פורום נשואים טריים (עמוד 388)

[קראתי את זה כבר, אז אוי לי אם אומר, ואוי לי אם לא אומר...]

 

תשומת הלב, שההיתר נאמר ביחס לבעיה רפואית ורק במקרה שלא נמצא כל פתרון אחר:

 

(מתוך ספר פוע"ה מאת הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטין).

 

חלק א עמוד 201 -

 

אשה שאסור לה להכניס את הראש למים.

 

אישה שמבחינה רפואית אסור לה להכניס את הראש למים, והרופאים לא מצאו שום פתרון, אפשר לקחת דלי ולנקבו 'כמוציא רימון', וישפכו על ראשה באופן שהמים שבדלי יהיו מחוברים עם מי המקווה. ואין עושים כך אלא מדוחק, לאחר בדיקת כל האפשרויות לטבול באופן הראוי מלכתחילה.

אני יודע שזה מקרה נדיר אבל כבר היו להם כמה נשים כאלו.

כמובן שלא הבאתי את זה כפסק הלכה, ובכל אופן, באף מקווה לא יאפשרו דבר כזה בלי אישור ברור מרב בעל שיעור קומה מובהק.

 

אבל היועץ בקש חומר בעניין, וסברתי שכדאי להביא למודעות, שאף אפשרות כזו נזכרה להלכה - ומביאים שם כן בהערה בשם הרב מרדכי אליהו.

(שהרי השאלה בכלל לא היתה הלכתית - מאחר שהנחת היסוד המאוד מוצדקת היתה, שאין כל אפשרות כלל לטבול בלי להכניס את הראש למים).

בהידרוטרפיה בכאלו מקרים. אם זה רלוונטי אברר את המספר. בפרטי

עם קצת דימיון מודרך זה לא שונה בהרבה..

יש עוד נשים כאלה, היא לא היחידה....

יש עוד אפשרויות, והכי טוב שתדברי עם מכון פוע"ה, יש להם הרבה נסיון בתחום:

 

להלן הפניה לאתר שלהם לדרכי יצירת קשר:

 

https://www.puah.org.il/ContactUs.aspx

יש עוד הרבה אמצעי מניעה בעולם מלבד כדורים והתקן.

תשאלי את הרופא שלך,

או תקראי את הפוסט הרלוונטי בבלוג של דפנה מאיר הי"ד

יש במכון פוע"ה אנשים יראי שמים שמומחים בתחומים הללו שיוכלו לעזור לכם .

ולאלו שיגיבו שאסור, יש רבנים שמתירים. אז בואו נמנע מראש מעוד ויכוח מטופש על מותר ואסור ושכל אחד ילך לפי רבותיו.

בכ"מ אני יודע שמכון פועה עוזר לכולם ומוצא את הקולות הכי גדולות מצד אחד
ושצריך הוא יודע גם להחמיר

תלוי בזוג ובממצאים שעומדים לפני המכון....

בשאלות כאלו הכי פשוט הכי קל והכי נכון לפנות למכון....

כל מה שאחרים פה בפורום יגידו זה נחמד אבל בפועל בלי רב ורופא לא תעשו כלום...

את הקישור לאתר יש למעלה
את הטלפון
026515050

בהצלחה ורפואה שלימה

סתם חמות אוהבת את חתנה (בניגוד לבדיחות..).

 

יתכן שמרגישה שזה נותן לה צד של "חיזוק" שחסר לה; וגם ה"חידוש" שיש חתן..

 

 

אל תיפגעי, יש לה אותו בזכותך..

 

יש להניח שיתאזן עם הזמן.

"היזהר באשתך מפני חתנך הראשון" - הדרכה לבעל שחיתן את בתו הבכורה.... וד"ל

 

אצלכם אמא שלך בלי בעל אז זה יכול להיות עוד יותר חד

 

איך לנהוג למעשה? מאד תלוי וקשה לייעץ בלי להכיר אתכם - אותך, את בעלך, את אמא שלך, יש לה עוד ילדים בבית? היא חיה לבד? מסודרת בחיים? אישה קשת יום? צריך תמונה הרבה יותר רחבה

 

אולי יש לכם איזה רב שאתם קשורים אליו או מישהו חכם שאפשר להתייעץ איתו?

 

ז"א, מבין על מה אני מדברת, לא חושב שאני קטנונית ומדמיינת (כמו שאני חשבתי בהתחלה) 

מניחה שלא נעים לו.. 

רעיון מאיפה זה נובע, או האם זה תקין או לא, או האם צריך לעשות עם זה משהו או לא?

 

את שואלת פה שאלה או רק מנסה להבין מה קורה?

 

 

אני שואלת כדי למקד

אם זה לא נעים לך זה עניין נוסף
אם זה סתם משהו שאת תוהה אם הוא חריג אז לדעתי תנסי לשחרר

אולי באמת אמא שלך זקוקה לאוזן קשבת מרעננת
כדאי רק לשים לב שזה לא הופך למשהו לא נעים לא בריא או מעיק עבור אי מי מכם

לכל מין יש את צורת הדיבור שלו צורת ההקשבה, תגובה וכ'ו אולי לאמא שלך היה חסר את זה ועם בעלך זה משלים לה את החסר הזה...

שיפנה אלייך כל הזמן את השיחה- למשל:
אז מה דעתך אשתי בעניין?
מה את אומרת על זה?
ושגם ייבש אותה בקטנה, עם אמירות שעדיף שהיא תשאל אותך וכאלה..

אור פשוט - מיכאל ליבמן

ומה קיבלתם? כמה צלמים, כמה וידאו כולל חוץ לפני החתונה ואחרי..? אלבום דיגיטלי? כיסים? 1? גם להורים? גם לסבא וסבתא? (הקף את הנכון)

מדברת איתך בווטסאפ

לפני 3 וחצי שנים
כולל צילומים לפני בחוץ
כולל וידאו
2 צלמים
אלבומי כיסים+אלבומי הורים

5400 אם אני זוכר נכון

ממליץ עליו בחום קשוב ונחמד מאד

לבדיוק אותו דבר רק עם אלבום דיגיטלי, לוקח 7K

ומבאס

 

אבל בלי קשר באמת לא מבין למה צריך אלבום דיגיטלי.....
כאילו כבר כמה פעמים תסתכל בו

 

חוץ מזה אפשר לעצב לבד(אולי לא הכי יפה כמו עיצוב מקצועי)
אבל יש תוכנות שאפשר לעצב מאד יפה(לטעמי) עצמאית ויעלה אולי עוד 200 ש"ח!

זה הלעצב ולהדפיס... זה המווון עבודה. מספיק שצריכים לבחור תמונות...

אישית חושב שטוב יותר כיסים.....


אבל זה אישית

כמו שנאמר "על טעם וריח...."

בכ"מ מזל טוב

ובהצלחה בבחירה

זה לאחותי.

ונכון על טעם וכו'... שבש

הוא צילם אצל חברה שלי, הוא מאוד מאורגן ודואג להיות מותאם לצרכים של המשפחה ולא להעיק.
תמונות נהדרות ממש.
לא יודעת כמה בדיוק הוא לוקח, כמדומני שהוא די זול.
אני יכולה להשיג את המס' שלו אם את רוצה..

מוכשר, נחמד מאוד ולא יקר,
בהצלחה

בס"ד

אנחנו ממש התרשמנו ממנו לטובה. אחלה שרות ויצא מאוד מאוד מוצלח!


0527203223

חבילה בסיסית: 4200₪ (יכול להיות שהוא העלה מעט את המחיר לאחרונה)

כולל:
צלם, צלמת, צלם וידאו.
400 תמונות, 2 אלבומים רגילים (200 תמונות בכל אלבום)
עריכת סרט וידאו + עותקים + דיסק עם כל התמונות.

תוספות בתשלום:
אלבום דיגיטלי + 1000 ₪.
אלבומי הורים - 2 אלבומים 36 תמונות  - 150 ₪ (אפשר להוסיף ל 120 תמונות).
אלבומי הורים דיגיטלי - 500 ₪. (לשני אלבומים).
סיור כלה לפני החתונה - 300 ₪ (הצלמת עושה).
קליפ - 500 ₪.
צלמת וידאו - 1000 ₪
פיתוח תמונה גדולה - סביבות 100 ₪

מזל טוב!!!

צלם דתי, קול שמחה | רפי פריימן צילום אירועים

אבל יש לו ניסיון.
ביקשתי ממנו שרק לא ירגישו אותו, ובאמת לא הרגשתי אותו. צילמו ממש יפה ובעדינות. לא נדחקו, אבל קלטו מלא רגעים יפים ומיוחדים, ובהחלט יש תמונות שאני מודה עליהן.

הוא הגיע עם עוד שניים- גבר על הוידאו, הוא על המצלמה, וצלמת (אני ביקשתי. תוספת של 400. שונאת שגבר עומד לצלם בנשים)

תקתק את האלבומים ממש. תוך ארבעה חודשים מהחתונה הם כבר היו לנו בידיים,
וזה בגלל שעיכבנו אותו בחודש וחצי בערך.. מבחינתו עוד קודם.
כל התמונות אצלנו על דיסק.

אני ביקשתי אלבום כיסים.. לא רציתי דיגיטלי.
זה עלה פחות, בהתאם.

במחיר היו כלולים אלבומים לשני ההורים.
יכולנו בתוספת מחיר לפתח גם תמונות נבחרות בגדול לסבתות.חשבנו שישתלם יותר לפתח לבד ויצאנו טיפשים.

הוא ממש הוגן ואדיב ונחמד

אנחנו לקחנו אותו ואח"כ אחותי וגיסי גם לקחו אותו וכולנו יצאנו מרוצים

היה אצלנו. תמונות יפות ופשוטות. צילם את מי שהיה צריך

אני לא יודעת איך הוא בצילומי חוץ כי התחתנו ביום חורפי ממש אז לצערי אין לנו תמונות חוץ בכלל

חבילה כללה:
2 צלמי סטילס (אחת לבנות שיהיה צנוע יותר)
צלם וידאו אחד
אלבום כיסים 400 תמונות
2 אלבומי הורים 20 תמונות

5,000 כולל הכל.

אבל בתנאי שאשתך תעריך את הצעד שלך....

מה אתה תעשה או היא תעשה. יכול להיות כאן קרש קפיצה בעייתי לוויתורים מובנים מאליהם.

צריך לראות שהכל נעשה בשקיפות מישהו מוותר והשני מודע שהשני ויתר ולא לקח כמובן מאליו...

במבט ראשון נראה משעשע אבל צריך לתת את הדעת...

הכל צריך ןהיות בשיתוף פעולה.

אם רחצתי כוס, מחבת וכפית, או הכנסתי מכונה אחת...

 

סתם ככה זה מזה עושה טוב על הלב ששנינו אומרים אחד לשני תודה על כל דבר קטן שעושים בבית.

שנינו עושים ושנינו אומרים תודה 

גם בבית צריכה להיות חלוקת עבודה.
שותפות אמיתית היא שכל אחד אחראי לחלקו ולא עולם עושים הכל...


אם התפקיד של הגבר בבית הספיציפי הזה הוא לשטוף כלים-סבבה.
אבל המילה היפה הזו "שותפות" במובן אני עושה הכל ואתה עושה הכל לא נשמע.

ישבנו עשינו חלוקת תפקידים, במצבי לחץ ברור שמבקש עזרה אחד מהשני.
אבל השגרה אני לא דואגת לחשבון בנק, לא ממלאת דלק, לא פותחת דואר וממיינת אותו,לא מורידה את הזבל לא עורכת שולחן לשבת ולא עושה קניות.
זה רשימת התפקידים של בעלי.. (,רשימה חלקית)

טוב, לא אהיה ככ נחרצת. ואני מבינה שיש כאן כמה שיטות.. וכל זוג ימצא את מה שמתאים לו.
פשוט הפוסט הזה עובר כאן ככ הרבה פעמיים..
ויש מקום לומר לאו דווקא שזו האידאליה.

ועוד שאלה מתי בפעם האחרונה אמרת לבעלך תודה על המשכורת שנכנסה לבנק?על האווירה התורנית שהוא מכניס הביתה? ועל? ועל?
אנחנו הנשים אוהבות להגיד שלא אומרים לנו תודה ושוכחות שגם הצד השני עובד קשה גם אם הוא לא החליף 10 טיטולים היום...

זה שהוא לא עוסק בטיפול בבית זה לא אומר שהוא אורח. זה אומר שהוא חלק מהבית במקומות אחרים. יש נטייה להתייחס לסדר וניקיון כנקודת מבחן בפני עצמה ולהתעלם באלגנטיות משאר הדברים.
כל זוג צריך להגיע לצורה שבה הוא מתנהל, זה לא אומר שיש דרך טובה יותר או פחות, כל עוד יש תחושה טובה של אחריות משותפת(שלא חייבת להיבחן רק דרך נקודת המבט הצרה של סדר וניקיון)

נכון שהבעלים עובדים קשה ובהרבה שעות מחוץ לבית .(לפחות חלק מן הבעלים ).

אבל שכן יעזור במה שהוא יכול /יודע /מה שהוא ואשתו קבעו סכמו וכו .....

בשבתות וחגים - הוא יכל לשטוף כלים /לזרוק זבל /לעזור אם הילדים  וכו ....

או בזמנים אחרים שהוא בבית .

 

 

הרעיון הוא שיתוף פעולה גם בבית במיוחד שבשנים האחרונות נשים עבדות גם בחוץ!

זה גם חשוב שיעזור בבית כשהוא יכול , כל זוג מה שטוב לו ונח לו . אבל באופן כללי צריך שהוא יעזור גם בטיפול ועזרה בבית /עם הילדים .

גילוי נאות, אני לא חי בצורה המתוארת למטה, אבל הנקודה היא ה"אידאל" הזה שנוצר כאילו זה פגם שיש חלוקה אחרת.

יש חלוקת תפקידים בין איש לאישה. יש הגדרות הלכתיות בחובות האיש והאישה לכל צד. לא צריך לחיות על מידת הדין אבל יש יסודות של בית, יסודות הלכתיים שחלקם מצוות מדאורייתא, חלקם גזרות חכמים וחלקם מתוקף הכתובה. בהגדרה יש שני צדדים בניהול בית, אחד הוא הצד של פרנסת הבית, שהבעל מחוייב בו. לאישה יש זכות להגיד ולדרוש מבעלה התנהלות כלכלית שאינה דורשת ממנה לעבוד. לעומת זאת בחובות האישה כלפי בעלה יש את צד הדאגה לבית. זו חלוקת התפקידים הבסיסית שמחייבים לה. מכיוון שאנחנו חיים מתוך שותפות ומתוך רצון להגיע למטרות משותפות - רמת חיים מסויימת או רמת סדר וניקיון אז כל אחד עושה יותר מאשר החיוב המצומצם(וזה מבורך) אבל הדרישה האוטומטית להתעלם לחלוטין ולבחון רק את נקודת הסדר והניקיון והאם הבעל משתתף שם, היא מנהג מגונה. כמובן שאדם שיראה את אשתו מתרוצצת בטיפול הבית וזה לא יפריע לו שהוא יושב ונח, זו מידה מגונה בעיניי, מצד עבודת המידות של האדם. אבל כשעושים את זה מבטלים את כל מה שהבעל מביא לבית ומסתכלים על צד מסויים ספציפי שרוב הגברים פחות מבינים בו ופחות מודעים אליו בכלל, בלי קשר לכבוד או הערכה לאישה או למחשבה "מישהו יעשה את זה".
העובדה שגברים שותפים בבית לא קשורה להאם הם שוטפים כלים או מטאטאים. שותפות היא חוויה, היא הרגשה שלא תלויה בהכרח במעשים מעשיים בנק' מסויימת בודדת בתוך מערכת שלמה.

שחובת האשה היא צד הדאגה לבית?
לא ראיתי בכתובה והמקורות שאני מכירה מתייחסים בעיקר לטיפול בילדים וגם אז חינוך שלהם הוא חובת הגבר

תודה

רמב"ם הלכות אישות פרק כא

ומקורו מכאן:
משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ה
ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה ועושה בצמר.
ומכיוון שזאת אחריותה:
הכניסה לו שפחה אחת, לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. שתים, אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה. שלש, אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר. ארבעה, יושבת בקתדרא.

בישולים, הנקת הילדים והצעת המיטה..
פחות קשור לבית לא?

מצעת לו את המיטה זה לא בית?
מעשי ידיה לבעלה זה כל פעולות הבית כשהדברים הללו הם דוגמאות. מצעת לו את המיטה זה סדר, מכבסת זה ניקיון אופה זה בישול, הנקה זה גידול ילדים וכו'

רוב עבודות הבית הם סדר ונקיון
וכביסה ובישול דווקא לילדים זה עיקר המסה אם כבר מדברים על זה

והנקה זה גידול ילדים גם השלכה רחבה בעיני...
יותר גידול תינוקות.
בכ"מ תודה

לפי ר' יוסי הגלילי מותר לאכול עוף בחלב, זה לא אומר שהיום מותר לנהוג כך.
תסתכלי כאן לדוגמא

חובות הבעל והאישה בנישואין

מובן לפוסקים שמלאכות אלו מתארות משק בית תקין.
אין הבדל בדין לבישול לבעל לבישול לילדיו וכן כביסה.

אנחנו מחוייבים למסורת הפסיקה והלימוד ולא להבנתנו

אכן מדאורייתא יש 3 חובות עיקריות לגבר ולאישה אין.
מדברי סופרים יש תוספות והרחבות לשני הצדדים, ועדיין
אין הקבלה בין יובות הגבר לחובות האשה גם הלכתית.

הקישור הזה בעיני יותר מסביר ופחות ערטילאי:


http://www.daat.ac.il/daat/toshba/ishut/ishut4.htm

ובאמת זכרתי דברים די מעורפלים מאז שלמדתי את החומר הנ"ל בכיתה י"ב ובזכות השרשור התרעננתי.

כל אחד מחוייב בלי קשר לשני.
הדבר היחיד שנדון אחד לעומת השני זה מזונות מול פרנסת האישה.

ההפך- דעת הוא מאמר ולא פסיקה, ולכן כוחו נמוך לעניין הסבר דברי תורה, אע"פ שהמאמר שם אכן מפורט ויפה, הוא עדיין לא ברמת פסיקה.

שהגבר יכול "לעזור"
וזה נקודה שכדאי לשנות
זו לא עזרה
זו שותפות
לא משנה אם הוא אחראי רק על הפרנסה ואת על ניהול הבית
או ששניכם חולקים בזה באופן כזה או אחר
זו שותפות
לא עזרה
כמו שאישה לא "עוזרת" לבעלה והולכת לעבוד כשצריך

זו תפיסת מחשבה שקשה לשנות
גם כלפי הילדים כדאי (בחלק מהמקרים, חלק מהדברים הם עזרה וחלקם הם פשוט שותפות בבית)
לדוגמא- הבן שלי לא עוזר לי לקפל כביסה.
הוא מקפל כביסה יחד איתי.
כשזה עזרה זה רשות.

לא רלוונטי

 שניהם מפרנסים שניהם עובדים קשה, לכן האמירה אני עוזר לה היא אמירה לא לגיטימית, הבית שלך כמו שהוא שלך ואם אתה מקפל כביסה או שוטף כלים אתה לא עושה לה טובה אלא עושה למען הבית שלך הבית של שניכם, היא לא עוזרת לך ואתה לא לה, שניכם שותפים במטלות הבית.

למה לא? היא עוזרת לו בפרנסה והוא עוזר לה בבית? למה זה לא בסדר?

אין קשר מוכרח בין שני הצדדים של ה"אם היא עובדת או לא" לבין ה"אם היא אחראית על מטלות הבית או לא"
יש יותר מדרך אחת להיות שותפים. אפשר לראות את זה כעזרה של כל צד לצד השני בתפקידו בבית. מה פוגע פה בשותפות?

גם בימינו לכל זוג יש חוזה זוגי משלו..

 

תודה על המשכורת שנכנסה לבנק?

על האווירה התורנית שהוא מכניס הביתה? 

 

לא בלעדי לגברים ...

תלוי בכל זוג והדינמיקה שלו.
בדכ הבעל אחראי על פרנסת הבית.

אצלנו, בעלי הרבה יותר תורני ממני ומכניס פי שתיים
אבל, שכל אחת תסתכל על ה"תפקידים" של בעלה ותחשוב אם הוא מקבל על כך תודות..

יתכן מאוד שאם הגבר משקיע למשל בעבודה קשה מחוץ לבית, אז חלקו בעבודות בבית יקטן בהתאם - וכמובן להפך.

העיקר שהכל יהיה מתוך תחושת "ביחד" בכבוד ובשמחה ובהסכמה

 

בלי סיסמאות ובלי כל מיני ערכים זרים שמנסים לקבל דריסת רגל בבית היהודי ולא תמיד באמת מתאימים,

גם אם בהסכלות שטחית נראים נהדרים

יש יותר מדי נתונים ומשתנים שלא נבחנו ולכן אי אפשר להקיש בין שני הצדדים.
מה שכן מוכח הוא שבזוגות מודרניים עם תפיסת עולם מודרנית, אישה קרייריסטית בעלת עצמאות כלכלית והשכלה אקדמאית(וכל זה משפיע גם על חלוקת המטלות בבית) יש אחוזים גבוהים של גירושים. כשיש קורולציה ישירה בין כמות המטלות שגבר עושה בין כמות המודרניזציה, יש קשר ישיר בין שני ממדים אלו לגירושים(כלומר תפיסת עולם מודרנית מובילה לגירושין) וכל אחד יסביר כאוות נפשו.

המעניין הוא המחקר שמובא בסוף, שגברים שהיו יותר פעילים במטלות הבית נמצאו שמחים יותר ובעלי פחות תחושת קונפליקט בית-עבודה.

לכן כתבתי

"אני רק אניח את זה כאן"

 

 

רק לא הבנתי - למה קראת למחקר הראשון - "מטעה" 

ולמאמר השני - "מעניין"

 

אולי כדברי הכותב אתה נוקט בגישת 

"they had simply learnt the secret of a quiet life."

​​​​​​​​​​​​​​

כדי להוכיח טענה, צריך להוכיח שהדברים לא נגרמו מגורם אחר. לדוגמא- אם עושים מחקר בין חסידים לילטאים על השאלה עד כמה שתיית יין הבדלה משפיעה על גדילת השפם. אפשר להגיע למסקנה שחסידים מושפעים יותר, כי ממוצע גדילת הזקן מפעם לפעם אצל חסידים גדולה יותר. כלומר ימצא קשר ישיר סטטיסטי בין חסידי לשם מיין הבדלה. הבעיה היא שלא ניטרלנו את העובדה שליטים מתגלחים יותר מסיים. ולכן אין קשר בין יין הבדלה לשפם של החסידים.
זה מה שקורה במאמר הראשון.

במאמר השני, נבחן הקשר בצורה ישירה, כלומר נבחנו מדגם אקראי של גברים שונים ביחס למידת פעילותם בבית, תחושתם הכללית ותחושת הקונפליקט. מה שאומר שהסיכוי לכך שמשתנה נוסף השפיע עליהם נמוך מאוד. למרות שאפשר לטעון שהעובדה שהגברים אירופאיים משפיעה ויש עוד מה לבחון. אבל לפחות זו מטרת המחקר ולא תוצאה צדדית כבדרך אגב

=> זה נתון לפרשנות

זה הדבר הכי מבאס.

 

 

מה זה?

שמכניסים לרווח ואמור לעזור.
היה על חנות בתלפיות בירושלים בה אפשר לקנות.
לא הגעתי לזה כך שאין לנו ניסיון.

בהצלחה

ובאמת לא פשוט.


דבר ראשון חשוב בעיני זה שאתה תמיד לצד אישתך.
אל תצדיק את אחיך או תנסה לגשר ביניהם כשהיא לא בשלה או רוצה לשמוע
ואל תוכיח אותה על ההתנהלות בקשר הזה כרגע, למרות שנשמע שיש על מה...

זה הכי חשוב.
תשאיר את עצמך מחוץ למשוואה ככל האפשר.
נשמע שאשתך באמת רואה את עצמה כחלק ומהמשפחה וממש כבת להוריך.
עם זאת צריך לזכור שאחיך הוא בן, בין אם ההתנהלות שלו מוצאת חן בעיניה ובין אם לא.


הייתי בהחלט שוקלת לגור רחוק יותר מההורים ולא להיות בעין הסערה, השאלה אם זה אפשרי אם רכשתם בית....



נשמע גם בלי קשר שאשתך שעברה חיים לא קלים
זקוקה לריפוי אישי
ולכן אם יש לך אפשרות לעודד אותה ולשלוח אותה לטיפול או אימון או קבוצה או סדנא זה יכול לעזור...

תודה רבה על תשובתך, אנחנו רכשנו בית בקרבת ההורים כי אשתי רצתה לגור בקרבת המשפחה. 

אבל בהחלט אשקול מעבר למרות שההורים במצב בריאותי בעייתי אבל לא נראה לי שיש ברירה.

אנסה לשכנע את אשתי לקבל טיפול, למרות שאם היא לא רואה תוצאה בחודש חודשיים ראשונים היא אומרת בזבוז זמן ומוותרת...

 

הבריאות הנפשית הרבה יותר חשובה!

1. נשמע שאישתך מתערבת בעניינים לא לה (ירושה וכאלה), מי שמזכיר ומדבר תמיד על ירושה כנראה לשם הוא מכוון את מעשיו. פה לדעתי זה המקום להעמיד אותה על מקומה.
2. חייבים להמשיך ללכת לייעוץ.
3. בהתחלה כתבת שאתה חושב להתגרש ובסוף הוספת שזה משתק אותך לחשוב על זה. תצטרך לקחת החלטה סופית ואם תשאל את דעתי? זו לא סיבה לגירושין. יש לך ילדים והם צריכים זוג הורים שמחים ומסתדרים אז תעשו הכל בשביל זה.

ניכר הכאב ותסכול מכל הסיפור.

מסכימה עם קודמותי שאישתך היקרה, נכנסה למקום לא לה.

אישתך השקיעה רבות בלעזור להוריך וזה בכלל לא ברור מאליו. גם אם זה היה קשור בדרך לא דרך לירושה...

 

מאד מאד מאד ממליצה לפנות לרב אבנר קוואס. יש לו אירגון שהוא עומד בראשו.

הוא אלוף אלוף בטיפולי שלום בית בחכמה רבה ובדרך מיוחדת לכל זוג!

תכתוב ארגון ביתינו החדש. זה שם הארגון תגיד למי שיענה לך בטלפון מה הנושא

עם כמה נקודות, ותדגיש שממש אתה רוצה את הטיפול של הרב קוואס!

 

מאחלת מכל הלב הצלחה רבה.

תדע שיש תקוה אם תפנה אל הרב.

לא יודעת מה ליעץ לך במצב הסבוך הזה...אבל יש משהו שברור לי - אתה חייב יעוץ אישי לעצמך דחוף.

אתה נשמע אדם עם לב זהב, מבין ומצדיק את כל הצדדים. ומרשה גם לאישתך וגם לאחיך לתקוף אותך.

נשמע גם שאתה פוחד מאשתך. וכל עוד אתה פוחד ממנה או מהפרידה- לא נראה שהיחסים ביניכם יעלו על דרך המלך.

חפש יועץ, פסיכולוג, סדנא, אפילו חבר קשוב וחכם- שיחזקו אותך. שתבין מה אתה רוצה מהחיים שלך ולא תרגיש תלוי כל הזמן בקריזות של אחרים.

הילדים ש ל ך כבר סובלים ונפגעים מכל הבלגן הזה.

למה אתה חושב שאם תתגרש - תישאר לבד? אני לא מיעצת לך להתגרש. אלא להסביר לאשתך בהמון סבלנות ואהבה , שההתנהגות שלה לא מקובלת. אם היא תלך לרבנות - יהיו עדויות להתנהגות אימפולסיבית ופרנוידית שלה. ויתכן שבית משפט ישאיר את הילדים דווקא אצלך.
המון הצלחה!

נשמע שאתה ממש תקוע באמצע...
אישתך לפי הדברים שאתה מספר, אישה מאוד חמה ואוהבת ואיך שהיא טיפלה בהורים שלך מגיע לה כל הכבוד. אבל תחשוב שהיא לא החזיקה מערכת יחסים ששרדה משבר עם הורים אז אולי מכאן אין לה בעיה לנתק עם ההורים שלך קשר, זה כואב.
נשמע שהיא מתנהגת איתך בכוחניות והבעיה היא שאתה מאפשר את זה בנעימות, בעדינות ובפאסיביות שלך.
העצות שלי:
1. דחוף להבין שאתה האבא בבית, ראש המשפחה. אישתך שיכולה להיות אישה נהדרת זקוקה ליד מכוונת ואבהית (מתקשר מאוד לזה שלא היה לה כ"כ דמות אבא להשען עליה כשהיתה צריכה). זה ברמת ההבנה.
ברמת הפרקטיקה, אין אבל אין דבר כזה לאיים עליך או להרים עליך את הקול פשוט תאמר בקול תקיף והחלטתי "את שומעת איך את מדברת עכשיו?!" לאחר מכן "נראה לך הגיוני לא לראות את ההורים שלי יותר? שדאגת להם וטיפלת בהם מוכנה לזרוק אותם ככה? מי יעזור להם לעת זיקנה? כשאנחנו היינו זוג צעיר לא עזרו לנו?".
בקשר לאח שלך אין שום סיבה שבעולם שהיא תדע שהוא קיבל בית או אוטו או כל דבר זה לא עניינה, אל תשתף ותבקש שלא יספרו. מצב כמו האוטו הזה תגיד שזה בהשאלה וזה אפילו לא על שמו. בעניין הירושה לומר לה בחיים לא לדבר על העניין הזה כשההורים בחיים זה פשוט מבזה אותם ולא לעניין בכלל "לא רוצה לשמוע את המילה הזאת יותר".
2. בקשר לאח שלך - רחוק מתוק. לומר לאשתך "איך היית מרגישה אם אני הייתי מסתכסך עם אחותך?" זו שהיא גידלה בגיל 14, מתארת לעצמי שהן בקשר טוב. מכאן אולי היא תבין שאח זה אח. עם זאת, אתה גם מציין שאח שלך מוסיף דלק למדורה, ולכן הייתי אומרת שאתה כן תבוא לבקר אותו בבית שלו, לבד. כדי שיבין שאתה חלילה לא נוטר ולא כועס ובכל זאת שלא יהיה בינכם דם רע. אגב היא ממש לא צריכה לדעת אם אתה הולך או לא, אם היא תשאל תוכל לענות "עזבי, אני לא מעוניין לדבר על אח שלי בכלל, גם ככה העניין יצא לגמרי משליטה בינכם" וזהו. לא כן הייתי לא הייתי.
3. גירושין, "את גדלת במשפחה שבורה, זה מה שאת רוצה לעשות לילדים? יש לך בעל שאוהב אותך ושאת אוהבת, ילדים מקסימים, בית. אנשים היו מתים למשפחה כמו שיש לך. אני לא מוכן יותר בחיים לשמוע את המילים גירושין או רבנות אלא אם כן את בטוחה שאת הולכת לבצע אותן ואני מבטיח לך שלא תמצאי משפחה טובה כמו שיש לנו עכשיו". לגבי טיפול זוגי אתם חייבים ללכת למישהו מוצלח, אין לי ניסיון כלל עם מטפלים אז לא אוכל להמליץ.

מחזיקה לכם אצבעות ובע"ה שיהיה לכם בית כשר ונאמן בישראל.
אגב חלק גדול מהדברים שאמרת מדברים עליהם בשיעורי תורה לנשים, לא ציינת את הזיקה שיש לכם ליהדות אבל שתדע שאין כמו העצות של התורה אין.

בהצלחה

אשתי לא מכירה שום סמכות היא תמיד אומרת אף אחד לא יכול עליה. גם אבא שלה לא השתלט עליה.

כשאני מעלה את ההשוואה עם אחותה היא מאוד מאוד כועסת מה אתה משווה בכלל בין אחותי לבין אחיך ומשתמשת בשמות גנאי. אל תעיז להשוות. אחותה לא נעזרת ולא לוקחת מההורים דבר.

אנחנו חילוניים ואין לנו זיקה, שומרים רק חגים. 

תודה רבה על העזרה. 

 

 אני חושבת שכל המשפטים שכתבת והצעת שהוא יגיד לה נכונים אבל לא חכמים.

כל עוד גבר מדבר כך לאשתו הוא בעצם מאשים אותה. למשל-  "נראה לך הגיוני?" כן, כנראה שנראה לה הגיוני.
וזה פתח למריבה.

תמיד לדבר בגוף ראשון: "אני מרגיש לא נעים כשאת צועקת". "הייתי מעדיף שכל מה שקשור לירושה- תשאירי לי ולאחיי" וכו'. 

 

וכמובן, להוסיף חיוך או מילת חיבה.

 

כמובן אפשר להתבטא גם בתקיפות וגם בצורה נכונה: 'דברי איתי בצורה מכובדת, בלי צעקות ובלי קללות. ' ' הילדים הם של שנינו. בואי נחליט ביחד לאן ולכמה זמן הם יכולים ללכת'.

אני בכל זאת חושבת שאלו דברים חכמים ונכונים למקרה הזה ספציפית. לפעמים שעוצרים רגע לחשוב על איך שמדברים, מתחרטים.
במקרה הזה מתוראת כאן אישה שלא מכבדת את בעלה בלשון המעטה ודיבור רך ונעים כמו "אני מרגיש לא נעים כשאת צועקת" באמת? יש מישהו שמרגיש נעים כשצועקים עליו? זו התנהגות כוחנית, שימי לב שהיא החליטה שהילדים יותר לא רואים את סבא וסבתא, היא שאלה לדעתו בכלל? הוא חייב להראות שזה שהוא אדם עדין זה לא פתח לרמוס אותו. אני חושבת שרק בעמידה "כוחנית" היא תיקח צעד אחורה ותחשוב פעמיים לפני דיבור או התנהגות אחרת.

אבל אם אני עונה לה בעמדה יותר כוחנית היא מסתגרת יותר ונעלבת ומתבצרת בעמדתה. 

היא כל הזמן חושבת ומרגישה שתמיד אני לצד המשפחה ולא לצידה. מה שלא נכון. אבל אני כן חושב שהיא 

מגזימה במשחקי כוח ושליטה שלה.

רק מגבירה את הסיכוי לשיתוף פעולה.

 

ומאחלת לכם שבע״ה זה ייפתר בקלות ובמהר, נשמע ממש לא פשוט...

זה שאתה אוהב אותה. נראה שהכעס על אחיך מזעזע אותה. גורם לה לפחדים ממנו ופחדים ממך אז היא אפילו מוכנה להתגרש ובלבד לא לקבל נטישה ממך. תן לה להרגיש אהבה יציבה ממך. תרגיע אותה שאחיך לא יפגע בה ושאתה לא תתן לה להפגע לא ממנו ולא מאף אחד אחר.

אם היית אומר שהיא סתם אחת הייתי אומרת שהיא אישה רעה אבל לפי מה שסיפרת על העבר שלה נראה שהיא התבגרה מוקדם בלית ברירה. היא צריכה להחזיר לעצמה את הביטחון.

כמובן ממליצה מאד לפנות לעזרה זוגית.
בהצלחה רבה

נראה לי שהיא רואה את המשפחה שלך כמשפחה שלה ממש

היא דואגת לאביך כאילו זה אביה..

אין לי מה לייעץ..

רק חושבת שאולי להבין את הנקודה הזאת כבר יכול לעזור במשהו

סדנת קרמיקה במודיעין.

 

תעשו יצירה יחד, או שני דברים משלימים.

 

 

חדר בריחה אולי?
יש סדנאות בישול, שוקולד, אומנות וכו' שהם לזוגות.. לא מכירה אישית

אין כמו לצחוק, משחרר ומקרב.
היינו פעם אצל "אנדרדוס" ילדותי אבל מצחיק.
לא מכירה עוד לצערי..

של אספקלריא-הם מופיעים בכל הארץ

לזאת על הזוגיות-אי זוגי

ועל חינוך ילדים(סוג של המשך לראשונה)-4 אבות

זה רק גברים מציגים ותיאטרון דתי

מיקום ירושלים

אבל מסתובבים בארץ

אם התשובה לשאלה הראשונה היא כן אז כל דבר יכול להיות טוב: חדר בריחה זה רעיון מצוין,ערב על שפת הים וכ'ו. אם התשובה לשאלה השניה היא כן ממליצה בפה מלא על כלים שלובים בצפת אצל יונתן ויסכה שומר או שיחה של טיפול זוגי אצל אסתר אברהמי בקקני שומרון או ירושלים( זאת שכותבת את הפינה ב" באהבה ואמונה")
והקב"ה יהיה בעזרכם.

המשך הכותרת: תקופה בעייתית לשניכם בקשר.

את מכירה את המספר טלפון של אסתר אברהמי?

 

יש את-הסטודיו של מענית בקידה- סטודיו לאומנות בזכוכית . אפשר לשלב סדנא בסטודיו עם לינה בצימר שלה.

או לחשוב על כל חומר אחר שמתחשק לכם להכיר ולחפש מקום המאפשר חוויה של יצירה משותפת.

אילן והילה יפרח מקיימים כל מיני סדנאות לזוגות

או סתם ללכת למקום שעשה לכם טוב בתק' החיזור....

גם אני מאמינה גדולה בטיפול זוגי ("אין זוג לא מוצלח יש זוג לא מודרך...") בעיני מומלץ לכל זוג ליווי מההתחלה, לפני שנוצרים משקעים... ואם אחד מבני הזוג לא מוכן...אפשר לעשות תהליך לבד. וכשאני זזה מהמקום שלי הכל מסביבי זז...בעז"ה.

ברכה והצלחה,וחיבוק (:

תודה על הרעיונות

(אני חדשה בפורמים...) ובגלל שהכל אנונימי מרשה לעצמי "לדחוף את האף..." רוצה לספר על מישהי בשם גלית פרידמן מאמנת לפוריות שהוציאה בחודשים האחרונים ספר- החיים שבתוכך.  ניתן לקרוא פרק מהספר באתר של-דברי שיר. ואפשר לקרוא עליה ועל ההתמודדות שלה אפילו בערוץ 7 (היתה כתבה עליה)

לא יודעת אם זו ההתמודדות שלכם אבל חשבתי שאם זה לא יעזור לכם, למישהו אולי זה יכול לעזור... אני מאד התרשמתי ממנה מאד לטובה. מה שלא יהיה, שה' יהיה בעזרתכם

טיול אופניים ליד הים
טיול לכותל גם תפילה על הדרך והממילא נחמד בשעות הערב.

סדנת זילוף / אפיה מושקעת. אפשרויות מגוונות לפי בקשת הזוג.

כיף, לא שגרתי, מגבש וטעים במיוחד.

מחירים נוחים (כן! גם עבור זוגות צעירים...)

מוזמנים בכיף!

תפארת: 050-6822536

 

ומשהו מלב אל לב יקרה,

מזדהה ממש עם התקופה שאתם עוברים.

מוכר משו, ותדעו שאחרי התקופה הזו יהיה לכם מדהים ממש!

כל הכבוד שאתם ככה משקיעים בדברים החשובים באמת בחיים.

חיבוק גדול!

יש סדנא של בוקר שלם, מגוון פעילויות זוגיות במקומות שונים בישוב עלי. של אסתר צוברי.
מומלץ מאוד לריענון הזוגיות. נוגע במגוון ביטויי האהבה בחיינו המשותפים.
כדאי להגיע בזמן ולהקדיש כמה שעות.
ממש מומלץ לתחילת החיים המשותפים (מאפשר לדון בכל מיני דברים, שלפעמים מביך לדבר עליהם) או לריענון זוגי לאחר שנים.
אסתר 050-997-1007

אם אתם עוברים תקופה לא פשוטה, כל הרעניונות שאחרים המליצו נחמדים אבל לא מטפלים בשורש הבעיה, זוהי בריחה זמנית, לאחר מכן הכל יצוף שוב. אני ממליצה אם אתם באזור בנימין יש בבית אל יועץ ומטפל זוגי שלמה לחיאני, זוגות שהיו אצלו מדווחים שקיבלו את הזוגיות במתנה עם המון תובנות מעשיות לחיי היום יום, כדאי לנסות

 

אלא תקופה שהם עוברים עם משהו חיצוני קשה...

(עבודה, פוריות, ילדים, דירה, בריאות....)

מקום שנקרא עמק השוה, ולא מכירה אתכם ואת מצבכם, אבל יש לכם אולי או לו- רב או מישהו שהוא או אתם סומכים עליו או ו מתייעצים איתו? גם זוג נשוי, חברים לפעמים יכול לעזור..

טרם שמעתי על עמק השווה ובזכותך למדתי עליהם עכשיו, יוזמה מבורכת. אנחנו מרעננה כך שאבדוק את המרחק לשם. אני לא יודעת מה קורה בצד של בן זוגי.. אבל מהצד שלי אני מתייעצת ונאמר לי שעל מנת להבין את הדברים נצטרך ללכת לייעוץ זוגי, מקווה שבע״ה נגיע לבהירות בהקדם ואדע האם הוא אכן הזיווג הראוי שיועד לי משמיים או לא.. מאמינה שלדבר עם אדם מקצועי יוכל להעלות על פני השטח את כל הבעיה ואז נדע לטובה אם ממשיכים או לא.
תודה שוב על הדאגה

מושון לוינגר- במרכז אי שם.
מספרים בפרטי אם יועיל לך

 

אל תוותרי

עדי היקרה,

נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, עם הרבה התמודדות פנימי שלך והתמודדות מולו. התקופה של האירוסין יכולה להיות מאוד מלחיצה ויכולות להיות הרבה מחשבות שמקורן בפחד ובחרדה מפני הלא נודע.

אני גם נמצאת עכשיו בתקופת אירוסיי ומרגישה לחץ. לפעמים תוקף אותי לחץ שלופת לי את הבטן חזק-חזק והכל נראה מבהיל וקשה ושחור. כן, במקום דמיונות על כמה מתוק זה הולך להיות..

אני לא יודעת איך זה אצל כולם, אבל הבנתי שתמיד באירוסין המצב מתוח יותר.

למזלי הארוס שלי מבין אותי ואני יכולה לבכות עליו אם אני עמוסה מהדאגה.

האם יש ביניכם תקשורת רגשית? האם את פתוחה לומר לו את הכאבים שלך? התקוות? הדאגות?

סליחה שאני אומרת לך הפוך ממה שביקשת.

אבל שמעתי פה ושם על זוגות שהיו להם קשיים לפי החתונה ואלה ששמעתי עליהם לא סיימו בטוב.

ממש סליחה על הכנסת רוח פסימית, אבל לפעמים ויתור על קשר לא טוב נותן מקום לקשר בריא יותר.

 

ועבדנו על עצמינו ומידותינו.. כן כן.. ברמה שאני יכולה להגיד שזה פשוט נס מה שקרה. וכן היינו בכמה יעוצים. ברוך ה היום מאושרים בלי בעיות בכלל.. הבעיות היחידות זה מה שהילדים השובבים שלנו עושים לנו. ברוך ה... לסיכומו של עניין..מאוד אינדיווידואלי איפשר לדעת מה יהיה... אם יש קשיים עכשיו (בתקופה שלפני החתונה) אז אולי זה רק יחמיר???. אצלי בדיוק קרה הפוך.. יש תקווה ויש אמונה. לא נכנע!!! הרבה כוחות לך ולארוסך.. שה' ישלח לכם לבחור מה שהכי טוב ונכון לכם. אמן.

מטפל זוגי ירא שמים שבקטע הזה הוא ממש מציל נפשות.

לא יזיק להתקשר לברר.

צרות כאלו לפני החתונה מסתיימים במקרה הטוב בגירושין חצי שנה אחרי החופה ובמקרה הרע עם ילדים. נוסי על נפשך. גמני התקשתי לפני החתונה ועכשיו אני נשוי בשנית אל תעשי את זה לעצמך פליז...

אתה יודע מה הסיפור שלהם?

אשה מדהימה עם המון חכמה ולב טוב.

מאוד מאוד ממומלץ!
עם בריכה פרטית סגורה
עולה 450 שח.
החיסרון היחיד שהבריכה לא לרשותכם בכל השעות אלא בשעות הערב והצהריים המוקדמות של מחרת. אבל היא מחוממת ומפנקת כך שזה שווה

אם אי אפשר, למה סתם להעכיר ?

לא יודע

שאלה קשה

גם אם יעיר על נתונים פיזיים,אם בחר בי מסתבר שזה טיפה בים גדול...
מדברת עם בעלי בטבעיות על הכל ולפעמים יש דבריפ שאפשר לשנות בהתנהלות כך שאפילו נתונים פיזיים מציקים לא יודגשו

אין בעיה שיגיד משהו שמפריע לו, הבעיה מתחילה שזה נהפך לנושא קבוע בשיחות... 

אבל מצד האיש, לדעתי, ממש לא שייך שיגיד. לא מועיל בכלום.

 

יותר מזה, יעבוד על עצמו, להסתכל בעין טובה, לראות את הטוב, להתמקד בו - עד שלא "יראה" את זה..

 

לא תמיד קל - אבל לגמרי ראוי וגם שווה.

אני כבר אמצא דרך לטשטש או לפחות אפתח מודעות לא לצחוק בקול על ידו.
בקשר למשפחה אוכל להתמוך יותר ולהכיל התמודדויות שלו בסיטואציות כאלו.

שבני הזוג העידו שהבן הזוג הראשון היה טוב יותר מהשני!!!
אין זוג שלא עובר את כור ההיתוך, בתקופות כאלו ההרגשה שכל ששון וקול שמחה לעולם לא ישמע בבית הזה.
את חייבת לשתף איש מקצוע שיציף את הבעיות ויפתח לשניכם רצון טוב להשקיע כמו ניתוח לגוף.
אנחנו באים לתוך מערכת זוגית עם אופי ותפוסי התנהגות שלא תואם לבין הזוג, ולזה נדרשת הרבה מאוד עבודה ולכל אינטראקציה שתכנסי בעתיד את תבואי עם אותם תפוסי התנהגות ובלי עבודה יהיה לך קשה להצליח.
גירושים זו אופציה שבאה רק אחריי שממשתם את כל האופציות לנסות ולשפר קשר שלעת עתה הוא טכני...

לדעתי זה הופך את בן הזוג ללא טבעי.
הוא ינסה לא לצחוק באופן משוחרר ליד בן הזוג כדי לרצות אותו וזה יוצר ריחוק

אז מי שחכם ישתוק.

ב. בהחלט כדאי לדעת על איחורים כרוניים וכו׳ שאינם ניתנים לשינוי, כדי לדעת להתארגן בהתאם.

ב. לא כזה אכפת לי, סביר להניח שאשים לב לזה בעצמי (שזה מפריע לו), בכ''ז, אנחנו חיים ביחד.. אבל אם הוא היה חוזר שוב ושוב על כמה זה מציק לו- כנראה שהיה מפריע לי.

עשית מה שעשית מתוך מחשבה ושיקול דעת.

בני זוג צריכים להרגיש אהובים- גם בפן הפיזי, וללא משיכה וללא מציאת חן- אין נישואים, או שהם יהיו

אומללים.

 

אם היא אכן האחת- היא תחזור כשהזמן הנכון יגיע.

אם היא לא- היא רק עוד אחת בדרך.

בכל מקרה, אין לך הרבה מה לעשות.

איך אמרת לה שאתם לא ממשיכים?

כמו שכבר אמרת לעצמך 15 פגישות זה הרבה

ואמת היית צריך לחתוך קודם, כדי שהיא לא תפגע יותר

 ולבדוק עם עצמך למה זה מפריע שלך

 

נכון שלא צריך להמשיך כאשר המראה החיצוני לא מוצא חן בעינך 

איני יודע אם היא הייתה מתאפרת אבל מה היה קורה לאחר החתונה כאשר הייתה רואה אותה בפעם הראשונה ללא איפור(יש על זה שרשור שלם בפורום)

או בפעם הראשונה מקומות שלא ראית והיו פחות מוצאים חן בעיינך

 

ההבנה כי המראה החיצוני לא מצא חן בעייני הוא משהו סובייקטיבי ואי אפשר לשפוט אדם שחתך על זה

למשל אני אישית לא חושב שבר רפאלי היא אישה יפה

 

אבל באמת צריך להבין ולראות עם עצמך למה הדבר הזה כל כך מפריע לך

שבמשך 15 פגישות אתה מנסה לגשר עליו, עם סיבות כאלה ואחרות.

 

ואני לא מתכוון שתבדוק למה המראה החיצוני מפריע לך  

כי זה באמת דבר חשוב ואשתך לעתיד תרצה שתחמיא לה בלב שלם על כמה היא יפה

 

אלא שתשב עם עצמך ותברר מה הפריע, האם באמת היה משהו ספציפי שלא יכול להיות יפה

האם אני תקוע על תבנית יופי שתרבות המדיה הכניסה בי?

 

דיברתי עם חבר שנמצא בתהליך הפגישות והוא אמר לי משהו מאוד יפה

הציבור החילוני שכל כך הרבה חי במדיה החברתית בסופו של דבר מתחסן בפניה

ותוכל לראות גברים יוצאים עם נשים שלא "נראות" טוב על פי הנורמה החברתית שנוצרה

אבל אנחנו שלא גדלנו בחברה הזו דווקא לנו בסוף יותר קשה להתשחרר ממנה

 

בסופו של יום "ברבי" היא בובה ולכל אישה יש "פגם" יופי כלשהו

אני די בטוח שאם תראה את אשתי תוכל למצוא משהו שמפריע לך, ובעיינך הוא לא יפה

אבל בעייני היא הדבר הכי יפה בעולם.

 

לכן יכול להיות שבאמת אתה צריך לעבוד על עצמך, אבל לא לעבוד בצורה כזאת שהיופי לא חשוב

אלא להגדיר לעצמך מהו היופי, מה באמת מוצא חן בעיינך ולא מה מוצא חן בעייני החברה

 

וזה בסדר לפסול על מראה חיצוני (אבל לא אחרי 15 פגישות)

 

בהצלחה

כי בכל שאר הדברים היא ממש מה שחיפשתי (וזה נדיר). אז במצבים מסוימים אני תוהה אם יכולתי לעשות משהו אחר.
ולא, זה לא שאני מצפה למלכת יופי..ממש לא. כפי שאני גם לא חושב על עצמי ככזה.
ואני יודע לומר מה הפריע לי , השאלה אם אפשר לשנות אותו.

אז אתה בעצם לא שואל באופן כללי
אלא על נקודה ספציפית

לענ"ד אם נראה לך שיש סיכוי שתחזרו יש על מה לדבר(ואתה מוזמן לפרטי שיהיה אפשר קצת יותר לפתוח)
אבל אם זה סתם בשביל לברר את הנקודה אז תשחרר כי אתה מתעסק במשהו שכבר נגמר וחבל כי זה עוד יתקע אותך בהמשך
ואז כן כדי לעשות בירור כללי על מהו יופי בעיינך

כן, גם אני הייתי במקום הזה.

וכמעט פספסתי את האישה שלי בגלל זה.

זו בעיה, שכולנו מוצפים במראות מעולם תרבותי אחר שיוצר לנו דמיונות בראש על מה זו אישה יפה.

 

זה בערך מה שבעלי היה אומר לך.

קשה לדעת מה באמת נכון לעשות במצב הזה- כי או שתתחתנו והכל יסתדר או שתתחתנו ושום דבר לא יסתדר.

אבל לפחות שתדע שיש הרבה שהיו במצב הזה והתחתנו והם חיים באושר לגמרי.

שחשוב שאשתי תדע שהיא יפה בעיני (בלי קשר לזה שזה גם חשוב לי ).
ואני כופר בהנחה שמדובר אוטומטית בדמיונות שווא , כאילו אין לאדם אינטליגנציה לבחון דברים.
סליחה, אבל קצת צורם לי הההנחה הזאת, שכל מי שרווק זה בגלל שהוא חי בסרט ומושפע מתרבות כזאת שהופכת אותו לחסר חשיבה.

הבנת ממני שאני חושבת שכל מי שרווק זה בגלל שהוא חי בסרט?

אם כן- אז הבהרה: ממש לא התכוונתי לזה ואני לגמרי לא חושבת כך. 

אגב- גם לא אמרתי דמיונות שווא (כתבתי דמיונות. הכוונה שתפיסה מסוימת שהתגבשה בגלל התרבות שבה אנחנו חיים. אני חושבת שכולנו נגועים בזה, די קשה להתחמק מזה היום). ואני גם יודעת שבעלי הוא אדם אינטלגנטי עד מאוד, כך שאם יש לאדם דמיונות זה לא אומר שהוא חסר חשיבה ואינטלגנציה.

ונכון- חשוב שאשתך תדע שהיא יפה בעיניך.

 

רק אני חושבת שאם שאר הנתונים המשמעותיים כ"כ מוצאים חן בעיניך- יש סיכוי שגם הנתון הזה ישתפר ויסתדר.

 

שגם אחרי הרבה פגישות זה נוכח מפריע.
ולהמשיך להיפגש זה אומר בהכרח שהיא נקשרת אלי יותר ויותר , כשאני עומד במקום..
זה נראה לי הונאת דברים מהסוג הגרוע..ואני לא אעשה את זה כי כבר עשו לי את זה ואני לא מאחל את התחושה של השיברון אחרי קשר שנראה כל כך מבטיח לאף אחד

שיהיה לך בהצלחה.

האם אתה נרתע מהמראה החיצוני שלה? זאת אומרת, זה ממש מגעיל אותך או שאתה סולד מזה? מה הרמה של היופי שלה מבחינתך מאחד עד עשר..

היא לא מגעילה אותי.
אבל זאת משיכה מאד מאד מינימלית.

אני נשואה ואומרת לך מקרוב, שאם אין רתיעה של ממש, אלא "רק" לא כ"כ מוצא חן- אז יש הרבה סיכויים להצלחה. כי דברים ממש משתנים אחרי הנישואים.
בכל מקרה, אני לא קובעת עובדה ולדעתי אל תעבור על זה ככה בקלילות..נסה להתייעץ עם איש מקצוע ולפרוס בפניו תמונה שלימה. ממש מעניין.

עד כמה אתה מרגיש חוסר עכשיו כשאתם לא ביחד..
אם זה יותר בכיוון של זיכרון טוב אז סבבה,
אבל אם אתה רואה שזה תופס לך מקום אמיתי בלב אז נראה לי שכן שווה להכיר יותר לעומק כי לפעמים היכרות טובה ובריאה נותנת מראה שונה...👍

שמשום מה היא לא כזאת חסרה לי ואני לא במחשבות עליה כל היום.
אולי בגלל שאני הייתי הצד שיזם את הסיום אז דאגתי בראש להתנתק רגשית .
אני כן חושב שהיא הבחורה הכי מיוחדת והכי מרשימה שהכרתי עד היום. היא חד משמעית ההגדרה לאשת חיל. כנראה שאם הייתי עיוור, לא הייתה בכלל שאלה.

אז ברור שעשית צעד נכון, כי ב''ה יש הרבה בנות מאוד טובות שכל אחד היה אומר ''אשת חיל''-
אבל בסוף אם זה לא חודר ללב...

ואם לא, ממשיכים הלאה בתפילות שהקב"ה ישלח את המתאימה

מכירה כמה שעזר להם (לא מכירה כאלה שניסו ולא)

היא סיפרה על בחור די נאה שהגיע אליה

שאמר שהוא נפגש עם הרבה בנות אבל הוא לא נמשך והסתבר שיש לו בעיות דימוי עצמי ובטחון עצמי נמוך שגרם לו לא להימשך לבנות שיוצא איתן כי מבחינתו הם היו פחות טובות כי רצו אותו

 

לא הייתי אומרת להמשיך אם אין משיכה אבל לדעתי, אם יש כל כך הרבה איך זה שאין גם משיכה....

לא מספיק מכירה מאמרים על הנ"ל אבל ממליצה
להעמיק את החיבור הרגשי פשוט על ידי אינטימות
להיות יחד רק שניכם, לשתף בעולמכם הפנימי ומה שעובר עליכם
ברגשות ברצונות בחלומות.
מתוך אינטימיות ברגש תגיע אינטימיות בגוף

נשמע שזה משהו שגם מאד חסר לכם
אולי יותר ממאמרים מלומדים...

המצאה ממש נפלאה אפילו לבעלי לו''ז עמוס ביותר

אבל אחרי שבוע עמוס הרבה פעמים העייפות משתלטת, וגם זה זמן בשביל הילדים ולא תמיד יש מספיק זמן בשבילנו

1. קביעות. קביעות היא יסודית. לקביעת יש כח משמעותי, עצם האמירה הזו אחד כלפי השני אומרת הזמן/הביחד חשוב לי. צריך קביעות בשביל לקדם דברים ועצם הקביעות משפיע כבר. הכי טוב לקבוע זמן קבוע, כך אפשר גם להתכונן מראש. לזמן הזה ראוי להיות יחס של קודש קדושים. אמנם במקרי קיצון יש אפשרות להזיז(אבל לא לבטל), אבל זה לא מגיע בקלות.

אחרי שסידרתם את הזמן, צריך למלא אותו. כדאי ומומלץ, שלא יהיה עניין מעיק. כלומר זה לא זמן עבודה מעיק, ההפך, תתרכזו בלהנות יחד, לא מכיר את המשחקים הללו, אבל אם הם לא מהנים מצד עצמם, אלא משחקי "עבודה" אז אתם אולי תגלו דברים חדשים, אבל תחושת החיבור לא תתחזק. תשחקו משחק, תצאו לטיול או בית קפה, לכו לחדר בריחה, תעבדו על פרויקט משותף, פאזל ענק או בניית שולחן, ותנו לעצמכם לשחרר את הלב והשכל. מתוך כך גם ייווצרו שיחות. אתם יכולים ליזום אותן אבל ברגע שבו יהיה לכם יחד שקט, אז הן יגיעו.
אם אין לכם כלים לתקשורת נכונה שווה לקנות כאלו- יש על זה הרבה חומר באינטרנט "תקשורת זוגית נכונה".

אבל הכי חשוב זו הקביעות, והשקט המשותף. להיות פנויים אך ורק לביחד שלכם. פלאפון סגור, לא להתעסק בפתירת נושאים או בסידור עניינים. אלא לדבר על איך אתם מרגישים בנושא הזה.

חברותא עשויה לרומם את זה, לא לדחות טבילה ולא רק מהפן ההלכתי אלא כדי להכניס את זה בלו"ז ויהי מה. כמו שלא תדחו שבת כי אין זמן. יש דברים שצריך פשוט לעשות ולהזיז הכל הצידה, וזה שזה בא מצד ההלכה, "מלמעלה" עושה לנו טוב כי אם זה היה תלוי רק בנו וברצוני היינו דוחים ודוחים....

תעריכו אחד את השני, תעריכו את הרצון, ואת הרגעים הקטנים.

תלמדו להסתכל על הזמן שלכם, לא כיחידה אחת, שאין בה פנאי לשום דבר.

קחו כל רגע במשך היום ותנו לו משמעות, בלעדיות.

- התעוררתם באותו רגע בבוקר

- עשיתם תחרות מי הלביש יותר ילדים

- עשיתם תחרות מי התחמק הכי מהר מהטיטולים

- הצלחתם לאכול משהו, או לדאוג שהשני ייקח איתו מה שצריך

- ניסיתם לחסוך טירחה אחד/ת מהשני/ה

- שלחת הודעת התעניינות -מה שלומך, איך עובר היום?

- הגעתם לארוחת ערב עם כל הילדים

- הצלחתם לספר אחד לשני/ה משהו ממה שעבר עליכם היום בעבודה

כשחושבים על זה ככה, כל רגע שלכם- יכול להיות "ביחד".

במחשבה, במעשים, בכוונות...

 

ואז פשוט וותרו על החלומות לזוגיות "גבוהה", "משותפת", "חזקה" "משמעותית" -אלו לא רצונות נכונים.

זה נקרא לפספס את החיים יחד.

אתם לא חיים אחד ליד השני/ה, אלא חיים יחד באותו בית, באותה משפחה.

נכון- כל אחד יש לו חיים משלו, דרכים משלו, ואפילו רצונות משלו,

רק תאפשרו לעצמכם לחיות אותם, ותראו שחייכם פשוט מתאימים אחד לשני.

המשמעות תגיע דווקא מחיי היומיום, החוזק הזוגי מתפתח מהשגרה השוחקת.

הפסגה נגלית מלמטה, צריך להסתכל על הדרך שאותה עוברים ולהתייחס למה שעובר בה.

ההזדמנויות מגיעות, צריך רק לתפוס אותן:

יום חופשי, נסיעה ארוכה, השכמה מוקדמת,

רגעים שפתאום נוחתים ביומכם ואתם מסתכלים זה על זו ומחייכים...

ומותר גם לתכנן- לצאת יחד לכבוד אירוע, להשכיב את הילדים מוקדם יותר, לחזור קצת לפניהם הביתה...

 

יש עוד הרבה מה לומר בעניין,

אבל שיהיה בהצלחה!

 

לא בטוחה שאתם צריכים עד כדי כך "להתאמץ" עם משחקים וחומרים מקצועיים

מניסיון אישי, קל מאוד ליפול למקום של אין זמן ועמוס מאוד. 

 

אפשר לעשות דברים הרבה יותר פשוטים וברי השגה שמשפרים את הזוגיות והרגש פלאים. לדוג' :

 

- להקפיד על שיחת טלפון במהלך יום העבודה אחד לשני, אפילו שעה קבועה.

 

- כשחוזרים הביתה, האפילו תוך כדי ארוחות/מקלחות/השכבות/כביסות להקפיד לספר אחד לשני, על היום שעבר עליכם, אפילו משהו קטן שהיה לכם היום.

 

- ללכת לישון ביחד ולא אחד אחרי השני. פותח פתח לשיחה קטנה לפני השינה וגם הזדמנות לקצת אינטימיות. כלל פשוט שעושה את כל ההבדל !!

ההתנהגות וההרגלים מהבית שלך ושלו שלא מתאימים לכם אל תכינסו.

 

ואם הקירבה מפריעה תתפסו מרחק נפשי או פיזי ממוקד הבעיה ותבנו  את עצמכם ואז תגלו שאתם מספיק טובים לבד בלי עזרה של אף אחד.

 

ככל שתנמיכו ציפיות מכל מי שמחוץ לבית כל מה שתקבלו תהנו מזה

למרות הקושי. לפחות לתקופה מסויימת.

החליט ....לזוג x אני אתן דרך הדוד מאמריקה.
ולזוג y אתן דרך ההורים.
בעלי ואני בנינו את ביתנו מידו של ה'.
לעומת זאת אחיי בנו את ביתם דרך הוריי, כשבעלי מודע ובחצי חיוך שואל, וכמה את קיבלת? (קיבלתי אבל ביחס לאחיי זה היה הרבה פחות).
והתשובה שלי אליו היתה, "בה' שזכינו לקבל מידו של ה' ולא ממתנות בשר ודם"...חסד ה'!
ומכיוון שהם אחיי אז השמחה היא גם שלי לראות אותם מצליחים ברגע שהוא ראה תגובה מפרגנת גם הוא שינה את החשיבה..אולי תנסי גם את לפרגן לאחיך?
כל אחד בוחר מאיזו זוית להסתכל על החיים המחשבות שלכם יצרו את המציאות לטוב ולמוטב.. וכמו שדן כתב תראי לבעלך שאת מזדהה איתו, אבל אין באפשרותך ליצור מציאות אחרת..

תנסי לדבר עם אחיך דווקא, נגיד סיכמתם עם ההורים שביום זה וזה תקחו את האוטו תודיעי גם לאח שידע ולא פתאום יבקש ויעמיד את ההורים שלך במצב לא נעים.
דבר שני, הייתי ממליצה לשניכם באמת להפנים ולשמוח בחלקכם, תסכלו על כל הטוב שה׳ מרעיף עליכם וגם על אינספור מתנות וטובות שההורים עשו ועזרו לכם, תבינו שזה לא מרוע ח״ו פשוט שיקולים שונים.
תתחזקו בשמחה ובאמונה והשפע יבוא גם בלי מתנות בשר ודם

בהצלחה!
והכי חשוב - תשקיעו ותחזקו את הזוגיות שלכם ואל תתנו לזה להפריע אתם נשמעים מקסימים ומתוקים

ההבנה שלך לתיסכול ותחושה שלו חשובה, אל תצדיקי את הצד של ההורים, בטח לא כשהוא לא במקום להכיל את זה, זה רק יוצר חיץ ביניכם.

בזמן רגוע, לא בסמיכות ללחץ כלשהו בנושא הזה, תדברו ביניכם. חשוב שתגיעו להסכמות ביניכם מתוך שותפות. שתרגישו שאתם מתמודדים עם זה כזוג. אם יש אפליה ברורה, תשימי את זה את על השולחן. תגידי שאת רואה את זה. שגם לך זה מרגיש לא טוב. הרבה פחות נעים להרגיש מועדפת פחות כאחות מול אח מאשר כחתן...
אם באמת אין איך לשנות את זה, ושום דבר לא עזר, תחליטו ביניכם על דרך התמודדות. המצב לא בסדר, אבל אתם צריכים להתמודד. אל תבקשו מהם את האוטו, אל תיכנסו להשוואה, תבואו פחות, תנמיכו לחץ. אם ההורים שואלים למה, אתם יכולים להסביר בנעימות ולא מתוך כעס. לא לוקחים את האוטו, כי כדי לקחת אנחנו צריכים ביטחון שיהיה ולא תמיד זה קורה. לא באים שבתות כי פחות נעים לנו, אנחנו צריכים לא להנות בשבת? וכו' אולי זה יעורר אותם ואולי לא. בעל מקרה, אם תוציאו מעצמם שההורים שלך עוזרים לכם, לא תיפגע כשהם לא עוזרים כפי שהיית רוצה. ומול בעלך, כל עוד תביני אותו, ותהיי לצידו זה לא אמור ליצור מתיחות. טל תיכנסו אף פעם להשוואות בין הורים חוץ מהשאלה של "אילו דברים טובים אנחנו לוקחים מהם" לכל ההורים יש חסרונות, לא יעזור לכם להתעסק בהם, סתם לשון הרע.

עוד נקודה משמעותית- מה הגורם? האם זו העדפה על רקע אישי? אולי על רקע מקצועי? כלומר אולי יש פה מסר נסתר שעובר ופוגע בבעלך? שמולו תצטרכי לדבר עם בעלך. לדוגמא יחס פחות טוב על רקע העובדה שבעלך דתי יותר/פחות, אשכנזי/ספרדי, וכו' שאז כדאי שתדבר גם על זה, על איך את רואה את הנקודה הזו

לא שווה הריב והמתיחות והכעס בינך לבין בעלך 

לדעתי עדיף לא להגיע כשהאח הנשוי נמצא....

תמיד יכחישו.... כי יכול להיות שיש העדפה כי אשתו כך וכך.... ולכן מרחמים עלו אבל זה לא סיבה מוצדקת ....

אם תלכו להורים לבד ותהנו אז תמשיכו בכיף ...

מנסיון שלי לא שווה כל הריבים האלה בינכם  ולכן לעצור את זה מיידית.

ולא לתת לזה להמשיך כך שנה שנתיים וכו'

הרבה הצלחה 

 

ההורים לא חייבים כלום לא לכם ולא להם

 

ואמנם שזה מעצבן וכו' וכו'- ולא ירדו אבותינו למצרים אלא על קצת מילת שקיבל יוסף יותר מאחיו. (רואה?- אפי' אצל יעקב אבינו היה כזה שרשור..

 

ויכול להיות שיש להבדל סיבה כזו או אחרת. ויכול להיות שבמצב מסויים היית יכולה להבין את הסיבה- או לגשש אצל ההורים בעניין (את מספיק בקשר כדי לשאול???- בדרך ארץ כמובן!

 

הייתי עושה הערכת מצב ובונה שכל יהיה הסטטוס קוו לעתיד הקרוב-

כך תהיו רגועים וללא הספקות..

 

אחרי זה- תחליטו עד כמה אתם אוהבים את ההורים וכו'.. מאמר מוסגר- אהבה להורים נמדדת בהשוואת צ'קים??

 

סליחה על הבוטות- באמת מנסה לנתב כיוונים..

 

בנוסף- אם אתם זקוקים כלכלית- הייתי פונה להורים- לא ממקום של השוואה- אלא ממקום של ילד-הורה ללא קשר לאח פלוני

 

בהצלחה

 

 

 

 

 

 

מהר מאוד האהבה היפה והעצומה שלכם תרד ותדעך, את מקומה יתפסו מריבות וויכוחים...שווה לכם???
ההורים לא חייבים לנו כלום!!!!!!!!!
מי ההורים, מה ההורים, ומה הם עושים.... זה לא נושא שיחה ובוודאי לא סיבה למריבות!!!!
ועזב את אביו ואת אימו... (כולל החומר)וכולל הכל מכל.
במתכונת הזו אפשר בקלות שהקשר היפה שבניתם יעלה על שירטון!
ומה שישאר בסוף זאת מרירות כעס קנאה ושנאה.
כשתבינו שעם הורים לא עושים שום "התניה",אז גם תצליחו לקבל ולאהוב אותם כמו שהם.
"כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם"

ההורים לא חייבים כלום

אבל רק מי שעובר את זה יבין אותה....

ברגע שיש אפליות זה הדבר הכי קשה לקבל ....

לכן צריך להתרחק ולא שווה המריבות והכעסים בין בני הזוג רק פוגע בהכל....

תוצאה עגומה וקשה, והרגשתי עד כמה אתם כואבים את היחס המפלה של ההורים ולמרות זאת השאלה המתבקשת היא.
האם אתם עדיין מוכנים לשלם על זה מחיר יקר???

בס"ד

 

אלו ההורים וזה מה יש.

 

אוהבים כל ילד בדרכם הייחודית.

 

קשה לקבל- אבל הכרחי-

לא כי ההורים צריכים את זה אלא אתם צריכים את זה.

 

לא מספיק חוסר הנעימות שלכם מול ההורים, שאתם מכניסים את זה גם לבית?

על אוטו שבניתם עליו ולא קיבלתם תשלמו מקסימום במונית.

אבל לשלום בית, לאהבה, להערכה, אין מחיר!!!

 

חוזרת על השאלה של גלית-

אתם באמת מוכנים לשלם את המחיר הזה??

אפילו לא בציור הכי שחור,

אפילו שטיפטיפונת מהאהבה שלכם תרד- זה שווה את זה?

 

אם הוא בא אלייך בטענות על הורייך,

דברים שבסך הכל גם את מסכימה איתם -

את יכולה לומר את האמת.

שגם לך כואב שהם מתנהגים כך,

אבל אלו ההורים ואת לא יכולה לחנך אותם...

 

לא לומר "זכותם," (למרות שזאת זכותם)

ולא להצדיק אותם, אלא לשתף בהרגשתך.

 

לפעמים לבעל יכול לכאוב אם ירגיש שהיחס הזה,

של העדפת האח הוא אולי מוצדק על ידי האישה

ואולי גם אשתו חושבת שאחיה יותר ראוי ממנו...

ברגע שהוא יבין שאת בצד שלו,
שכבודו יקר לך, וכך את מתבאסת על אותו הדבר,

אולי הוא יבין שהדיבורים האלו סתם מכאיבים לך,

וירפה.

 

בהצלחה!

 

זה לא אמור בשום אופן להגיע למתחים,העלבות ומריבות ביניכם. גם לא ל"השוואות".

 

איך זה מגיע?

 

ברור שאם היית אומרת לו בפשטות - שמע נא, אתה צודק. זה ממש מכאיב לי, לא מבינה למה זה, ניסיתי לדבר - לא עזר. אולי כי זה האח והתחתן אח"כ והם דאגו מה יהיה איתו... לא יודעת למה. הרי הם מעדיפים בכך לא רק לגביך, אלא גם לגבי. מוזר, ברור שלא צודק ולא נעים, וגם הם מבינים את זה - לכן "מתכחשים" לכך.

 

כעת, אחרי ששנינו "נפגענו" ביחד, מה עושים עם זה?

 

שיקלקל לנו ב"ביחד" - למה? מה קשור ליחס שבינינו? הרי שנינו לא שמחים בזה.

שלא נכבד אותם? לא שייך. הרי מצוות כיבוד הורים זה גם ב"הורים רשעים", קל וחומר באנשים שאינם כאלה, אלא יש איזו בעיה שלא מובן טעמה, וגם הם מנסים להכחיש אותה.

 

אז בוא נחזק מה שבינינו, נשתדל להתגבר על זה בלי להסכים עם זה - ולהתפלל שיתפסו שזה לא נעים.

 

 

אם היית אומרת כך - יש להניח שכל הענין "ביניכם" היה נרגע. אין על מה לריב. אין ממה להיעלב. הרי שניכם מסכימים על אותו דבר.

אז אולי, בגלל אהבתך להורייך, ניסית לגונן, קצת להצדיק, להסביר?... 

אחרת, לא כ"כ ברור. אם את מסכימה איתו - מה מקום לריב ביניכם.

 

אז כדאי שתגידי לו כנ"ל - ואח"כ את יכולה להוסיף, בשקט: תראה, זה כ"כ לא נעים לי, עוד יותר בשבילך מאשר בשבילי. אתה בעלי, הייתי רוצה שתרגיש שם הכי טוב, אבל אין לי שליטה על זה. אז אם אתה מוכן לעשות לי טובה ולא להשוות למה שקורה אצל הוריך, אני מאד אודה לך. גם ככה זה כואב לי, מה יעזור לזרות מלח על הפצעים?...

ב"ה שההורים שלך מתנהגים אלי כמו שמתנהגים. והלוואי שגם ההורים האהובים שלי, ישימו לב שזה לא בדיוק כמו שהם מנסים לומר, ויעשו משהו בענין...

 

 

לדעתי, אם תלכי כך - אין סיבה למשהו לא טוב ביניכם. זה העיקר.

מה שנוגע להורים - מה אפשר לעשות.. ניסית, לא הלך. אין מצוות חינוכם עליכם. וזה גם לא העיקר. באמת לא נעים, אבל נראה כ"כ לא מוצדק, שחבל להיפגע מזה. לפעמים אנשים עושים משהו בלי להבין בעצמם למה; ולכן גם מנסים להתכחש לכך...

 

הצלחה רבה.

זה לכאורה אמור לפתור את הבעיה...

כלומר ככל שתצטרכו פחות את ההורים כך החיים שלכם יהו יותר עצמאיים וכך תהיה בינכם ובין האח פחות תחרות וכך הכל יבוא על מקומו בשלום...

את הרי נפגעת בעצמך מההורים שלך, את מודעת לזה שהם לא בסדר, אז על מה יש לכם פה להתווכח? שניכם באותה הדעה. אם שכן שלכם היה מתייחס אליכם לא יפה, זה היה גורם למריבות וכעסים ביניכם?

יש ביניכם הסכמה שההורים שלך מתנהגים לא בסדר, אם למרות זאת מפריע לך שהוא מדבר עליהם את יכולה להסביר לו שאת פגועה כמוהו אבל את מעדיפה לא לדבר עליהם. אם הוא יבין שאת חושבת כמוהו וכל הסיפור הוא לא לדבר על זה-לדעתי יהיה לו הרבה יותר קל לספוג את זה בשתיקה, אין טעם להסביר למשהו שההורים שלו לא בסדר כשהוא כבר יודע את זה.

 

אמנם לא שאלת מה לעשות עם ההורים שלך, אבל מנסיון יש לי עצה בשבילך: תחתכי לכמה זמן. תמעיטי מאד בביקורים ובבקשות עזרה מהם, אם את יכולה לתקופה להמנע כליל זה עוד יותר טוב. אבל תזכרי לשמור על כבודם, אל תדברי על זה עם אף אחד כולל אחים משני הכיוונים. אם האחים ישאלו אתכם למה לא רואים אתכם תתחמקו, אל תפתחו את זה למריבה משפחתית, הם לא יוכלו לכעוס עליכם וגם לא יהיה להם שווה לריב אתכם אם תעשו את זה בדיסקרטיות (הרי גם אותם זה יביך אם תהיה חלילה מריבה), תשמרו על תקופת התרחקות שתהווה תמרור הזהרה.

תפתחו בינתיים את הקשרים בצד של בעלך-ושוב גם שם לא להסביר למה מגיעים יותר ולא לדבר על זה.

 

אגב- מה עם אחיך? הוא לא רואה שיש העדפה כלפיו? אולי הוא יוכל לדבר על זה עם ההורים, במידה והוא מספיק הגון כדי לעשות את זה ולא חושב רק להנות ולנצל את העדפה.

בעיניי, ומנסיון במשפחה המורחבת-
מה שההורים נותנים אומרים תודה רבה.. 18+ שנים הם דאגו,האכילו,הלבישו וחיתנו.
מרגע שאדם הקים בית הוא אחראי לביתו.
בעלך צריך לדאוג לרכב,לאוכל,ללבוש.
ומצד שני- אם ההורים מבקשים משהו ולא מסתדר לכם אותו הדבר.

במשפחה המורחבת שלי יש 2 מקרים של פיצוצים בין הילדים להורים לאחר החתונה רק כי לא היתה הבנה שכל אחד אחראי לביתו, ונעשתה עירבוביה.
כיום בין 2 הזוגות להורים שלהם קיים נתק רציני של כמה שנים.

לא חושב שבעלך צריך להתערב ביחסים שלך עם ההורים והאחים.

אפשר להבין הורים שלא נותנים כי לא יכולים או לא חושבים שצריך לתת, אבל להפלות זה כבר ממש לא בסדר. נכון שאם הם יפנימו שההורים לא חייבים להם כלום יהיה להם יותר קל להסתדר בלעדיהם, אבל תחושת האפליה היא מקוממת.

משל עצמם גם אם זה לא נראה לילדים. מצוות כיבוד הורים לעולם עומדת.

ההורים לא חייבים כלום, נקודה.
הכסף שייך להם והם יכולים לעשות בו כרצונם.
את לא יודעת מה השיקולים שעומדים אחרי ההחלטה..
מסרב להאמין שזה כי " אוהבים ילד אחר יותר"

זאת הדוגמא שהיינו רוצים להראות לילדינו???

יש בעייה גם הלכתית להפלות בין ילדים, גם אם נותנים לילד אחד יותר רצוי לעשות את זה בסתר ולא במופגן ככה, יש פה כשל חינוכי וערכי של ההורים, גם אם זה זכותם לעשות עם הכסף מה ששרוצים, השאלה היא מה ההורים משדרים לילדים? האם נוח להם שיש קנאה ותחרות? האם הם רוצים לגרום לפירוד ופילוג בין האחים?

הדוגמא הקלאסית לזה היא הביקורת שיש על יעקב אבינו שהעדיף את יוסף על פני האחים דבר שגרם להם לשנוא אותו עד כדי לרצות שהוא ימות ומכירתו למצריים.

קנאה זה דבר נוראי והורים חכמים יעשו הכל כדי להרבות אחווה בין הילדים ולא ההיפך.

בין אחים, זה דבר פסול ואסור שזה יקרה!!!
זה פירק הרבה משפחות טובות.
אבל אל תשכח שיש פה זוג טרי וזוגיות עם בסיס טוב לבנות בית איתן, שעלול ח'ו בלי לשים לב להתפרק , ועל מה?!
על כסף שלא שייך לו ובדרך הזו עלול שגם לא יהיה לו,... "יצא שכרו בהפסדו"
לא כסף לא זוגיות טובה ולא משפחה !!!
עם כל הכאב זו העבודה והנסיון שלהם.
אני לא רוצה להישמע נחרצת אבל יש לי הרגשה שאולי מדובר בזוג שאין לו הסתפקות וסביר להניח שגם הם מקבלים טובות רבות מההורים ובהשוואה לאח כנראה קצת פחות.

מדובר בזוג סטודנטים שקורע את עצמו בשביל להתפרנס ועובד ללא הפסקה!

גרים ביחידת דיור של מטר על מטר..האישה(אני) אחרי הפלה מאוד קשה וכעת עם סיבוכים רבים ושונים.

ומה אני מקבלת? כלום.

 

אין לך מושג מה המצב שלנו ומה המצב של אחי..לא בקשתי ולא רוצה לשמוע שיפוט ודעה אישית, אלא רק עצות למצב הנתון שאנו נמצאים בו.

תתביישי לך.

חלק מהעניין בלשתף בפורום זה גם לשמוע דעות שלא בהכרח יתאימו לך.
ולחלק העיקרי-
בעלך הוא זה שצריך לדאוג לצרכייך.
הוא זה שצריך לפרנס ולכלכל.
החלטת להתחתן ולהקים בית בגיל צעיר- זה חלק מהחבילה,
ברוך הבא לעולם של הגדולים.
ההורים לא חייבים לכם דבר, ומה שנותנים נותנים מרצונם הטוב.
לדעתי,
בשביל השקט הנפשי שלכם עדיף לא לבקש- לנסות ולראות שאתם יכולים להסתדר לבד.
בהצלחה

קודם כל אני מאחל לכם אושר ועושר בכל מכל כל מתוך בריאות מעליה וזש"ק.

אני חושב שאת מקשרת את מצבכם שמחד מבורך בזוגיות נהדרת אבל מאידך רצוף בקשיים שתארת בתגמול מהורייך.

לענ"ד ברשותכם נכס שקשה מאד להשיג בדמות אהבה רבה ומאידך קשיים שבס"ד יעלמו תוך זמן מה. הלימודים יסתיימו, מצבכם הכלכלי ישתפר ובע"ה תזכו במהרה להריון תקין. חבל ל"חבל" בזוגיות שלכם בגלל ציפיה שלכם מהתנהגות של אחרים שאינה בשליטתכם. וותרי על הרעיון של "מגיע לי" והפכי אותו ל"כמה טוב שקיבלתי" אפילו אם זה פחות מאחיך. ככה תשמרי את הטוב שבידיך והקשיים בע"ה יעלמו במהרה בזמנם.

בהצלחה!

מכיוון שהיו חסרים פרטים היה ניתן להעלות השערות, ובנוסף התיאור שנתת נשמע אם לומר את האמת מאוד קיצוני, ולהשוות הורים לקיר לא נשמע טוב...
בצירוף חוסר היענות ותגובה ממך נתן לי תחושה שמדובר בזוג שחושב שאם הוא מבקש אז חייב להיענות.
אני מקווה שאת מבינה שלא הייתה פה כוונה לפגוע, וזה חלק שצריך לקחת בחשבון לפני שמעלים שאלה בפורום.
ושוב סליחה!!!
הרבה בריאות ובהצלחה!

בפרטי

אם את רואה שאי אפשר לסמוך עליהם , אז אל תסמכי עליהם.

חבל לכעוס. זה הכסף שלהם וגם אם הם טועים זה זכותם המלאה לטעות ולפספס אותכם.

 

אני מתאר לעצמי שיותר קשה ויותר יקר, וכנראה גם בחרתם לגור באזור שלהם בידיעה שהם יוכלו לעזור - ובכ"ז - אם אין שיתוף פעולה, חבל להרוס משפחה בגלל קושי של שנים ספורות.

אחר כך כשתתבססו כלכלית כל הסיפור הזה יהיה זניח.

ב''ה שיש לכם קשר טוב, וב''ה שגם עם ההורים הרוב טוב.
אם זה כ''כ פוגע בכם כל פעם שאתם נתקלים בעובדה הלא נעימה הזו- אל תיתקלו בה.
לא חייב לבקש את הרכב מההורים אם זה גורם לכזו פגיעה.
ולמה שיגרום למתחים ביניכם? הוא יודע שגם לך לא נעים עם המצב?
זה פוגע בך כשהוא אומר דברים רעים על ההורים שלך?
אז תבקשי שלא יאמר. וכשהוא פולט משהו בנושא מתוך כאב- את ממש לא צריכה להיות הסניגור שלהם.

מוסיפה מנסיון שלי: האיש שלי סלד קצת מהתנהגויות של אח שלי (לא שאח שלי נוראי, אבל הוא לא הבנאדם עם האינטלגנציה חברתית הכי גבוהה בעולם)
אז כמה פעמים הוא אמר לי את זה שקשה לו לסבול וזה מעצבן אותו וכו, עד שאמרתי לו שאמנם אני מבינה על מה הוא מדבר אבל הוא צריך להפסיק כי קשה לי לשמוע את זה, זה אחי אחרי הכל..
והוא הפסיק. ולמרבה הפלא זה גם הרבה פחות מפריע לו עכשיו, הוא פשוט השלים עם המצב ועכשיו הוא מסתדר איתו מעולה.

לא לתת לזה להיכנס בינכם
עם תפילה שאתם כהורים תדעו להיות אחרים

וקיבלתי על עצמי לא להמשיך שום קשר שלא מתקדם לחתונה. אז נתתי אולטימטום- אם אנחנו לא מתקדמים לחתונה אנחנו צריכים להיפרד. כי אני לא מחפשת חבר, אני מחפשת בעל.
זה מפחיד, כמו כל החלטה גדולה ובוגרת. אז פשוט צריך להחליט להחליט, מבין?

זה באמת קשה,ונדיר מאד שאנשים מצליחים להחליט עם השכל בלבד.
צריך גם רגש ורצון לא לגמרי מוסבר, לדעתי.
אבל כמובן לא לדלג על השכל!

אם הפחד מאד מאד גדול או שיש התלבטויות רבות לא מחליטים. מנסים להמשיך, הולכים להתייעץ (יועץ טוב לא אומר לך מה לעשות אלא מצליח לעזור לך לחשוב ברור ולהבין מה אתה באמת רוצה). ואם ההתלבטויות לא נפתרות אז נפרדים.

מה לעשות, זאת אכן החלטה משמעותית מאד, הכי משמעותית בחיים אפשר לומר, ולא מחפפים בה.

תמהר להתחתן אם אינן מוכן ובשל נפשית לזה. לא צריכה להיות התלבטות אם ממש אוהבים זה פשוט בא טבעי. ואם יש ספק אין ספק. 

בהצלחה,

 

פשוט מאוד מאוד רצינו את זה. לפני כן דיברנו עם הרב שלו והרב שלי שהמליצו לנו להתחתן ולא למרוח את זה (יצאנו יחסית הרבה לפני החתונה קצת יותר מחצי שנה) כי היצר ממש גדול וזה קשה.
בעלי תמיד חלם להתחתן מוקדם ואני די נמשכתי לזה בעקבותיו ולשמחתי בחרנו נכון ב״ה

זה לפחות מה שהיה אצלנו..

ויש הרבה שלא מתחתנים רק בגלל שאין להם את התחושה המובהקת ש"זה זה"

והטוב הזה הוא כ"כ לא סתמי, אלא משהו שאתם לא יכולים בלעדיו.
להחליט להתחתן, זה להחליט שאני נכנס אל הנודע עם הבת זוג הזאת. שאני מכיר כ"כ, ומעריך כ"כ, ושהקשר ביננו הוא מיוחד.

לא יודע לשחות
לא פחדתי. שאתה יודע אתה יודע

וכשזה קרה- התארסנו.
(ולאיש שלי היתה סבלנות..)
אבל האמת שאם זה היה לוקח יותר זמן יכול להיות שהייתי קופצת למים למרות הפחד.

אבל פעם שמעתי משהו, וזה גם עוזר לקחת החלטות אחרות בחיים.

דבר ראשון כשמחליטים זה אומר שמוותרים באופן מוחלט על כל שאר הנשים בעולם. וזה מאוד מפריע לקבל החלטה. ברגע שמבינים שזה מה משפריע, ומבינים שלא לקבל החלטה זה יותר גרוע, ההחלטה יותר קלה.
דבר שני, יש נקודה שבה מבינים שאנחנו יודעים הרבה דברים אחד על השנייה, ועוד דייטים לא יעזרו לנו לדעת יותר. וזה הזמן לקבל החלטה.

פשוט למצוא מישהו שמתאים ויש כימיה. שנעים לדבר איתו ושאפשר לדמיין אתכם מעבירים ביחד את החיים בניינים. זו אמנם החלטה גורלית אבל לדעתי החשש הוא יותר מהשינוי מאשר מעצם ההחלטה.

שלהמשיך להתלבט כבר יהיה מיותר.
כי מכירים אחד את השני, ומודעים ליתרונות ולחסרונות,
ו ממשיכים.

אז מי אמר שאי אפשר לעשות דברים לא הגיוניים בשביל דבר כה חשוב כהקמת בית בישראל?

זו המתנה שקיבלנו כדי לעשות את הצעד המפחיד והלא-הגיוני הזה.

השכל פעל את פעולתו בתחילה, ובמקביל הרגש העביר הילוך עד שזה היה הצעד המתבקש.

לא אומר שלא פחדתי- גם אחרי שהחלטנו, לקח זמן עד שהסכמתי לתת לזה תוקף ולספר להורים.

אבל יחד עם זה- היתה לי נקודה שבה הייתי צריכה להכריע, ולעשות בחירה מתוך מודעות ולגמרי עם השכל.

אני מניחה שאצל רוב הזוגות זה שילוב של תחושה פנימית ושל בדיקה שכלית. אצל כל זוג באחוזים קצת שונים.

ומצאנו תשובות לחששות שלנו. תשובות אולי לא מלאות, אבל מניחות את הדעת.
למשל- ממה נתפרנס?
תשובה: שנינו לא עצלנים, אם לא תהיה ברירה אני יודעת שהוא יהיה מוכן לעבוד אפילו בעבודה בזויה וקשה כדי לדאוג לנו. וכך גם אני.

בכלל לא. אבל ידעתי שזו הבחירה שלי, ושלכל בחירה יש תוצאות.

זו היתה למעשה בחירה בין שתי תפיסות חיים.

ואפילו שאני הייתי אז בתפיסת חיים אחת והוא בשניה- ידעתי שאני רוצה את התפיסה שלו, על חסרונותיה. 

ומעבר לזה- הבהירות שהייתה לי שזה זה וזהו עזרה לי להתגבר על אי אילו מכשולים.

ברגע שנמצא מישהו או מישהי שמתאים לרב הדרישות וטוב לך אתו, יש רגש אז מתחתנים

אם זה מפחיד אז להגיד שמקסימום מתגרשים

למה זה כזה מפחיד?

I666, תמיד אני מסכימה איתך, הפעם לא..

צריך להיות רצון ברמה כזאת שזאת לא מחשבה אפשרית בכלל.

אם אחר כך יש קשיים, וכמעט לכל זוג יש קשיים ברמה כזו או אחרת - סתם להתרגל לחיות עם מישהו חדש וכו', אז זה מאד לא טוב שיש בראש את המשפט הזה. ואם ככה מחליטים אז המשפט הזה יהיה בראש.

 

יש לי חברה שהתארסה ככה. כולנו אמרנו לה לא לעשות את זה.. היא התעקשה כנראה כי התפדחה לפרק. לא היתה לה תמיכה מהמשפחה לדעתי. היום היא גרושה.

יש אנשים שכל כך מפחדים לקבל החלטה לכל החיים שזה מונע מהם להתחתן. ופה זה כאילו פתח מילוט במקרה קיצוני. גם אם טעו אז יש אפשרות לתקן.

ויש גם כאלה שכל כך מפחדים שיהיו בעיות שלום בית או גירושין שמעדיפים כבר לא להתחתן. ואז משפט הזה קצת מכניס לפרופורציה. 

תמיד יש חששות ופחד מהלא נודע ....

אבל יש המון דברים לקנות ולעשות לפני החתונה שאין הרבה זמן 

לחשוב על הפחדים....

שיהיה הרבה הצלחה והרבה מזל....

גם אני חיכיתי שאני ארצה יותר מאפחד ובעלי המתוק הסכים לחכות (ללא ידיעתי הוא קנה טבעת, אבל כשהוא ראה שאני עדיין בפחדים הוא חיכה והציע לי לאחר חודשיים, גיליתי את זה רק אחרי ההצעה).

בתקופת האירוסין עדיין עלו לי הפחדים מידי פעם אבל הרגשתי שאני עושה משהו נכון וטוב והרגעתי את עצמי כל פעם מחדש, גם איתו וגם לבד. חלק מהפחדים היו פרקטיים מאוד וגדולים מאוד אבל הזכרתי לעצמי כל הזמן שספק=עמלק ו- יאללה. צריך לקפוץ.

היום אני יכולה להגיד לך שההחלטה שאני הכי שמחה בה בחיים שלי הייתה להתחתן עם האיש האהוב עליי בעולם (שהוא במקרה גם בעלי)..

אצלי באמת היה לי מפחיד ולא ידעתי איך אפשר לעשות כזו החלטה... אבל היו כמה דברים שעזרו לי ב"ה-
א. זה שהוא מצא חן בעיני בהתחלה... כאילו נדלקתי כזה בפגישה הראשונה... וזה המשיך גם אח"כ...
ב. ביררתי איתו את כל הנקודות שהיו לי בסימן שאלה.. ממש חפרתי..
ג. הלכנו לרב שלו והוא נתן לנו טיפים לחיזוק זוגיות ודחף אותנו לסגור.. וזה רב שאפשר לסמוך עליו וגם הוא מכיר אותו.. אז זה נתן לי ביטחון
ד. שאלתי את הרב שלו כל מיני שאלות שרציתי לברר בסוגיות שעלו ביננו ועליו
ה. ובעיקר- שהוא (בעלי) דחף אותי להגיע להחלטה. שאל.. נו החלטת? ככה כמה פגישות.. וביקש דדליין להחלטה.. ואז עשיתי חושבין עם עצמי לבד.. חשבתי על התמודדויות צפויות ואם אני מוכנה לזה.. חסרונות שאני יצטרך להתמודד איתן מול כל היתרונות.. וסגרנו!
אבל אין ספק שיש פה קפיצה למים...
צריך לעשות אותה בלי פזיזות.. אבל בקלילות ובזהירות..

והוא לא איכזב! השבח לאח.
החיבןר הוא חיבור בנשמה. משהו עמוק יותר מאשר שכל
לא התנהלתי בקהות חושים וחד מימדיות.

מח- האם בת הזוג הזו מתאימה לך מבחינה שכלית?
האם השאיפות משותפות? היא חכמה/רגישה/טובת לב כמו מי שחיפשת? (מלא את התכונות הרלוונטיות אליך כמובן)
האם היא מכבדת אותך כאדם? האם היית רוצה להתעורר לצידה גם עוד 10 ו30 שנה?

לב- מה אתה מרגיש כלפיה? האם אתה אוהב אותה?
האם אתה שמח איתה? האם טוב לך כשאתה איתה?


כבד- משיכה.



אם הכל מסתדר לך על זה.
אם יש ספקות נסה להבין מה הם ועל מה יושבים.
מה בהתנהגות שלה לא מרגיש נכון?
עם מה קשה לך? האם זה משהו שאתה יכול לחיות איתו?
האם הדברים הטובים בה מפצים על מה שפחות
(רמז; אין אף אחד ואף אחת מושלמים, בשביל זה מתחתנים..)
אם אתה עדיין מתקשה להגיע להחלטה שאתה שלם איתה כדאי ללכת לאיש מקצוע.
לפעמים זה הקשר ביניכם שלא מספיק או שדורש הכוונה.
לפעמים יש אנשים שהפחד משתק אותם ולא משנה עם מי יפגשו...


החלטות טובות.

בעיקר המון הצלחה לך!!

אני חושבת שמרגע שעזבת את העניין והוא לא חזר אלייך שוב אז זה כבר עניין שלהם.
אחד הדברים היפים בזוגיות הוא היות העניין עניין אישי של בני הזוג ואך ורק שלהם. כך שגם קושי הוא שלהם ורק הם יכולים להחליט אם לשתף.
מה שכן הייתי עושה זה משתפת את בעלך, שיהיה מודע לעניין (במסגרת מה שאמר לך אותו בחור ולא מה שקורה בינו לבין אשתו). אם את לא נשואה הייתי משתפת מישהי אחרת כי זה דבר קשה שישב רק עלייך..

האמת, שלא הרגשתי התמודדות מיוחדת מצידי. כי לי אין רגשות אליו ב"ה. זה יותר שוק שצריך לפרוק...

ורחמתי עליו. כי זאת סיטואציה נוראית מבחינתי...

ואני רווקה ב"ה, אולי בגלל זה הוא הרגיש בנוח לפנות אליי...

שתפתי את אמא  

ושמעי אם הם היו מתנהלים כזוג, באמת שהייתי משאירה את זה להם.

אבל אין בינהם תקשורת, משהו מוזר...

הוא אפילו לא יוצר איתה קשר עין, אפילו כשהיא פונה אליו...הוא כאילו מנפנף אותה שהיא רוצה לפתוח איזה נושא...

מהצד נראה שהוא ממש לא מעריך אותה, שהיא כמו אוויר בשבילו.

והבעיה שהוא אדם מאוד מופנם, הוא לא מספר לאף אחד מה עובר עליו...

 

שמכיוון שיש לו רגשות אלייך, העזרה הגדולה ביותר היא להעלם לו מהרדאר כמה שאפשר. כל נסיון עזרה רק יעורר יותר סימפטיה אלייך.

בכל זאת, עבר קצת זמן מאז התקופה הזאת.. 

ובאמת בהתחלה שהוא אמר לי את זה, ממש תפסתי ממנו מרחק... 

אבל עכשיו ששוב אני רואה אותם, ורואה שהמצב על הפנים, לא חבל? 

אני מכירה אותו, הוא יכול לסבול ככה שנים ולא לספר לאף אחד, עד שזה יתפוצץ...

 

 

שכדאי לעשות ניהול סיכונים.

האם את באמת יכולה לעזור?
מה הסיכוי שהתערבות שלך תזיק ותעורר אצלו רגשות רדומים?
האם אפשר לעזור מבלי להסתכן?

על פניו אני לא בטוח עד כמה את יכולה לעזור והסכנה בלהזיק היא בהחלט אפשרית...
אם באמת כואב לך תתפללי. זאת עזרה עצומה גם אם אף אחד לעולם לא ידע על כך.

את יכולה רק להזיק. שיתפת את אמא שלך, זה הכי טוב.

תשתדלי להתרחק מהסביבה כשהם באזור, זאת העזרה הכי טובה שאת יכולה להגיש.

אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיות של כל העולם. ובמקרה הזה, כשאת עצמך כביכול "הבעיה", אז בוודאי שאת לא יכולה לפתור אותה.

שאת מציעה שיפנה לייעוץ. הוא יודע על האופציה.

 

מסתבר שאם אשתו תשמע שהוא "לא אוהב אותה", אם זה עדיין ככה - זה לא בדיוק יעזור..

 

ולפי הודעתך השניה - היא מבינה את המצב הבעייתי. שיחליטו ביניהם מה לעשות.

 

 

לכאורה, העזרה הכי טובה מבחינת - זה ממש לא להיקלע להיכן שהוא נמצא, שלא ימשיך לפתח "רגשות כלפייך". וזהו.

כתבת פה שאת לא נשואה.

תמצאי גבר בסביבה שלך (אח, אבא, מכר שאת סומכת עליו) שתוכלי לספר לו מה קורה.
זה טוב כי זה יגרום לך להישאר מפוקסת ולא לאבד יציבות, וזה לבד יעזור לך להגיב בקור רוח לעניין.

 

מה עושים אחר כך? תלוי בצורת העבודה שלך מולו. אני מתאר לעצמי שהעצה הפשוטה זה להתרחק אבל לא תמיד זה פרקטי. בכ"מ ברגע שיש עוד מישהו בתמונה זה מוציא את העוקץ ה"זוגי" מהעניין.

שמרי מרחק בפרט אם הוא אמר לך מה שאמק.
אם את דואגת להם תתפללי עליהם.

אשמור מרחק