פורום הריון ולידה (עמוד 4007)

היא לא טובה לכלום..

לפי מה שקראתי מתישהו הימנעות משתיה דווקא גורמת לאגירת נוזלים - תגובה הגיונית אם תחשבי על זה..

אחרי לידה יש לפעמים בצקות נוראיות, היו לי. ההמלצה אז היא להרבות בשתיה. זה עור לגוף לשחרר עודפים דווקא.

אם הבצקות הופיעו פתאום כדאי ללכת לאחות לבדיקת שתן בסטיק כי זה אחד הסימנים לרעלת הריון. כמובן שזה נפוץ מאד אז אל תבהלי אבל אם זה פתאומי אז צריך לבדוק.

ולי עזרו מאד גם גרבי לחץ.. לא יודעת באיזה חודש את ואם עדיין רלוונטי, אבל זה עוזר. גם מזג האוויר שמתחמם תורם לבצקת.

שסבלה מדימומים בהריון ושתתה הרבה לימון סחוט טרי כדי להצליח להיטהר תוך כדי ההריון והלימון עזר לה

זה לא תשובה רפואית או מקצועית, רק מקרה שהכרתי

ממליצה גם על הג'ל..הוא מאוד עוזר ליובש..
ואולי כדאי שתעשו לפני משהו כייפי ביחד שיעלה את החשק?

יש אותו בביצה - הכי זמין.

ואפשר גם לקנות Bקומפלקס. לפעמים מספיק לקחת פעמיים בשבוע ממנו.

ויש B3 לקנות בנפרד, כדורים קלים מאוד לבליעה ועיכול.

אם צריך להבדק ע"י רופא - מתי? מיד אחרי? לחכות?

מה תגובה הגיונית נפשית? אני יומיים אחרי, ורק רוצה להיות עם עצמי, כאילו מתחבאת מהעולם, בוכה בלי סיבה.. הגיוני? מוגזם?

התשובה שלי כנראה לא תהיה כל כך מקובלת כאן, אבבל במקומך לא הייתי מזדרזת להיבדק.

סוג הדם שלך חיובי? אם לא, או אם לא ידוע לך, אז יש סיבה להגיע מהר, אולי תצטרכי טיפול כלשהו.

וכן יש סיבה להגיע מהר אם הדימום נראה לך ברמה ממש לא נורמלית. כמו ברז פתוח. זה מצב מסוכן.

אבל אם הדימום גדול אבל עדיין בגבול הסביר, וההרגשה הכללית סבירה (בהתחשב בנסיבות), וסוג הדם חיובי - בעיניי מה שצריך כרגע בעיקר זה מנוחה, שתייה מרובה, טיפול מצד הסובבים אותך... ופחות התרוצצויות.

הרצון להסתגר ולהתאבל מאוד טבעי. זה מה שהנפש שלך מבקשת כרגע. זה שלב האבל שהיא צריכה לעבור.

בוכה איתך, יקרה.

עוד איזה שבוע, נראה לי שכן כדאי ללכת להיבדק לוודא שהכול יצא. עכשיו נראה די ברור שעדיין לא הכול יצא, ואין סיבה שיצא כל כך מהר.

ויש אומרים להיבדק רק אחרי וסת (ולמנוע עד אז). כי הרי תפקידה של הוסת הוא לשטוף מהגוף שאריות.

לשיקולך.

רופא ראה שאין דופק

היה תהליך כמו לידה עם צירים

ויצא...

אני בחורה גבוהה. 

כתינוקת הייתי גבוהה, במשקל ובגובה (כך אמא שלי אומרת).

אבל, כילדה, לא הייתי גבוהה בצורה יוצאת דופן. אף פעם לא הייתי מהנמוכים, תמיד הייתי קצת יותר מהממוצע, בדגש על ה-קצת. 

בערך בכיתה ה-ו התחלתי לגבוה ולצבור פער. 

אז נכון שזה מקרה אצלי, ואני לא באה ללמד על הכלל. 

פשוט, הכל יכול להיות.

ואם הרופא לא מודאג, אז סבבה. 

ודווקא יש יתרון מסוים, אני חושבת, שכילד אתה לא חריג בגובה. 

ואולי גם במשפחה שלך/בעלך בנים גובהים בגיל מאוחר? 

בכל אופן, אני לא יודעת אם זה משהו שאפשר ממש לצפות אותו. אם אין איחור בולט בגדילה, מתחת לאחוזונים, 

פשוט מחכים ורואים...

ועכשיו איחר לי בשבוע.

כנראה המזג אויר...

שלי גם היה קבוע ופתאום איחר לי בעשרה ימים ללא כל סיבה.

חודש לאחר מכן נכנסתי להריון. אז הכל יכול לקרות...

זה ממש מחמיר משעה לשעה. לא להאמין.

אני בטוחה שזה זה.

דווקא לקחתי פרוביוטיקה, במקביל לאנטיביוטיקה.

אבל כתוב עליה לצורך תוך חודשיים מהפתיחה, ואני שמרתי אותה במקרר אולי שנה... יכול להיות שלא היתה אפקטיבית.

האם ראו דופק באולטרסאונד? כמה זמן את יודעת על ההריון?

האם עשית אולטרסאונד במכשיר טוב?

(אצלנו המכשירים אצל הרופאים לא מספיק טובין כמו המכשירים במכון אולטרסאונד)

יש לך חום? האם הרופא שלל אפשרות של זיהום?

גם אני במקומך הייתי הולכת לרופא נוסף ולא מחכה שבוע, ובטח שלא חוזרת לשגרה (בין אם מדובר על דימום בהיריון תקין ובין אם מדובר על תחילת הפלה)

פשוט מול הרופא פתאום שכחתי את כל השאלות ורק כשיצאתי חשבתי על זה

מי שעברה את זה והצליחה לשרוד, שיגיד לי.

זה עינוי איטי איטי במשך שבוע..................

מה קשה לך? פיזית לעבוד כרגע?

החוסר וודאות מה יהיה?

הרגשת שיצאת מהרופא עם תשובות על מה שאפשר לדעת?

אני בוכה ועצובה על ההיריון הזה. זה הראשון שלי. הקודם היה כימי.

לרופא אין תשובות. צריך לחכות שבוע כדי לדעת.

ואני מרגישה שזה נגמר...

אבל הסיכוי הקטן לנס....

זה עינוי....

רוצה לדעת בודאות.

וקשה במצב הזה להתמודד, להמשיך בשגרה....

התקשרתי לרופא לשאול לגבי עבודה וכו', והוא אמר שהוא לא רואה בעיה שאלך לעבוד.

העבודה שלי היא כל היום על הרגליים, היא ממש לא מנוחה.

ושלחתי בקשה לרופאת נשים שלי שמטפלת, שתקבל אותי בעוד שבוע. אבל היא לא מוכנה. אמרה שאם זה דחוף שאלך שוב למיון בעוד שבוע....

ופעם שעברה שזה קרה (בהיריון הכימי), היו לי כמה ימים של חוסר ודאות, אני קיבלתי ביקורות מאוד לא חיוביות עם אזהרות שזה לא יקרה שוב.

את לא אשמה בכלום!

נראה לי נפלת על רופאים לא הכי סימפטיים מה נסגר איתם?

ולגבי אישור מחלה- תבקשי אישור מחלה, תגידי שאת חלשה ולא מסוגלת לעמוד על הרגליים,

תקשיבי זה הזוי את עם דימום!!

אצלי גם בשבוע 5 היה דימום לא ממש חזק, סה"כ יום אחד והרופאת מוקד נתנה לי 5 ימים אישור מחלה בלי בעיה ואחכ הרופאת נשים שלי נתנה לי עוד,

וגם הרופא היריון בסיכון אמר שאין לי בעיה לעבוד אבל כשביקשתי הוא כבר פירגן לי 10 ימי מחלה.

ולגבי החוסר וודאות- זה אכן מאוד קשה! חיבוק גדול!

כמובן שהראש שלך יהיה בדבר אחד בלבד.

בהריון

זה לא הולך להיות שבוע קל

ולכן תני לעצמך השבוע את כל המרחב שבעולם

תפנקי את עצמך ותשקיעי את עצמך בדברים שעושים לך טוב

ותתרחקי!!! את שומעת? תתרחקי ממי שעושה לך רע!

ואני באמת לא מבינה- ביקורת על מה?

זאת אשמתך?

עשית את זה בכוונה?

מחכה מאד לשמוע ממך בשורות טובות בשבוע הבא

מכיוון שזו עבודה שדורשת את ה100% ריכוז כל הזמן. 

אז כן, אמרה לי את זה המנהלת...

הייתי באה בלי כוחות בלי מוטיבציה ומתלוננת לא מעט....

ממני ששמרתי הריון על דעת עצמי, וב"ה זכינו לתינוק מתוק.

כמו שכתבו לך, אל תחזרי לעבודה, ואל תדאגי בקשר לזה. 

עבודה, אם צריך, אפשר למצוא אחרת. תתרכזי בהריון, תשתדלי להיות ברוגע ושלוות נפש כמה שניתן, ובעז"ה בשורות טובות.

היי יקרות,

הלילה התחילו לי כאבים שלא מהעולם הזה, לא ידעתי שיכול להיות כאלו כאבים. דיממתי בצורה מחרידה, יצאו גושי דם ענקיים ממני. התארגנו ללכת. התקלחתי. רצפת האמבטיה התמלאה בדם, שטפתי את עצמי. כשיצאתי בכמה שניות שעמדתי להנגב, הרצפה התמלאה בדם.

טסנו למיון. שם הרופאה הוציאה את השאריות הריון שכבר הגיעו לצוואר הרחם. שלחו לפתולוגיה.

אחרי שהיא הוציאה את זה הפסיקו הכאבים הנוראיים האלו (שהאחות הסיברה לי שאלו הם כאבים של צירי לידה ממש). 

לפחות אני לא צריכה לחכות שבוע בחוסר ודאות.

אני רק מקווה שזו פעם אחרונה. כי אני ל-א מסוגלת לעבור את זה שוב. למעשה גם עכשיו לא יודעת מאיפה יהיו לי הכוחות.

למה ריבונו של עולם?

את מסוגלת לנסות להסיח את הדעת? לראות סרט או משהו?

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב ממש.

ואחרי הלידה ב"ה ממש עבר.. אז עוד קצת ויעבור.. 

אחרי הלידה לא האמנתי שאני הולכת בחופשיות ואין כאב..

כאב וגודש בחזה פוחתים ומתאזנים אחרי כמה ימים של שבוע 4+, גם תכיפות במתן שתן.

היחלשות הסימנים הספציפיים האלו בדרך כלל שהכל כשורה בעז"ה.