פורום הריון ולידה (עמוד 3915)

זה נשמע כמו צירים יכול להיות ברקסטונים, אם זה לא נרגע במנוחה , ולאחר שתייה הייתי הולכת להיבדק.
בהצלחה ！！

אראה אם זה ממשיך...
תודה רבה!!

עכשיו כבר כמעט שעה יש לי כאבי בטן שהולכים ובאים (רק בבטן) תוהה אם זה דחוף להיבדק ואיך בדיוק אני עושה את זה עכשיו כשאני גרה בישוב בלי אוטו וכבר אין אוטובוסים...

אני במנוחה ואין צירים,
צריך לבדוק שלא התקצר צוואר הרחם? או שלא סביר שיתקצר ממעט צירים?
קראתי בפורומים על התקצרות וקצת נלחצתי... מי שהיתה לה התקצרות- מתי הלכתן לבדוק?

תודה..

מה שתיארת נשמע קלאסי לצירים מוקדמים תקינים. ובוודאי אם נפסקו.

הלידה השניה הייתה אצלי מהירה ולא הספקתי, היה לי קשה להשלים עם זה.

אפילו יותר קשה מכאב הצירים.

אגב בלידות אחר כך לא לקחתי אפידורל בחירה והיה מהמם.

כמה זמן נסיעה יש לך לבית החולים?

לק"י

לענ"ד אם בית החולים במרחק של כמה דקות, אז לחכות שיהיו צירים סדירים או חזקים.
(כמו ההמלצה לכל לידה בעצם).

כל כך הלחיצו אותי שלידה שניה זה מהיר... אצלי לקח המון המון זמן, אבל בכל מקרה לא לקחת סיכונים ולהימרח בבית כ, כמו שממליצים בלידה הראשונה.

כשיש צירים צפופים או כואבים במיוחד, או ירידת מים.

אני בונה על האפידורל..היו לי צירים ממש חזקים ממש כואבים לא בתדירות כזאת גבוהה ככה שעתיים עד שזה נרגע והלכתי לישון...

הלידה הכי מהירה שלי היתה שלוש שעות אחרי שהגעתי לבית חולים. לא משנה שילדתי בלי אפידורל אבל יש מספיק זמן ...

ולקבל אפידורל.ברגע שראיתי שיש צירים סדירים

 

ילדתי תוך שעה וחצי מהזמן שהגעתי לבי''ח.

היו לפני זה 4וחצי שעות של צירים סדירים אבל לא מאוד כואבים
ואז התחילו ממש לכאוב,התטופפו ובכללי הרגשתי שעברתי חשלב הפעיל..
הגעתי עם פתיחה 5- אני הייתי צריכה להגיע קצת מוקדם בכלל gbs - ותוך שעה ורבע כבר הייתי עם פתיחה מלאה
רבע שעה לחיצות
וב''ה היה בחוץ



הראשונה היתה ארוכההה

ועכשיו - הלוואי ויהיה לי סיפור מעודד

בעיניי-תקשיבי לקול הפנימי שלך.
כשזה יתקרב את תרגישי ולא צריך הגדרות של זמן תדירות וכו'

ילדתי בערך חצי שעה מהרגע שחנינו מחוץ לבית החולים.
(להשוואה: בראשונה הגעתי לבית החולים בערך 8 שעות אחרי הירידת מים וילדתי כמעט יממה אחר כך).

אפידורל ממש חייבת..
הלידה הראשונה שלי היתה משהו כמו 48 שעות מאז שהתחיחו צירים עד הלידה...

הלידה השניה שלי היתה קלה פי 1000 מהלידה הראשונה עם האפידורל...

תתני לדברים לזרום. ותראי אם תספיקי אפידורל. אבל שזה לא מה שייתקע לך את הלידה.

סתם שתדעי שיש נשים שאפידורל תוקע להם את הלידה. ויש נשים שזה ממש עוזר להם.

תנסי להרפות. שתגיעי ללדת תראי אם תוכלי לקבל או לא.

מניסיון, אפשר ללדת בלי אפידורל. (לידה שניה ל מרצון. לידה שלישית מרצון)

לידה ראשונה הייתה ארוכה.. התאשפזתי בחמישי אחה"צ וילדתי בראשון ב12 בלילה.. עברתי בערך את כל הפרוצדורות שקיימות פרט לקיסרי.. הכרתי את כל המיילדות שקיימות וכדומה.. פרט לכך שנולדה לי בת הזיכרונות קשים מאוד. כך שבלידה השנייה חשבתי שגם אם יהיה מהר זה ייקח 12 שעות.. די ננעלתי על זה.. לא יודעת למה..

לידה שנייה- במהלך הלילה מתוך שינה כנראה היו לי מיחושים בבטן, רק שקמתי בבוקר נזכרתי שלא ישנתי טוב והבטן קצת הטרידה אותי. בשש בבוקר בערך התעוררתי לגדולה ואז הבנתי שכואבת לי הבטן.. התחלתי להסתובב בבית ולנסות להבין מה קורה.. התחילו צירים אך כל ציר היה כואב יותר מהקודם באופן משמעותי.. עדיין התדירות לא הייתה גבוהה.. נהיה ממש כואב ממש מהר.. בשבע ביקשתי מבעלי שייקח את הגדולה למעון כי אני רוצה ללכת לבי"ח לקבל אפידורל.. הנסיעה קצרה, הגעתי לבי"ח, חיפשתי כמובן את חדרי הלידה מכיוון שזו פעם ראשונה שם.. המעלית לא עבדה אז עליתי שתי קומות ברגל.. הגעתי למיון יולדות ואני לא רואה אף אחת (בעלי מחנה את האוטו) אז אני נושמת.. קצת בקול מסתבר כי מיד יצאה המיילדת מאחד הווילונות וקיבלה אותי.. הדבר היחיד שאמרתי לה זה שאני רוצה אפידורל.. כל שאלה שהיא שאלה בקבלה נפנפתי לה בטפסים שהבאתי (היה לי תיקייה מסודרת עם הכל) וסימנתי לה בעיניים שהכל כתוב שם.. המשפט היחיד שהצלחתי להוציא הוא "אני רוצה אפידורל" מספר פעמים.. המיילדת בדקה אותי ואמרה "פתיחה יפה" ואני חזרתי על המנטרה שהרגיעה אותי "אני רוצה אפידורל" היא בתגובה אמרה "אם רצית אפידורל לא היית מחכה בבית" תנסו להסביר שלא ממש חיכיתי בבית.. בכל מקרה היא לא ממש הקשיבה, הרימה את דפנות המיטה והכניסה אותי לחדר לידה בקריאה "היא בלידה".. ומאז בעצם המיילדת שקיבלה אותי ניסתה להסביר לי שאני בלידה כשאני ממשיכה לבקש אפידורל.. ממש לא הצלחתי להבין שאני בלידה.. לבסוף היא הביאה מראה שתעזור לי להבין את הסיטואציה.. את האמת.. אין כמו מראה עיניים להבין שאת בלידה.. לאחר מכן כבר לא ביקשתי אפידורל..

לידה לאחר מכן בחרתי ללדת ללא אפידורל.. ולאחר מכן בחרתי שאני רוצה אפידורל אך בורא עולם החליט אחרת וזה התקדם מהר מדי..

אז כמו שאמרו לפני, לשמור על ראש פתוח, לקבל כל מה שבורא עולם מזמן, העיקר ללדת תינוק בריא ושאמא תהיה בריאה.

בהצלחה

בלידה הראשונה סבלתי צירים קשים ונוראים והפתיחה לא התקדמה..ברגע שלקלתי אפידורך הכל היה גן עדן והלידה התקדמה ממש יפה.
אין לי כוח ורצון לסבול.בכלל בככל לא.
אפידורל לר הפריע לי על כלום לכן ברור שבכל מהקבה אבל אני רוצה לעשות את כל ההשתדלות לקבל אותה.

אני אתך..

אם אפשר לקחת אפידורל אני בעד..

אין מצווה לסבול..

ואם יש לך חוויה טובה מאפידורל אז בכלל.. 

פשוט לפעמים הלידות הבאות (השנייה והלאה) מתנהגות אחרת מהראשונה..ואז אין ממש בחירה..

אפשר ללמוד להתמודד עם הכאב ואז זה קצת יותר נסבל..

בהצלחה

בהצלחה!!

כדאי לברר עוד.
בעין כרם יש הפרדה לכמה שעות כי החדרי ניתוח רחוקים מהמחלקה.
ממליצה להכנס לקבוצת הפייסבוק של אפס הפרדה ולקרוא שם קצת, יש שם הרבה מידע.
(קוראים לה משהו כמו- "אפס הפרדה הזכות שלכם מרגע הלידה- הקבוצה")

רק מעדכנת שתל השומר לא מאפשרים ידידותי אם זה תאומים...

כי יכולה להתפתח לידה כל יום ואז לאן תלכי?

קובעים בתאומים גם בשבוע 38 או לפני.

חבל שתגיעי לקיסרי חירום.

איך את שורדת עוד? איך המשקלים שלהם?

אם תתפתח לידה אני אסע עם האמבולנס לביח הכי קרוב כי הלידות שלי מהירות...
בינתיים שורדת טוב ב"ה! לחוצה ומודאגת מהניתוח ומבחירת ביח...
נראה לי שהם יהיו סביב 2.5 קג.. משהו כזה..

הם עכוז?

תקבעי תאריך לימים הקרובים שלא תגיעי לחירום

במאיר אחרי הקיסרי הם שמים במחלקת "הייריסק" להתאוששות של 24 שעות בלי התינוק... משהו כזה... נשמע לי זוועה!
מישהי יודעת לדייק לי?

אחרי 8 שעות שמקימים אותך את כבר יכולה לקחת אותו מהתינוקיה ( או שכבר מביאים לך אותו....)

 

כדאי לך לברר את זה

 

אצלי זה היה ההפך, הם הביאו לי אותו ואני לא רציתי אותו כי הרגשתי כ"כ רע ולא יכולתי לטפל או להרים אותו בכלל....

(מהקבוצה בפייסבוק של אפס הפרדה שאל הר המוריה המליצה עליה)
https://m.facebook.com/notes/אפס-הפרדה-הזכות-שלכם-מרגע-הלידה/ניתוח-קיסרי-אלקטיבי-וחירום/1095392550539520
מקווה שאת יכולה לפתוח גם אם את לא בקבוצה.

הקובץ עצמו נפתח לי אבל הקבצים הפנימיים לא... את יכולה להעתיק לי את הפוסט של קיסרי אלקטיבי בירושלים?
ממש תודה!

אבל בגדול יש שם פוסט ישן שכתוב בו שכרגע אין מקום שאפשר את זה בירושלים (בעין כרם יש בעיה טכנית שחדרי ההתאוששות הם במחלקה אחרת), ניסו לארגן שם מכתב לבתי החולים בירושלים שמתאר את הצורך באפס הפרדה בקיסרי, אבל זה לא התקדם למשהו מעשי.

בינתיים לא אמור להיות ניתוח. אבל, מי יודע...
בלידה הקודמת הייתי עם אפס הפרדה והיה ממש מעולה, תוהה אם יהיה לי מעולה גם עם שניים, מצד שני, לא מסוגלת לחשוב על תינוקיה...

בשביל להצליח עם שניים צריך עזרה צמודה ב"ה... התחלתי לברר על מלווה בלילות...

לקחתי ביות חלקי

אבל היו איתי כל היום רק בלילה השארתי בתינוקיה אבל לא ישנתי נורמלי אז הלכתי לבקר כל הזמן...

הסתדרתי עם האוכל ובעלי לא יכל להיות הרבה.

המים עוזרים לסחוב את משקל הגוף..

הכל סגור ושמור שם בפנים

מבחינת העובר, הוא מוגן
הסיבה היחידה שאולי הייתי נשמרת זה מבחינת היגיינה שאפשר לחטוף שם וירוס של בטן בכיף

ג'יפים אני מבינה, אבל קייאקים?

ממש לא לעניין לדעתי

זה מה שבוער לכן לעשות בהריון?
קצת סדרי עדיפויות...

אחוזון 42 זה כמעט ממוצע
לי נשמע מצויין


אצלי ההערכה פי כמה יותר גבוה כבר משמיני
הלוואי עלי 3 קילו

מה אומרים הרופאים?

זה משקל ממוצע של תינוק בלידה, מה הבעיה ?

מה הרופא אומר על זה?

בסטייה המוצהרת של 10 אחוז, ייתכן שהעובר שלך שוקל כבר 3300,
ולצד השני יכול להיות 2700.
ולפעמים טועים גם בחצי קילו.
קחי בפרופורציות. הסטייה בשבוע כזה היא בערך כמו המשקל שהם מעלים בשבוע וחצי, אז הכל בסדר, זאת הערכה מצויינת ואין לך מה לדאוג. גם פחות מאחוזון 40 זה עדיין בסדר. העיקר בשלב הזה שראו מצג ראש וכמות מים תקינה תעקבי אחרי התנועות ותוציאי לך רעיונות כאלה מהראש כאילו משהו לא בסדר.
איזו לידה זאת?

לפעמים המחזור מאחר סתם.

או שאולי הביוץ היה מאוחר ולכן הבדיקה לא זיהתה את ההריון

לעיכוב הוסת.

ואפשר לסמוך לגמרי על בדיקת ההריון?

אם ההנקה פתאום מסיבית בצוקה משמעותית ביחס לתקופה קודמת.
בדיקת הריון- תמיד דם הכי אמין

אמרה לי הרופאה: "את צעירה. הכל יכול להיות".
כלומר, כשמדובר על מצבים הורמונליים, כדוגמת הנקה, יכולים להיות הרבה שיבושים יוצאי דופן בלי הסבר ברור.
כך שייתכן שהמחזור מתעכב, ייתכן שזה הריון שלא זוהה, ייתכן שזה הריון צעיר בשל ביוץ מאוחר...

כשאת מנסה לתת לה היא בטח רוצה לינוק ויודעת שבתכלס יכולה.

ולא הלך לצערי

כשזה קרה לי עם הבת שלי זה קודם כל להרגע!
הבנתי שבאיזשהו שלב לא תהיה לה ברירה והיא תסכים לקחת בקבוק.
אז אחרי שסירבה בבית בתוקף לכל סוגי הבקבוקים והפטמות,לקחתי אותה נואשת למטפלת המקסימה,אין לי מושג מה היא עשתה לה אבל היא כנראה הבינה שאמא ואבא לא בסביבה ואין לה ברירה...והיא התחילה לאכול מבקבוק.
אני יודעת שיש סרבנים גרועים יותר ושמאכילים לפעמים עם כפית או מזרק....
מקווה בשבילך שזה יגיע בקלות.
מקסימום מתחילים מוצקים....

מעדיפה אני לעבור את השלב הקשה הזה..

אבל הייתי עם אפידורל...
באפידורל צריך קודם לחכות שהשפעת החומר תחלוף כדי לקום בפעם הראשונה מהמיטה וזה לוקח קצת זמן עד שזה קורה.

בטח לא אם הן ילדו עם אפידורל.

אני נכנסתי להתקלח בהר הצופים אפילו שהמקלחת לא היתה פרטית של החדר שבו ילדתי ועדיין המיילדת כל כמה דקות באה לדפוק ולראות שלא התעלפתי וביקשה שאזדרז.

ולא התקלחתי בחדר לידה.

גם ככה התעלפתי על השרותים עד שהאחות חזרה עם חלוק יבש...

כי הראשון נרטב.

כולי תפרים כך שזה לא היה בא בחשבון לקום קודם...

ילדתי שם שלוש פעמים עם ובלי אפידורל ותמיד אחרי איזה שעה וחצי התאוששות מהלידה נכנסתי להתקלח בחדר לידה ועליתי נקיה למחלקה.
כמובן שביקשו שלא אנעל את הדלת ואם אני צריכה משהו שאקרא למיילדת שהיתה בסביבה.
תמיד ב"ה הסתדרתי לבד.
נראה לי מוזר לצאת מחדר לידה למחלקה בלי מקלחת

לא הייתי לוקחת את זה השיקול. העיקר זה המקצועיות והיחס של צוות חדר לידה

אבל גם לא יכולתי הייתי עם תפרים מפורקת
המיילדת ניקתה אותי והחליפה לי הכל..

אבל גם לא נשארתי הרבה זמן בחדר לידה. התינוקת היתה צריכה מעקב אז עליתי גם אני למחלקה, התקלחתי והלכתי אליה האמת שביכלל לא חשבתי שזה משהו קריטי להתקלח דווקא בחדר לידה אז ג לא ביקשתי או שאלתי על זה. כן היה דחוף לי להתקלח מיד במחלקה וזה באמת מה שעשיתי (לא הייתי עם אפידורל או תפרים או משהו מיוחד)

אני בחודש שלישי ניגשתי פעם ראשונה ואז התברר לי שצריך כבר קודם...

הייתי אצל הרופא בפעם האחרונה בשבוע 7, הוא קבע לי תור למעקב בסוף שבוע 13 ולא אמר כלום על מעקב אחות... גם לא האחות כשנכנסתי אליה באותו הביקור...

יכול להיות שזה מדיניות שונה בין הקופות?

מתחילה עכשיו שבוע 13. הייתי אתמול אצל הרופא והוא לא אמר לי כלום. רציתי לשאול אותו אתמול ושכחתי.
הוא היה צריך להפנות אותי או שאני צריכה לפנות? ואם כן, למי?

לק"י

זה נקרא "אחות מעקב הריון".

סוף שליש ראשון.
אחות- לפחות פעם אחת עד שבוע 15.
ואם את מכבי, יש אחות וירטואלית, ממש נחמד!

בכל סניף כמעט. נורא נחמד, מרגיע, יש זמן לשאלות והיא גם בודקת כל פעם את כל המדדים..
זה בחינם והיא קובעת לך כל פעם את התור הבא, זה פעם בחודש.

בכל מקרה, זה בהחלט שירות אחר.
עשיתי את זה והיה לי טוב, אבל לא תמיד מתאפשר לצאת מהבית לאחות, ופה נכנסת האחות הוירטואלית.

לק"י

שכחתי לברר כשהייתי אצל האחות.

אחות וירטואלית, צריך פעם ראשונה לבקש מהאחות שתפנה אותך, ואז מתקשרים אלייך ומזמינים לך ערכה למכבי פראם הקרוב לבית.
בערכה יש סטיקים ומד לחץ דם, ואת צריכה גם משקל.
האחות מתאמת איתך שיחה פעם בחודש ואת בודקת בבית לפני ואומרת לה מה המדדים.
פשוט וקל, במקום להגיע לקופח.

ושאלה- מעקב אחות זה דווקא במרפאת נשים? אני יכולה לדוגמא ללכת למרפאה הקרובה אלי ששם יש אחות והיא תבדוק את כל הנ"ל?

לדעתי בכל מרפאה, תבררי טלפונית..

לק"י

אולי אצלינו זה אותו דבר בכלל.

תשאלי את האחיות על זה.
לי זה היה נהדר בזמנו..

על הבדיקות, מסבירה על מהלך ההריון, אפשר לשאול מה שרוצים וכאלה..

אולי עד הריון שלישי או משהו כזה ואני לא זוכרת.. אבל לא רק ראשון

לק"י

ברזל נראה לי משבוע 15.

הלוואי ותזכי להפקד בקרוב!

ואצלי הראש הוא בעיקר הגדול..
הממ..גם קצת מפחדת
הקודמים אבל לא נולדו גדולים..וההערכה היתה יותר ממה שנולדו

אז מקווה שכם הפעם טועים

ומשבוע 35 עד 39 אין לי תור לרופאה
אז מחכה לראות מה תגיד לי אז

באמת מה שיש לי לעודד זה שיש הרבה טעויות
ושאני מכירה כמה וכמה חברות שיולדות תינוקות גדולים בקלות ממש.

לא בלידה ראשונה, לידה שמינית. היו לי תפרים רק בלידה ראשונה, וזו היתה התינוקת הכי קטנה שלי. מאז ב"ה, כל הלידות ללא תפרים, ברוך ה', רובם סביבות ה4 קילו.

כמה ילדים יש לך?!

 3900 ג'

בלידה הראשונה היו קצת תפרים

בלידה השלישית לא היה בכלל.

 

בטח יעשו לך הערכת משקל בעוד שבועיים עד חודש

ויראו מה הערכת משקל ואם היא תהיה גבוה אז אולי ימליצו לך על זירוז

תתיחסי לזה ברצינות כי הערכת משקל מעל 4.5 קילו ברוב הבתי חולים זה קיסרי

אם יש סכרת אז הערכת משקל מעל 4 קילו זה קיסרי.

 

ללא תפרים

בעיקרון המקסימום שמותר לקחת ביום הוא 6 כדורים. תנסי לקחת פחות ולראות איך זה משפיע..
על החילבה לא יודעת אבל לא נראה לי שיש בעיה, כל אחד מהם זה חומר אחר

אורך צוואר יכול להיות קריטי, וסיכון ללידה מוקדמת.

 

אם את מתלבטת מה זה אומר בדיוק לגבי היומיום שלך, לכי לשמוע חוות דעת נוספת עם התוצאות של הבדיקה. 

 

המון הצלחה ובקלות

בשבוע 32 סביר?

אבל תהיי עם יד על הדופק שאין לך צירים.

חשוב להיבדק בשביל לדעת.

ולא לזלזל בשבועות מוקדמים

לפני הבשלת ריאות מלאה כשכבר אין חשש לפגות, חוששים כשיש אורך צוואר קצר, בגלל הסיכון המוגבר מאוד ללידה מוקדמת. 

 

תנוחי תנוחי תנוחי

תורידי הילוך רציני.

תבדקי אולי לעבור לרופא שמתמחה בהריון בסיכון.

זה יכול ברגע להתקצר עוד ולהכניס אותך לשמירה בשכיבה או באישפוז כמה חודשים.

יש נרות אוטרגסטן שיש מחקרים שהם שומרים על צוואר הרחם

בהיריון היה לי צוואר רחם קצר..כנראה משהו גנטי שלא הייתי מודעת אליו..עשיתי יותר מידי פעילות גופנית ובשבוע 34 הייתי בחדר לידה עם פתיחה 4 שנעצרה.ב"ה לא ילדתי אז אלא בשבוע 36 תינוקת פיצפונת במשקל 2 קג .לא ממליצה..

בריאות התינוק הכי חשובה.
שבוע 15 העובר אינו בר חיות, אני מאמינה שלא בא לך לעבור לידה שקטה, מחברות זה נשמע מחריד.
פשוט לנוח ולנוח ואז בעז"ה יהיה בסדר.
לא לשחק עם זה.
לא לעשות שום דבר ממלאכות הבית, לא להרים את הילדים אם יש, כלום.
שמירה מוחלטת במיטה.
וכן, לפנות לרופא הריון בסיכון.
בשורות טובות!!

תלוי באיזה קופה את,

אני יודעת על מכבי שדורשים להביא את השקיפות ומציגים את זה תחת קטגוריה שונה מבדיקות דם (את צריכה לשנות לכל הבדיקות וזה תחת שליש ראשון/חלבון עוברי אם אני לא טועה)

אין לי מושג איך זה בקופות אחרות אבל את צריכה לחפש ערכים של בטא HCG ושל PAPP-A, זה בערכים של MOM אבל זה לא באמת יגיש לך משהו, את צריכה את החישוב הסופי של עובי השקיפות שמשוקלל יחד עם ערכי החלבונים הנ"ל.

בערך תקבלי את הסקר וזה מסמך pdf

וכדאי לשתף אותו ולחלוק איתו את החששות

ב. אפשר (לדעתי!) למשוך עוד קצת את המניעה אם את כ"כ חוששת, לא בריא להיכנס להריון מתוך פחד וחשש גדולים

ג. ללמוד על הצד הרוחני של הבאת ילד והקמת משפחה

להבין שהשינוי שהגוף עובר אלו" צלקות הקרב" הכי יפות שיש וכוולנו צריכות להיות גאות בהן!
אני זוכרת בתור ילדה שראיתי את סימני המתיחה על אמא שלי וחשבתי שהם כ"כ יפים ושאני גם רוצה כאלה

ולהתפלל, להריון קל, לגידול נכון, בריא וקל של הילדים שלנו
לזוגיות בריאה- הדבר הכי חשוב במשפחה אלו הורים שטוב להם יחד.

זאת תגובה מצחיקה קצת, אבל- כן, חוויתי. איך התמודדתי? לא התמודדתי. זה פשוט קרה, וכשדברים קורים בפועל הם כבר לא כ''כ מפחידים.

לגבי האחריות- אני זוכרת שכשחברה שלי ילדה עוד לפני שהתחתנתי (היא גדולה ממני באיזה 4 שנים) ובאתי לבקר אותה בבית, פתאום זה היה נראה לי הזוי. אשכרה שני צעירים חסרי נסיון אחראים לגמרי לגמרי על היצור הפיצפון והשברירי הזה...
אז נכון, זה אחריות וזה מפחיד. אבל זאת גם זכות ענקית. ואושר עצום.

הרבה פעמים בחיים אנחנו לא שולטים במה שיקרה ממש, אבל אנחנו שולטים בפוטנציאל, בעוצמה.
להקים משפחה, להביא ילדים, זה פשוט לחיות יותר. וזה לשני הכיוונים. יותר אחריות, פחד, עומס רגשי.. אבל גם יותר שמחה, אהבה, הענקה...
אז לפעמים בא לנו לחיות 'על אש נמוכה' ולא לקחת סיכונים. אבל גם את החיים והחיות זה מצמצם מאוד מאוד.

גם לי זה נשמע פשוט כמו פחד של ''לפני''
פחד מגיע לפני מציאות של לא נודע
וזה טבעי

תוך כדי כבר לא מפחדים
יהיו התמודדויות-אולי יהיו
אבל את תגלי שיש בך כוחות ויכולות שלא הכרת

ובעיקר- תגלי כמה חיים, כמה אהבה זה יוליד בך
וזה מה שיתן לך כח ושמחה.

וכשקראתי את מה שכתבת הרגשתי כאילו אני בעצמי כתבתי אתזה..
ממש עוזר לי לשמוע שיעורים על הזכות של הבאת ילדים לעולם ועל זה שהקב"ה מנהל את העולם ולא אנחנו ולכן אעשה בעז"ה את ההשתדלות שלי ואת השאר אני זורקת על הקב"ה..
ות'אמת בעיקר מתפללת המוון שיתן לי רצון לזה כי כרגע אין לי כל כך..
(אצלי זה מגיע גם ממקום שב"ה ממש טוב לי בזוגיות ולכן אני לא רואה כרגע רצון שמישהו יפריע לי..)

אני רוצה לשאול 

1.גם חצי שעה אחרי האוכל את נותנת..כאילו ממש לפי דרישה?

2.ומה עושים עם כאבי בטו וגזים ופליטות עקב ריבוי אוכל?

שואלת כי קבוע אחרי אמבטיה היא רוצה לינוק.

ואז אחכ כל התופעות של 2

גם חצי שעה אחרי האוכל,ולםעמים גם פחות.בגילאים הקטנים אני יכולה למצוא את עצמי מניקה כמעט כל היום.
אני מאמינה שיונק שמבקש ודורש יודע מה הוא צריך,וגם אם בחלק מהזמן אני משמשת כמוצץ,אני מאמינה שתינוק זקוק לקירבה התמידית לאימו ביחוד אחרי שהיה ברחם 9 חודשים,והעולם בחוץ חדש ואחר עבורו.
כאבי בטן וגזים-בדרכ נמנעת ממאכלים שגורמים לכך ואז אני מצליחה לדלג על התופעה הנל

אני מאד מסכימה עם מה שכתבת שתינוק צריך את הקרבה של אמא

ואני בהחלט חושבת שאין כזה דבר תינוק שבוכה סתם- גם אם הוא רק רוצה על הידיים.

אני נגד זה שאומרים שזה סתם פינוק וכו' ולא להרגיל אותו לידיים (עוד לא ראיתי בחור בר מצווה שאמא שלו מרימה אותו על הידיים) 

אני חושבת שתינוק שבוכה כי הוא רוצה תשומת לב וקרבה צריך לתת לו את זה כי זו הדרך שלו לבקש את זה וזה צורך לא פחות מהצורך שלנו בתשומת לב, רק שזו הדרך שלו לבקש את זה וחייבים להיות שם בשבילו.

אבל-

ומכאן מגיעה השאלה שלי שבכותרת-

באמת אני רוצה לדעת אם יש לך עוד ילדים כי אז- איך את עושה את זה?

שהתינוק איתך כל היום?

 

ובקשר לשאלת בפתיחת השרשור- אז כן. אני מניקה לפי דרישה.

אם אני מזהה רעב, לא משנה כמה זמן עבר מההאכלה הקודמת, אני מאכילה שוב.

ב"ה התינוקת שלי לא פולטת כמעט ולא סובלת מגזים וכאבי בטן.

אף פעם לא הבנתי מה זה לפי דרישה, ברור שכשהתינוק רוצה לינוק, (גם אם זה אחרי חצי שעה, כי אולי פשוט הוא לא סיים את הארוחה הקודמת וסתם הפסיק לגרפס,) אז מניקים , לא? כאילו, מה נשאיר אותו לצרוח? מקסימום אפשר למתוח אותו עוד טיפה על הידיים או עם מוצץ, אבל בסופו של דבר כשתינוק רוצה לאכול הוא דורש את שלו ומקבל...
אלא אם כן, הוא בוכה ובכלל לא מרעב אלא מעייפות. אני מניקה הנקה טובה לפני מקלחת ואחריה עוד הנקה קצרצרה ושמה לישון. הבכי שאחרי המקלחת מאוד יכול להיות בכי של עייפות, זה מעייף להתקלח.. בערך כמו שמעייף להיות אחרי ים או בריכה.

אם היא פולטת אחרי מקלחת זה אולי כי התערבב לה האוכל בבטן, כי היא אחרי ארוחה, וזה כמו להיכנס לים כאמור, אחרי ארוחה דשנה..

אני פועלת ככה: אם תינוק בוכה חצי שעה אחרי שהוא אכל ואני יודעת שהוא אכל ארוחה טובה (ינק הרבה זמן וביעילות/ריקן אותי) אז אני לא מיד יניק אני ינסה לבדוק מה מפריע לו לפעמים זה רק רצון לקרבה וידיים לפעמים זה עייפות לפעמים גרפס/גזים רק כמוצא אחרון אני יציע אוכל. אחרת זה סתם יכניס אותו ללופ של ארוחות קטנות (כי אחרי חצי שעה אין הרבה חלב והתינוק לא רעב כל כך ועם מניקים כל חצי שעה בסוף אחרי שלוש שעות גם אין הרבה חלב כי הוא כל הזמן מתרוקן). כמובן שאם עבר שעתיים ולא שלוש למשל אני מיד יניק כי הגיוני שהוא רעב הוא לא שעון.

זה בהסתייגות מהימים הראשונים של התינוק שעוד לא כל כך מכירים את הדפוסים שלו ואין כל כך דפוסים.

בעצם כשהוא בוכה כשיש לו גזים/ כרפס/ עייפות וכד' זה לא נקרא דרישה להנקה, זה דרישה אחרת...
באמת לא תמיד יודעים אם הוא רעב או לא, לאט לאט מכירים את הסדר יום ןסגנון הבכי..

קוראות בעיקר מחוסר בשלות של הוושט.
הגדולה שלי היתה בולטת כמויות אדירות..
הקטן פחות בכמות.
זה עיסקת חבילה של התגלות אבל לא קשור להאכלת יתר..
וכן מאכילה גם כל חצי שעה.
זה רק ההתחלה.
אחרי אמבטיה זה ממש הגיוני כי הם נרדמים בהנקה.
הנקה היא לא רק בקבוק ולכן הצורך בה תכוף..

אחרי אמבטיה תינוקות רוצים לישון בדר"כ.

אולי היא וצה לינוק פשוט כי היא עייפה?

שניים שלושה שלוקים אולי יספיקו?

או אולי לנסות להרדים בלי הנקה?

 

אני גם מניקה לפי דרישה, אבל אם אני מרגישה שהתינוק מלא וזה לא יעשה לו טוב- אז לא. מעדיםה להרגיע במנשא או בנדנוד.

מיניקה לפי דרישה עד גיל חודש-חודשיים בערך, ואז קורים שני דברים במקביל:
1. הילד מגיע למימדים שלא שערום אבותינו.
2. נמאס לי שהם לא ישנים רבע שעה ברצף.
ואז אני מתחילה להבדיל בין בכי של רעב לבכי של עייפות, מיניקה בממוצע פעם לשעתיים-שלוש והחיים שלי משתדרגים.

אני ממש מבינה גם לבת שלי יש קטע כזה של לינוק אחרי מקלחת אני חושבת שאנחנו גם חווים את זה אחרי בריכה התחושה שאתה צף במים גורמת לתחושת רעב.. ככה לפחות אני הרגשתי כשהייתי קטנה ובבריכה..

ככה אמא שלי תמיד אומרת.

 

אפשר אמבטיה במרחק שני שליש הזמן בין הנקה להנקה (נגיד אחרי שעתיים כשהמרחק בין הנקה להנקה הוא שלוש שעות), בזמני עירות - סוף פרק הגזים העליזים לאותו ערב וכד'.

ואז אחרי אמבטיה להניק ולהשכיב לישון.

ממילא אמבטיה כשהם מלאים גורמת להם לפלוט את החלב שינקו בגלל הטילטול שכרוך בזה.

לגבי הנקה לפי דרישה, באמת אני רואה שאם אני מקשיבה לו ביום הוא גם ישן לילה טוב אחכ.. הכל מדוייק לצרכים.. מה שכן לפעמים הוא בוכה וזה בכלל לא הסיפור של רעב ואז ארוחה יכולה רק לתסבך.. אז כשזה בטווח של שעה מהאוכל אני נותנת רק אם הרגשתי שהוא לא אכל כמו שצריך/ אכל רק צד אחד או משו כזה.. ארוחה ממש לא לפני שעה וחצי שעתיים... ובאופן כללי כן שואפת למרווחים של שעתיים וחצי שלוש

ממש מבינה מה את אומרת על האמבטיה ולכן משתדלת שזה יצא כך שכן יש מרווח מסויים בין הארוחה לאמבטיה.. אבל באמת לא תמיד זה הולך.

והבן שלי פולט המון.. אבל הוא גם ממש שמנמן.. (נשמע כמו הקטנה שלך...) ומתרגלים לזה.. אין מה לעשות ככ כל עוד עולה במשקל.. משכיבה אותו על הגובה אחרי האוכל..

שכמו שמישהי כבר כתבה זה נובע בדכ בעיקר מחוסר בשלות בושט ולא תמיד קשור לכמות שתאכילי

בעריסה שלו שמתי ספר מתחת למזרן..
או בטיולון במצב שיפוע..

לא יודעת בדיוק להסביר על הושט אבל זה עובר עם הזמן