פורום הריון ולידה (עמוד 3619)

לא סתם חופשת לידה היא 3 חודשים. באמת חודשיים לא מספיק להתאוששות. וזה שבעלך עושה לא נורא. כל אחד עושה מה שהוא יכול, ומה שלא מספיר מחכה למחר, ואם מחר לא מספיקים אז מחרתיים...
בקשר לתינוק, טוב מאוד שהוא לא כל הזמן על הידיים, לא צריך לפנק סתם,ואחכ לשלם את המחיר של תינוק מפונק שלא נותן להניח אותו. חוץ מזה שאם הוא על הידיים אז הוא לא יכול להתפתח...

רק עדיף לשים על מזרון שטוח וכמה שפחות על טרמפולינה, מבחינה התפתחותית.

את הכי עוזרת לו ככה, כשאת מניחה אותו.
על הידיים שלך כל היום הוא פשוט לא יתפתח!
תני לו ללמוד להרים את הראש, למשש דברים.
אפילו סתם להסתכל מהשטיח על מה שאת עושה.
אל תרחמי עליו. תעזרי לו להתפתח.
אם את מניקה ומרדימה ומחתלת ומקלחת אותו זה כבר המון זמן ידיים ויחס.

ובאמת חודשיים אחרי לידה זה עוד סביר.
לאט לאט ככל שתתני לו לשחק לבד ככה גם יהיה לך יותר זמן לעצמך ולבית.

ההוראות 2 בלילה אמור להשפיע עד לילה למחרת ואפילו יותר
והתופעות לואי של העייפות לא אמורות להמשך כל היום אלא אם כן את לוקחת לאורך היום

הסיבה שלא לקחתי 2 זה כי אני בלי הקאות ואם זה ההשפעה מ1 לא נראלי שיש טעם לקחת עוד אחד הבחילות בהחלט הופחתו העייפות אבל...

לא היה שום השפעה לרעה הבחילות נפסקו ובלילה לםני שינה לקחתי שוב אבל 1 לא שתי כדורים ואז היום שקמתי עד הערב ממש הרגשתי גמורה מעיייפות

וזה גם יכל להשתנות לי היו ימים כאלה וימים כאלה

לא הרגשתי תעייפות אולי עד שהתחיל להשפיע העייפות כבר היה מאוחר לעומת הלילה שכן קמתי ככה. אולי עדיף בצהריים לקחת?

האמת שאני לקחתי בלילה ועיקר העייפות הייתה בבוקר ובלילה בקושי נרדמתי (לא בטוחה שזה קשור לדקלקטין)

את יכולה להכניס אצבע עמוק איפה שכואב ולהוציא, אם הבטן חוזרת מיד למקום זה כנראה לא אפנדיציט. אם היא חוזרת יותר באיטיות אז יש חשש

לא כאב לי בשום מקום היה לי הרגשה של מחנק.
רק כשהרופא כופף לי את רגל ימין חשבתי שאני משתגעת מכאבים. אחרי הניתוח הבנתי כמה מזל היה לי שבפוקס גילו את זה ברוך ה'. רופא אחר אמר לי שבמצב של דלקת בתוספתן אי אפשר לדלג על רגל ימין בגלל הכאבים. בכל אופן להיבדק על ידי רופא.

שמעתי שיש גם מקרים שזה בשמאל.

אצל כל אחד הכאבים באים בצורה קצת שונה כנראה.
שני אחים שלו עברו את זה, אחד לא יכל בקושי ללכת, והשני היו כאבי תופת שבאים והולכים במשך תקופה.

גם דלקת בדרכי השתן יכולה לגרום לכאבים חזקים בצד.

נסי שיטות שונות נגד גזים, יתכן אחת מהן תעזור לך, אני מתכוונת לתה קמומיל, קימל וכיו"ב.

חוץ מזה, עשי דברים משפרי עיכול:

תקפידי לא לשתות חצי שעה לפני, בזמן וחצי שעה אחרי האוכל,

תאכלי פירות ואבטיח בהפרש של לפחות רבע שעה מהאוכל,

תאכלי מלון אך ורק כארוחה נפרדת,

תאכלי 4-6 ארוחות קטנות במקום 3 גדולות

ואם זה לא יספיק - תשקלי ליטול פרוביוטיק ו/או אנזימי עיכול אחרי כל ארוחה.

אם קיבלת זריקה רק להשראת ביוץ ולא לתמיכה (שאת זה מקבלים שופ יע אחרי הביוץ) אז בדיקת דם שבועיים אחרי ביות תיתן לך תשובה אמינה

הזריקה מעלה את רמות ההורמון למשך לפחות שבוע
אם עברו שבועיים מהביוץ/זריקה בדיקה ביתית היא אמינה

את הזריקה קיבלתי בראשון בערב
הרגשתי את הביוץ אחרי 36 שעות והכל בסדר
מאתמול כואב לי בשחלות
לא כאב חזק אבל מורגש
בעיקר בצד של הביוץ
אבל שניהם רגישות

קשור לזריקה? משהי יודעת אם זה ככה בדכ?

כל עוד זה לא כאב חזק מאוד אין מה לחשוש לענ"ד... בשורות טובות.

צריך להיות במודעות לזה שעלול להיות גירוי יתר,
ולשים לב לערבים חריגים...

היא כותבת שכמה ימים אחרי ביוץ כואב לה. זה מוזר קצת

לאחר השאיבה וגם לאחר ההחזרה.

יחסים בזמן מאוד מסויים.
ומה זה גירוי יתר?

גירוי יתר זה אחרי שמבינים הורמונים שמכירים את השחלות,
אם הביאו לך רק אוביטרל לא אמור להיות גירוי יתר

לך ולבייבי הדבר באחרון שצריך לחשוב עליו זה הקלוריות

תנסי לאכול בריא כשיסתיימו הבחילות

דבר שני אולי תנסי דיקלקלטין עזר לי גם לבחילות וגם לתחושת הגועל

תנסי לעשות שייק..
הבעיה בגלידה זה שהיא לא יושבת בבטן יותר מידי וקיבה ריקה זה צתכון לבחילות. זה כל הזמן לחשוב מה עוד אפשר להכניס..

הבעיה היא שאוכל שאני מכינה מגעיל אותי, אני יכולה לבקש מאחותי שתכין לי, אבל היא ישר תבין, ופחות בא לי.

נחשוב על פיתרון...

אבטיח ואננס ותותים וכל דבר שהיה קר ומתוק
לא אכלתי כלום חוץ מזה... לא יכלתי
אכלתי כמויות מזה ולא עליתי גרם במשקל

אם ממש חשוב לך , תמצאי מישהי שאת מרגישה איתה בנח ותשתפי, אין איסור לספר על הריון למישהי שיכולה לתמוך בך.
לגבי אוכל- לי עזר מאוד לשתות סודה לימון קרה. ולאכול גבינה או יוגורט( קר ודומה לגלידה במרקם).
ואם ממש בא לך גלידה, אולי תקני גלידה דיאט?

הנה, סיפרתי לכן 

 

להורים לקראת סוף רביעי

אחותי התקשרה לספר לי על עצמה, ואז סיפרתי לה גם עלי, והתברר שאני מתקדמת ממנה בחודש.

היום השתניתי, הלב ממש רוצה לספר להורים, אבל השכל עוצר בעדו.

אף פעם לא הבנתי את העניין הזה, למה לא לספר להורים?

ואני לא אוהבת את כל שאלות הדאגה..

כשאנחנו לא מספרים אנחנו במן מטח כזה.. מה יחשבו מה יגידו.. זה גורם לנו להרגיש שהזמן עובר לאט יותר.. כשאנחנו מספרים יש תחושת הקלה ופתאום רץ..

בבקשה פני אלי מהניק שלך.

ובבקשה כל מי שרואה את ההודעה הנ"ל
לא לתת את הסיסמא של האנונימי לכל אחת שרוצה.
בבקשה להפנות אלי, תודה.

מקוה.נט - אתר המקואות והטהרה

שמעתי על הרמבם שהוא אחלה ואפשר להגיע פשוט עם וויז למקווה ברחוב הרמבם

תגידו בדכ יש במקוה חלוק ומגבת? או שצריך להביא איתי?

מגבות בד"כ יש
על חלוקים לא שמעתי...
שווה תמיד להתקשר ולברר לפני

כמובן בתוספת תשלום

מבינה אותך ממש!!!
ההמתנה משגעת ממש.. בעה מקווה בשבילך שיגיעו תשובות חיוביות!

בעז"ה!!

איחור במחזור קורה הרבה מסטרס או תקופה לא קלה.

לי היו איחורים ממש ממש ארוכים (100+)

רפלקסולוגיה יכולה לעזור מאוד.

בדיוק באותו מצב, מחר שבוע 7..

נראה לי בעלי יבוא איתי... מרגש מאוד את שתינו!

לראות את היצירה המשותפת שלכם מתהווה. מאד מרגש. אם את לא רוצה מכל מיני סיבוצ- לדעתי זו זכותך. מניחה שיהיו שיגידו שזכותו לבוא בכל מקרה אם הוא רוצה

משבוע 6 כבר ניתן לראות דופק אך זה תלוי בגוף של האשה מקום הרחם ובאיכול המכשיר אז לא להלחץ אם לא רואים

לגבי הבעל 

הרופאים אוהבים לעשות את האו"ס הראשון וגינלי אז תחשבי אם זה יהיה לך נוח שהוא יהיה שם (אפשר לבקש גם או"ס בטני)

שיהיה בשעה טובה!

בדר"כ אפשר למצוא מקום שהוא יעמוד בלי לראות אותך.
אני ממש בעד שיבוא איתך. זה של שניכם ומאד מרגש!

אחרי שבוע והיה.בשורות טובות לכן.

אז אמרתי לבעלי שהוא בא... גם אם הוא לא רוצה הוא רצה בלי קשר.. זה ממש מדהים לראות את פלא הבריאה הזה!

תרשמי לפורטל יולדת.

 אני נרשמתי, ומרגש מאוד לקבל כל שבוע עידכון מה בדיוק התקדם והתפתח...

מעקב הריון ב SMS - פורטל יולדת

הוא כנראה יבוא איתי.
מקווה שימצא חניה ;)
ושנתבשר בשורות טובות אמן!

איזה שבוע את?

הרפייה=צירים
את רוצה ללדת
תרפי תרפי את המחשבות את הלחץ של מה יהיה
ה' איתך
ה' שומר עליך ויודע מתיי בדיוק התינוק הזה אמור לצאת

תנסי בזמן של עד הלידה
להנות מלא
כל מה שעושה לך כיף תעשי
בלי מחשבות של מה מי מו

המלצה שלי שהעיפה אותי מספר פעמים לחדר לידה
לעשות הליכה מהירה של שעה
ואז להכין לעצמך אמבטיה מפנקת וחמימה
וכולך רפויה רפויה

שיהיה בקלות ובשמחה ובידיים מלאות
תינוק בריא !
ואמא בריאה!

לנסות שוב אחרי יום יומיים

סתם צירים לא סדירים

היה ב"ה מעולה!
תודה על המקום לפרוק

לק"י

מה ילדת?
ובאיזה שבוע בסוף?

לק"י

הגדול נולד ב41+3 או 4...
הקטנה לפני.

חווית לידה מתקנת ברמות..

אחרי לידה מזעזעת

אני מוצאת את עצמי יותר ויותר משתוקקת להריון ועם זה לא יכולה לחשוב על לידה...

זה מובן את עברת טראומה 

 ויש גם אפשרות לעיבוד לידה 

זה ממש משחרר

בסוף כולם יוצאים..
הרבה נחת!

גידול קל ובנחת

תגדלו אותו בנחת

כמו שאומרת אמא שלי: אין הרת עולם....

המון מזל טוב!! והרבה נחת יהודית

כנראה היה לך ביוץ קצת מאוחר זה ממש רגיל תבקשי בדיקות דם ושתן כלליות להריון ולרופא לאולטרסאונד לשבוע 8
בשורות טובות

למה שלא תמתיני בנחת לתור אצל הרופא נשים שלך?

 

 

ללכת לאולטרסאונד ראשון בשבוע 8-9.. כי אם לא יראו מה שרוצים במילא תצטרכי לחזור..
ותקבעי מראש את התורים שלך לרופאת נשים כי זה סרט ! ולדעתי לכי רק לרופא הנשים שלך

ובאולטרסאונד הבא הכל היה בסדר.
בהצלחה (:

ולא נרשם נזק..
(בהריון של הגדולה לקחתי והיא נולדה עם בעיה כלשהי, בקטן לא לקחתי בכלל והוא בריא)

יש הוראה חדשה כזו? תמיד לקחתי רק פרנטל( מכיל חומצה פולית).

37+6

מ37 זה בסדר אין לך מה להילחץ...
והנקתי מהיום השני בערך (עד גיל שנתיים) ....

אפשר להניק ישר שמביאים לך אותו ...

(לא ניתוח, לידה ספונטאנית)
והתינוק התנהג רגיל לגמרי. נשם בעצמו, ינק יפה וכו'.
אולי זה גם פונקציה של משקל, אבל רפואית זה כבר נחשב בסדר.
הדבר הבעייתי היחידי אצלו היה סוכר נמוך מיד אחרי הלידה, שזה אופייני לפגים.
אבל הסתדר עם ההאכלות (לא היינו צריכים להוסיף סוכר אחר כך)

אצלנו הסוכר לא היה ממש נמוך אלא גבולי
אבל הוא נולד גדול יחסית - 3.050 בשבוע 36+2

לפעמים בכזה מצב התינוק ממש לא בשל.

שמעתי בבית החולים שיש היום מחקרים שאם לא מתפתחת לידה לפני שבוע 38 + 3 אם לא חייבים הם לא יעשו כלום בשביל לזרז.

אבל בתכלס שאלתי אחות בתינוקיה, והיא אמרה לי שזה די נדיר שיש בעיות של בשלות, למרות שכן קורה אבל יותר בגלל שבניתוח אין סחיטה של הריאות ולא בגלל בשלות.

בזירוז בגלל בעיה רפואית שלה.

הילד היה עשרה ימים בפגייה!

כנראה היה ביוץ מאוחר.

התינוקות נולדו קטנות במשקל... אבל נשמו מצוין ינקו מצוין ב"ה... לאחת היה קשה לתפוס ונעזרתי בהמשך בפטמת סיליקון.

בזירוז ב36+5. ב"ה נשם מצוין (קיבלתי בחודש שמיני זריקה להבשלת ריאות, לא יודעת אם קשור).
לגבי הנקה- זה גם פונקציה של המשקל. שלי ינק מצוין (ועוד עם לשון לגמרי קשורה, ממש פלא שלי), הקושי היה לא בתפיסה וכד' אלא בזה שהיה ישנוני (כמו הרבה תינוקות שנולדים קטנים), כלומר הייתי צריכה להעיר אותו לפני ותוך כדי ההנקות. זה היה מאתגר, לדעתי בעיקר כי לא ידעתי לצפות לזה. אבל ב"ה מהר מאוד זה היה מאחורינו והוא יונק מצוין בלי עין הרע.
רק בריאות!

פעם שעברה זה היה ב38 פלוס משהו והיה בסדר גמור
אבל עכשיו זה יצא לי בלאגן עם ראש השנה... איזה סיוט. אוף.
יש לי פגישה ביום ראשון עם הרופא לשקול הכל ולקבוע תאריך ואני בלחץ. די התעלמתי מזה שזה מגיע עד עכשיו..
מה איתך? בחרת רופא?
בהצלחה!!

אני כנראה בעין כרם
מתה מפחד ומנסה לא לחשוב על זה
פעם שעברה ניסיתי רסקיו וזה לא עשה שום כלום :/

ופתאם נכנסתי לפחדים, מהצהרים לא מפסיקה לחשוב על זה....

ממש קשה עם הידיעה של התאריך והספירה לאחור.

ביקשת תפרים נמסים? הבנתי שזה מקל מאד על ההחלמה

והרופא הלחיץ אותי שהוא לא ממליץ על תפרים נמסים, כי אם יש זיהום זה מסובך לפתוח....
אני צריכה להמשיך לברר על זה.
בינתיים כל מי ששאלתי שעשתה תפרים נמסים אמרה שההחלמה היתה הרבה יותר קלה...

בחיים לא שמעתי שפותחים. ה ישמור
מצב שמגיעים לפתוח נשמע לי הזוי לא לעשות בגללו זה מצב חירום מטורף בכח
עברתי שלוש ניתוחים ומעולם לא שמעתי שעלולים להגיע לאופציה הזו
ואת הרחם בכל מקרה תופרים בתפרים, נשמע לי ממש מוזר שרופא יאמר כזה דבר
אעדכן אותך בראשון מה אמר הרופא שלי

תינוקת מפותחת לגמרי מבחינת נשימה ומבחינת יניקה

היה לה איזה קטע של השתנקות באוכל

אבל בפגיה אמרו שזה בדרך כלל לתינוקות שנולדו לפני 36

ואם את אמורה ללדת ב37 מן הסתם הכל יהיה אצלך אפילו בשל ומוכן יותר.

 

ובאמת היו קשיים בהנקה בגלל הקטנות וחוסר בשלות (ישנוניות ולא היה כוח לינוק בהתחלה, שהשפיע על ההמשך..). מציינת שהוא היה גם קטן במיוחד אז אולי גם זה השפיע..
כותבת לך את זה כדי שתתכונני שיכול להיות שגם זה יקרה. ואם כן אז גם לא נורא. כל תינוק בקצב שלו.

נראלי זה תחושות אחרות לגמרי כשיודעים מתי אמורים ללדת בדיוק! ממש בהצלחה גדולה ושהכל יעבור בשלום שמחה וידיים מלאות!

היה בסדר גמור. לא הרגשתי הבדל מ40. עכשיו קבעתי ל 38+1, בתקווה שישאר עד שם.
ותפרים/סיכות- יש לי נטיה לזיהום אז המליצו על סיכות, כי במקרה של זיהום בצלקת פותחים רק חלקית ומנקזים, ועם תפאים חייבים להוריד הכל.

קונים בכל בית מרקחת לוקחים לבית חולים ושוטפים כל הזמן את איזור הצלקת עם זה. אני הקפדתי על זה מהניתוח הראשון ובה צלקות שהחלימו נהדר בלי רמז לזיהום

השאלה מה הסיכוי לזהום?, זה משהו שכיח?, אולי הסיכות מתכת מעלות את הסיכוי לזהום?

אבל ההורדה של זה לא היתה נוראית כמו שפחדתי..

אני עשיתי היום בצהריים וזכרתי מההריון השני שהיה לי גם ממש כואב,באמת לוקח לזה בערך יום יומיים עד שעובר לגמרי,אבל כן יש הקלה אחרי יום אם אני זוכרת נכון..מקוה לפחות
יש כאלה שלא כואב להן,או כואב ממש טיפה בהתחלה וזהו,אבל אם עדיין כואב לך,כנראה שיקח לזה יום יומיים לעבור.

אולי יעזור שתשתדלי לא לאמץ בכח את היד,אני עכשיו כמעט לא מרגישה בגלל שמיד שמרתי לא לאמץ אותה או להזיז יותר מידי,אם אני זוכרת נכון אחר כך זה עובר לכאוב רק במגע במקום עד שעובר לגמרי אחרי יומיים בערך.

חשבתי שדווקא אם אזיז- זה יעבור יותר מהר.
אז אנסה לא להזיז, עד כמה שאפשר עם חבורת הילדים ב"ה והבישולים לשבת..
תודה!

ת אחרי חמש דקות שעשיתי חיסון, הוא יותר מורגש? 

שהסבירו לי פעם,גם לתינוקות יש חיסונים יותר כואבים ויש פחות,זה בעיקר תלוי בחומר ובכמות או משהו כזה..
(מקווה שאני לא מקשקשת אני לא מהבקיאות כאן..)

כואב לי היום יותר מאתמול🙁

האמת שהולך ונהיה לי יותר כואב.
זה כבר מציק, אני לא מצליחה לתפקד ככה!
לא לבשל, לא להיות בנחת עם הילדים, לא לתת להם ארוחת ערב ומקלחות..
וזה לא רק במגע, כל הזמן כואב.
שוקלת אפילו לקחת אקמול, ואני שונאת לקחת..
(חיסונים אחרים ממש לא זכורים לי ככואבים. כנראה משהו בחיסון הזה דווקא. מוזר.)

תהיי רגועה שזה לא קשור לזה שאימצת את היד

חיסון מוזר החיסון הזה... אני מבשלת לשבת וכל פעם להרים תיד לארון של התבלינים כואב לי אבל יעבור אין ברירה אלא לסבול את זה

ב"ה שזה מסיבות טובות.
תרגישי טוב גם את!

נשמע לגמרי תקין, ואכן מבאס

(למה? ככה. סתם כי אין בנפרד. דפקט במערכת...)

קשה לך זה שמבחינתך לא מספיק זמן ממה שיש לו מוקדש לך?

 

זה באמת לא קל ההרגשה הזאת, עם כל ההבנה של המציאות. אז חיבוק גדול ממני.

אולי תנסי את ליזום דברים כיפיים ביחד, ככה שבמקום נגיד שהוא יקרא ספר/יראה סרט/יבלה עם חברים, תתני לכם את המקום של הביחד שלכם.

 

בהצלחה תמיד!

האמת זה חלק מהעניין כמעט ורק אני יוזמת וזה מבאס שגם כשאני משקיעה אז אין כל כך פירגון ויש עייפות גדולה ו..

בכלל גם מתחיל להיות קשה הטבילה עם כל ההתארגנות.. בא לי להסתפר קצר😏

אבל גם בעלי עובד קשה מאוד מאוד ונותר לנו מעט זמן בבית.. מבינה את הבאסה והתסכול! חיבוק חיזוק!

של הספה ולתת לילדה לשים עליך ראש או ללטף  את התינוק ברגליים

אצלנו אחרי הלידה הקודמת, השתדלתי שברגע שהגדולה מתחילה לגעת בתינוק אני מיד מתחילה לשבח אותה על איך שהיא נוגעת בעדינות (כי זה עוד לא הספיק להפוך לאגרסיבי). לרוב זה הספיק לעזור לה להבין מה מצופה ממנה וגם לרצות להמשיך עם זה כי זה גורם לה לקבל שבחים, וכמובן אם בכל זאת היא התחילה לעשות דברים לא מתאימים אז הייתי מכוונת אותה למה כן אפשר לעשות.

קופסת הנקה - הריון ולידה

זה רק דוגמא אחת

לקח כחצי שנה להכנס שוב להריון שהסתיים בידיים מלאות והילדונת בת קרוב לשנתיים, ב"ה!
מאחלת לך הריון תקין ובריא!!

איך הסתיים החוץ רחמי שלך?

 

אני טופלתי במטוטרקסט, אז הייתי חייבת לחכות חצי שנה לפני ההריון הבא. אני יודעת שיש סיכון מסוים לחוץ רחמי נוסף אחרי אחד, אבל ההריון הבא היה תקין ובתוך הרחם וכנראה שאפילו מאותה החצוצרה שבה היה החוץ רחמי הקודם. 

 

אם הסתיים מעצמו בלי טיפול, אני מניחה שלא צריך לחכות, ופשוט מקווים שהבא יהיה בתוך הרחם (הסיכון הנוסף לא כל כך גבוה..)

 

בכל מקרה לי המליצו, בגלל הסיכון המוגבר לחוץ רחמי, להגיע לא"ס ראשון מוקדם בהריון הבא (ולא לחכות לשבוע 7-8) כדי לוודא שזה בתוך הרחם (עשיתי בשבוע 5).

שלי נספג מעצמו.. ולא נצרכתי לטיפול מה שכן חיכיתי חודש עד שתתאפס הבטא..

הייתי צריכה לחכות 3 חודשים אחרי הטיפול שכלל זריקה.
ומאז ב"ה 3 הריונות רגילים ותקינים

לגבי הנקה היה זמן קצר שהיה במעון ושאבתי קבוע עכשיו הוא יונק כל היום בלי שאיבות.. אבל עטד לפני כן היה מחזור קבוע, אז מה עכשיו? השינוי היה סהכ בטווח של כחודש
דווקא תקופה רגועה

ובאמת, בהנקה אין כללים למחזור. אמנם יש נשים שמקבלות סדיר. אבל מאוד ייתכן ששינוי כלשהו בהנקה משפיע על ההורמונים ומשבש את המחזור.
לטעמי אין מה ללכת לרופאת נשים, אא"כ יש איזו סיבה שקריטי לך לדעת מה קורה בגוף...

זה נורמלי שמחזור מאחר בהנקה

אבל תתיעצי

מקווה שהכל יהיה בסדר...

ולהבין שזה המצב ובמקום לנסות לשנות אותו כל הזמן לנסות לשמוח במה שיש.
מה המורה שלך בתואר? למען ההנאה או שאת רוצה פשוט לסיים עם זה?
אם את רוצה לסיים עם זה תצטרכי לקחת קורסים בסמסטר א שלא מעניינים אותך. את רושמת שזה סהכ שתי קורסים , אז תעשי בחיים שתי קורסים לא מעניינים. זה מה שיש.
אם לא דחוף לך לסיים ויותר חשובה לך ההנאה אז תדחי את זה לאחרי הלידה.

בנוגע לעבודה אין לי מושג מה חוקי אבל בוודאי שאין מצב לעבוד שישה שבועות אחרי לידה מבחינה הגיונית ונורמלית. וגם לא סביר שתרצי, כמו שאת אומרת כל כך רצית ילדים עד שהם יגיעו תצאי מיד לעבוד? תינוק זה השקעה וגם כיף, תהני ממנו קצת.

להישאר בבית עם תינוק חמוד זה לא כמו עכשיו , בע״ה תרגישי טוב ותהני מהתינוק ותלכי איתו לטיולים ולביקורים וכוחך יחזור אלייך.

בכלל אני מציעה לך עכשיו לעזוב את כל הפחדים והתכנונים. את
בשבוע 11, עוד איזה חודש תתחילי להרגיש יותר טוב ורב תופעות ההריון הקשות יעלמו, העולם יראה לך נחמד יותר והתואר והקורסים והעבודה מאיימים פחות. עכשיו את בתוך הבדידות והבחילות וכל זה והכל נראה שחור וזה מובן מאד אבל תאמיני לי שזה רק בגלל ההורמונים והבחילות שהכל נראה חסר סיכוי ככה. תפסיקי לתכנן ועוד חודש תתחילי להרגיש יותר טוב ותחזרי לחיים ולכל התכנונים שלך והיה בסדר.
בהצלחה !

לומדים לתכנן את הזמן... אני אומנם בתואר ראשון, אבל הייתה לי שנה עמוסה ממש ממש בתואר, וילדתי בחנוכה. אין לי יותר מדי טיפים איך עושים את זה, פשוט לומדים את העסק תוך כדי...
ולגבי עבודה - אני גם חיפשתי עבודה בערך חצי שנה לפני הלידה והייתי בטוחה שאף אחד לא יקח אותי. הייתי מופתעת כמה אנשים אמרו לי שזה לא משנה ושהם עדיין רוצים להעסיק אותי! תנסי, מה אכפת לך? את ה"לא" כבר יש לך, מקסימום יגידו כן;)
הרבה בהצלחה!

בתקופה שככ רציתם להיקלט..
תזכרי שהכניסה להריון, ההריון, התזמון, הלידה וכו הכללל בידיים של הקב"ה!!
אז אם הוא דאג במיוחד בשבילכם שהזרע יקלט בביצית ויהפוך להריון, תאמיני שהוא ימשיך לדאוג לך גם בהמשך בע"ה

אני בטוחה שזו תקופה קשה, אבל תאמיני לי, כשתחבקי בעה בעיתו ובזמנו את הדבר המדהים הזה את תגידי - זה היה שווה הכל!!!!

אם זה מכניס אותך ללחץ לא בריא, אז באמת תעשי קצת הפסקה מהלימודים, ותחזרי עם כוחות מחודשים שנה הבאה בעה!
ובזמן הזה תצאי קצת לעבוד, לטייל, לנוח...

מאחלת לך הריון קל ובחירות טובות!!

ובאמת שזכיתי בבעל תומך ומדהים (שאין כמוהו),
הוא בעיקר לאיך ארגיש אם אשאר בבית יותר מידי.

נכון שיש את הדוקטורט שמצריך עבודה, אבל מאוד חסר לי קשר יומיומי רציף עם אנשים,
מבחינה כלכלית אנחנו יכולים להסתדר, זו לא המטרה.

אנחנו בנות אותו גיל. ילדתי את הראשון שלי לפני 3 שנים במהלך תואר מתקדם. לקחתי מלא קורסים לסמסטר ב של אחרי הלידה (ילדתי בדצמבר) רק בשביל להבין שאין סיכוי שאני עוזבת את הילד שלי (ירד לי האסימון מיד אחרי הלידה). הפחתתי שעות הגדלתי את שנות הלימוד. אחרי הלידה היתה בי חדוות עבודה והקורסים שכן עשיתי ביחד עם הטיפול בילד היו לי מאוד טובים. הרגשתי שאני ממצה את עצמי ושהילד שלי נותן לי המון המון. מבינה את הדכאון בלשבת בבית אבל אחרי לידה דברים נראים אחרת. אני חושבת שהייתי מחפשת עבודה זמנית או משהו בשחור כמו שיעורים פרטיים כל עוד את יכולה.
בסמסטר א עשי כמה שאת יכולה בשביל לעבוד על הכתיבה ולהוריד מעמסה מיתר הזמן. מבינה את הפחדים שלך עד שלא ילדתי חשבתי על עצמי שאני מסוגלת להכל אחרי הלידה דברים נראים אחרת.

בטח מבחינת זמן פנוי, גמישות בחיים, עייפות...

אבל כמובן שזה שווה את זה ונותן המון.

יש לי קרובת משפחה שעשתה דוקטורט עם חמישה ילדים, משרה מלאה, ובלי מלגה משמעותית (בתחום מחשבים)

יש לי קרובה שילדה במהלך הדוקטורט (מילד לשניים), עבדה מעט, וסיימה ב4 שנות מילגה.

 

אז כמובן שהכל תלוי בך ובכוחותייך.

כן תשאירי לעצמך זמן להסתגלות למצב החדש.

 ממה שאת מתארת- נשמע שכדאי לקחת משהו בסמסטר א' מאוחר,

ולהותיר את הקורסים המעניינים לשנה הבאה.

אולי להירשם ליום אחד בלימודים?

הרי סטודנטיות חוזרות ללימודים אחרי חודש.... אין פריווילגיה...

תחשבי האם תוכלי לבנות לעצמך מערכת סבירה. 3 קורסים זה סביר גם אחרי לידה, השאלה מתי מתחיל הסמסטר - כמה שיעורים תפסידי והאם יהיה לך מרווח גמישות לבלתמ"ים.

 

בד"כ הקורסים בדוקטורט הם לסמן וי, בלי מחויבות של מבחנים ועבודות- רק נוכחות. זה גם מאוד משמעותי ומקל.

תבדקי אם גם אצלך זה ככה.

אין לך אפשרות להיות מתרגלת, אולי מורה פרטית, לארגן חוג או סדנאות- אם אכן את לא מוצאת עבודה כשכירה "רגילה"?

את בני האדם פוגשים באוניברסיטה, בשכונה.... 

אם את גרה באזור של גרעין אפשר להתנדב, לארגן פעילויות. אלו דברים מאוד חברתיים.

 

בהצלחה!

והעיקר הודיה לה' שזיכה אותך בהיריון הנכסף.... זה לבחור את הפריזמה שממנה משקיפים על החיים...

התייבשות של זרע על התחתונים היא בכתמים לבנים במעט. והבד נהיה נוקשה במקצת.

תודה על התשובה

המים אומנם באותו ריח של זרע, אך מרקם של מים. שום תחושת דביקות.

תודה לך. הרגעת אותי.