למה את מסתכלת על זה "כלמזער נזקים", חבל שזו נק, המבט, חלילה לא מתוך שיפוטיות...

אני חושבת שמה שאנחנו נחשוב ונאמין זה מה שהילד יקלוט.

מה שאני חוויתי מילדי זה ממש שמחה ושותפות, הם חיכו לזה והיו שמחים כשנולד אח (נכון שאצלי הם לא צפופים מאוד וההבנה היא שונה) אך איך שאנחנו נסתכל על העניין זה מה שיעבור אליהם.

את שמחה בזה נוסף לכם עוד אוצר למשפחה והוא רק שלהם והם דואגים לו שלא יקרה לו כלום ורק הם שומרים עליו, להפוך את האופציה לקנאה לתפקיד להעצים אותם.

לפחות בהתחלה, בהמשך ברור שיש התמודדות.

בהצלחה יקירה

אח קרוב בגיל זה מתנה 

ולא כדאי לך לרחם עליו אלא לשמוח בשבילו כי הם מאד מרגישים את מה שאנחנו משדרים להם

גם לי היה הבדל כזה, ויש עוד יתרון בהבדל קטן שמהר מאד הגדול לא זוכר שפעם הקטן לא היה הוא פשוט חלק מהמשפחה וזהו זה

שיהיה לך בקלות!!!

של מה יקרה אם תלדי בשבועיים הקרובים, ושום דבר לא יהיה מוכן...

או לתת לו דוגמאות מנשים שאת מכירה (גם כאן מהפורום), שלחוצות אפילו יותר ממך, למרות שמצבן טוב משלך...

(גם אני יכולה להיות דוגמה - הלידה שלי אמורה להיות אחרי פסח, ובכל זאת אני כבר נורא לחוצה ומלחיצה את בעלי...)

בע"ה יתרגל מהר לאח החדש, והוא יהפוך להיות חלק מחייו, עד שכמעט ישכח את הזמן שהוא לא היה...

(כותבת מניסיון של הפרש של שנה וחצי).

בקשר לפסח, תסגרי ותמכרי כל מה שאפשר (אפשר לנקות רק את הסלון ולישון שם על מיטה מתקפלת לול לפעוט ועגלה לתינוק).

אפשר לסגור ארונות ולמכור.

אפשר לכסות את הספריה בנייר רצף (כמו שבסופר מכסים את האזורים של  מוצרי החמץ) ולמכור. וכו'.

אם ההורים גרים לא רחוק, פשוט להשאיר מקום מינימלי לשינה במשך השבוע ולארוחות ללא בישול (ואז גם לא צריך להשתגע עם המטבח). 

לארגן מראש בגדים במדף מסויים לכל השבוע (ואז לא צריך לנקות את החדרים והארונות).

אני ילדתי פעמיים בסוף אדר- את הבת הרביעית ואת השישית.

פעם אחת ניקיתי את חדר השינה שלנו (בלי ארונות רק מיטות) סלון (ובו הילדים ישנו) ומטבח (כי היינו בעיקר בבית בחג)

ובפעם השנייה התארחנו ומכרנו את הבית.

ביחס להכנת הפעוט- באמת קשה להבין בגיל כזה צעיר את השינוי שעומד לקרות

אני עשיתי את זה יותר פשוט בגיל הזה- 

קניתי ערימת מתנות בזול, ממתקים והפתעות לפעוט, ולאחר הלידה כל פעם שראה את התינוק דאגתי שבעריסה לידו תהיה מונחת מתנה ואמרנו שהתינוק הביא לו מתנה.

עשינו מזה עניין גדול וכך הילד התרגל להסתכל על התינוק בצורה מפרגנת וחיובית.

דבר נוסף זה שכדאי גם לשתף אותו בטיפול בתינוק (שיביא לך מוצץ, טיטול וכדומה, שינענע איתך את העגלה...)

ולהחמיא לו על כך מאד! להתפעל ממנו מאד!

ולא לכעוס עליו בגלל התינוק! (גם אם הוא העיר אותו שנייה אחרי שהצלחת להרגיע ולהרדים אותו).

שיהיה בהצלחה ובמזל טוב!

ב"ה הילדים שלי לא הראו מעולם תסמינים של קנאה (ויש לי 8 ילדים ב"ה).

את המתנות אפשר להוריד בהדרגה. אני מדברת על כמה פעמים ראשונות שבהן הוא רואה את התינוק.

זה גורם לו לשמוח בתינוק.

חשוב גם לתת לו תשומת לב ולא להתייחס רק לתינוק.

בהצלחה!

אחת לנקיון חובה 

והשניה לנקיונות רשות. 

לכל משימה (נניח מגירת תבלינים מיון ונקיון ) - הערכת זמן.

גם במקרה הכי גרוע הוא יכול לנקות דירה לבד. 

אז יעשה לילה לבן. קורה. גם לטובים ביותר. 

בברכה, ש. הולמס.

ילדתי כמה ימים לפני פורים את הקטנה שלי כשהבכור בן שנה ו5.

גם סבלתי מצירים מוקדמים מתחילת החודש התשיעי.

מה שעזר לי להרגיע את הצירים זה דווקא יותר לנוח. אז הבאנו בעזרת ההורים של בעלי עוזרת שניקתה לקראת פסח  וזה ממש עזר והוריד לחץ. לדעתי חשוב באמת לזכור שאבק זה לא חמץ ובעל זה לא קורבן פסח. 

אפשר לנקות חלונות גם שבוע אחרי פסח למשל. 

גם אמא שלי הייתה אצלי אחרי שילדתי שבוע וגם זה עזר. בקיצור, קיבלתי עזרה ממי שהציע ואני לא אחת שממהרת לבקש עזרה, אבל במקרה הזה היה צריך.

בקשר לבכור אני מזדהה מאוד עם מה שכתבו פה לראות את התינוק החדש כמתנה לבכור.

נראה לי הוא ממש מרגיש מה זה אח רק אחרי הלידה, אז לפני הלידה זה  הזמן לתת לו עוד יותר תשומת לב ואהבה. וגם אחרי הלידה חשוב לשדר שאח זה מתנה, והרבה אהבה ותשומת לב גם לבכור. 

אישה אחת המליצה לי בזמן ההאכלה של התינוק, כשבד"כ הבכור בא וקצת מפריע לתת לו איזה חטיף (כשר לפסח), או צעצוע, לדבר איתו. ככה הוא מרגיש שלא מרחיקים אותו גם בזמן ההאכלה של הקטנציק. לי זה באמת עזר.

בהצלחה ושיהיה במזל טוב!

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)