פורום הריון ולידה (עמוד 4047)

אני הלכתי שלוש פעמים אחרי הלידה, לצערי כל פעם מסיבה כואבתאחרת.
ב. אחרי שבועיים התפרים נמסו כבר והצלקת מתחילה להתכווץ, וזה מגרד. זה תהליך בעקרון חיובי של ריפוי האזור. יכול להיות שהשמן גירה את האזור שזה ממש הגיוני.

אלא בפתח הנרתיק.. סליחה על התיאור.. זה גם יכול להיות קשור לתפרים.. באמת שמתי לב שחלק מהתפר התפורר.. והאזור מתחיל לחזור לעצמו...

אצלי היה מלא מאוד ואפילו נזל משבוע 37 וילדתי רק ב41+5

יש סיכוי שזה שיניים, או כאב חניכיים

3.5 חודשים.. בעצם.הוא יותר מתקרב ל4 חודשים כבר..
כשמתחילות שיניים זה יכול לגרום לו להכניס ידיים לפה?

עם שיניים הידיים כל היום בפה, ובגיל יותר גדול כשיש גישה לחפצים אז כל דבר נכנס לפה, במיוחד אם הוא קשה וכיף ללעוס אותו..
ויש גם המון ריור, רוק בכמויות.

יש דרך להקל עליו עם השיניים?

יש גם משחה להקלה - טיג'ל נראה לי, אבל לא תמיד היא יעילה. אפשר גם לתת לו נשכן ששמת במקרר, זה נעים להם בחניכיים.

שבוע טוב לכולן!

אצלי הולך טיג'ל בתקופה של השיניים. ונשכנים שונים.

אתם חדשים שם?

 

לפחות 10 ימים עד שבועיים של איחור.
הפנייה מכל רופא.
בדיקת דם פשוטה.

בהצלחה ובשורות טובות!

זה מתחיל בכתמים?
כמויות גדולות יותר?

רק צריך ללמוד טוב את ההלכה מתי זה כתם ומתי דימום, למשל כתם פחות מגריס, נראה על צבעוני או על לבן.. לא לאסור סתם, אני לא כ"כ מבינה את השאלה, את מתכוונת מה שונה מחזור אחרי לידה ממחזור שלפני ההיריון? לכאורה אין הבדל, אצלי למשל עד הלידה הראשונה היו כאבי מחזור במחזור, ואחריה כבר לא, ואני אחרי כמה לידות ב"ה

 

בכל הצבעים- חום, ורוד, אדום.
בינתיים מחכה למחר לראות מה מתחדש.

כמובן שהייתי בקשר צמוד עם רב והייתי בטוחה שהינה המחזור הגיע.
אבל אחרי יומיים וחצי נעלם כלא היה?!

כתמי הנקה?, יש דבר כזה?

בעיקר כשהיונק מתחיל לאכול או שחושבים על גמילה או שיש איזה פחד או קושי.

קרה לי פעם יום אחרי טבילה כעין מחזור

נחמד לדעת.
באמת לקראת גמילה והיה לחץ קצת.

בכל מקרה ב"ה.
תודה לכן

שאת מתחברת אליה ותשקיעי בה ג. הכל מאיתו יתברך, הרבה תפילות, כי אם הוא לא רוצה חלילה אז שום דבר לא יעזור. מאחלת לך שתמצאי את הדרך ותזכו לבריאות איתנה בע"ה

למצוא את האיזון הנכון לי בכל התחומים ולאט לאט להתקדם
לצורך הדוגמא- מבחינת תזונה לקח לנו שנתיים להתאזן מבחינה בריאותית וכלכלית ולאט לאט מתקדמים, משתנים עוד, משפרים עוד טיפה ומידי פעם יש נסיגה וזה בסדר.


וברגע שאנחנו מגיעים לנקודת האיזון שלנו בחיים אני רואה אייך הבריאות משתפרת, הקשר יציב ומתקדם
וב"ה רואים את הטוב

לפעמים מרגיש לי כאילו יש המון לחץ על האנשים כיום להשיג ולתפוס והכל מהר מהר מהר
אנחנו בחרנו להוריד הילוך
עושים חשיבה לפני כל צעד לראות אם הוא בכוחות שלנו וביכולות שלנו (לא כולל מקרי חירום)
משתנים לפי הצרכים של המשפחה שלנו ולא של צפיות של אחרים
משתדלים לעשות טוב
ועם המון אמונה בה'


ומה שהכי משפיע על מצב הרוח זה אנחנו
בבחירה שלנו
צריך לבחור מחדש כל יום לראות את הטוב
וכן, לא הכל מושלם אצלי זה עבודה יומיומית
ולפעמים יש לי ימיים שאין לי כוח לכלום ואני קצרת רוח כלפי הילד וכלפי בן הזוג
ולעמים בא לי לסע רחוק לאיזה שבועיים חופש לבדד (אבל לקחת את בן הזוג והילד איתי)
ולפעמים בא לי לקנות מלא שטויות למרות שאין לנו תקציב לכך

וזה עבודה עצמית וזוגית שלנו
אני חולקת את הקושי עם בן הזוג
ואנחנו מוצאים מענה לצורך הזה שמתאים לנו יחד. (חצי יום חופש, סיבוב קניות קטן, לצאת למסעדה, סתם לראות סרט ולקנות הכל לשבת מוכן,)

פעם כתבתי למישהי יקרה מפז מכתב ברוח דומה, שבו פירטתי הרבה בעיות שקשורות לבן שלי וייאוש שלי מכך שזה יותר מדי דברים לטפל. היא כתבה לי דברים מאוד חכמים ומחזקים, ובין השאר כתבה - לפעמים מספיק שמוצאים נקודה אחת, אפילו לא כל כך משנה איזו נקודה - ומתחילים לעבוד עליה, וממנה כבר משתלשלים הדברים, ותחומים אחרים משתפרים מעצמם. ריפוי גורר ריפוי.

זה היה מאוד מעודד, ולדעתי גם מאוד נכון.

ברור לי שצריך להתחיל לאט לאט וכמובן לחזק את האמונה.
מרגישה שהלחץ הזה מגיע לי מכל תרבות המערב.. שכל הזמן משדרים תעשה כך וכך ותהיה בריא או כך וכך ותהיה מאושר עם כוחות... ועוד ועוד.
ברור שיש דברים שהם אמת אבל מרוב עצים לא רואים את היער.

כמו שכתבו פה
אישית- התחלנו לאט לאט להוריד מוצרי חלב (שוב, תהליך של שנתיים בנחת ולאט) כי זה לא עשה לנו טוב
עברנו בהתחלה לחלב עיזים, ולאט לאט הורדנו מינון
עכשיו עברנו לאורז מלא- עדיין יש אורז לבן בבית, אבל לאט לאט עוברים למלא
הורדנו מיצים- בהתחלה השארנו רק בשבת וחגים וכו'
ואח"כ הורדנו את המינון בשבת (מ3 בקבוקים ל2 ואז ל1)
ואח"כ הורדנו לגמרי

כל זה לקח שנתיים+ (עכשיו כשאני חושבת על זה יותר כמו 3 שנים) , עם עליות ומורדות
ואנחנו עדיין אוכלים מוצרי חלב
ועדיין שותים מיצים ושתייה קלה
אבל פעם בחודש, או פעם בשבועיים ולא כל יום.


אז להתחיל מהדברים שדורשים טיפול כרגע ולאט לאט להתאזן למה שמתאים לכם
אם זה לשלב לחם מלא
או קטניות
או לשלב הליכה זוגיות/עם חברה פעם בשבוע
או לעלות במדרגות לעבודה במקום במעלית
משהו קטן.

לפעמים מרגיש לי שיש מין תחרות כזו מי יותר בריא /עושה יותר ספורט /סיימה לנקות לפסח
אני לא התחלתי לנקות לפסח
מלבד לעלות ולרדת מדרגות לבית- לא עושה ספורט
ואוכלות שוקולד/ממתקים מידי פעם
ולא אוהבת ירקות.
וב"ה מצאתי את האיזון שמתאים לי.

וכן.. עוד עובדת...

בעז"ה אתחיל בשלישי לנקות

ה

יתכן ולגוף שלך לוקח יותר זמן להסתגל להתקן

חיבוק יקרה, ממש לא קל !!

דווקא בסדר בינתיים. היה דימום בהתחלה, שבועיים וקצת, והפסיק.
שאלת את ד"ר ברעם?
אולי תתייעצי עם מכון פועה?
שמעתי על נשים שלקח לגוף שלהן די הרבה זמן להסתגל להתקן. יש גם כאלו שההתקן אינו מתאים להן כלל.
בהצלחה.

כמה זמן אנח צריכה לתת צ'אנס?
כבר נמאס לי..
שלא לדבר על שזה לוקח לי כוחות..

אם היו נשים שדיממו כמה חודשים ובסוף הסתדר.
כלומר, אם שווה לתת צ'אנס למרות הכול או להחליף אמצעי מניעה.

ובכל מקרה חשוב שד"ר ברעם יבדוק שההתקן יושב טוב.

מבינה מאד את התחושות שלך. קשה מאד לחיות בחוסר ודאות. לסבול ולא לדעת עד מתי. לסבול ולא לדעת אם יש תכלית לסבל הזה.
מקווה מאד שלברעם או לרבני מכון פועה יהיה מידע מועיל בשבילך - על סמך היכרות עם מקרים שונים של שימוש בהתקן.

וב"ה הכל תקין

זה קורה לי עכשיו עם לחץ במצח,סוג של צמרמורת.יצא למישהי לחוות?

לי היו פתאום חולשות פתאומיות ושחור בעיניים, ישבתי ואכלתי משו מתוק, נרגעתי ושתיתי...
תראי מה עוזר לך להתמודד, לפעמים זה איתות של הגוף שחסר לו משהו, ולפעמים פשוט חלק מההורמונים וההסתגלות של הגוף למצב חדש, הגוף שלך לומד את ההריון, ב"ה

ותשאלי מה נורמלי להרגיש ומה הן סימני אזהרה ח"ו

אני לא במכבי אבל בטיפת חלב יש לנו רופאה כזו מידי חודש.

והיא מהממת.

יש גם דיאטנית ילדים שהרופא ילדים שולח אליה

הבעיה שיש את זה רק באלה שבאים בקופסאות קרטון כמו תרופות... 

ההריון יותר חשוב כרגע.

בטח ובטח כשיש דימומים

הם לא צריכים הסבר, אפשר להגיד בפשטות שקשה לך לשבת בשמש ויש לך עוד הליכה עוד לגן של השני 

אני הגעתי כמה פעמים בתחילת ההריון למצבים שביקשתי מאנשים לקום ושאשב. פשוט אמרתי- הי, אני לא מרגישה כלכך טוב, יש סיכוי שתוכלו לעזור לי ולתת לי לשבת? תמיד קיבלו את זה בנחמדות ובהבנה.
אני ממש בעד לשים את עצמך מקדימה עכשיו. כשזה נוגע לבריאות כמובן, אם זה סתם התקטננויות אז לא כדאי להכנס לשם, במיוחדלא מול הבעל.

אגב לא קשור להריון דווקא.

לפעמים גם לאישה שלא בהריון קשה לעמול מול שמש חזקה, בפרט באמצע היום..

אז אני מבינה שאני לא כזאת מפונקת...

סתם בכללי אני אוהבת לאתגר את עצמי להתמודד עם דברים, וכן למתוח את החבל כדי שאם יהיה יותר קשה, שלא אאבד את עצמי.

ובכלל בשבוע הזה בעלי היה אמור להיות במילואים, משמים האימון בוטל, כאילו איך הייתי אמורה להתמודד בכלל עם הוירוס הנוראי הזה?!

 

אגב, מה שעשיתי, יום אחד פרסתי את המעיל של הקטנה על הרצפה (בצל) והתיישבתי עליו (עד שהיא שמה לב ופרצה בצרחות)

וביום השני ישבתי על הספסל בשמש והרגשתי איך השמש מייבשת, אז חשבתי שזה לא חכם כי גם אם כרגע זה לא נורא לי, אולי עוד שעה אתחרט על זה אבל אז אהיה עם שני קופצנים קטנים, אז התקרבתי לספסל בצל, ונשענתי עליו קצת, אח"כ התפנה מקום אז התיישבתי.

 

אגב, סתם פריקה-

בקריאת מגילה בבוקר לא היה מקום לזוז בעזרת נשים, בטח שלא לשבת, והיו המון נשים מבוגרות, וגם נשים צעירות בגילי אף פעם אי אפשר לדעת מה מצבן- אולי אחרי לידה אולי משהו אחר...

קיצר, הייתה רק בחורה אחת, ולא רציתי לפנות אליה ישירות כי אולי גם לה קשה מסיבה כלשהי, אני משתדלת לא לפנות למישהו ספציפי, אלא רק אם יש קבוצת אנשים שסטטיסטית יש מישהו במצב יותר טוב משלי...

 

היה סיוט, ואז דיממתי מלא, אפילו לא ידעתי אם אני בהפלה או לא, רק ידעתי שאני חלשה ממש.

וזה עצבן אותי שלא הרחיבו את עזרת נשים על חשבון עזרת גברים, נכון שהקריאה הייתה מיד אחרי התפילה, אבל אפשר לחכות חמש דקות להרחיב את המחיצה ולצופף טיפה את הגברים, היו איתי נשים מבוגרות מאוד שעמדו.

ואנחנו חייבות במצווה בדיוק כמוהם!

ולנו יותר קשה לעמוד ולא רק מחמת גיל!

-סוף פריקה-

 

התלבטתי אם לבוא כי פחדתי מהנפצים והייתי כאובה וחלשה.גם לי יצאו הפרשות ופחדתי שאני מדממת
לבבא,אם את ככה חלשה אסור לך לסכן את ההריון גם על קריאת מגילה!אפשר למצוא היתרים שבעלך יקרא לך בבית..וכנל לעוד מצוות..
תרגישי טוב יקרה!

כבר שנים לא הלכתי לבית כנסת..
אחרי החתונה הלכתי ופשוט לא שמעתי כלום.אני עד היום בספק אם יצאתי אז ידי חובה.

לא ידעתי שזה לא לכתחילה או משהו.
לא מבינה איך עושים את זה עם ילדים קטנים בכלל. רק קריאת נשים בשעה נפרדת, בלי ילדים.

אבל כן צריך להקפיד הגייה ובניקוד. ובשביל זה בעיקר צריך מישהו שיהיה לידך עם תנ"ך ויתקן אותך כשצריך.

מעתיקה מכאן: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/kriot-2.htm

 

ב. בעניין קריאת המגילה בתלמוד נאמר (ירושלמי מגילה פ"ב ה"ב):

"אין מדקדקין בטעויותיה. ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתיבין קומי רב (היו יושבים לפני רב), חד אמר 'יהודים' וחד אמר 'יהודיים', ולא חזר חד מינהון. ר' יוחנן הוה קרי כולה 'יהודים'".

מהדברים האלה אנו למדים, כי אם השינוי במילה אינו משנה את המשמעות, אין מחזירים את בעל הקורא, שכן ר' יצחק קרא 'יהודים' ור' חננאל קרא 'יהודיים', והם לא חזרו על הגרסה החלופית, כלומר לא קראו קריאה כפולה. אם כך, מדוע יש כמה קהילות החוזרות וקוראות פעמיים את המילים: 'להרג' / 'ולהרג'; 'בפניהם' / 'לפניהם', אעפ"י שאינן משנות את משמעות הפסוק?

שבמגילת אסתר לא מחזירים את בעל הקורא על הבדלים בין כתיב לקרי.

לק"י


אולי לא הבדלים בין קרי לכתיב, אבל סתם טעויות של חוסר שימת לב או ניקוד (נגיד "יושב" במקום "ישב").

אני לא זוכרת אם המילים האלה מופיעות במגילת אסתר, אבל זו דוגמה טובה, כי בתנ"ך לרוב הכתיב שהן יהיה זהה (שתיהן בלי וי"ו, לא כמו שאנחנו כותבים היום), ובמגילה כשרה כמובן אין ניקוד, כך שהדרך לדעת היא מהזיכרון (או לפי הקשר, אבל עדיף לא להסתמך על זה). וההבדל במשמעות - לגמרי. עבר והווה זו משמעות שונה. אז בשביל טעויות כאלה, צריך שיהיה מי שיתקן.

"אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל"

הָגְלָה, הַגֹּלָה, הֶגְלָה. שלוש פעמים אותו כתיב, שלושה ניקודם שונים. שלוש משמעויות. על טעויות כאלה צריך להחזיר.

זה לא הית אלא מגילה כשרה.

אולי גברים כן צריכים להיות בבית הכנסת בקריאה כדי לקרוא ברוב עם... אבל אני לא חושבת שנשים מחוייבות בזה..למיטב זכרוני.

 

מציעה: את מה שפירטת והסברת פה ברהיטות, תשלחי לגבאי בית הכנסת שלך. הרבה סיכוי שפשוט אין מודעות, וישמחו לשנות לפי הצורך אם רק ידעו עליו..

זה חיזק לי את הביטחון בענין זה

(גם אני מותחת את החבל עד שבאמת באמת אצטרך)

ובזכותך והתגובות כאן יותר ביקשתי בכאלה מקרים

רק כמו כל דבר בחיים צריך לזכור שאף אחד לא חייב לך כלום

אני ממש מתפדחת לבקש, גם אם אני ממש חלשה.. וזה קורה לי מלא, אחרי הליכה ארוכה אני מגיעה לתחנת אוטובוס והכל תפוס בספסל.. בא לי לבכות אבל אני לא מעיזה לבקש..
מקסימום מתיישבת על הרצפה ואז פתאום כולם מתעוררים.''.-בואי, שבי..'' כאילו, לא ראיתם שאני עם בטן ענקית? אוף.. אני ממש משתדלת לדון לכף זכות אבל זה משגע אותי! אני בחיים לא אתן לאישה בהריון לעמוד כשאני יושבת והכל טוב איתי..

אין מה לדון עכשיו- אם מבחינתך זה בוודאי לא עכשיו.

האימא למיטב הבנתי יותר מרכזית- הן מבחינת גופה וההריון שלה, והן מבחינת גידול הילדים.

 

כמובן שההחלטה צריכה להיות משותפת וברצון הדדי.

 

דברו על זה עוד כמה חודשים, כשתהיי בשלה להריון.

יש ייתרונות וחסרונות, כמו לכל דבר בחיים.
אם יש לך שאלות ספציפיות אשמח לענות.

איך היתה ההרגשה בתור ילדה שאבא שלה כבר מבוגר?

איך זה היום? האם הוא עוזר לך? יש לו כח לנכדים?

תמיד אמרו לי שהוא נראה סבא שלי, הגננות, המורות, החברות. אבל יש לו חכמת חיים ענקית, סבלנות, ועוד המון דברים טובים שלמדתי ממנו. ב"ה הוא מתפקד נהדר, סוחב יותר ממני בקניות, ועובד בגינה כמו בן 20. אבל זה אופי...
עוזר לי בעיקר בדברים רוחניים ופחות פיזיים, אבל זה לא שהוא לא יכול, ב"ה!!
הוא סבא אוהב וחם...

ברור שלא תמיד זה כיף, ויש לזה גם חסרונות.
(למשל, אני מניחה שאני דואגת להורים שלי יותר מאישה בגילי, כי הם מבוגרים.)

אבל סך הכל אני מודה לה' על ההורים הנהדרים שלי, שקיבלתי מהם בלי סוף 💗💗

תשבו מתישהו בנחת ותדברו על הדברים.

ברור שבסוף ההחלטה תהיה שלנו... (ושל ריבונו של עולם)

חמי הוליד את בעלי בגיל 45, ואח"כ עוד שני ילדים.

הוא אמנם אמר פעם לבעלי שיש לו לפעמים תחושה שעשה עוול לילדיו, אבל הילדים עצמם לא מרגישים את זה. הם ילדים מטופחים, מוכשרים, מחונכים, אהובים.

גם כיום, כשהוא מעל גיל שבעים, הוא סבא למופת, ומתפקד נהדר (וגם חמותי, שצעירה ממנו בכשבע שנים).

לשם השוואה - הם אפילו מתפקדים טוב יותר מהוריי, שצעירים מהם ב-15 שנים בערך... (אמא שלי עם מחלה כרונית כלשהי שפוגעת מעט בתפקוד, ואבא שלי לקה לאחרונה באירוע מוחי... כך שאין ערובה בכלל שבגיל צעיר האדם יהיה גם צעיר בגופו...)

מרגיש

כלומר, אם אתם רוצים עוד הרבה ילדים והוא מתקרב ל40 אז לא לקחת את הזמן בסטלה כי יש עוד זמן,

ומצד שני אם אתם רוצים רק עוד ילד אחד והוא לא קרוב לגיל, אז אין מה להילחץ אם לא שניכם רוצים כרגע.

כמובן שבפועל כל מקרה לגופו, וברור שעדיף ללדת כשהבעל בגיל 42 מאשר להזדרז לפני כשהאישה עדיין לא מוכנה להיריון נוסף מסיבות רפואיות...

וכמובן שיש אבות לילדים בגיל גם יותר מבוגר, אבל אם יש אפשרות סבירה לפני- לדעתי עדיף.

 

אגב, השיקול מבחינתי הוא פחות לאסוף את הילד מהגן כמו גיל ההתבגרות... גם מצד הילד וגם מצד ההורים (בגיל 55 הייתי רוצה להיות כבר בסוף גיל ההתבגרות של ילדי ולא בהתחלה עם ילד בן פחות מ15)

 

בסופו של דבר, האדם מתכנן ואלוקים צוחק, אבל אני כן רואה חשיבות בלהסתכל לטווח ארוך ולקבוע גבולות גזרה

יש הרבה נשים שיולדות אחרי הגיל הזה - בטח שאבות...

ויכול להיות דווקא שבגיל 55 יותר קל להתנהל מול מתבגרים, כשיש כבר ניסיון וחכמת חיים... (המיוחד אם כבר יש ניסיון מהילדים הגדולים יותר...)

גם בני 65 שהופכים הורים לתינוקות.

 

סיפור, אומנם מכורח הנסיבות, שאני זוכרת, על הרבנית קוק ששכלה את בנה או בתה - את שני בני הזוג - והיא אז בת 70 אאל"ט.

והתייעצה עם גדול הדור (מחילה שאני לא זוכרת מי מהרבנים הנכבדים גדולי הדור) אם לקחת על עצמה את גידול היתומים שנשארו, והרב הרגיע אותה ואמר לה שמי שמגדל ילדים נשאר צעיר..

אני לא מדברת על מצב של אילוצים אלא כשיש אפשרות לבחור,

אם ממילא רוצים מספר מסויים של ילדים ואפשר להגיע לזה בשפיות לפני גיל 40 זה לדעתי עדיף,

כלומר אני אישית אוותר על נוחות של הפרשים גדולים (הפרש גדול אצלי הכוונה 3-4 שנים) בין הילדים לטובת להגיע לגיל 55 אחרי רובו של גיל ההתבגרות של הקטן כדי לאפשר לעצמי התפתחות בקריירה, יציאות לחו"ל

או כל נוחות אחרת.

 

וזו גם דעתו של בעלי 

 

כלומר הוא היה מעדיף ילד גם אחרי גיל 40 אם השאלה היא אחרי או לא בכלל,

אבל אם השאלה היא אם לפני או אחרי אז עדיף לנו לפני.

 

וכמובן שיש שיקולים הרבה יותר חשובים מנוחות כמו מצב רפואי ושאר אילוצים,

אבל אם השאלה היא רק לגבי הגיל אז זאת דעתי.

 

(אגב יש עוד נתונים קריטיים למשוואה כמו באיזה גיל ההורים היו כשנולד הראשון וכמה ילדים רוצים,

אבל מכיוון שהפותחת לא התייחסה לזה, אז גם אני לא כתבתי, אבל אם שני הנתונים האחרים מביאים לאפשרות סבירה עד גיל 40, אז זה עדיף לדעתי)

 

לגבי חוכמה וניסיון חיים- לא חושבת שההפרש בין גיל 55 ל60 או 65 הוא מה שעושה את ההבדל, כמו אופי ואיך התמודדת עם הגדולים יותר- שזה לא משנה באיזה גיל ילדת אותם.

לעומת אם אתה כבר עייף וכמה סבלנות יש לך שבזה לדעתי כן יש עקומת דעיכה עם הגיל (עקומה ספציפית לכל אחד, לא לכל האנשים בני אותו גיל) יש כאלה שאצלם זה יותר מורגש, ושי כאלה שפחות, אבל איך נדע איפה אנחנו נהיה?

יש לזה גם היבטים חיוביים.

כמתבוננת מהצד לא חושבת שהקשר ביניהם טוב או רע יותר בגלל הגיל בהשוואה לאחרים עם אבא צעיר יותר.

יש לי קרוב משפחה בן 90+ שנהנה מאוד עם הילדים

ומצד שני, אחד הסבים לא מסוגלת שמתקרבים אליו.

הפער בפני עצמו לדעתי לא שיקול, אלא האישיות, המצב הנפשי, האופי.

 

 

לא מסיימת בגיל כזה או אחר

 

אני אשמח לילדים גם בגיל 45!! כמה שיותר.. אוהבת ורוצה

ככל שהגיל של הביציות עולה כך גודל הסיכוי לתסמונת דאון.
אז באמת באמת שלא להלחיץ,אבל זה סטטיסטית.
שיהיו בחירות טובות,הריון בריא בקלות וידיים מלאות ומאושרות!

והיוםיש יותר ויותר מחקרים שמראים גם שגיל אב מבוגר מעלה סיכון לכל מיני דברים ( הפרעות קשב, אוטיזם, אפילפסיה , מחלות גנטיות שמבוססות על "הורשה חדשה" (de novo) ועוד

ההתאמה איננה באחוזים ברורים כמו אצל נשים אך בהחלט ככל שהאב מבוגר יותר הסיכון עולה...

חיבוק גדול!

אם ממשיך לכאוב לך תנסי להקדים את התור. לכי להיבדק.
תפני למרפאה. אל תישארי עם כאבים.
מאחלת לך בריאות ושתזכו בקרוב בקרוב לבשורות טובות כהרף עין!
שבת שלום!

תודה על היחס ולחיזוק ....הייתי במיון נשים אמרו שנראה שר חם נקי לגמרי אין שאריות ושהכל תקין , ביקשו שאחזור על בטא כבר מחר .
שוב תודה לפחות נרגעתי .

כי זה מה שאני רציתי. רופא לא חשב שאני צריכה לנוח (הדימום האדום היה חד פעמי )
רק אחרי שבוע שהיו רק דימומים חומים הסכמתי לחזור .

אם רופא אומר לך לנוח עוד... תנוחי.
יש לנו אחריות על העובר שלנו.
העבודה...מה לעשות.. תחכה.

אציין עוד שהי6 לי דימומים חומים מעל חודש והיום המתוקונת בת חצי שנה

רוב הרופאים בכלל לא יתנו הנחיה לנוח.
כשלי הייתה המטומה, בכלל לא עבדתי, אבל הרופא גם לא חשב לומר משהו בנושא.

אח"כ ראיתי שהדעות חלוקות בנושא.
ישנם שאומרים לנוח, אבל אין הוכחה מדעית שהמנוחה עוזרת.

כל הכבוד לך שאת מחזיקה מעמד!!

 

יש מצב למנקה או בחורה לבייביסיטר?

 

הרבה הרבה כח יקרה, תשמרי על עצמך, לא אמור להיות לך צירים בשלב הזה, אולי את עובדת קשה מידי??

איזה ניסיון לא פשוט! כמה דברים שיכולים לעודד אותך אולי:
1. לפום צערה אגרה, ככל שהמאמץ ו"הצער" גדול ובכל זאת את לא מוותרת ומקיימת את המצווה וההכנות לחג כך בשמיים רואים ובע"ה יתנו לך שפע של סיבות (נוספות) לשמוח בחג הזה ובכלל..

2. מי הקדים אותי ואשלם לו, הקב"ה אומר כל מצווה שאדם עושה וכל ברכה שמברך זה רק בזכות שאני נתתי לו לפני כן את התנאים לקיום המצווה או הברכה. במקרה שלך יש לך ניסיון מאודדד לא פשוט אבל:
עובדת עד בדיקת חמץ- יש לך עבודה וכנ"ל לגבי הבעל ברוך השם אינכם נזקקים לבריות (ושאף אחד מישראל לא יזדקק אמן)
2 קטנים בבית- ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה
עושים את החג לבד בלי הורים- ברוך השם אתם ביחד כמשפחה בבריאות שלמה, בלי מילואים או סיבה אחרת להתפצל בחג
שבוע 28- רשמת שאתם חיכיתם אז זה כבר שמחה גדולה ומעבר לכך ברוך השם את מחזיקה אצלך בבטן חיים חדשים ומרגשים שעוד מעט תחזיקי, תחבקי ותתמכרי לריח הזה שוב

שימי מוזיקה טובה שאת אוהבת ותתחזקי יקירה, אנחנו בעולם העשייה והעמל וזה התפקיד שלנו, תזכרי שכל עשייה לכבוד החג היא מצווה עצומה וכל תענוגי העולם הזה לא שווים קורת רוח בעולם הבא..

לצד הפרקטי יותר, אולי כדאי להביא בתשלום איזו נערה או עוזרת בית להקל עלייך??

לא רשמת מה עם הנושא הכלכלי, אבל אני כדי לשמור על עצמי- הייתי מחפשת או עזרה בניקיון או עזרה עם הילדים.
ושוקלת לקחת ימי מחלה...!!

אולי תעשי שוב על הבוקר?

 

איזה מתח!!!

ושיהיה בשעה טובה!

ממש חשובים לי אבל בסוף קרבה אני יכולה לתת ולקבל אם אלטף ואחבק את התינוק, אשחק איתו וכו'..כלומר, גם בלי להניק.. אבל חלב אם הוא לא יוכל לקבל באף דרך אחרת, את כל הערכים החשובים והמותאמים דיוק אליו, את חיזוק הלסת וכו'..

אבל אם צריך לבחור, אז החלב.
כי מגע וקרבה אפשר להשיג בעוד דרכים.

מה שאני מרגישה זה את הקרבה, החלב זאת טענה שכלית, אבל אם לא היה את הקרבה לא יודעת אם הייתי עומדת בזה

למרות שגם החלב חשוב לי מאוד, במיוחד שהבת שלי לא מעכלת טוב שום תחליף...
אבל הקשר המיוחד שנוצר בהנקה הוא משהו...

חושבת על זה המון

רוצה לנחם את עצמי שלפחות את החלב אתן לו כמה שאצליח..

ומצחיק, אני דווקא חושבת שאת החלב אפשר לתת גם שאוב אבל

את הקירבה המסויימת הזאת א"א לתת בדרך אחרת

מקווה שאצליח לתת גם כמה שיותר הנקה במקביל

ומה "מפריע" לך בזה שהיא שותה מטרנה? כי מטרנה זה של תינוקות? כי זה יקר? כי זה על חשבון אוכל אחר?

 

היא ילדה גדולה, הרי... אפשר להסביר לה שהיא לא זקוקה לזה יותר. אבל לפני כן את צריכה "להסביר" לעצמך למה זה לא טוב...

 

אני הייתי מנסה להחליף לה את זה לשתיית חלב, בכוס.

הכל היה טוב ועכשיו החלטתם לגמול?
ניסית באיזשהן דרכים ולא הלך?
השתנה משהו בבית (הריון חדש/ תינוק חדש)
יש סיבה מסויימת שהחלטת עכשיו?