אמנם זה פורום הריון ולידה, אבל זה גם קשור - וגם כאן אני מרגישה הכי נוח, מקווה שזה בסדר...
אנחנו נשואים פלוס 4. הנישואין שלנו היו מאד לא פשוטים מהרגע הראשון,
ממש טפסנו מאשפתות במובן של הקשר הבינאישי, ממצב שגירושין היו מתקבלים בהבנה לאור החוסר חיבור,
למצב הרבה הרבה יותר גבוה של אהבה והבנה.
עדיין מבחינת המשיכה יש עליות יפות אבל גם ירידות ממש חזקות, שבהן אני פשוט נדחית ורוצה לברוח.
בעלי אדם מיוחד מאד, ואני מאד מאד מעריכה אותו.
מהלידה האחרונה אני מרגישה קצת בדיכאון...
מצד אחד אני מתפקדת פלוס פלוס, בבית, בעבודה, בהכל.
אבל התפשטה בי עצבנות כזו, בדידות ורוגז, אני מרגישה שהוא מרגיז אותי ולא מבין אותי,
מדמיינת חיים אחרים לגמרי מהרבה בחינות.
מרגיז אותי כשהקטן קם וצורח, הילדים מרגיזים אותו כשהם תובעים אותי כל הזמן.
בשבת כשהתינוק לא רצה לאכול והמשיך לבכות למרות שלא אכל הרבה זמן, הרגשתי שאני רוצה להרביץ לו.
לא שעשיתי את זה חס וחלילה...
גם עכשיו, שהוא התעורר אחרי שסוף סוף נרדם, בא לי... לא יודעת מה לעשות,
וזה לא מתאים לי, אני מאד אוהבת ילדים בעקרון.
ומצאתי את עצמי הודפת את הילדים בחוסר סבלנות שוב ושוב כשהם באו לפטפט אתי.
תמיכה אין כל כך מכל כיוון, אני מרגישה שאין מי שיבין אותי.
משוועת להתייעץ עם מישהו אבל:
נכוויתי מייעוץ גרוע מאד,
התקציב מפחיד,
ואני גם מרגישה במצב 'הצילו' כזה שאין לי כוח לתהליכים ארוכים... ואני יודעת שעבודה עם הנפש היא תהליך.
אין לי כוח וסבלנות, אני קצרת רוח כלפי כל דבר.
ועוד דבר בענין של המשיכה,
לצערי כשאני לפעמים פוגשת גברים מסוג שונה יותר מבעלי, סליחה על התיאור - אבל יותר מטופחים, יותר פתוחים, או בקטע של האישיות - יותר שמים לב לאשה שלהם, יותר רגועים ויציבים,
ממש קשה לי. אני מרגישה כלואה במקום שאני לא רוצה להיות בו.
בעלי באמת מדהים כמו שציינתי, אבל גם הוא בא מרקע קשה - והתוצאות שאליהן הוא הגיע מדהימות,
אבל עדיין יש קטעים.
בקטע של לדבר ביננו דברנו מלא פעמים, אנחנו בהידברות מאד פתוחה.
הוא לא מבין למה אני מרגישה הרבה פעמים שהוא לא מפנק או מתייחס, הוא חושב שזה בדיוק ההפך וזה מאד מתסכל אותו...
ויש דברים שעם כל הפתיחות לא אומרים, בחיים אני לא אומר 'אני לא נמשכת אליך', זו אמירה נוראה.
אם יש לכן מה להציע לי, אני ממש נואשת.
ולא רוצה לדבר על זה עם מישהו שמכיר אותנו, רק זה חסר לי.
תודה וסליחה על אורך ההודעה!!!