למצוא דרך להעצים את הטובים - מכתב/מסרון של נחת/ הגרלה/מצטיינים וכו

כל העצות שבעולם לא יועילו אם אם 'אין לך את זה'

תחשבי עם עצמך האם מתאים לך לנהל כיתה? את סמכותית מספיק? יש סיבה שתלמידים יקשיבו לך? אם את חושבת שהתשובה היא שלילית, אז קחי את הרגליים ותברחי

מתנצלת על הקיצוניות, אבל הייתי מורה כמה שנים ולא עבר לי...

ואני עוד יחסית כן הייתי סמכותית והצלחתי לנהל כיתה, מי שלא מתאימה למקצוע זה מתכון לדיכאון ממש

את צודקת מצד שני את קצת מייאשת.
בתחילת הדרך זה עדיין מוקדם כדי לקבוע אם יש לך את זה או לא.
לא לכל מי שהיה קשה בהתחלה- זה היה סימן שאין לה סיכוי בהוראה.
לפעמים לוקח זמן לרכוש מיומנויות של החזקת כיתה. זה לא משהו שלומדים אותו בלימודי ההוראה. צריך להתייעץ הרבה עם מורים מנוסים ובמיוחד כאלו שבצוות ויכולים לשתף במה שנהוג בבית הספר.
לא להתייאש מיד

שגם אם מישהי מאוד סמכותית ומצליחה צריך לבדוק מה זה עושה בפנים
אני עם רוב הכיתות הצלחתי ( ההתחלה הייתה זוועה התחלתי עם כיתה יא😶 התרגלתי והן גם התרגלו ) אחר כך עברתי ליסודי היה לי יותר טוב יש יותר דרכים להחזיק אותן
אבל נפשית עשה לי רע המקצוע ( והחלטתי לעזוב כי גם ככה לא היה לי משהו רציני ואחרי כמה שנים שבאמת ניסיתי להתמודד עם עצמי פשוט לא התאים לי) לעומת זאת מכירה הרבה שכבר ״נטמעו״ במקצוע והתרגלו..

אז קודם חכי ככה זה בהתחלה ואיזה כיתה זאת?יסודי/ תיכון.. בכל גיל יש שוני בדרך שאפשר להשיג משמעת... אשמח לנסות לעזור לך...

ומסכימה עם מי שכתבה שיכול להיות שהביהס לא מתאים.
הייתי 4 שנים בביהס מסוג מסויים ואז עשיתי שינוי די גדול לביהס עם אוכלוסיה אחרת ועכשיו ממש טוב לי.
תזכרי שהם ילדים אף אחד לא עושה לך דווקא
אל תרגישי מאויימת מהם ואל תצאי מהכלים
להתחיל את השיעור, פשוט להתחיל ולא לחכות בלי סוף
סיפור תמיד מעורר הקשבה
סיפור אישי עוד יותר
הצבעה על נושא שמתחבר לחייהם( היום שאלתי אותם אם היו שר החינוך איזה מקצוע היו מוסיפים - כיף להם להביע את דעתם) אחכ חיברתי חנושא השיעור
תביא חידה בסוף השיעור כהכנה לשיעור הבא
או חידה מאתגרת בהתחלה כפתיחה
אם תרצי עזרה בבחירת מתודה מעניינת לפיחת שיעור בנושא מסויים דברי איתי בפרטי
בהצלחה

בשביל להיות זכאים להנחה ובשביל לקבל הנחה מהתמ'ת לצהרון, צריך באמת לפי מה שזכור לי לעבוד 32 שעות שבועיות. העניין הוא שבשנה שעברה שינו קצת את כל הסיפור של הצהרונים, חשבתי שהכל נהיה בפיקוח של משרד החינוך ולא של התמ'ת והמחירים והכללים השתנו. אז לא יודעת על איזה צהרון את מדברת, אם הוא באמת קשור לתמ'ת, כנראה שבשביל לקבל הנחה, תצטרכי לעבוד 32 שעות בשבוע..
בהצלחה!

לפני 3 שנים הייתי בסרט של מספיק שעות כדי לקבל הנחה מהתמת לצהרון (בגלל זה אני יודעת שהקריטריונים שונים בין הנחה למעון והנחה לצהרון) אבל שנה שעברה, לפחות אצלנו שינו את הכללים והכל נהפך להיות בחסות משרד החינוך ועל פי מחירים שהוא קבע לפי אזורי מגורים. ככה הבנתי.. אז כבר אין את עניין של מספר שעות עבודה של האם, זה מסובסד חלקית אבל גם אי אפשר לקבל הנחה.. זה מה שאני יודעת. ממליצה לכל אחת לברר איך זה מתנהל באזור שלה..

לי היה 24 שעות וקיבלתי הנחה.

משהו בתנוחה גורם ללחץ בחוליות עמוד השדרה התחתונות במותניים - שם נמצאים העצבים הראשיים של הרגליים.

כשהלחץ משתחרר, הבעיה נעלמת עד לפעם הבאה.

הייתי מתייעצת עם אורטופד.

ומנסה לשנות תנוחה, לא לקיים יחסים בתנוחה הרגילה כדי לא ליצור לחץ על עמוד השדרה, לראות אם הדבר אכן קשור.

יכול להיות גם עצב שעובר בתוך שריר (סאייטיק בתוך הפיריפורמיס, אצל 50% מהאוכלחסיה עובר ממש בתוך השריר) ואולי שימוש ממושך בשריר הזה מעורר את העצב.... הייתי גם הולכת לאורטופד אולמות פיזיותרפיה תעזור (יכולה לעשות לעצמך בדיקה פשוטה, אם כשאת מתכופפת הכאב באותו צד מתגבר יכול להיות שזה באמת מעמוד השדרה אם לא תחפשי ביוטיוב piriformis test, בישיבה ותראי מה קורה)

מהידע הדי רחב שיש לי לגבי פריצת דיסק, זה לא ממש נשמע לי הכיוון כי לרוב זה יבוא עם כאבים חזקים בגב או ברגל ובישיבה זה לא משתפר, להיפך..
בכל מקרה, אם עדיין הרגל רדומה, זה נחשב תסמין נוירולוגי ולא הייתי מזניחה. לא יודעת מה הגורם אבל ממליצה לבדוק זאת..
רפואה שלמה!

וזהו גם לי כבר קרה ששרירים מסויימים היו ממש תפוסים

כאילו התרגלתי לחיות ככה... אבל פתאום הפחדים אותיאלך לרופא משפחה אשאל אותה לאן לפנות... תודה לכולן!

אין בעיה.

ואל תדאגי, זה יעבור לו..

אז אין שום בעיה. בגיל הזה לפעמים אין להם כוח לקום, כי הם כ"כ קטנים... אז החשש הוא שהם יאכלו פחות מהכמות שצריכים, אבל אם הוא עולה יפה אז אין מה לדאוג.
מה שכן, אם את רוצה שיעשה פערים יותר גדולים בלילה כדאי ביום להאכיל אותו אחרי 3 שעות.

לפעמים הצהבת מרדימה אותם ולפעמים הם קטנים וחלשים ולא עולים מספיק במשקל ואז כדאי כן להעיר אחרי 3 שעות.

כן-

לוודא עליה במשקל

כשלי זה היה-הקפדתי להעיר במשך היום שלא תפתח מרווח של יותר מ-4 שעות, כי הרגשתי שזו ממש הרעבה...

(ישוננית  בגלל צהבת)