אנחנו מתלבטים בין עגלה רחבה שיושבים אחד ליד השני או קומות-אחד מעל השני.
אנחנו רוצים מחברות מסוימות כמו baby Jogger או phil&teds.
אשמח לשמוע המלצות/דיס המלצות על כל סוג של עגלה, אם אתם מכירים.
חשוב לנו שיהיה צר ויכנס לכל דלת, לא כבד מידי ומתקפל לגודל שנכנס לפגוש של מכונית רגילה.
ואני מרוצה מאוד ב"ה.
היא עונה על הדרישות שכתבת.
זו יחסית עגלת תאומים צרה. אמנם קראתי המלצות על עגלות צרות ממנה, אבל בגדול היא עברה לי בכל מקום...
השילדה מרגישה לי ממש ממש חזקה. וזה מה ששכנע אותי לקנות אותה.
מוכר בחנות עגלות, שאנחנו ממש סומכים עליו, אמר שבייבי ג'וגר מאוד השקיעו בשלד ולכן העגלות שלהם הרבה יותר חזקות מעגלות אחרות, ויש להם גם אחריות לכל החיים על השלד. הוא הדגיש, שבעגלה רגילה, כל עגלה יש לה שלד חזק, אבל בעגלת תאומים השלד צריך להיות חזק פי כמה, וזה קיים רק בבייביג'וגר.
מצד שני, לאחרונה כתבו כאן בפורום שיש לבייביג'וגר איזשהו באג עם מדרגות, ולכן הם אומרים שאין להם אחריות אם עלית עם העגלה במדרגות. ייתכן שזו הסיבה שאת מרגישה שהיא עומדת להתפרק.
(תקופה קצרה אחרי שקנינו אותה עברנו דירה וכיום אין לנו מדרגות... אז אין לי ניסיון בנושא הזה. באותה תקופה הייתי מעלה אותה במדרגות לבד בכיף).
חסרון שלה בעיני - יש לה קיפול "מיוחד" שבעגלת יחיד הוא מעלה משמעותית - קיפול ביד אחת. אבל בעגלת תאומים דווקא הקיפול הזה מקשה, כי חייבים חייבים שתי ידיים בו זמנית כדי לקפל.
ממליצה לך לעשות חיפוש כאן בפורום,
כי המליצו כאן בעבר על כמה דגמים מאוד מוצלחים של עגלות תאומים.
באופן אישי אני מאוד מרוצה מהבייביג'וגר, אבל ייתכן שלך דווקא יתאימו חברות אחרות...
עד אז יש לתינוק הרבה מקום ברחם עם המי שפיר שיכול להתהפך שוב ושוב 
אז יש לכן הרבה זמן לכך
נותרה רק דיאפרגמה שהיא לא בטוחה ממש, ואם חלילה נכנס להריון עכשיו , זה ממש מסכן את היולדת , ולא ונצטרף לעמוד בפני אופציה להפלה וכו. וזה ממש לא הכיון שלנו.
מתאים?
הורמונלי פחות מגלולות (לא עובר דרך מערכת העיכול)
לא צריך לזכור, שמים פעם בחודש
אחוזים כמו של גלולות
לעת עתה אנחנו בהמתנה ,
מנצלים את הזמן לעבודת מידות...
אחרי אנטיביוטיקה לדלקת בשתן (אני בחודש שביעי) התחילה לי פטרייה, זה כבר קרה לי פעה שעברה שלקחתי את האנטיביוטיקה (פעם שעברה סבלתי שבוע ועבר לבד ולקחתי את האנטיביוטיקה 7 ימים) הפעם לקחתי אותה חמישה ימים וזה אכן נראה פחות נורא, יש מה לעשות כדי לאושש את הפלורה בנרתיק? הפטרייה יושבת שם מעכשיו לעולמי עד?
אין לי איך להשיג פרוביוטיקה כרגע, אוכל יוגורט פרוביוטי כל יום (וגם מורחת שם)
יש פתרונות טבעיים להריון?
תודה רבה
להכניס נר לנרתיק במשך 3 ימים והפטריה עוברת.
(אלא אם כן זה נורא מציק ואז לא שייך לחכות חודשיים)
(היה לי gbs ככה שממילא ילדתי עם אנטביוטיקה)
יש מצב שזה דבר שחוזר.
בין ההריונות לא היתה לי פטריה, אבל לקראת סוף ההריון השני היא חזרה, לא נעים.
אסור דקטרין מקומי בהריון?
תשאלי אפילו רופאת משפחה
קרנברי פלוס - בטיפות או בכמוסות
קניתי בחנות טבע
אני לא יודעת אם מותר בהריון, אני לקחתי בהנקה.
מינון - בהמלצת הנטורופטית שהיתה בחנות באותו זמן לקחתי מינון כפול מהרשום כי המטרה היתה לטפל בדלקת פעילה
לא רציתי אנטיביוטיקה בהנקה אז הלכתי על הטיפול הטבעי.
חזרתי על התרבית שתן אחרי שבוע והיה נקי. הדלקת התרפאה בלי אנטי'
זאת תופעה מאוד ידועה אחרי אנטיביוטיקה.
פטרייה מקננת לא בנרתיק אלא בתוך הגוף בדרך כלל במערכת העיכול ונקראת קנדידה ואחרי אנטיביוטיקה שהורגת כל חלקה טובה בערך במערכת העיכול אז הפטרייה מתפרצת.
אני הלכתי לנטורופטית וקיבלתי הנחיות לעשות שינוי תזונה ועושה תזונה של קנדידה, לא מוצרי חיטה לבנה, לא סוכר או תחליפי סוכר. הרבה סיבים תזונתיים, המון ירקות, שמן אורגנו פראי שאפשר לקנות בחנויות טבע. מעבר לזה אפשר לטפל נקודתי אבל מהניסיון שלי זה רק עניין של זמן עד שזה מתפרץ שוב. אני עם פטריות הולכות וחוזרות ברגליים. וזה סיוטטטטטט.
שיהיה בהצלחה!
רק עם זינט לדלקת בדרכי השתן (כמובן שהייתי מעדיפה בלי אנטיביוטיקה אבל בגלל ההריון הלחיצו אותי)
או שזה בכלל בגלל ההריון שגורם רגישות יתר?
ומה שמטריד אותי הוא שזה תמיד "ישב" שם עד שאני אשנה תזונה או פתרון קיצוני אחר?
לגבי ה"למה לא לטפל" פעם שעברה זה עבר לבד וכשהגעתי לרופא הוא טען שאין זכר, אבל אותי מטרידה העובדה שזה רדום וכל פעם מתפרץ...
לגבי קנדידה הסברה היא שלחלק גדול מהאוכלוסיה יש קנדידה ולא אצל כולם יש התפרצויות.
פטרייה זה סיוט חלק אנשים מטפלים שוב ושוב ושוב נקודתי וחלק בוחרים לנסות לטפל בזה כדי שלא יחזור יותר. שני האופציות הם בסדר.
אני במקומך הייתי מחכה שבוע והולכת להערכה חוזרת אצל טכנאית אחרת. הערכות יכולות להשתנות מטכנאית לטכנאית.
יש טווח טעות בהערכה.
קצב הגדילה יכול להשתנות.
אין ספק שעדיף להגיע ללידה שמתפתחת באופן ספונטני, כשהגוף והתינוק מוכנים לכך.
אצלי באחת הפעמים היתה הערכה של 3800 בשבוע 39, ילדתי בשבוע 40 תינוק במשקל 4+
וזאת היתה לידה ממש קלה!
לעומת זאת כשהיה לי בשבוע 37 הערכה 4.000 אז לקחתי את השמן קיק.
זאת לידה ראשונה? אם כבר ילדת בעבר - באיזה שבוע ילדת את הקודמים?
זירוז לידה גם הוא לא חף מסיכונים.
זה שיקול של סיכון מול סיכון
לא מדובר פה על הערכה של 4 ק"ג בשבוע 36 בסה"כ מדובר על שבוע 38 והערכה של 3800 שזה אמנם גדול אבל לא באופן קיצוני
אפשר לתת לפחות שבוע לנסיונות השראת לידה בצורה עדינה יותר - רפלקסולוגיה למשל או דיקור
כשהגוף לא מוכן ללידה וכופים את זה עליו זה לא תמיד הולך כל כך טוב
הסיכון לקרעים לא קשור בהכרח למשקל לידה גבוה, יש הרבה מקרים של קרעים חמורים במשקלים הרבה יותר קטנים. ולהפך - משקלים גדולים בלי קרעים. ותמיד יש את האופציה של חתך חיץ, שזה לא הכי נחמד אבל זה עדיף על קרעים לא מבוקרים.
אם אין שום פתיחה ושום מוכנות ללידה, ינסו בלון או פרופס או אולי סטריפינג.
בלון - בלון שמכניסים לנרתיק ולאט לאט הוא מתנפח ועושה פתיחה, וכשיש מספיק פתיחה הוא נופל.
פרופס זו טבליה ששמים בצוואר הרחם והיא משחררת אוקסיטוצין שמרכך את צוואר הרחם ומכין אותו ללידה.
סטריפינג זה כשמפרידים את הקרומים ברחם, וזה גורם לצירים.
בשלבים מתקדמים יותר נותנים פיטוצין, שיוצר צירים מלאכותיים. לפעמים פוקעים את המים בתור זירוז.
***לא רופאה, נא לקחת בעירבון מוגבל*******
לפני שאת הולכת לזירוזים רפואיים למיניהם
למשל רפלקסולוגיה/דיקור סיני
עיסוי פטמות - מקווה שאני זוכרת נכון את הכללים - את לוקחת משאבת חלב, שואבת דקה שתיים (על ריק, לפחות בהתחלה לא יוצא כלום, זה לא משנה) ברגע שמתחיל ציר את מפסיקה ומחכה שיעבור. אח"כ שוב שואבת דקה שתיים ושוב מפסיקה .
ליתר בטחון עדיף שתשאלי מדריכת הכנה ללידה או דולה איך בדיוק לעשות את זה.
שמן קיק זה מוצא אחרון לפני בית חולים.
.בטוח יעזור להפחית שטויות...
אלא סכרת טרום הריונית (או טרום סכרת טרום הריונית).
את לא רוצה שזה יתפתח לסכרת. אני סכרתית, וזו בהחלט לא מחלה נעימה.
לדעתי כדאי לך להתייעץ עם אנדוקרינולוג, ולעשות בדיקת דם לHBA1C.
את יכולה לבקש מהרופאה גם בדיקות דם לנוגדנים- GAD AB
וגם בדיקות דם כלליות, תפקודי כבד ובלוטת התריס ועוד כל מה שהיא חושבת שכדאי לבדוק.
ככה תוכלי לבוא לאנדוקרינולוג עם יותר מידע.
תבררי על אנדוקרינולוג ממש טוב.
וסליחה אם אני מלחיצה- פשוט מנסיון שלי עדיף לבדוק את כל האפשרויות ולהיות מודעים ומוכנים לכל דבר, מאשר להזניח ולהתחיל לטפל כשכבר מאוחר.
לשאלות- אני פה.
אם זה סוג 2 זאת פשוט נטייה גנטית שיש לך, ואם תעשי עכשיו שינוי באורח החיים אז הכל בסדר ולא קרה כלום.
אם זה סוג 1 זה לא קשור לאוכל, ואין איך לעצור את זה.
מה שאת מתכוונת זה תאי לבלב מלאכותיים?
כי זה פתרון שעובד, והוא בשלבי ניסוי מתקדמים. הלוואי ויצא מזה משהו.
היום יודעים לייצר במעבדה תאי לבלב שמייצרים אינסולין, וכבר עשו ניסויים שבהם הוזרקו תאים כאלה לחולי סכרת והם נרפאו, אבל הבעיה היא שהגוף תוקף גם את תאי הלבלב האלה ותוך כמה שנים כולם מתים וצריך להזריק שוב. כרגע עובדים על מעטפת לתאים האלה שתגן עליהם מהמערכת החיסונית אבל שהגלוקוז כן יוכל לעבור דרכה, והאיסולין יוכל לצאת ממנה.
בדרך כלל כשמאובחנת סוכרת מסוג 1 עדיין יש תפקוד לבלבי אבל נמוך מאד, ואצל הרבה חולים כשמתחילים טיפול באינסולין הלבלב "מתאושש" קצת, אבל בסופו של דבר המתקפה של המערכת החיסונית ממשיכה והלבלב מפסיק לייצר אינסולין. למרות שהיו מקרים שבהם נמצא ייצור אינסולין נמוך מאד אצל חולים גם אחרי עשרות שנים של המחלה. הדרך היחידה *להאט* את ההתקדמות של המחלה היא לתת ללבלב לעבוד כמה שפחות, שזה אומר להזריק מספיק אינסולין כדי לכסות על הארוחה ולהזריק אותו מספיק זמן לפני הארוחה (כי הוא לא פועל מספיק מהר, הגלוקוז נמצא בדם יחסית מהר ולאינסולין לוקח חצי שעה עד שעה להתחיל לעבוד). ואפילו יותר טוב, להפסיק (כמעט לחלוטין) לאכול פחמימות.
הרופאים לא יודעים מה גורם למתקפה הזאת על תאי הלבלב, ולא יודעים איך לעצור אותה. כרגע יש בארץ ניסוי בתרופה GLASSIA של חברת קמהדע שאולי יוכל לעצור את התגובה החיסונית הזאת. זאת תרופה שכבר קיימת לטיפול במשהו אחר, והראתה פוטנציאל לשימוש בחולי סכרת בחודשים הראשונים. אני זוכרת שלפני שנה הם גייסו צעירים שנמצאים 3 חודשים מהאבחון, לניסוי שלב 2/3 שאמור להמשך 5 שנים. אז אני מחכה בקוצר רוח ומתפללת שישארו לי כמה תאי בטא לפליטה
לכל אחת יכול לקרות.
יש לי 2 חברות, אחת רזה, לא מעלה הרבה בהריון ושומרת על תזונה בריאה
והשניה אוכלת מה שבא לה ומעלה במשקל בהתאם
ולשתיהן יש סכרת הריון.
ובעז"ה יהיה בסדר. בעיקרון אין מה לדאוג אם זה לא מלווה בכאב ובאדמימות.
זה מההנקה ואמור לעבור עם ההנקות (בתנאי שאת אכן מניקה)
אולי תשאבי שם קצת אחרי ההנקה שישתחרר מהר יותר
ולי אישית היה משהו יותר גרוע מכלום והייתי בבית חולים.
אבל זה כאב והיה אדום...
אחרי אישפוז וביקורות עדיין נשאר קצת גוש והוא נעלם עם הזמן. הרופאה אמרה להמשיך להניק...
ורק אם זה מחמיר ללכת.
אם אין כאב, כנראה זה מההנקה.
אם היא דואגת- שתלך לבדוק.
בד"כ אצל נשים מניקות זה קורה, זה מה שאני יודעת.
והיה גוש בלי קשר למקום הכואב. הוא היה יותר בפנים. הרופאה אמרה שזה אמור לעבור לבד...
שוב, אם זה מדאיג אותה כדאי שתלך לבדוק. אבל גושים בהנקה זה די נפוץ... כך שזה לא תמיד אומר משהו חמור.
תלכי להיבדק.
תתקשרי ישירות למרפאה. יש להם תורים פנויים למקרים כאלה.
רוב הסיכויים שזה חלב תקוע, במיוחד אם זה מלווה בכאב. בנתיים נסי להניק וללחוץ על זה, להניק בתנוחות שונות.
אם זה נעלם, זה כנראה חלב תקוע.
בהצלחה.
בשורות טובות.
לעסות עם מים חמים, לנסות להניק מכל מיני כיוונים.
אם זה חלב שהצטבר זה אמור להשתחרר.
אם לא משתחרר - צריך לבדוק את זה.
ורק אנטיביוטיקה תעזור. לכן אם זה לא משתחרר, צריך ללכת לרופא בכל מקרה. גם אם זה בוודאי חלב.
תעסי את המקום עם האצבע בזמן ההנקה, ועם זה מההנקה - זה יעלם.
בשבוע הראשון אחרי הלידה נחתי במיטה/ על הספה רוב הזמן. עשיתי מעט דברים בבית והדימום היה ממש חלש. בקושי היה דם.
אחרי הברית חזרתי יותר לעשות דברים בבית והדימום התחזק .
אז תוהה לעצמי מה האידיאל- באמת לנוח כל הזמן או להסתובב דווקא ולתת לדם לצאת. גם מבחינת החזרה של הכל למקום והחלמה כללית- האם כדאי לחזור מהר לשיגרה אם מרגישים טוב או צריך דווקא לנוח הרבה.
(האמת שיש לי קצת קוצים ונמאס לי לנוח- ב"ה הפעם אני יכולה כי מקבלת הרבה עזרה.)
ילדתי אומנם רק פעם אחת..אז מניסיון של לידה אחת
לדעתי צריך לנוח כמה שבועות טובים... נגיד לפחות שלושה-ארבעה שבועות.
הכוונה לא להתרוצץ ולעשות דברים מעייפים או לסחוב דברים או להזיז...
להיות בעיקר בבית, ולנוח.
אני הרגשתי על עצמי שכשעשיתי דברים בבית שהם קצת יותר ממה שאני מסוגלת- הרגשתי על הגוף שלי שזה לא טוב. וחזרתי לנוח..
קצת סבלנות ואח"כ יש כוחות.
לא רק בגלל הדימום.
הגוף צריך את המנוחה הזו.
אם לא תנוחי מיוזמתך, הגוף עלול לאותת לך (בדרכים לא נעימות) שהוא צריך מנוחה.
כשלא נחים מספיק אחרי לידה, ההתאוששות מתארכת... וגם כמה חודשים אחרי מרגישים חלשים.
אני נחתי חודש. ממש כך. נחתי.
ועכשיו 7 שבועות אחרי ב"ה מרגישה מצויין!
נקראים "משכב לידה", כלומר, ממש לשכב ולנוח..
הגוף עבר טראומה רצינית, אפילו אם את מרגישה טוב, צריך לנוח כמה שיותר, גם אם זה קשה,
וזה קשה.. כשיש ערמת כלים מחכה בכיור וערמות של כביסה מחכות לקיפול..
סוף תשיעי ישתבח שמו...
המשפחה של בעלי חוגגת אירוע משפחתי אחרי רה"ש, חמותי מתחילה להזמין לחגים ובעלי כמו תמיד מאשר הגעה ומתכנן לנו תכניות בלי להתייעץ איתי.
איך אפשר לבנות עלי להגיד סבבה אני בעסק. אחרי לידה לא ממש בקטע של להתרוצץ ולנסוע לכמה ימים מחוץ לבית.
ועוד עם שאר הילדים ותינוק פיצי בע"ה. כמובן שבעלי יהנה כי זה המשפחה שלו אבל איפה החלק של להתאושש מלידה??
האם אני רק כלי ללידת ילדים? ואחרי שילדתי אמורה לרצות את כולם על חשבון הבריאות הפיזית והנפשית שלי??
עוד לא ילדתי בכלל..מה זה כל התכנונים סביבי?
והוא אשכרה לא מבין מה הבעיה...
באסה כל הלחץ הזה לפני לידה
ב"ה באמצע תשיעי...
אין לי שום תכנית לחגים מלבד להתפנק בבית רגוע ושקט עם בעל שעוזר לי....
אני בעצמי מאוד אוהבת לנסוע להורים שלי אבל אחרי לידה זקוקה לשקט ולמרחב הפרטי שלנו!
לא תמיד הבעל חייב להבין הוא לא ילד אף פעם אבל אם יהיה לך קשה תגידי שלא נוסעים נקודה.
כל בר דעת יכול להגיד לו שיולדת בתוך 30 יום נקראת חולה שאין בו סכנה וחייבים לכבד את רצונותיה.
הוא יראה אותך אחרי הלידה וייזכר מה זה
לידה קלה, חגים שמחים.... והמון אהבה בעז"ה
ואם הוא לא יבין, תקבעי לו עובדה.
אצלנו כשבעלי מתחיל עם הקטעים האלו אני מודיעה לו שאני עושה את החג בבית והוא יכול ללכת עם הילדים לבד...בד"כ זה עובד כמו קסם (
)
חכי לאחרי הלידה הוא יבין..
בעצם לא בטוח
חברה שלי ילדה 3 ימים לפני שבועות ובעלה לא הצליח להבין מה הבעיה שלה לבוא להורים שלו בחג
תנסי קודם את להגיד לו שאת לא יודעת איך תרגישי אחרי הלידה ושיחכה לאחרי ותראו
ואם גם אחרי זה לא יעזור אולי צריך מישהו שיסביר לו?
כזה כיף שיש מקום שמחבק ומבין...
זה בהחלט מחזיר אותי לשפיות אחרי כל הריב הזה..
אני יודעת שבע"ה נעשה מה שאני רוצה ומה שטוב בשביל הצרכים שלי
אבל בא לי שהוא יבין אותי!!!
תודה!
אם הוא לא מבין או לא משתף פעולה אולי את יכולה לעשות את זה בשביל עצמך - להרים טלפון לחמותך ולהסביר לה בעצמך שעד שלא תהיי אחרי הלידה ותראי איך את מרגישה לא תוכלי לדעת מראש ולסגור תוכניות מראש?
אני ראיתי שהרבה מהמריבות שלנו באו מזה שציפיתי שבעלי יבן אותי ויסדר בשבילי את הענינים
עד שלאט לאט הפנמתי שיש לו קושי עם הצבת גבולות מול המשפחה שלו (ואני לומדת לקבל את זה, גם לי יש את הקשיים שלי שהוא לומד לחיות איתם, שנינו בני אדם)
לאט לאט התחלתי להציב את הגבולות בעצמי במצבים שחשובים לי. תוך כבוד ושיח נעים וחמים. מסבירה יפה מה בא בחשבון ומה לא. ישירות מול אמא שלו/אחיות שלו. ומשתדלת לא לצפות ממנו לדבר שמדי קשה לו.
ראשונה - אחרי 7 שבועות, ויום אחרי הטבילה התחיל דימום לעוד שבועיים 
שניה - אחרי 6 שבועות בדיוק
אני 9 חודשים אחרי לידה
מניקה חלקי
ומלפני כחודש יש לי מלא הפרשות מהנרתיק
באופן די קבוע
צהבהבות כאלה.
לפני כשלושה שבועות עשיתי בדיקות דם
הכל תקין
ואני לא בהיריון.
עוד משהו-
לפני כחודש גם היו לי כאבים בבטן התחתונה
שהרופאה אמרה שזה כנראה ביוץ
וזה מאד הגיוני
כי הפחתתי משמעותית את ההנקה
וגם
אחרי הלידה הראשונה
המחזור חזר בערך אחרי שמונה חוד'
אבל לא הגיע מחזור מאז
הכאבים הללו
והבדיקות מראות שאני לא בהיריון (אנחנו גם מונעים)
ויש את ההפרשות המוזרות..
האם יכול להיות שזה היריון למרות שהבדיקות מראות שלא?(אולי היה מוקדם מידי?)
והאם יכול להיות שיש ביוץ
אבל אין מחזור??
ומה יכולה להיות הסיבה להפרשות??
לכל מי שיש תובנות או תשובת
אשמח לשמוע...
תודה!!!
אם זו מניעה הורמונלית או לא הורמונלית זה משנה את התמונה
אולי כדאי שתשאלי עוד כמה רבנים מומחים בתחום.
אני גם קראתי כמה ספרים בנושא. וגם למדתי הדרכת כלות
ואחד הכללים שהכי הכי מדגישים לכלה זה אף פעם! לא לעשות בדיקה פנימית כשיש ספק לגבי משהו, אך ורק לשאול רב לגבי הספק ורק אם הוא אומר לעשות בדיקה פנימית אז לעשות.
שאלה על עד היא הרבה הרבה הרבה יותר בעייתית משאלה על כל דבר אחר - תחתון, ניגוב, סדין וכו'
בעד אפילו נקודה אחת יכולה לטמא. בכל דבר זה כבר דינים של כתם - יש עניין של גודל, אם יש במה לתלות ועוד ועוד
וזה לא מטמא!!
נ.ב גם לי ידוע שרק בשעה של הפסק טהרה ו7 נקיים צריך לעשות בדיקה פנימית מעבר לזה זה פשוט גורם לשאלות מיותרות וסיבוכים הלכתיים אשר יכולים לקבוע שאת בעצם לא טהורה חבל לבדוק סתם!!
שלום לכולם
אני ב"ה בהריון ראשון. רציתי לשאול לגבי הברזל והוויטמינים 2 שאלות:
1. האם אפשר לקחת אותם ביחד או שצריך הפרש זמן ביניהם? ואם צריך, כמה זמן?
2.האם אסור לאכול לפני/אחרי ואם כן כמה זמן?
תודה מראש לעונות
או בעלון שבפנים...
עם ברזל כדאי לא לשתות לפני ואחרי חלב או מאכלי חלב ותה (עם קפאין) וקפה
וזה גם נראה לי כתוב בעלון...
.
זה היה יותר קשור להורמונים ודכדוך אחרי לידה) וגם כי התפר שהיה לי הכאיב עוד הרבה זמן (כשביחד), לקח לי כחצי שנה עד שהוא הפסיק להציק).