במקרה אני כותבת את זה כמה ימים אחרי שהיה כאן שרשור בנושא. בתור אמא שאין לילה שהתינוקת לא ישנה איתי. זה הכי נוח וכיף לכולנו.
רציתי לשתף אתכן במקרה שקרה לנו.
התינוקת ישנה איתי כמו כל לילה, היא ליד הקיר, אני לידה ובעלי לידי, כך שאין לה שום סיכוי ליפול בעיקרון, אם היא תתגלגל עלי אני ארגיש וזה יעצור אותה מלהתגלגל הלאה, וכן לכיוון הקיר אין לה לאן להתגלגל.
אתמול, אני מתעוררת בבוקר מקול "בום" ממש חזק. קפצתי בהסטריה כי הבנתי שהיא נפלה.. והצרחות שלה אישרו את זה.
בעלי תפס אותה ראשון, כל הפה מלא דם(בת שמונה חודשים כמעט, בלי שיניים) והיא לא מפסיקה לבכות. גם כשאני מחזיקה אותה, מנסה להניק והיא לא מוכנה- דבר שלא קורה כמעט אף פעם. ובכי ובכי ודם דם. אני לא רוצה להעמיס פה עם אורך אבל טסנו ל'טרם' , (בדרך היא נרגעה והתחילה לחייך עם שפה עליונה נפוחה בטירוף..)בדקו אותה, מצאו חתך קטן בשפה העליונה מבפנים וחוץ מזה ב"ה ב"ה אלף פעם כלום. השאירו אותנו להשגחה עד אחה"צ ושיחררו.
ולמה אני מספרת את זה? גם כדי לפרוק, ותודה שאתן כאן לשמוע.
וגם כדי שתדעו, שגם זה קורה. אני לא רואה כאן חוסר אחריות מצידי(וואו המשפט הזה נכתב אחרי שעות של בכי שלי, מלא רגשות אשמה. אחרי מחשבה ותמיכה של בעלי ואמא, הבנתי שזה פשוט לא אשמתי ולא יכולתי למנוע את זה)
זה פשוט הזוי אבל זה קרה, היא נפלה מהצד של הרגליים, אין לי מושג איך היא הגיעה לשם.
לא באה לזעוק כאן ולהגיד לכן להפסיק לישון עם התינוק, או להצדיע לאלו שלא עושות את זה. פשוט לספר , ושכל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה
תודה למי שקראה
