פורום הריון ולידה (עמוד 5206)

אפשר גם בשתיים. העיקר שיהיה פשוט.

אבל היא יקרה יחסית

בנוסף לכל מה שאמרת הוא גם זול.

החיסרון היחיד שלו (לפחות הדגם שאצלנו): הוא רק במצב ישיבה, לא עובר לשכיבה.

שילדים איבדו אצבעות בגללה (האצבעות שלהם נתפסו בעגלה בזמן הקיפול או משהו כזה), אז אני קצת נרתעת ממנה.

מקבלים אותו ביחד עם העגלה מאז שגילו את הבעיה לפני כמה שנים.

 

יש קלות יותר ממקלארן. היא נוסעת טוב חזקה. מטפסת מדרגות קיפול- רגל + יד אחת.

יש לה מקום להעמיד ילד מאחורה.

שלי נשכבת..

 

המחיר-1400.

 

בעיקרון בייבי ג'וגר מתאימה לתיאור שלך אבל היא יקרה כמו עגלה ... (אלא אם כן את מביאה בעצמך מארה"ב)

יש לנו עגלה של בייבי ג'וגר עם טיולון, אבל ברוך ה' המשפחה התרחבה (ילדתי לפני שבוע), אז אנחנו רוצים להשתמש בבייבי ג'וגר עם האמבטיה, ומעדיפים שיהיה טיולון בנפרד.

אין ספק שמקלארן הוא הטיולון הטוב ביותר אבל הוא גם היקר ביותר....הדגם הטוב שלהם עולה 1200-1400 ש"ח.
אנחנו נורא התלבטנו מה לקנות ובפסח קנינו טיולון של סייבקס. טיולון מעולה! לא פחות טוב ממקלארן, יש לו הרבה יתרונות.
הוא באמת קל, ניתן לקפל ביד אחת, מתנייד מעולה, יש לו צילון גדול. בקיצור אנחנו ממש ממש מרוצים ממנו.
אם את רוצה יש אותו עכשיו במבצע- http://www.mamibuy.co.il/deals/on3/

 

בהצלחה.

נראה ממש טוב, ועוד עם המלצה

 

אתייעץ עם בעלי לגבי זה.

 

עזרת לי מאוד. תודה.

באיזה מחירים נעים הטיולונים?

אנחנו מחפשים משהו פשוט וזול, אבל שלא יהיה מצ'וקמק מדי......

 

אפשר למצוא כזה דבר בסביבות ה-300 ש"ח?..

יש למישהי המלצה?

ממליצה על סייבקס

ממה שאני יודעת זו עגלה טובה ונוחה מאוד!!

 

הרבה נחת

גם אנחנו חיפשנו בסכום הזה, ולא רצינו ממש פושט

קנינו טיולון של צ'יקו (שלהבנתי נחשבים די טובים), מדגם הכי פשוט (ב"בייבי נטו" בגבעת שאול)

עלה באזור הזה

עגלה פשוטה פשוטה פשוטה. לא נשכבת עד הסוף, לא מפנקת מבחינת רכות או אביזרים, גם הגגון שלה לא מדהים-

אבל לנו היא טובה. היא נוסעת טוב וחזקה. מאוד קלה ומתקפלת בקלות.

לא נעים להגיד אבל-אני לפעמים לוקחת עליה את שני השמנמנים (10 קילו ו-16 קילו...) והיא סוחבת

 

אפשר להשיג אותו ב-400 ש"ח. שזה זול יותר מסייבקס וממקלארן.

עוד יתרון שלו אלה הגלגלים הגדולים שמאפרים נסיעה קלה יותר, ועל יותר סוגי משטחים.

 

ולגבי קיפול - טיולונים לרוב נסגרים ע"י רגל ויד. זה שונה הקיפול של העגלות המשולבות...

בשעה טובה..מאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך ומשעמם..ושבסופו תצאי בידיים מלאות!

מזל טוב.

 

ומאחלת לך בע"ה הריון קל.

מצטרפת לאיחולים

בשעה טובה! שיהיה לך, בע"ה, הריון תקין, לידה קלה ותינוק בריא וצדיק כמו אמא שלו!

יש לך כבר בטח ניסיון ב"ה ואשמח שתעזרי לי מכיון שאצלי זה הריון ראשון ברוך השם

ואני לא ביצעתי אולטראסאונד עד עכשיו -שבוע שבע , מכיון שאני מעדיפה ביטני ולא פנימי..

רק בשבוע 10 אני יערוך בדיקת אוטלראסאונד (ביטני ) ראשונה..

האם זה בסדר?

מה את חושבת ומה היית ממליצה?

בשבוע 10 זה מצויין לעשות אולטרסאונד לראות בע"ה דופק.

מאחלת גם לך בשורות טובות! וברוכה הבאה.

בשעה טובה

היי תודה רבה לך יקרתי

על התשובה המהירה-נתת לי גם הרגשה טובה-לא יודעת להסביר למה..

יישר כח...

לא זוכרת אם בשבוע 22, אולי קצת אחרי. ברגע שהבטן התחילה ללחוץ על הריאות וכל האזור שם.. אני זוכרת את עצמי מתוסכלת לוקחת נשימות עמוקות וטירוף, וכאילו כלום!!

ב"ה עכשיו זה התחיל לעבור- פשוט כי הבטן כבר ירדה למטה [חודש תשיעי] וזה לוחץ פחות. הלחץ הרציני היה מסוף שישי עד שמיני ככה.. סכ"ה אם הלחץ דם שלך תקין אין מה לדאוג נראלי.

כדאי לדעתי ללכת להבדק אצל רופא (משפחה), או לפחות להתיעץ בטלפון

הם בדרך כלל לא מועילים הרבה ואין להם מה להגיד...

שמעתי שדיקור סיני יכול לעזור. קבעתי פגישת ייעוץ שבוע הבא...

חשבתי להיעזר עד אז בפורום... אבל גם לדעת שזה לא רק אצלי התופעה הזו זה כבר מחזק...

תודה...

אם יש חוסר בחמצן- זה מצריך טיפול

אבל כנראה שזה לא המצב ב"ה

תנסי לשבת ולעמוד זקוף- זה מאוד מקל.

תה לואיזה פותח את הנשימה.

אם יש לך מבער בבית את יכולה לשלב בין שמן רבנסרה/ארז/הדס

תרגישי טוב!

כדאי לבדוק לעיתים יש ריבוי מי שפיר שעלול לגרום לקשיי נשימה.

גם בלי הריון יש לי לפעמים את ההרגשה הזאת שאני חייבת לפהק כדי לקחת הרבה אויר ולא מצליחה.

ובהריונות זה היה קורה כמובן יותר עם כל הלחץ של הבטן והכבדות.

ואין לי פיתרון...

עכשיו אני רואה שאני לא היחידה.

אבל אם זה ממש מעיק אולי תבדקי?

עדיף להיות 'היסטרית' מלהסתכן בהריון

יש לי תור לרופאה שבוע הבא אז אשאל אותה. עד אז אנסה חלק מהעצות שיש כאן... 

3 הריונות עברתי עם זה.

 

בהריון האחרון זה היה הכי קשה.

הסתובבתי חודש שלם בלי להצליח לנשום עמוק.

ולכן החלטתי לבדוק את זה לעומק.

 

אני יכולה לספר לך מסקנות ותראי אם משהו יעזור לך.

(במחשבה לאחור אחרי הלידה אני  יכולה לומר לך שכנראה זה בעיקר מלחץ נפשי אפילו כשלא הרגשתי לחוצה.)

 

1. לנשום מהאף לא מהפה- מקל בד"כ .

2. לבדוק את הלב- אותי שלחו לא.ק.ג. פשוט שעושים במרפאה- + סיטורציה ולחץ דם. זה הבסיס. 

3. הרחם גם בשבועות כאלו כבר מצליח ללחוץ על וורידים / עצמות/ עורקים וכו'... בתור אישה קטנה ורזה יחסית אני מרגישה את הלחץ כבר בתחילת ההריון משבוע 14 . אז קחי בחשבון אם את קטנה ורזה...

4. "נזק" מההריונות הקודמים, הלכתי לאוסטואפט אחרי הלידה הראשונה והוא ממש סידר לי את האברים הפנימיים בבטן אחרי הלידה. הכל נדחף לי ללמעלה והיה לי קשה מאד לנשום גם חודש אחרי. וזה עזר...

5. אחרי שבדקתי את כל הנ"ל- ועדיין זה הציק לי  הגעתי למסקנה שזה פשוט לחץ נפשי.

באמת היתה לנו תקופה מאד לחוצה. 

וגם סתם ככה הרבה פעמים בהריון קצת לחוצים מהלא נודע או מכל תופעה אחרת שיכולה לבוא עלינו ואנחנו לא מכירות .

 

קחי קצת חופש, תנוחי הרבה, עכשיו חם- אז תדאגי להיות במקומות עם מיזוג.

ואי"ה זה יחלוף כשהמשקל של הבטן ירד קצת לכיון הרגליים לקראת סוף ההריון.

במקרה והסיבה אצלך בגובה של הרחם - רק סבלנות.

במקרה ויש לך בעיות נשימה לא קשורות להריון שהחמירו בהריון - ממליצה על הומאופתיה, עובד מצוייןולא מזיק.

ואני בסוף תשיעי,

יש לי את זה בערך מתחילת ההריון.

בהריון הקודם זה היה לי רק לקראת הסוף,

ועבר עם הלידה.

לכן אני יודעת שאין מה לעשות וזה יעבור עם הלידה.

 

אצלי זה חמור כאשר אני עומדת בלי נוע.

וקראתי שזו תופעה נורמאלית.

יש למישהו עוד רעיונות?

יש לי הצעות קלאסיות, עם זיקה לביהמ"ק:

שלמה (בונה ביהמ"ק)

אהרן (הכהן)

בעז (קשור-לא-קשור>אחד מהעמודים בביהמ"ק- יכין ובעז)

 

אא"כ אתם רוצים שמות מובהקים של ביהמ"ק- ואז לדעתי דביר ממש קולע. "דביר קודשו הביאני".

 

זה מה שעולה לי כרגע.

ומזל טוב!!!

עצתי היא להסתכל לבנך בעיניים ולראות שם את השם.

לא חשוב כמה הוא יתאים לשמות של בני משפחה אחרים, העיקר שזה יהיה שם שלו, שישרת אותו היטב.

הרי לכל אדם יש את השם שלו, שם שקשור לגורלו ולאות מסויימת בספר תורה. אחד התפקידים החשובים של ההורים - לגלות את השם. של תינוקם, לתת לוולד את השם הנכון.

אם תצליחו - זה יעזור לו בכל תחומי החיים, ימנע ממנו בלבול דעת ויעזור לו לעשות את תיקונו.

האם יש משהו שניתן להשוות עם זה?

בן דוד- מכירה מישהי בשם כזה

 

ידידיה- כמו השיר של שוואקי יבוא ידיד.. 

פשוט לנוח ולהניק כמה שיותר.

אם את חוששת שיש בעיה, בדקי אם הוא מרטיב היטב שישה טיטולים ביום.

אם את עדיין חוששת - לכי לשקול אותו (אבל באותו משקל שהשתמשת בשקילה הקודמת!).

בעיקרון אין סיבה שתהיה בעיה, והעלייה בדרישה מאוד אופיינית.

מצטרפת למה שפצקרשת ענתה.

 

עקצוצים בשד- אצלי זה טבעי ומגיע כאשר החלב כבר רוצה לצאת, זה לרוב לפי הזמנים שהתינוק אוכל (אצלי לפחות.....) אז זה משמש לי כתזכורת שכנראה בקרוב התינוק ידרוש אוכל. וגם כשהוא יונק, השד השני מתמלא אפילו יותר בחלב ואז גם יש עקצוצים כשהחלב מתחיל לצאת.

לכן מי שגם שואבת ויכולה להסתדר עם זה אני ממליצה לשאוב ולהניק בו בזמן. ההנקה מגבירה את החלב בשד שאת שואבת והשאיבה כנ"ל בשד שהתינוק יונק וכולם יוצאים מורווחים.  הבעיה היחידה שיכולה להיות זה יותר מידי חלב, זה עלול לבלבל את הגוף שאת מניקה תאומים ויספק כמות חלב המספיקה לתאומים.....

מחקים לא הוכיחו שיש כאבי גב אחרי אפידורל,אבל רוב הנשים שלקחו יווחו אח"כ על כאבי גב.

בגדול אין בעיה לקבל שוב אפידורל.

ואולי הפעם תצליחי בלי,עם חוויה חיובית.

הכי חשובשאת באמת משלימה ומבינה שזה היה לך טוב.

בהצלחה.

שעליך לגשת (עכשיו ולא כשתבואי עם הצירים!) למרדים ולדבר איתו על כך.

חוץ מזה, הייתי ממליצה לך בכלל לבדוק מה קורה לך, כי נכון שאחרי האפידורל בד"כ יש הדבקויות וזה כואב,  אבל זה לא כאב גב שאת מתארת. נשמע שיש לך אולי איזה תהליך דלקתי במקום. ואולי זה משהו שבכלל לא קשור לאפידורל לשעבר? למשל, בעיה באחת החוליות? אני מאד ממליצה לך לגשת לרופא לבדוק את העניין. אולי לעשות CT אם את לא בהריון.

אם תרצי, אני אמליץ לך גם על משחה. בעלך יעסה לך אותה פעמים ביום, זה יעזור (אך לא ימנע כאביםעתידיים, כמובן).

זאת ההרגשה...

 

שהגב לא כואב אבל אם נוגעים או עושים תנועה מסוימת שנוגעת באותה נקודה יש כאב קטן וזרמים מסוימים (זה בכל זאת עצבים שמה...)

 

אם את חושבת שזה כואב יותר מידי אולי כדאי לבדוק את זה..

זה די נורמלי שיש נקודה רגישה אם אין נפיחות באזור לא נראה שיש מקום לדאגה ,לכן גם אין סיבה שתיהיה בעיה בלידה הבאה.

הפרשות כמו שאת מתארת הן רגילות לשליש השלישי של ההריון.

 

בקשר לכאבי הגב- איזה סוג של כאבים את מרגישה? את יכולה לתאר כאן?

וצירונים- תלוי בכמות וב"איכות" כמה זה כואב. ברור שצריך לעדכן מחר את הרופא, ואם הוא יראה צורך הוא יחבר אותך למוניטור לוודא שלא מדובר ח"ו במשהו שצריך תשומת לב מיוחדת...

למרות שזה קצת מוקדם,אם את לא מונעת..אז יש מצב למרות ההנקה.

בן כמה היונק?

תעשי בדיקה ותהיי רגועה יותר.

בשורות טובות!

אני יודעת שאני עלולה להכנס...אני עם הנקה מלאה מקבלת מחזור ומרגישה את הביוץ כבעבר...

עד עכשיו מנעתי טבעי וזה הצליח הפעם ידעתי שזה זמן גבולי

 

רק מוזר לי שאני מרגישה כבר כ"כ רע...

בפעם הקודמת לקח איזה חודש וחצי חודשיים עד שהרגשתי ככה...

 

בכל זאת אני אחכה קצת ואז נראה...מה שה' יחליט...

ראיתי את ההודעה הזאת, ובדקתי יש לי בבית סימיאלק שלב 2 (תכף עוברת ל 3)

פתחתי ולא מצאתי משהו כזה.

גם ראיתי שמכל ההודעות שם, רק אחת דיווחה על זה.

בכל מקרה אצלי הם לא מוכנים משהו חוץ מסימילאק.

יש שם גם לידות מים עם דולפינים מדהים. אבל שוב זה רק לנשים אמיצות.

כל פעם שאני בלחץ על הבן שלי שידרוך על זכוכיות,

או כשאצל חמותי לא מספיק נקי בשביל התינוק,

אני נזכרת בו,

וכך מצליחה להעביר הלאה בלי לכעוס

 

(יש את ההיא שחיה במדבר והילדים שלה פשוט מתפלשים בלכלוך.. מדהימה!)

מקווה לראות במוצ"ש בע"ה. נשמע יפה

 

תודה יראת.

 

http://video.walla.co.il/?w=/2224/2536179

 

זה בטיחותי למחשב?

בתור אחת שילדה רק בניתוחים קיסרים לידה זה מהמםםם

רק עכשיו ראיתי כמה...

זה נורא מרגש איך שהתינוק יוצא איזה חי זה..

כמה זה אמיתי וטבעי.. זה נראה חוויה בלתי נשכחת..

 

איזה פספוס..

כבר כמה זמן אני רוצה לכתוב לך, אך עדין לא הספקתי... מזל טוב לך! הרבה נחת מהפגית הקטנטנה והאמיצה שלכם!!

 

הסיפור שלכם, מאד נגע לליבי, מאחר ויש לי אחיינית מדהימה בת 7 שתחי', שנולדה בדיוק בשבוע ובמשקל (600 גר' נכון?) של הבת שלכם.

 

האחיינית שלי עברה תקופה לא פשוטה בפגיה וכשאת מתארת את מה שעובר עליכם זה מעורר בי זכרונות על מה שעבר עלינו כמשפחה.

 

ב"ה האחיינית שלי מדהימה, כאמור.

 

ה' יעזור לכם ותעברו את התקופה הלא קשה הזאת, בקלות, כמה שאפשר, בחסד וברחמים, ותרוו ממנה ומכל ילדיכם נחת ואושר!!

 

לגבי הנתוח, זה כ"כ מובן ההרגשה שלך!!!

 

ומצד שני, העיקר הם החיים. לכן לידה מרגשת. ובניתוח קיסרי מצילים ומביאים חיים לעולם!!! זה מרגש!! פעם אי אפשר היה לעשת זאת!! תחשבי על זה...

 

וכמו שכתבו לך כבר, בע"ה עוד יש סיכוי ללידה רגילה לאחר שני ניתוחים קיסריים...

 

אם ירצה ה', גם את תזכי...

 

ודודה שלי ילדה שישה בניתוחים קיסריים, והם מדהימים ומקסימים!!

 

אחותי שגם ילדה בקיסרי, ומרגישה החמצה כמוך, אמרה לי באחת החתונות של בני הדודים הללו שנולדו בניתוחים, תראי איזה אנשים מקסימים נולדים בניתוח..

 

אמרתי לה, מותק: בהשוואה לכל החים, הניתוח הוא רק אחוז פצפון מכל ההשקעה שצריך להשקיע בילדים... אז באמת מה זה משנה איך הם נולדו? העיקר שהם בריאים ושלמים, וכם אמם!!

פשוט כבר הורדתי את זה בעבר.

 

לי אין קישור נוסף, אולי משהי אחרת תמצא.

גם לא דרך וואלה, למרות שהורדתי את וואלה סרטים.

הלוואי שתעלו לכאן קישור!

ראיתי ממש לאחרונה. לא הכי נהניתי מהעריכה כי כל פעם לא הצלחתי לזכור באיזו אישה מדובר בכל סצנה...

 

אני אישיתי הכי התעצבנתי על המיילד הסיני...

זעזע אותי לראות איך הם מתיחסים ללידה - במיוחד ההיא שאמתרן שתעצבן אותנו- בצורה פומבים וחיתית. בלי טיפת דיסקרטיות של הבעל והאשה. למה לכל הרוחות כל החברים צריכים להיות נוכחים שם?! גועל נפש ! או למה הילדים צריכים לראות את הלידה, או את האמא מיד לאחריה?!

 

וגם הציור הפרובוקטיבי. להתיחס ככה לגוף של אשה הרה... כמו אובייקט. דוחה ממש. ההריון והגוף שלך זה מקסים- לך ולבעלך. בלבד. לא לאף קבוצת ציירים.

אבל-זה אנחנו. עם הראש היהודי שלנו.

ואשרינו שזכינו!

 

הרעיון של הלידה עם דולפינים מעניינת. מעולם לא שמעתי על זה, ומענין אם יום יבוא ויוכיחו מדעית את היעילות של זה. לידה במים נשמעת לי קלאסה ממש, אבל בטח עולה הון...

 

הסבתא האינדיאנית זעזעה אותי איך היא הקפיצה את התינוק ודפקה עליו! רחמים! בשביל מה זה היה טוב?!

 

 

אל תשכחי שבדבריך את שופטת נשים מעולמות כ"כ שונים משלנו,מתרבויות שונות לגמרי,ועדין השורה האחרונה לדעתי היא ,הקסם שבלידה ,וזה לא משנה אם אלו הנשים שיולדות עם דולפינים,או זו שמעדיפה בת כי יש סיכוי לשדך אותה עם בן כפר אחר תמורת בקר,או זו שהיתה עצובה ונואשת שנולדה לה בת כי הנדוניה שלה בעתיד תהיה גדולה,והם משפחה מאוד עניה,או זו שיולדת במדבר על החול [והפטירה של התינוק שלה היה כ"כ עצוב,בעניי]וזו שהחליטה ללדת מול כל החברים שלה ובן זוגה ללא שום עזרה....והאסקימוסית שהטיסו במסוק ללדת וילדו אותה בקיסרי והיא היתה לבד ללא בעלה שהיה צריך לשמור על האיילים והמזחלות,,וכל היפניות או הסיניות שנראו שם יולדות הכל שם היה כמו סרט נע בלי פרטיות..או זו שהיא אישה חמישית לאיש עם 10 נשים..הרי אפשר לבקר את כולן, אבל בעצם אי אפשר! כולן באות מעולמות אחרים לשלנו, ממוסכמות שונות,גם לי היו כ"כ הרבה הסתייגויות מכל מיני דברים שנראו בסרט,אבל השורה האחרונה זו:הרוגע והשלוה לאחר כאב הלידה,שנראה  ברור על פני היולדות,וכמובן הבכי הראשון של תינוקן,ואני מודה לקל עליון שאני לא במקום אף אף אחת מהן. 

ואני באמת מסכימה שהמחשבה שהכי מילאה אותי לאורך כל הסרט היתה שמחה גדולה על זה שאני יהודיה ושללידה שלי יש גם משמעות רוחנית שאני מודעת אליה ומלווה אותי לאורך הלידה.

רגשות מעורבים..

בינינו.. לא עשה לי את זה לראות את כל הלידות בתרבויות השונות.

אפילו כאב לי.

לראות תינוקות שנולדים לעולם אכזר, לראות נשים שמפקירות את גופן וילדיהן למיני לידות לא אחראיות.

 

גם כאב לי לראות את האישה לבד ברוב הלידות- ללא אמא/בעל/חברה קרובה-

אלא כל נשות הכפר או לחילופין בצורה מזעזעת- כל החברים והחברות...

 

ואם לומר את האמת- הלידה היחידה כמעט שהצליחה לרגש אותי היתה דווקא הלידה הקונבנציונלית של הרקדנית....

כזאת אני

אני עשיתי אינפרא אדום הגעתי כבר כמעט ל 20 טיפולים ועדין גודל.

אמנם לא באותה כמות... גדל שיער דליל ודק מאוד. אני מורידה בשעווה פעם בחודשיים שלוש בערך...

הכאב לא גדול מאוד בגלל שהשער כבר עם שורש חלש וגם מאוד דליל...

אחרי הלידה חושבת בע"ה לעשות לייזר לא אינפרא. מכירה מישהי שעשתה ואחרי 3-4 טיפולים כבר בקושי גדל לה משהו...

בהצלחה

 

לגבי התרחבות הרגל- אולי אם תשבי פרקי זמן כלשהם במשך היום עם רגליים למעלה (על כסא), זה יעזור. אני לא מבינה בזה יותר מדי, אבל זה עשוי לעזור.

 

לא נראה לי שזה עובר מיד אחרי הלידה, אלא כמה זמן אח"כ (שבוע-שבועיים או יותר).

 

שבוע טוב!

וי ענת.. כולי הזדהות... 

פתאום הכל קטן חוץ מהרגליים שגדלות..

 

זה הגיוני שזה קרה בבת-אחת? זה אמור להדאיג אותי?

 

ובקשר לשאלתך השניה שאלתי מיילדת והיא אמרה לי שזה עובר ב48 שעות של אחרי הלידה

 

 

בס"ד

 

אני עוד ישבתי בחדר הנקה בבית החולים עם רגליים של חודש שמיני..

והתחלתי בצקות מחודש שישי, ה' ישמור אותי.

 

 

ענת, אין לי איך לעזור, אני חייתי על הקרוקס [של בעלי, לא סתם...]

 

והיו לי רגליים... ה' ירחם...
 

כשיוצאים צריך לשים לב שלא תהיה רעבה או צמאה

וטוב שיהיה מובייל קטן או משחק לדרך

וכמובן שאנחנו לוקחים לה כל מה שצריך,אוכל,מים,בגדים,חיתולים וכו,בבית היא כל הזמן איתנו אז למה שתרצה פיתאום אחרת

היא פשוט רגילה להיות איתנו כמעט כל הזמן בכל הבית וזה יוצא הרבה ידים וכמובן שהיא תעדיף ידים,מבחינתה היא צריכה סיבה לשבת בעגלה אחרת היא מתחילה לרטון.

לשים משחקים ולעמוד מולה לדבר ולהצחיק אותה.

"לטייל" בבית עם העגלה, ובכללי להראות לה שזה לא נורא.

שניכם והיא מתלווה אליו,כי היא תדרוש את תשומת הלב.בזמן הטיול לשתף אותה במה שרואים בדרך,לשאול אותה מה היא רואה,להרים אותה לכמה דקות כדי לראות מקרוב,להביא שמיכה גדולה ולשבת איתה ביחד וכולי.

כדי ש"תרגיש" אותנו יותר ואז באמת אנסה לשתף אותה כמו שאת מציעה(בדכ אנחנו הולכים,לקניון,חנויות)למרות שיותר נוח לנו עם העגלה, ליצור אוירה חיובית,אנחנו גם לא רוצים לעטוף אותה בצמר גפן שעושים רק מה שנעים ונוח אלא לחשוף אותה בהדרגה וללמד אותה להתמודד עם כל מיני מצבים

גם מנשא כחלק מהשיתוף הוא רעיון נפלא

היום בעלי לקח אותה  במנשא והיא חזרה הרבה יותר רגועה,נמשיך כך

וחצי שנה זה עדיין די קטן.

תקחי בחשבון שלהסתובב בחנויות בעגלה יכול להיות באמת מתיש ומשעמם בגיל הזה לדעתי.

 

כשאתם בבית גם אם היא לא על הידיים אבל יש כל הזמן איזה פעילות שלכם

בחנויות בד"כ את מצפה ממנה להיות די סטטית ולא להפריע. וגם הזמן שלנו בחנות עובר מהר. רק מסתכלים, רק משווים מחירים, רק מודדים וכו' אבל בישבילה זה הרבה זמן של "חוסר יחס" אליה.

 

מנשא זה רעיון מצויין לדעתי.

אגב, בגיל הפיצפוני שלה זה לא רק "רצון" להיות על הידיים, זה עדיין צורך ממשי נפשי בקרבה עור אל עור (או עם בגד באמצע..), ובמגע.

התנועות ופעימות הלב שלך עוד מזכירות לה את התקופה היפה ברחם המוגן...

מנשא זה נהדר, מעולה, חשוב וכו'. אל תחשבי שזה פינוק, כי זה לגמרי לא. (היינו מכינים שבת ושוטפים את הבית עם ילדה על הגב..תענוג!!)

כבד וקשה לי,אני אקח אותה עםך מנשא ועם העגלה אבל אני יותר מעדיפה עגלה 

התינוכיס, למרות שכולן משתמשות בו הוא ממש לא נוח.

יש מליון סוגים,ושווה לברר, למשל "בייבי ביורן" הוא יקר אבל מעולה לחודשים הראשונים. אני הייתי איתו עם תינוקת שמנה וכבדה יום שלם מהבוקר עד הערב ולא כאב לי כלום.

גם המנשא הכי טוב הוא עול על הגב, ואת צריכה את הגב שלך.

צריך להרגיל אותה בהדרגה לעגלה- גם היא תהנה בסופו של דבר מהמרחב ומיכולת התנועה שמוגבלת בידיים או במנשא.

אפשר להתחיל בסיבוב קצר, ביציאה למקום שהיא אוהבת- גן שעשועים או משהו בסגנון, וכמובן לשים לה משחק/מובייל, ולדבר איתה כל הזמן.

אני לא נגד להחזיק על הידיים אבל צריך בזה מידתיות- הכל במידה ובהתאם ליכולות של ההורים.

הכוחות שלך חשובים- בשבילך ובשבילה!

 

בהצלחה!

כן הגב שלי על הפנים כי יש לי עקמת וגם הרגלים אצלי לא אי אי לכן אני מעדיפה עגלה

יצאנו כמה פעמים לגן שעשועים אבל לא ניראה שזה ככ מענין אותה אלא שהיא מעדיפה להיות איתנו בשקט של הבית וגם הכניסה לבית אצלנו מדורגת ופשוט ניגמר לי הכוח לעלות ולרדת את כל המדרגות האלה כל פעם אז יוצא שאני נישארת איתה בבית וליציאות של פעם בכמה זמן לעיר אני מעדיפה עגלה.

 

אולי היא לא אוהבת כל הזמן לשכב בעגלה- משעמם לה

ואם תהיה קצת מוגבהת, אפילו בעזרת שמיכה דקה מקופלת, כך שתוכל לראות יותר- יהיה לה יותר נחמד?

פשוט ביגלל שנולדה מאוד מאוד קטנה היא גודלת בקצב מואץ ביותר ולמעשה היא כבר רוצה לזחול אבל רק בסוף החודש היא תהיה בת חצי שנה,אנחנו מאוד משתדלים להעסיק ולגוון,לשבת איתה על השטיח,להיות איתה בחוץ,מישחקים ושירים אבל בתכלס היא כבר רוצה לזחול ולא מענין אותה כלום ומרבית הזמן היא נמצאת איתנו בקשר עין ודיבור.

רוצה לזחול- שתזחל...

 

הפוך אז תעודדי אותה בכיוון הזה אם את רואה שהיא כבר בשלה.

 

 

ורק כדוגמה- הילדים שלי התחילו לזחול בגיל 5 חודשים והגדול כבר התיישב ונעמד בגיל חצי שנה. ואחרי חודש התחיל ללכת עם להחזיק.

 

הקטן בגיל 7 חודשים... ובגיל 10 חודשיים הלך בלי כלום!!!!

אנחנו מאוד מעודדים אותה,יש לה שטיח מיוחד וצעצועים מעודדי זחילה אבל היא הרי רק מתחילה חצי שנה אז תגידו לי אתם מה עושים עם ילד שמקדים את זמנו?

פשוט מקדימים יחד איתו...

 

וחוץ מזה - בעגלה היא יושבת? בגיל חצי שנה כבר מותר כמעט להושיב אותם (לא 90 מעלות אבל קרוב...) ואז יהיה לה הרבה יותר מעניין..

מבחינתה מיצתה את הענין,היא יותר ממוכנה לזחילה מנטלית אבל הפיזי לא משיג את זה אז היא מין תקועה באמצע כזה ואנחנו איתה....

היא רוצה את ההורים שלה.

 היא מבינה, שהורים שלה חשובים מכל שאר עולם, ורוצה להיות חשובה להורים שלה יותר מכל העולם.\

למה שהיא תרצה לצאת? לא טוב לה בבית?..

היא חכמה(יצאה כמו אבא שלה נו)אבל מרבה חכמה מרבה כאבי ראש,אנחנו לא עומדים בקצב שלה,הרבה מאחוריה עם הלשון בחוץ ובבקשה תאמיני לי שהיא מרגישה כל שניה כמה היא חשובה להורים שלה

 

נשמע שהיא הילדה הראשונה שלכם, מה שאומר שהכל הכל הכל חדש. כל חוויה שלכם איתה היא חדשה לגמרי. כל התפתחות שלה, אפילו קטנטונת מרגשת אותכם ותמיד נראה לכם שהיא כבר כזאת ענקית...

אני צודקת?

אני ממש הייתי ככה עם הראשונה. בגיל שמונה חודשים היא הייתה בוגרת לגמרי מבחינתי. עד עכשיו, היא בת 3 וחצי אני מרגישה שלא משנה מה יהיה, היא תמיד תהיה הגדולה, ובאיזשהוא מקום, לא תמיד מודע,יהיו לנו ציפיות ממנה.

מוכר לך?

אם כן, אז רק רציתי לומר משהו כללי. אפילו לא ברור לי איך לנסח את זה. אולי "הכל עובר". אבל זה לא מדויק. הכל עובר במובן שכשיש קושי, שקשור לגיל ולשלב ההתפתחות בדרך כלל, עם הילד הראשון זה נראה לנו כאילו זה ממלא בצורה מסוימת את כל העולם. עם הילד השני כבר זוכרים שהכל עובר.

לא שזה נותן לך פתרון מעשי, זה רק נותן קצת פרופורציה- עכשיו את במצב לא פשוט עם הקושי בעגלה, קחי בחשבון שעוד שבועיים כבר יש מצב שתשכחי מהקושי הזה... אולי לא, אבל אולי כן, והקושי הזה יתגמד, מקווה שאני מצליחה להעביר מה שאני מנסה..

גם בהרגשה הזאת, ש"היא כבר "גדולה", בת חצי שנה". תדמייני שהיא הילדה התשיעית שלך, ואז תרגישי כמה היא בעצם פיצית...פיצפונת...וכל החיים לפניה ללמוד כללים, התנהגויות, התמודדויות... היא בסך הכל בת חצי שנה...

 

אז בסופו של דבר מה רציתי? רק לעודד אותך, מזוית ראיה קצת אחרת. שהכל עובר, וכל קושי נפתר בסופו של דבר, לפעמים מעצמו ולפעמים עם עזרה מכם, והעיקר שב"ה היא מתפתחת וגדלה ואתם מבסוטים ממנה. 

זו ילדה שנולדה מאוד קטנה בלידה מא ד קשה ככ קטנה שלהחזיק אותה ביד היה ממש כמו להחזיק חבילה קטנה,ביכלל לא ידענו מה יהיה איתה ותוך  כמה חודשים היא השלימה את החוסרים בבום של התפתחות מואצת מאוד אבל מאוד אז מצד אחד אנחנו באמת שמחים לראות שהיא התגברה על המשבר הראשוני הזה ומתפתחת יפה אבל גם ברור שאם היתה נולדת בזמנה היתה מתפתחת בקצב הרבה יותר מתון אז זה מאוד מתסכל לראות אותה מתוסכלת.

שמת לב שמה שהעלית עכשיו זו נקודה אחרת לגמרי ממה שכתבת בהתחלה?

בעצם זה שורש התסכול, לאו דווקא זה שקשה לצאת איתה. אני צודקת?

אני תוהה האם תמיד היא תקדים את זמנה

אבל אחרים לא?

אני הרגשתי מהחודש השני שכולם יודעים, אבל כנראה שלא כולם באמת כל כך שמים לב

בהצלחה ותרגישו טוב

בתחילת הריון הבטן מתנפחת מהורמונים,ואם זה הריון חוזר יש מצב שיוצאת הבטן בשלב מוקדם.

אפשר בערך משבוע 9 ומעלה, הרופאה שלי אמרה שזה משתנה מאחת לאחת, אם את רזה אז יהיה יותר קל לראות מוקדם יותר!

 

הייתי ממש מרוצה מזה שלא עשיתי פנימי, אפילו שחיכיתי די הרבה.. זה היה שווה את זה!

 

בהצלחה!

אבל גם פנימי הוא לא נורא בכלל...

גילוי היריון זה תמיד פנימי, שקיפות עורפית יש רופאים שעושים פנימי, הרוב עושים חיצוני...

ב3 הריונות עשיתי חיצוני...

 

פשוט צריך להגיע בשבוע 8 והלאה...

 

בהריון הזה הגעתי בשבוע 11

(כי חשבתי שהפלתי) והרופא בדק חיצוני - וראה שק היריון....

 

אבל בהיריון הקודם דווקא בשבוע שמיני לא הצליחו לראות חיצונית ועשו לי וואגינאלי...

לי גם בשבועות 12,13 וגם בבדיקת חלבון עוברי ואפילו בסקירה ראשונה עשו ואגינלי.. 

 

כשבסקירה שנייה עשו לי חיצוני נורא התרגשתי..

ואני לא שמנה או מלאה...

 

יש מצב שזה קשור לתאומים?

או שזה תמיד יהיה ככה?

שקיפות ולא חלבון עוברי... 

זה לא כרגיל? שהולכים לרופא והוא מעריך?
למה צריך הפנייה?...

אוי ווי.. אני מתקשרת מהר להזמין תור..

 

וצריך הפניה כי יש טכנאים (לפחות במכבי) שזאת ההתמחות שלהם ולקראת סוף ההריון עושים הערכה מדוייקת יותר. זה לפחות מה שאני יודעת... בטח יפעת תדע יותר ממני..

(ולהפך - נתונים מהימנים יותר) אלא שאת עלולה כבר ללדת... רוצים שבכל מקרה וגם אם הלידה תקדים - תספיקי להיבדק לפני.

וגם בסוף תשיעי...

 

ויש בתי חולים שזה חלק מהפרוצדורה שלהם כשמגיעים ללדת עושים הערכת משקל...

אני עשיתי בשני ההיריונות בשבוע 37.

אף פעם לא היה לי כשהייתי בהיריון. היה לי לאחר לידה ראשונה כשהנקתי ועוד לא ידעתי מימיני ומשמאלי. חשבתי שזה נורמלי בהנקה. אח"כ התברר לי שהיו לי מלא סדקים וזאת הייתה פטריה. 

אני הייתי בודקת. למה לסבול? נשמע ממש לא נעים.

 

רפואה שלמה!

בדיוק מה שהיה לי בפעם הקודמת וגם עכשיו. זה נובע ממבנה של הפה של התינוק - משהו שפשוט צריך לחכות שהוא יגדל וזה יעבור מעצמו. (ככה איבחנה היועצת הנקה)

לא נשמע רגישות אלא חמור יותר.

כל נגיעה קטנה כואבת?

 

נראה לי שהייתי בודקת.

רגישות בפטמות (שבוע 22) ועדין יש. שאלתי את הגיסות שלי והן אמרו שאצלן זה גם ככה. ברגע שיש רגישות הן יודעות שזה הריון. בכל מגע קטן הרגשתי כאב חד. במיוחד בחורף, בקור, שהפטמות מזדקרות הן היו פשוט שורפות לי. עכשיו יש קצת שיפור אבל עדין, לפעמים במקלחת, זרם קטן מהדוש בא לי ישירות לפטמה וזה כמו חץ כואב.. אין הרבה מה לעשות. בחורף נעזרתי בשמן שקדים כדי לרכך אותן וזה ממש הקל. עכשיו משתדלת לא להיות במקומות  עם מזגן על קור גבוה ותמיד יש לי בתיק צעיף לשים עלי (מצניעות) וגם שתהיה עלי עוד שכבה שתגן... 

בכל מקרה, זה הולך ונרגע...

לא נעים אבל עובר בהמשך.

ותודה על התגובות!

ואצלי זה היה בכל ההריונות...

 

זה יעבור באיזשהו שלב...

 

אצלי עוזר לשים חזיה מרופדת- לחצוץ קצת יותר...

 

ואם לא עוזר אז אפילו פדים של הנקה יכולים לעזור.

את רואה שכתוב שם "חלב טרי מפוסטר הומוגני" (בעיקר חשובה המילה האחרונה)?

אם לא כתוב, כנראה שלא עשו לו במפעל תהליך של הימגון, אז קורה הדבר שאמור לקרות לחלב באופן טבעי - השומן צף למעלה

 

תערבבי בתנועות סיבוביות עדינות. לא לנער, חלילה, שלא ייפגעו הרכיבים החיים שבחלב.

לא חקרתי את הענין...
אך גם אני "סובלת" מזה לאחרונה.
 

אני תוהה לעצמי אם זה יכול לקרות גם במבחנים.
(בהריון של הגדולה לא היה לי בעיה כזו במבחנים)

נראה לי זה יותר קורה עם שליפה מהתת מודע (ששם יושבים כמו שכתבת: שמות של אנשים,מקומות..)
ולגבי שליפה מהמודע, יכול להיות שהטמטמת פחות שולט שם.
 

ושוב לא חקרתי זאת. אבל אולי בספר המוח הנשי מדברים שם על זה...
| מישהי פה קראה את הספר?!|

כן, מתייחסים לזה (קצת) ב"מוח הנשי", היא אומרת שמאחר והמוח מקצה עכשיו הרבה יותר תאים ואנרגיה להתמקדות פנימית- באישה, בגוף שלה, בהרגשות שלה, בכל מה שעובר על התינוק וכו' אז פחות יש אנרגיה להתעסקות בדברים אחרים וכל מה שלא קשור לתינוק\הריון\לידה מקבל חשיבות משנה.

(זה מזיכרוני הרעוע.. העותק שלי כרגע אצל יפעת..)

 

מה שכן- תמיד כדאי לקחת אומגה 3, זה משפר את הפעילות המוחית. 

כי חוסר בB12 יכול לגרום לבעיות שכאלו, וחוסר שכזה גם נפוץ בהריון.

זה בדיקת דם? אני גם ככה צריכה לבקש הפניה מהרופאה שלי, אז להגיד לה שתתן גם לB12, או שזה אוטומטי בספירה?

ואם יש חוסר באמת- איך מעלים אותו? כדורים? או שיש אוכל שמכיל הרבה מזה?

וצריך לבקש, זה לא כלול בדר"כ בספירת דם

 

ואם חסר אפשר כדורים או זריקות. ועדיף זריקות, במיוחד עם יש חוסר של ממש

וחסר זה פחות מ200, למרות שקופ"ח מאוחדת וכללית מגדירים חסר כפחות מ150.

ולמעשה לפי מה שהבנתי שאפילו מעל 200, אבל מתחת ל400 כדאי לקחת כדורים.

רק בריאות

זה לעיתים גם קשור. בתקווה שהכל 100% ובהצלחה!