פורום הריון ולידה (עמוד 4073)

בסוף הגיעה הווסת. בחודש הבא (או זה שאחריו, כבר לא זוכרת בדיוק) ב"ה התעברתי. זה נחשב סוף טוב?

ברוך השם שהתעברת זה קודם כל וברור שזה סוף טוב.

אבל התכוונתי אם אני אעשה בדיקת בטא יצא לי חיובי למרות הבדיקות הביתיות?

 

אני פשוט במתח מטורף לקראת התוצאות ובא לי להיות חיובית

נותנת קצת תקווה!!

אולי הבדיקות לא מזהות

הבוקר עשיתי מחכה לתוצאות חיוביות!!

ובדרך כלל זה נגמר, יש את הגיל הזה שהם מנסים להתנגד

ולא להיבהל מהצרחות

הרבה פעמים זה להלחיץ אותנו

גם לנו הייתה תקופה שלא הסכימו לשבת בעגלה

המנשא ממש עזר בתקופה הזאת.

חשוב לוודא שהמנשא טוב ונח לך איתו.

בנשיאה על הגב

אני חייבת לשתף בפוסט המלצה של לול לתינוק במחיר שפוי ובמבצע. שיישאר קרוב לאמא שלו שאוהבת אותו כל כך.

כל אחת יודעת או ב"ה תדע עד כמה העסק יכול להיות יקר. טוב שיש עדיין צדיקים בעולם הזה.

לול לתינוק - מוצרי תינוקות - רשת מורד גיליס

שמאכל שתמיד סלדתי ממנו, פתאום באיזה שהוא הקשר עורר לי תיאבון ואכלתי. לפעמים כחד-פעמי, אבל לרוב בעקבות זה שיניתי את טעמי והתחלתי לאכול ולאהוב אותו קבוע!

גם לגבי ילדים תזונאים אומרים, שאפילו אם הם לא אוהבים מאכל - תמיד להמשיך לערוך אותו על השולחן. הם נחשפים פעם אחר פםעם - זה מגדיל את הסיכוי שיום אחד הם פתאום יידלקו על זה.

ובעיקר הסיכוי הזה גדל כשהם פוגשים את המאכל בהקשר שהם לא רגילים אליו, וספציפית - בבית אחר.

לכן זו נראית לי ממש טעות להגיד למארחים מראש שהילדים שלנו לא אוהבים XYZ - דווקא אם הם יראו את זה בבית אחר, סיכוי לא רע שפתאום יתחשק להם. ושאחר כך גם בבית הם ייפתחו לזה.

קצת גלשתי, זה פשוט נושא מעניין...

כנראה הילד החדש שלך יאהב בשר.

את לא צריכה להרגיש אשמה, את לא אשמה בכלום, וזה בסדר גמור, ואולי אני אאכזב אותך, אבל הסיפור בכלל לא הזוי. זה ממש בסדר.

מההריון הקודם- לא מסוגלת לאכול בקר טחון....

חשבתי שיעבור לי אחרי ההריון ולא עבר.

מה שחשוב בגיל הזה זה בעיקר לתת לו הרבה הזדמנויות להיחשף לאוכל של גדולים.

לשים אותו על הברכיים כשאת אוכלת, שיוכל להושיט יד לצלחת שלך אם משהו מעניין אותו

תוך כדי שאת מכינה רוטב להטביל קצת את האצבע ולתת לו שילקק אם בא לו

וכו וכו

שיתרגל שאוכל זה דבר מעניין וכיפי, ועם הזמן הוא מעצמו כבר יבקש יותר.

לא כדאי בבת אחת לקפוץ לארוחות מלאות. שיתקדם לפי הקצב שלו.

אותו סגנון התנהגות..

וגם בעלי מרגישל א נעים להגיד לאחים שלו לא..

אם תרצי לפנות אלי בפרטי מוזמנת..

לקח זמן אבל הוא הבין תמצב ואיך הוא צריך להתנהג

ככה הם הורגלו לחיות

בלי לחשוב על השני מה נוח לו מה יכול להפריע לו

זה גם כלל חוסר טאקט רציני

לא מעונינת לפרט פה יותר מדי יש לי דוגמאות מכאן עד להודעה חדשה..

מוזמנת לפרטי

זה חייב להיות ממקום נקי אצלך.

כלומר, שלא תהיי מלאת כעס עליהם.

ולכן את צריכה לדעת להגיד "לא" כשלא מתאפשר. ולא להרגיש עם זה לא נעים. זה הדבר הכי לגיטימי בעולם.

מה אכפת לך שזה נראה רע מהצד?

זה מה שנכון לעשות.

תגידי שאת מרגישה לא טוב ולא יכלה לארח השבת.

להבא תעשי גבול. תגידי שהם מוזמנים רק אם תבחרו להזמין אותם. 

יכולה להיות לעזר רב.

יש דבר כזה שהוא לא יכול להגיד להם לא. ושבשביל להגיד לא הוא יצטרך זמן כדי לאסוף כוחות ולהתגבר על משקעי העבר (רק דוגמא).

האם היא חייבת ללחוץ אותו אל הקיר - "או אני או הם"? לא.

אני יודעת שבעלי עשה בשבילי המון כשלקח על עצמו להיות ה"דיפלומט" - השגריר שלי מול המשפחה שלי.

אני לא הייתי מסוגלת להתמודד איתם, והוא עם החן והביטחון העצמי שלו ידע לעשות את זה בנעימות, ועם זה בצורה ברורה.

הפותחת - תראי איך את יכולה לעזור לשניכם.

בעלך לא מעמיד אותם לפנייך בסדר העדיפויות. מבחינתו את צודקת, רק שאין לו היכולת לסרב להם.

חבל שזו תהיה נקודת מחלוקת ביניכם. בעלך יעריך אותך אם תפעלי בחוכמה בענין הזה, ובעז"ה ילמד ממך להבא.

אולי להגיד שאחת ל-6 שבתות (נגיד) אתם מזמינים את כל האחים ומארחים.

וככה זה גם יהיה בהתראה מראש וגם בתדירות שמתאימה לך?

ועוד כמה דברים:

1. מסכימה לגמרי עם זה שבחודש תשיעי (וחודשיים אחרי הלידה) לא מארחים.

אם בעלך לא מבין את זה אז באמת רק תגידי לו שקשה לך ושידאג לכל הנקיונות והבישולים לבד

2. כשאנחנו מתארחים אצל אחי אני וגיסתי תמיד יושבות יחד לתכנן את הארוחות ולחלק מי מכינה מה. אז אם הם "מחליטים" שהם באים אלייך- את יכולה להתקשר ולתכנן יחד איתם את הארוחות ("שמעתי שאת מצטרפת לשבת. איזה כיף! לערב שבת חשבתי להכין X Y Z. רוצה להכין X או Z? ולבוקר שבת חשבתי להכין..")

מבינה אותך.

והפותחת- אם גם בעלך לא באמת רוצה שהם יגיעו אז אולי באמת לקבוע להם זמנים..

רק לשים לב שהבעל בסדר עם זה, כי אצלי אני רואה כמה בעלי קשור למשפחה שלו וזה מקסים בעיניי.

גילוי נאות שאצלי הם כמעט ולא מגיעים ללא הזמנה ואם קורה וכן אז זה בדר"כ לשעתיים- שלוש (או שאחותו הקטנה באה לישון לילה אחד ולא מזיקה בכלל, אפילו עוזרת עם הילדים ואנחנו יכולים לצאת אחרי שהם נרדמים..)

"מתנצלת, אבל אגיד לך את האמת: אני בסוף הריון ומרגישה ממש גרוע. בעז"ה בקרוב אצלכם סיבות כאלה".

"אני פשוט לא מסוגלת לעמוד על הרגליים לבשל לכולנו, גם ככה בשבתות האחרנות אני מבשלת ממש מצומצם".

"בעז"ה אחרי שנתאושש מהלידה הכל יהיה יותר פשוט".

כי אז הן יגידו לה שהן יבשלו.

אם כבר, עדיף להגיד את האמת, שעד הלידה היא לא מעויינת לארח.

הדרך הכי טובה לראות שהוא מקבל מה שצריך, זה שיש לו לחיים שמנמנות ומתוקות, שהוא מחייך, מתעניין, מתפתח... שרואים שהוא משגשג על כל הטוב שהוא מקבל ממך. זה באמת באמת המדד הכי טוב. כל השאר זה סתם חישובים נחמדים ומעניינים, אבל באמת אף פעם לא נוכל לעשות אותם עד הסוף ולחשב בדיוק כמה מיליליטר של שומן הוא היה צריך היום וכמה נוגדנים וכמה לישון... הצרכים האלה משתנים כל יום ולזה ה' דואג. מה רבו מעשיך ה'!

למיטב ידיעתי ומניסיוני, אין מה להילחץ מהלחץ. באמת. האנושות בנויה לגדל תינוקות גם במצבי לחץ. תחשבי על מאות דורות של אימהות לפנייך שהניקו זו את זו עד שאת הצטרפת לשרשרת - ברור שכולן עמדו פה ושם בפני מצבי לחץ, לא?

אני זוכרת שכשהיו זמני בעיות ביטחוניות ואזעקות ומקלטים, ליגת לה לצ'ה הוציאה איגרת לאימהות מניקות עם כמה דגשים להתמודדות עם המצב (אם תרצי אחפש לך). בין השאר הן כתבו על התוצאה של הלחץ והחרדה (שהיא כמובן הרבה יותר עמוקה מבעיות של הכנות לשבת - מדובר נניח על תגובה של הגוף כשפתאום שומעים אזעקה באמצע ההנקה). הן כתבו שבסך הכול אנחנו מכירות ויודעות מה ההשפעה של חרדה עלינו גם בלי קשר להנקה - פתאום הידיים מתקררות, הלב דופק מהר, הנשימה מתקצרת -- לדקה או שתיים ואז חוזרת לתקנה, נכון? הלב לא ממשיך לדפוק מהר עשר דקות ברצף. השפעה של חרדה היא לזמן קצר מאוד. אז נניח שבזמן הזה גם מנגנון שחרור החלב קצת מפשל - בסדר, דקה או שתיים וזה עובר. זה באמת בסדר.

עוד לעוד זה ממש טוב עד --- עד הגיל שאת כבר שומרת צניעות בפני הילד, שזה כנראה עוד די הרבה זמן. זה מועיל למערכת החיסון ולבונדינג ולזרימת החלב ולעוד הרבה דברים. מומלץ בחום.

וכן, זו הבעיה עם לחץ - שכשנלחצים מהלחץ זה רק מלחיץ עוד יותר.

אני זוכרת שהייתי כלה צעירה, ובכיתי לבעלי שאני מפחדת מהבדיקה של הרופא, ויודעת שבגלל שאני מפחדת אני מתכווצת, ובגלל שאני מתכווצת זה יותר מכאיב, ובגלל שאני יודעת את זה אני עוד יותר נלחצת ועוד יותר מתכווצת וכן הלאה. בעלי היקר והחכם אמר לי: שטויות. מותר לך להילחץ ומותר לך להתכווץ, והרופא יצליח לבדוק אותך בכל זאת, הוא מספיק מומחה במקצוע שלו, ותוך שתי דקות זה יהיה מאחורייך. הבנתי אז שהניסיון המופרך שלי רק-לא-לפחד-בשום-פנים-ואופן כי זה מה שיהרוס לי הכול הוא חסר טעם. אין מה להילחץ מהלחץ... אנחנו בני אדם ומותר לנו להילחץ מכל מיני דברים והעולם לא יתמוטט מזה, באמת שלא.

פשוט לשקול אותו פעם בשבוע

חשוב שתמיד תמיד יהיה באותו מכשיר ובאותו ביגוד ובחיתול יבש - אחרת נוצר מצג שווא וזה סתם מלחיץ.

ובאמת כדאי להתאפק ולא לשקול יותר מפעם בשבוע. אפילו זה קצת תכוף מדי, כי תינוקות לא אמוןרים בהכרח לעלות במשקל באופן שווה (כלומר - צריך שיהיה 150-250 לשבוע, אבל זה יכול להיות גם באופן כזה שבשבוע אחד הוא עלה 80 ובשבוע שאחריו הוא עלה 300, וזה לגמרי תקין. עלייה תקינה נמדדת לאורך זמן).

מה שכן אפשר לעקוב יומיומי אם רוצים, זה שיש מספיק חיתולים רטובים (ועד גיל חודש - גם מספיק יציאות. אחרי גיל חודש זה כבר לא מדד).

יועצת הנקה ראתה אותנו.

בן שבועיים

ואני לא מצליחה להניק בשכיבה. זה עושה לי כאבי גב איומים.

יש באתר של דפנה מאיר הי"ד.

תלוי מה הרב שלכם סובר, חשוב לדעת למי שזה מעניין אותה

אז אם כבר תדאגי את לעצמך לשתות מספיק וגם לאכול, להשלים...

קומי קצת יותר מוקדם בנחת ותכיני לעצמך חביתה או מקושקשת. זה מאוד מחזק (B3),

ויכול למנוע את הסחרחורות.

הגבת אלי בטעות.

כדי להגיב לפותחת, את צריכה להיכנס להודעה שלה (הודעה שפתחה את השירשור) וללחוץ משם על "תגובה".

שבת שלום.

אם הבנתי נכון, קודם ההריון לא סבלת מסחרחורות.

אם כן, קודם כל, תבדקי כמה את שותה. יש לשתות לפחות כוס מים כל שעה.

חשוב גם לראות שסוכר בדם שלך לא נמוך מידי ומה קורה עם לחץ דם.

בנוסף, חשוב פעילות גופנית, כמובן מותאמת להריון. למשל, הרבה הליכות.

גם בלי הריון לקום מהר יכול לגרום לסחרחורת ק"ו עם.., לכן לא כדאי 'לקפוץ' מהמיטה...

יש תינוק שמפוררים לו לחם לתוך החלב והוא אוכל את זה בכפית

אולי כדאי לך לנסות

זו לידה ראשונה?

אם התשובה לשתי השאלות כן - יש מצב גדול שההרגשה תשתנה. אל תהיי נחרצת עם ההעדפות שלך עד שמגיע זמן אמת.

וגם אם לא תניקי בסוף - לגיטימי לחלוטין. אם את לא מתחברת, אז לא. ו"הסביבה" לא חייבת לדעת את הסיבה.

ב"ה בילדים הבאים "תיקנתי" את זה והנקתי עד גיל מאוחר

לדעתי זה חבל ממש

יש בקשר של ההנקה משהו מדהים שאי אפשר לחוות לדעתי באופן אחר (מלבד הערך התזונתי)

אני יודעת שזה חשוב לילד, שזה בריא לקשר, ושזה מוזר לא לעשות את זה.

 לא נהניתי בשתי הפעמים. איכשהו החלב הושפע מזה. הכמות ירדה ולא שרדתי חודשיים בשני הילדים שלי. החלב  נגמר.

למה?

כי גידול ילדים הוא לא רק נעים כל הזמן, וחלב האם הוא המזון הטוב ביותר עבורם, אז למרות שזה לא נוח לי הנקתי.

אבל זו החלטה אישית כמובן, והסביבה לא נראית לי שיקול.

וגם לא מבינה: מה זה "לא התחברתי"?

לא צריך להתחבר לזה, צריך פשוט לעשות את זה.

ואם תחושי שאת "מתחברת" לאמירת שמע על המיטה כאשר את מתה לישון - אז מה, לא תגידי?..

תחשבי, שאם קשה לך הדבר - אז את עושה לתינוק שלך חסד עוד יותר גדול.

תזכי למצוות.

יש לו מטרה ולשמה הוא נועד. השימוש באנונימי נועד לשאלות ולתשובות שהצנעה יפה להן, וכן אם יש חשש הגיוני לאאוטינג.

המנהלות מוזמנות לתקן אותי...

אה.. ולא נראה לי שפותחת השירשור ענתה על אחת מההגדרות הנ"ל.

וסתם בנימה אישית, נראה לי שזה מוריד מהרצון לשתף ולענות כשכותבים בעילום שם. (אפילו שכינויים זה גם נחשב אנונימיות מסויימת).

כל בוקר כשבעלי לוקח אותו למטפלת הוא רץ אלי ונותן לי חיבוק ונשיקה ורק אז הולך 

ממיייססס!!!