אני עולה לשנה ב׳ בלימודי עיצוב (שלמי שלא יודע, אלה לימודים מאוד מאוד מ א ו ד אינטנסיביים).
בשנה א׳ לא עבדתי ולא התנדבתי במשהו קבוע, כי זה פשוט לא התאפשר (5 ימי לימודים מהבוקר עד הערב, ובזמן ה״פנוי״ יש המון עבודות!)
ככל הנראה גם בשנה הקרובה המצב לא יישתנה בהרבה (אני בשאיפה למצוא זמן לפר״ח, אבל ממש לך בטוח שזה יתאפשר).
מה שכן, מצאתי את הזמן, למרות כל העומס המטורף, לשמור על חיי חברה תקינים+ (שזה משהו שלא ברור מאילו בלימודים האלה, במיוחד כשאני מבודדת גאוגרפית מרוב החברות הטובות שלי).
אבל זה התאפשר בעיקר בגלל שזה לא משהו מחייב שתחום במסגרת זמן קבועה, כי להתחייב ליום פנוי קבוע בשבוע, או אפילו רק לערב, אלך יותר ספונטני וזורם.
הדבר היחיד שהקפדתי עליו בהדיקות רבה היה שיעור תורה מסויים פעם בשבוע, שלמעט מקרים סופר-חריגים - לא וויתרתי עליו גם בתקופות הכי עמוסות (הייתה פעם 1 שלא הגעתי בגלל הלימודים).
למרות כל מה שכתבתי, אני מאמינה לחלוטין שכל דבר נכנס במסגרת הזמן הנתונה לו.
כך שאם תחליטי שאת רוצה להקדיש x זמן בשבוע לפעילות y ותתכנני את הזמן שלך בהתאם - אין סיבה שלא תצליחי לעמוד בזה (אבל זה בהחלט יידרוש מאמץ גדול הרבה פעמים!)
הכל תלוי בסדרי עדיפויות בחיים. ברוך לי שאם הייתי חייבת לעבוד כדי שיהיה לי מה לאכול, גם במסגרת האינטנסיבית שאני נמצאת בה, הייתי מוצאת את הזמן (והכח! שהוא לא פחות חשוב...)
צריך רק לשקול את החשיבות של הדברים ולדעת שזה בא על חשבון דברים אחרים.
ברור לי לגמרי שארוחת ערב עם חברה, למשל, באה על חשבון הצלחה בלימודים, וכנ״ל שיעור תורה ושמירת שבת, אבל זה סדר העדיפויות שלי, ואני מעדיפה אולי קצת פחות להצליח בלימודים, אבל להשאר בן אדם בריא בנפשו.
אבל - צריך להיות כנה עצמך שאת לא מוותרת על השקעה בלימודים במעטה של ״אני מעדיפה להיות קודם כל בן אדם״, כי מאוד קל להגיע לשם...
צריך לזכור שעיקר התעסוקה הוא הלימודים והשאר זה תוספות.
בהצלחה!
וסליחה שיצא כ״כ ארוך... זה פשוט עניין שמקורב אליי מאוד...