זה שאת "לא אוהבת" זה לא סתם. משהו שם כואב מאוד. כדאי להתייחס בכבוד ובאהדה לכאב הזה - בדיוק כמו שתתייחסי בעדינות וברצינות לכל כאב של התינוק שייוולד בע"ה, ולא תבטלי אותו.
אל תבטלי את הכאב שלך.
אל תעצרי את הדמעות, דמעות זו מתנה מופלאה שהקב"ה נתן לנו, כדי לפרוק כאב.
לצד ההכרה בכאב שלך, ההתייחסות המכבדת אליו - חשוב לך גם שזה לא יהיה מעצור בשבילך, שלא תפסידי דברים חשובים בגלל הפחד מאכזבה. אולי לזה התכוונת כשכתבת שאת צריכה לעבוד על זה. אבל --- את כבר עבדת על זה! עובדה! את העזת וביקשת! אני בטוחה שזה היה צעד לא פשוט, ותני לעצמך המון קרדיט על זה! פרצת מחסום, שבכלל לא היה פשוט בשבילך.
כמו שהצלחת הפעם, תצליחי בפעמים אחרות.
בחלקן אפילו תקבלי תשובה חיובית 
ובחלק שלא - את מרוויחה תרגיל חשוב: בשלב הראשון תרגיל בהעזה, בשלב השני תרגיל בקבלה עצמית בחמלה. קבלת הכאב שלך בלי ביקורת עצמית מרעילה 
(אם במקרה את רוצה להגיב לי, קחי בחשבון שאני נכנסת לפורום הזה לעתים רחוקות. אבל את מוזמנת בחום לשיחה באישי)