יש שם המון מידע על אפס הפרדה בתי החולים השונים

ועל מה יכול להיות ואיך לעמוד ולהתעקש מולם כשצריך..

כתבתי נורא משעמם חח אבל תכנסו לקבוצה תבינו לבד כמה זה חשוב וכמה זה טוב

@מודדת כובעים

תגובה גם בשבילך..

והעניין הוא שהם שמים את התינוקות בחדר בתוך חדר לידה אז לא שייך שהבעל יהיה שם, כל פעם שהוא נכנס הוציאו אותו...ילדתי ב14:10 הנקתי אותה שם, ב16:30 יצאתי מחדר לידה ורק ב21:00 קיבלתי אותה לחדר והייתי בביות מלא!!!

זה היה ממש מעצבן....

שאלתי אחר כך ואמרו לי שאם הייתי אומרת בקבלה במיון שאני רוצה אפס הפרדה אז היה אפשרי...

במחלקה ד', ביות מלא

תוכלי לשתף אותנו בבקשה בכלליות - מה זה אומר?

מתי צריך להודיע שזה מה שרוצים?

עד כמה היית צריכה להיות מגויסת פיזית לטיפול בתינוק, מעבר לטיפול הרגיל אם לא היית בוחרת בביות?

צריך לשלם יותר על שהייה במחלקה הזאת?

אני שוקלת אפשרות לביות מלא ורוצה לשמוע מנשים שעשו זאת. תודה!

ביקשתי מיד אחרי הלידה, עוד בחדר לידה. המיילדת קצת ניסתה לשכנע אותי שלא כדאי לי, אבל הייתי נחושה בדעתי.. אז היא בדקה אם יש מקום וב"ה היה מקום.

עלינו כולנו יחד מחדר הלידה למחלקה (אני בכיסא גלגלים, ובעלי והתינוקת)

ואז קיבלו במחלקה גם אותי וגם את התינוקת, כל הבדיקות הראשוניות נעשו לידי בחדר, האחות הסבירה לי כל דבר ויכולתי להחליט מה כן ומה לא..

יש בחדר כל מה שצריך בשביל הטיפול בתינוק וגם ביולדת (בניגוד למחלקות האחרות שכל החלוקים והמגבות נמצאים בקצה המסדרון, בביות המלא יש הכל במגירות בחדר)

הרחצה הראשונה (אחרי שרוחצים קצת בחדר לידה) של התינוקת נעשתה ע"י אחות לידי. האמת שאח"כ בכלל לא רחצתי אותה בבי"ח, רק בבית..

בעיקרון אח"כ, הטיפול בתינוק הוא עלייך, את אמורה לרשום מתי הוא אכל, ומה הוא עשה בטיטול וכו'.

האחיות מקסימות וממש עוזרות אם צריך.

שני החסרונות העיקריים הם:

א. יכול להיות שהתינוק של מי שאיתך בחדר יצרח כל הלילה ולא תוכלי לישון.. גם ככה לא כ"כ ישנים בבי"ח.

אני הלכתי להניק בלילה בחדר הנקה כדי לא להפריע למי שאיתי בחדר..

ב. אי אפשר לשים את התינוק בתינוקיה בכלל, ככה שאם את רוצה לצאת מהמחלקה (התינוק לא יכול לצאת) את צריכה מישהו שישאר איתו. אז אחרי שעות הביקור, לא יכולנו לצאת אני ובעלי ולשבת בחוץ, זה היה קצת מבאס. יכול להיות שבעין כרם זה יותר גמיש וכן אפשר לשים קצת בתינוקיה אם רוצים..

וואי, חפרתי..

עוד שאלות?

אה, ולא צריך לשלם יותר, רק צריך שיהיה מקום פנוי..

אבל זה לא אומר שצריך לרשום הכול בגיליון... חשוב יותר לתת לאמא הדרכה מה המצב התקין ומה צריך להדליק לה נורה אדומה, ושתעקוב היא בדרך שהכי נוחה לה.

(בפועל - גם ממני אף פעם לא ביקשו לרשום, אבל האחיות כן שאלו אותי אם הייתה יציאה וכו', ורשמו בעצמן בגיליון שלו).

(מה שציינתי לגבי הניסיון שלי בפועל זה אכן היינו-הך, זה לא בא כדי לחזק את הטענה שלי אלא סתם כדי לתרום לשואלת עוד אפשרות אחת של איך זה יכול להתנהל. זה בנפרד ממה שהגבתי לדברייך.)

לגבי מה שאת כתבת ואליו הגבתי לעיל - באמת ייתכן שאישה לא תהיה מפוקסת מספיק כדי לזכור בלי רישום, ואין לי שום התנגדות שמי שחושבת שהיא נזקקת לזה תרשום. גם לי היו תקופות שהרגשתי צורך לערוך רישום מסודר (אצלי זה דווקא לא היה ביומיים של אחרי הלידה, אלא כמה שבועות אחר-כך, כשהרגשתי מוצפת בדברים שאני צריכה לשים לב אליהם ולזכור ולא נשארה טיפת מקום בראש, אז הרישום על דף הועיל מאוד). אז אני לא נגד רישום בכלל - רק מתנגדת לקביעה שכל אישה חייבת בהכרח לרשום. לכל אישה יש דרך שנוח לה לעקוב.

והחשוב ביותר - אכן למרבה הצער קורה יותר מדי שאימהות טריות לא יודעות לזהות סימני התייבשות בשלב מוקדם מספיק, והתינוק חוזר לבית החולים. בעיניי זה מראה שבבית חולים לא משקיעים מספיק בהדרכה מוצלחת לאימהות. בכל בית חולים שהייתי הקפידו על רישום בדרך זו או אחרת, אבל ברובם לא הקפידו לתת לי מידע בהיר למה אני צריכה לשים לב. מרגע שהשתחררתי - הייתי צריכה לסמוך על המידע שליקטתי מעצמי, וברוך ה'  שלא התייבשו לי תינוקות כשעוד הייתי לגמרי אמא חדשה וחסרת ניסיון. בעיניי זה מראה כמה גדול הנזק כשבית החולים לא משקיע בללמד את האמא לעקוב בעצמה, בדרך שתהיה הכי טובה בשבילה, ולדעת איך לזהות בעיה בזמן. במקום לתמוך בה שתלמד לקחת אחריות, הם לוקחים את האחריות על עצמם, מנהלים את המעקב, ומשחררים אמא חסרת ידע לטפל בתינוק אחרי יומיים.

בטופס שחרור של הבי"ח האחות היתה צריכה למלאות

אם נתנה לי הדרכה היה מפורט שמה כמה וכמה הדרכות

שרובם לא קיבלתי

אבל לפחות זה נכנס לנוהל

(לפני 3 חודשים)

פשוט פברקתי, לרוב. (וכמובן שעקבתי בעצמי אחרי החיתולים, למשל)

מי שיש לה כוח ומתעקשת מקבלת את זה..

אפילו במחלקה רגילה אם אין מקום

רק חיבוק על החוויה הלא הגיונית הזו!

(גם אצלי לא היה מקום בביות בהתחלה, אבל הייתי באותה מחלקה, ויכולתי ללכת לתינוק מתי שרציתי...)

היתה תפוסה מלאה ולא היה מקום במחלקה.

ילדתי ב5 בבוקר ועד 13:00 לא היה לי חדר...

שמו מיטה במסדרון אבל לכי תשני באמצע המסדרון....

את התינוקת לקחו לתינוקיה אבל אסור היה להוציא אותה מהתינוקיה כל עוד אין לי חדר.

התחננתי לקבל אותה והבטחתי שאני אהיה איתה כל הזמן בחדר אוכל- לא אסור.

אז על המיטה שנתתם לי- אסור.

רק כשיהיה חדר.

אז כן. גם בעין כרם ישנתי לי עם הבייבי ליידי על הכסא הנקה שבתוך התינוקיה.

הרעיון הוא שהתינוק לא נולד בשל להיפרד מאמא שלו לפרקי זמן ארוכים. עד הלידה הוא היה במגע מתמיד איתה נון-סטופ... אחרי הלידה הוא זקוק לקצת פחות מזה, אבל אם הוא שוכב המון זמן בעריסה לבד בלי מגע אנושי ובלי הקולות שהוא מכיר - זו בשבילו חוויה זרה, אולי מפחידה ולא נעימה.

ועוד כל מיני דברים. למשל שההנקה נכנסת למסלול יותר טוב אם בימים הראשונים מאפשרים לתינוק לינוק מיד כשהוא מתחיל בתנועות חיפוש, ולא רק כשהוא בוכה (שאז היו מתקשרים לאמא שלו מהתינוקייה). וכל מיני עניינים של מערכת החיסון, ועוד. בשורה התחתונה - אפס הפרדה בא בעיקר מהרעיון שעדיף לתינוק להיות ליד אמא שלו, וזו התחלה טובה יותר לחיים בשבילו.

בביתנו הראשונה (מתוך 6), גם אנחנו היינו בגישה של אפס הפרדה, לא בקבוק לא מוצץ לא כלום. אשה מנוסה עזרה לנו להבין ששינה טובה ליולדת חשובה לאין ערוך מכמה שעות בלי אמא. עד היום אנחנו מודים לה על כך.

צריך לזכור שגוף האם עובר טראומה רצינית  בלידה, ושינה מרובה היא הכרחית, ולא בהכרח מתאפשרת מנוחה כשיוצאים מבית החולים. חוסר שינה הוא גם אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לדיכאון אחרי לידה.

ועוד משו...

ביות מלא יכול לגרום ליניקה מתמדת (אני לא יודעת אם הוא שבע או לא....) שבכלל לא בטוח שהיא טובה לילד.

מזל טוב לכולן...

אני ממש נגד אפס הפרדה

זה שלך מתאים משהו אחד וזה שאת חושבת משהו אחר לא אומר שצריך להיות נגד..

מותר לקבל את זה שיש נשים שבוחרות אחרת ומהשיקולים שלהם

כל אחד מביע את דעתו והשקפותיו

ציינתי שאני נגד אך אני יודעת שיש אחרות שבעד ואני מכבדת את זה

מילא אם היה מישהו צמוד לתינוק,

אחת הבעיות הכי גדולות בתינוקיה זה שאין מישהו שבאמת יכול להתייחס לתינוק מיד כשהוא צריך.

אני אישית בחיים לא אשים בתינוקיה, כי התינוק שלי חשוב לי יותר מהשינה, וב"ה לא היה לי דיכאון..

בעז"ה מתכננת בלידות הבאות להשתחרר מוקדם ואז בעלי יהיה עם התינוק בבית ואני אוכל לישון

ועדיף הנקה מתמדת מאשר חוסר בהנקה, אין דבר כזה יותר מדי בהנקה

לחדר האוכל

אני חושבת שזה באחריותה של האמא

אם היא חוששת שזה לא טוב ובטיחותי שלא תעשה את זה.

עם אחיות שמוכנות לעזור ברחצה ואפילו בהחלפת טיטול.

בשע"צ, דווקא, נראה לי האחיות היו די נכונות לעזור בזה.

והכי-הכי טוב, זה להיות בבית, אבל בלי נטל בכלל בכלל, עם שקט כמה שאפשר במשך היום, ועם עזרה צמודה של הבעל או ילד גדול או מישהו אחר מהמשפחה...

אם לא מעירים אותך כל בוקר מוקדם בשביל בדיקות, ועוד במהלך היום, ואם לא מטלטלים אותך מחדר לחדר לפי הצרכים שלהם והמקום הפנוי, ואם לא צריך לקום בלילה ולהניק בתינוקייה בלבד...

ואם אוהבים את האוכל, ואת המקלחת, ואת המיטות והסדינים, ובכלל את כל האווירה...

בקיצור - אני מעדיפה פי כמה את הבית שלי.

כל פעם צריך לתזז בין החדר לבין התינוקייה, לקום לשם באמצע הלילה... גם מבחינה רגשית זה קשה לפעמים לאמא לדעת שהתינוק שלה בוכה הרחק ממנה בין הרבה תינוקות אחרים...

והרי עד עכשיו הם היו צמודים כל העת - זה מעבר חד מדי מהיריון להפרדה בין האם לתינוק מיד אחרי הלידה, ומעברים חדים כאלה בעצמם יכולים לגרום לנפילות הורמונים ולדיכאון אחרי לידה...

אני למשל- כשלא הייתי בביות לא יכולתי לישון בכלל. כל הזמן רק חשבתי על התינוקת- ומה אם היא בוכה? וכו' וכו'. רק רציתי להיות לידה ולכן לא היתה לי מנוחה בכלל.

וכשכן הייתי בביות- היה לי יותר רגוע נפשית, וגם כן לא נחתי, כי איך בכלל אפשר לנוח בבית חולים. אני לא מצליחה אף פעם. 

אז אם בכל מקרה אני לא נחה- אני מעדיפה לפחות את הרוגע הנפשי של להיות ליד התינוק.

וכשחזרתי הביתה- אז ישנתי ליד התינוק/ת- בדיוק כמו שלא מרשים בבי"ח- ואז סופסוף יכולתי לשקוע בשינה עמוקה ולהתחיל לנוח....

ולגבי ההנקה המתמדת- למה שזה יהיה לא טוב? דווקא הקטני שלי ינק הרבה והחלב הגיע אחרי יומיים ולא אחרי שלושה- כנראה שדווקא בגלל היניקה שלו. ומזל, כי הבחור היה רעב...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.