פורום הריון ולידה (עמוד 4044)

הכי מדוייק- בדיקת דם... אין ברירה כ"כ

בכל מקרה לוקח לבדיקות זמן לגלות הריון, קרה פה לכמה שגילו בבדיקה השניה וכו'...
בכל מקרה ממליצה על בדיקת דם בשביל להירגע

בשעה טובה!!

ותלכי לעשות בדיקת בטא-בדיקת דם. זה יוכיח לך את זה עוד יותר..

יכול להיות שמפסיק בגלל אדרנלין?

לא לדאוג מדי. תופעות הריון לא מפסיקות בבת אחת.

את יכולה לגשת למוקד נשים לבקש או"ס.

 

כל התופעות שתיארת יש סבירות שהיו נפסקות מעצמן בשלב כזה בלי קשר לבהלה.

 

בעז"ה המשך תקין .

 

 

מניחה שהיו לי כמויות של אדרנלין.
למה התפלאתי? כי חזרתי הבייתה בשעה ממש ממש מאוחרת,ולא הרגשתי שום עייפות,ובדרך כלל אני גמורה הרבה לפני.גם הרגשתי בדרך שאני כמעט מתעלפת (לפני זה הרגשתי לא טוב).
לא ידעתי שכל מה שתיארתי עובר בשלב כזה...את בטוחה?
אני מפחדת לבדוק...ובגלל שהוא קטן אז צריך וגינלי ומעדיפה להמנע.

אמן!

@תחיה דולה

עוד תופעה שהפסיקה זה הרצון לאכול.עד אתמול אכלתי המון.
אני לא לחוצה,"רק" בדכדוך.

לגהי תופעות שפתאום נעלמות בבת אחת, אם זה לא לקראת סוף שליש ראשון ההנחיה היא ללכת להיבדק,

מה שאת מתארת יכול להיות גם סיבה שפתאום התופעות נעלמו ואז סביר שהם יחזרו בהדרגה,

אם את חוששת וזה מטריד אותך- את יכולה ללכת להיבדק כדי לדעת מה הסטטוס שלך כרגע,

אם את רגועה, תמשיכי כרגיל ובע"ה יהיה בסדר,

בכל מקרה זה לא שאם את לא הולכת להיבדק אז את מזניחה, כי בכל מקרה לא יהיה לרופאים מה להציע...

 

בשורות טובות!

 

כמה את מוכנה להשקיע.

את צריכה לקחת בחשבון שמלבד ההשקעה בשאיבות, עלול להיווצר גודש מסויים (קחי איתך כרוב),

ובסופו של אותו שבוע, יתכן שהקטנה לא תרצה לחזור אל ההנקה.

 

באופן אישי הייתי משקיעה ומנסה.

אפשר לתת לה חלב עיזים או חלב שקדים עם סילאן או עם אבקת צ'יקו. או עם אבקת חרובים. עדיף על פני שוקו.

ואם בכל זאת שוקו, אז מקקאו ממש.

עכשיו זה תלוי בך. אם את מוכנה להשקיע ולשאוב בשבוע שהיא לא איתך ואח"כ יש מצב שהיא לא תרצה לינוק זה הכי טוב.
אגב, את יכולה לשאוב רק בשביל לשמר הנקה, ז"א לשאוב על משאבה לא נקייה לשפוך את החלב ששאבת, זה ברור שחבל. אבל אם המאמץ של הניקוי ושל שימור החלב, כ"כ מעצבן שזה מה שיגרום לך לא לשאוב. חבל להפסיק הנקה בגלל זה.

את הכנת?

את לפני האיחור?

זהו שהמחזור שלי מסודר....

כלומר המחזור הקודם היה לפני חודשיים

(אין קשר בין מראה הפס לתקינות ההריון...)

בשעה טובה! בקלות ובידיים מלאות.

אז ביום ראשון (היום של הבדיקה)
עשיתי בדיקת דם והבטא יצאה 6....
הבעיה שלא יתאפשר לי לעשות בדיקה נוספת בשבועות הקרובים (נוסעים לפסח...)
יש לציין שההריון הקודם שלי, גיליתי בבדיקה של 13, והילדים בריא ושובב 😘😘

מה אתן אומרות???

בעיקר להתפלל.

עשיתי עכשיו בדיקה ביתית נוספת, והפס יצא ממש כהה!
אז אני די אופטימית ,בעז"ה

כנראה שגילינו בשלב ממש מוקדם.
אמשיך לעדכן...
תודה לפורום היקר על האפשרות לפרוק ולשתף (גם מאנונימי - סיבות מובנות...)

והסבירו פה שהעובר לוחץ על כלי דם גדול שלך ואז את מרגישה דופק והוא שלך, לא שלו..

את יכולה (בהמשך בע''ה) להרגיש תנועות אבל ממש לא את הדופק שלו..

תיארתי לעצמי שלא (בכל זאת לב בגודל של מילימטרים עטוף בכמה וכמה שכבות עבות) אבל אני תוהה מה זה יכול להיות? 

וזה לא גיהוקים כי הייתי בשבוע 9.

אם את רוצה איבחון, אז שווה להשקיע בגרפולוג טוב ולא בקורא בכף יד...

אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם: אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם

התמודדתי עם הכאבים לבד, וכשלא יכולתי ביקשתי אפידורל שהכניס אותי לסוג של גן עדן...

רק בבדיקת פתיחה הבינו שהמצג הוא פנים ולא ראש...

 

הלוואי ותקבלי החלטות נכונות וטובות

זה לא פשוט שיש רצוןכזה חזק ואין לך יכולת לממש (?!)

 

לא כ"כ פירטת למה אבל בעזרת ה' כל עקבה לטובה,

וכגודל הציפיה כך גודל ההודיה כשבעזרת ה' הציפיה תתממש...

 

מקווה שאת עתופה באנשים אוהבים ודואגת קודם כל לנפש הכאובה שלך

כי בשביל לגדל ילדים בטח את יודעת.. צריך הרבה כוחות נפש וזה לא קל....

 

נשמה יקרה,

הרבה הצלחה

אשמח לדבר איתך באישי.
בכל אופן,בעז"ה שהקב"ה יראה לך את הדרך הנכונה ביותר !
את כ"כ צדיקה,שתדעי לך את זה !
יש בך המון טוב,וחיוביות !
מכאן רק תמשיכי להתקדם בכל דרך שטובה לך!
זה קשה למצוא אתזה,אבל לאט לאט זה מגיע.
תצאי,תטיילי,תצחקי וכו' כל דבר שיכול לעשות לך טוב!
והלוואי שתרגישי טוב ויהיה לך סיפוק !!

על נושא אישי וזוגי שכזה.

חוץ מזה - מה שכתבת נכון בהחלט ויכול להועיל.

יצאנו מפורפורציות..
כתבתי לה אם היא *רוצה*..וזה כמובן בקטע עינייני.
וכמובן שעצם שאנחנו בפורום זה כבר אנונימי,זה לא אומר כלום.
דבר שלישי,היא תחליט ולא אתן.
אני אמרתי שאני אשמח לעזור,והיא תעשה עם זה מה שהיא רוצה.
חבל שישר לוקחים את זה למקום לא טוב..
זה מהרצון הכי טוב,מתחשב וכו'..
בגלל זה יש פורום,שהכל כאן אנונימי אחד גדול והמטרה זה לעזור ולחזק אחד את השני.
בכל אופן שיהיה לכולם רק טוב בעז"ה.בשורות טובות.

שהרבה נשים 'נכוו' בעבר מהצעות כאלו.
לכן לפעמים מפרשים גם הצעות שהן מרצון טוב בצורה חשדנית..

נראה לי קצת חשוד..

במיוחד שמשיטוט קצר בהיסטוריה שלו

הוא הציע בהודעותיו גם בהריון ולידה (שמה הוא עושה כאן בכלל? בחור רווק?)

וגם באחרים לנשים ובנות שישמח לעזור באישי..

 

ממש לא מריח טוב..

אמא שלי ילדה בגיל 45 והיא אומרת שזה מדהים פשוט ההחלמה אח"כ היא יותר קשה מעט.. יותר דימומים וכו..

מאשר לפני 10 שנים.
מבחינת בחילות וכאלה ההריון הכי קל שהיה לי. מבחינת כבדות, התניידות, תזוזה- קשה יותר.
והארץ מגיל 35 אוטומטית אשה נמצאת בהריון בסיכון וממליצים לה על בדיקת מי שפיר אבל לי למשל הרופא אמר לעשות את כל הבדיקות שלפני ועל פי זה. לראות אם יש צורך ממשי בדיקור מי שפיר.

שכל החלטה תהיה לטובה

מה שעושה את זה למסובך זה הגישה הרפואית .הריון מגיל 35 והלאה נחשב לפי מה שנאנר לי הריון בסיכון
לדעתי תלוי מה את מרגישה עם עצמך
ילדתי לא מזמן בגיל 40 .הרופאים שיגעו אותי בלשון המעטה ....החתימו אותי על כל הטפסים בשל סריבו לבצע אי אלו בדיקות כדי "לנקות " עצמם מאחריות .
ההריון ב"ה עבר בקלות

הריון וזה מאוד מסוכן בגיל הזה . הרבה בדיקות לא עשיתי רק את הרגילות סקירות ובדיקות דם והרבה הרבה תפילות

זה כל ההבדל שאני יודעת עליו.

מעודד...ברור לי שהרופאים וגם החברה מסביב ילחיצו עד בלי די...
צריך הרבה כוח לעבור את המתח הזה שוב...
יש בדיקות שהם חובה בגיל הזה??
בהריונות הקודמים לא עשיתי כלום...

רק שיש גיל שממנו הסיכויים לכל מני תסמונות גדל (סטטיסטיקה בלבד).
אני לא הייתי מוכנה להכניס אליי את הלחץ ,ולכן ,חוץ מהסקירות לא עשיתי שום בדיקה .

אני משתמשת בתחתונים רגילים שלי שהם כבר סמרטוטיים ואם מתלכלך אז זורקת לפח

בגלל זה שואלת

לי הם ממש לוחצות.
כתבתי מה שכתבתי כדי להציע לך רעיון לפתרון אחר אם לא תסתדרי .

ממליצה מאוד לקנות תחתונים שחורים פשוטים ולהשתמש בהם כל הזמן שאת נידה..

מי קונה בסופרפארם?? נורא יקר שם הכול.

תמיד קוראים לזה תחתוני רשת, אבל אף פעם לא באמת ראיתי שיש כאלו מרשת. כל הסוגים שהשתמשתי עד היום הם כמו אלבד גמיש.

ממליצה לא להתקמצן על זה זה חשוב

זה אמור להקל על היולדת גם מבחינת לכלוך וגם נוחות פיזית.

אני אישית הייתי אחרי ניתוח וזה הציל אותי. מדי פעם נתקע בסיכות על הצלקת אבל אם הייתי משתמשת בתחתוני בד, זה היה יכול להיות סיוט מתמשך....

 

למה את חושבת שאולי את מפתחת דיכאון?

מה שלומך ביום יום? איך את מתפקדת?

פחות או יותר מתפקדת יופי. אם כי בימים האחרונים פחות כח וחשק לסדר ולנקות את הבית, עייפות מתמשכת, תוהה אולי זה סתם עצלנות?!
אבל כן יש לי מלא מחשבות שליליות.. אפילו אובדניות.

העוצמה והתמשכות התסמינים הן מאוד ברורות.

 

אולי לא עצלות, אלא רפיון מסויים. אולי בגלל גודל המשימה של הנקיון לפסח, או היבטים אחרים שקשורים להכנות לחג.

ואולי פשוט חוסר בויטמינים?

לא יודעת מה לחשוב. והאמת שבאמת לא לחוץ לי להכין את הבית לפסח כי אנחנו לא עושים פסח בבית.
אולי באמת חוסר בויטמנים

קודם בכיוון הזה.

 

אפשר פשוט להקדיש ממחר יומיים שבהם את מטפלת בעצמך - קונה מצרכים, מבשלת אוכל מזין, אוכלת ונחה.

אחר כך תראי מה קורה.

 

לא בסתירה לדברים אחרים, אלא בנוסף,
את משתמשת באמצעי מניעה הורמונלי?
מאוד יכול להשפיע, גם יכול לגרום לתחושה דיכאונית

לא להזניח ולא לחכות

לפנות מייד לעזרה ולייעוץ!!!!

 

לכי עוד היום לקופ"ח ותשמעי מה יש להם להציע לך

במקביל כדאי שתפני לארגון ניצה

 

מחשבות אובדניות זה דגל אדום!

אסור אסור אסור להזניח

וחייבים לטפל

 

כמו שכתבו כאן מחשבות אובדניות זה דגל אדום!

אני הייתי במצב הזה וטופלתי ע"י כדורים פסיכיאטריים

לא לחכות! לגשת לטיפול

מוזמנת לאישי.
אני איבחנתי את עצמי, אפשר לומר..

אבדוק בכיוונים שהעלתן.
הלוואי וזה כלום

אני מכבסת הכל (בגדים, גופיות, חיתולים, מצעים וכו'...) באבקה ומרכך של תינוקות.

 

בנתיים יש רק ילד אחד אז הכל חדש...

כי עד שזה מגיע לחנות זה לא עובר כביסה נורמלית ולכי תדעי איפה זה עבר וכו'

מאחים אחרים- מכבסת לפני האחסון אז אין סיבה

לפעמים אפילו רק שמה במייבש עם ספריי לכמה דקות

ולא את החדשים

בגדים חדשים מכבסת בערך עד גיל שנה.
בגדים מהאחים מכבסת בערך עד גיל 3 חודשים (זו ה"נגלה" הראשונה בכל מקרה).

בשני המקרים, לא מתאבדת על זה. קרה שלא כיבסתי.

מה שחדש אני לא מכבסת

זה ככה ישר מפס הייצור, עם ריח לא טוב ואפילו חומרים מגרדים..

מכבסת באבקה הרגילה ומרכך רגיל. לא רואה סיבה לקנות מיוחדים אם אין רגישות מיוחדת.

 

מאיחסון עוד לא זכיתי אבל מניחה שאכבס רק גופיות או מה שישר על הגוף בעז"ה כשיהיה רלוונטי.

ארזתי מכובס ונקי בשקיות נקיות, אם לא עובר המון זמן זה נשאר נקי.

שיהיה ריח נעים של כביסה ולא ריח של בוידם.

אמנם אני מאחסנת בשקית סגורה, אבל אי אפשר לדעת מה דבק בבגדים בינתיים (במיוחד עכשיו, כשהבגדים שכיבסתי היו באחסון כמעט חמש שנים מילידי הקיץ הקודמים שלי...).

בגדים חדשים - האמת שחמותי הצדיקה היא זו שקונה, ומיד מכבסת... אבל מניחה שבעצמי אקפיד על זה לפחות אם מדובר בבגדים שנוגעים בגוף.

או בספירת מלאי?

הרבה פעמים הבגדים עוברים רצפה/אחסון לא הכי איכותי (מעל ל90% מהפעמים, כן גם בגדים של שילב וכו')
שמים בארגזים רעל עכברים כדי למנוע מעכברים לאכול את הבגדים
ועוד..

לשיקולך...

מאז שעבדתי בזה אני מכבסת כל בגד לפני לבישה.

שדבק בהם הרבה פעמים

בכל זאת ישב שנתים בשקית

איך אתן מאחסנות?
כי מה שבחנות כל כך ברור שהוא מלוכלך, אם הוא פתוח ואנשים נגעו וזה הסתובב בין המדפים והרצפה אז אין שאלה. אבל גם דברים סגורים יש להם את הריח הרי של מפעל, צביעת בדים, לא יודעת..

לעומת זה אחסון עבר כביסה אצלך בבית, אף אחד לא נגע ואז זה נכנס לשקית או ישירות למדף נקי בארון.

אז אני נורא מופתעת שבנות מחמירות יותר באיחסון לעומת חדש.

לא מצפה לתגובה כלשהיא, רק רציתי להביע את התפלאותי..

גם אם כובס וזה אטום בשקית.. תמיד יש ריח כזה של מחסן.
ובגדי תינוקות חדשים בדרכ עטופים בשקית נפרדת וזה לא מהקולבים וגם אף אחד לא מודד בגיל כזה. אבל זה עדיין דורש כיבוס...

פשוט  כי הם היו באחסון... ומן הסתם יש להם ריח של ארון ואולי חרקים קטנים שלא רואים או אבק.

אפילו את הבגדים שלי מה שנמצא בארון במדף נידח יותר מדי זמן אני מכבסת לפני שאני לובשת... (נגיד תחילת עונה וכד')

לפחות זה מה שעשיתי עד עכשיו. אבל בראשון התאבדתי על זה יותר. עם השניה כיבסתי לפני הלידה את הגופיות וכאלה, שתהיה הרגשה שנקי אבל אני חושבת שגם הלבשתי דברים לא מכובסים. אולי לא ממש ממש אחרי הלידה אלא יותר בגיל כמה חודשים, כבר פחות הקפדתי. עם הראשון כיבסתי הכל הכל ממש, עד גיל שנה אפילו אני חושבת. נראה לי אח״כ א״א לעמוד בזה, ותכלס׳ גם לא נראה לי שיש סיבה. לתינוק חדש עד שבועיים או גג חודש הייתי מכבסת. אח״כ פחות...

1. שם את הבגדים במכונת הכביסה
2. מוסיף מרכך כביסה בתא של המרכך לפי ההוראות.
3. מוסיף ג'ל כביסה בתא של הסבון לפי ההוראות.
4. מפעיל את המכונה לפי ההוראות של המכונה.
5. מוציא את הכביסה ושם בסל הכביסה.
6. תולה את הכביסה על חבל הכביסה.
7. מתפללת שיהיה יום של שמש.

כפי שרשמתי בכותרת מאוד פשוט.

היא לא שאלה אייך מכבסים
היא שאלה- האם אתם מכבסים בגדים חדשים או שהיו באיחסון.

תספר את זה להררי הכביסה בבית שלי,
סתם הייתי חייבת...

מרגישה צורך לשטוף ולחדש את הריח של המרכך.
גם בגדים חדשים שהיו בחנות ומלא ידיים נגעו בהם..

כי זה תינוק והוא רגישי כזה וגם בשביל הריח הטוב..

לא יכולתי למדוד לפני הלידה, ואחרי הלידה לא היה סיכוי להסתובב בחנויות.
אז לבשתי חולצה שחורה שתטשוש את הבטן ושמתי מעל שרוולון תחרה בצבע שיוסיף לחגיגיות .
חצאית שבתית. במטפחת אפשר להשקיע
אבל בכל אופן לא מומלץ שמלה בגלל ההנקה וכו'

הבד של השמלה קליל נעים ונמתח,
לבשתי אותה בהריון והיא הייתה טובה ומצויינת לברית
וגם מלמעלה הפתח כאילו נשפך כזה שאפשר למתוח כלפי מטה ולהרים את החולצת בסיס ולהניק ככה,
היה לי גם מכנסיים מתחת לשמלה אז תכלס היה לי הכי נוח להניק בחדר צדדי ולהוריד את השמלה לגמרי בהנקה
ובגלל שהיא הייתה ממש קלילה וכיפית לא היתה לי בעיה ללבוש ולהחזיר שוב ולא הרס את המטפחת או משהו...

לובשים בגד שמתאים לחודש חמישי-שישי בערך.

ורציתי משהו חגיגי יותר..
כרגע אין לי משהו מספיק חגיגי..

תודה לכל המגיבות

כמה ימים אחרי הלידה הלכתי לחפש ואת האמת זה היה סיוט... אבל הייתי חייבת.
קניתי גם מטפחת עם קישוט
בסוף יצא ממש יפה! לא הסתיר את הבטן לגמרי והחלטתי שאחרי לידה מותר שתהיה לי בטן..
זו שמלה עם כתפיות שקל להוריד ולהניק

משו שטוב לך. אם את רוצה לקנות לפני הלידה אז תקני משו לא צמוד, שהולך בגיזרה רחבה. 

ב. מי אמר שתכנסי להריון ביום שתפסיקי למנוע?
זה יכול לקחת כמה חודשים ואפילו שנה +.

לבחורה זה כן. מאיפה הקביעה הזו????

היא מוטרדת מה יקרה *אם*.

זה מאד מובן שאת מרגישה ככה לדעתי, אנחנו הנשים רגילות כל כך לדאוג לכולם ולרצות את כולם, ויכול להיות שאני במקומך הייתי מרגישה אותו דבר..
יחד עם זה בהחלט מסכימה שזה לא שיקול. אי אפשר להיות נחמדים עם כולם ובסוף צריכים לשים אתסדר העדיפויות..
אני אתן דוגמא שונה אבל גם דומה- אשה בסוף הריון שמרגישה שהיא צריכה לצאת לחופשת לידה מוקדמת. הייתי רוצה לקוות שאף אשה לא תשחק עם הבריאות והכוחות שלה בגלל העבודה, אבל יחד עם זה מאד מובן התחושה של החוסר נעימות, במיוחד אם בנו עליה עד לתאריך מאוחר יותר..

החיים מורכבים מבחירות שלנו ומהקב"ה
בחרת ללמוד ולעבוד במקוע שעוסק בנפשות של ילדים
כך שמאייך *שאני* רואה את זה
את כן אמורה להכניס את זה למכלולל השיקולים
זה לא גורם מכריע ולא רציני
אבל זה כן בחישוב


אם בחרת בהוראה בגלל הנוחות של המקצוע ו/או כי זה מה שהכרת אז מה שאמרתי לא רלווטני לך

אבל אם נכנסת לזה מתוך מחשבה אמתית של שליחות וייעוד ולהשפיע על נפשות של ילדים
אז מתפקדיך לחשוב גם עליהם.
לחלופין- את יכולה לבקש לצאת מתפקיד המחנכת בשנה הבאה.

ולפותחת היקרה, רבות מחשבות...ועצת ד' היא תקום! תעשי את ההשתדלות שלך וד' יעשה את החשבונות שלו.
בקצב של התחשבות בעבודה לנשים אסור לעבוד כל זמן הפוריות שלהן!!
ואני אגלה לך סוד, הילדים יגדלו וישכחו אותך.
איתך תישאר המשפחה שלך, שאת גידלת!!
זה לא פשוט, אני מכירה את זה מתוך המערכת. אבל מנסיון מר למדתי את זה!

תכלס, זה נכון שזאת שליחות, אבל בסוף אנחנו בעלות משפחה, לא עריריות. וזה חלק היופי בחינוך שלנו לילדי ישראל היקרים.
ובסוף בסוף הקשר האמיתי הוא עם המשפחה שלנו האישית.
וגם הילד הפרטי בבית עובר טלטלה כשאימו יולדת ועדיין אנחנו בוחרים להרחיב משפחה. וגם עובדי הוראה זאת זכותם המלאה, לא מבינה משפטים כמו: שנה הבאה אל תהיי בהריון, הבן שלי אצלך.
או כשעדיין לא רואים הריון: שנה הבאה תעשי מה שאת רוצה, השנה תסיימי עם הילד שלי.
הכל בחיוך ובחברות... אבל צריך לדעת לפרגן גם על זה, ד' בוחר מי תהיה בכיתה שהמורה יולדת, זה תהליך בחיים שחשוב לעבור אותו!!

כמובן שזה הרבה מעבר ללזכור מי זאת הייתה. יש הרבה אירועים, שיחות, תגובות, מחוות שנחקקו היטב בזיכרוני. הרוב לטוב, מעט לשלילה. זוכרת היטב. אלו היו שנים מעצבות, חוויות מעצבות. הן הפכו אותי למי שאני היום.

קשר עד היום לא. לכן אם היית כותבת לעיל "הילדים יגדלו ולא ישמרו על קשר" לא הייתי ממהרת להגיב. את כתבת "הילים יגדלו וישכחו אותך", ועל האמירה הזאת קצת הופתעתי...

לא מביעה דעה בסוגיה שהעלתה הפותחת (רק שולחת לה צרור ברכות). לגמרי קטונתי מלהביע דעה בנושא משמעותי כזה. והדעה שלך כמובן לגיטימית לחלוטין בעיניי. אבל אחד הדברים שטענת בדרך נשע לי די מקטין את תחושת הערך העצמי של המחנכת, וחבל בעיניי. היא לא דמות שולית בחיי הילדים, ממש לא, וחבל שתחוש כך.

המסקנה שלי המשפחה היא החוסן שלנו, וכל השאר זו קשר זמני שתלוי בדבר, ואין קשר אם את מוערכת... וזוכרים אותך... אפשר ורצוי שזה לא יהיה שיקול למספר הנשמות שאת רוצה להביא לעולם, את תמשיכי בשליחותך ליהיות אמא לילדים שלך, ובמקביל לחנך את ילדי ישראל במסירות וניכר מדברייך שאכן את עושה זאת בנאמנות ובאהבה.

השיקול נובע ממקום אמיתי של רצון לא לפגוע באנשים סביבך. ובסוף כיתה נפגעתמזה שהמורה שלה יוצאת לחופשת לידה(יכולה להגיד מנסיון אישי בתור מישהי ש למדה במסגרות דתיות שכמעט תמיד המחנכות שלי יצאו לחופשת לידה במהלך השנה).
אני אישית מנעתי הריון שנתיים בגלל לימודים. לא מרגישה רע עם זה בכלל. להפך, אני חושבת שאמא בריאה היא אמא שגם מסופקת עם החיים האישיים שלה ושהיא לא רק אמא שמביאה ילדים לעולם.

לדעתי העבודה זה לא שיקול בכלל אם את ובעלך רוצים אז בהצלחה ה עימכם..

א. זה לא שאת מונעת בגלל "קריירה" אלא בגלל אחריות
ב. אחריות מסויימת על נפשות, שזה שונה מלהיות קופאית או רכזת חברתית או מהנדסת שאולי מחוייבת לעבודה ואחראית על פרוייקטים אבל אלה לא נפשות של ילדים
ג. מדובר על דחיה של חודשיים בערך, לא יותר מזה...
ד. יש לך כבר ילדים. על הריון ראשון ושני, או אם אין בן ובת, אולי לא הייתי מכניסה שיקול כזה...

אני מאמינה שבמקומך או כשאהיה בשלב שלך, זה כן יהיה שיקול אצלי.

באמת מנסה להבין..
להפסיק עם המניעה רק עוד חודשיים לא יעזור, הרי אף אחד לא מבטיח לה מתי תיכנס להריון..
מה גם שבכל מקרה החופשת לידה תצא לפחות בחלקה על זמן לימודים. אז מה את מציעה בעצם, שתחכה עם הילדים עד הפנסיה..?

עיקר הבעיה שהיא ציינה, שזה יוצא באמצע שנת לימודים. טבת.
וזה באמת בעייתי לכיתה.
אם זה יצא ניסן והלאה, זה כבר הרבה פחות בעיה. כי היא תסיים את התהליך עם הכיתה ולא תצטרך לחזור אחרי הלידה.
כנל אם יולדת עד החגים... לא כזה מפריע לתהליך החינוכי ולקשרים האישיים

למרות מה שנאמר פה על מקצוע ההוראה שזה דברים נכונים. 

בנוגע להריון זה לא תקף ולו בגלל הסיבה שלא אנחנו מחליטים מתי יגיע ההריון..

אז בכל הנוגע לתקופה בשנה מניעת הריון היא לא רלוונטית אלא אם כן מדובר בשנה ספציפית שבעייתי ללדת בה בתקופה מסויימת.

אין לזה סוף מניעת הריון כצורך השעה הזו זה לגיטימי אבל כאשר מדובר במניעה כדי שבעתיד יסתדר זה לא רלוונטי כי זה לא בשליטתנו 

ולגבי התלמידות אנחנו  צריכים להכניס טוב טוב לראש שאנחנו בני אדם ואין אדם שאין לו תחליף. יהיה קצת קשה יותר אבל הן יסתדרו.

אני גם עוסקת בהוראה והתחלתי טיפולי פוריות אחרי שקיבלתי לחנך כתה (מילוי מקום).
אז אמרתי למנהלת והיא ספגה בשקט את האיחורים והחיסורים שלי.

בכלל, תחשבי על זה שאי אפשר לתכנן מתי להיכנס להריון- ומתישהו חופשת הלידה תתנגש עם החינוך  כתה- אפילו אם תלדי ממש בתחילת החופש הגדול, הרי שבכל תחילת שנה הבאה תהיה מישהי אחרת... . תסמכי על ה' שיסדר את זה כך שהכתה שתחנכי כשתלדי תהיה כתה שתתרם מהשינוי ותיקח זאת כהכנה לחיים שמלאים בשינויים...

 

בהצלחה

 

וחברות, שימו לב שכמעט כל התגובות פה אנונימי.

אני חושבת שבנושא הזה ראוי לשאול רב!
לפרוס לפניו את השיקולים לכאן ולכאן. לא יודעת אם בכלל יש היתר למנוע על דעת עצמנו ובטח אם לא בגלל צורך רפואי או נפשי..
בכל מקרה מעורר התפעלות - רגש האחריות והשליחות
בהצלחה והחלטות טובות!

קודם כל תודה לכולן על התגובות. החכמתן אותי.

אז אודה על האמת שכבר לפני חודש הפסקתי עם הכדורים.....

והיו לי הרבה התלבטויות ומחשבות שאני לא באמת רוצה הריון וכו וכו... בגלל העבודה. 

וכתבתי את ההודעה כי רציתי לקבל כיווני מחשבה נוספים ואולי אולי לבקש מרב להחזיר את המניעה.

הבוקר גילינו הריון בבדיקה ביתית. חסדי ה'

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום- ככה יהיה הכי טוב עולם כנראה.

רגשותי מעורבים...

מצד אחד שמחה גדולה על הטוב והשפע והמהירות והנשמה המתוקה שבע"ה בדרך...

מצד שני- כן איזו  תחושה של החמצה לי ולתלמידות בעבודה...

 

בע"ה. הכל בידי שמים

ותשמחי מכל הטוב והשפע.
התלמידות תסדרנה, מה שלא הורג מחשל
להתחשל זה בריא מאד!
מה גם שאת מתחילה את השנה ותהיה להן הכנה נפשית.
בהצלחה!! ואל תתני בבקשה לרגשות שליליים להתערב, זה הילד שלך!! מגיע לו גם את אמא שלו.

נקודה לעידוד בקשר לתלמידות:
תחשבי על זה שהן מקבלות אמירה חינוכית מהמוקה שלהן- כמה זה חשוב להביא עוד נשמה לעולם, וכמה ברכה יש בזה, למרות שזה לפעמים קשה.
אם את מרגישה בנח תוכלי אפילו לדבר על זה עם התלמידות, כמובן בצורה שמתאימה לגילן, אם בצורה ישירה ועם במשפטים של 'בדרך אגב'.
את נשמעת מחנכת מקסימה ואכפתית!

הרי אם היית מחכה עוד שלושה חודשים ואז מפסיקה את המניעה.

ואז מנסה להיכנס להריון במשך חצי שנה- שוב יצא לידה באמצע שנה- חשוון ככה...

אז פשוט לתת לקב"ה לנהל את העניינים כמו שרק הוא יודע...

השלישי ויכריע... שמתי לב לנקודה מאוד מעניינת שלא מעט ילדים שבאו לעולם לאחר שיקולים כאלו ואחרים הם הילדים הכי מוצלחים...אני מברכת אותך שתזכי לרוות נחת יהודי מכל יוצאי חלצייך...
שירשור דומה נכתב בעבר והיה דיון מעמיק....
מחכה לשירשור הבא אבל שהכותרת שלו תיהיה למה כן להביא ילדים? ושאלות מסוג של מניעה נעשה דרך פוסק הלכות.

יצא קצת מבולבל..אז אסביר-
הבעיה שלי זה שלא אספיק להגיע לתור אצל הרופאה שלי כדי לקבל ממנה מרשם.. אז חשבתי ללכת לרופאה דרך הקופה שלי רק כדי שתתן לי את המרשם. האם זה נורמלי לעשות כך?

אין שום בעיה ואם יגידו לך משהו תנסי להתעלם..

בכללי לא נשמע לי חריג.
לי יצא לבקש מרשמים מהרופאת משפחה לגלולות וכו'
ופעם גם המזכירה הוציאה לי מרשם (באופן חריג, סניף קטן ולא היה רופא/ה) כי זה היה כבר בתיק שלי והכל...

תשאלי אותה במייל מה את אמורה לעשות.

לי הרופא אמר שכשאני צריכה מרשם אני יכולה להתקשר והוא יוציא לי מרשם דיגיטלי ואז אני מגיעה לבית המרקחת עם כרטיס קופת חולים והמרשם מופיע אצלם.
אבל יכול להיות שבפעם הראשונה חייבים להגיע.

בכללית אפשר לבקש שמרשם ספציפי יהווה "מרשם קבוע", ואז בלחיצה אחת אני מבקשת מהרופאה לX חודשים. 

שווה לך לפעמים הבאות לעשות ככה.

לעכשיו- אני לא רואה בעיה לבקש מהרופאה הלא פרטית.

 

עוזר במידי. וגם כוס מים עם קצת סודה לשתיה

למרות שגם סודה מקל קצת.
אבל מה שמנטרל את החומציות ביעילות זה הסודה לשתיה. די מגעיל אבל הכי יעיל.

להניק בתנוחה אנכית תוך השענות אחורה

להתחיל להניק, וכשיש זרמים חזקים לנתק ולסחוט לתוך כלי או חיתול בד וכשהזרם נרגע לחבר חזרה.

הגיוני שזה יסתדר תוך כמה שבועות עד חודשיים.

הוא לא מוכן ברגע הזרימה אבל מוכן לחזור אחר כך??
אם כן אני גם ככה... עושים הפסקה וממשיכים כשנחלש. זה משתפר עם הגיל.
אפשרות שחשבתי עליה אבל לא ניסיתי- אם את מרגישה את הגעת הזרם (כמו עקצוץ לפני) לנסות לנתק אותו בעדינות לפני שמתעצבן, לתת לזרם החזק לעבור ואז להמשיך. או שתסחטי עד לתחושת העקצוץ והזרם שאחריה (אמרת שסחטת קצת אבל אם לא הגיע רפלקס ירידת החלב אז זה בעצם לא שינה כלום)
בהצלחה!!
ספרי לנו אם מצאת פתרון יעיל

בילד הראשון באמת ניתקתי אותי ואחרי שעבר הזרם חחברתי בחזרה.
עכשיו פשוט מרגיש לי בזבוז חלב😁
מה גם שזה בכלל לא עבר ען הגיל, זה היה ככה עד סוף ההנקה.
הלואי ואמצע פיתרון

אם חשוב לך יכולה להכין ליידך בקבוק וכשמתנתק או את מנתקת לתת לזרם להכנס לבקבוק במקום לאבדון...

כי אני לא עושה את זה.. התינוקת שלי יונקת רגיל אני אומנם נשענת אחורה אך אין שום סיכוי לשחרר אותה היא תופסת כ"כ חזק שאני מעדיפה שהיא תמשיך לינוק..

ואז הפתרון הוא לנתק עד שהזרם נחלש.

אצלי הם עשו את זה מעצמם. ואחרי כמה חודשים כבר הסתדרו עם הכמות/הזרם נחלש. לא יודעת מה מבין האופציות...

תוך גכדי הנקה. כמעט לשכב על הגב בזמן שהזרמים חזקים. זה ממתן את הזרם

שואבת לפני ההנקה ,ואחרי שדיללתי מעט הזרם היה פוחת

ללחוץ קרוב לפיטמה והזרם נעצר

אנסה אותם, ובעז״ה אחזור לעדכן

יצאתי ממש מרוצה. יש שמה 0 הפרדה כלומר לא נפרדתי מהתינוקת מהלידה. יוצאים ביחד מחדר הלידה עולים ביחד לחדר אחיות במחלקה של הביות המלא שם עושים את כל החיסונים ואז הולכים ביחד לחדר. אצלי אמא שלי נשארה איתי כל הזמן לא ביררתי לגבי בעל אבל ראיתי נשים שנשארו עם הבעל. הייתה לי מלא עזרה מהצוות בהנקה ובמקלחות לתינוקת. והרגשתי שאכפת לצוות. באמצע הלילה השני התינוקת לא ישנה בקושי והיה לי קשה היועצת הנקה בא כמה פעמים לבדוק מה איתי ואם היא נרדמה.

הייתי במחלקה עם אפס הפרדה ונהניתי מאד! האחיות מקסימות ואיכפתיות מאד, יועצות הנקה כל הזמן נמצאות ונכונות לעזור. גם לי הלילה השני היה קשה והתינוקת לא רצתה לרדת מהידיים. בשלב מסוים הלכתי מיואשת לאחות והיא לקחה אותה לשעתיים כדי שאני אוכל לישון קצת.

כלומר לא ישנה במיטה וכו'?
סתם מנסה להבין.

מקווה פעם הבאה להסתדר לבד

כמעט כל מי שכותבת שנהנתה בביות מלא אומרת שהיה איתה בן משפחה כל הזמן.

אז זה מחזיר אותי לדעה שלי:

ביות מלא זה בעצם אחות פרטית מהמהשפחה + אחיות המחלקה + הכל באותו חדר.

ברור שזה נפלא אבל רק למי שיכולה לארגן לעצמה "אחות פרטית" מהמהשפחה..

 

ב"ה שיש לה כח למשימות כאלה, עד 120.

הלוואי ואמא שלי היתה בכזה כושר

אבל בקצרצרה אפריך לך את הרושם: אני הולכת תמיד לביות מלא בלי ליווי צמוד ולא קרוב לזה.. בלידה של הבכור הייתי בביות חלקי וממש אין לי שום רצון לחזור על זה. 

בלי לעלות על דעתי שהיא תחליט להישאר אפילו לא הרגשתי נעים לבקש.. את צודקת שזה מאוד עזר בעיקר אחרי לידה ראשונה שחששתי מהכל אבל בפעם הבאה ברור לי שאני יהיה בביות בלעדיה.

לבד ומתכוונת לחזור על זה.
בקשר לשכנים, את קודמת ועם כל חוסר הנעימות כשזה חורג משעות הביקור תפני לאחיות.

הייתי בביות מלא לבד (לא הסכימו להשאיר מלווים בלילה וגם לא רציתי להטריח).
בה שנתן כח..
זה לא מובן מאליו.

בלי עזרה (אחותי הייתה אתי לילה אחד-הגיעה מאוחר ונסעה מוקדם בבוקר והיא צעירה ולא היה לה הרבה מה לעזור.. רק היה נחמד שלא הייתי לבד)
ובכל זאת נהניתי.. האנונימית שכתבה את התגובה המפורטת למטה.

בעלי היה עם שאר הילדים בבית.

אני הייתי עם התינוקת מהרגע שהיא נולדה ועד שהגענו הביתה. נהניתי מאד מאד גם בחדר לידה וגם במחלקה.

 

האחיות נחמדות ומציעות עזרה אפילו כשהיה להן עומס.

 

היה אפס הפרדה לגמרי,

עליתי עם התינוקת מחדר הלידה לחדר במחלקה, האחות שטפה אותה לידי,

עשו את הבדיקות לידי, יכולתי לשאול על כל בדיקה ולהחליט אם כן או לא.

רק את הבדיקה של השחרור עשו בתינוקיה בנוכחותי.

 

האחיות היו מקסימות ממש!

 

בלילה כשרציתי להניק העדפתי לעשות את זה בחדר הנקה שבתינוקיה כדי לא להפריע למי שאיתי בחדר.

 

ילדתי בבוקר, אז לא יודעת להגיד לך לגבי הנוכחות של הבעל אחרי הלידה.

 

הבעיה היחידה היא שאם רוצים לצאת מהמחלקה, חייבים להשאיר מישהו עם התינוק,

אז בלילה לדוגמא, כשהבעל כבר לא יכול להיכנס, את גם לא יכולה לצאת אליו..

 

אם יש לך עוד שאלות, בכיף

או שמבקשים את זה כשבאים ללדת?

ולמה בעצם הלכת בלילה להניק בחדר הנקה? השותפה לחדר לא הייתה גם כן בביות?

אני ביקשתי אחרי הלידה, בודקים אם יש מקום ואם כן נותנים.
בטח שהשותפה גם היתה בביות, סתם לא רציתי להפריע.. לא נראה לי שעשיתי את זה בכל ההנקות..

לפני הלידה (בתור לזירוז...), ואחרי הלידה עברתי לביות חלקי.

המחלקה ממש טובה, אפס הפרדה לגמרי, האחיות מתוקות ועוזרות המון. מעלימים עין אם הבעלים נשארים לישון (שזה לא בסדר בעיני, אלה לא חדרים פרטיים ולא בא לי שגבר זר יישן איתי בחדר)

הייתי אמורה להיות בביות מלא אבל לא היה מקום במחלקה של הביות מלא אז שמו אותי במחלקה ג' היא עלתה למחלקה עם בעלי אותי העלו קצת אחכ, האמת שאני כבר לא זוכרת למה בעלה היה איתה בכל הבדיקות הראשונות ואז השאירו אותה בתינוקיה כי היא הייתה צריכה להיות קצת באור כחול הבאסה העיקרית בזה שלא הייתי במחלקה ג' זה שבבוקר מחזירים את כל התינוקות לאמהות וזה עושה מלא רעש ואת צריכה להביא את התינוקת לתינוקיה לעשות את הבדיקות כל בוקר וכל ערב למקלחת בגלל שהמחלקה לא ארוחה לקלח תינוקות בחדרים. אבל סה"כ היה לי ממש טוב! האחיות ממש נחמדות ועוזרות וגם המיילדת שהייתה לי היתה מתוקה ממש! ותכלס נרשמתי לעין כרם אז אני לא יכולה לבוא אליהם בטענות...

היה מושלם. 0 הפרדה ממש. המון תמיכה מהאחיות. בעלי נשאר איתי בלילה. בלילה הראשון היה קצת קשה כי שנינו היינו גמורים. (ילדתי טבעי בלידה ארוכה ממש..) ואז האחות הציעה לקחת אותה שתהיה ליידה עד שתתעורר. היא הבטיחה שתקרא לי ברגע שהיא תתעורר וכך היה. (לפני כן לא הצלחתי להרדם כי התעוררתי מכל תזוזה שלה אפילו שהיא ישנה..) ממליצה בחום! בית חולים מדהים!! גם החדרי לידה פשוט מושלם

ממליצה ממש!!

אז כן, המחלקה מקסימה מבחינת צוות האחיות והרופאים והגישה. אבל, היה לי נורא צפוף ומעיק! אם מקבלים את המיטה שצמודה לדלת זה פשוט קטן! אתה נמצא במטר על מטר שבתוכו צריך להכניס ציוד אישי, כסא למלווה, ואת העריסה של התינוק על הגלגלים. לא היה לנו מקום לנשום. במיוחד שלרוב נשארים מלווים עם היולדות, וזו שהיתה איתי בחדר היתה עם בעלה ואחותה כל הלילה, וביום היו אצלם מבקרים מ8 בבוקר עד 11 בלילה בלי הפסקה. וזה יצא פשוט עמוס.
גם לא מקפידים בכלל על השעות ביקור ולי אישית זה היה קשה.
אבל אולי זה הרע במיעוטו ביחס לאשפוז בבתי חולים אחרים. זו לידה ראשונה שלי ככה שאין לי למה להשוות.

אולי היית יכולה לבקש שיעבירו אותך חדר

 

זה באמת יכול מאד להפריע שלא מקפידים על שעות ביקור

 

לי וגם לשכנה בחדר לא היו מלווים בלילה כך שהיה לנו ממש שקט. 

גם חלק מהשעות האחות לקחת את התינוקת של השכנה בחדר כדי לאפשר לה לישון (בביות המלא בעין כרם, מחלקה ג) כי היא היתה ממש גמורה

 

ובפוריה היה לי נורא נורא צפוף, לא יכולתי לזוז, וכל כך התגעגעתי לחדרי הביות המרווחים של עין כרם...

ולזה שבעין כרם מביאים את התינוק אליי לבדיקות ולא להפך, ויש מקום בחדר אוכל לעריסה לידי ועוד הרבה פכים קטנים.

היה ממש טוב!
בראשונה מאוד עזרו לי עם ההנקה
באו באמצע הלילה לעזור עם ההנקה כי התינוקת צרחה המון, ולפנות בוקר באו שוב לראות שהכל בסדר.. בהתחלה הייתי במחלקה רגילה והיה סיוט והיה צריך לרדוף אחרי יועצת הנקה ולא הצלחתי.. בביות הן פשוט באות. ההבדל הוא גם שבביות לא צריך ללכת בלילה את כל המחלקה כדי לבוא להניק ילדה שכבר נרדמה עד שבאתי.. פשוט מוציאים מהעריסה ומניקים..
כל הבדיקות הן לידך, ובבדיקות כואבות/מציקות אפשר להחזיק את היד, ללטף, להניק ואז הם עוברים את זה ממש בקלות.. חלק מהבדיקות באים לחדר אחיות ועושים שם. אני גם תמיד ביקשתי שיקלחו כי פחדתי לקלח תינוק קטנצ'יק.
בלידה השניה האחות זכרה אותי מפעם קודמת ושמה אותי בחדר שחצי מהאשפוז הייתי לבד ובמיטה פנימית וזה היה ממש ליגה!
הבנתי שמעלימים עין מבעלים (למרות שממש לא הייתי רוצה שיהיה אחד כזה אתי בחדר..). אחותי הייתה אתי חלק מהלילות.

אני חושבת שבלילה התינוק שם ובמהלך היום מעודדים לכמה שיותר עם האמא.
אבל לא ילדתי שם אז לא בקיאה בדיוק איך זה הולך, רק ממה שחברות סיפרו.

פעמיים הייתי בביות החלקי,
ההבדל הוא שאחרי שיוצאים מחדר לידה לוקחים את התינוק לשעתיים בערך לבדיקות וחיסונים וגם מנקים אותו, בזמן הזה גם אני התקלחתי, אכלתי ונחתי טיפה,
אח"כ מביאים את התינוק אלייך לחדר ואת איתו כל היום, אם רוצים אפשר לשים בתינוקייה אבל הם ממש מעודדים שביום התינוק יהיה עם האמא,
בלילה שמים את התינוק בתינוקיה אפשר למשוך גם עד 1 בלילה, ומחזירים אותו אלייך לחדר ב5 לפנות בוקר, את אומרת מראש לאחיות אם להביא לו מטרנה או שאת רוצה להניק בלילה ואז מביאים אותו אלייך, את יכולה כל לילה להחליט משהו אחר.

הסטיגמות שיש על תינוקיות ממש לא נכונות, האחיות מטפלות בחמלה ואהבה בתינוקות, אין תינוק שבוכה ולא מתייחסים אליו,
אם יש תינוק ער גם אם הוא רגוע מרימים ללטף אותו, יועצות הנקה היו לי זמינות וגם האחיות מאוד עוזרות וסבלניות להסביר איך להניק ולבוא לבדוק אם את מסתדרת,
גם בהחלפת טיטולים הייתי צריכה הדרכה ולימדו אותי מכל הלב ונתנו לי ביטחון לטפל בו בעצמי.

בקיצור אני נהנתי והרגיע אותי לדעת שאם אני צריכה- יש לי איפה לשים את התינוק.

נהניתי מכל רגע!
בעלי עלה עם התינוק מיד אחרי הלידה לבדיקות הראשוניות.
כל הבדיקות נעשו על ידי. יועצחצ הנקה במשך רוב ביום. אחיות מקסימות, קשובות ותומכות.

בהתחלה לא היה מקום אבל רשמו אותי כשיתפנה מקום. ילדתי בבוקר ובנתיים הייתי במחלקה א' שגם היתה שקטה אבל התינוקת היתה בתינוקיה חלק מהזמן.
לא עשו לה בדיקות שלא רציתי כי הביאו לי טופס לסרב למה שלא רוצה.
אחה"צ עליתי לביות והיה מצויין. שקט. אין עגלות שמסתובבות ובעלי היה איתי כל הזמן (ישן במקום עם מזרונים לבעלים ברומה אחרת כי היה שבת).
אחיות מקסימות והבדיקות בחדר או בחדרון במחלקה כשאת עם התינוק כל הזמן.

היה ממש מדהים!אפס הפרדה, הכל נעשה לידי וזו ההרגשה הכי טובה בעולם.
בעיקרון אמא שלי ישנה איתי בלילה הראשון ובעלי בלילה השני, אבל הם לא עזרו לי יותר מידי אפילו להנקה בלילה אני קמתי כדי לקחת את התינוק ולא העבירו אותו אליי.. למקלחות ביקשתי מהשותפה לחדר לשים עין בשבילי ואני עשיתי אותו דבר בשבילה, בלילה הוא באמת התעורר לינוק כל 20 דקות ממש למשך כמה שעות, וזה היה קשה, אבל לא רציתי שיתנו תמ"ל אז החזקתי מעמד והיה טוב
לידה ראשונה אבל בלי אפידורל ובלי תפרים אז ההתאוששות שונה