מה ההבדל ביניהן? והאם חייבים לעשות את הראשונה גם?
בנוסף, שניהם זה פשוט אולטרסאונד רגיל בטני?

היי בוקר טוב לכולן,
מעוניינת לדעת באיזה חודש יצאה לכן הבטן שממש ראו שאתן בהריון?
יום טוב ומבורך![]()
הריון ראשון
ממש מאוחר..סוף שישי אם אני זוכרת נכון
ואז אמרו לי שבהריונות הבאים יראו מיד וצדקו 
חדשה.בערך בתחילת שלישי
החטטנים רואים לפני שנכנסת להריון בכלל,
מק"ראני, בהכרות עם הגוף שלי, חשבתי שכבר מחודש שלישי.
בפועל בטן יצאה ממש בתחילת רביעי, ועדיין יכולתי לטשטש אותה עם בגדים מתאימים.
אבל בגלל שאני רזה, אנשים כבר הבינו ממש מוקדם, עוד לפני שסיפרתי (חברות, עבודה וכו' ואמרו לי את זה לאחר שסיפרתי..)
כיום, חודש חמישי, יש כבר לכל הדעות בטן, לדעתי כבר ממש ענקית 
זה לא נשמע לי אידיאלי אבל...
עד ששתינו מתרגלות אחת לשניה
ו...עד ש..
וחוץ מזה הפיטמות רגישות וכו'
אבל מה יש לי משחה מעולה קוראים לה ביפנטן אני ממליצה מאוד
יש שיטה מדהימה תקראי ותיישמי! זה עובד על כולן ופשוט מדהים, אני יכולה לנסות לייעץ..בעקרון ממליצים להתחיל עם זה ישר בחדר לידה בהנקה הראשונה אבל עוד גם אחר כך בצורה פלאית! מה רבו מעשיך ה
הנקה אינסטינקטיבית - ג'ינה ויסמן ואורנה שפרון
קשיים
האדם הוא חלק ממשפחת היונקים . הנקה אמורה להיות המשך ישיר וטבעי שלהלידה.
בפועל נשים רבות מתקשות להיניק את תינוקותיהן מיד אחרי הלידה וגם מאוחר יותר.
מתוך ההבנה של חשיבות ההנקה נשים ואנשי מקצוע מנסים למצוא פתרונות לקשיים שמלווים את ההנקה. קיימות היום הרבה הוראות והצעות כיצד להיניק: איך לשבת, איך להחזיק את התינוק,
איך לחבר את התינוק לפיטמה וכו' הגישה הזאת מעמיסה על האישה הוראות ומטלות וגורמת לכך שהאשה מרגישה שעול ההנקה מוטל עליה, היא זאת שצריכה לתפעל את כל התהליך הזה,
בהרבה מקרים זה לא מצליח. התינוק לא מצליח לתפוס את הפיטמה כמו שצריך
וזה יוצר פצעים וכאבים בפטמות,האשה לא מצליחה לשבת בתנוחות שמוצעות לה במשך דקות ארוכות. הגב שלה מתחיל לכאוב, לעיתים גם הזרועות ומפרקי הידים.
האם והתינוק חווים תסכול- בשל כך התינוק לא מצליח לאכול ביעילות והאם מרגישה כשלון
על שלא מצליחה להזין את תינוקה.
הנקה אינסטינקטיבית
למעשה, הנקה הינה תהליך משותף לאם ולתינוק. התינוק מצויד בכל מה שנחוץ לו כדי למצוא את השד ולהתחבר לפטמה ביעילות. ד"ר סוזן קולסון מצאה אצל התינוק שבעה-עשרה רפלקסים
השותפים לתהליך היניקה (בתוכם רפלקסים שנמצאים גם אצל יונקים אחרים).
כאשר האם נשענת לאחור והתינוק מונח עליה, התינוק יוכל לעשות את העבודה בעצמו.
הוא לא אמור להיות פסיבי בתהליך זה. היניקה מתחילה אצלו עוד לפני שהפה תופס את הפיטמה.
כל השלבים הקודמים ליניקה עצמה מובילים לתפיסה טובה של הפיטמה ויניקה יעילה.

תפקיד האם
בעצם ההנקה מתחילה באינטראקציה בין האמא והתינוק.
התינוק שוכב על החזה שלה, בין השדיים, עורו נוגע בעורה. האם מדברת אליו,
מלטפת אותו, מרגיעה אותו, יוצרת איתו קשר.
כשהתינוק רגוע וחש את הגוף של האם הוא יכול להתחיל לחפש את השד.
תפקידה של האם להרגיע את התינוק. כשהתינוק נרגע התנועה שלו יותר מאורגנת
והוא יכול למצוא את השד בעזרת הרפלקסים שניחן בהם.
התינוק
נתייחס כאן לשניים מהרפלקסים המאפשרים לתינוק למצוא את השד:
0. rooting (חיפוש) – כשהוא חש מגע בלחי ובסנטר הוא מתחיל לחפש.
התינוק לא מוצא את השד באמצעות חוש הראיה, אלא באמצעות חוש המישוש והריח.
0. bobbing (ניקור) – תנועות גישוש שהתינוק עושה כדי למצוא את השד.
הוא מניע את ראשו בתנועות ניקור ונע על גופה של האם עד שמוצא את הפיטמה.

כאשר התינוק מונח על חזה האם, בין השדים, הרפלקסים שלו מכוונים אותו אל השד,
והידיים שלו עוזרות לו להגיע לשם. ד"ר טינה סמיילי קוראת לזה "ריקוד האם והתינוק",
אשר בסופו התינוק מוצא את הפיטמה, נצמד אליה בצורה טובה ומוצא עצמו באופן טבעי
בתנוחה אלכסונית על בטן האם. מה שמכוון את "הריקוד" הזה הוא ראשו של התינוק.
הראש משמש לו כמעין הגה, ולכן חשוב לא לגעת לו בראש בזמן שהוא מגשש את דרכו אל השד.
כשהתינוק מפסיק לינוק האם יכולה להחזיר אותו לתנוחה ההתחלתית– על החזה בין השדיים.
תנוחה זו מאפשרת לאוויר שנכנס לתוך מערכת העיכול של התינוק לצאת בנוחות (גרעפס).
תנוחה זו מהווה גם הזמנה להמשך היניקה. אם התינוק רוצה להמשיך לינוק הוא יתחיל את הריקוד מחדש וברוב המקרים יפנה לשד השני. האם נמצאת כאן בעמדת הצעה.
אם התינוק יונח אחרי ההנקה בעריסה הוא לא יכול לבחור בעצמו האם להמשיך ביניקה או לא.
ריקוד האם והתינוק
בריקוד המשותף הזה התינוק הוא המוביל ואילו האם היא התומכת. היא יכולה לתמוך בשכמות התינוק כשהוא מונח עליה, לכוון קלות את השד לעברו, או לעזור לו בעדינות רבה להגיע אל השד כשהיא נסמכת על ההובלה שלו. אם הוא לא רגוע ומתקשה למצוא את השד, האם יכולה…
[13:12, 7/8/2017] וסליסה יועצת הנקה: טכניקת עידוד זרימת החלב
ד"ר ג'ק ניומן
המטרה בטכניקה זו היא לעודד את המשך זרימת החלב לתינוק, כאשר הוא מוצץ בלבד, מבלי לשתות. שתייה (מציצה מסוג "פתיחת הפה לרווחה – הפסקה – סגירת הפה" – ראו גם סרטוני וידאו באתר האינטרנט www.drjacknewman.com ) פירושה שהתינוק מקבל חלב מלוא הפה. אם התינוק הפסיק לשתות מעצמו, האֵם יכולה להשתמש בלחיצה על השד כדי "להפוך מציצות לשתייה", ולגרום לתינוק להמשיך לקבל חלב. טכניקת הגברת הזרימה מעוררת את רפלקס שחרור או פליטת החלב (הזרימה המהירה והפתאומית של חלב, שאמהות חוות בזמן ההאכלה או כאשר הן שומעות תינוק בוכה – אף כי נשים רבות לא "ירגישו" את החלב משתחרר). הטכניקה עשויה להועיל במקרים של:
1. עלייה מועטה במשקל התינוקי
2. קוליק ("גזים") אצל התינוק היונק
3. האכלות תכופות ו/או ממושכות
4. פטמות כואבות אצל האם
5. סתימות חוזרות בצינוריות ו/או דלקת בשד
6. עידוד התינוק שנרדם במהירות, להמשיך ולשתות ולא רק למצוץ
7. תינוק "עצלן", או תינוק שנראה כאילו רק רוצה "להירגע". אגב, תינוקות אינם עצלנים, הם מגיבים לזרימת החלב.
אין צורך בטכניקת הגברת הזרימה אם הכל כשורה. אם הכל כשורה, האם צריכה לאפשר לתינוק "לסיים" את ההאכלה מן הצד הראשון, ולהציע את הצד השני. איך יודעים שהתינוק סיים את הצד הראשון? כאשר הוא רק מוצץ (מציצות מהירות, ללא הפסקה) ואינו שותה עוד מן השד (מציצה מסוג "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה"). טכניקת הגברת הזרימה יכולה לעזור לתינוק לקבל את החלב.
הגברת הזרימה תוך לחיצה על השד יעילה במיוחד בימים הראשונים, ועוזרת לתינוק לקבל עוד קולוסטרום. תינוקות אינם זקוקים לקולוסטרום רב, אך הם זקוקים לכמות מסוימת. היצמדות טובה בשילוב עם טכניקת הגברת הזרימה עוזרים להם לקבל כמות זו.
כדאי לדעת את הדברים הבאים:
1. תינוק שנצמד היטב לשד מקבל חלב בקלות רבה יותר מאשר תינוק שאינו נצמד היטב. תינוק שההיצמדות שלו גרועה יכול לקבל חלב רק כאשר הזרימה מהירה. תינוקות רבים מסתדרים עם ההנקה למרות שההיצמדות איננה טובה, מאחר שרוב האימהות מייצרות שפע של חלב. יחד עם זאת, האם עשויה לשלם מחיר על היצמדות גרועה – למשל, פטמות כואבות, תינוק עם גזים, ו/או תינוק שנמצא על השד כל הזמן (אבל שותה רק חלק קטן מן הזמן).
2. במשך 3-6 השבועות הראשונים לחיים, תינוקות רבים נרדמים על השד כאשר הזרימה איטית, ולאו דווקא כאשר אכלו דיים, ולא מפני שהם עצלנים או רוצים להירגע. אחרי גיל זה, ייתכן שימשכו את ראשם אחורה כאשר זרם החלב נחלש. יש כאלה שיעשו זאת גם כאשר הם צעירים בהרבה, לפעמים אפילו בימים הראשונים, וישנם תינוקות שנרדמים על השד כאשר הזרם חלש אפילו בגיל שלושה או ארבעה חודשים.
טכניקת הגברת הזרימה – איך לעשות זאת (השתמשו בצירוף עם הפרוטוקול להגברת צריכת החלב)
1. החזיקי את התינוק בזרוע אחת.
2. תמכי בשד בעזרת היד השנייה, הקיפי אותו כשהאגודל מונח על צד אחד של השד (הצד העליון של השד הוא המיקום הנוח ביותר), ושאר האצבעות בצד השני, קרוב לבית החזה.
3. חכי עד שהתינוק יתחיל לשתות (ראי סרטוני וידאו באתר www.drjacknewman.com), אף שאין צורך להגיב באופן אובססיבי לכל מציצה. התינוק מקבל כמויות חלב משמעותיות כאשר הוא שותה בזמן מציצה מסוג "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה".
4. כאשר התינוק מוצץ מציצות שטחיות ושוב אינו שותה תוך מציצת "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה", לחצי על השד כדי להעלות את הלחץ הפנימי בתוכו. אל תגלגלי את האצבעות לאורך השד לעבר התינוק, אלא רק לחצי ועצרי. לא בעוצמה שתכאיב לך, ונסי לא לשנות את צורת ההילה (החלק הכהה יותר של השד, הקרוב אל פי התינוק). עם תחילת הלחיצה, התינוק אמור להתחיל לשתות שוב תוך כדי מציצה מסוג "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה". השתמשי בטכניקה כאשר התינוק מוצץ אך לא שותה!
5. שמרי על הלחץ עד אשר התינוק רק מוצץ, מבלי לשתות, אפילו כאשר הלחיצה נמשכת, ואז שחררי את הלחץ. שחררי את הלחץ אם התינוק מפסיק למצוץ או אם הוא חוזר למציצה ללא שתייה. לעתים קרובות התינוק יפסיק למצוץ כלל כאשר הלחץ משתחרר, אבל יתחיל שוב תוך זמן קצר, כאשר החלב יתחיל לזרום שוב. אם התינוק לא מפסיק למצוץ כאשר הלחץ משתחרר, חכי מעט לפני שתתחילי ללחוץ שוב.
6. שחרור הלחץ נעשה כדי לתת מנוחה ליד, ולאפשר לחלב להתחיל לזרום שוב אל התינוק. אם התינוק מפסיק למצוץ כאשר הלחץ משתחרר, הוא יתחיל למצוץ שוב כאשר ירגיש את טעם החלב.
7. כאשר התינוק מתחיל למצוץ שוב, הוא עשוי לשתות (מציצה מסוג "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה"). אם לא, לחצי שוב כמתואר לעיל.
8. המשיכי את הפעולה בצד הראשון, עד אשר התינוק אינו שותה אפילו בזמן הלחיצה. הניחי לתינוק להישאר בצד זה למשך זמן קצר נוסף, מאחר שייתכן שרפלקס שחרור החלב (רפלקס פליטת החלב) יגיע שוב, והתינוק יתחיל לשתות שוב בעקבות כך. אך אם התינוק שוב אינו שותה, אפשרי לו לשחרר את הפטמה או נתקי אותו.
9. אם התינוק רוצה להמשיך ולינוק, הציעי את הצד השני וחזרי על התהליך.
10. אלא אם הפטמות שלך כואבות, ייתכן שתרצי לחזור ולהחליף צדדים כמה פעמים תוך שימוש בטכניקה.
11. המשיכי לנסות ולשפר את ההיצמדות.
12. זכרי: לחצי בזמן שהתינוק מוצץ אך אינו שותה. חכי שהתינוק יתחיל במציצה; הטוב ביותר הוא לא ללחוץ בזמן שהתינוק הפסיק למצוץ לגמרי.
מניסיוננו, השיטה הזו פועלת באופן הטוב ביותר, אך אם את מוצאת דרך שעובדת טוב יותר בשמירה על מציצה מסוג "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה", השתמשי במה שעובד באופן הטוב ביותר עבורך ועבור התינוק שלך. כל עוד הלחיצה אינה מכאיבה לך, וכל עוד התינוק "שותה" (מציצה מסוג "פתיחת פה לרווחה – הפסקה – סגירה של הפה"), טכניקת הגברת הזרימה השדמועילה.
לא תצטרכי לעשות זאת תמיד. ככל שההנקה משתפרת, תוכלי להניח לדברים לקרות באופן טבעי. צפי בסרטונים על היצמדות, על האופן שבו תוכלי לדעת שהתינוק מקבל חלב, ואיך להשתמש בלחיצה, באתר www.drjacknewman.com.
לשאלות אפשר לפנות לד"ר ג'ק ניומן בטלפון (416) 813-5757 (option 3), בדואל לכתובת drjacknewman@symaptico.ca, או לספר Dr. Jack Newman’s Guide to Breastfeeding (called The Ultimate Breastfeeding Book of Answers in the USA).
Handout #12. More Breastfeeding Myths. Revised January 2005. Written by Jack Newman MD, FRCPC, © 2005.
מאנגלית: אורית פרידלנד, מתרגמת, דולה ומדריכת הנקה.
התרגום, באישור המחבר, נעשה במסגרת פרוייקט לקידום ההנקה בקורס מדריכות הנקה של בתיה דייויס, אסף הרופא, 2007. ©
ניתן להעתיק ולהפיץ תוכן זה בשלמותו ללא בקשת רשות נוספת, ובתנאי שלא ייעשה בו שום שימוש בכל הקשר המהווה הפרה של הקוד הבינלאומי לשיווק תמ"ל מטעם ארגון הבריאות העולמי (WHO
International Code of Marketing of Breastmilk Substitutes).
מכאן http://www.iaclc.org.il/188568/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%91
<iframe width="420" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/ex5Var5urPU" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>
ווסיליסה שקלובסקי-קורדי IBCLC
יועצת הנקה מוסמכת
דיברתי על זה עם אחותי שהייתה אחרי לידה חמישית והיא אמרה שלה כואב חודש אחרי גם אם אין חתכים.
ודודה שהיא אחות טיפת חלב אמרה שיש רגישות הורמונאלית בפטמות עד שאת מתאזנת אחרי הלידה...

קרה לי לפני כמה שנים, היה זוועה
מה פתאום שונאת??ה''ב
בד"כ הם מתעוררים כי משהו מפריע להם, אולי היא רעבה או גרעפס. או חום\ קור יכול לפעמים לגרום להם להתעורר פתאם. אם תזהי למה היא התעוררה תוכלי "לפתור" לה את הבעיה בקלות ואז להחזיר אותה לישון לפני שהיא תתעורר לגמרי ויהיה לה קשה לחזור לישון.
אם בכל זאת היא נהיית ערנית לנסות להישאר באווירת שינה, לא להוציא אותה מהחדר בשניה שהיא מתעוררת או להדליק את האור כשהיא מתעוררת,ואפילו לא לדבר איתה יותר מידי.. גם לא כדאי להחליף טיטול אם הוא לא מלא כי זה ממש מעורר אותם. להשאר ברוגע ולנסות להרגיע אותה ולהחזיר למיטה כדי שתמשיך לישון, ללטף אולי לשיר קצת לספר סיפור בקול שקט כדי שתשאר על הילוך נמוך ותתרגל להרדים את עצמה בחזרה גם אם התעוררה בטעות..אם היא לוקחת מוצץ לנסות להחזיר לה אותו. מקווה שעזרתי.. בהצלחה
לא יודעת אם אתם מקפידים אבל מאד כדאי לעשות תהליך שינה קבוע לפני השינה של הלילה (כשהיא מתעייפת בסביבות 19:00) בשונה מהשינה במהלך היום. מקלחת, עיסוי, חדר רגוע וחשוך, שיר\ סיפור ושינה..ככה יש לה איזשהו סימן של שגרה שעכשיו נכנסים לשנת לילה. וגם כדאי להקפיד שזה יהיה בשעה קבועה פחות או יותר

בגדול זה נשמע בסדר. כן רואים ששנת הבוקר שלה מאורד ארוכה בטח היא משלימה מהעייםות של הלילה. נשמע שאולי תנסי להקדים את שינת הלילה מ7 ל6 וחצי, ואז כל שאר תנומות היום יוקדמו טיפה כי היא תישן טוב יותר בלילה.
זה גלגל כזה, איפה שעושים שינוי זה משפיע על הכל.
מאוד חשוב להקפיד על טקס שינה. ממליצה על הספר הלוחשת לתינוקות.
שלא תגיע עייפה מדי לערב.
אבל כדאי להתקשר לשאול כי לפעמים צריך לזחול או להתכופף וכאלה.
חלום הזדמנויותלמעקב הריון עודף ועוד כל מיני דברים בסגנון ותמיד העדפתי ללכת לבית חולים שגם רציתי ללדת שם, להכיר את המקום יותר, להסתגל איפה בדיוק כל דבר והאמת גם אם פתאם תתפתח לידה אז כבר להיות שם..והוא לא היה קרוב אלי לבית
בכל מקרה- אם יש חשש לעובר, לא משנה כמה עומס יש- יכניסו אותך מייד
זה הזמן של השתוללות הורמונים ומלא רגשות ותת מודע עולים
גם לי יש חלומות מפחידים בהריון.
יש תפילה מיוחדת על חלומות - בברכת כהנים של החגים - אצלינו נהוג להגיד את התפילה הזו.
ואני תמיד מבקשת על החלומות - ומתפללת שכל החלומות יתבטלו. ולא מאמינה לכלום.

יש מעבר יותר מהיר בין התת מודע למודע.
חודש שמיני עם נסיך קטן ומתלבטים לגבי השמות הבאים, רצינו שמות מהמקורות וחשבתי אולי תוכלו לעזור לנו בבחירה..
- שלמה
- אחיה
- דוד
-אחיה דוד (ביחד- ולקרוא אותם ביחד כשם אחד)
בהנחה שאני ובעלי מסכימים זה עם זו על כולם..
רק שאם אקרא לו אחיה דוד אני רואה בזה שם אחד..כי אחרת למה לתת לילד שני שמות ולא לקרוא בהם...? מצד שני זה קצת מגביל...
אז חשבתי אולי לקרוא לו אחיה דוד ...ואשתמש בשם הראשון יותר..
גם מרגישה שהדיוק הזה משפיע באופן מהותי - נגיד נתתי לבת שם של דמות תנכית עוצמתית כשם ראשון, והיה לי חשוב לתת שם שני של דמות רכה ונסתרת יותר.
יש לך רעיון איך לעגן אותה למיטה שלא תזוז? אם יש ילדים בבית זה לא יהיה קצת מסוכן?

לפני כשנתיים פלוס, בילדה החמישית, החלטנו להשקיע במנשא טוב סוף סוף (של ניו בורן), אחרי שממש לא הסתדרתי עם המנשא הקודם.
הבעיה היא שגם עם המנשא הזה אני מרגישה ש"נשבר" לי הגב אחרי זמן קצר...
אני רואה חברות שלי שמתנהלות בקלילות עם תינוקות - אפילו גדולים - במנשא, למרחקים ארוכים, ורק אני צריכה לנוח שעה בערך אחרי הליכה קצרצרה עם המנשא. (בחג, למשל, הלכתי להקפות בביהכנ"ס הסמוך ממש עם התינוק במנשא - וכל הזמן ישבתי על הספסל עם כאבי גב, עד שהבנות שלי "אישרו" לי לחזור בלעדיהן הביתה - והגב עדיין כאב לי עוד רגעים ארוכים אחרי שהורדתי את המנשא...)
יכול להיות שהמנשא לא מתאים לי? או שאני לא בנויה למנשאים בכלל? (אני נמוכה למדי - יכול להיות קשור?)
מתלבטת אם לחפש מנשא שיתאים לי יותר, או פשוט לוותר...
אבל יחסית תפקדתי טוב מאוד, והסתובבתי הרבה...
(וטוב - התעמלות זו נקודה חלשה אצלי
)
למעשה ניסית רק שני מנשאים...
להרים את התינוק לגובה החזה.
אולי זה בגלל המכה בעצם הזנב?(מה קרה עם זה בסוף?)
או שאולי הרצועות לא מתוחות מספיק טוב?כואב לך גם בלי המנשא הגב?
תנסי לשפר את היציבה או להשאיל מחברה מנשא אחר (?ארגו המומלץ)
אני לא לוקחת במנשא בינתים אבל אולי יום אחד...בגלל הגב כמובן
וגם אני נמוכה אולי זה קשור
אבל בעיקר שכשאני בעיקר צריכ אחרי הלידה אין מי שיתאים לי את זה
ויעזור לי להכניס את הילד
והם גם כבדות הבנות שלי
המכה שקיבלתי בעצם הזנב כבר לא כואבת לי בכלל. (הרופאה אמה שלוקח לזה שבועיים לעבור, ואכן כך היה).
אולי באמת אנסה את ארגו... (בזמנו ראיתי כאן שממליצים על ארגו או על בייבי ביורן. פשוט קניתי את מה שהיה בחנות).
האמת שחמותי טסה עוד מעט לארה"ב. כדאי לבקש ממנה שתקנה לי שם מנשא של ארגו? (זה יוצא באמת זול יותר שם?) או שאולי כדאי קודם שאתנסה בו?
יכול להיות שאת ומנשא לא הולכים טוב ביחד בלי קשר לדגם
אני לא נמוכה ולא הצלחתי להסתדר עם אף מנשא, חוץ מאחד קטן שמיועד לתינוקות צעירים מאוד.
אני חושבת קצת חולשה או רפיון של שרירי הגב, גם מאבדת הרבה סידן ו D בהנקה.
אצלי היה ירידה בעינים(עוד לא הלכתי לרופאה\)
ובגלל זה היציבה והכל יותר קשים לי
אם זה באמת קשור לגובה שלי - אז לפחות לא ארגיש "עצלנית ומפונקת" כעת... 
ואמשיך להסתובב בחוץ עם עגלה/טיולון... (מזל שיש לנו מעלית!)
הכל לפי הכוחות והיכולת.
אחרי שלמדתי מה מגבלות היכולת שלי, מראש אני לא בונה על מנשא.
עושים מה שאפשר.
להיפך, לשאת תינוק קטן במשך שעות על הידיים ולהרגיע בדרך הזו, זה היפך העצלות.
כמו למשל בחגים ושבתות, כשהמעלית לא עובדת (ואז צריך להוריד את העגלה במדרגות), או בטיולים (אמנם לרוב בעלי סוחב, אבל בכל זאת), או בנסיעות באוטובוסים צפופים (שאז העגלה תופסת הרבה מקום)...
וגם בבית, לפעמים, כשהתינוק בוכה ואני צריכה לעשות דברים בבית וכדומה...
ובכל זאת לפעמים צריך מנשא... (השאלה אם בשביל הפעמים המעטות האלו שווה להשקיע במנשא יקר יחסית...)
הבעיה היא שאני נמוכה ובעלי גבוה - אז זה בעייתי כל הזמן לשנות את המצב שלו...
)
ננסה...מתואמתשנכנסים שמים אותו על האף ומחזירים למקום שיוצאים. ככה לא מריחים כלום

יש לי היום תור לרופא לבדיקת דופק..שבוע 7
אני לא מסוגלת ללכת,
(אחרי כמה הפלות רצופות אני פשוט בחרדה איומה
מעדיפה לא לבדוק,
תכלס מה שיקרה יקרה..
מפחדת כל כך , בעלי לא לוחץ..מרפה, מבין אבל אני יודעת שאני מפגרת
אוף, מה עושים![]()
את ממש לא מפגרת.
יש סיבה טובה שאת רוצה להימנע מהבדיקה וזה ממש לא משנה שאנשים אחרים מרגישים אחרת בקשר לאותו מצב, זה לא הופך את התחושות שלך לפחות לגיטימיות או חלילה למפגרות.
מציעה לך רגע לכתוב לעצמך או כאן מה כל הסיבות למה את לא רוצה ללכת
כשמך כן את, 'מחיה'..
לפחות מרגישה הזדהות עם ההרגשה שלי,
ממה אני מפחדת
מהמבט הזה הנבוך של הרופא, מבט שכבר קיבלתי כמה פעמים ..מבט שאחריו אין מילים שלי יש רק בכי ..
מעדיםפה שאם חס ושלום משו לא בסדר אראה את זה לבד בשרותים, אתמודד עם הקושי לבד..רק לא הסיטואציה שבעיני אכזרית..
אולי אני מגזימה ..אבל ככה אני חשה..
ה' יעזור
אני באמת צריכה לבטוח בו יותר!
הבת שלי ראתה אותי עכשיו ..ושאלה למה אני עצובה (למרות שלא חשבתי שרואים והיא כולה בת 5 וחצי...אמרתי לה שאני מתלבטת על משו שמעציב אותי אבל אני כבר שמחה שהיא כזו מתוקה ::
אז הבובה הזאת אומרת לי..'אמא תבטחי בה' מה הבעיה'....הויי הלוואי כזאת אמונה לכולנו..
את יודעת בדיוק מה את מרגישה ובשבילך זה מרגיש בלתי אפשרי וזו האמת כרגע עבורך.
ובואי נשאל עוד שאלה- למה בעצם כן ללכת?
ב"ה הוא ראה דופק..מקווה שימשיך להתפתח ולא ייעצר חס ושלום כמו שקרה בעבר..
הוא קצת הלחיץ אותי שטען שהעובר מתאים לשבוע 6, (בדף כתב 5+6) ולפי הבדיקת ביוץ שעשיתי אני בשבוע 6+6 בערך , ..
אמרתי לו שעשיתי בדיקת ביוץ וזה אמור להיות שבוע קודם אז מה זה אומר, הוא אומר לי זה מה שאני רואה, חששתי לתקינות ההריון, הוא אומר אני לא יכול לדעת ..בינתיים זה מה שאני רואה..
בנוסף לא כל כך מסתדר לי בהיגיון התאריך שהוא נתן כי שבוע בדיוק אחרי התאריך שהוא נתן לעיבור גיליתי הריון בבדיקת ביתית..ובבדיקת דם ..לא ייתכן הרי שאגלה שבוע אחרי העיבור..יותר מסתדר לי התאריך שלי,
אני רק מקווה בעז"ה שזה לא אומר משו לתקינות ההריון שכביכול התאריך שהוא רואה לא תואם את התאריך שלי..
זהו, מנסה לא לחשוב על זה אבל אם יש הרגעות בכיוון הזה מנסיון וכו אשמח תמיד..
להתראות
למיטב ידעתי פער של שבועיים לכאן או לכאן לא משמעותי

שמחה שיכולתי לעזור.
תשימי לב למה שעזר ותזכרי שזה שלך ויכול לעזור לך גם בהמשך![]()
רק אמונהסקירת מערכות, העמסת סוכר ומעקב על המוגלובין- לא הייתי מוותרת,
לפעמים מרוב בדיקות כבר אין כח להשקיע במה שבאמת חשוב...
תראי אם את מצליחה לקבוע תור במרחק נסיעה שפוי- אם כן כבר תשרייני לך תור,
אם לא- תקבעי בכל מקום בארץ, ואז תנסי לנקץ להם אולי מישהי תבטל ויתפנה לך מקום קרוב לבית,
אבל העיקר שיהיה לך תור לכל מקרה.
(אפשר גם ללכת פרטי ולקבל החזרים- תלוי קופה והמסלול הביטוחי שלך)