אם זה כל כך רגיש, וכל כך חשוב לבעלך,
למה לא לוותר ולתת לו סנדקאות?
אולי אני אשכנזיה ולכן נשמע לי לא משהו כזה קריטי... אני יודעת שאצל ספרדים יש יותר עניין.
אבל באמת אולי את יכולה להסתכל על זה אחרת
כחלק ממצוות כיבוד הורים,
בעלך, והבן שלך, הם צאצאים שלו וזה לא סתם בטעות. זה השגחה אלוקית.
והוא שותף מרכזי בקיומם
לקבל הורה על אף המורכבות, זה לקבל את עצמי, לקבל את בעלך.
אני מקווה שזה בסדר לומר לך את זה,
לגמרי מבינה אם את לא מסוגלת - זה לא פשוט בכלל!
תשקלי את הקונפליקטים שלך והמתחים שלך בחודש תשיעי ואחרי לידה...
תתמקדי רק במה שקריטי ותזרמי עם השאר...
נכון שזה הילד שלך, שברחם שלך, שאת בעצמך תלדי ותתאמצי ותתני את כל כולך.
ולכן בתקופה הראשונה זה כל כך מכעיס וקשה שכולם מתעסקים איתו ועושים בו לא תמיד כרצונך.
את צודקת.
אבל עדיף להיות חכמה ולזרום עם מה שאת יכולה
כדי לחוות כמה שפחות סכסוכים משפחתיים מול אמא, חמות ובעיקר כשזה מול הבעל
לצלוח את התקופה הזאת, חודש חודשיים, ואז להתחיל לגבש את החיים החדשים לגמרי כרצונך.
ואני מדגישה, לא לוותר על מה שקריטי, אלא להגדיר את הקריטי לעצמך ולבעלך ולהקפיד רק עליו.
(הכל מתוך רצון שתגיעו חזקים, מאוחדים ושמחים כזוג ללידה ראשונה)