פורום נשואים טריים (עמוד 596)

תקני בגדים חדשים,

תצאו ביחד,

תלכי להסתפר,

תקשטי את המקום שלך בעבודה ואת הקלסר של הלימודים,

מה שנשאר דפוק אחרי הבדיקה,

בו צריך לטפל...

מה הייתה נקודת המוצא שגררה את התחושה הזו אחר כך?

טבעי שבן אדם שקשה לו בעבודה, יגרור את הקשיים בבית ויטיח אותם באשתו או בעצמו, יגרור אותם ללימודים וכן להפך.

זה לא מצדיק, אבל זה יכול להסביר.

לקום בבקר עם חיוך.  לחכות קצת שהגל יעבור. להשתדל לראת טוב, היכן שאפשר: פרח, גשם, חיוך, יש בית (שבכלל יכטול להיות בו בלאגן), יש שכל - שיכול לקלוט לימודים , יש עבודה - לא מובטלים, יש בעל - ב"ה.

אחרי שמתיישבים בדעה, אולי אחרי כמה ימים, אפשר לשבת מתוך מנוחת הנפש, ולהתבוננן בכל אחד מהנושאים: אולי באמת אין בעיה. ואם יש - לחשוב מה הטוב במה שיש, ומה הייתי רוצה שיהיה יותר טוב. וואח"כ לחשוב - איך מקדמים את זה, בנחת, מדרגה אחרי מדרגה. ולשמוח בכל שלב של עליה. לכך נוצרת - לעלות, ולשמוח בכך..

איך זה שהאתר לא נפתח למי שיש את אינטרנט רימון? מה מסתתר באתר הזה שרימון מסננים אותו???

גם לי הם פעם סיננו ושאלתי. אמרו לי שהם לא...  אני חושב שזה פשוט בגלל שהוא בנוי על מה שנקרא "סייט" של גוגל (בסיס שעליו בונים אתרים) ויכול להיות  שה"גולם" שלהם חוסם בגלל זה, למרות שכמובן מי שמגיע לאתר מגיע רק אליו.  מה שאני עושה כשזה קורה - אני מעביר ל5 דק' לחסימה נמוכה יותר (נדמה לי אפילו מוגן+) ואז כבר נמצא בזה, אבל בדר"כ לא חסום.  מכל מקום, האתר עצמו כמובן כשר למהדרין, ב"ה.

אולי פשוט תשלחי להם כשזה חוסם, הודעה על חסימה מוטעית.. (אני הרגע בדקתי בחתימתי שלמעלה והאתר עלה לי בלי בעיה. ולי יש חסימה של "שמור" - הכי גבוה).

אגב, כמובן שבפורומים אני לא "מפרסם את האתר" אלא מצרף לחתימתי כשיש לי תגובה עניינית להגיב, כמקובל.

ממש אודה אם תגידי לי אם זה הסתדר. אם לא, אברר איתם. חבל לי שלא יוכלו להיכנס. סה"כ עיקר הענין שלו זה זיכוי הרבים.

אשלח הודעה לרימון שיבדקו מה קורה.. בינתיים, יתכן שאפשר לראותו דרך הקלדת שמו בעברית בגוגל (אולי כך לא ייחסם?)

רימון שלחו לי תשובה שהחסימה היא לא שלהם אלא היה "קישור שבור". החלפתח כעת בחתימה לקישור ישיר לאתר ואני מקוה שלא תהיינה בעיות. אודה על עידכון

המחשב כותב שהאתר לא מאובטח...

כותב כך.  המחשב (ביחוד בחדישים יותר) קצת "מחמיר".. כנראה גם עם קצת חוש הומור, כי האתר הזה בנוי על פלטפורמה של גוגל בעצמם...  אין מה לדאוג. אך אם אינך מצליחה למרות זה, תודיעי.

וגם מאוד מועילים.

תודה לך!

תודה גם לadmin שתיקן את חיבור הגישה..

גם אני נושאה מיואשת.............

תן כיף?!?!?!

זה ממש קשה, איזה התמודדות וניסיונות יש בחיי הנישואין.

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

בא לי לבכות..... מזל שאף אחד לא מכיר אותי

מופנה לנשוי מיואש וביצת עין.

אשמח לתת פרטים על מטפל יר"ש באישי, כמו כן ניתן להכנס דרך גוגל לאתר של "איגוד ינ"ר" ויש שם רשימה של מטפלים.

אנחנו מזוכיסיטים לא ידעת???? אנחנו אוהבים לסבול ומחפשים עוד קצת באסה לחיים................

(מצטערת על הבוטות, זה מתוך תסכול, שנראה שאין לו סוף................)

קודם כל, קחי חיבוק ענק, נשמה!!

וצריך לזכור ולהאמין שיש ה' בשמיים, והוא כל יכול, והכל יכול להשתנות!  ואנשים משנים דברים שהיו טבועים בהם, מקצה לקצה!!! (מכירה אישית..)   וצריך הרבה להתפלל על זה...

בהצלחה!! ושיהיו לך מלא כוחות!!! 

אני לא הייתי מפרסמת אותו גם תמורת תשלום. מכל מקום, אותי לא ימצאו הגולשים באמצעות רימון. עוד אתר אופורטוניסטי, סקטוריאלי.

ולנשואה - מעניין היה לדעת כמה זמן את נשואה ומה הביא אותך להינשא לאותו אדם שכרגע, כנראה, אין לך שפה משותפת אתו. יש ילדים?

וכשהכל דפוק, אז הכל דפוק, הכל משליך על הכל, חובה לבודד. יכל להיות שדפוק, ולבעל הדפוק אין סבלנות לשמוע על מה שדפוק, ובגלל זה הוא דפוק - הא בהא בהא בהא תליא והשטן משמיע הא הא הא....

ומה השנאה הזאת?

"רימון" זה לא אתר אלא סה"כ סינון למי שמעונין. ולאף אחד לא היה בראש "לפרסם" אותו אלא מישהו רצה לשאול איך להתגבר על "חסימה" שבסוף התברר שלא היתה.  ומה ניצול ההזדמנות החגיגית לתקוף אותם. ומה הקשר "סקטוריאלי, אופורטוניסטי"; למיטב ידיעתי ייסד אותו ת"ח, הרב יהושע שפירא, שכל מגמתו היתה להציל מהזוהמה ששורצת באינטרנט (עייני בשירשור זה שאת כותבת בו. כבר שמענו על מקרים, לא רק "סקטוריאליים" ולא רק בעם ישראל, שמשפחות פורקו בגלל התעניינויות ב"אופציות" נוספות שהאינטרנט הלא-מסונן מציע...)

ובכלל, נניח ש"סקטוריאלי" - נו, אז מה? כל סקטור במדינה זה בסדר חוץ ממנו? וערוץ 7 שאת כעת כותבת בו זה לא סקטוריאלי?

כשמסתכלים "הכל דפוק" - יוצאת כנראה צורת כתיבה כזו. אולי כדאי שתעייני במה שכתבת בסוף דברייך לגבי מי ש"משמיע"...שמא הוא התערב פה בלי משים?..

אתה לא אובייקטיבי ועל כן, לא אמין. ברור שערוץ 7 סקטוריאלי, הוא "ממלכתי", על כן גם הוא מצנזר אותי, כי ה"ציונות הדתית" בעיני, אם כל חטאת; יוכיח עצם הגדרתה כ"ציונית", שהיא תנועה סופר אנטישמית. וחוץ מזה, הצחקת אותי.

ואני השתמשתי בביטויים של פותחת השרשור, זו לא התנסחות שלי.

הקוראים הנבונים שכאן יבינו כבר לבד.

אבל הערות ענייניות: כמובן אינני "אינטרסנט". אינני עובד באינטרנט רימון.. יש לך איזו טעות במחשבים, דומני: כתבת שאתר שלך לא יעבוד דרך רימון. אתר לא "נרשם" ברימון.. מי שיש לו חסימה של רימון במחשב, זה יחסום לו כל אתר שהוא, שאינו מתאים. גם אם בעל האתר לא יהיה מעונין..

ב. ה' יסלח לך. "הציונות הדתית אם כל חטאת", ה"ציונות" תנועה "סופר אנטישמית"... שבזכותה עלו לארץ המוני יהודים, שאם לא כך - היו מוצאים את סופם המר עם אנשים ישרים ותמימים שהעדיפו לא להיכנס לספק אם לעלות איתה ארצה (בלי להיכנס לכך שבין נושאי דיגלה יש סוגי אנשים שונים. כמו בכל עם ישראל: ציבו"ר).

אכן, נכון: אני ציוני-דתי. אשרי שזכיתי. ברוך ה', אני לא כפוי טובה לקב"ה (משתדל) ומודה לו מעומק הלב שנתן לנו שלטון בארצנו. שלטון שעם כל חסרונותיו, ממשיך לממן גם חינוך של אנשים שמכנים אותו "סופר אנשישמי".

כמו גם ערוץ 7 הסקטוריאלי, שנותן מקום לדברים כשלך. מענין מה היה קורה אם בעיתון מסוים מ"מגזרך" היו מנסים לפרסם דברים הפוכים..

ג. אדם שמשתמש בתאוותנות בביטוי "דפוק, דפוק,דפוק" שמישהי אחרת כתבה בכאבה - שלא יאמר אח"כ "זו לא התנסחות שלי"..  הבחירה אם לעדן ביטויים, בידיו.

ד. איני יודע מה "הצחיק אותך", אך זה פטנט פסיכולוגי ידוע, ולא כ"כ בעל מעלה. יש בעיה להגיב עניינית אז אומרים "הצחקת אותי" - נו, מי יעז אח"כ לומר שהוא אינו מבין את ההומור..

ה. כמו שכתבתי בתחילת דברי הראשונים: השנאה.  זו, לצערי, מבצבצת מדברייך: מתחיל מהשנאה האנכרוניסטית לציונות, עובר לשנאה לערוץ 7, ממשיך בשנאה אפילו לאינטרנט רימון, שעושה מעשה ממש  "חרדי", עובר לשנאה לאדם שאת כלל לא מכירה ("ההיטב חרה לך" - כלשונך הזהב..).  ומה שרואים בעליל, זה שזה לא נעצר אצל אחרים. ובתוך פלגים מסויימים ששונאים את כולם חוץ מעצמם - מתברר פתאום שזה גם את עצמם, וכל תת-שפיץ מוכן לאכול חיים, בחרפות וגידופים, את התת-שפיץ שלא כמוהו. חבל מאוד. יש לקוות ולהניח שהרוב לא כך.

והעיקר - להתלונן נגד ה"סקטוריאליות", כמובן ע"י מי שאינו מייצג חלילה אף סקטור, אלא את כלל-ישראל... ובשם ה"אובייקטיביות"..

"להניח שהרוב לא כך"

להניח?

מה שרציתי לציין היה ששיטה שבנויה על פירודים ושנאה כלפי מי שרחוק יותר, סופה שתתבטא ביחס כזה גם כלפי מי שלכאורה נמצאים באותו "מגזר" אך שונים במשהו. ומכיוון שנתקלתי באתרים מסויימים ובציטוטים מעיתונות מסוימת בדיוק בתופעה הזו, של ביטויים מזעזעים כלפי אנשים שהם לכאורה "קרובים" - כתבתי ש"יש להניח ולקוות שהרוב לא כך". אבל את צודקת - בוודאי הרוב לא כך. עם זה, חשוב להתריע: מי שחושב שיבנה את ה"יראת שמיים" שלו ע"י שנאה, זלזול ושלילה טוטאלית לאחרים, ע"י פירוד גמור, שידע שזה מה שעלול לקרות לו. ולצערנו, יש הסבורים שזו שיטה חינוכית יעילה.

בס"ד

שלום,

חזק וברוך על דבריך. אכן, למרות השוני בעמדות,

במגזרים וכו' כולנו אחים ולכן עלינו לנהוג כאחים.

                               בתודה ובברכה

               שנאהב אחד את השני למרות המגזרים

                      השונים והעמדות השונות

                    שיבנה בית המקדש במהרה

עצמו ולא את השני. תבדקי היכן את נופלת בזה. בהצלחה.

שלום לך

יתכן וה G.P.S הפנימי שלך איבד קצת כיוון ועיניין ואולי הוא זקוק לכיוון קל , היה קשוב לאני הפנימי שלך, השתדל לבדוק מה שם הבעיה למה המקום זקוק, לתשומת לב ? , לחיזוק,?  לחיבוק?  למציאת עיניין חדש?  קודם כל בינך לבין עצמך , אל תחפש את הבלאגן בסביבה ! יתכן שהוא כאן ממש קרוב, בתוכך . נסה להיות  קשוב לבפנים שבך. ייתכן והסביבה היא רק מראה לך. שחרר אותם מהאחריות וקח אותה לעצמך, ובלי לבקר את עצמך ובאמפטיה היה שם בשבילך. בהצלחה !

מזדהה מזדהה ושוב מזדהה,

אומנם עכשיו המצב לא ככה אבל לפעמים אני זוכרת הרגשות כאלה!!

פעם אחת כמעט נעלמתי לבעלי בלי להגיד כלום, כמעט.. בסוף ב"ה זה לא קרה!

גיליתי שמה שעוזר לי, זה לא להדחיק, לא להגיד הכל טוב, ובמיוחד לא לדבר עם אנשים שתמיד אומרים שאצלם הכל טוב, זה אצלי אחד הגורמים לעוד יותר באסה..

לשבת, לכתוב הכל!!!! כל מה שמעצבן!! כל מה שנמאס!!! לשבת לקרוא את זה, ואז ברגע של חסד שהבאסה קצת יורדת(לא נעלמת) לעשות משהו טוב, כמו מה שכתבו פה (לקנות וכו') לי עוזר גם להסתכל על תמונות מהחתונה או משהו כזה ולהיזכר כמה היה טוב וכמה בעצם יש פוטנציאל לטוב עכשיו, כמה אנחנו באמת מסוגלים לאהוב..

וברגע שיהיה טוב בזוגיות יהיה טוב בכל שאר הדברים, מבטיחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואז אני מודה לה' יתברך שזיכה אותי להכיר את הספרים והדיסקים של הרב ארוש. שאר העידודים עוזרים לכמה שעות או במקרה הטוב לכמה ימים, אב אני מרגישה שכשאני מתחברת לשיעורים של הרב זה פתרון מהשורש,ואני ממליצה לכל מי שרק מוכן לשמוע.

אני יודעת שאילולי זה החיים שלי ואני היינו נראים אחרת לגמריי-או שהיו מכניסים אותי למחלקה הסגורה בשלוותה (בצחוק!), או שהייתי מסתובבת כל היום ממורמרת.

אני יכולה להמליץ לך על זה, זה מה שהציל לי את החיים, ברוך ה'.

חשוב שתדעי שזה לא רק את מרגישה ככה, אלו הנסיונות שלנו בחיים.

אני יודעת שהרבה דברים השתנו והסתדרו בזכות הרבה דמעות ותפילות,ועדיין יש עוד הרבה על מה לבכות ולהתפלל אבל ב"ה ב"ה ב"ה היום הרבה יותר כיף לחיות ביחד.

יש גם הרבה נושאים שפשוט מסתדרים תוך כדי החיים יחד,פתאום נזכרים שפעם זה היה נושא כבד,וכבר מזמן לא.כי ב"ה כשחיים יחד,לאט לאט בלי לשים לב הופכים יותר קרובים בדעות והרגשות ומתמזגים ומתגמשים גם בלי לדבר על זה או אפילו בלי לשים לב,לכן אני לא תמיד בעד להציף את הכל ולפרוק כל תיסכול,כי מניסיון (10 שנים) יתכן שזה כבר יסתדר גם ככה,ובמיוחד עם במקום לפגוע בשני ,מקיימים "ויפגע במקום" ומתפללים על זה.

יה"ר שמי שהשלום שלו ישפיע הרבה שלום בבתי ישראל.

וכשמתחילים לחיות ולבנות ביחד

אז אף פעם לא מתרגלים

כי כל יום מביא איתו חידושים

והתמודדויות

והרבה שמחה.

ולהיראות כמו ההורים זה לא תמיד חיסרון

שעוד 30+ שנים אראה כמו ההורים שלי.

הלוואי עלי אהבה גדולה ושמחה גדולה בבן הזוג שלי למשך זמן רב כל כך..

שנזכה..

שלי מזהב לבן עלתה 650 שח

בהצלחה ומזל טוב

לשמלת כלה??

למנה בחתונה??

לשמלה לאמא של הכלה??

לזוג נעליים???

נורמלי זה מושג מאוד יחסי, הטווח הוא עצום- וכל אחד והנורמה שלו.(אה, וגם התקציב....)

בהצלחה!!

אם הייתי יודעת אולי הייתי בוחרת משהו פחות יקר...

אמיתיים לפני שאתם מתחפשים...

וכללי הצניעות אינם מחוייבים אליה- היא מחוייבת אליהם....  

רק דיברתי על העיקרון, שיש אנשים שמרשים לעצמם בשם התחפושת לעשות מה שלא היו מעזים סתם כך.....

קשת וענן או שר האופים והמשקים  או חבל כביסה  

( הייתי מעדיפה משקים כמובן... אבל לדון את חתני הצעיר להיות שר אופים... רגע, רק עכשיו הכרנו...)

חשבתי על בגתן ותרש, לפחות הם סיימו ביחד

אולי מרדכי ואסתר?

זרש והמן?

שניים סינים עם כינור גדול?

או כל העולם ואישתו

על הרעיון של בונים משכן לוקחים משכנתא...

together  טו גזר. אחד מתחפש למספר 2 והשני מתחפש לגזר.

כי עכשיו סוף סוף אתם באמת together = יחד...

אני לא יודעת ליעץ , שיהיה בהצלחה!

שירת ירושלים (נראה לי שלא כ"כ זול),

פאלאס,

דיפלומט,

איך שקוראים לזה במצפה יריחו,

צרעה,

זה מה שעולה לי ראשון..

סה"כ האולמות בתוך ירושלים לא כאלה זולים אפילו אלה שנחשבים "פושטים"

יותר יקרים מאולמות ממוצעים מחוץ לירושלים.

וזה כמובן תלוי גם בעונה.

מל"ג בעומר והלאה מתחיל להיות יקר..

מנות- תלוי בקייטרינג, אם הוא של האולם או לא

יש כל מיני קומבינות..

שכחתי..

מנסיון - מעולה!!!

אבל כשאנחנו התחתננו לו היינו עושים את החופה בשדה המכפלה היינו צריכים לצייד את כל האורחים בשכפ"צים וקסדות.

אושר ואושר ואושר ועושר!!

כל מנה במצפה יריחו- "נוף הירדן" הוא פחות מ-150 ש"ח (נראלי שזה בסביבות ה100 ש"ח)

אבל יכול ליהיות שאני זוכרת לא נכון..

אבל שיהיה המון המון מזל-טוב!

אנחנו מחפשים משהו קצת יותר מיוחד

(אם פונים אליהם דרך האנשים הנכונים, זה יוצא זול יותר מפאלאס וכאלה)

אם אתם מתכננים חתונה לאחרי פסח..

זה עונה חמה חמה..

אפשר לעשות בגינה 

משומרי מצוות ובשיגרה - שונאים אותם. קבוץ צרעה הוביל את מאבק הקבוצים לפתיחת חנויותיהם בשבת. היו אלה צרעה ויטבתה שנשאו את דגל המאבק הזה.

ואם מיוחד, אז, דווקא, מצפה-יריחו. הנופים שם משגעים, כך גם שקיעת השמש, ובעיקר צבע ההרים, לעת שקיעה. צילמתי שם לא מעט תמונות. מקום יפהפה. המקום, כנראה, לא יקר, כי כל החתונות שבהן השתתפנו שם, היו של משפחות ברוכות ילדים. יש מזנון, שירות עצמי, לחברים/ות הבאים לשמח.

ונכון, יפה מאד ורצוי להינשא במערת המכפלה. ואם המטרה - ארץ ישראל - אפשר גם במלון אשל השומרון באריאל. אפשר גם לעשות שם שבת חתן.

רוצה מיוחד? - כשאנחנו התחתנו, לפני, בערך, חמש מאות שנה, זה היה בחצר בית הורי, בנוכחות כשלושים איש, והרב המקומי אמר שמעולם לא היה בחתונה מכובדת כל כך (הוא הגיע היישר מבית החולים, כשעה לאחר הולדת ילדו). החבר'ה לא נפגעו הגיעו, "במקום", לשבע-ברכות אצל אחי, והיה שמח!

מקסים, פשוט ואמיתי!

הייתי בתחטנה של וממש נהנתי

היינו אמורים להשתתף בחתונה בעפרה. בני הזוג היו מעפרה ומכוכב השחר. המועד היה באותו לילה בו חסמו הברגים הקטנים של המדינה שהשמאל בנה את כל האיזור לקראת הפוגרום בעמונה ומנעו כניסה מאלה שאינם גרים בעפרה לעבור.

ברגע האחרון הודיעו שהחתונה באולמי גוטניק בירושלים. במקרה היה פנוי. אנשי עפרה התקשו להגיע לחתונה, נאלצו לעבור מחסומים וראו כוחות ענק, שבאו לגרש יהודים. ולחזור הביתה היה אף יותר קשה.

על החתונה השמחה, רבצה כל העת עננת חורבן ארץ ישראל.

למחרת בערב היינו בחתונה נוספת בירושלים. בשולחננו ישבו חברים שלא שמעו כלום מבנם שיצא למנוע את הפוגרום, הוא, כנראה נעצר. הבחור הנפלא הזה נימנה על הגבורים, מקדשי שם שמים, קבל עם ועולם, שהיו על גג בית הכנסת בכפר-דרום, כאשר באו קלגסי "ישראל" הצייתנים לבצע את הפשע.

אולם ומלואו וכאלה, שהם נותנים מחיר יותר זול על כל אולם שיש להם הסכם איתו, אבל חשוב לפנות קודם אליהם -לפני שאת פונה לאולם אחרת הם יאמרו לך שהפסדת.....

אנחנו אישית התחתנו בנוף איילון והיה מקסים וזול- ויתרנו על כל המזנון שלפני החופה וזה הוזיל את המנה ב-2.5$ אבל זה היה לפני 10שנים...

ואכן אצל עקיבא ויעל בישיבת ניר בקרית 4 היה מקסים עם ניחוח של עיר האבות

שבועיים לפני החתונה שלך ואת זוכרת מה היה שם?

פאלס כבר לא קיים במקומו-ירוק בעיר מחיר זול יחסית.

לה גונדולה- באותו איזור גם די זול.

דיפלומט-לא קיים!!

להבלה-במקום היהלום שבכתר,

יאיר ועוד ועוד, תלוי מה התקציב שלך

מזל טוב ובהצלחה!

גוטניק בגבעת שאול - זול מאד... אבל בד"כ תפוס הרבה חודשים מראש. נסי בכ"ז, כי לפעמים בדיוק מישהו ביטל. (אם את מוכנה להפרדה בין נשים וגברים)

כמו כן אולם ומלואו של ערוץ שבע - אך זה לא כל-כך זול.

גם במתנס בגכעה -הצרפתית עוכרים אירועים . שבוע הבא יהיה בחתונה שם ביום ג ב אדר ב.

לנסות לא להלחץ ובאמת לזכור שבסופו של דבר ההעניין הכי חשוב זו השמחה שלכם, אז לא להלחץ מכל המסביב. בחסדי ה' הכל מסתדר בסוף...

מבין האחים וכשהגענו לביתינו החדש אחרי החתונה התקשרנו להורים לספר שהגענו בשלום. נכון, זה ליל הכלולות אך דקת השיחה הזאת שימחה והרגיעה את ההורים. המלצתי גם לאחיי שהתחתנו אחרי לעשות כך וגם הם הרגישו שזה מעשה מבורך וגם כיבוד הורים. אנחנו גם קנינו מתנה קטנה להורים עם מכתב תודה שאף מילה לא תספיק כדי להביע הכל וביקשנו מאחד השכנים שיכניס הביתה אחרי שיצאנו לאולם וכך כשההורים חזרו הם מצאו זאת (אולי זה מקהה את תחושת הנטישה החזקה כשחוזרים לבית קצת פחות מלא...)

בעיקר חשוב איך להוקיר תודה להורים.

באמת נוגע ללב. מידות נאצלות לחשוב כך על ההורים ביום שמחתכם (אע"פ שבאמת מה מתאים כיום זה להביע תודה..)

אני כתבתי להורים שלי מכתב מרגש מאוד על כל השנים שגידלו אותי וביקשתי סליחה על הקשיים,

על גיל ההתבגרות וכדו'.

הם התקשרו בוכים מהתרגשות..

שווה, פשוט שווה!

אה, ולתת לאבא לברך ברכה תחת החופה זה ממש כבוד.

(למרות שלא נראה לי שהייתי מתפתה..)

http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=340

עוד אחד:

http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=429

הנה עם שירה: http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=1149

http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=767

מה עושים?

הנה קישור לדף הכללי

http://www.chabad.info/?url=songs_he

לשונית שלישית אח"כ לשונית שניה - הקישור הראשון

לשונית חימישית אח"כ דיסק מס' 1- הרביעי בעמודה הימנית

ניגוני חב"ד- עם אחד דיסק 1 עמודה שמאלית קישור שני

בהצלחה

איזה פלאג-אין,

את בסדר גמור(:

אני מנסה להשיג אותו..

(נראה לי כתבתי לא ברור..)

ותודה לכל מי ששלח בינתיים..

יכול להכנס אליהם לבד...

את יכולה להמליץ על האתר, אבל לא נראה לי כל כך שייך להביא לפה, פעמיים, כתבות משם...

בד"כ המציאות היא הפוכה...

הכלה מרגישה ביקורת מהחמות כלפיה...

מנסיון, העבודה היא שלנו ביחס לחמות. כלומר, הקשר הזה (ובעצם כל קשר בחיים) מזמן לנו לימוד ועבודה על המידות.

מתפקידך כאישה לשמח ולחזק את בעלך בעיקר במקום בו הוא נתפס כחלש בעיני אימו.

ברכת ה'!

יש עוד אנשים כאלה?!

לא היינו אצלם כבר חצי שנה,

הגענו למצב שאני משכנעת אותו להגיע להורים שלו (כאילו שאני רוצה...)

והוא לא מוכן בשום פנים ואופן,

תמיד אחרי שאנחנו שם בעלי מושבת למשך שבועיים,

מרגיש מעצמו אפס גדול,

לא מאמין בעצמו בגרוש,

באמת,

למישהו יש רעיון כל-שהוא?!?!?!?!

או לכל היותר להגיע לגיחות קצרות לביקור באמצע שבוע ולא לשהיה לשבת.

יש לפעמים קשרים מסובכים במשפחה, ועדיין חייבים בכיבוד הורים , אבל אני לא בטוחה ששהייה אצל ההורים היא חלק מהכיבוד הזה.

לדבר בכבוד בטלפון,

להראות את הנכדים כשיש כבר..

לעזור כשיש קושי רפואי.

אבל להתמוטט בגללם???

"על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו"

ואתן הנשים, אתן העוצמה והגב והבטחון של הבעל! אתן יכולות לרומם אותו למעמד של מלך, של מצליח. או לתת לו לספוג את מה שנאמר עליו ולראות אותו נופל.

הורים שחלמו על בן (רופא|עו"ד|מהנדס|אברך|רמה דתית) אבל הבן רצה דווקא להיות משהו אחר בעולם. חלקם משלימים עם זה, וחלקם לא.

ישנם הורים שמאוד מאוד מעריכים לימודים אקדמאים למשל, והבן התחתן צעיר וויתר על זה והצליח - קשה להם לקבל את זה, זה שובר להם את תפיסת העולם.

בגיזרה הנשואה אתם רואים נשים שכותבות את מה שכתבו כאן, בגיזרה הרווקה - הורים כאלה (בתוספת האשמה של "הוא לא התחתן") הם-הם הגורמים לכך שנוצרות כל מיני ביצות של רווקים שבורחים מההורים גם בשבתות.

מה הפיתרון? הפיתרון בעיניי (וגם לי יש אי-אלו העדר הסכמות עם הוריי, לא בצורה שפתחה כותבת השרשור) הוא לפתח עור של פיל ולא לעסוק בנושא הרגיש והמעצבן. שתמצא לה זמן אחר לקטר עליי עם מי שהיא רוצה - מחול לה.

לחילופין - אפשר להמשיך לצחוק על עצמי בהקשרים שלא נעימים לה. לצחוק מההצלחות במקום מהכשלונות.

אני לא יודעת מספיק פרטים על אופי החמות,

ואם זה באמת מתאים למקרה שלכם.

יצא לי לראות אנשים ביקורתיים

שבטוחים, 

אבל ממש בטוחים,

שבזה שהם יעירו על -

המראה, המקצוע, משפט שאמרת, מעשה שעשית,

בזה הם מבטאים דאגה ואכפתיות.

הם לא מבינים שבזה

הם מחלישים, חונקים יצירתיות

וגורמים לרגשות של חוסר בטחון עצמי, כעס ועלבון.

אני חושבת שאם יש גורם שלישי, 

שיכול לדבר עם החמות כגון (אח/אחות גדול),

ולהבהיר לאמא שכל עוד היא לא תתן מקום של כבוד לבנה,

הוא לא יכול להגיע.

לחילופין אפשר אולי לכתוב מכתב שמשקף את מה שמרגישים.

בהצלחה!

"אהבה משמעה ביקורת"

המשפט הזה נכון אבל לא נכון לגמרי.

או שרק אני לא מאמינה למי שאומר לי שהוא מעיר לי כי הוא אוהב אותי?

אולי בגלל שהערה שמגיעה מאהבה- מתקבלת על הלב, והערה שלא מגיעה מאהבה- משפילה ומורידה???

זה נכון שבשביל לנהל יחסים (כל סוג יחסים, גם יחסי עבודה למשל) צריך שיחות, אבל יש אנשים שבאופי שלהם לא פתוחים לשמוע את האחר, כל שכן להשתנות. במיוחד מבוגרים. לדעתי אין מנוס מלמעט בביקורים, לשמוע על רמה "דיפלומטית" ביחסים, ולבוא בהרגשה שהבעיה היא לא בי אלא במי שלא יודע איך להתנהג.

אצלי לדוגמה, חמותי מ א ו ד אוהבת לתת עצות בגידול התינוקת וזה באמת נראה כביקורת שהיא סוג של הבעת דאגה ואהבה אבל כמו שנאמר, זה פוגע, אז אני משתדלת להתרחק.

האם יש דבר כזה 'מוסר' רוחני?

האם יכול להיות שלהורים שיש להם כוח חזק מידי על הילדים שלהם מותר להתגונן באופן כזה שהם מורידים את הקשר עם ההורים למינימום?

צריך הרבה יישוב הדעת ותפילה - וגם שאלת רב לפני שמחליטים על צעד דראסטי כזה

בכל אופן, נראה לי שצריך הרבה עבודה פנימית בשביל לתת לזה פחות מציאות

בהצלחה רבה!!

כשהחמות מתנהגת כמו שהיא , היו אתם אמפטים למצב שהיא נמצאת בו, כי אם זוהי תגובתה ...?   היא נמצאת במצב לא טוב כנראה עם עצמה,    אם בעלך יוכל לקחת אויר ,לתת מרווח בין התגובות של אימו לעצמו ויבין שאין לה משהוא אישי אליו אלא היא נמצאת במצוקה , אם תצליחו לשים משקפים אמפטיות ותבינו שזה לא אישי אליכם , תוכלו ליהיות איתה בקשר ממקום נקי ,  באנרגיות טובות עם אור ואהבה נטו. וכך היא תחוש את האמפטיה שלכם אליה (לא להתנהגותה) ותוכל להיות עם עצמה במקום יותר טוב, וכך הוספתם אור לעצמכם, לה ולעולם כולו. בהצלחה.

להעיר לבן מעידה על בעיה שיש לאם עם עצמה. ואולי, זה אפילו, באמת, ענין של אהבה שאינה יכולה להתבטא בדרך אחרת; קשה לה לומר - בן, אני אוהבת אותך... אבל היא כן רוצה להתייחס אליו, אז, זו התוצאה...

ייתכן גם שהיא בעצם רוצה "לטפס" על הכלה. אבל, חברות וגם החברה, הבהירו לה ש"אסור להגיד כלום לכלה", או משהו כזה (וזה גם נכון), אז היא מוציאה על הבן שהעדיף את הכלה הזו עליה. לך תדע נפש במצוקה.

רציתי לחזק אותך, כל הכבוד לך שאת אכפתית ורגישה למה שעובר על בעלך!

לדעתי, עם כל הכבוד להורים ולזה שהם גידלו וחינכו אותו

הוא צריך להתעמת עם אימא שלו

ולומר לה שהוא נפגע ושהוא לא אוהב את איך שהיא מתייחסת אליו

בהצלחה כל טוב!!

באמת תודה על התגובות וההזדהות

עודד אותי מאוד שאנחנו לא היחידים שחווים כאלו דברים.

לדעתי למתוח ביקורת זה לא לתת אהבה.

ואני לא מצפה שתתן אהבה אני לא מצפה שתתיחס אלינו בחום לא מצפה שתתן לנו כלום.

אני רק מבקשת שלא תרד על בעלי בקשר למה שהוא למד או לא למד שלא תתערב במה בעלי עובד או לא עובד,

וחוץ מהקטע הזה של בעלי אני בעצמי מרגישה שהיא שונאת אותי. (וזה לא סתם הרגשה נחיתית זה באמת דברים שאני יכולה להוכיח אותם) אנחנו באים לעיתים רחוקות אבל כל מוצ"ש יש משהו חדש.

שעוד יותר מרחיק את בעלי ממשפחתו.

ואח"כ הם בוכים למה אנחנו לא באים....

בקיצור העסק מסובך .אנחנו מנסים להפנים שזו המשפחה שלו ואנחנו לא נשנה אותם.

שוב תודה לכולם על התגובות.

ברוך ה' התחתנו לפני שבועיים. ובעלי עוד מתקופת האירוסין פשוט רוצה להתנתק מהוריו.

ההורים שלו פשוש השתלטו לו על החיים ובכל דבר שהיה קשור לחתונה הם פשוט תקעו מקלות בגלגלים ורק בזכות הקב"ה וההורים שלי העגלה לא נתקעה בדרך.

לא כייף להיות במקום שאתה מרגיש ששונאים אותך ועוד בידיעה שאתה חלק מהמשפחה הזאת ומבחירתך.

לא נחמד בכלל להיות בשבת שבע ברכות ושחמותך לא מתייחסת לעצם קיומך.

אבל!

אני החלטתי שאני לא יורדת לרמה שלה. אני לא הפסיד גיסים מתוקים וחמודים בגלל שאמא שלהם דפוקה.

היא דפוקה ולא יודעת איך להתנהג אז נלמד אותה... מול העיניים שלה אני אקרא לבעלי בכל השמות חיבה הכי מתוקים שיש..

וגם אני החלטתי שאני הולכת להוציא לה את העניים להראות לה כמה הבן שלה פורח מהחיים שהוא בחר לעצמו.

היום הם באים לבקר ואני הולכת ממש להפציץ אירוח.

הכנתי לחמניות מעולות עם ריח משגע וסלטים מושקעים.

אני הולכת להכין עוגה שווה ועוגיות...

בקיצור להראות לה מי הכלה שלה ואיך הבן שלה מאושר...

ובקשר לבעלך אומנם אנחנו נשואים שבועיים וחצי אבל נראה לי שהדבר הכי טוב זה להעלות לו את הביטחון תני לו לעשות דברים שהוא יודע ותשבחי אותו עליהם גם עם זה יצא לא הכי טוב.

תשקיעי בו, תבשלי לו אוכל טעים ותעניקי לו את כל האהבה שאת יכולה כי בסופו של דבר את זה הדבר הכי טוב שיש לו בחיים ובך הוא בחר.

אל תתני לטיפשות של אנשים להרוס לכם את החיים הזוגיים.

כשהיא תראה עד כמה הבן שלה פורח וטוב לו אולי היא תבין את הטעיות שלה, ואם לא, חבל היא תהייה היחידה שתפסיד מזה...

בהצלחה!

תספרי לנו איך היה האירוח...

אולי פורום מתכונים ישמחו לשמוע ממך

אני שואלת באמת- את כולן-

הרי אין תחליף לאמא? אין תחליף למשפחה?

גם אם הדבר שנכון לבנאדם זה לנתק- חלקית- מהמשפחה-

לבנאדם עצמו זה משאיר "בור" בחיים?

"דין" (אולי תחליפי כינוי למשו עם "חסד"? יותר טוב...) - "כל מוצש"ק יש משו חדש"

אני מציעה- תקבעו לכם כל מוצש"ק- ערב זוגי- יציאה לאנשהוא או משו קבוע בבית (כוס תה וללמוד ביחד ספר? תורה לכבוד שבוע חדש.. אולי. או כל דבר) -- ככה המשפחה ידעו שאתם תפוסים- גם בערב הזה...

אומנם אמא שלו לא הגיע,

אבל היתה איוורה מדהימה.

הזמנו גם את אחותו וחבר שלה.

הסבתא (שחוזרת היום לחו"ל) ממש נהנת.

והקב"ה ממש היה בעזרי והיה אוכל מעולה.

אני באופן כללי מסכימה איתך שאי אפשר להתנתק מהמשפחה...

ואני חושבת שצריך במקרים כאלו המון יעוץ והכוונה איך להתמודד עם הדברים הללו...

בכל אופן ממליצה לכולם לארח את המשפוחה לארוחת ערב חמימה ונעימה

קודם כל מרוקנים את המקפיא, מפשירים אותו לחלוטין, ומייבשים.

ובאמת לבדוק את האיטום...

שלום!

למיטב לידיעתי כל המקפאים הקטנים עושים קרח

פשוט פעם בשבועיים עד חודש יש להוציא מהחשמל באופן יזום להפשיר לנקות ולהחזיר לפעולה

כך גם אנחנו עושים

אתה יודע-שומרים נגיע. לא מדברים מה שלא צריך. רק הוא קרא לי בשם חיבה.שם שרק הוא אמר לי אותו. גם כינויי חיבה מתוקים. היה לי מפחיד-כי רק בעלי יחבב אותי ככה. והיה לי כל כך מתוק, כי שוםאחד בעולפ לא חיבב אותי ככה בגלוי. ועכשיו...כל כך עצוב לי.

אבל הכל היה כשר בד"צ...

גם מה שהוא אמר לי. אבל רק הוא אז אמר לי.

להשוות את הפגישות שהיו לך לקשר של נישואין? מה זה עולה בדעתך?!

תטהרי את מוחך וליבך ותייחדי אותו לבעלך. תתני לו להרעיף עלייך חיבה. אולי עם כל הזכרונות חסרי התוחלת שלך את רק חוסמת אותו? למה בגלל התחתנת איתו?! תחשבי על זה!

היא באה ומצהירה: יש לי בעיה, אני רוצה לתקן, עיזרו לי בבקשה! את כל מה שאמרת היא יודעת בעצמה מן הסתם. ואתה? מתנפל ככה בום בגסות כזאת. במה הועלת לה? רק דיכאת את רוחה יותר. באמת כל הכבוד. איזה חסד ואיזה אמת. כמה קילו צדקנות בהודעה אחת קטנה, זה משו יוצא מן הכלל.

יקירתי, אין לי יותר מדי עצות, אז אני שולחת לך שיר לעידוד. בערך רבע מהזוגות הנשואים בעולם נמצאים במצב דומה. זה המון. בהכללה ענקית, ככה ה' ברא נשים, ככה ה' ברא גברים. היתה לו מטרה וסיבה בזה: הוא רוצה שנעבוד קשה ונצמח ביחד. אולי רק אוסיף שלפעמים גברים יכולים לאהוב מאוד ורוצים להיות רומנטים, אבל מה שיוצא להם זה מין גיחוך דובי צבאי כזה, או שתיקה של "דובר צה"ל לא מודיע כלום". צריך לגדול ביחד, ללמד אותו מה משמח ומרגש אותך. כן, זה קשה. חוץ מזה, לא כל משורר לירי מהורהר וחולמני, עם ציפורים בראש וכוכבים בעיניים, מוכן לקום בלילה ולהחליף טיטול מסריח ודולף לתינוק מתוק וצורח. אל יאוש, יש לכם בסיס טוב, על אהבה צריך לעבוד קשה, לתת ולתת והיא תבוא. תקראי ותפנימי. חיבוק.

סיגליות

סוברדו, דיויד ברוזה, יהונתן גפן

היא התחתנה והיא מאושרת
למרות שבעלה היה מן שד ופרד
כל הזמן מצוברח קבוע
והוא אפילו לא אומר מדוע
שלוש שנים שהיא מקבלת
מגבר זר מתחת דלת
מכתבי שירה אליה
הם מאירים את עלומיה.

מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט.

לילות שלמים שהיא לא נרדמת
עליו בהקיץ היא חולמת
הוא בטח גבר עם לב רומנטי
נשמה טובה וחיוך סימפטי
שלוש שנים הוא סובל בשקט
כן לפעמים היא כמעט צועקת
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה.

מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט.

כשבעלה חוזר הביתה
עייף מהעבודה זורק מבט שואל למטה
הוא לא אומר כן והוא יודע
אם היא תדע בטח תשתגע
כן זה הוא שכותב אליה
הוא האהוב, הוא חלומותיה
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה.

מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט.

באמת לא פשוט. אך כמו הרבה דברים בחיים עם תפילה ואמונה להתכוונן לדבר הנכון ולפתוח את ליבכם אחד לשני באהבה זה בע"ה ורק בע"ה יקרה. צריך להאמין כי "מה' אישה לאיש" והוא שוכן בביתכם.

אולי אם תרבי מצידך באהבה- פתקים כיפיים ואוהבים, ארוחה מפנקת ומפתיעה וכד' זה יפתח גם אותו בדברים שאת רוצה כי "כמים הפנים לפנים..." ואת העצה הזו אני אומרת מנסיון אישי -בדוק.

ברכת ה' עליך ותזכי לראות את השכינה בביתכם בשמחה ובלב שלם!

ונראה לי שהחיים יזמנו לך עוד ימים בהם תראי איזו מתנה קיבלת.

ואני ממליצה ללכץ לטיפול אישי, מישהו מקצועי לברר את הדברים עם עצמך ולהשתחרר מהמועקה הגדולה.

כי לחיות כך זה קשה וההתמודדות יכולה בסוף להביא לפיצוצים כואבים.

יו, איזה חמודות אתם!

תגובה לחסד של אמתאיזה יופי של שם מהמם...-ממש פחד!)

הנזיפה שלך הפחידה אותי!

תגובה לנחשונית: תודה, מתוקה! את כל כך מעודדת אותי. אבל זה לא יעזור. הוא ממש לא אוהב את כל הבנות האלו שכותבות פתקים ומצפות שיחזירו להן.  הוא רוצה ללמוד מה אני אוהבת, אבל גם לא לתת מה שהוא לא רגיל או לא רוצה לתת.

הוא גם לא מתרגש מפתקים ודברים יפים. הוא לא יודע אפילו איך להסתכל עליהם ולמה צריך אותם...זה כזה בעסה.

אבל השיר הזה - סיגליות - הוא נורא! כי היא לא בכלל רואה שזה הבעל שלה בכלל. היא לא פתוחה אליו. היא בוגדת בו, אפילו שזה איתו .

כאילו, היא כאילו עם בכלל מישהו אחר!!-אני בכלל לא רוצה ככה!! זה גם אסור בהלכה. מה, הוא כזה טיפש? -שילך ישר!

תגובה לפפריקה:

גם את מעודדת. אבל טיפול?! מה פתאום! למה טיפול?

למה כל דבר היום-ישר טיפול?

עדיף ליצר זפת שחורה? לבוסס בביצת כאב ולגרור את החיים בתחושת פיספוס מתמדת?

למי שאין חבר של אמת (שיכל להיות הורה, בן זוג או כל דמות אוהבת ותומכת כראוי) ואין לו עם מי לחשוב ולעבד את הדברים מומלץ ללכת לטיפול.

טיפול אין פרושו פגישות אין סופיות על ספת הפסיכולוג, טיפול פרושו הקשבה אמיתית והכוונה לראות ולהכיר בטוב.

טיפול נכון פרושו להגיע לתחושת זוגיות של "באתי לגני אחותי כלה.."

ואת לא חייבת לשכנע את בעלך לבוא, את יכולה להתחיל טיפול לבד, זה גם יכול לעזור.

בהתחלה החשיפה קשה, אבל אחר כך עוד תהני, יהיה מי שיקשיב לך, יכוון אותך, ויעודד.

למה לא לעשות את החיים טובים יותר?

ולפי מה שתארת, זה לא מותרות בשבילכם, אתם זקוקים לזה (אפילו שהמצב הוא לא סוף העולם...).

אשמח לדבר באישי ולהציע מטפל טוב ויר"ש.

אף אחד לא עשה סטטיססטיקת אמת. בוודאי לא אצל אנשים יהודיים כשרים. גם לא קראתי את השיר של גפן. - מתוך הנחה מה הכיוון. איני מעונין לקרוא דברי תועבה, ולא מפיו אנו חיים וחבל מאד שניזקקת לציטוטיו האלה.

חושבני שכאשר יש בעיה חמורה אצל מישהו - לפעמים אנו שוגים כשכותבים בפומבי משהו בסגנון של "זה אצל הרבה"; וכך זה מצייר את הענין - גם בלי להתכוין - כאילו פחות נורא.. ומקלקל באופן "ציבורי" את משמעות מושג הנישואין.  אני מעריך שזו גם כוונת "חסד של אמת", לנעֵר. וזה שהיא כתבה שדבריו/ה "מפחידים אותה" מראה שיש בהם משהו. לפעמים גם דרך כזו עוזרת, שאדם עומד חד משמעית מול משמעות מעשיו או הרגשותיו, והוא מתנער מהם.  יתכן שגם הסתכלות פשוטה מה בין נישואין על מחוייבותם ומשמעותם, לבין פנטזיות של כמה פגישות שנסתיימו בלא כלום, עוזרת להתנערות כזו.    ומכל מקום, האמת היא שיש גברים שהיו  "מפוצצים" נישואין על דבר כזה. ולכן, חשובה ההתנערות מזה לפני שזה מגיע למרקם המשפחתי.

החיים האמיתיים מתחילים אחרי החתונה. ההכרות האמיתית עם הבן זוג היא רק לאחר החתונה. אף אדם לא מושלם גם לא הסוחף והמרגש והאיש רוח- אולי אם היית מתחתנת איתו היית מגלה חסרון כ"כ גדול שהיה נראה מפלצתי.את עומדת כעת מול בעלך, מתחילה לעבוד על הנקודות הטובות שאת מוצאת בו, רואה כמה הוא אוהב אותך, נאמן לך, איכפתי. לא נכנסת לדמיונות של אילו... גם את החולשות את מקבלת ולא נלחמת בהם נותנת להם מקום. הוא צריך אותך.ואת גם אומרת שאת רוצה לאהוב אותו- אז אין דבר העומד בפני הרצון! ברגע שהקשר יעמיק ואת תיתני לו מעצמך בגשמיות וברוחניות את תרגשי אהבה אליו ושכל השאר היה בעצם כלום- לא החיים האמיתיים, אלא משהו חולף. לא לפזול לעבר, לאחרים, לשמוח במה שה' נתן לך כאן ועכשיו.ככה הוא יתרומם וירומם אותך יחד איתו. שיהיה לכם בהצלחה רבה!חיים עם הרבה תפילות והודאה לה' על הטוב שהוא נתן לך יום יום! זכית! ו...לא לחפש ריגושים!

א. גם מי שלא "מצליח" - לא אמור לעשות מזה משהו לא כ"כ נורא, ובוודאי לא "ללכלך" את רשות הרבים ולהקהות את רף הנורמליות.  ולפרסם שירי תועבה שבאים מתרבות פרוצה ומיואשת ממוסריות בסיסית, גם אם היא מתעטפת באיזה "כשרון" שירי - זה במפורש בגדר הזה, בוודאי לא בכוונה.

ב. אוי ואבוי אם מגיעים לכך, שזה שאשה לא תבגוד בבעלה - ולו גם בהתרפקות על משהו מהעבר - זה נקרא "להיות צדיק". זה מינימום שבלהיות בן אדם. ואם מישהי נתקעה בבעיה חמורה שכזו, בוודאי צריך לעזור לה, במקביל למאמציה, להחלץ מהגועל (כן: גועל, גועל, גועל. לא כל תחושת נעימות ממשהו הופכת אותו לפחות מגעיל. לפעמים בדיוק ההיפך). לשקם את קגשותיה בדרך ישרה. אך בוודאי לא בהקהיית נוראות המצב הזה ע"י הצגתו כתופעה סטטית.

שלום לך!

מבין להרגשך ומבין שזה מאוד קשה.

יחד עם זאת מה הסיבה שלא המשכת עם המשורר? ומה הסיבה שבחרת בבעלך ?

יש איזושהיא מקובעות שכל מה שהיה בעבר תמיד היה נחמד ,בתיכון ,בילדות ,בצבא כאילו שלא הייתה שם שום בעיה.

למה אנחנו טובים בתור יועצים לחברים כי אנחנו מסתכלים מבחוץ אבל כשאנחנו לעצמו אנחנו לא תמיד רואים את המציאות כפי שהיא אנחנו נעולים בראש.

אגב טיפול זו לא מילה גסה

בתור מאמן אישי זהבסך הכל מישהו שנותן לך עוד כיוון לחשוב/לראות

את לא צריכה טיפול רק האם את באמת יכולה לראות את המצב שבו בתור מישהו מבחוץ?

האם את יכולה לחשוב לרגע שאת חברה שלך שמייעצת לך מה לעשות ?ומה הכי נכון לעשות?

בהצלחה.

אם יש שאלות אשמח לענות

מה הסיבה שבחרת בבעלך? מסתבר שהיתה לך סיבה טובה. תדגישי אותה, תזכירי אותה לעצמך ברגעי משבר, תעודדי ותשבחי את הנקודה הזאת בפניו. העדפת אותו למרות שלא היה איש רוח, מדוע? השלימי לעצמך את המשפט: אני חושבת שיותר חשוב שבעל יהיה _____ מאשר איש רוח, כי ______. ושנני לעצמך. 

נקודה חשובה! עם יד על הלב: תבדקי איזשהם חסרונות שלך, שלנשים רבות אחרות אין אותם. בטוח יש לך חסרונות. איך בעלך מתמודד עם זה שהוא יודע שיכלה להיות לו אישה שאין לה את החיסרון הזה? נכון שזה נורא מעצבן לך לחשוב שייתכן שבגלל חסרון שלך, שבעינייך הוא שולי, בעלך חושב על נשים אחרות? (לא למעשה כמובן, אבל במחשבה תיאורטית.) כשאני הבנתי את זה לגבי בעלי - כל נקודת המבט שלי השתנתה, והבנתי שכמו שהוא מקבל אותי בעיסקת חבילה עם החסרונות, וזה מאוד יפריע לי אם הוא ישווה אותי לנשים אחרות - כך גם אני צריכה לקבל אותו בעיסקת חבילה ולראות את המעלות.

השאלה אם צריך לעשות משהו ע"מ להעמיק את רמת הקשר או לתת לזמן לעשות את שלו?

אם את מפחדת להקשר ולהפתח הראשונה, אולי את יכולה להשאר "מאפשרת", כלומר להיות נחמדה, נעימה, מחייכת, משדרת קבלה, כך שהוא בשלב מסוים ירגיש מספיק בטוח להפתח אליך.

פתיחות זה לא רק ברגש, אלא גם בהעלאת נושאים רגישים, למשל "יואו, ממש פאדיחה לי השתיקות האלה"...

אנחנו מדברים על השתיקות, ועל הקשר, אבל הכל ברמת החשיבה.

אני יודעת שבנים ובנות שונים מאוד ברמת הצורך להיקשר ולהרגשת הביטחון בקשר.

מה גם שהוא בחור ישיבה והצד השיכלי- מחשבתי שלו מאוד חזק ודומיננטי..

אז, פשוט לתת לו זמן להיפתח? להתבשל עם התחושות והרגשות?

אוף, זה מרגיש לי קצת פסיביות, אבל אולי זה מה שנדרש..

מאוד טבעי שהוא ייכנס לחששות.

ייתכן שהוא רוצה להמשיך, אבל פוחד: להתקדם, מהאחריות, מההתחייבות...

אולי הוא גם חושב: "אמנם היא מאוד נחמדה וממש טוב לי איתה, אבל אולי לא בדקתי מספיק אפשרויות?!"

את, כמובן, לא רוצה להתקדם עם מי שחש ספק. את רוצה גבר עם ביטחון: בעצמו, וגם בבחירה שלו.

לכן, אני ממליצה לך:

1. בשום פנים ואופן לא לדבר על רגשות.

2. לעומת זאת אני ממליצה להתחיל להיות עסוקה, מדי פעם, כשהוא מציע להיפגש. ובאמת תהיי עסוקה, בדברים שנחמדים לך וכיף לך לעשות! חוג, שיעור, פגישה עם חברות...

3. ואחרון חביב: להיות הכי שמחה ועליזה בעולם בפגישות שכן תוכלי להגיע אליהן, כשלא תהיי עסוקה אנשים מאוד נמשכים לשמחה ורוצים לדבוק בה.

בדרך זו:

1. הוא לא יילחץ (משיחה על רגשות, שזה הדבר הכי נורא עבור רוב הגברים בעולם).

2. הוא ירצה אותך יותר, באשר את רוצה אותו פחות (מצער, אבל לפעמים זה מה שנחוץ... "גברים ממאדים ונשים מנגה").

3. תראי לו הכי אטרקטיבית בעולם!

בהצלחה!

אני ממש נגד המחשבה שהבחור צריך ליזום. בכל קשר יש מי שיותר יוזם ופחות יוזם. בשום אופן אל תכפי על עצמך פאסיביות. במחשבה שזה העבודה שלו. 

זה מאד הרסני בפרט כשכבר נשואים. אם את רוצה ליזום, תזמי!

תפתחי את זה איתו בעדינות.

יכול להיות שאו שהוא מתלבט לגבי המשך הקשר, או שעדיין מפחד להמשיך לשלב הבא.

מצד שני, להמשיך ככה לא כדאי לדעתי,

ואם אתם מגוונים מטיילים וכו,

תיזמי את את השיחה המעמיקה יותר,

תגידי לו איך היה לך עד עכשיו, ושעכשיו את קצת מרגישה שאתם עומדים במקום.

כמובן שלא בתלונה או בהאשמה,

תגידי לו שזה מה שאת מרגישה ותתענייני במה הוא חושב או מרגיש בעניין.

זה יכול לפתוח לכם את הדלת לשיחות עמוקות יותר (במידה והוא לא יודע או מפחד

לעשות את זה..)

ויכול להעלות גורמים אחרים שלא חשבנו עליהם..

בהצלחה!!

מה שעלה לי לראש מייד. בטח יתנו לך עוד כמה

הניגון 4 בבות ביחס לחופה זה בדיוק דבר בעיתו!

"מי בו שיח שושן" וכו' - פיוט קצר, מנהג עתיק - במנגינה של י-ה אכסוף, כשהביאו את הכלה לחופה.

העיקר שיהיה במז"ט. ברוך ה' שהתקדמת לשלב שאלו שאלותייך. בקרוב על כל המצפים לזיווגם ההגון.

אני ניגנתי לאשתי את 'יהי שלום' לפני שבאתי לכסות אותה...

רעיונות נוספים:

- אשת חיל של שוואקי.

- התנערי הקלאסי.

- התנערי של אודי דוידי.

בס"ד

מדהים מדהים!!!

אמרתי לבעלי שאיזה באסה שהשיר הזה לא היה כשהתחתנו...

מדהים ומרגש.

 אני תמיד בוכה כשאני שומעת אותו.

אבל כמובן שאין, אין כמו ארבע בבות.

יה רבון במנגינה האיטית. מקסים ומרגש.

הרווח שלי הוא שבכל שבת כשבעלי שר את זה בשולחן שבת אני מתרגשת ונזכרת בסיבובים שלי אותו...

אבל בחופה החלפנו ל 4 באבות...

בס"ד

מומלץ מאוד!! במיוחד הביצוע של שוואקי של "מי אדיר".

לדעתי זה מרגש בחופה לראות את הזוג מתפלל לקב"ה על ילדיהם לעתיד - וזה מתוך הברכה של הדלקת נרות...