כל אחד אומר לי משהו אחר לגבי הבדיקת דם- האחות אמרה לי לקבוע בדיקת דם (DOWN-PAPP-A/FREE BETA) אחרי השקיפות עורפית, והמזכירה הרפואית אמרה שזה לא משנה מה לפני מה - העיקר שזה בתוך אותן 24 שעות... ובאינטרנט כתוב גם כן כל מיני דברים סותרים. אפשר לדעת מה לעשות עם כל המידע הזה?
(ולא, הגניקולוג לא הסביר. אנחנו עוברים ממנו בדיוק בגלל זה. מסובך הריון ראשון בלי הנחיות ברורות...)
ברוך ה' אני בחודש רביעי וכמעט מתחילת ההריון הרגשתי חולשה(עדיין מרגישה)
ממה החולשה נובעת??ממחסור בויטמינים או משהו אחר?
אני לוקחת ויטמין B12 וחומצה פולית. ברזל עוד לא יצא לי לקחת. הרופאה שלי הביאה לי בהתחלה מרשם לפרנטל אבל לא היה לזה הכשר טוב בבית מרקחת של הקופה וויתרתי.האם כדאי בכל מקרה להתחיל לקחת ברזל?למרות שלא בטוח שחסר לי?
ובכלל מה ההבדל בין פרנטל לברזל??תודה
אם תחשבי על זה- הגוף שלך משקיע המון אנרגיות כדי לגדל בתוכו בן אדם!
היא אמרה שזה לא בהכרח קשור לברזל.
וחוץ מזה, אפשר שתהיי חלשה בגלל ההריון עצמו. גם זו אפשרות.
לגבי ברזל- אני תמיד העדפתי לקנות "ברזל עדין" של סולגר ודומיו. הוא לא עושה בלגן בבטן כמו שעושה הברזל שמקבלים בבית המרקחת.
מעבר לכך, לפי הבנתי, תרופות לא צריכות הכשר, אלא אם כן יש להן טעם (כמו B12).
עוד דבר חשוב ביותר- תרבי בשתיית מים גם אם זה על חשבון אוכל, ומאד מאד תרבי באכילת פירות וירקות טריים.
שנשמע ממך בשורות טובות!
יתכן שהחולשה ממחסור בברזל, אולי מלחץ דם נמוך, אולי ממחסור בשתיה (לא "בא לך" לשתות מספיק) ועוד ועוד.
בדיקת הדם צריכה לכלול גם פריטין וגם B12 וגם ויטמין D ועוד בדיקות סטנדרטיות.
צריך להשלים את מה שחסר לגוף.
אם לחץ הדם נמוך, אפשר להגביר שתיה וגם להוסיף מלח לתפריט.
אבל כל הדברים האלה צריך לעשות רק אחרי שבודקים ויודעים. יותר מדי אינו ההפך מפחות מדי .
גם פחות מדי וגם יותר מדי הם ההפך מכמות תקינה.
רפואה שלמה!
זה בא והולך
בעלי מבין שזה זמני...
לא בהכרח קשור לריח.
קראתי פעם בעלון הכנה ללידה שנגרם ריחוק בתחילת ההיריון, גם לי היו כמה ימים כאלה.
לרוב זה חולף בסוף השליש הראשון, אפילו קצת לפני..
1.אני עכשו בחודש רביעי ותוהה לעצמי אם זה הגיוני מה שקורה פה..
עד סוף חודש שלישי היו לי הרבה הקאות ואז היה שבוע אולי קצת יותר שלא הקאתי בכלל!!
ופתאום זה חזר שבוע שעבר פעם אחת והשבוע כבר פעמיים!!!זה הגיוני שזה לא נגמר??
זה ממש מבאס אותי. מתי זה באמת אמור להיגמר?? רוצה לאכול ולהינות מהאוכל לא לחשוש כל פעם שאקיא.
2.אתמול היינו בקירה מוקדמת והיה ממש יפה לראות את העובר אבל שמתי לב שדבר אחד הרופא לא הראה לנו שזה אוזניים.
יצא לי לראות באולטראסאונד אוזן אחת ואת השניה לא. אז השאלה שלי,הוא לא אמור להראות לנו את זה? זה לא מוזר?
תודה!
אני בחודש שישי ועד שלישי הקאתי פעם אחת ובשבוע שעבר הקאתי עוד פעם, לפי דעתי זה קשור יותר לריחות ולמאכלים.. אולי אכלת משהו שגוף שלך לא מקבל בהריון... לפעמים זה תבלין או רוטב מסוים שהגוף דוחה. זה בהחלט אמור לעבור בטרימסטר שני אבל אל תבני על זה שתוכלי להתפוצץ מאוכל בלי לשלם את המחיר אחרי זה ;)
בהצלחה!!
מבינה אותך מאוד!
זה באמת יכול להיות קשה ומסתכל...
וההרגשה ש"אני כל היום מתלוננת",היא קשה מנשוא...
דעי לך שאת נורמלית!
ותלונני כאן בפורום כאוות נפשך! ;)
טיפ, תנסי גם לפרגן (לא במקום להתלונן, בנוסף..), זה משפר את מצב הרוח שלך ושל הסביבה... (וגם מקטין את הצורך להתלונן).
ממש לפרגן על כל דבר קטן!
בהצלחה רבה!
המשך הריון תקין ובריא!
אולי באמת צריך בגדים חדשים גדולים יותר הפעם (עליונים או תחתוניים)
ואולי אם המזגן יעבוד יותר חזק, יהיה יותר טוב, אני פשוט זוכרת את עצמי משתגעת מהחום מהתנור הפנימי שלי.
בהצלחה
לכל אלו שכבר עברו לידה אחת, ואולי כבר מצפות לעוד אחת-
1. האם יש הבדל בין הפחד מהלידה לפני הלידה הראשונה ללידות הבאות אחריה? (אם פחדת, כמובן
)
2. האם בהריונות הבאים ציפית יותר לפגוש את התינוק מאשר בהריון הראשון?
3. האם הציפיות שלך מחווית הלידה השתנו בעקבות הלידה שחווית? פרטי!
מוזמנות לשפוך...
עונה לעצמי:
1. אני ממש מפחדת מהלידה השניה! בראשונה אמרתי לעצמי- אם כולן עוברות את זה אז אני יכולה גם, אבל עכשיו...
אפילו שכבר ממש רוצה עוד ילד...
2. נראה לי שכן. (לא בהריון)
3. נראה לי שהתשובה היא כן בשביל כולן..בלידה הראשונה הרגשתי שלא ממש חוויתי לידה, כי הייתי מאושפזת כמה ימים ועשו לי זירוז(ון) ואח"כ לא הייתי כ"כ מפוקסת, ובגלל האפידורל בלחיצות לא הרגשתי כלום...באתי לא כ"כ מוכנה, ואני רוצה בפעם הבאה להתכונן ממש טוב ולנסות להתמודד עם הצירים בעצמי (בלידה הקודמת אפילו לא ניסיתי..צרחתי שיביאו לי אפידורל!! מייד! לא יכולה יותר!!!!!!!)
אמא מאושרת1. יש פחד אבל פחות, לידה ראשונה הולכים אל הלא נודע ויש ים פחדים כמו:
-איך יודעים שמתחילים ללדת? "מזה היה ציר? לא לא אין מצב.. ציר זה לא כמו סכין בגב התחתון והבטן? אז זה לא ציר.. וכו וכו"
- רק לא להיקרע.. רק לא להיקרע.
-רק לא אפידורל
רק לא ללדת בשבת\חג
- הבאסה של להיות אסורים אחרי שכלכך הרבה זמן היינו מותרים
וכו וכו...
עכשיו לקראת הלידה השניה אני יודעת שיש את כל זה אבל אפידורל זה כבר לא אותה מפלצת, ולהיקרע זה כבר לא אסון שאי אפשר לתפקד אחריו (לפחות לא כל קרע) ומכירים כבר את הגוף ויודעים מה סיבולת הכאב וברוך יש ניסיון.. אחד אבל עדיין ניסיון.
2. כן, כי עכשיו יש בת אחרי בן ונראה לי שבגלל שזה שני מינים שונים אז רוצים לראות מה יהיה ההבדל.. ובא כבר לקנות בגדים שונים (אני בטוחה שזה כמעט אצל כולן כי לא נראה לי שהייתי קונה הכל הכל חדש אם היה לי עוד פעם בן, ברור שהייתי מחדשת אבל לא יותר מידי)
3. כן ברור, בלידה הראשונה ניסיתי להיות גיבורה עד פתיחה 5 בלי אפידורל וזה היה יותר מתוך ההפחדות ששמעתי לפני (הזריקה עצמה, הקטטר, ההתאוששות ומה יהיה אחר כך וכו וכווו) עכשיו ברור שאני אנסה להיות בלי אבל אני גם יודעת איפה הגבולות שלי..
חוץ מזה, בקשר למה שכתבת. עם אפידורל הרגשתי הכל (לא את הכאב הנוראי שכולן מספרות אלה כאב אבל ממש ממש נסבל- המיילדת שלי אמרה לי שאם אני רוצה להיות פעילה בלידה אז אני לא מקבלת עוד מנת אפידורל..יכול להיות בגלל זה)
יכול להיות שהפחד שלך מלידה זה בגל התהליך הארוך שזה לקח.. שקיבלת זירוז(ון) וכו וכו.. את צריכה פשוט חוויה מתקנת.. ואני מאמינה שלא יהיה לך פחד... בעז''ה
כל הכבוד על השרשור, אני חולה על לקרוא חוויות לידה\ הכנות\ צפיות וכו וכו..
1. לפני הלידה הראשונה פחדתי. לפני השניה לא פחדתי בכלל.
2. לא. בהריון הראשון כל כולי הייתי סביב ההריון. ההריון השני בקושי זכרתי שאני בהריון. (טוב ברור בהגזמה אבל זה לא העסיק אותי במחשבות אלא רק טכנית) רק בחודש תשיעי פתאום התחלתי לקלוט שעומד להיות לי ילד נוסף.
רק כשהיא נולדה נקשרתי אליה ממש.
3. אחרי הלידה הראשונה שבכלל לא הייתי בבית רציתי לחוות קצת את התהליך, ההתרגשות בבית. עם מקלחת חמה, שירים שתכננתי, דיבורים וכו'. החלום התגשם רק שלא הספקתי להגיע לבי"ח...
בלידה הבאה יש לי חלום של לידה בחדר טבעי. עם מים, מוזיקה, רוגע. לתת לגוף להתמסר ללידה ולא להתעסק במחשבות שמצריכות קבלת החלטות ופוקוס.
בקשר אלייך, נשמע שלא היית מרוצה מחווית הלידה שלך ולכן את חוששת. כל לידה היא שונה, עכשיו את יודעת שאת צריכה להתכונן, לתכנן מה שאפשר ולעשות עבודה עצמית של לקבל כל שינוי שיהיה.
1. יותר פחד (בראשונה הייתי תינוקת בת 18, לא חשבתי כל כך על הסכנות שבלידה ועל הקשיים)
2. אותה רמת ציפייה (רצון עז)
3. כן. בלידה הראשונה הרמתי את כל המחלקה מהצרחות, ובשתי הבאות כבר החלטתי מראש שאני רגועה ומתרגלת נשימות.
1 לפני הלידה הראשונה הכל תאורתי ולא ברור.
2 כן, כבר יודעים איך נראה תינוק...
3 כן. גם אני בלידה הראשונה חוויתי זרוז (בגלל ירידת מים ללא צירים), וזה כואב מאוד ו אח כך קיבלתי אפידורל, כי לא היה אפשר בלי זה.
ואז התפללתי ללידה בלי זרוז, וב"ה כך היה, ולא היו חייבים אפידורל...ותתפללי גם את וב"ה יהיה טוב.
לדעתי זרוז הכי כואב. בהצלחה.
לא רצו להפריע...
(אחרי הלידה הראשונה שלי לא רציתי לראות אף אחד שלא מהמשפחה. היה לי קשה בביקורים של אלה שכן הגיעו...)
איזה יום שמחאולי תתקשרי ותזמיני?
יש כאלה שבטח עדיין חוששות להפריע
הן לא יכולות לדעת שאת מאוד מחכה לזה, גם אם הן חברות קרובות. זה עניין אישי.
הכי טוב- טלפון או הודעה קטנה- אשמח לביקור קצר אם בא לך, עדיף בשעות הבוקר/צהריים/אח"הצ/לילה.
בהצלחה ומזל טוב!
לא תמיד ששים לביקורים. ואף פעם לא יודעים מתי זה נוח אולי בדיוק הלילה לא עצמת עין ובדיוק הן יפריעו לך לישון.
יש לי חברות שלא מתקשרות כי אף פעם הן לא יודעות מתי אפשר.
וגם עכשיו חופש בטח הילדים בבית ולבוא איתם ליולדת זה לא מתאים. (אלא אם כן את אומרת במפורש שיביאו אותם)
מה את יכולה לעשות?
להתקשר ביוזמתך ולקבוע זמן ספציפי להיום/ מחר תגידי במפורש שתשמחי לחברה. אפשר להזמין לארוחת ערב ולהתחלק באוכל אם יש לך סידורים מחוץ לבית תתקשרי לחברה שתבוא איתך
את באמת צודקת שזה מאכזב שהן לא ביקרו אבל כדאי ללמוד לזכות ולא לחובה. אני אחרי הלידה לא רציתי לראות אפחד, זה מה שחסר לי עכשיו שיבואו ויראו אותי מנוטפת חלב עם דמעות וריח של סלט כרוב..
כל אחת עוברת את זה בצורה שונה ויכול להיות הן באמת רצו לתת לך להתאושש מהלידה ותחזרי רגע לעצמך ואז אני בטוחה שכולן יבואו... בנגלות! אחר כך עוד תצטרכי להעיף אותן מהבית חח...
אחרי הלידה של הבת שלי הייתי מאושפזת 5 ימים בגלל הניתוח וכ"כ חיכיתי לביקורים, אצל כל אלה שהיו לידי ביקרו כמעט כל היום ואני הייתי לבד חוץ מבעלי ואמא שלי אף אחד לא הגיע לבקר, אפילו לא אחיות שלי, שאמרו לי לא ילדת ביום טוב זה לא יוצא ביום חופשי שלנו ואני כ"כ רציתי שיבואו לבקר שיביאו איזה בלון או סתם ממתקים ולא היה אכפת לי שזה יהיה עם הילדים.
אני מבינה שיש כאלה שלא רוצות ביקורים אחרי לידה אבל תשימו לב מה קורה מסביבכם יש כאלה שמחכות לזה ממש.
לא כדאי להיות מרירים כלפי אחרים זה רק מתעצם, ורק את נפגעת מכך.
אני ממש לא רוצה שמישהו יבוא אליי... 3 וחצי שבועות אחרי לידה
והן לא חייבות לך שום דבר!!
רציתי לכתוב קצת בבוטות אבל מחקתי כי את עם הורמונים של אחרי לידה
ואפשר לדון אותך לכף זכות
אבל כדאי תמיד להסתכל בעין טובה. אולי קשה להן או לא מבינות כמה זה חשוב
ממש לא קשור להיפגע
ואולי קרו גם מקרים שהן ציפו ממך למשהו ולא קיבלו..
בכללי עין טובה. בעיקר בדברים כאלה שזה לא "מובן מאליו" ולא חייבים לך זה דבר ממש
מומלץ-לטובתך. מניסיון. אם את רוצה את מוזמנת לאישי. ומקווה מאוד שלא פגעתי-
כמו שאמרתי- גם אותך אני דנה לכף זכות ובסה"כ מבינה את ההרגשה
אפשר להכיל ולהבין את התחושות שלך ולעצור בזה ואפשר לנסות להראות לך הסתכלות אחרת שתוציא אותך מהמצב המתמסכן.
אני באופן אישי מאוד יכולה להזדהות עם התחושות שלך, גם אני חוויתי אותם אחרי הלידה להיות בבית כל היום לבד ועוד היינו חדשים בעיר אז בכלל לא היו לי חברות בקושי אנשים שאנחנו מכירים.
אפשר להישאר במקום המבואס הזה ואפשר לצאת ממנו. אלי באופן אישי דיברתי עם בעלי והצעתי לו שנזמין אורחים לשבת והוא יעזור לי העיקר לראות אנשים והוא עזר בשמחה כי הוא הבין שזה הפתרון לצורך החברתי שלי כי אנחנו לא נזמין את עצמנו לאחרים...
לך יש חברות רק שצריך שהן ידעו שאת מחכה להן ולא אומרת את זה רק מתוך נימוס אלא שאת באמת רוצה.
את יכולה לחכות להן ולבנתיים להיפגע
ואת יכולה להתגבר על עצמך ולהרים טלפונים ולשאול למי בא לקפוץ אחר"צ.
אם את לא צריכה עצות, סבבה זכותך אבל אל תתפלאי אם כל השרשור הזה זה בעיקר עצות,
בנות כותבות מניסיונן ומנקודת המבט שלהן.
ולא נעים להתקשר לחברות ולבקש ביקורים, זה רק מעמיד כאחתיותר מסכנה, אפשר כבר לדמיין את ההודעות שהן תעברנה בינהן, תלכו לבקר אותה היא כ"כ מחכה, מסכנה.
עדיף כבר להישאר בלי ביקורים.
פשוט הייתי קצת בשוק מעוצמת הפגיעה שנפגעת
אני דווקא ממש מבינה את הרגשתך רק נראה לי שיהיה לך יותר קל אם תנסי להבין אותם
לא כי את לא בסדר ח"ו אלא בשבילך- שיהיה לך יותר קל!
רק תזכרי שאת אחרי לידה, ויש הורמונים ועייפות, והכל נראה שונה מהרגיל.
אחרי לידה נפגעים יותר בקלות ויותר קשה.
מהבעל, מהחברות, מהמשפחה- מכולם.
לגבי העניין עצמו- יכול להיות שלך היה ברור שאשה יולדת צריך לבקר, אבל יש כאלה שברור להן הפוך (אני לא אעז לבקר יולדת לפני שעבר חודש, אולי אם תיאום מראש ווידוא שזה אכן יהיה לה בסדר ולא יעיק..)
יש הרבה מאד שיעדיפו שלא יבקרו אותן- כך שלא נכון לצפות שיהיה להן ברור שאת רוצה ביקורים.
וגם אם אמרת להן- לא תמיד יש זמן ויכולת. אנשים עובדים\לומדים קשה להתנייד כשיש כבר ילדים, החופש בעיצומו וכל ההורים על סף התאבדות בערך..
אני מבינה שנפגעת, כי ציפית והתאכזבת. אבל תנסי באמת לראות גם את הצד שלהן או לדבר איתן על זה, ותזכרי שהרבה מההרגשה הפגועה- זה הורמונים וזה יעבור.
כי זה באמת לא כיף לצפות ולהתאכזב..
באמת זה קשה. תק' קשה תחילת הריון אין מה לומר.
מה שעוזר בתקופה הלא פשוטה זה להתפלל. להגיד לה' תודה על הדברים הכי קטנים, להבין את עצמך ולדעת שהכל נורמאלי ושרוב ההריוניות בשלב הזה הן ככה...
והחשוב ביותר- את עושה זאת בשביל לזכות באוצר אמיתי, תינוק קטנטן שאוטוטו תאחזי בזרועותייך. זה שווה הכל!
זה משתפר עם הזמן, ויבוא יום ותשכחי את זה (למרות שכרגע זו לא אפשרות בכלל)
ב"הצלחה יקרה!
תמלאי את המקרר בדברים שאפשר לקחת ולכרסם
אל תתבישי לשכב במיטה,מותר לךךךךךך
בבית רק מה שהכרחי
עד כמה זה נורא לקחת את הברזל לאחר אכילת מוצרי חלב? האם הברזל לא ייספג בכלל לאחר אכילת מוצרי חלב?
אני פשוט רואה שממש קשה לי למצוא דברים לא חלביים לאכול אותם עם הברזל, במיוחד בארוחת ערב...
אם האפשרויות הן לא לקחת בכלל ברזל, או לקחת לאחר מוצרי חלב, אז ברור שעדיף לקחת תמיד, גם אם נספג רק חצי או משהו כזה, זה עדיף על כלום.
ואפשר לקחת בצוהרים אם יותר מסתדר לך.
אולי באמת אחליף סוג ברזל (אחרי שהנוכחי ייגמר לי).
ואני צריכה עכשיו לקחת גם בצהריים וגם בערב, כך שנותרה לי רק ארוחה אחת לאכול את שחשקה נפשי...
ננסה להתמודד, ושאלה יהיו צרותינו...
מלבד החיבה למוצרי חלב, יש לי גם חיבה למתוק
.
מה שהיה קשה לי יותר - הקימה המוקדמת וההמתנה של השעה במרפאה בין שתיית הסוכר לבדיקת הדם... (מזל שיש לנו בקופת החולים חדר הנקה עם כורסה נוחה למדי...)
אפשר לאכול פרי או לחמית או נשנוש כזה בין הארוחות
לא מתחשק לי היום לאכול ארוחת צהריים...
לי הרופאה אמרה לפי הבדיקות דם שאני לא צריכה לקחת..
אולי זה קשור לשלב בהריון ובהמשך צריך.. עוד לא הגעתי לשם..
בתחילת ההריון לקחתי ברזל עדין של סופהרב. הוא כנראה מאד עדין ולא ממש עוזר כשצריך כמויות, רק לתחזוקה, כי היה לי קשה לאכול בשרי.
בחודש שלישי-רביעי התחלתי להרגיש חולשה נוראה ממש.
לפי מה שקראתי יש עליה גדולה בנפח הדם בזמן הזה וכולו "מדולל" - ראיתי את זה בבדיקות בכל התוצאות, לא רק בברזל. אז אם לא אוכלים טוב במיוחד או משלימים עם ברזל כנראה כמעט תמיד יווצר חוסר.
אפשר לקחת ברזל עדין בלי מרשם, לדברים החזקים יותר (פולקס, פוליפרין) צריך מרשם. וכדאי לבדוק ולראות אם יש מגמת ירידה ולהתחיל לקחת עוד מעט.
הכי מומלץ ברזל נוזלי (דווקא בלי מרשם).
בבדיקת דם רואים אם יש המוגלובין נמוך, ואז לוקחים.
אני אישית, לפני שהתחלתי לקחת את הברזל, הרגשתי ממש חולשה נוראית.
אבל בהיריון הקודם, שהיה היריון תאומים אפילו, לא הייתי זקוקה לתוספת ברזל, ב"ה. (וגם התאומים עצמם לא היו זקוקים לברזל חיצוני, ב"ה).
ידוע לך שלפעמים יש הנחיה לשתות כדור ברזל על בטן ריקה?
תבדקי בעלון המצורף..
אולי יחסוך לך את כל העניין
הרוקח אמר לי לקחת אותו עם ארוחת הצהריים...
אז אולי בברזל הבא שאקנה
הבנתי מהאתר של מאוחדת שרק למי שיש מאוחדת עדיף/שיא יש השתתפות של הקופה בסקירה מוקדמת.
זה אומר שאם יש לי מאוחדת רגיל יש לי אפשרות רק לפרטי?
אשמח לשמוע המלצות על רופאים טובים ונחמדים בירושלים [פרטי או מאוחדת] ומה עלות הבדיקה אצלם.
תודה
עובד פרטי, יש לו הסדר עם מכבי, ואולי עם שאר הקופות גם כן.
מאד מקצועי ונחמד.
הייתי בעבר אצל ד"ר תדמור לאולטרסאונד סתמי ודווקא היה מאד לא נעים. יתכן שהוא מקצועי אבל אם חשוב לך שיהיה גם נחמד עדיף ד"ר שוקרון.
מקבל במרכז שלום מאיר בבנייני וולפסון ברחביה (בערך מול גן סאקר).
הוא אמר לנו כל מה שהוא רואה תוך כדי, אמנם מאד מהר אבל פירט כל הזמן. וכמובן קיבלנו דיסק של הביקור. מניחה שזה סטנדרטי.
מתי בערך הוא מגיע? אני כבר לא זוכרת
תלוי אם את מניקה או לא ואם את מניקה בלילה או לא.
תלוי גם בגנטיקה האישית שלך.
יש נשים שמקבלות מיד גם אם הן מניקות כל שעתיים סביב השעון.
יש נשים שאם הן מניקות אפילו פעם אחת ביום, אין מחזור (גם אם הן מניקות 3 או 4 שנים!).
הרוב המחלט של נשים הן איפושהו באמצע, 4-6 חדשים.
אפשר לשאול אחות או אמא כדי לבדוק גנטיקה.
אני רק לא זוכרת איך זה היה...ואני מניקה מלא. אני רק לא זוכרת אם הספקתי לטבול או לא...לא בא לי לטבול ואחרי יום לקבל. זה מבאס
היי, עזרה דחופה.. אני משתמשת בטבעת נוברינג... שכחתי להכניס את הטבעת והכנסתי יום אחרי מה שהיה אמור להיות...
האם זה פוגע בהגנה? יש משהו שעלי לחשוש ממנו?
של שבוע והיית צריכה להחזיר ושכחת? או הוצאת זמנית ובאותו יום תכננת שוב להחזיר? בהוראות שימוש כתוב שאם היא הייתה בחוץ מעבר ל-3 שעות ההגנה פחתה, מאוד תלוי בנסיבות, אורך המחזור וכו' לכן כדאי להתייעץ עם המכון
רק שאלה קטנה- למה לאורך כל היום את שואבת ולא מניקה?
מבחירה או שאין אפשרות אחרת?
כי כל כך הרבה שאיבות לאורך זמן עלולות להוריד את תפוקת החלב.
ולשאלתך: ילד שבוכה כי מתקשה להרדם הוא ממש לא בהכרח ילד רעב.
במיוחד אם את אומרת שזה קורה לו רק כשעייף ובשאר הזמן הוא שמח, עירני, רגוע-
אז לא נראה לי שיש קשר.
אם הוא כל הזמן נראה עצבני, בכייני, סמרטוט- זה כבר משהו אחר....
לגבי מספר ארוחות וכמות האוכל- ההמלצה היא לתינוק נולד כ8 ארוחות ביממה
(כמובן לפי דרישה)
ובהמשך מספר הארוחות יורד וכמות האוכל בכל ארוחה גדל
כך שאם הוא אוכל טוב ב7 ארוחות ונראה שמח ושבע זה אמור להספיק.
העניין הוא יותר כמות כוללת ב24 שעות
וכל תינוק מחלק את זה לכמה שהוא רוצה.
מקוה שעזרתי קצת...
אמא יודעת הכי טוב מה הבן שלה צריך.
נשמע לי שכן כדאי שתפני למישהי שתראה אותך ואת הילד ותשמע את הפרטים מקרוב
כדי שתדע לייעץ לך מה נכון לעשות.
הכי טוב זו יועצת הנקה מוסמכת או אחות טיפת חלב (אם האחות שלך טובה).
לדעתי חשוב לעבור בהדרגה ליותר ויותר הנקות, אחרת החלב שלך יתמעט
ובנוסף לוודא שהוא אכן שבע בסוף כל ארוחה.
האם הוא גומר את הבקבוק ומאד רוצה עוד באופן מיידי?
האם נהיה רגוע ושמח?
הגיוני ששעה אחרי הארוחה הוא נהיה עייף ולכן נהיה עצבני
אך אם הוא נהיה רעב זה כבר סימן שהוא צריך יותר בכל ארוחה.
ודבר אחרון- ממש כל הכבוד לך על ההשקעה המטורפת על ההנקה!!!
כל כך הרבה שאיבות- אני הייתי מתייאשת מזמן....
קבלי חיזוק גדול ו - 
תסתכלי על הטוב ילד בריא ומקסים בעל אוהב ומחזק
מתי התחיל הדיכאון שחווית?
האם את בטוחה שהוא עבר לגמרי?
האכילה מגיעה אחרי מצבים קשים רגשית?
[מהידע שלי על דיכאון אחרי לידה: יש שני סוגים. יש דיכאון קל מיד אחרי הלידה (בשבועות הראשונים), שנקרא דחק אחרי לידה (או BABY BLUES), הרבה סובלות ממנו, והוא עובר מעצמו בדרך כלל. יש דיכאון אחרי לידה קליני ממש, שיכול להגיע כמה חודשים אחרי הלידה, הוא קורה לאחוז מועט יותר מהנשים, וקצת קשה יותר לצאת ממנו].
אם את רוצה עוד עזרה, את יכולה לפנות פה או באישי, ואשתדל.
הרבה כוחות ושמחה!
שסביר לחזור למשקל שלפני הלידה, אפילו תוך שנה מהלידה.
אם את עכשיו מאוד עולה במשקל, כדאי לדעתי להתייעץ עם רופא המשפחה או דיאטנית מקצועית.
אם נראה לך שאת צריכה עזרה מקצועית בגלל דיכאון, ספרי זאת לרופא המשפחה, והוא יפנה אותך לגורם הרלוונטי.
כל הכבוד על המודעות לכל הקשיים. 
בהצלחה
במשביר נראה יקר אבל יש הרבה פעמים מבצעים טובים.
אם יש לך חנות בשכונה, לפעמים הן טובות יותר כי מחזיקים שם רק את הדברים הטובים באמת ופחות ביוקר מאשר במשביר. אבל אין מבצעים בדרך כלל..
אבל רק חנות באמת טובה עם מוצרים טובים, ואיזה סבתא ישישה שמוכרת חזיות כבר חמישים שנה ומתאימה טוב..
באמת של גונסון טובות מאוד...
אבל, אם תצטרכי הרבה (תדעי רק אחרי הלידה), יתכן וכדאי לך לנסות גם חברות זולות יותר (כפי שאמרתי, לי היה נוח עם טוליפס)
חזיות הנקה- ממולץ לקנות לפני הלידה, כמו שכתבו לך. עדיף קצת יותר גדולות ממה שאת צריכה עכשיו...
שיהיה בשעה טובה!
יש גם רב פעמיות שעשויות מבד, שאפשר לכבס ולהשתמש שוב (אני קניתי ב"שילב").
בשביל החד פעמיות השתמשתי באלה של "ג'ונסון", או של חברה אחרת (לא זוכרת איזה, אבל השתמשתי ממש הרבה. זכורה לי אריזה ורודה במעורפל).
של "טוליפס" היו לי דקות מדי מבחינת צניעות (תלוי גם בחזית ההנקה).
ובהחלט כדאי חזית הנקה. הרבה יותר נוח.
יפו-קינג ג'ורג'. מה שקניתי היה במבצע מעולה של 1+1.
(ליד השירותים והחניון.)
ברחוב עצמו אני לא יודעת איפה אפשר להניק. אולי בבניין של מכבי באגריפס?
בקינג ג'ורג' יש שירותים ציבוריים וגינה, אבל אני לא יודעת עד כמה נוח להניק שם.
מה את בדיוק מחפשת בבגדי הנקה? פשוט תחפשי בגדים שהם לא שמלות, לא?
...לא הייתי צריכה להזמין הן אמרו נבוא וככה וככה
או אולי 
?
.