פורום נשואים טריים (עמוד 388)

המחית יכולה להיות ביתית או גרבר.

אני מוסיפה למחית הפירות כפית שקדיה או כפית טחינה גולמית.

יכול להיות שהוא יאהב את הפירות בגלל המתיקות.

לבריאות,

אמא ל-3 

כמו שהזכירו כאן כבר .

לדבר אתו , להגיד לו בשיחה יפה. שקצת נמאס לך מהמצב הזה , ויש לך ילדים ומשפחה.

ולעבור דירה דחוף מחמותך. (ורק אז אולי הוא יבין ...אחרי שצריך לשלם :שכר דירה , חשמל .....) .

לנסות לעשות פעולות , ולקבוע עבדות בשטח. אני יודעת כמה קשה זה , אבל צריך כח  כדי לנשות הרגלים .

נ.ב

אצלנו אני מבולגנת יחסית , ובעלי לא אהב את זה נתן לי צנס  כמה פעמים .....

עד שלארונה (אנחנו כבר 9 שנים נשואים . עם 2ילדים . 8 ו5.) לאחר ויכוח אורך  אני זורק הכל לזבל אם את לא מסדר את הכביסה וכו ..... בסוף הבנתי עד כמה זה מפריע לו . וקיפלנו כיסה וסדרנו וכו ....

אני עדיין כך אבל משתדלת יותר למענו , ולאט לאט מוצאים פתרונות של סדר  שמקובל עלנו . אמנם יש עליות וירידות וכל זאת לומדים להסתדר.

אז תביני שאם  שזה תהליך שיקח זמן למצאו את האיזון בין תחביב שלו האופנוע לבין המשפחה .....

לכן (את ) צריכה  לקבוע את הטון והכיוון עד הכין הגבול !! (כמו שבלי עשה  לי ...). 

בהצלחה

לכם ילד, ועוד ילד - לא "לך"....

ב. שחמותך מתערבת - לא טוב. כדאי לדבר בנחת עם בעלך - לא משהו נגדה, היא אמא שלו. לומר לו שעם התודה לאמא שלו, אבל רואים שזה מביא למריבות. אז להשתדל להתייחס בכבוד אישית, אבל ממש לא לתת להתערב במה שביניכם.

ג. הוא איש טוב, עוזר, מכבד, מפנק. יפה מאד.

ד. זה שאינו יודע מה בחשבון הבנק ואילו תלוש משכורת אינו פותח - זה לא חיסרון. לא התחתנת עם מנהל חשבונות. יש כאלה שזה לא כ"כ בראש שלהם. לכל היותר, תגידי לו בחביבות, לא בהתנשאות, שמע, אני רואה שלא בראש שלך להתעסק עם חשבון הבנק - לא נורא. תשאיר, אני אטפל במקומך.

ה. הדבר היחידי שנראה בעיה, זה האופנועים. כנראה קצת "מכור" לזה. שווה שיחה ביניכם. תגידי לו - שוב, בלי לתקוף, בלי עצבים, מתוך הבנה שהוא אוהב את זה, אבל יש בעיה עם הכסף: מבינה שאתה ממש אוהב את הנושא של האפנועים, אבל בוא נעשה איזה חשבון...  ואז, תראי במספרים, כמה יוצא על זה, כמה היה ניתן לחסוך אם היה מחליף, נניח, פעם בשנה..  ואז תגידי לו: תראה, שנינו רוצים לקנות דירה. צריך קצת לחסוך. האופנועים מוציאים הרבה. תן רעיון איך מסדרים את שני הדברים ביחד.  אולי הוא יציע איזו תדירות שמעבר לה לא מחליפים. אולי תוספיו גם שלא לוקחים הלוואת בשביל זה, אלא מוציאים רק אם יש בחשבון - ורק אם נכנס סכום קבוע עבור חיסכון לדירה. העיקר שתגיעו לסיכום משותף, שמביא בחשבון גם את התחביב הזה שלו, גם את מה שיש לכם, וגם את הרצון לחסוך לדירה.

תבררו כמה צריך בשביל דירה במשכנתא. מגורים עם חמות ש"מתערבת" זה לא אידיאל גדול.

ולא על כל דבר "מתגרשים"..

תשמעי, כדי שנוכל לשמור על יחסים טובים - אני ממש מבקש להפסיק להעיר לנו על מה שבינינו.

אנחנו בחיים שלנו, אתם בשלכם, ניפגש בידידות על מה שמשותף. לא אחד על החיים של השני.

אני לא מכיר את המשפחה.

אבל באופן נורמלי, אם אתה מעיר לה על דבר שהיא יודעת שקורה. ובצורה חיובית ובהירה כזו, אז מה יכול להיות? אם אמא שלה תשאל, תגידו שאכן, בשביל לשמור על אוירה חיובית, שיהיה נעים לשהות ביחד - ביקשת להפסיק להעיר על עניינים שביניכם. יש מספיק נושאים טובים לדבר בלי זה..

ואולי עדיף שאשתך תגיד לה, בדיוק אתם דברים. במקומך.

אצלנו היה מקרה דומה . שגיסתי העירה לי על כל מיני דברים .

(היא גדולה ממני , והיא חשבה שהיא הולכת ללמד את הכלה הצעירה /חדשה ....).

עד שכמה פעמים אמרתי לבעלי שנמאס לי שהיא מעירה לי /ולילדים שלי ....

ואני מבקשת שידבר אתה שלא תעיר לי ב...

לאט לאט זה התגמד , וכמעט ולא ורגש .

מדי פעם יש לה איזה הערה ,אז מתעלמת ממנה .

אלא אם כן זה משהו חשוב בעני אז בעלי מדבר אתה .

תלוי מה היא אומרת, לפעמים צריך להתעלם.

אם זה משהו פוגע בך /משהו שמאוד מפריע אז תעירו לה.

 שהיה בהצלחה

זה סוג של תחביב שלך. לא רואה סיבה להפסיק עם זה.

אני עצמי כותבת ואני כותבת הכל. 

דבר ראשון זה משחרר וכיף. דבר שני ככה אני זוכרת כל מיני דברים שקרו.

אם הכתיבה עוזרת לך ומשחררת אותך זה מעולה להמשיך עם זה

מזדהה עם השאלה שלך - כי גם אני עמדתי באותה "התלבטות"...

אז באמת בתחילת הנישואים היומן די נזנח, ולא הרבה כתבתי בו (אפילו "התנצלתי" פעם אחת בפניו על זה שאני לא זקוקה לו - כשיש בעל צמוד...).

אבל בהמשך החיים בהחלט חזרתי לכתוב בו - אמנם בפחות אינטנסיביות בד"כ מימי הנעורים ותקופת הדייטים (אבל נראה לי שזה קשור יותר לגיל), אבל זה בהחלט עוזר לי לפעמים לפרוק דברים שאני מעדיפה לא "להטריד" בהם את בעלי, או כדי לסדר את החשיבה מול עצמי (בלי לקבל מיד "פתרונות" מבעלי).

חוץ מזה - שהיומן בשבילי הוא כמו "ספר זיכרונות". אמנם לבעלי יש זיכרון טוב מאוד (), אבל בכל זאת בקריאה ביומנים הישנים אני יכולה להיזכר טוב יותר בתחושות שעברו עליי במהלך השנים...

קצת חפרתי... מקווה שהועיל.

אבל תזהרי לא לכתוב דברים שלא כדאי שאחרים יקראו

אבל יומן הוא לא רק מקום לבטא בכתב מחשבות כמוסות אלא גם תיאור של אירועים ומעשים.

ובכלל, יומן הוא משהו לטווח ארוך, גם בעוד עשרים או שלושים שנה רוצים לקרוא בו ואולי לחשוף.

אז צריך למצוא את הדרך הנכונה

שכתיבה עוזרת לעבד נתונים באופן ברור וממוקד.

כמובן שזה עדיף (ברמה הזוגית) מלדבר ולעבד מול גורם שלישי (חושף את הזוגיות הפרטית ועלול לגבול בלשון הרע)

או מלבוא ו"לשפוך" את כל התחושות על הבנזוג בלי לחשוב ולסדר את הדברים קודם. (עלול להיות מאוד לא נעים לשמוע)

אם את חוששת שהיומן יתגלה למישו ביום מן הימים את יכולה להחליט שכל יום נישואין את משמידה את היומן של השנה החולפת ופותחת דף חדש פשוטו כמשמעו.

בהצלחה!

אני גם כתובתי בנעורי הרבה . מאז שהתחתנו (9 שנים) אני כמובן כותבת פחות .

וחוץ מזה אפשר וכדי לכתוב גם אירועים או דברים שקראו לך /לכם המשפחה /הזוג ....

אני למשל כתבתי (על דף -ששמור במחשב ) על ההריון השני שלי .

כתבתי מעין מכתב לעובר -  כי הרגשתי צורך להתפרק  ולכתוב כמובן.

או למשל - כתבתי מעיון קטע על אמא צעירה וילדים קטנים .

שרוצים לצאת לבלות זה קצת קשה כי צריך שמרטפית , וזה עוד הוצאות .

ושהילדים חולים , ושתכניות משתנות כאשר יש ילדים  וכו ....

 זה כייף ונחמד אחרי הרבה שנים לראות ולהיזכר ב....

ולכן גם לא חשוב מה אנחנו אומרים - כי הבקשה שלו חשובה לצורך הענין יותר מכל מה שיאמרו פה.

אבל בכללי, בוודאי דבר שהיה לבעל/אשה, ואינו/ה רוצה שיספרו לאחרים, לא מספרים. זה נכון אפילו לגבי מישהו סתם, שלא נשואים לו - קל וחומר כאן. לפעמים גם בגדר רכילות.

אלא שיכול לקרות לעיתים, שאחד חושב שלשני לא איכפת, ואין בכך כל רע וכו', בסדר. אז אם השני אומר שדווקא כן איכפת לו - לומדים להבא ונזהרים יותר.

ככלל, צריך לרכוש "חוש" כזה, מה מתאים ומה לא. יש הבדל בין לצטט משהו חכם שהשני אומר, לבין לספר דברים שסיפר לך על עבודתו; וגם בזה, תלוי מה. לומדים עם הזמן לדייק יותר, כולל לפי האדם הספיציפי ומה שחשוב לו. מה שחשוב לשני שלא יספרו בעניינים שהוא משתף או שנוגעים אליו - זה בדיוק מה שקובע.. (ולפעמים יש הבדלים בין האיש לאשה, ברגישות לענין הזה, כל אחד לגבי עצמו).

ובלי להיות מ"אלו" שביקשת תגובתם.

חשוב מאד שאתה מחליט לשמור. במקרים מצערים כאלו, צריך שהצד החזק יותר מבני הזוג, יקח על עצמו למנף את זה. כאן זה אתה, אז אתה..

אם היא נופלת בעצבות כשאתה מעיר לה, תנחם אותה, תדבר על ליבה (עם "תפיסת מרחק" פיזית, כראוי..), תסביר לה שזה ממש לטובת הענין לטווח ארוך, אפילו אם קשה באותו רגע. מלבד שזו הלכה ממש בסיסית ביותר, זה גם שמירה אמיתית על כך שהצד הפיזי יבוא בזמן המיטבי מבחינה נפשית, וכך שומר אותו על מקומו הנכון לאורך זמן.

תנסו לבנות יותר את הצד ה"נפשי" בתקופה הזו. וגם, לשמור על ההרחקות הראויות, באופן של לא להגיע ל"כמעט". זה יכול לעזור יותר להחזיק.

תיקח את זה כמשימה מאד מאד חשובה. ממש המשך של  אורח חיי טהרת עם ישראל מכל הדורות. ואז, כבר יהיו לך עוד רעיונות איך לשים לב בעז"ה. והבא ליטהר - מסייעין בידו.

 לשחק בערב (או כל זמן אחר שנח לכם).  קלפים , רמי ,שש בש שח-מט ....

כמובן ליד שולחן וכל אחד בצד השני (אחד מול השני).

לדבר אחד אם השני , חווית ,סיפור , כל מה שעולה על דעתכם .

לנסות להראות לה שאתה עדיין אוהב אותה ומתגעגע אליה למורות שאתם אסורים .

ללמוד משהו ביחד (אם אתם בקטע). אולי משהו שקשור בחתום הזה ?

כמו הלכות נידה , פניני הלכה בנושאים שאתם מתחברים .

או כל לימוד אחר , תנ"ך ,שמירת הלשון .....

בהצלחה

אין קיצורי דרך 

חוץ מקיצורי קיבה, ניתוח שרוול הולך היום...

מה ששכתוב באתר זה שזה טבעי אבל הייתי שמחה לשמוע ממישהו שניסה או יודע יותר...

לא נראה לי שרב יוכל לעזור כאן

הם אפילו לא מבינים מה זו זוגיות.

"תרבות" מזעזעת. זה בגד - זו זינתה כאשת איש.. ה' ירחם.

זה קודם כל, לפני הכל. כי אם אנחנו נשאיר את זה כאילו "מהצד", בגלל שיש מישהי שחטאה בחטא חמור מאד-מאד וכעת בצרה, אז זה רק מוסיף לקלקול בעולם. אח"כ אפשר לחשוב איך עוזרים, גם בתוך התהומות הללו.

[לא יודע למה היא חושבת ש"בעל עשיר" יקח את הילדים.. הרי אצל "בית משפט" חילוני, מה שהיא עשתה - שיש בו חיוב מיתה מהתורה - אינו "עילה" כאילו משהו לא בסדר ביחס לילדים. אם הם אצלה שנה והוא נעלם - מי יקח כ"כ בקלות?]

חשבתי שהיא מחפשת רב, בגלל המצב האישי החמור מבחינת ההלכה. בעיות אפשריות של ממזרות וכד'.

אבל אם היא חושבת, אחרי שראתה מה קרה, שרב זה כי היו "מאד "מושלמים", מלאים בכסף, טסים לחו"ל" וכו' אז אולי היתה עין הרע.. - אז היא צריכה רב קודם כל כדי שיסביר לה שמושלמים זה לא מתחיל מהדברים האלה.

רואה בעיניה, ששניהם בגדו זה בזה - ובמקום להסיק משהו על ה"תרבות" הזו, מחפשת את הסיבות בעין הרע וכישוף..

לדעתי, זה כלל לא הכיוון. הסיבות הן לא בגלל דברים "מיסטיים", אלא אולי בגלל ריקבון בכל התפיסה הזו, שאינה רואה בעיה בבגידה אבל מאמינה ב"כישופים". קודם כל, בחירה פשוטה - רע וכיעור מול הטוב, ובחרת בחיים.

רבנים אמיתיים, כפי שאת מבקשת, אינם מתעסקים לא בכישופים ולא ב"הוצאת עין הרע", והם גם מספיק ישרים בשביל להציע לבריות לא לבזבז את כחותיהם וכספם על דברים כאלה.

אבל יוכל לעזור לה, כנ"ל, לעשות באמת סדר בדברים. קודם כל, להסביר לה את חומרת הענין של אשת איש. לעזור לחזור בתשובה שלימה מהתועבה שבאומללותה - הרוחנית והממשית - נקלעה אליה.

לעזור לה לחשוב איך להתנהל כעת, בצורה אנושית ומוסרית. וגם לעזור לה איך להתנהל ביחס לילדים וביחס ל"איומים" שהיא חוששת מהם. 

אין לי כרגע רעיון למישהו ספציפי.

להתגרש- לא ככה? אשת איש שהיתה עם גבר אחר... ובעעלה יודע בוודאות. יש אופציה אחרת?

שתפנה לרב שידריך אותה איך לחזור בתשובה

(העין הרעה מגיעה ממנה עצמה- והיא זו שבעבודה קשה מתמשכת וקשה שוב- תוכל לנטרל את זה)

אין להם איך "לחזור לשלום בית" כיוון שזינתה ל'ע

שתשתדל להתרומם מספיק-

שילדיה יגדלו עם מושגים פחות נמוכים מהסטטוס קוו שעובר עליה כעת-

זו כבר קבלה טובה!

נב- רבנים מהסוג הזה- ללא כסף

ואני הקל גם מתפלל עליהם

על המידות שלה, כמה מהר היא מתעצבנת, ומה קורה לה כשהיא מתעצבנת, כמה היא מתחשבת באחרים וברצונות שלהם. איך היא בסדר ובניקיון, איך המשפחה שלה.

קיצור תחפור לה על החיים........

אתם הרי רוצים להיות חברים טובים בסוף, לא?

ברסלברים: להתבודד... (גם מי שלא ברסלבר מוזמן לנסות)

ברור שלא קוראת בנהיגה, טוב לי בחיים שלי..

סתאם...שומעים רדיו מדברים בטלפון שומעים שירים

(פרצוף נעלב)

ואם אין ברירה מחפשים קיצורי דרך(הרבה פעמים יש)

כמובן שומעים מוזיקה/רדיו/מדברים עם מישהו/או סתם חושבים מחשבות!