קודם כל, תקראי מה שכתבה @בהתהוות בפוסט שלה על זה, לי זה מאוד חידד כמה חשוב להשקיע בזה מאמצים.
משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה

מבחינת משקל- את לא אמורה להרים משקל יותר כבד משל התינוקת שנולדה (וגם איתה את לא אמורה להסתובב הרבה בעמידה).
מה שהנחה אותי היה לנסות שמה שאני רגילה לעשות בעמידה אני עושה בישיבה, ומה שאני רגילה בישיבה אני מנסה בשכיבה.

כמובן שעם שתי קטנות בבית זה ממש לא קל, וצריך לנסות להשיג כמה שיותר עזרה מהסביבה (אפילו בתשלום).
בהצלחה רבה!

ומנצלש'ת.
שבועיים אחרי לידה רביעית, חייבת לבצע היום בצהריים כמה סידורים דחופים וקניות.
האם כדאי עכשיו או לחכות? מרגישה שחייבת לצאת קצת החוצה לשמש ולאוויר...

לצאת להתאוורר ולצאת לסידורים.
להתאוורר- וודאי! מומלץ מאוד! לצאת לגינה קרובה או ספסל בחוץ וכדומה.
סידורים- אם יש אפשרות עדיף לדחות.
ולשאלת הפותחת-
אני שבוע וחצי אחרי הלידה יצאתי לסופר מנש בלית ברירה (היינו חייבים קניות ובעלי היה ממש חולה). שמתי את התינוקת במנשא והסתובבתי שעה בסופר- היה ממש לא נעים!! באמצע אפילו התחיל דימום יותר רציני אחרי שהייתי כבר בשלב של דימום חלש ממש. וחזרתי גמורה לחלוטין.
בקיצור- לא מומלץ בכלל!!

3 ימים ראשונים, ממש תנוחי
שבועיים ראשונים תנוחי ותשני ממש כשהתינוק ישן. אל תעמיסי על עצמך. וממש להמעיט ביציאות וכאלו.
6 שבועות זה משכב לידה, להליכות, התעמלות, עומס רב.
ועד 3 חודשים את עדיין יולדת, תרשי לעצמך להיות עייפה.
אח"כ אם את במעמד מניקה, זה גם סוחט כוחות.
בגדול הרעיון כמה שנחת בהתחלה זה מחזק להמשך.
לא נחת וחשבת שיש לך כח. יכול להיות שאשה כזו פתאום עוד שנה תרגיש אחרי לידה עדיין, או שתקרוס פתאום.
וגם צריך לשים לב לשרירי הבטן ורצפת האגן, לאסוף אותם במיוחד כשאת מרימה כבד.

אם בשכיבה ואם בישיבה
לא להרים דברים כבדים
לא להתאמץ יתר על המידה
לא לרקוד/להתעמל וכו
אם אפשר, לא לעשות בכלל את מטלות הבית, להביא עזרה או שהבעל יעזור.

תזכרי "כשריצפה אחת נקיה ומצוחצחת, ריצפה שניה נהרסת ונפגעת"
זה זמן קריטי כדי שאיברי האגן יחזרו למקומם הראוי להם.
אין דרך לתקן את הנזקים האלו.

יותר נכון, היא העבירה חלק מהקורס הכנה ללידה של הקופה.
ממש מהממת..

אני חוגגת את זה שאני לא בטטה

כמו בהריון

ולא בא לי להרגיש חולה

או יולדת

אבל אם לא נחים כראוי במשכב לידה ההתאוששות המלאה מהלידה אורכת זמן רב.
לי היתה לידה שלאחריה חזרתי אחרי חודש וחצי לעבוד כעצמאית, ואז גם חצי שנה אחרי הלידה הייתי תשושה.
לעומת זאת אם נחים כראוי לאחר הלידה, גם כשלא מרגישים לכאורה שיש צורך - אז הגוף מתאושש הרבה הרבה יותר מהר.
סיפרה פה פעם מישהי שהלידה שהיא (או מכרה שלה, לא זוכרת) התאוששה ממנה הכי מהר - היתה לידה בה היא שברה את הרגל לפני הלידה, ולכן נאלצה לשכב הרבה.

אני שבועיים אחרי לידה, וב'ה הפעם יש עזרה בשפע אבל לפעמים מרגישה שנמאס.
אני חושבת שזה קשור לעובדה שיש לי גם קטנה שלא מבינה מה זה לא לזרוק איגלואים על הרצפה
חזקי ואמצי. אני אומרת את זה גם לעצמי. עם כל הקושי, זה באמת משתפר מיום ליום.

סוף סוף אני יכולה לזוז ולעשות דברים בסיסיים.
אבל תכלס כל פעם שקצת הגזמתי(נגיד גם שטפתי כלים וגם הורדתי כביסה..) כאב לי אחכ והייתי מותשששת.
אז בעלי הטיל על עבודות הבית וטו שרק הוא עושה עד שאני לגמרי מתאוששת...
ועם כל הבאסה זה היה חכם..

בהצלחה!

לא לשחק אותה גיבורה ורעננה.
לנוח כמה שאפשר
הגוף צריך את זה גם אם אנחנו לא מרגישים באותו רגע.

 

ממש לא:

 

1. להרים דברים כבדים...- עושה כאבים שחבל על הזמן וגם אם לאכואב לך זה מאמץ בהחלט מיותר לרקמות השרירים והרצועות שגם ככה לא התאוששו עדיין מהלידה...

2. לשכוח לאכול. לפעמים יש תיאבון ממש ירוד ורק מתעסקים בתינוק ושוכחים את עצמנו...והורס הנקה לחלוטין (אם את בעניין של הנקה...). שמעתי שדייסת קוואקר זה ממש מומלץ לאחרי לידה.

3. להקשיב לאנשים ששואלים ומחווים את דעתם על השכבה/הנקה/האכלה/בלה בלה בלה וגורמים לך לחשוב כאילו (רק כאילו) את אמא לא טובה. כן, גם אם מדובר באנשים מאוד קרובים ואהובים....

 

וממש מומלץ - לאחר בדיקת רופא נשים שאחרי הלידה לשאול לגבי תרגילים חיזוק לשרירי רצפת האגן (כמו תרגילי קגל לצורך העניין)... כי אם זה לא מתנקם עכשיו, אז זה עלול להתנקם בהריון הבא....ובגדול.

יכול להיות שאפשר להתחיל עוד לפני, אבל זה באמת לא התחום שלי לכן הכי בטוח לשאול את הרופא/ה שלך...

 

שיהיה בקלות ובמזל !!!

כשבעלי בעבודה

ואז אני לבד בבית.

צריך להרים אותה(הגדולה-היא שוקלת בערך 10 קילו)

למיטה לאמבטיה לכיסא אוכל להרים ולחבק.

קודם כל- להרים לחבק לא צריך להיות בעמידה. אפשר לשבת ולקרוא לה לחיבוק...
לכסא אוכל או למיטה, יכול להיות שאפשר להביא לה כיסא קטן שיעזור לה לטפס בעצמה? להפוך את זה לאתגרי בשבילה- 'בואי נראה אם את מספיק גדולה לטפס בעצמך היום'.
ולאמבטיה- אני הייתי מזמינה נערה בתשלום שתעזור לך בזמני אמבטיה כשבעלך לא נמצא. לא יודעת אם מתאים לך אבל נראה לי שזה שווה את זה...
בהצלחה יקרה...

(ומקווה שבאמת תצליחי לצמצם את זה למינימום כי זה באמת חשוב) - לפחות תקפידי לאסוף את שרירי רצפת האגן (לכווץ אותם חזק כאילו את מתאפקת) לפני שאת מרימה. אבל ממש תנסי למצוא פתרונות יצירתיים וכמה שיותר גיוס עזרה כדי שזה יקרה כמה שפחות...

ועכשיו אני מרגישה רגילה

וקשה לי באמת לא לעבוד

כל הזמן מדברים ומזהירים על מנוחה מוחלטת בששת השבועות שאחרי הלידה, אבל מה באשר להיריון? למה על זה פחות מדברים?

כמו שאמרת, רק אמונה, דווקא בהיריון קשה יותר לגוף להתאמץ... ובכל זאת לא "מצווים" על מנוחה מוחלטת בכל הזמן הזה... (אולי זה קשור לזה שאפשר להשבית אישה למשך שישה שבועות, אבל לא למשך תשעה חודשים...)

האם באמת אחרי לידה הגוף "רגיש" יותר מאשר בזמן היריון? 

בלידה זה בעצם כמו בניין שהתמוטט.
כל האברים צריכים לחזור למקומם ולמצבם הקודם.
לכן המנוחה היא הכרחית.
ככה אני למדתי.

מצאתי את המאמר המקורי, עוד לא קראתי את כולו, רק רפרפתי עליו, אבל נראה לי שזה מסביר מאוד את העניין.

הנה הקישור: האתר הישראלי לרצפת האגן

והעתקתי לפה את הטקסט, כי אני זוכרת שהאינטרנט שלך חסום...
הקטע שמדבר על אחרי לידה (שגם מופיע בפוסט של בהתהוות) הוא די בסוף, אבל נראה לי שגם שאר המידע מעניין וחשוב.


הטבע תיכנת את דינמיקת הלידה בצורה הבאה: התכווצויות הרחם פותחות את צוואר הרחם ודוחפות את התינוק לצאת ממנו החוצה. ואז באחת הכל משתנה, תחושה חדשה מופיעה: "הצורך לדחוף". ברגע זה, ביחד עם התכווצויות הרחם ובמקביל להן מתכווצים שרירי הבטן העמוקים (הרוחביים והאלכסוניים), בכיווץ רפלקס הדומה להקאה. ואמנם ניתן להבחין בעובדה שנשים המקיאות בזמן הלידה יולדות מהר מאוד... עוצמת כיווץ הרפלקס כל כך אדירה שלא ניתן לחקותה ע"י שום כיווץ רצוני!" אלו הם חלק מדבריה של ד"ר ברנדט דה- גאסקה מתוך סיפרה "לידה ואמהות".

בספרה, עטור הפרסים, היא מנסה להחזיר לנו את היכולת להקשיב לגופנו וללמדנו כיצד ניתן ללדת תוך גרימת נזקים מינמליים לאותה רצפת אגן שתצטרך ללוותנו בנאמנות כל ימי חיינו. שהרי הטבע היא אומרת דאג לכך שהתינוק יצא מהרחם ולא אתו, דרך רצפת האגן ולא אתה. על הדרך הנכונה להתכונן ללידה ולעברה בשלום, כמו גם על הדרך לטפל בה לאחר הלידה נדבר בטקסט החשוב הזה.

לפני הלידה: כדאי לשים דגש על שני נושאים חשובים שיכינו את היולדת ללידה: טיפול בכל הגוף, כולל ברצפת האגן, וכיוון התינוק למנח ומצג תקינים בלידה.
הטיפול בגוף כולל: תזונה נכונה, פעילות גופנית מתאימה (עליהם לא נדבר כאן), נשימה נכונה והתייחסות לרצפת האגן.

הנשימה - שמירת היכולת לנשום נשימה לבטן, למרות התארכותם של שרירי הבטן ולמרות גדילת הרחם עם התפתחות העובר (נוכחות המקשה על הסרעפת לנוע בצורה תקינה בזמן הנשימה) חשובה הן לאם והן לתינוק. כאשר אנו נושמים לבטן בית החזה שלנו לא נע. הוצאת האוויר מתבצעת על ידי שרירי הבטן הרוחביים והכנסת האוויר על ידי הסרעפת. לפיכך בזמן הוצאת האוויר הבטן תכנס פנימה, תדוחוק כלפי מעלה את הסרעפת והאוויר ינשף החוצה. כיון שאין חללים בחלל הבטן שלנו גם אברי חלל הבטן והאגן יעלו קלות. כאשר שרירי הבטן מתרופפים חוזר האוויר חזרה לריאות והסרעפת עם אברי הבטן והאגן חוזרים יורדים למקומם.

בזמן נשימה מאומצת כל התהליך נעשה בצורה חזקה יותר, גם בית החזה מתנפח באויר וכדי להוציאו כהלכה אנו נזקקים לשרירי בטן טובים במיוחד. נשימה המתבצעת רק בבית החזה, ללא שיתוף הבטן, תהיה נשימה רדודה, המפנה יותר מדי CO2. נשימה כזו תעלה לנו את האדרנלין ותעודד אי שקט נפשי, מצבי רוח קיצוניים ורגישות יתר. בזמן ההריון כדאי לתרגל נשיפה מהבטן (אין צורך לנפחה בזמן השאיפה, גם כך היא מתוחה דיה ואין זו מטרתנו למתוח אותה עוד יותר!). מטרת התרגיל ( ראה הפרק על התרגילים ) היא כפולה:

I) לא לאבד את היכולת לנשום נכון (כפי שקורה לנשים רבות לאחר ההריונות) וכדי שניתן יהיה להשתמש בנשימה מהבטן בעיקר בזמן הלידה, אך גם לאחריה.
2) כדי לחזק את שרירי הבטן הרוחביים במטרה למנוע מהבקע הפיזיולוגי של שרירי הבטן האורכיים, הנוצר עם גדילתה של הבטן, להיהפך לקבוע. בקע זה מחליש מאוד את הקיר הקדמי של חלל הבטן ומפתח בעיות משניות בגב וברצפת האגן. בנוסף שרירי בטן רוחביים טובים ישמרו על יציבה נכונה וימנעו כאבים מיותרים בגב ובאגן.הטיפול ברצפת האגן - טיפול זה נעשה בשתי צורות:
האחת תרגול השרירים שלה ( ראי פרק התרגילים ) במטרה לשפר את השליטה בהם, (כאשר שליטה מתייחס לא רק ליכולת הכיווץ הנכון שלהם אלא גם ובעיקר להרפייתם!) מטרות נוספות תהיינה לחזקם ולהעלות את הסיבולת שלהם משני טעמים:

א) כיוון שבמשך ההריון הם נוטים לסבול מרפיון בגלל שמצד אחד הורמוני ההריון, הפרוגסטרון והרלקסין, גורמים לגמישות יתר של רקמות החיבור שלהם (כהכנה ללידה) ומצד שני העומס עליהם גובר עם העלייה במשקל העובר.

ב) כיוון שבזמן הלידה, עם מעבר התינוק בתעלת הלידה, הם נחבלים ומאבדים מכוחם (באופן זמני בד"כ אך לעיתים באופן קבוע, בעיקר אם הלידה הייתה קשה במיוחד). מאליו ברור לנו שעדיף לאבד: למשל 20% מתוך- 100% כוח שריר ולא 20% מ- 60% כוח שריר, מה שמותיר אותנו עם שריר חלש במיוחד.

השניה היא מתיחת פתח הנרתיק. לקראת סוף ההריון כדאי לבצע הגמשה יומיומית של הפרינאום, באמצעות עיסוי או מכשיר האפי- נו, במשך כעשר דקות, באמצעות "חומר סיכה" כל שהוא (רצוי שמן שקדים), במטרה להגמיש אותו. ההגמשה אמורה להקל את מעבר התינוק דרך רצפת האגן ולמנוע את הצורך בחתך מבוקר או את הקריעה הלא מבוקרת שלו.

הטכניקה מבוססת על מתיחת החלק התחתון של הנרתיק (אזור העובר את מירב המתיחה בלידה), מתיחה עדינה, ארוכה ואיטית מאוד שלו (ע"י השארות באותו כיוון מתיחה מספר דקות!!!), המאריכה את רקמות החיבור החזקות מאוד באזור זה. כל ניסיון למתוח בצורה של תנועות מהירות וקצרות היא בזבוז זמן ומאמצים כיון שאין לה כל השפעה על רקמות החיבור ובדרך כלל היא רק גורמת להתכווצות הגנתית של השרירי באזור, לבצקות ולאי נוחות.

עידוד התינוק להתבסס באגן בעמדה נכונה (עם עורף קדמי) - בלידה ראשונה כבר במהלך החודש האחרון מתארגן התינוק לקראת הלידה ומבסס את חלק גופו שיוביל בלידה. מאחר וצורת הרחם היא אגסית (החלק הרחב למעלה והצר למטה) ברוב ההריונות מתבסס התינוק עם ראשו כלפי מטה (כי לישבן ולרגליים נחוץ יותר מקום). בלידות חוזרות, כאשר לרחם כבר צורה תפוחית ההתבססות עשויה להתרחש רק כאשר מופיעים הצירים, המכוונים את העובר כלפי צוואר הרחם. כאשר ראש העובר מתבסס עם עורף קדימה (OA) הלידה תהיה קצרה וקלה יותר מאשר אם הוא מתבסס עם עורף אחורה (OP) כיוון שאז הוא יאלץ לעשות ¾ סיבוב לפני שיוכל לצאת במקום ¼ סיבוב.כדי לעודד את העובר למנח עורף קדמי יש להרבות בתנוחות עם רכינה קדימה. מאחר וגב התינוק כבד יותר מגפיו הוא ינטה להתערסל עם גבו כנגד דפנות הבטן וכך הוא יציג את עורפו קדימה. כל ישיבה או שכיבה אחורה יעודדו אותו להתבסס עם עורף אחורה!!!בזמן הלידה: חשוב לזכור כי ככל שננוע יותר בזמן הצירים כך איכותם תהיה טובה יותר מבלי לצמצם את המרווחים ביניהם בטרם עת ( כפי שזירוז לידה בתרופות עלול לעשות ) ולכן זמן המנוחה החשוב כל כך ביניהם יאפשר לנו להתאושש ולאגור כוחות. כי תהליך ירידת העובר לתעלת הלידה ימשך זמן קצר יותר (ריקודי הבטן במקורם היו ריקודים שיועדו לנשים בזמן צירי לידה, כדי לעזור לתינוק להתברג כלפי מטה) והסיכוי שהוא יתקע ויפסיק להתקדם למרות פתיחה מלאה של צוואר הרחם קטן.

יש לזכור כי עדיף להמצא בתנוחות המרחיקות את הרחם מעמוד השדרה (= מונע לחץ על העצבים היוצאים ממנו ולפיכך מפחית את הכאב, כמו גם מונע לחץ על כלי הדם הגדולים, המצויים בין הרחם לבין עמוד השידרה = מונע הפחתה באספקת הדם לשליה, האטה בדופק העוברי והתערבויות רפואיות מיותרות).

יש לזכור כי רצוי להמתין בסבלנו להופעת הרפלקס האקספולסיבי, בו משתתפים שרירי הבטן העמוקים, העוזרים לרחם לפלוט את העובר אל אוויר העולם מבלי שהתערבותנו הלא מבוקרת תזיק לרצפת האגן. בזמן שהרפלקס הזה מתרחש שרירי הבטן הרוחביים, המתכווצים בעוצמה אדירה, "מחבקים" את אברי האגן והבטן של היולדת ומקבעים אותם במיקום גבוה, הסרעפת נדחקת כלפי מעלה, מלווה בנשיפה, צעקה או הקאה. רצפת האגן עולה אף היא כלפי מעלה ונפתחת כגשר עילי בפני התינוק, הנחלץ מתוך הרחם בפעולת סחיטה ולא בפעולת דחיפה.למעשה כאשר התינוק נולד בצורה זו כיווצם של שרירי הבטן העמוקים מפעיל על הרחם לחץ מקדימה אחורה, כמו על שפופרת משחת שיניים. התינוק מחליק דרך הרחם ורצפת האגן ולא נדחף ביחד עמם החוצה כפי שיקרה אם ננסה "לעזור" ללידה ע"י לקיחת אויר ולחיצה מלמעלה כלפי מטה.

כמו כן חשוב לזכור כי אם ננסה "לעזור" ע"י לקיחת אויר ולחיצה כלפי מטה תתנפח הבטן והבקע הפיזיולוגי של שרירי הבטן האורכיים יתרחב עד כדי קרע. שהלחץ יהיה מלמעלה כלפי מטה, לחץ שעל פי מחקרים גורם לעומס של 20 ק"ג על רקמות החיבור של הרחם עם כל לחיצה. מאליו מובן שזהו רגע קריטי מאחר והרקמות הללו פגיעות עוד יותר לאור העובדה שהן הוחלשו ממשקל העובר בתקופת ההריון ושהן גמישות במיוחד בשל הורמון הפרוגסטרון.

כי מחקרים אחרים מצביעים על העובדה שלחיצות תוך כדי שאיפה לאורך זמן גורמות לתינוק לפתח היפוקסיה ואצידוזיס , דבר העלול להצדיק התערבות כירורגית או לידה מכשירנית (מלקחיים או ואקום).יש גם לזכור כי בזמן ירידת התינוק אל תעלת הלידה הוא יורד אחורה, לכיוון עצם הזנב, ורק ממש ברגע שהוא מגיח לעולם הוא מסובב את הראש כלפי קדימה, במטרה לעקוף את עצם החיק באגן של היולדת. לפיכך למנח האגן והירכיים בתהליך הלידה תפקיד חשוב מאוד. בין האגן לירכיים חייבת להישמר זווית קטנה מ- 90 מעלות, תוך שמירה על סיבוב הירכיים פנימה (בין אם הן פסוקות או צמודות זו לזו ) כדי: מחד למנוע שקע מוגבר בגב וכאבי גב מיותרים ומאידך כדי לגרום לפתיחת עצמות האגן מאחור ( כפי שאנו עושים באופן לא מודע בזמן מתן צואה.)סיבוב החוצה של הירכיים אמור להתרחש רק ברגע שראש התינוק מסתובב כלפי קדימה, שניה לפני היוולדו, במטרה לסגור בין עצמות האגן אחורה ולפתוח לו דרך קדימה. מאליו ברור כי כל מנח שאינו עונה על תיאור זה יעקב את תהליך ירידת התינוק בתעלת הלידה וגיחתו החוצה ויצריך לחיצות מאומצות יותר וכמובן מיותרות.כאשר מתבקשת היולדת ללחוץ בשלב בו אמור התינוק להסתובב קדימה והלחיצות מתבצעות תוך כדי לקיחת אויר, הרמת הראש והכתפיים, אחיזת המוטות התומכים ברגלי היולדת ועיקול הגב קדימה בצורת קשת יגרום לצוואר הרחם לפנות אחורה ומטה, לכיוון פי הטבעת, ולחיצה חזקה בכיוון זה עלולה לגרום במקרה הטוב להתפתחותם של הטחורים ובמקרה הגרוע לקרעים בסוגר של פי הטבעת .

כיצד אם כן ניתן בכל זאת לעזור לתהליך הלידה מבלי לגרום לנזקים מיותרים לרצפת האגן והבטן כאשר הופעת הרפלקס מתבוששת מלהגיע? ראשית אין ללחוץ לפני הופעת צירי הלחץ, גם אם קיימת כבר פתיחה מלאה של צוואר הרחם, כיוון שזה סימן שהתינוק עדיין לא ירד מספיק. ממש כפי שלא יעלה בדעתנו ללחוץ בשירותים לפני ירידת הצואה והופעת תחושת הצורך לתת צואה!

יש גם לדעת שמחקרים רבים מצביעים על העובדה שלחיצות לפני הזמן אינן מקדמות את מהלך הלידה ורק גורמות להתעייפות היולדת ולנזק לרקמות החיבור שלה. מה שכן ניתן לעשות כדי לעזור לתינוק לרדת זה לנוע עד כמה שניתן במסגרת המוגבלויות של היולדת (מוניטור, אינפוזיה, אפידורל וכו'). קרי: להסתובב הרבה מצד לצד, להתיישב לעיתים תכופות ולהישען קדימה או הצידה, לפי הדרכת המיילדת.

בזמן הופעת צירי הלחץ יש להישאר בתנוחה בה הגב ארוך ובית החזה גבוה ( יש להימנע מהרמת הראש ואחיזה ברגליות שולחן הלידה ). יש לכווץ חזק מאוד את שרירי הבטן הרוחביים (להכניס בטן חזק פנימה ) תוך כדי נשיפה הדרגתית מאומצת, כמו שמנפחים בלון, או אם זה לא מצליח ללחוץ בכל הכוח כלפי מטה רק לאחר הוצאת כל האוויר ותוך שמירה על גו ארוך. ניתן להתאמן מספר חודשים לפני הלידה, כל בוקר בזמן מתן צואה, בישיבה על האסלה ( ראי טכניקה נכונה למתן צואה).

יש לדאוג לכך שפרקי הירכיים יהיו כפופים מאוד (בזווית קטנה מ- 90 מעלות), ברכיים הכי קרובות לבטן שאפשר, מסובבות פנימה אם התינוק עדין יורד אחורה, או החוצה אם התינוק כבר הסתובב קדימה ( בדרך כלל בשלב זה די יהיה אם נסובב את הברכיים החוצה כדי שהתינוק "יחלץ" לבד. זהו גם השלב בו מבקשת בדרך כלל המיילדת להפסיק ללחוץ כדי למנוע קריעה לא מבוקרת של פתח הנרתיק ), כפות הרגליים באוויר או שעונות על רגליות שולחן הלידה.לעזרת שרירי הבטן הרוחביים ניתן לגייס את הידיים ע"י השענת כפות הידיים על הירכיים (מרפקים ישרים) ודחיפתן בכוח רב כנגד הירכיים. דחיפה זו גורמת לכתפיים ובית החזה לעלות כלפי מעלה, להילחץ כנגד המזרון, להאריך את הגב ולדחוק את המותן והעורף כנגד המזרון.

בצורה זו צוואר הרחם פונה קדימה ומעלה, בהמשך הנרתיק, ומאפשר לעובר לצאת דרך תעלת הלידה מבלי לחבל בסוגר האחורי (ראה ציור). ולבסוף יש לזכור שמספר לחיצות העולה על חמש עלול להיות טראומתי לרצפת האגן.

אם בוחרים ללדת בכריעה חשוב מאוד לזכור שכל כריעה קרוסה רק מונעת נשימה תקינה,
ומכבידה על רצפת האגן (מגבירה קרעים ודמום). לידה נכונה בכריעה חייבת להיות בכריעה תלויה (=בית חזה רחוק מהאגן ואין דחיסת רחם עם התינוק החוצה!!!). לכריעה תלויה צריך כושר רב ויתרונה הגדול הוא ניצול כוח הכבידה. פתרון ביניים הנה לידה בעמידת שש, המאפשרת שחרור מפרקי האגן, הרחקת הרחם מהגב, שיחרור עובר תקוע ושחרור כתפיים ותינוקות גדולים.

לאחר הלידה: יש לזכור כי האזור עבר טראומה וכי הוא זקוק למנוחה. במהלך הלידה העצב של שרירי רצפת האגן נמחץ בין ראש התינוק לעצמות האגן של היולדת. אם בלידה ראשונה לוקח לו לא פחות מחודשיים כדי להתאושש הרי שבכל לידה נוספת משך התאוששותו יתארך ומידת החלמתו תהיה פחות ופחות מלאה. לפיכך בתקופה זו אין שרירי רצפת האגן יכולים להגן בצורה יעילה על רקמות החיבור שעברו מתיחה בזמן הלידה ואם לא נזהר יקובעו נזקי הלידה בה.

גם החביקה של שרירי הבטן הרוחביים, המקבעת את אברי האגן למקומם בימים כתקנם, לוקה. במשך ההריון נמתחו שרירי הבטן בצורה הדרגתית והתווספו להם כ- 15 סנטימטר. לאחר הלידה מתרוקן חלל הבטן בבת אחת והתמיכה ששרירים אלו אמורים לספק לאברי הבטן והגב לא קיימת.

זמן המנוחה נקבע ע"י הטבע והוא נמשך במשך ששה שבועות, בהן האישה נחשבת מבחינה פיזיולוגית לאישה במשכב לידה. באותה תקופה היא חוזרת בהדרגה לאיזון ההורמונלי התקין שלה, הרקמות שנחבלו עוברות תהליך החלמה, עצמות האגן שהתרחקו זה מזה בזמן הלידה חוזרות מקומן ושרירי הבטן המוארכים חוזרים לאורכם הנורמלי.בתקופה זו, בה שרירי רצפת האגן והבטן אינם מתפקדים בצורה נורמלית האישה תהיה חשופה לפתח בעיות עמוד שידרה, דליפות שתן (UI) וצואה וצניחת אברי מין אם היא לא תקפיד על התנהגות מתאימה. לפיכך בתקופה זו צריכה האישה לנוח הרבה, להקפיד להימנע ממאמצים כמו: התעמלות (במיוחד תרגילי הבטן הקלאסיים), נשיאת משאות (הרמת הילדים, סחיבת סלים וכו'), עצירויות ושיעול כרוני.

למעשה בתרבויות המסורתיות אישה הייתה נמצאת בתנועה עד לרגע הלידה עצמה, בעוד שלאחר הלידה היא הייתה נחה כ- 45 יום. נשות המשפחה דאגו לטפל בילדיה, לכבס, לבשל, לעסותה ולטפל בה. לעומת זאת בתקופה המודרנית שוכבת האישה עד רגע הלידה וחוזרת יומיים שלושה לאחר הלידה לפעילות נורמלית מבלי להתחשב במצב גופה. אין ספק שהעייפות הגדולה של היולדת, הנטייה לדיכאונות, וכאבי הגב האופייניים לתקופה זו שורשם בחוסר כיבוד המהלך התקין של תקופת משכב הלידה.

כדי להקל על היולדת ולהימנע עד כמה שאפשר מקיבוע נזקי הלידה יש להקפיד לנוח הרבה ולבצע את מה שניתן בישיבה במקום בעמידה, ומה שניתן בשכיבה במקום בישיבה. בתקופה זו כדאי לחזור על התרגול שבוצע בתקופת ההכנה ללידה: נשימות מהבטן (כדי לשפר את החזרה הורידית, תנועת המעיים וחיזוק שרירי הבטן הרוחביים), תרגול שרירי רצפת האגן ותרגילי מתיחה ( ראי פרק על התרגילים).

@תחיה דולה

מה אומרת?

סורי

(להעתיק)

שבקישור יש גם תמונות (מצוירות אבל לא צנועות) שממחישות את התנוחות שמוסברות כאן. שכל אחת תשקול אם היא רוצה לראות או מעדיפה להסתפק בטקסט...

תכף מראה לבעלי למה אני צריכה לנוח ;)

 

אין מה להשוות לזמן ההריון...

כתוב בגמרא -ואל תתפסו אותי על המילה- שבזמן הלידה אבריה של האישה מתפוקקים - אחרי הלידה גל איבר צריך להתאחות ולחזור למקומו.
אני ממש הרגשתי את זה אחרי הלידה, שאני מתיישבת או נעמדת, פשוט הרגשתי את כל האיברים הפנימיים בגב, אגן , בישבן, ב בטן מתנתקים מהגוף ונופלים בפנים.. סליחה על התיאור המזעזע אבל ממש ככה הרגשתי.
בהריון לעומת זאת, הכל כבד, לוחץ ומסורבל אבל אין פה איברים שנהרסים ומתפוקקים... (כמעט)

צריכה ללדת בחופש ויש ילדים לא גדולים בבית.

 

כל התקופה של "משכב הלידה" שלי תהיה בזמן שהילדים יהיו בחופש הגדול.

 

גם בלי ללדת- החופש הגדול "לא משהו". אז ללדת בתחילת / אמצע החופש הגדול זה ממש נוראי וא"א לנוח ככה.

מה גם שילדתי גם פעם קודמת בחופש הגדול והיה נוראי.

 

יש מה לעשות?

כדי שיהיה קל יותר לצלוח את התקופה הזאת, תאזרי במי שאת יכולה. עוזרת בית, בייביסיטריות, אוכל מוכן, אמא או אחות שיכולות לקפוץ ולהושיט יד.
חוץ מזה, חלק מהחופשה הילדים בקיטנה, ואפילו לחצי יום זו עזרה עצומה.
אחרי שנגמרת החופשה אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים- קיטנה לכמה ימים אצל סבתא, נערה שתבוא להוציא אותם מהבית לשחרר מרץ וכדומה. ככה בעז'ה קחי עזרה עד שתתאוששי.

לפחות הפעם הספקנו לחגוג את יום ההולדת השבועי🤭 (בשבוע שעבר חגגנו "תחת אש"...)

לק"י

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

בהחלט יש על מה להתפלל...

אבל ראיתי הודעות שייתכן שיבטלו🙄

על הרצפה/ ספה/ שולחן אוכל.

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

יש לי ילדה בתיכון ואפילו היא עובדת בסלון/פינת אוכל

איך צריך להתארגן לאחסון ספרים, מחברות וכלי כתיבה? כמה מקום זה דורש?

בתיק זה רק הדברים שצריך בשוטף כמו חוברת עברית או חשבון

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

כשהגדולה עלתה ל-א' התארגנתי עם שולחן כתיבה מהמם שקיבלתי מקרובת משפחה. בסוף לקראת כתה ג מסרנו אותו כי בסוף תמיד ישבה בסלון...

לגדולים לא קנינו מכל מיני סיבות ולאחרונה קנינו אחד לכל חדר ועכשיו הם כן נהנים לשבת בחדר ללמוד, גם אם באים חברים זה יותר נעים שיש להם פרטיות.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

יש דברים לעשות מסביב?

ואין כל כך מה לעשות באזור, זה יישוב דיי מבודד

ולא נקלטת עם זה להריון ?

מה מרגישים? 🫣

כאילו אם התוצאה של מי שפיר היא ודאית? 

אז לא צריך לחכות המון שבועות למי שפיר בחוסר ודאות מוחלט אלא עם איזשהו כיוון

שולחת לך חיבוק, ובאמת אם יש עוד משהו שאפשר לעזור, אשמח מאוד!

כרגע לא הייתי יוצאת מהארץ אם יש חשש להיתקע בחו"ל.🙄

אין לה איזה משהו מפחיד בחדר עברתי איתה על כל הבובות והחפצים שיש אין שם משהו שהפחיד אותה, אני רק רוצה לוודא שזה משהו שהוא הגיוני וקורה , היא הבכורה שלי ולא נתקלתי בזה בחיים גם לא אצל אחיינים שלי