פורום תורת חיים בעוז (עמוד 95)

דרושים מדריכים

להעברת סיורים סביב שערי הר הבית בימי חול המועד פסח.

·      המדריכים יעברו קורס השתלמות בתשלום בימים ו-ח ניסן (שלושה ימים)

·      מחיר הקורס בין 100 ₪ ל300 ₪ בכפוף להתחייבות להדריך בפסח  .

·      אין אפשרות להדריך ללא השתתפות בקורס ההדרכה.

·      ההדרכה תהיה בתשלום -80 ₪ לסיור. זמן הדרכה - כשעתיים .

·      תאריכי ההדרכה ימי  א- ב  של חוה"מ פסח.

·      נדרש רקע או ידע תורני וחיבור עמוק לנושאי המקדש.

·      כמו כן נדרש ידע בהיסטוריה וארכיאולוגיה של ירושלים .

·      נא לשלוח קורות חיים למייל : maya5768@gmail.com

לפרטים: מיה 0548043537

רציתי לשלוח לט"ש, אולם הט"ש במתכונתו הנוכחים, אפילו חמשיר לא יכול להחיל, לצערי...

בס"ד

מי בראש? אנחנו, או הם?

המקום – בגדד תרנ"א

יום ששי אחר חצות, בשכונה היהודית בבגדד. ריחות השוק, הדגים והמולת האדם המתכוננת לשבת קודש בעיצומן. ריח שטיפת בתי היהודים במים ובורית, ע"י נשות ישראל כשרות, נישא באויר...

ליד חנותו של ח"ר (חכם רִבִּי) יהודה צורף נר"ו (נטריהּ רחמנא ופרקיהּ), ששמו כשם מקצועו, אשר על כן במקצוע זה עסקו אביו וסבו וסב סבו נ"ע, נפגשו שני יהודים, שצורתם מעידה על עיסתם, ניכר היה שיראת שמים שפוכה על פניהם... ח"ר דוד סמוך נר"ו, וחברו ח"ר שלום מוצפי נר"ו שניהם מבאי בית הכנסת – ק"ק שיח יצחק – בראשות החכם השלם רשכבה"ג ראב"ד בגדד ח"ר ניסים אלישע יצ"ו.

'אהה חכם דוד מה שלום כת"ר?' פתח חכם שלום בראותו פני חברו. 'תהילות לאל יתברך' ענה חכם דוד, והמשיך - 'חכם שלום, מאין ולאין מועדות פניו?' 'אני בדרכי לבית הטבילה, לטבול לכבוד שבת קודש. הלא ודאי יודע אתה מה שכתבו המקובלים שביום הששי יש ללכת למקווה אחר חצות דווקא'. השיב חכם שלום. 'אכן יודע אני, אולם סבורני שזוהי מחלוקת בדברי המקובלים, שכן ישנם הסוברים שדווקא קודם חצות בעינן לטבול לכבוד שבת קודש, ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד' הכריע חכם דוד.

'אמת ויציב' השיב לדבריו חכם שלום, ושאל 'האם כבוד תורתו יגיע היום לתפילת קבלת השבת וערבית בבית הכנסת הגדול? שכן ידוע מקדמת דנא שמורנו ורבנו הקרוא בפי כל 'ריש גלותא דבבל' חכם יוסף חיים נר"ו ה-'בן איש חי' דורש מידי שבת בשבתו וקולו נשמע למרחקים... יותר מריבוא יהודים אנשים נשים וטף באים לשמוע את רבנו... ואומרים שכך היה נשמע קול הלויים עד יריחו'. סיים חכם שלום ועל פניו מבט נוגה. 'במחילה' ענה ח"ר דוד והקיץ את חכם שלום מחלומותיו 'כנראה שאיני אגיע לדרשה, רבינו הגדול אב בית הדין רבי ניסים אלישע נר"ו מתפלל בבית הכנסת שלו מידי יום ביומו, וכידוע הקובע מקום לתפילתו הרי הוא מתלמידיו שלאברהם אבינו, וכן איני רוצה להפסיד את דרשתו בדיני הלכות הדלקת הנר'. 'אם כן שבת שלום שיהא לכת"ר!' 'אכן שבת שלום'...

'פטימה, האם הפרשת חלה? האם הדלקת הנר?' שאל בְּרַכּוּת חכם דוד את אשתו לפני צאתו לבית הכנסת, לתפילה. קריאה עמומה בישרה לו שאשתו הצדקת באמצע התפילה שלאחר הדלקת הנרות. 'אשריי שנתברכתי באשה כזאת' אמר חכם דוד לעצמו. בצאתו את ביתו בלוית בנו הגדול בן השלוש עשרה – יוסף, שניהם לבושים בג'לביות לבנות לכבוד שבת כמנהג יהודי בגדד, נתקל בחכם שלום אשר דיבר עמו קודם לכן בלכתו למקווה. 'שבת שלום, שלום!' הקדים חכם דוד, 'שלום' כתלמידיו שלהלל הזקן, 'מה הביאך ליד ביתנו? כמדומה לי שבית הכנסת הגדול אינו באזור הזה'. 'אמת' ענה חכם שלום 'רק חשבתי לבוא עם כבודו לדרשה של חכם ניסים אלישע, שכן ברצוני לשאלו איזה דבר בנוגע לעניין שעליו ידרוש השבת.' 'אם כן' ענה חכם דוד 'נסעה ונלכה'.

'בואי בשלום עטרת בעלה, גם בשמחה ברנה ובצהלה,

תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה בואי כלה, תוך אמוני עם סגולה

בואי כלה שבת מלכתא'

כך סיים החזן ר' יהודה אליהו הי"ו, בעל הקול הערב, את מזמור 'לכה דודי', והמשיך, כפי המנהג לפרק במה מדליקין, אשר במקהלות המזרח נהגו לאמרו אחר קבלת השבת.

מיוחד היה החזן ר' יהודה אליהו הי"ו, משאר החזנים. אף שכל החזנים באותו דור דעה בבגדד היו יראי שמים ותופשי תורה, הוא התברך גם בבקיאות מופלאה בכל מפרשי הרמב"ם והטוש"ע כשהיה נופל ספק באיזה אחד מדברי המחברים האחרונים היו ניגשים אליו, והוא בזכרונו המבעית היה מבאר דברי אותו מפרש או פוסק בטוב טעם ודעת.

אחר סיום קריאת פרק במה מדליקין ואמירת מזמור שיר ליום השבת, עלה לדרוש בפני קהל תופשי התורה של בית הכנסת 'שיח יצחק', רבם הרב אב בית הדין רבי ניסים אלישע יצ"ו. וכך היה אומר, וכפתחו את פיו נתמלא כל העם מורא ושמחה בדברי התורה; 'איתא בגמרא כל המצוות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן חוץ מטבילה. ונחלקו המפרשים לעניין איזו טבילה מיירי בגמרא'. וכך האריך שעה ארוכה, בביאור דברי הראשונים והפוסקים ומרן השו"ע בדין זה, כשבאי בית הכנסת מקשים והוא מתרץ, והכל כדי לברר ההלכה, 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא' כדרכם של חכמי המזרח והספרדים. אחר זו השעה הנזכרת דפק על העמוד ואמר 'על כן נראה להלכה ולמעשה שיש לברך על מצווה זו קודם העשייה כדין כל שאר המצוות שמברכין עליהם קודם לעשייתן, והשי"ת יצילנו משגיאות, אמן!' סיים הרב ניסים אלישע, 'אמן', ענו עמו הקהל והחלו בתפילת ערבית שלשבת קודש, כמקודם עלה החזן ר' יהודה אליהו הי"ו ופתח את תפילת ערבית במקאם נאוה, כפי המנהג - 'עדתיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים, יתגדל...'

כך היתה בגדד באותם שנים. אנשי תורה ובני עליה.

אולם עוד הסעירה את העיר הפרשה הנוראה שרבנו יוסף חיים ברוח קדשו הקדים תרופה למכה. שכן כמה שנים קודם נכנסו לעירנו בגדד יע"א כמה נציגים מחברת 'כל ישראל חברים', ובאו ודברו בלשון חלקלקות, אחר ראותם את מצב הת"תים בעירנו, שלא אכחד ולא אַכָּחֵש שאינו בכי טוב אלא בכי יותן.. והציעו להקים ת"ת חדש עם כסאות ושולחנות. ובלבנו היה להסכים לכך, אלא שגם גונבה השמועה לאוזנינו שברצונם ללמד הילדים הרכים גם מקצועות אחרים כגון צרפתית וכד' דבר שעד כה לא היה בעירנו בגדד יע"א עיר שכולה סופרים וחכמים, ולא נמצא מביננו דובר השפות הללו זולת מי שנצרך לכך לצורך מסחרו. ופנינו אל גאון עוזנו הרב רבי יוסף חיים (הנקרא בפי העם הרי"ח הטוב) והצענו בפניו את השאלה. ובראותו זאת אמר בקול עוז 'לא יקום ולא יהיה' ופרסם באותו המעמד שמי שישלח בניו או בנותיו אל בית ספרם חרם נחרים אותו. ודבריו המתוקים מדבש וחלב עשו את פעולתם, ובאמת הרשעים לא הצליחו לתקוע יתד בעירנו יע"א. ובפרט שאחר כן נתגלה קלונם שמעבירים הם את צעירי הצאן על דעתם, על דתם ועל דעת קונם, ה' ירחם!

בגדד - מדינת ישראל – התש"ז

בפרוורי בגדד בשעת לילה מאוחרת... בחסות החשכה התאספו חרש, חרש, קבוצה של כחמישים צעירים וצעירות מחכים למטוס של הסוכנות שייקחם אל ארץ ציון, אל המולדת. בינות לאותם הצעירים והצעירות היתה בחורה אחת, שמהּ עליזה אלישע, כפי שנכר משמה היתה נכדתו של אותו ראב"ד חשוב שלא לפני הרבה זמן כיהן בבגדד. ניכר היה עליה שהיא ממשפחה מיוחסת, אך היא לא היתה לבד, שכן גם שאר הבחורים והבחורות המחכים בלילה זה, רובם ככולם הינם נזר למשפחות חשובות – משפחות שלסופרים, מלמדי תינוקות, ותלמידי חכמים מופלגים. עם כל זאת הינם יושבים בערבוביא שהצניעות רחוקה ממנה... הבחורים רובם גלויי ראש, והבחורות ג"כ... בפרוורי בגדד, השוני ניכר... על פני רובם כבר לא שפוכה אותה יראת שמים שהיתה שפוכה על פני אבותיהם. על לשונם לא מתגלגלות אמרות חכמה ודברי תורה. מימרות תלמודיות ופסקי דינים כמעט ונשכחו מהם.

התשאלוני היאך קרה כזאת, היאך התדרדרו פלאים? אם תשאלוני אענה. אחר פטירתו של הרי"ח הטוב זצ"ל הרימו ראשם אנשי אליאנס פורקי העול, ובחסות השלטונות הקימו 'בית-ספר' אשר מתחנכים בו ע"פ דרכם – כסל למו. ובתחילה עוד היה מורא רבם הרי"ח הטוב מורגש, ונמנעו מלשלוח בניהם ובנותיהם לבית תיפלתם של אנשי כי"ח. אולם גזרה גזר הבורא יתברך, על המת שישתכח מן הלב. ואחר כמה זמן באו כמה שועלים מחבלים כרמים, אשר ברצונם להקנות לילדיהם חינוך כללי שלחום לשם אחר לימודיהם בת"ת, ומפה והלאה ההדרדרות היתה ברורה.

אולם אילו לעבדים ולשפחות לכי"ח נמכרנו החרשתי, ובאה והתרגשה עלינו צרה ורעה גדולה, בימים ההם.

אקדים ואומר שידוע בשערים המצויינים בתורה ויראת שמים, שאהבת 'ארץ-ישראל' בקהילות המזרח היתה מן המפורסמות. מאז ומעולם נשלחו כספים לתמוך בהני ברכי דשלהי ת"ח ותשב"ר אשר בארץ הקודש. ולא פעם היו עולי רגלים עולים לחוג את הפסח ואת שבועות וסוכות בחצרות בית ה', מסתופפים בין חומות ירושלים. וחלקם עוד שומרים על מנהג בבל העתיק שנוסד ע"י רב האי גאון ראש ישיבה, לסובב ביום הושענא רבה את הר הזיתים שמונה פעמים. ותמיד התפללנו מתוך צפייה לגאולה שלמה.. לראות בבניין אריאל..

וכן ידוע ומפורסם שהרב יוסף חיים מנוחתו כבוד זלה"ה, עלה לא"י ונשתטח על קברי צדיקים. והתארח בביתו שלרבה שלחברון הרב אליהו מני זצ"ל. וזה מקרוב לפני כמה שנים עלה רבי יעקב עובדיה נר"ו עם בנו, עובדיה יוסף לארץ הקודש. וכבר שמענו שבנו זה עושה חיל בתורתו בישיבה הגדולה לספרדים ולמוסתרעבים - 'פורת יוסף' יצ"ו, אשר בירושלים תובב"א.

אולם זה מקרוב הגיעו אלינו אנשים מהחברה הרעה פורקי עול כקודמיהם מכי"ח, אולם אלו האחרונים רוממות ארץ ישראל בגרונם, והם הראו עצמם לפנינו כאנשי תורה, אולם שקריהם מהרה נתגלו, כיוון שכבר יצא טבעם בעולם שאנשי החֶבְרָה הזאת אינם מתופשי התורה, וראוי להליץ עליהם 'החֶבְ-רָע'.

ואחר שפעלו בתוכנו מזה זמן רב ולא יכולנו לגרשם מפאת פחד השלטונות, צדו ויצודדו נפשות תמימים מצעירי הצאן ברשתותיהם, והניאו אותם במזימותיהם לפרוק עול תורה ולעלות לארץ ישראל ללא תורה ומצוות.

זוהי התשובה כיצד קרה זה מורי ורבותיי... החברה הרעה הזאת... 

אולם אחר אשר שמענו שהחלו מלחמות גדולות בארץ הקודש, נעשה קשה לגור כמקדם בצד הערבים תושבי בגדד, אשר כעת היינו לצנים בעיניהם, על אשר הקימו מדינה ליהודים בארץ ישראל. ובכן קמנו כולנו ועלינו על אוירון באישון לילה ואפילה רוב ככול יהודי בבל, על אוירון לא"י.

תל אביב – קיץ ה'תשס"ה

יום קייצי חם תפס את רמי אלישע, ששם משפחתו הינו הזֵכֶר היחיד שנותר בו לעבר המפואר של משפחתו. זה עתה סיים את כיתה י"ב בבית הספר התיכון. וכעת הוא בדרכו לחוף לתפוש קצת שמש, קצת חופש לפני הגיוס...

בדרכו, בעודו הולך ברחוב ארלוזורוב פונה אליו אדם שכנראה נמנה על מחנה הדתיים שכן כיפה גדולה וזקן עיטרו את פניו וראשו, ובפיו שאלה – 'במחילה, בחור חביב, האם יודע אתה מה התאריך היום?' שאל אותו אדם. רמי הסתכל עליו הוציא, מבלי משים, את הטלפון הסלולארי מכיס מכנסי השלושת רבעי שלו הביט בו ואמר 'היום 14 לאוגוסט'. פניו של הדתי קצת התכרכמו למשמע התאריך הלועזי, אך המשיך ושאל 'האם אכפת לך אם אצטרף אליך לדרך אשר אתה הולך בהּ?' שאל הדתי. 'אין בעיה' ענה רמי שלא היה אכפת לו להעביר את הזמן עד שיגיע לחוף ויפגש עם החברים. 'רק אנ'לא בטוח שתאהב את המקום שהנני הולך אליו..' 'נו נסעה ונלכה, וכשנצטרך להפרד, נפרד..'. 'לא שאילתיך לשמך, עדיין, על כן – מה שמך?' אמר הדתי. 'אני רמי' 'רמי מה?' המשיך ושאל האדם הדתי. 'רמי אלישע' ענה רמי. 'ובכן' המשיך יחזקאל סמוך 'שמי יחזקאל סמוך. ששאילתיך קודם לכן מהו התאריך היום התכוונתי לתאריך העברי האם אתה יודע מהו?' רמי חשב, ופתאום הוא נזכר שבמהדורת החדשות של ערוץ שתיים אתמול בשמונה הוא צפה במתנחלים מבקשים שידחו את יום הפינוי מגוש-קטיף לאחר תשעה באב. 'היום תשעה באב' ענה רמי. 'אמת ויציב' יחזקאל סמוך העדיף להמשיך בדיבורו, מאשר לשאול את רמי האם הוא יודע מה אירע ביום זה, שכן עודף בשאלות עלולות לעצבן את רמי החביב 'ביום זה נגזרו על אבותינו גזרות רבות ורעות... ביום זה נגזר על אבותינו שלא להיכנס לארץ' החל יחזקאל סמוך לצטט את דברי הגמרא בתענית 'וחרב הבית בראשונה ובשנייה' נשבר קולו 'ובמהלך ההיסטוריה נתרגשו על עמינו עם ישראל גזרות קשות.. אחת הידועות גזרת הגרוש בשנת רנ"ב מספרד.. המכנה המשותף שבכל הגזרות הללו' המשיך יחזקאל סמוך (רמי, למשמע המילים 'מכנה משותף' הוצת שוב עניינו בדברי יחזקאל סמוך שכן לא מזמן עבר את הבגרות במתמטיקה) והמשיך יחזקאל סמוך – 'המכנה המשותף שבכל הגזרות הללו שלכולם קדם פריקת עול מלכות שמים של עם ישראל, דהיינו שעמ"י זלזל בקיום המצוות ועבר על התורה, וכן שעמ"י העדיף שהגאולה תבוא על מרבד קסמים במקום לעמול בשבילה.' 'רגע, רגע, רגע,' נזדעק מעט רמי 'אתה רוצה להחזיר אותי בתשובה?' יחזקאל סמוך לא הכחיש ולא אישר רק אמר 'אני חובב היסטוריה, ואני מספר היסטוריה... הדבר החשוב בהיסטוריה היא ההבנה שאנו צריכים לקחת תובנות מהעבר לימים אשר אנו נמצאים בהם, לקחת מוסר השכל לעצמנו'. 'תמיד שיש גזרות על עם ישראל תקדם לזה פריקת עול.'

אחר כמה רגעים של שתיקה פתח שוב יחזקאל סמוך בשאלה 'לא אכפת לך אם אשאלך מאיזו עדה אתה?'. רמי הסתכל על יחזקאל סמוך הם כבר עברו כברת דרך והם עוד כמה דקות מגיעים לים. 'מה העדה שלי? בעקרון ההורים שלי נולדו בארץ בקיבוץ מרחב בצפון, אך סבא וסבתא הגיעו מבגדד. אז אפשר לומר שאני עירקי..' 'מעניין מה שאתה אומר' השיב לדבריו יחזקאל סמוך 'אני גבאי בית הכנסת של עדת הבבלים ברחוב הרב ניסים אלישע, אולי יש לך קשר אליו, הוא היה ראב"ד בבגדד לפני יותר ממאה שנה'. 'מה זה ראב"ד?' שאל רמי. 'ראב"ד אלו הם ראשי תבות של ראש אב בית דין, זאת אומרת שהוא היה רב חשוב מאוד.' 'ואז מה?' הקשה רמי 'אם אני באמת קשור אליו מה זה אומר לי? סבא וסבתא שלי תמיד אומרים לי, כשאנו נוסעים אליהם בשבתות לקיבוץ, שהם ממשפחת רבנים מפורסמת, אבל זה עדיין לא מונע מהם לאכול חזירים ממזרע, למרות שזה אסור על פי התורה שלכם!' הכריע רמי. 'טוב נראה לי שכמעט והגענו למחוז חפצך' אמר יחזקאל, שכן ריח הים ניכר כבר מאוד 'רק אומר לך זאת, תבדוק למה ובאיזה אופן הגיעו סבא וסבתא לקיבוץ שבו אוכלים חזיר. ואני מבטיח לך שתזדעזע ממה שתגלה.. להתראות..' סיים יחזקאל והפנה את גבו והלך לתחנת האוטובוס הקרובה, ובמקום להתיישב על הכיסאות בתחנה התיישב על הרצפה, כפי ההלכה האוסרת בט"ב לשבת על הכסא.

טוב, לסיום כזה רמי לא ציפה, הוא התנער ממחשבות על המפגש המוזר הזה עם יחזקאל סמוך ופנה לרדת לחוף. לפתע לוכדת את עינו חלון ראווה של חנות טלויזיות שבהן רואים רב בוכה, ובכתוביות הופיע 'עצרת התפילה בגוש קטיף לפני כחצי שנה, הרב שמואל...' 'הנה הוכחה נצחת' חשב לעצמו רמי. 'אם הדתיים האלה היו צודקים באמת, לא היו קורים להם דברים כאלה מהמדינה...'

עד כאן הסיפור... טוב אקדים ואומר שלמרות שהשמות רובם בדוים, המעשים כולם קרו או קרוב לודאי שקרו. ובאמת את השאלה הזועקת צריך לשאול, איך קרה שיהודי המזרח שרובם ככולם היו שומרי תורה ומצוות אוהבי תורה ותלמידי חכמים, איך קרה פתאום שבהגיעם לארץ נהיו הרבה מהם חילונים, אנשים משוללים מתורה ומצוות כיצד קרה זה?

כדי לענות על כך אספר לכם סיפור שקרה כשהגיעה אחת העליות ממרוקו, שמו אותם באחד הקיבוצים בצפון ואנשי הקיבוץ 'הצברים' 'בוני ארץ ישראל', שהיו כופרים בתורה ובנותנה, בקב"ה, אספו אותם בשבת ואמרו להם שרק מי שיעלה על טרקטור ויעבוד את האדמה בשבת רק הוא יורשה להכנס לחדר האוכל ולקבל אוכל, מי שלא, ירעב! וכך קרה לאחינו בני תימן (בנוסף לגזיזת הפאות). וכפי שעולה ממסמכים מאותה התקופה הכל היה בעידוד ובאישור הממשלה והעומד בראשה. וזה היה בתחילת ימי המדינה.

אשר על כן עולה שמדינת ישראל מתחילת הקמתה (ועוד מלפני כן) חרטה על דגלה שכל רצונה וחפצה הוא לא להיות יסוד כסא מלכות ה' בעולם, אלא - להלחם בעם ה', להלחם בתורת ה', להלחם בארץ ה'.

וכך התבטא עליהם הרב קוק (אפיקים בנגב, וכן אוצרות הראי"ה ח"ב) זצ"ל, וז"ל; לאומיות כזאת בישראל, שמצד עצמהּ יכולה להיות גם כפרנית וערומה מכל דת ותורת חיים, תוכל להצמיח פירות כאלה שלא נוכל לשמוח ולהתפאר בהם, גם לא נוכל להיות כלל בטוחים שנוכל לומר עליהם "שלנו הם". עלול וקרוב מאוד הדבר שהבנים של אותם האבות שהם מתפארים הרבה בלאומיות כזאת, שאין עמה כי אם שמה הריק בלבד, אותם הבנים צעד אחד יצעדו, צעד יותר קרוב אל העולם הגדול והרחב שאולי עוד רוח טוב יחלוף גם עליו וישא להם ג"כ פנים מסבירות, ועונות ראשונים של אבותיו הלאומיים לא יזכור לו עוד. חוששני שלא ימצאו עצמם בנים כאלה הלאה הלאה מגבול ישראל. מתירא אני שלא יעזבו את העדר בבוז וגועל נפש, ואולי עוד יסקלו באבנים ויעפרו בעפר על אותה הלאומיות הזרה לרוחם... עכ"ל.

כשהלאומיות מנותקת מהתורה, כשלציונות אין קשר עם התורה, אזי יש לה קשר לסטרא אחרא. למלחמה בה' ובתורתו.

על הציבור הדתי לאומי להחליט עם מי הוא נמצא עם הממשלה וזרועותיה (בית משפט, תקשורת) השולטת על מדינת ישראל, ובהכרח נלחמת בה'. או שאנו נמצאים יחד עם ה', ובהכרח נלחמים בממשלה ובזרועותיה. כדי להלחם במשהו צריך להתנתק ממנו, לדעת שהוא האויב, על כן יָדְעוּ גדולי ישראל לזהות את המציאות מבעוד מועד ולהכריז על מדינת ישראל כאויבת התורה ועם ישראל, שכן מדינה הנלחמת בכל עוז בתורת ה', אין לנו חלק ונחלה בה!

נקודה למחשבה – הציבור שמוכה הכי הרבה על ידי מדינת ישראל הוא הציבור הדתי לאומי. הציבור החרדי, כיוון שהחליט להתנתק מהמחשבה הכוזבת שעלינו להתחבר לרשעים, חי די טוב, אף אחד לא מכה את בחוריו, אף אחד לא פוגע בישיבותיו מטעמים פוליטיים (שכן אם פוגעים בתקציב הישיבות פוגעים בכל הישיבות, מה שאין כן בציבור הדתי לאומי – שישיבות נפגעות באופן סלקטיבי, כגון ישיבת הר ברכה).

דווקא הציבור שלנו שהוא 'חוד החנית' בכל דבר הקשור במדינה הוא הציבור שהכי נפגע מפעולותיה.

למה זה?

עלינו להבין שקשר רשעים אינו מן המניין, אסור לנו להתחבר עמהם ולהודות במלכותם שכן פסק הרמב"ם (דעות פ"ו ה"א) וז"ל; דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", ואומר: "אשרי האיש וגו'". וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה – ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי – ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר: "ישב בדד וידום". ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע[1] – יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר: "מי יתנני במדבר מלון אורחים". עכ"ל.

מדינה שהמרידה את יהודי המזרח העולים לארץ נגד ה', שהכריחה אותם לחלל שבת ולכפור בה', אין לנו חלק בה!

ואגב הטענה שאם נתנתק מהמדינה לא נצליח להחזיר בתשובה את החילוניים, היא טענה מגוחכת שכן החרדים שלכאורה מנותקים מהמדינה הצליחו להחזיר בתשובה, הרבה יותר מכל מה שעשתה או לא עשתה ה – "ציונות-הדתית". ודאי שלאחר קריאת הדברים הנ"ל, כבר הבנתם ש – "הציונות הדתית" זו הכלאה שאין בה ממש, כמו להגיד "חזיר כשר"...