פורום הריון ולידה (עמוד 3762)

אפשר נובה רינג או התקן אם את לא רוצה הרבה הורמונים.

כל עוד לא מקבלים מחזור הם עדיין יעילות.
זו ההנחיה שאני קיבלתי מהרופאה שלי

אבל אם מתחילים דימומים צריך להחליף.
יכול להיות שיש איזה הבדל מזערי ביעילות המניעה שלהן, אבל כל זמן שלא מגיע מחזור, ואם את לוקחת בהתמדה ובערך באותה שעה כל יום, אז אין סיבה ממשית להחליף מהר.

והכל היה בסדר עד חודש אחרי שהפסקתי להניק

אז התחילו דימומים ולכן החלפתי סוג

בערך חודש אחרי שסיימתי הנקה והייתי עם סרזט התחילו דימומים והרופאה אמרה שרק אם אחליף למניעה מתאימה זה יסתדר.
אבל כמו שכבר אמרו, אם אין לך דימומים, תמשיכי.

אם את עובדת בעבודה מאמצת מדי שתגרום לך ללדת מוקדם מדי או לסכן את ההריון, זו סיבה לשמירת הריון.

אם יש פתיחה בשלב מוקדם מדי, או צוואר מקוצר מדי וכן הלאה, אז חייבים לנוח.
שזה נע בין להיות בבית ולתפקד כרגיל ללשכב כל היום ולא לקום אפילו לשירותים..

ברמה שכל רגע הלכתי לשירותים לבדוק שאני לא מדממת. עד כדי כך כאב לי

כל שניה אני בשירותים לבדוק וגם יש לי מלא פיפי.

אני ב"ה לא מכירה את הכדורים האלה אז לא יודעת אם יש קשר אבל מאד מקווה בשבילך!!!

אבל בהחלט יתכנו כאבי מחזור בתחילת הריון

יש לי את זה גם בכל הריון

בעיקר מתעוררת באמצע הלילה וצורחת - תפוססססס לי
נראלי שזה ממחסור בסידן, ככה אומרים

בטח יש כאן כאלה שידעו לענות יותר טוב ממני

בינתיים- תרגישי טוב

לאכול בננה / אגוז ברזיל ולא זוכרת מה עוד...
בשלב כזה של ההריונות התחלתי לקחת מגנזיום וסידן כתוסף תזונה.

לא מכירה פיתרונות... תרגישי טוב!

עהר פשוט..
שמעתי גם שזה חוסר במגנזיום

עוזר מאוד
וגם כשזה קורה לעמוד על ריצפה קרה או לעשות פוינט ופלקס ברגל...גם משחרר מאוד

החכמתן ועזרתן לי מאוד. (זה תמיד היה נתפס לי בלילות ברגל למעלה עכשיו זה קורה לי באמצע היום ובכף הרגל זה ממש כואב ומבהיל כי האצבעות ממש מתעוותות

אני הולכת לבית מרקחת וקונה מגנזיום וסידן ?
או שצריכה לעשות ב. דם לפני ולראות שבאמת חסר?

@ ה הוא מלכינו איפה ניתן לקנות מגנט חזק?

כמו שכתבו לך מגנזיום...
תאכלי בננות

זה קרה לי מזמן, לא בהריון:
בתור רווקה הלכתי עם חברה לחופש. שתי הפדלאות בלגן לבריכה של המלון.. ואז פתאום לשתינו בערך באותו זמן נתפסו האצבעות ברגליים. כמעט טבענו, ברצינות! ואז אחרי התאוששות עברנו לרדודים..

במים מניעים את כפות הרגליים רציני אז זה היה הטריגר.

מצחוק..

לא שזה מצחיק שכמעט טבעתן אבל תיארת את זה קורע

אני אחת שסובלת מזה לא מעט גם בלי הריון, אבל בהריונות זה היה על בסיס כמה פעמים ביום.

קראתי פעם שזה נובע מחוסר מגנזיום, אבל גם כתבו שבבננה יש ואני דווקא אוכלת הרבה.

@ה' הוא מלכינו מה הקשר למגנט? מסקרן

אני גם שאלתי

לקחת מגנזיום על בסיס יומי. לפי הנחיות. חובה

קודם כל, תשמחי.
אם עובר יותר מידי זמן בלי להיכנס להריון מתחילים להילחץ...
אז טוב שזה בא מוקדם.

דבר שני, עכשיו בעז״ה תהיו מותרים הרבה זמן!!! שזה יתרון לזוגיות.

דבר שלישי, יש לך 9 חודשים להתכונן. זה כמעט שנה. זה המון.
תראי סרטונים על הריון ולידה, זה יעזור לך להבין מה קורה לך בגוף עכשיו.

בכל מקרה הריון זה משהו שמגיע מתישהו בנישואין, אז לך ב״ה זה קרה עכשיו, אין מה לעשות כל כך... אי אפשר לדחות מה שכבר קורה.

את לאט לאט תתחברי לזה בעז״ה. מניסיון

בהצלחה לך.

יש לך 9 חודשים לעכל. זה כמעט שנה.
אני מבינה את המקום שלך. אנחנו קיבלנו היתר למנוע בכמה חודשים הראשונים בגלל שלא הייתי במצב נפשי להיריון.

תשמחי שב"ה ב"ה זה בא לך בקלות.
ותיכף יהיו את כל הבדיקות שאת ממש תראי איך התינוק מתפתח. ואחכ גם תרגישי אותו.
ולאט לאט תעכלי שהיצור הקטן הזה שגדל לך בבטן הוא פרי האהבה שלכם. והוא שלכם. והוא יקרא לך אמא ולבעלך אבא. והוא יהיה כזה מתוק ומקסים.
בע"ה שההיריון יעבור בבריאות נפשית ופיזית.
מזל טוב(:

יש כאלה שלוקח להן זמן לעכל
יש כאלה שלא אוהבת להיות בהריון
ועוד מליון סיבות ודברים
כל אחד יכול להרגיש רגשות שונים, אנחנו אנשים שונים .

וב"ה שיש לכם 9 חודשים לעכל את הרעיון ולהתכונן ללידה ולהורות.

עודדתן אותי.
מוצאת את עצממ קוראת את התגובות שוב ושוב, וגם בוכה.
בעז"ה עוד מעט ארגע ויותר אשמח.
תודה.

זמן.

כמו שש.א הלוי  אמרה- לא חייבים להיות שמחים.

יש נשים שלוקח להן יותר זמן.

מה גם שאת רק בהתחלה ואת עוד לא באמת מרגישה את הדברים הכיפים בהיריון.

תוך כמה שבועות יגיעו התנועות שלדעתי זה הדבר הכי מרגש שיש אחרי הלידה עצמה.

בהצלחה

גם אני נכנסתי להריון מיד אחרי החתונה, אפילו פחות מחודשיים נראה לי.
ואפילו שממש רציתי את זה- פתאום אחרי הבדיקה הראשונה אצל הרופאה, הייתי בהלם. אמרתי לבעלי שאולי אנחנו לא מוכנים לזה עדיין, והוא לא הבין מאיפה זה נפל עליי..
ב"ה שיש זמן לעכל את זה ביחד. זו חוויה משמעותית מאוד כזוג, ההכלה אחד של השני בתוך ההריון ולקראת ההורות. בדיוק לפני כמה ימים דיברנו על איך בהתחלה היה לנו קשה להכיל את התגובות אחד של השניה (אני הרגשתי על הפנים כמה חודשים והוא לא כ"כ הבין מה עובר עליי, אח"כ אני התרגשתי בטירוף מכל תנועה והוא פחות חווה את זה ככה..), ואיך למדנו אחד את השני כ"כ טוב בזכות ההריון הזה.
וכמובן במישור הרחב יותר, הזמן נותן לך אפשרות לעכל את זה שיוולד לכם בע"ה תינוק מתוק..


תני לעצמך להרגיש איך שאת מרגישה, והשמחה תבוא בזמנה.
בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות מכל הבחינות.

כל כך מבינה אותך.. מנסיון
אני נכנסתי להריון חודשים אחרי החתונה ולא הרגשתי מוכנה לזה בעליל.. הייתי בהכחשה לגמרי וחשבתי על זה כל מיני מחשבות מפחידות...
אבל לאט לאט התחלנו לקלוט, פתאום ראו יצור קטן באולטרסאונד, פתאום הגיעו תנועות שגורמות לך כל כך להתרגש ולחכות כבר לראות מי זה שדופק פה..
תחשבי שזו התוצאה של האהבה שלכם.. אין דבר יותר מקסים מזה בעולם
זה כל כך יחבר בינכם, תלמדו להכיל אחד את השני הרבה יותר טוב, זה אתגר לעבור ביחד, אתגר משמח וטוב! זה עושה ממש טוב לזוגיות
בעזרת השם שההריון יהיה משעמם, קל ופשוט, ורק תהנו ממנו..
בכלל עד שתתחילי להרגיש משהו חעברו כמה שבועות טובים ועד שיראו עלייך יעברו כמה חודשים... זה בא ככה לאט לאט, הקב"ה נותן זמן לעכל ולהתרגל, כל פעם גדלים קצת...
בסוף כבר כל כך חיכיתי שהפצפונת תצא..... את לא תאמיני איך התחושות משתנות.. (מרוב שרציתי שהיא תתן לי זמן היא יצאה שבועיים אחרי הזמן.. חח)
לא מבטיחה לך שתמיד יהיה קל... היו לי כמה וכמה רגעי משבר, שבכיתי לבעלי שאני בכלל רוצה להיות איתו לבד, ואין לי כוח וחשק לאחריות כל כך גדולה, ולא באלי לקום בלילה...
אבל לדעתי זה רגעים שיגיעו בכל שלב בחיים, וביחד מתגברים על זה. מותרים, שזה הכי כיף
בקיצור מתוקה, מאחלת לך הריון תקין וקל ומשעמם, שתצליחי להתחבר, שתצליחי להתרגש. תתפללי על זה. אולי תכתבי לבייבי מכתב? זה ממש גרם לי להתחבר ואשכרה לקלוט שאני הולכת להיות אמא לדבר קטנקטן ומתוק
בהצלחה, אנחנו תמיד כאן בשבילך, כשתצטרכי לפרוק, לשאול או להתיעץ
חיבוק❤

אין ספק שזה לא קל...

אני גם נכנסתי להריון פחות מחודש לאחר הנישואים...

ואני זוכרת שאמרתי לבעלי בבכי היסטרי שאני מרגישה כמו נייר- עפה ברוח לאן שהיא מעיפה, אפשר לכווץ' אותי, אני עשויה מכלום. כביכול בלי כוחות, בלי יכולת שליטה...(ב"ה לאט לאט השליטה במצב חזרה להיות יותר טובה..וזה עבר)

ותמיד יש את החמודים האלו שאומרים לך- "זה מצוין, דווקא בהריון עם כל החולשה והאתגר, לבנות זוגיות זה ממש מחזק" (לא משנה שאם מישהי תכנס להריון רק אחרי שנתיים יגידו לך ש"זה ממש מצוין ככה היה לכם זמן לבנות זוגיות""- ואני אומרת בציניות כמובן)

אבל מה כן-

זה טוב לבכות, זה בסדר להיבהל, תשתפי את בעלך במחשבות בתחושות ובחששות. בשלב הראשוני הוא לא רואה ולא חווה כלום עדיין, וזו רק את שמייד מתחילה לחוות שינויים הורמונליים (הבכי הבכי בלי שום סיבה...) ואם רק תסבירי לו הוא יוכל להבין אותך יותר...

כמו שכתבו כאן אחרות-

אחרי ה"אבל" כביכול על ההלם והמוקדם מדי

מגיע שלב של הפנמה, ואז יכולה לבוא גם השמחה והקבלה- שכמובן בא"ס רואים וככל שהבן גדלה זה נהיה ממש מרגש...

זה תהליך ארוך, לא תמיד הוא קל, אבל אין ספק שהוא בונה!! אתכם כזוג וכהורים עוד מעט.

מוזמנת לעבור איתנו כאן את התהליך.

יש כאן נשים מהממות

תומכות

מייעצות

ואפשר ללמוד המון

באהבה!! קחי תקווה!!

סופרת שבועות להיריון כמעט עם השבועות לנישואין
..
לא אגיד שזה קל, אבל יש בזה הרבה פלוסים... הזמן הזה שאין שבועיים-שבועיים, החיזוק שזה מוסיף לקשר , התהליך שמתרחש והוא בעצם יצירה חדשה שלנו שמורכבת בעצם משנינו ביחד... וגם - תחשבי כמה לחץ ודאגה נחסכו לכם... ב''ה שזה ככה!
ומותר לא תמיד לשמוח, ומותר שיהיה קשה, וזה בסדר... אבל הכי חשוב לזכור להסביר - מה את מרגישה, מה עובר עלייך.. שזה יהיה תהליך של שניכם עד כמה שאפשר... בין אם זה אומר לקרוא ביחד באינטרנט כל שבוע מה קורה לך ומה קורה לעובר, בין אם זה לדבר על זה, לא לברוח מזה...
מקווה שעזרתי קצת...

תודה על כל תגובה שלכן. כל תגובה משמחת ומרגיעה.
טוב שאתן פה.

אני כמעט במצב שלך(רק שנכנסתי להריון קצת יותר מוקדם ממך-לפי התאריך וסת אחרונה נכנסתי בסביבות חודש אחרי החתונה.. בעצם טבלתי פעם אחת.)

והיה לי מאוד מאוד מאוד קשה.
גם פיזית היה לי קשה מאוד(בחילות, הקאות בלי סוף, חולשה מטורפת) ויותר מזה התפרקתי נפשית. לא יצאתי מהמיטה ימים שלמים.. לא רציתי את זה. בכלל.(דיכאון הריון. מונח רפואי..)
וידעתי שזו מתנה עצומה ובאמת בראש ידעתי כמה זה טוב ואור והכל.. אבל בלב זה היה פשוט יותר מידי..

האמת שמה שהכי עזר לי לדעתי הוא הטיפול המדהים שאני עוברת, עוד מלפני החתונה ועדיין.. שממש מחזיק אותי במקום. אבל מה שלמדתי שם בתק' האחרונה זה לאפשר מקום לתחושות, גם לאלה ש'אסור' לחשוב אותן, ובטח לא להגיד בקול...
אם את מסוגלת, לכתוב את הקושי שלך, לצייר אותו, לפסל אותו.. זה יכול מאוד להרגיע ולעזור.

בעלך מקבל את הקושי שלך?
אני כל הזמן הרגשתי שזה לא שאני לא רוצה ילד.. אני רוצה, מאוד. אבל ההריון הזה הגיע במקום ככ לא הגיוני!

המטפלת שלי הגדירה את זה פעם ככה-
לפעמים השפע מגיע מהר מידי ובצורה קצת מוגזמת, עוד לפני שבנינו את הכלי לזה! ואז זה עלול להציף.. כמו ששופכים מים במקום שאין לו כלי קיבול. וההצפה הזו קשה, כי הצפה זה מציף הכל. ועכשיו התהליך כדי לעצור את ההצפה זה לבנות כלים.

זו עבודה. ולא קל. אבל אני יכולה להגיד לך שזה באמת נהיה יותר פשוט עם הזמן.. לאט לאט. אני עכשיו בשבוע 15 וזה כבר קצת פחות קשה. גם עוזר כשרואים באולטארסאונד עובר, שמתחיל להיראות כמו בנאדם(למשל בשקיפות) אותי זה קצת חיבר.

כתבתי ארוך. מאוד.
ובעיקר בעיקר שולחת לך חיבוק ענק.


ואם תרצי לדבר באישי-את יכולה לכתוב פה ואני אפנה אלייך מהניק שלי.

בהצלחה גם לך!

ומוסיפים חלב. ממש כמו שוקו חם
(ככה מכינים אצל ההורים שלי שוקו לילדים)

יש כדורים שלא נספגים ולא מתאימים בכלל לכל אחת. אני לקחת חודשים כדור ברזל מסויים. הלכתי להומופאטית שבדקה לי לפי האנרגיה ואמרה שהסוג כדור הזה בכלל לא משפיע עלי. התאימה לי כדור אחר והופ נסםג נהדר. לכן שווה ללכת לאבחון ולהתאים את הכדורים והמינונים אליך ספציפית. יש לי המלצה חמה על מטפלת מתגוררת בבני ברק אם זה עוזר לך

B12 נמוך כדאי להעלות בזריקות, לא בכדורים. הזריקות לא נעימות אבל אפקטיביות הרבה יותר.

מפחדת מהזריקות ומהעירוי....
הרופאה אמרה שנותנת צאנס עוד שבועיים בדיקות חוזרות ואם אין שיפור אז תתן זריקות ועירוי
מה יכול לעזור לי???

צריך לקחת מתחת הלשון.
איסו חברה את לוקחת?

הביאו חברה אחרת בבית מרקחת. וכן, אמרו לי מתחת ללשון

הברזל החזיר אותי לחיים.
חבל סתם לסבול

אומרים שטיפות נספגות טוב יותר.
אני לקחתי טיפות כמו שנותנים לתינוקות (לקחתי 20 טיפות של סופרהב ביום) וזה עבד נהדר.
יש גם טיפות ספאטון שייעודיות למצבים כאלה. חברות שהיו במצב כמו שלך העידו שזה חסך להן את העירוי.
בהצלחה ותרגישי טוב!

תאכלי ביצים וחמאה לויטמין בי

וברזל עם ויטמין C לא ליד חלבי

 

ואני עשיתי עירוי וזה לא כזה נורא ואני פחדנית העולם

ואיך אמרו לי וככה היה עדיף לפני הלידה מאשר מאחריה

ובגלל הפחד שלי כמה שהצלחתי להעלות את הברזל הוא צנח בלידה

ל שבע וחצי

אז קיבלתי עירוי אחרי הלידה.

אני בעייתית קצת באוכל, ננסה להתגבר קצת ונראה תוצאות עוד שבועיים

הלוואי שתמיד יהיה פה ייעוץ ושאלות בעניינים משמחים!

וגם אני ככ שמחה על המקום הזה! יש כאן נשים נפלאות ולמדתי ככ הרבה!

כיף...

איזה כיף

ואין על נשות הפורום .

משמחות מחזקות מעודדות 

מייעצות מחכימות ואוהבות.

בשורות טובות לכולנו.

מאחלת לך המון המון בהצלחה בלידה, בגידול, בהתאוששות,

ובכלל בחיים עצמם!

ומצויין שאת דואגת לעצמך!!

טילטלת אותי בהודעות של אז....
מעניין לשמוע מה את מרגישה עכשיו על ההריון
שיהיה בקלות בקלות גם בלידה ובטח שבגידול!!

אני חושבת עכשיו שאם הייתי מבינה מה יעבור עלי..הייתי מתעקשת עם הרב לקבל היתר לעשות הפלה.

לא באה להציג איזה מתג תמידי.. לא בטוח שכל אחת.. אבל אני, לעצמי.. אם אצטרך אי פעם להתמודד עם עוד סיטואציה כזאת.. יודעת שלא מסוגלת להתמודד.

זו חוויה קשה! זה הריון קשה! זה התמודדות נוראית שלי עם עצמי, עם אלוקים, עם הילדה שמתהווה אצלי.. לא קל!

אך לא בטוח שהפלה תעזור

המצפון של זה והסיוטים מזה רודפים לא פחות

ממישהי שסיפרה לי מחויותיה על הפלה

חשבתי עלייך
את גיבורה אמיתית
אנחנו פה לעבור איתך את הרגעים הטובים יותר והטובים פחות ❤
נראה לי שבמאמצים שאת מתמודדת תפילותייך נשמעות גבוה במרומים

מצדיעה לך.
גם אני חשבתי עלייך מידי פעם, וקיוויתי שתחזרי לעדכן אותנו. שמחה בשבילך שאוטוטו זה נגמר.
ומאחלת לך הרבה כוח ושמחה בילדה ובכלל.
בקשר לבעל, אולי זו הדרך שלו להתמודד?

חשבתי עליך ועל השאר כאן שרשמו מענין מה איתם

 

את תצטרכי אותו אחרי הלידה. זה ככ משמעותי. הלוואי ותמצאי דרך לגרום לו לתמוך בך, זה יכול לעשות הבדל שמים וארץ. תחזיקי מעמד, מתפללת שהקב"ה ייתן לך שמחה.

ציפתי לשמוע/לקרוא ממך.

כל הכבוד לך ששרדת עד כה.

כמובן שלאחר הלידה תצטרכי הרבה מנוחה

ותקחי לך הרבה עזרה.

 

תעזרי לעצמך ובכך את עוזרת לכולם

את מקום ראשון!!!!!

אח"כ התינוקת שמחכה להיות בזרעותיך

ואז גם הגדולים יותר.

מתפללת עליך ומצפה להתעדכן במצבך

בשביל לייעץ לך איך להכין אותם תספרי בני כמה הם.

בגילאים שונים מדברים איתם מאד שונה

הילדה בת 7 והבן בן 5 הבן הנוסף בן 3 וזה לא כל כך מעסיק אותו.....

על איך שצריך להודות ולשמוח קודם כל שהתינוק בריא וכו', ושבעז"ה יהיו עוד בנות...

ואני כן חושבת שכדאי לעשות את זה בזמן הקרוב, כדי לתת לה זמן להתרגל לרעיון ולעכל אותו. 

אבל זה תלוי גם בת כמה היא וכמה היא תוכל להבין...

וכן לומר שבעזרת ה' יהיו עוד ילדים 

ומה שה' נותן, אני אוהבים ומקבלים בשמחה.

לא הייתי אומרת מה מין העובר לילדים.

ותורידי מהם את ההתנצחות. דברו על לקבל באהבה!

כך לבעלך יהיה יותר קל אחרי הלידה.

בהצלחה ובקלות

בול כמו אצלנו..
אבל בדיוק כולל גילאים....


אצלנו הבת כן מבינה שאולי זה יהיה בן (סה"כ נולדו לה גם אחים)
אבל נראה לי שכן נדבר על זה שאנחנו שמחים במי שנולד,
וה' יודע מה הכי טוב למשפחה שלנו..
וגם אם התינוק יהיה ממין אחר הוא בטח יהיה כל כך מתוק שזה לא משנה....


(ובעצמנו היינו צריכים לעבור את התהליך הזה...אצלנו יש עוד הרבה יותר זמן ללידה אבל)

שמחה לבת נוספת אחרי שני בנים אנרגטיים במיוחד.....אבל ב"ה שמחה במה שיש (בעלי יותר...!) והעיקר שהכל יעבור בשלום עם ידיים מלאות!

לדבר על משפחות שהיא מכירה בהם יש בנים ובת יחידה בה דיברנו על היתרונות והחסרונות בלהיות בת יחידה....אני די מטפטפת לה.....לא יודעת אם היא כבר הפנימה והבינה לבד

יש לי בן אחד, ותמיד הוא במיוחד, אבל גם כולם פה רוצים עוד בן, אבל מקבלים את הבת בשמחה ובאהבה. הקטנה כזו מתוקה, בדיוק לפני כמה שבועות שאלתי אותו אם היה מחליף אותה בשביל בן, ואמר שלא, אבל הוא מאוד רוצה בן בנוסף.
בקיצור , לא נראה לי שיש צורך להכין אותה, הוא ייוולד, ויהיה כזה קטן וחמוד, הוא לא ייוולד בן שובב ומעצבן כמו האחים הגדולים שלה, והיא תאהב אותו ותשמח.
אני זוכרת כשאחי הקטן נולד, ואחותי באה להגיד לי בבי"ס, אמרתי: "יש! בעצם, אוף! רציתי בת" אבל באמת אהבתי אותו ברגע שראיתי אותו ועד היום אנחנו החברים הכי טובים....

עד גיל 14שאז נולדה אחותי היחידה. וכל הריון של אימי הייתי משתוקקת לאחות קטנה, אבל כשכבר נולד הייתי כמובן אוהבת את האח החדש בכל ליבי ולא מחליפה אותו בשום אחות. אני שומעת על כאלה בנות בהרבה משפחות. בסופו של דבר יש הרבה יתרונות בלהיות בת יחידה או בן יחיד. 

לי נראה שצריך לדבר באופן כללי אם הילדים על השמחה בילד חדש למשפחה ועל תפילה שהכל יהיה בסדר. כשהוא יוולד בע"ה מן הסתם היא תתרגש ותשמח גם באח חדש.

וכל פעם שאמא שלי היתה בהריון הייתי ממש מחכה לבת. וכל פעם שהיה בן אולי הייתי מתבאסת קצת, אבל ההתרגשות והשמחה היו גדולים מהכל. וגם האהבה אליו.
ההורים שלי אף פעם לא הכינו אותי לכך ש"אולי לא" ולא נתנו לי שיחות מוסר של "הכי חשוב שיהיה בריא".
הייתי ילדה, ומותר לילדה לרצות, ומותר גם להתאכזב קצת, זה לא סוף העולם. זה טבעי.
ואם מתייחסים לזה כאילו אוי ואבוי איך היא תקבל את זה, אולי זה באמת יקשה עליה לקבל. כי היא תבין שיש פה "בעיה" במקום להסחף ברגשות השמחה הפשוטים והטבעיים.

אם היית באה ואומרת - נולד והיא לא מתחברת
או- סיפרנו לילדים והיא כל הזמן מאוכזבת
אז בסדר, יציעו לך עצות נהדרות איך לעזור לה להתגבר על האכזבה.
אבל אל תניחי מראש שיהיה כזאת אכזבה שהיא לא תוכל להתמודד איתה לבד.
במקרה הזה, מחשבות (שלך) יוצרות מציאות.



והאמת, אם את חוששת, למה לא לספר לה? לכולם?
אם יש כל כך הרבה מתח בבית סביב "מה זה" אז פשוט להרגיע את המתח והדרמה והציפיות והדמיונות. ופשוט לספר.

אהבתי.. חשיבה ישרה.. יותר מידי חוששים מהגובות שלהילדים היום..

את יודעת בוודאות שזה בן או שאת בעצמך לא יודעת?

 

גיליתי רק לה, היא היתה בת 7 וחצי, ואמרתי לה שאני יודעת שהיא מאוד רצתה בת, אז כדי שלא תתאכזב אני מגלה לה בתנאי שהיא לא מגלה לאף אחד אחר. היא היתה מאוד גאה שגיליתי רק לה (גם ההורים לא ידעו) ובאמת לא גילתה שידעה, אפילו לא אחרי הלידה.

היא מאוד קשורה לקטנצ'יק, ועדיין רוצה בנות (עכשיו היא רוצה תאומות, כדי שיהיה מספר שווה... ומתפללת על זה כל לילה..) אבל זה עשה לה מאוד טוב שגיליתי לה ורק לה. ועזר לה להתכונן ולקבל אותו באהבה מהרגע הראשון.

לא יודעת אם תרצי לגלות, אבל גם זו אופציה. עניין הסודיות הוא לא יהרג ובל יעבור.

 

לי הרופאה אמרה שאפשר לקחת אפילו אחרי שבועיים מהלידה. בעלון לצרכן כתוב 21 ימים.

אני חושבת שזה מה שמכון פועה ממליצים בגלל שאם יהיו כתמים מהסרזט יהיה קשה להיטהר. מצד שני זה סיכון לא למנוע או למנוע בצורה אחרת, אם כי מיד אחרי לידה הסיכון לא גבוה יחסית.

כתר תודה על תגובתך

 

מתי כדאי לי להתחיל לקחת?

אני 3.5 שבועות אחרי לידה. עוד יש כתמים מידי פעם..

להתחיל עכשיו או אחרי הטבילה?

אשמח לשמוע מנסיונכן

ממש דימום מההסתגלות לסרזט, לא כתמים. דימום.

1. לי הרופא אמר שישה שבועות, רק רחרי שהרחם מחלימה לגמרי . ברור שכדאי אחרי שמותרים כי הסרזט מכתים וגם מדמם בדכ. אז על הדימום אם יהיה אין מה לעשות, אבל כתמים לא אוסרים...
2.נראה לי שחכם לקחת חדש או לפחות לשאול את הרופאה אם זה בסדר ישן

לי הרופא אמר להתחיל בערך 4 שבועות אחרי הלידה.

ואם התאריך על האריזה בתוקף- אין בעיה שתיקחי.

אם לא בתוקף- כמובן שתזרקי...

אבל אפשר לבקש מרשם גם מרופא משפחה...

 

ואגב- סיפור מצחיק שקרה לי

לפני הלידה הקודמת כבר בביקורת האחרונה אצל הגיניקולוג ביקשתי מרשם לסרזט שלא אצטרך לדאוג אחרי הלידה. הוא נתן לי, ואני בדיוק הייתי ליד בית מרקחת (להזכירכן- שבוע 38).

הרוקח בא לתת לי את החבילה, ופתאום שם לב לבטן...

ואומר לי -אסור לך לקחת את זה עכשיו. עניתי לו שברור, ואני קונה בשביל עוד חודש וחצי,

אבל הוא לא הסכים למכור לי.......

אחרי שכנועים- סוף טוב הכל טוב !

החתים אותי על המרשם שזה באחריותי ואני מתחייבת ליטול רק אחרי הלידה- ונתן לי.

בפעם הבאה שולחת את בעלי לקנות

לק"י

כי אם יהיו כתמים, בשבעה נקיים הם עלולים לאסור.
אני התחלתי בערב אחרי המקווה, ואחרי כמה ימים היה לי דימום הסתגלות קצר שאסר, וזהו.

הבעיה שלוקח לזה להתחיל למנוע שבוע שבועיים. אז אפשר למנוע בינתיים עם אמצעי מקומי, אבל לקחת בחשבון שאחוזי המניעה נמוכים יותר.

לפי זה אמרה לי שאין ביוץ באופק בשבוע עד 10 ימים הקרובים מהבדיקת דם וככה יכולתי להתחיל 4-5 ימים אחרי המקווה לפי ההנחיה שלה.

(לא זוכרת באיזה שלב היא אמרה לי לעשות את הבדיקת דם, זה היה יום מדוייק יש מצב למחרת ההפסק)

זה ממש לא בריא

פירות יבשים,ו פירות בכלל, חיטה מלאה, סלק, וכל דבר שיש בו סיבים תזונתיים, לשתות הרבה מים, והעיקר : לא לפחד שזה יכאב, או שיקרה משהו בתפרים, לא יקרה כלום: הם מספיק חזקים

ה'תה' ולאכול את השזיפים.

והתפרים משתנה באישה ובכמות לי לקח כחודש אחרי הלידה ה1

מזל טוב התאוששות מהירה

כמו קסם. .

השאלה רק מה יש בבית

זה הדבר היחידי שעוזר. קחי גם קצת מהבית חולים לבית אל תתביישי עוד תהיי זקוקה לזה..

עוזר להרפות שרירים טבעתיים.

עצמי עיניים וקחי את הזמן...

בהצלחה!

וכשהתינוקת בוכה לפעמים.
ולפעמים זה לא ברור אם שלי בוכה או של מישהי אחרת..

נצטרך לחכות לנחת בבית בעז"ה.

זה משתפר תוך כמה ימים אל תדאגי
אני לא בטוחה שמשחררים מהבי"ח אם לא עשית יציאה לפחות פעם אחת..תבקשי נרות

עכשיו מתלבטת אם לבקש נרות.
כי נראה לי שזה התחיל להסתדר, אבל התינוקת בכתה, אז יצאתי מהשירותים

תקחי נרות - זה עובד בכל מקרה.

אחרי הפעם הראשונה המערכת כאילו חוזרת לתפקוד ואז את כבר יכולה להסתדר לבד 

ואם תקפידי על כל העצות שנתנו לך - להשרות שזיפים, לשתות הרבה, לאכול הרבה ירקות ופירות - אז בעז"ה זה יהיה בסדר.

אבל רק בשביל הפעם הראשונה קחי את הנרות

אחכ תנסי בצורה טבעית כמו שהציעו.

ואגב,

אולי תכנסי עם התינוק?

תוכלי לנדנד אותו כשבוכה, וככה תוכלי להמשיך, וברוגע..

תנסי בצורה טבעית יותר..
יש מאכלים שגורמים ליציאות- תאכלי. יש מאכלים שמבקשים על העיכול תימנעי.
תדמיינו את הגוף מתכונן לריקון..
תוסיפי סיבים תזונתיים לתפריט. בנפייבר מעולה.

בהצלחה.

תנסי לא להתבאס מדי, עדיף לצאת לבית כשאין שום חשש לגבי בריאות. שהתינוקת תהיה מאה אחוז. ותנצלי את הזמן עוד קצת למנוחה.
חיבוק גדול. ומזל טוב!

ומנוחה כנראה שלא תהיה לי. כי היא פחות אוהבת לישון בעריסה, ועכשיו ממש אין לה ברירה.

לא רק בשביל השירותים

זה רק סמל

בשורות טובות

 

זה עדיף ששתיכן באשפוז מאשר שאת משוחררת והיא נשארת

שזיהיתי....


וזה באמת קשה. תאכלי סיבים תזונתיים ותרפי.

שייק פירות. זה יכול לעזור ליציאה...
או פירות וירקות או מיץ שזיפים..

בסוף השתמשתי בנר..
מאמינה שפתר את הבעיה. ואשתדל להקפיד על שאר הדברים.

אבל ממש תודה!!

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/230756

אולי 'קרוב אליך'?
זה היה דלקת קרום המוח. ה' ישמור..

יש מקווה ברחוב בארי, נקי ממש והוא גם יחסית חדש

שיפצו אותו לפני שנתיים בערך

לא הייתי אחרי השיפוץ,אבל גם לפני כן הוא היה בסדר..

אם אני לא טועה,הוא מקווה תורן.

 

יש פירוט באתר ׳מקוה נט׳

אין לי אפשרות לשלוח קישור בגלל החסימה..

 

בהצלחה!

ולגבי מקוה תורן זה מקוה חפץ חיים לדעתי

 

פתוח עד 12 אבל שווה לברר

כי תמיד חשבתי שבארי בעצמו הוא כבר רמת גן..
זה יכול להיות מצוין.
לא יודעת איפה זה חפץ חיים אבל מעדיפה באמת יותר לכיוון רמת גן.

רוב תודות!

ולזיהומים. אם עוד לא קרה כלום אז הכל בסדר, אבל אל תעשי את זה שוב

האלכוהול אין לי מושג.
בד''כ לא קורה מזה כלום, אבל כן עלול לקרות ולכן מזהירים.

שאני צמתי כשהייצי בהריון בלי לדעת...
לא נראה לי נורא הגקוזי אם לא קרה כלום
היין גם לא בכמות, זה בסדר גמור

היין בסדר גמור, ממש מעט.

הג'קוזי גם כן בסדר. אך אל תחזרי על זה 

בהצלחה והרבה מזל טוב!

הייתי בחופשה בחו״ל ושתיתי יין, הייתי בג׳קוזי כמה פעמים. אחרי יומיים התחלתי להקיא ועשיתי בדיקת הריון שגילתה לי שאני בהריון. ב״ה הכל היה בסדר. 

אבל איזה יופי!!!
בשעה טובה שיהיה. בקלות, בריאות, שמחה וידיים מלאות בע"ה(:
בטוחה שיהיו פה חכמות ממני

לא הייתי עושה מי שפיר.

יש סיכון של הפלה 1/200. 

 

לא פירטת הרבה, אבל זה נתון חשוב שצריך לקחת בחשבון

זה נתון הסטורי שאינו מדויק ובכל זאת מצוטט כל הזמן. הנתונים היום מדברים על סיכון ש 1:1600

אם התוצאה היא תקינה, אז הכל בסדר...
אולי תפרט יותר למה יפנו אתכם למי שפיר?

לכן ההפנייה לבירור. בדיקות דם הן רק ממצאים סטטיסטיים מה גם שהן לא מכוסות בידי הקופה

לא נרשמו בעיות. הפסקתי כשהרגשתי ששנינו מסוגלים אחרי חודשיים

נכנסתי להריון עם כמעט הנקה מלאה... בערך 6-7 הנקות ביום...
היו לי בחילות ממש בקטנה הרבה פחות משמעותי מבהריון הקודם .

תמשיכי כל עוד טוב לך עם זה.
אם התינוקת לא אוכלת מספיק מוצקים, זה הזמן להרגיל אותה, כדי שלך יהיה קל יותר.

הנקתי עד שבוע 16 כשהיונק היה בן שנה וחצי.
נולדו תינוקות בריאים ב"ה
הנקתי משהו כמו 4 פעמים ביום /לילה. רוב התזונה של היונק היתה כבר אוכל רגיל
היו לי פחות בחילות מהריונות אחרים
כן היו לי פעמיים שלוש הכתמות קטנות מה שלא קרה לי בהריונות שלא הנקתי

פעם אחת תינוקת בת עשרה חודשים (ינקה עד גיל שנה), ופעם אחת תינוקת בת שנה ותשעה חודשים (ינקה עד גיל שנתיים).

אם אין עבר של דימומים וכדומה בתחילת היריון - אין מניעה להניק בהיריון. (האחות בטיפת חלב כנראה מכירה את הדעות המיושנות, במחילה...)

עד שבוע 10-12 (לא זוכרת בדיוק), פעמיים-שלוש ביום. לקראת השליש השני די נגמר לי החלב.

לא הייתי מפסיקה במקומך, אם ההיריון תקין.

כשהגדול היה בן שנה.. והיו לי דימומים ממש. הייתי בטוחה שהפלתי..
כשהתברר שלא הייתה הפלה נאלצתי חהפסיק להניק כדי לא לסכן יותר את ההריון... באמת היה קשה להפסיק
אבל אם לא הייתה עיה של דימום - הייתי ממשיכה כנראה להניק...

לק"י

והכל בסדר ב"ה.

נראה לי שאפחית בנתיים בכמות ההנקות...
המשך יום נעים לכולכן

את הילד הראשןן והשני יחד. אמנם אים המון כאלה. אבל זה לא בעיה רפואית בדכ

אמא שלי הניקה את אחודתי גדולה ממני בשנה ו8 חודשים תוך כל ההריון שלי וגם לאחר בלידה.
ההנקה שלה גם הצילה את ההנקה שלי כי אני אושפזתי שבוע בבית חולים בגלל צהבת ברמה גבוהה מאוד ואמא שלי המשיכה להניק אותה ובכך לא התייבש לה החלב.

יש גם מקרים של הפלה, קחי זאת בחשבון.

אני חושבת שהייתי ממשיכה להניק כל עוד יש לי כוח וההריון תקין.

ואחרי הלידה המשכתי עוד חודשיים...קל זה לא אבל היה שווה בה

כל עוד ההריון אינו בעייתי (דימומים, התכווצויות וכד'), אפשר להמשיך להניק.

יתרה מזו - הפסקה פתאומית של הנקה תוך כדי הריון יכול לא להועיל לעובר. העובר "רגיל" למצב שאמא מניקה, מבחינת רמת הורמונים, לדוגמא. הפסקה פתאומית משנה את רמת ההורמונים בפתאומיות. שינו כזה עלול שלא להיטיב עם העובר.  בד"כ ההמלצה למי שרוצה להמעיט בהנקות היא להוריד הנקה אחת כל שבוע. ואחרי שבוע, אם האמא רוצה, להוריד הנקה נוספת.

אישית, הנקתי מההריון השני ואילך לכל אורך ההריונות.  גם כשהיו לי בחילות, וגם כשהקאתי.  אישית, היה לי הרבה יותר קל לשכב במיטה עם היונק התורן מאשר לרוץ אחריו ולבדר אותו.  

מה שכן, יש שינוי בטעם החלב ובכמות החלב.  לדעת היונקים המדברים, החלב נהיה מלוח\חמצמץ יותר, והכמות יורדת. 

יונק חמוד שהכרתי היה מתעורר בלילה, מוצץ, מוצץ, מוצץ, ואז אומר לאמא "רגע, אני הולך לשתות כוס מים!" ואז חוזר למיטה ונרדם...  הנקה איננה רק העברת מזון נוזלי מהגוף של האמא לגוף של התינוק. הנקה היא הענקה.  הקרבה לגוף של האמא, החיבוקים, הנשיקות, מגע עור אל עור, ועוד הרבה דברים טובים כלולים במושג - הנקה.  גם אמא שמחליטה להפסיק את ההנקה, מכל סיבה שהיא, ולא רק בהריון, רצוי שתמצא את הדרך להעניק לתינוק כמו בזמן ההנקה.

וכמו שכבר כתבו, לא כל רופא ולא כל אחות מודעים לכך שניתן להניק בהריון, וחבל שאינם מודיעים.

בהצלחה!

אם יש לך עוד שאלות, את מוזמנת לשאול בפרטי

את אומרת שדווקא הפסקת הנקה עלולה להיות בעיתית, מאיזה בחינה?, באמת קרה לי שהפסקתי להניק בפיתאומיות והיו לי בחילות ברמה שאני לא מכירה, ולאחר מכן גם היתה לי הפלה, ייתכן שזה קשור להפסקת הנקה?

היא אומרת שהפסקה פתאומית של הנקה בלי הדרגתיות לא טובה לעטבר בגלל חוסר האיזון ההורמונלי .

מאידך, שמעתי על יותר מדי מקרים (גם מקרה אחד הוא יותר מדי, אבל שמעתי על יותר מכך) שאמא הפסיקה את ההנקות "מעכשיו לעכשיו", בד"כ כי רופא או אחות אמרו להן שהן חייבות להפסיק, אחרת אוי ואבוי, ההריון לא יחזיק מעמד... וכשהן הפסיקו בשיטת "זבנג וגמרנו", הן חוו הפלה זמן קצר לאחר מכן.

 

שוב, הכל מאיתו יתברך. יחד עם זאת, חובתנו להשתדל.  אמא בהריון שגם מניקה ורוצה להפסיק להניק, עדיף שתוריד הנקה אחת לשבוע, אז יש לגוף זמן להתאקלם לשינויים ההורמונליים לאט לאט, בנחת.

 

לצערנו, גם נשים שאינן מניקות חוות הפלות.  ההצעה היא במסגרת ההשתדלות שלנו שההריון יסתיים בשעה טובה ומוצלחת ועם ידיים מלאות מברכת ה'.

במידה וח"ו תתרחש הפלה, זה מאוד נוח שיש תינוק יונק ושלא צריך להתמודד עם גודש בנוסף לאובדן....

אני מעלה את זה, מכיוון שהפלות קורות לפעמים... או שזה קשור להמשך ההנקה או שזה קשור להפסקת ההנקה.

לכן, לדעתי, לא להפסיק להניק בצורה דרסטית, אפשר להמעיט הנקות, אבל לזרום ולדעת שמה שקורה זה משמים.

והרופא אומר לא להניק ומישהי ממשיכה....ואז מפילה חלילה אז היא תמיד תשאר עם ספק שאולי זה קרה בגלל שהניקה...

אני מדברת על הריון רגיל, בהתייחס לנקודות שפיגא העלתה.

אנשים נוטים לייחס משנה חשיבות למה שרופא אומר.  נכון, הרופא למד הרבה שנים, ואנו מצפים שגם יידע הרבה.  הבעיה היא שלא כל דבר שרופא אומר מבוסס על מידע מחקרי מאומת.  לא משנה מה הנושא הרפואי, תמיד כדאי לבקש מקור מחקרי לדברים שהרופא אומר, במיוחד כשהתוצאה של המלצתו היא בלתי הפיכה.  הרופא לא תמיד ישמח לשמוע את השאלה, אבל כשרופא אומר "להפסיק הנקה", ראוי שיהיה לו על מה לבסס צעד בלתי הפיך זה.

 

במצב של סיכון כלשהו להריון או דימום זה עלול להיות גורם מכריע.
(מהיכרות אישית עם מישהי שהפילה בגלל הנקה. אני אישית כן הנקתי בתחילת הריונות אבל אני חושבת שצריך להזהר מאד מהכללות גורפות)

הנשים שכתבו כאן שהניקו במהלך הריון יכולות להעיד שהנקה לא גרמה להתכווצויות של הרחם.  

נכון מאוד שכשיש חוסר איזון הורמונלי, הנקה יכולה לגרום להתכווצויות, בדיוק כמו שהנקה מגבירה צירים כשהאשה נמצאת בלידה פעילה.  יש אפילו רופאים שמציעים לאמא להביא משאבה ללידה, כדי להגביר צירים ללא נטילת חומרים כימיים.

אבל אני בפירוש מבדילה בין זמן הצירים לבין הריון רגיל ותקין, ללא התכווצויות בטרם עת.

 

ובאופן כללי, רופאים ממהרים להאשים הנקה בהרבה בעיות שקורות.  הילד לא עולה במשקל?  כי ההנקה לא טובה.  הילד עולה יותר מדי במשקל?  החלב שומני מדי, ואסור להניק אותו כל כך הרבה (נאמר לאמא לתינוק בן חודשיים וחצי!)  ועוד ועוד. 

 

ה"בעיה" היא שהנקה איננה מחלה, ולכן לא מלמדים את נושא הנקה לרופאים.  ואז אין להם מושג.  נשמע מפתיע, אבל אמיתי לחלוטין.  יותר מדי רופאים יודעים על הנקה מהחוויות של נשותיהם או של עצמן.  אגב, הדבר נכון גם לגבי רבנים.  כמו שלא כל רב בקי בהלכות שחיטה, לא כל רב בקי בנושא ההנקה.  כמו שכשיש שאלה בנושא שבת, הולכים לרב שמוסמך לדון בהלכות שבת, כך גם בנושאי הנקה ראוי לדבר עם רב שבקי בתחום (ולא רק אומר "ככה אשתי עשתה", כי אנחנו לא כולנו אותו דבר עם מצבים וחוויות זהות).

 

סליחה אם דבריי אלה נשמעים חזקים מדי.  אני  שומעת מהרבה נשים על שטויות שרופאים אומרים, ויודעת שלא כל רופא או רופאה מומחים בתחום (דוגמא - אמא לתינוק בן כמה ימים, שעדיין לא מצליחה לחבר אותו היטב, אבל כן מצליחה לשאוב קצת.  האמא הצליחה לשאוב 30 מ"ל בכל שאיבה.  הרופאה אמרה לה לזרוק את החלב, כי ממילא 30 מ"ל איננו ארוחה, ולכן אין מה לעשות עם החלב הזה!!!!!  אמירה הזויה ביותר.  א' האמא יכולה לתת את החלב הזה לתינוק ואח"כ, אם צריך, להוסיף לתינוק חלב אם של תרומה או תמ"ל. ב' האמא יכולה לחבר שתי שאיבות של 30 מ"ל ל"ארוחה אחת". ג' תינוק בן כמה ימים צריך, מסתבר כמויות קטנות של חלב. בהחלט יתכן שבאותו יום, ארוחה אחת של התינוק הזה היא 30 מ"ל.  וכך קרה, שהאמא שאבה וזרקה חלב אם מצויין, למשך מספר ימים, "כי הרופאה אמרה".  לצערי, אמירות לא הגיוניות של רופאים יש יותר מדי)

בכללי מסכימה

אבל שוב תקראי את מה שעניתי לך- במקרה של הריון בסיכון הנקה היא כן גורם מגביר סכנה
והנה אני מעידה שזה גרם להתכווצויות...

על שאר הנושאים -זה פשוט לא אותו הנושא

ולהמשיך לקיים יחסים כרגיל?

זו לא אותה תדירות בד"כ.
ב. אכן במקרים שיש בהם סיכון ההמלצה היא גם לגבי יחסים בד"כ.

שוב, כאמור גם אני עצמי הנקתי בהריונות,
אבל מי שיש לה דימומים, או כתמים, או עבר של הפלות וכל כיו"ב בעיני
מוטב להמנע ולהשמר.

ועוד דבר קטן- בניגוד ליחסים הנקה גם לוקחת משאבים מהגוף
שזה גם דבר שמשתקלל בעיני כשלגוף קשה לשאת הריון.

אני ראיתי על עצמי אישית הבדלים משמעותיים בין הריונות שהנקתי בהם לשלא.

לא דברתי על הריון רגיל שסתם הרופא רצה לנקוט משנה זהירות.
לי נגיד היתה המטומה עם דימום...והיו לי התכווצויות ברחם כל הזמן. ועד שלא התחיל הדימום חשבתי שזה תקין.
ברגע שהפסקתי להניק פסק הדימום ופסקו ההתכווצויות וב''ה זכיתי בתינוק בריא ושלם.

הרופאה במיון אמרה לי להפסיק מיידית.
לא ישר הקשבתי- התקשרתי קודם לרופא שאני סומכת עליו והוא ממש אמר לי ככה- אם את רוצה את ההריון הזה תפסיקי מייד.


ובעיני לא להקשיב זה ממש חוסר אחריות וגובל בדיני נפשות

נגיד בהריון האחרון שהתגלו לי כל מיני ממצאים בסקירה ושלחו אותי למלא בדיקות ומי שפיר
בחרתי לא לעשות.
כי אין בבדיקות ששלחו אותי שום השלכה על בריאות הילד זה נטו היה בשביל -לדעת מראש
וזה לא סיבה מספיק טובה בעיני כדי לעבור בדיקות פולשניות ומלחיצות

להפעיל שיקול דעת,

ותמיד לבשר ולהתבשר בשורות טובות.

והאמת והשלום אהבו.

סליחה אם מישהי נפגעה ממשהו שאמרתי.

אז הרגשתי גיבורה. בדיעבד זה היה ההריון הכי קשה, הלידה הכי קשה והתאוששות סיוט שלא מהעולם הזה..
גם ההריונות היו צמודים (כשהגדולה היתה בת חצי שנה כבר הייתי בהריון השני).
את כל ידעתי בדיעבד, תוך כדי באמת הרגשתי גיבורה אבל הרגשתי אחכ שזאת הייתה טעות.

שיכול להיות שמה שהיא ראתה זה בכלל היה חבל הטבור.
ויכול להיות שזה בת.

 

 

אפילו בשבוע 21-22

ובסקירה ראו שזו בת

מסגרת

למה התכוונת?

אני גמורה ממתח..

והייתי רוצה דווקא בת

מה עושים?

המון נשים, גם לי בהריון הזה בשקיפות הרופא אמר כנראה בת ובסקירה ראו בברור מוחלט בן. את פשוט בשבוע מוקדם יחסית ולא תמיד רואים בברור.

אי אפשר לראות את זה במכשיר של הרופאה...

 

יכולה רק להציע לך להרפות ולשחרר. זה במילא כבר נקבע ברגע היצירה ולא ניתן לשינוי. המציאות לא תשתנה בין אם תדעי ובין אם לא

סורי אם ביאסתי

 

 

מי אם לא אתם???

מבינה מאוד את הרצון למין מסויים, מודה שגם אני קצת התאכזבתי כשאמרתי לי בן ורציתי בת. אבל ככשומעים סיפורים או כשמשהו נראה לא תקין בסקירה או בחלבון עוברי את קולטת שזה ממש לא משנה, העיקר שיהיה ילד בריא.
ברור שטבעי מאוד לרצות מין מסויים, אבל חבל להיות מזה במתח. ממילא אין לך השפעה על זה .

אתן מהממות!

מחזקות!