יש שם המון מידע על אפס הפרדה בתי החולים השונים

ועל מה יכול להיות ואיך לעמוד ולהתעקש מולם כשצריך..

כתבתי נורא משעמם חח אבל תכנסו לקבוצה תבינו לבד כמה זה חשוב וכמה זה טוב

@מודדת כובעים

תגובה גם בשבילך..

והעניין הוא שהם שמים את התינוקות בחדר בתוך חדר לידה אז לא שייך שהבעל יהיה שם, כל פעם שהוא נכנס הוציאו אותו...ילדתי ב14:10 הנקתי אותה שם, ב16:30 יצאתי מחדר לידה ורק ב21:00 קיבלתי אותה לחדר והייתי בביות מלא!!!

זה היה ממש מעצבן....

שאלתי אחר כך ואמרו לי שאם הייתי אומרת בקבלה במיון שאני רוצה אפס הפרדה אז היה אפשרי...

במחלקה ד', ביות מלא

תוכלי לשתף אותנו בבקשה בכלליות - מה זה אומר?

מתי צריך להודיע שזה מה שרוצים?

עד כמה היית צריכה להיות מגויסת פיזית לטיפול בתינוק, מעבר לטיפול הרגיל אם לא היית בוחרת בביות?

צריך לשלם יותר על שהייה במחלקה הזאת?

אני שוקלת אפשרות לביות מלא ורוצה לשמוע מנשים שעשו זאת. תודה!

ביקשתי מיד אחרי הלידה, עוד בחדר לידה. המיילדת קצת ניסתה לשכנע אותי שלא כדאי לי, אבל הייתי נחושה בדעתי.. אז היא בדקה אם יש מקום וב"ה היה מקום.

עלינו כולנו יחד מחדר הלידה למחלקה (אני בכיסא גלגלים, ובעלי והתינוקת)

ואז קיבלו במחלקה גם אותי וגם את התינוקת, כל הבדיקות הראשוניות נעשו לידי בחדר, האחות הסבירה לי כל דבר ויכולתי להחליט מה כן ומה לא..

יש בחדר כל מה שצריך בשביל הטיפול בתינוק וגם ביולדת (בניגוד למחלקות האחרות שכל החלוקים והמגבות נמצאים בקצה המסדרון, בביות המלא יש הכל במגירות בחדר)

הרחצה הראשונה (אחרי שרוחצים קצת בחדר לידה) של התינוקת נעשתה ע"י אחות לידי. האמת שאח"כ בכלל לא רחצתי אותה בבי"ח, רק בבית..

בעיקרון אח"כ, הטיפול בתינוק הוא עלייך, את אמורה לרשום מתי הוא אכל, ומה הוא עשה בטיטול וכו'.

האחיות מקסימות וממש עוזרות אם צריך.

שני החסרונות העיקריים הם:

א. יכול להיות שהתינוק של מי שאיתך בחדר יצרח כל הלילה ולא תוכלי לישון.. גם ככה לא כ"כ ישנים בבי"ח.

אני הלכתי להניק בלילה בחדר הנקה כדי לא להפריע למי שאיתי בחדר..

ב. אי אפשר לשים את התינוק בתינוקיה בכלל, ככה שאם את רוצה לצאת מהמחלקה (התינוק לא יכול לצאת) את צריכה מישהו שישאר איתו. אז אחרי שעות הביקור, לא יכולנו לצאת אני ובעלי ולשבת בחוץ, זה היה קצת מבאס. יכול להיות שבעין כרם זה יותר גמיש וכן אפשר לשים קצת בתינוקיה אם רוצים..

וואי, חפרתי..

עוד שאלות?

אה, ולא צריך לשלם יותר, רק צריך שיהיה מקום פנוי..

אבל זה לא אומר שצריך לרשום הכול בגיליון... חשוב יותר לתת לאמא הדרכה מה המצב התקין ומה צריך להדליק לה נורה אדומה, ושתעקוב היא בדרך שהכי נוחה לה.

(בפועל - גם ממני אף פעם לא ביקשו לרשום, אבל האחיות כן שאלו אותי אם הייתה יציאה וכו', ורשמו בעצמן בגיליון שלו).

(מה שציינתי לגבי הניסיון שלי בפועל זה אכן היינו-הך, זה לא בא כדי לחזק את הטענה שלי אלא סתם כדי לתרום לשואלת עוד אפשרות אחת של איך זה יכול להתנהל. זה בנפרד ממה שהגבתי לדברייך.)

לגבי מה שאת כתבת ואליו הגבתי לעיל - באמת ייתכן שאישה לא תהיה מפוקסת מספיק כדי לזכור בלי רישום, ואין לי שום התנגדות שמי שחושבת שהיא נזקקת לזה תרשום. גם לי היו תקופות שהרגשתי צורך לערוך רישום מסודר (אצלי זה דווקא לא היה ביומיים של אחרי הלידה, אלא כמה שבועות אחר-כך, כשהרגשתי מוצפת בדברים שאני צריכה לשים לב אליהם ולזכור ולא נשארה טיפת מקום בראש, אז הרישום על דף הועיל מאוד). אז אני לא נגד רישום בכלל - רק מתנגדת לקביעה שכל אישה חייבת בהכרח לרשום. לכל אישה יש דרך שנוח לה לעקוב.

והחשוב ביותר - אכן למרבה הצער קורה יותר מדי שאימהות טריות לא יודעות לזהות סימני התייבשות בשלב מוקדם מספיק, והתינוק חוזר לבית החולים. בעיניי זה מראה שבבית חולים לא משקיעים מספיק בהדרכה מוצלחת לאימהות. בכל בית חולים שהייתי הקפידו על רישום בדרך זו או אחרת, אבל ברובם לא הקפידו לתת לי מידע בהיר למה אני צריכה לשים לב. מרגע שהשתחררתי - הייתי צריכה לסמוך על המידע שליקטתי מעצמי, וברוך ה'  שלא התייבשו לי תינוקות כשעוד הייתי לגמרי אמא חדשה וחסרת ניסיון. בעיניי זה מראה כמה גדול הנזק כשבית החולים לא משקיע בללמד את האמא לעקוב בעצמה, בדרך שתהיה הכי טובה בשבילה, ולדעת איך לזהות בעיה בזמן. במקום לתמוך בה שתלמד לקחת אחריות, הם לוקחים את האחריות על עצמם, מנהלים את המעקב, ומשחררים אמא חסרת ידע לטפל בתינוק אחרי יומיים.

בטופס שחרור של הבי"ח האחות היתה צריכה למלאות

אם נתנה לי הדרכה היה מפורט שמה כמה וכמה הדרכות

שרובם לא קיבלתי

אבל לפחות זה נכנס לנוהל

(לפני 3 חודשים)

פשוט פברקתי, לרוב. (וכמובן שעקבתי בעצמי אחרי החיתולים, למשל)

מי שיש לה כוח ומתעקשת מקבלת את זה..

אפילו במחלקה רגילה אם אין מקום

רק חיבוק על החוויה הלא הגיונית הזו!

(גם אצלי לא היה מקום בביות בהתחלה, אבל הייתי באותה מחלקה, ויכולתי ללכת לתינוק מתי שרציתי...)

היתה תפוסה מלאה ולא היה מקום במחלקה.

ילדתי ב5 בבוקר ועד 13:00 לא היה לי חדר...

שמו מיטה במסדרון אבל לכי תשני באמצע המסדרון....

את התינוקת לקחו לתינוקיה אבל אסור היה להוציא אותה מהתינוקיה כל עוד אין לי חדר.

התחננתי לקבל אותה והבטחתי שאני אהיה איתה כל הזמן בחדר אוכל- לא אסור.

אז על המיטה שנתתם לי- אסור.

רק כשיהיה חדר.

אז כן. גם בעין כרם ישנתי לי עם הבייבי ליידי על הכסא הנקה שבתוך התינוקיה.

הרעיון הוא שהתינוק לא נולד בשל להיפרד מאמא שלו לפרקי זמן ארוכים. עד הלידה הוא היה במגע מתמיד איתה נון-סטופ... אחרי הלידה הוא זקוק לקצת פחות מזה, אבל אם הוא שוכב המון זמן בעריסה לבד בלי מגע אנושי ובלי הקולות שהוא מכיר - זו בשבילו חוויה זרה, אולי מפחידה ולא נעימה.

ועוד כל מיני דברים. למשל שההנקה נכנסת למסלול יותר טוב אם בימים הראשונים מאפשרים לתינוק לינוק מיד כשהוא מתחיל בתנועות חיפוש, ולא רק כשהוא בוכה (שאז היו מתקשרים לאמא שלו מהתינוקייה). וכל מיני עניינים של מערכת החיסון, ועוד. בשורה התחתונה - אפס הפרדה בא בעיקר מהרעיון שעדיף לתינוק להיות ליד אמא שלו, וזו התחלה טובה יותר לחיים בשבילו.

בביתנו הראשונה (מתוך 6), גם אנחנו היינו בגישה של אפס הפרדה, לא בקבוק לא מוצץ לא כלום. אשה מנוסה עזרה לנו להבין ששינה טובה ליולדת חשובה לאין ערוך מכמה שעות בלי אמא. עד היום אנחנו מודים לה על כך.

צריך לזכור שגוף האם עובר טראומה רצינית  בלידה, ושינה מרובה היא הכרחית, ולא בהכרח מתאפשרת מנוחה כשיוצאים מבית החולים. חוסר שינה הוא גם אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לדיכאון אחרי לידה.

ועוד משו...

ביות מלא יכול לגרום ליניקה מתמדת (אני לא יודעת אם הוא שבע או לא....) שבכלל לא בטוח שהיא טובה לילד.

מזל טוב לכולן...

אני ממש נגד אפס הפרדה

זה שלך מתאים משהו אחד וזה שאת חושבת משהו אחר לא אומר שצריך להיות נגד..

מותר לקבל את זה שיש נשים שבוחרות אחרת ומהשיקולים שלהם

כל אחד מביע את דעתו והשקפותיו

ציינתי שאני נגד אך אני יודעת שיש אחרות שבעד ואני מכבדת את זה

מילא אם היה מישהו צמוד לתינוק,

אחת הבעיות הכי גדולות בתינוקיה זה שאין מישהו שבאמת יכול להתייחס לתינוק מיד כשהוא צריך.

אני אישית בחיים לא אשים בתינוקיה, כי התינוק שלי חשוב לי יותר מהשינה, וב"ה לא היה לי דיכאון..

בעז"ה מתכננת בלידות הבאות להשתחרר מוקדם ואז בעלי יהיה עם התינוק בבית ואני אוכל לישון

ועדיף הנקה מתמדת מאשר חוסר בהנקה, אין דבר כזה יותר מדי בהנקה

לחדר האוכל

אני חושבת שזה באחריותה של האמא

אם היא חוששת שזה לא טוב ובטיחותי שלא תעשה את זה.

עם אחיות שמוכנות לעזור ברחצה ואפילו בהחלפת טיטול.

בשע"צ, דווקא, נראה לי האחיות היו די נכונות לעזור בזה.

והכי-הכי טוב, זה להיות בבית, אבל בלי נטל בכלל בכלל, עם שקט כמה שאפשר במשך היום, ועם עזרה צמודה של הבעל או ילד גדול או מישהו אחר מהמשפחה...

אם לא מעירים אותך כל בוקר מוקדם בשביל בדיקות, ועוד במהלך היום, ואם לא מטלטלים אותך מחדר לחדר לפי הצרכים שלהם והמקום הפנוי, ואם לא צריך לקום בלילה ולהניק בתינוקייה בלבד...

ואם אוהבים את האוכל, ואת המקלחת, ואת המיטות והסדינים, ובכלל את כל האווירה...

בקיצור - אני מעדיפה פי כמה את הבית שלי.

כל פעם צריך לתזז בין החדר לבין התינוקייה, לקום לשם באמצע הלילה... גם מבחינה רגשית זה קשה לפעמים לאמא לדעת שהתינוק שלה בוכה הרחק ממנה בין הרבה תינוקות אחרים...

והרי עד עכשיו הם היו צמודים כל העת - זה מעבר חד מדי מהיריון להפרדה בין האם לתינוק מיד אחרי הלידה, ומעברים חדים כאלה בעצמם יכולים לגרום לנפילות הורמונים ולדיכאון אחרי לידה...

אני למשל- כשלא הייתי בביות לא יכולתי לישון בכלל. כל הזמן רק חשבתי על התינוקת- ומה אם היא בוכה? וכו' וכו'. רק רציתי להיות לידה ולכן לא היתה לי מנוחה בכלל.

וכשכן הייתי בביות- היה לי יותר רגוע נפשית, וגם כן לא נחתי, כי איך בכלל אפשר לנוח בבית חולים. אני לא מצליחה אף פעם. 

אז אם בכל מקרה אני לא נחה- אני מעדיפה לפחות את הרוגע הנפשי של להיות ליד התינוק.

וכשחזרתי הביתה- אז ישנתי ליד התינוק/ת- בדיוק כמו שלא מרשים בבי"ח- ואז סופסוף יכולתי לשקוע בשינה עמוקה ולהתחיל לנוח....

ולגבי ההנקה המתמדת- למה שזה יהיה לא טוב? דווקא הקטני שלי ינק הרבה והחלב הגיע אחרי יומיים ולא אחרי שלושה- כנראה שדווקא בגלל היניקה שלו. ומזל, כי הבחור היה רעב...

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי

ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...

תודה על ההבנה והרעיונות💜

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )

מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

שומריה זה בלכיש.

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית

בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

לק"י

אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.

כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹

ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם

לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל

ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך

אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

מכל הלב💗

תחפשו מקום שיהיה לכם חברה ותעשו דברים ביחד/ תיפגשו לארוחות מדי פעם, זה דורש עבודה ומאמץ אבל שווה את זה בעיני.

הרבה הצלחה

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?

את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)

ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.

(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.