פורום הריון ולידה (עמוד 4054)

דורש הכנה והתכווננות, בעיקר נפשית. 

הטיפול עצמו, הרפואי פרופר, הוא לא כזה נורא ואיום כמו שחושבים לפני, בתכלס (לפחות אצלי). 

כן יותר מאתגר אם יש לך פחד ממזרקים, אבל גם אותו צולחים בסוף.

הוא כן דורש גמישות מסוימת ממקום העבודה, בייחוד אם מעקבי הזקיקים ובדיקות הדם הן בבוקר, וכמובן, ביום של השאיבה ושל ההחזרה, לקחת יום חופש מהעבודה.

לזכור, 

שבסוף זה מגיע. 

בעז"ה.

וזו רק תקופה.

לדעת לפנק את עצמך,

להעצים את הזוגיות. 

לעשות דברים שלא קשורים רק לפוריות, ילדים. 

להעריך את עצמך על מי ומה שאת. 

ובהחלט- לחיות חיים רגילים.

ב"ה זו לא מוגבלות/נכות.

זה חסר משמעותי מהחיים, שבעזרת גם עבודה והתנהלות רגילה ככל הניתן, מתמודדים איתו.

אין סיבה להישאר/להסתגר בבית, למעט זמן התאוששות (נפשית או רפואית). 

ואם לא מספיק, אז לפנות לטיפול הומאופתי.

והאמת שגם לחלב פרה אפשר.

אפשר להוסיף מעט סילאן או מעט צ'יקו, או אבקת חרובים - כמו שוקו אבל בריא ועשיר בסידן.

שלב הגילוי תלוי בחומרת התסמינים אבל עד הלידה אפשר לגלות טריזומיה 13 ו-18

זה מאוד נדיר, היום בדקתי אם יש דברים כאלה ומסתבר שכן, אבל שוב מאוד נדיר!

אבל אם מאוד מלחיץ אותך כדאי ללכת לסקירה פרטית או לרופא מהקופה שידוע שהוא טוב.

כי בסקירה טובה לא אמורים לפספס,

נראה לי ממש ממש נדיר ההסתברות שגם יהיה משהו כזה ושגם יפספסו...

החלטתי בע"ה ללכת על סקירה מאוחרת מורחבת אצל מישהו מומלץ, ולא מי שפיר.

מקווה שזה ייתן לי אינדיקציה מספיק טובה אם חלילה יש פגיעה חמורה.

מעל גיל 35 ממש כדאי לך לעשות אותה.

היא בשבוע 10, דיקור מי שפיר זה בשבוע 16 כך שאת מקבלת חודש התראה קודמת.. ואת עדיין יכולה להחליט לעשות דיקור אם לא נרגעת לגמרי (או אם חלילה התוצאות לא טובות).

יש גם סיס שיליה בשבוע 11-13 אבל זאת בדיקה עם סיכון יחסית גבוה להריון, יותר ממי שפיר. כנראה פחות עושים אותה ובמיוחד לא ציבור דתי.

ההתלבטות שלי היא רק על מי שפיר כן או לא, וגם אותו אני די נוטה לא לעשות.

לי אמרו לקחת מהיום ה21
למרות שאמרתי לרופאה שזה גבולי מדי והיא התעקשה שלא ואי אפשר לקחת קודם

(היו לי בעבר כמה מחזורים בודדים של 21)

היום אם אקח שוב אתחיל מהיום ה14
בדיעבד נדפקתי עם זה והיה עדף לקחת אחרי שבועיים
לקחת 2 כדורים ביום בול באותה שעה כדי שלא יהיו כתמים

פעם לקחתי שבוע לפני ופעם 10 ימים לפני ובשתיהם הועיל לי

מה עשית בסוף הלכת מיד ?

מענין כי לא אהבתי בכלל את התגובה של המדריכה שלך ממש סיכון מה שהיא ענתה לך...

צריכה תשובה מהירה יש לי צירים כל 3 דקות +- בערך 25 דקות כבר - הריון ולידה

שתדעי שגם לידה ראשונה יכולה להתפתח מאוד מהר כמו אצלי שהגעתי בפתיחה 10 ולא הסכימו לתת לי אפדורל.

ומכירה מספיק כאלה שילדו בבית כי רצו להגיע למצב בילתי נסבל או כי המדריכות נתנו להם כל מיני הנחיות כמו שנתנו לך..

צירים כל 3 דקות זה צירי לידה בדרך כלל אז למה לקחת את הסיכון??

אז מה אם זה לידה ראשונה..

בכל אופן שיהיה מזל טוב וגידול קל!!

ובאמת היה לך מזל ....

הראש היה גדול?

תזכי למצוות ותרגישי טוב במהרה בעז"ה!!

והוא עשה לי הקאות

ברגע שהפסקתי אותו ועברתי לסוג אחר הפסיקו ההקאות

אני אשמח ליותר פרוט על העניין. את מעדיפה בפרטי?

כרתו לך אותו? איפה? כמה מהר?

איזה תופעות לוואי היו לך כתוצאה מזה [אם בכלל]?

בגודל כזה שרופאת נשים חשדה שלא תוכל להרות, ושכדאי להוריד,

בהמלצת רב היא פנתה לדר. יפה ביקור חולים (היה לפני הרבה שנים), הוא בדק שוב ולא ראה צורך בניתוח. 

ב"ה היא הרתה באופן טבעי מיד אחר כך.

אפשר לטפל בפוליפ בהצלחה בעזרת טיפול הומאופתי.

רואים גם ליחה מדרכי הנשימה בפליטה.

היא עברה חיסון לאחרונה? תעקבי. לפעמים זו תופעת לוואי של חיסון.

וזה עוד הרבה לפני שהיא קיבלה חיסון.

כאמא ל2 ילדים תחושתיים, מה שאת מתארת יכול להיות.

הבעיה היא שבגיל הזה אני לא מאמינה שיאבחנו אותו.

אני לא יודעת אם נכון להגדיר אותם כתוקפניים

אבל צריך להבין שהם די אכולי תסכולים.

כמובן, תלוי ברמה של הקושי

אבל הם כל הזמן מסתובבים בסוג של חוסר נוחות.

הם בגן- זה הרבה ילדים והרבה רעש

השמש והאור מציקים להם יותר

יש דברים שהם לא יכולים לסבול את התחושה שלהם

ומצד שני הם מחפשים תחושות מסויימות כל הזמן

למשל- הם יכולים לא לסבול תחושה של מים או חיבוק

אבל להרגע מאד ממשחק בפלסטלינה

להמנע מלבישת בגד מסויים

אבל להסתובב כל היום עם איזשהו דובי צמוד לפנים.

תשימי לב אם יש עוד דברים חריגים-

הוא בוכה המון?

מתוסכל?

קשה להרגיע אותו?

נוטה להתפרצויות זעם?

מחפש שקט וחושך? (הילדים שלי מרוקנים ארונות ונכנסים לשבת בפנים)

כשיש הרבה אנשים או רעש (סעודות שבת המוניות) איך הוא מגיב?

כשאת רוחצת לו פנים או גוזזת לו צפרניים- איך הוא?

אם נראה לך שאכן יש לו קושי

תנסי לפנות לאנשי מקצוע לראות איך אפשר לעזור לו עד שיגיע לגיל שקופ"ח מטפלת בזה.

אין בזה שום דבר רע ואת יכולה לתת לו עזרה

בעצמך ולראות אם זה עובד.(הברשות,לתת לו לקלף בצל שוםו עוד..)

כולנו על הסקאלה במיקום אחר.

מהכרות עם ילדה שדומה בתיאור

זה היה גם זה וגם בעיה בראיה.

לדעתי תבדקי עיניים אוזניים וכל המסביב

(זה יכול להיות גם בגלל השיווי משקל שמצוי באוזן)

ואז להתיעץ עם מרפאה בעיסוק וכאלה אפילו לחפש בגוגל על זה.

וכמובן בלי להילחץ

טיפול שנותן מענה כבר מגיל צעיר.

ולא מצאתי תיאור חריג של הילד.

נשמע נורמטיבי לחלוטין לגיל הזה, גם אם קצת שובבי.

וחשוב לשים לב שמגיבים נכון ובכך לעזור לו לפתח נורמות התנהגות, כמו לכל ילד קטן.

למשל, הדוגמא עם הכנסת כל דבר לפה.

כפי שאמרו יכול להיות שיניים,

יכול להיות תשומת לב,

יכול גם להיות חיקוי של תינוקות שבסביבה שלו (מעון, אח/ות קטן).

לכן על כל הצעצועים עם חלקים קטנים כתוב רק לילדים מגיל שלוש.

הבן שלך נשמע נורמלי ממש לגילו. רק תשימו לב שאתם שומרים עליו היטב הוא לא יכול לשמור על עצמו מסכנות. ולא להבהל או להתעצבן משובבויות שהוא עושה.

בהריון לא ממש קלטתי שהולך להיות לי עוד ילד.... עד ממש הסוף

ואחרי הלידה לקח זמן לאהוב את התינוק, הרגשתי יותר געגועים לגדול שבבית

אל דאגה בסוף זה מגיע

הייתי עסוקה בהיריון ואחרי הלידה בלרצות את הגדול כי הוא יותר "ילד"

לי הקשר לתינוקת הגיעה כשהילד חזר לגן והיה לי בקרים שלמים רק עם הקטנה, אז מטבע הדברים המחשבות נדדו אליה.

וגם ההנקה מאוד מאוד מחברת

זה באמת מפתיע(גם אני ילדתי מאוחר,אפילו יותר)

איך זה התחיל בירידת מים או צירים?

צריכה להתכונן..

למה פקעו לך את המים?

חשבתי שהם-האמבולנס פקעו לה בבית את המים

וגם כל היריון וכל לידה שונים זה מזה.

ההתרגשות מן הסתם שונה ובצורה אחרת, אבל היא בכל זאת התרגשות.

ונראה לי שבלידה גם אתרגש הרבהההההההה יותר. בהריון הראשון לא ממש קולטים מה הולך לצאת מזה. עכשיו אני יודעת ולא יכולה לחכות לפגוש את המלאכ/ית הקטנ/ה!

כי הייתי עסוקה באחות הגדולה וגם הייתה לי שנה עמוסה ביותר

(עד שהקב"ה סידר לי בסוף ההיריון שאצטרך לראות את העובר באולטרסאונד 3 פעמים בשבוע )

בלידה הראשונה לא הבנתי כלום, הסתכלתי עליה ולקח לי רגע להבין שזה באמת תינוק...

בלידה השנייה התרגשתי, כי הייתי יותר קרובה ללהבין באמת איזה פלא זה !!

בהריון לא אותו דבר

בהתחלה לא התרגשתי רק הייתי לחוצה

עכשיו אני מרוגשת בסגנון אחר.

יודעת שזה תינוק בפנים לא משהו מוזר כזה

מוכנה יותר לא מפחדת מאף אחד.

לגבי הלידה-עוד לא ילדתי

ידעתי לקראת מה אני באה, האמהות הייתה יותר מפותחת וחיכיתי כבר לראות אותו יותר מהפעם הראשונה. אז סתם ניסיתי לדמיין תינוק, בפעם השניה דמיינתי את הגדול שלי כמו שזכרתי אותו וממילא היה לי יותר קל להתחבר ולחכות לו. בנוסף הלידה השניה היתה הרבה יותר קלה (כך זה בד"כ) וסיימתי פחות מותשת, כך שהיה קל יותר להתרגש ולא פשוט לשמוח שזה כבר נגמר.

כי לא כ"כ עקבתי בכמה עליתי בהריון וכל זה

אבל בדיוק היום ראיתי את הסידרה הזאת-

זו אני במראה

שזה נראה לי קצת קשור לנושא השאלה שלך

שהוא בפיגור ...וכמובן שהיו מעירים לו.

לא בטוח שזה מיזה אבל ההיתי משאירה את זה להורים,

אם ההית אומר שראיתה הזנחה או משהו חריג אחר אז אולי ההיתי אומרת לך אולי תבדוק אם צריך לפנות לרווחה...