היינו אמורים לצאת עם הילדים בחופש והזמן קצת התאחר והבנתי שנצא יותר מאוחר. התחלתי פתאום לבכות בכי הסטרי ממש, לא הבנתי מה קורה לי אבל לא שלטתי בזה. (שלושה ימים אח"כ גיליתי שאני בהריון)

הוא התעכב לדבר עם מישהו ואחר ברבע שעה

התחלתי לבכות כי גם פחדתי מתאונה

ושבת...

לוויה, שבעה

איך את מגדלת את הילדים לבד

איך מסתדרים בחיים בלי בנזוג

הגעגועים....

ואחרי דקה וחצי הוא חוזר הביתה ומוצא אישה חנוקה מדמעות מהדמיונות שלה

כי אחרת אני בטוחה שהיה פיגוע / תאונה / חטיפה, ועוד רגע יבוא מחבל

למה??? למה אנחנו כאלו???

למה תמיד האסונות רצים בראש?

(אם כל חי - קלעת לי למחשבות?? מי מודיע לי, ואיך אני אשאיר פה את הלדים לבד, אם צריך לרוץ לעוזר לו???)

אבל אצלי הסרטים האלה רצים בראש תמיד, לא רק בהיריונות

עשיתי ברוגז רציני עם בעלי על דבר פשוט מטומטם

(הוא הלך לעזור לגיסי ולא ביקש רשות יום לפני אלא רק באותו בוקר, ממש בעיה בזוגיות)

הוא כבר ניחש שאני בהריון לפי זה...

לי לקח עוד שבועיים  עד שהסכמתי לעשות בדיקת הריון...

בדרך חזור קניתי מיד שניצל סויה, אחרי שאכלתי אחד, לא נגעתי בחבילה הזאת עד הלידה

בטוח יש לי גם להוסיף אבל לא זוכרת כרגע...

הצחקתן אותי ממש!

סוף סוף שרשור חמוד וקליל.

אני בהריון הראשון שלי בהתחלה אכלתי המון סיגרים מטוגנים עם בשר.

הייתי מסוגלת באחד בלילה לטגן סיגרים ולאכול אותם.

בדרך כלל אני לא נוגעת בהם. (גם אני אשכנזייה ולא מרוקאית. לא מכירה את זה מהבית)

לילה אחת ב12 בלילה גיליתי שכל הסיגרים עם בשר נגמרו  וקדחתי לבעלי במוח

"אני רוצה סיגרים, אני ממש רוצה סיגרים".

בהתחלה הוא אמר לי בסובלנות: "אני אקנה".

ואחר כך הוא אמר: " תקשיבי, עכשיו לילה, כל הסופרים סגורים. בבוקר אלך לקנות לך סיגרים".

אני שוקלת אם לכתוב מה זה מזכיר לי....

לילה אחד הגענו לחדר שינה וגילינו רטיבות מוזרה במגירת השידה.

התברר שהילדון קם מתוך שינה והחליט שהמגירה היא שירותים...

כשכהיינו ילדים, אחד האחים שלי קם באמצע הלילה לשירותים,

ובטעות הלך לכיור במטבח... 

אוי ואבוי.................

איזה צעקות הייתי מקימה אם זה היה קורה אצלי...

אני היחידה שטפשת ההריון שלה מסתכמת ב-"לא יכולה לראות שוקולדים ושוקו" (שבנורמלי אני מטורפת עליהם).

וגם בפחות סבלנות לילדון, שמסכן מרגיש שעובר עלי משהו ולא מבין מה...

והיי, גם אני בתחילת ההריון לא הייתי מסוגלת להסתכל על שוקולד. ב"ה עבר לי אחרי השליש הראשון.

אבל השרשור ממש מצחיק

כל הזמן התחשק בורקסים

אני לא רוצה להגיד לכם איך אני נראית היום....

(כמו בורקס)

בעלי אמר לי שהוא מגיע

והתחלתי לבכות

לא מהתרגשות

פשוט הטון שהוא אמר את זה...

הפחיד אותי 

בתינוקיה לא התיחסו אליי יפה

והתחלתי לבכות.....

המון...

הייתי אחרי ניתוח, ולא הצלחתי להניק. וכל פעם שבאתי לקחת מטרנה: "אה, את לא מניקה?", "זה טוב להניק...", "למה את לא מניקה?". למה לא לעזוב אותי במנוחה?

לי היה משו טיפה מביך

היינו בשבת חול המועד אצל חמותי, תכננו לצאת ביום ראשון - הושענא רבה להורים שלי

ובעלי נהיה חולה, התקפת הקאות וכל זה, שכב במיטה כמו סמרטוט

כשהבנתי שאולי נצטרך להישאר שם בחג - התחלתי לבכות בהיסטריה, שאני לא רוצה להישאר שם, ואין לי שום בגדים,  

לא הבנתי מה קורה לי, ברחתי למרפסת, ובכיתי כמו ילדה קטנה, כשבו בזמן אני מנסה שחמותי לא תשים לב, ואף אחת מהגיסות הצעירות...

התקשרתי לאמא שלי - שאני לא מבינה מה עובר עלי... לא מצליחה להפסיק לבכות.. ופדיחות מחמותי.. 

והרגשתי כזאת אנוכית, שבעלי חולה, ואין לו מצב לנסוע הביתה באוטובוסים..

(הסוף היה טוב, חמי וחמותי כנראה כן שמו לב שמשו עובר עלי - ושילמו לנו מונית מהבית שלהם לבית של ההורים שלי (נסיעה בינעירונית) הגענו כמה דקות לפני החג)

האחות צעקה עלי שקראו לי וקראו לי ולא באתי (אמצע הלילה, כנראה לא שמעתי מתוך שינה)

ברור שזה היה מושפע מההורמונים, אבל היחס שלהם היה ממש לא משהו.

באופן כללי כל פעם שנכנסתי לשם וראיתי תינוקות בוכים (לא שלי) בכיתי...

יום אחרי שהשתחררתי מהלידה הראשונה/ ניתוח קיסרי- באתי לביקורת.

עמדתי בחוץ, מחכה בתור ובעלי קפץ לקנות משהו לברית יצחק.

עמדתי בתור והדמעות זלגו מאליהן. פדיחות.

ואני הולכת לצד כדי שאנשים לא יראו ולא מצליחה להירגע.

באותו יום, היה ערב חג והיינו אצל ההורים שלי.

ברגע שכל בני הבית יצאו לתפילת ליל החג- ישבתי ובכיתי תוך כדי הנקה.

הורמונלי לחלוטיןןןןןןןןן

יצאתי לקניות בעיר ובבואי להיכנס לרחוב ראיתי תמרור של "אין כניסה/חד סטרי"

כמובן, שהקשבתי לתמרור ועשיתי עיקוף דרך הרחוב הבא ונכנסתי לחנות הרצויה..

שהייתה די בכניסת הרחוב מהכיוון של ה"אין כניסה"..

רק שכחתי..

שהייתי הולכת רגל..

מזכיר לי (לא קשור להריון) שפעם היה צריך להגיע אלינו מישהו

ובעלי הניח שהוא מגיע עם רכב והסביר לו איך מגיעים.

אממה כל הרחובות חד סטריים וצריך לעשות סיבובים עד שמגיעים לבית.

בעלי עומד בחלון ורואה את האומלל בקצה הרחוב רץ רץ רץ ברגל במעגלים עד שהגיע לבית.

לא יודעת אפילו מתי הצלחתי להבין שלא הייתי אמורה לעשות פרסה..

אולי בערב..

יכולתי לנשק אותו רק אחרי אמבטיה לפני השינה

שאר היום- לא נעים, התרחקתי ממנו

ואמרי לבעלי שישלים לו  חסכים...

ב"ה עבר אחרי טרימסטר ראשון

אני גננת במשפחתון שבוע 35

השבוע החלפתי לילד אחד 4 פעמים טיטול

ולשני לא

פאדיחה

התחלתי לרשום.

בלידה של השני שלי חמותי שמרה על הבת ואמרה שלא כדאי שהיא תבוא לבקר אותי בבית חולים.

בכיתי שעות

עד שאחותי הצדקנית לקחה מונית לביתה של חמותי והביאה אותה...

אני הולכת לתינוקיה להלביש אותו בבגדים 

וכולי בוכה בדמעות שליש עד שהאחיות חשבו שמשהו נורא קרה.

וכל זה למה?

כי חמותי הביאה לי סלקל ישן לשים בו את התינוק, וגם לא אהבתי את הבגד, 

וגם ממש רציתי בלון מחובר לסלקל, ולא היה.

תחילת הריון. נסענו לשבת לסבא ולסבתא שלו.

הסבתא פולניה אמיתית מגישה לכל אחד בצלחת קובבה ענקית של געפילטע פיש רכרוכי כזה.

אני ממש לא מתכוונת לטעום אפילו, ולכן

איך שהיא הולכת להביא עוד משהו, אני מקפיצה את הקובבה לצלחת של  בעלי.

אממה, סבא שלו (ז''ל) היה לו קטע שהוא היה מפרגן מהצלחת שלו גם,

אז בעלי המסכן נחנק כל השבת מאין סוף קובבות של געפילטעפיש ועופות מכובסים.

הלכתי לקופ"ח שממוקמת בקניון לעשות העמסת סוכר

היה עומס מטורף עם ילדים צורחים שצריך לעשות להם בדיקת דם, והאחות לא מצליחה

לקחתי תור, ורק ניסיתי לתפוס אחות בשביל שתביא לי לשתות את המים המסריחים האלו ואני יוצאת...

לא היה עם מי לדבר לא הצלחתי כלום...

יצאתי החוצה לקניון רק בשביל לנשום אויר היה כ"כ דחוס במרפאה

התקשרתי לבעלי לספר לו, והוא כזה- טוב אז תקני לך תכשיט לחג בינתיים....(אבל אני לא רוצה תכשיט, רוצה בדיקת דם!!!)

ואז מהתגובה ה"אמפתית" אני מתחילה

לבכות

ולבכות

ולבכות 

לא מצליחה לעצור

לא מוצאת את השרותים

עומדת בפינת קניון מלא אנשים עם בטן ענקית

ו-ב-ו-כ-ה

האחיות לקחו קצת את הבת שלי כדי שאוכל לנוח ואכלתי סרטים שהן חוטפות לי אותה...

ערה כי הבת שלי העירה אותי לגמרי..

בעלי מתחיל להגיד פרשת שבוע - ואני כזה מתחילה לבכות מכל מצוה שניה שהוא מציין מהפרשה

אמרתי לו - תגיד רק מצוות שמחות!!!

לא הלך לו למסכן...

אחר כך - אומרת לו: אני אוהבת אותך

והוא כזה היה באמצע לחשוב על משהו, לא ממש מרוכז.. 

אז הוא אומר לי - כן?

ואני - מתחילה לבכות................

חחחחחחחחחחחחחחח

טרלולה

בוכה מכל דבר

שוכבת במיטה, לא מוצאת תנוחה טובה, משנה תנוחות, ולא נרדמת... לא נרדמת... לא נרדמת...

(טוב, זה קשור גם לזה שישנתי בשבת הרבה...)

שש בווקר. מבינה שאין טעם לנסות עוד לישון.

מה, מתיישבת לומר ברכות השחר (כי בכל זאת צריך...)

ופתאום - התקף הקאה!

בחילות בוקר או לא בחילות בוקר?? (אם כי אצלי זה לאו דווקא קשור)

רצה לכיור, מקיאה נוזלים (כי בכל זאת לא אכלתי כל הלילה), שותה, מנסה להמשיך בברכות השחר.

שוב התקף הקאה, שוב רצה לכיור, מרגישה הקלה.

יושבת לבלוס פריכיות אורז (אחד הדברים היחידים שעוזרים לי במצב כזה...)

ורק אז - ממשיכה בברכות השחר...

בס"ד

אמא שלי ממתינה עם הרכב למטה. מגיעה עם הדברים החשובים ביותר ביד,

טפסי השחרור (פנקס חיסונים, תעודת לידה וכו' וכו') שהרגע קיבלתי, והאוצר הקטן שלי.

אני מתקרבת לאוטו וחוגרת את האוצר בכיסא שלה, 

ולבינתיים מניחה את כל הטפסים מעל לרכב כדי שחס וחלילה לא יתקמטו ולא יארע להם דבר

אבל, ד' רצה אחרת וטפשת אחרי לידה הכתה בי ופשוט שכחתי,

חגרנו כולנו והתחלנו בנסיעה.

דקה אחר כך אני צורחת "אמא תעצרי!!!" ורצה 200 מטר אחורה לאסוף את כל הדפים

דקה אחרי ששלוש רכבים כבר דרסו אותם והותירו חותם עליהם...

טפשת BIG TIME

בהריון הראשון- בדרך הלוך וחזור מהלימודים הייתי נוסעת באוטובוס והייתי עוברת ליד בורגר ראנץ'

אחרי כמה זמן שפעמים בשבוע ראיתי את הבורגר ראנץ אמרתי לבעלי שאני כבר לא יכולה להתאפק ואני חייבת לקנות בורגר

( מהדברים שאני ממש לא אוכלת!) אז יצאנו לקנות לי המבורגר ובעלי קנה בחנות ליד שווארמה- כי מה  הוא יעשה עם המבורגר =)

וישר אח"כ אמרתי לבעלי -שזה ממש לא טעים כמו שדימיינתי 

בהריון אחר באיזה ערב הייתי ממש רעבה והחלטתי שאין שום דבר שמספק אותי במקרר וממש באלי אוכל אחר - טעים- ורציתי לאפה

ובעלי הצדיק יצא ב 22:00 בלילה  כשיורד גשם לחפש לי לאפה

ב"ה מצא, קנה והביא לי 

בהריון הראשון- אמא שלי הכינה סלט עגבניות ושמה הרבה בזיליקום- זה עשה לי בחילה נוראית ומאז אני לא מסוגלת לאכול את הסלט הזה

ועכשיו לפני חודשים ילדתי והטיפשת ההריונית ממש עולה שחקים- אני מתחילה משפט ולא זוכרת מה רציתי להגיד

אני מתבלבלת במילים - מבקשת מהילדים שיביאו משהו אחד כשאני בכלל צריכה משהו אחר

לגמרי טרללה

יום שישי אחרי לידה ראשונה,

עד שגררתי את עצמי לעמדה של הנרות - הכל נגמר,

אין לי נרות! לידה ראשונה!!! רוצה להדליק גם בשביל התינוק החדש, ואין כלום!!!

ואיפה בעלי???? היה צריך להגיע??? למה הוא מתעכב??

והדמעות הדמעות.... ...

האחות הערביה שואלת אותי - הכל בסדר? לא, משמ לא בסדר,

מזל שבדיוק הגיע בעל של מישהי אחרת והביא מספיק נרות בשביל שתינו,

המסקנה - לשים בתיק של הלידה שני נרות, שלא יהיה חסר.

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.

אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.

היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.

אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

מלא מלא ערבים שם? 🙈

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.

בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.

מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!

בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג

לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.

נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...

אלרגיה מחמירה את החסימה,

מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.

במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).

ספריי של מי מלח גם יכול להקל.

לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.

כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.

הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל

עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף

הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק  עברה בסדר גמור בשבילו

וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...

אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר

האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק

אבל היא לא הסכימה לעשות

רעשים בלתי נסבלים

לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח

וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.

לא ישרה. מעט עקומה

גנטיקה מבעלי

אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

אבל קשה לי לשנות מבלינסון

ושמעתי שיש שם מנתח פצצה

איכילוב לוקח בפער את כולם

לגבי הכשרות לא יודעת לענות לך

שבת שלמה הייתי עם בעלי היה תענוג

לא מנסיון אבל שמעתי המון טוב על בלינסון

 7 לידות ב"ה

מרוצה מאוד לפני ואחרי הלידה.גם במחלקה הריון בסיכון מדהימות.

בלידה האחרונה שהייתה בקיסרי היה לי סיבוך וזו הייתה מחלקה חדשה מאוד

עם כמה נשות צוות חדשות

הרגשתי דווקא מהמבוגרות זלזול

הייתי לבד הרבה שעות בגלל סיבה מסוימת וממש ישבתי ובכיתי מכאבים

והיו רגעים שלא התייחסו וזלזלו ממש ואני אישה עם סופר כוח סבל וזה ממש התיש אותי כל הסיפור הזה.

אם תרצי אכתוב לך בפרטי את המחלקה ותבקשי לא ללכת לשם

הלידות קודמות החוויה הייתה טובה בפער!!!! עם מלא אמפתיה והכלה למגוון מצבים.

מוסיפה- שהחדרים לבד זה חלום!!!! אני יולדת רק בקיסרי שמבחינתי זו הייתה מתנה להיות לבד בחדר למרות שגם עם עוד אחת בחדרים החדשים זה לא נורא בכלל.

לכתחילה את יכולה לבקש חדר לבד ייתנו לך ברצון.. אלא אם יש עומס מטורף

אז חיכיתי בחדר כמה שעות עם עוד מישהי ואז העבירו אותי

האוכל נחמד.

שבת יש דתיים אבל זה לא בית חולים דתי וגם לא ילדתי בדתי אף פעם

אז לא יודעת איך האווירה

אני באה לשם בגלל המקצועיות ואני גם בהריונות בסיכון גבוה

כך שאין לי ברירה והסיכון גבוה שם מדהימים!!!! אין דברים כאלה

אם ההסתרה גובה כ"כ הרבה השקעה, אולי אפשר לוותר על זה?

לפחות לסביבה הקרובה תספרי ותרגישי בנוח

המון מזל טוב

אפשר לא לספר

אבל לא להתאמץ להסתיר.

בצורה בולטת מאודדד

מוכר ככ!!

האמת כן השתדלתי ללבוש רחב עד שבוע 14 כזה..

שיהיה קצת סודי לבינתיים..

אולי סריגים?

או סרפנים?

בע"ה שיהיה לך בבריאות ובקלות!! וילד בריא בע"ה 

(ואולי עוד מעט יהיה שוב מלחמה ולא תתראי עם הרבה אנשים🫣) 

גרה רחוק ממרכזי קניות, ואני מותשת וחלשה עם נפילות לחץ דם,

הלואי שיחזרו משלוחים סדירים משיין!

רק תדעי שלפעמים יוצאת כזאת בטן

קטנה וחמודה

ונראית הריונית

כשזה לא הריון....

אז אפשר להכחיש ולהגיד וואי השמנתי וכזה

לא הזוי

הבטן שלי נראית ממש הריונית עגולה ויפה, בהריונות קודמים לא יצאה לי כל כך מוקדם, אבל עכשיו ממש בולטת, וברגיל אין לי בטן כמעט, אז זה חריג.

אבל מקווה לשחרר לאט לאט את הפחד ולהצליח לשתף יותר. בתפילה שההריון ימשיך להיות בריא ולהתפתח תקין🙌

שמעתי שיש אחות בתינוקיה ערביה

אני ממש נהנתי.

אין לי מושג לגבי אחות ערביה, אבל בכל התינוקיות של בתי החולים בארץ יש אחיות ערביות.

אולי במקרה יש איזו מחלקה או שתיים בלי, אבל בכל בתי החולים יש

אני בכל מקרה לא שמתי בתינוקיה בלי קשר לאיזה אחיות היו שם 

ואיל האוכל שם?

צוות תינוקיה מושלם, יכול להיות שהייתה ערבייה לא זוכרת אבל הייתי שנה אחרי בבית החלמה אחר ובלי השוואה בכלל. הדסה בייבי מקצועיות ונחמדות, אוהבות את התינוקות ממש!

מבחינת אוכל יש שפע ו2 ארוחות בשריות ביום שבשבילי זה היה פלוס. לא יודעת אם ברמת מסעדה אבל טועם סבבה ומגוון.

גם שירות חדרים טוב היה לנו איזה תקלה מיד באו לתקן והציעו לנו להחליף חדר.

בתינוקיה יש מטפלות רוסיות ואחת ערביה. (רובן בכלל לא אחיות רק מטפלות. ואחיות ערביות יש בכל בי"ח ומחלקת תינוקות בארץ....)

רוב הזמן התינוק היה איתי כי בשניה שהתחיל  לבכות קראו לי, גאם אם זה היה 2 דקות אחרי שהבאתי אותו וסה"כ רציתי ללכת לאכול....

אז החלטתי להשאיר אותו אצלי גם בלילה והבאתי אותו רק כשהלכתי לאכול, תמיד היה לי טלפון מהם להגיע....

יש 2 ארוחות בשריות ביום. אותי זה אכזב כי אוהבת יותר חלבי והיה לי כבד מדי בשרי גם בערב.

אני פחות נהניתי מהאוכל

גם היה לי לא נעים הרישום שעושים לכל יולדת שהגיעה ומסתכלים לה בצלחת כמה שניצלים לקחה......

אבל יש שם שקט מושלם, חדר נקי ונעים.

הייתי אח"כ בביכורים ונהניתי כפליים

פעם אחת לפני כמעט 4 שנים שהיה לי מדהים. הייתי עם בעלי לשבוע שלם. נהנתי.

פעם שנייה לפני שנה וחצי ולא היה לי כיף.

לא אהבתי את האוכל שחוזר על עצמו כל יום כמעט בלי גיוון.

ביקשתי יועצת הנקה והיא הגיעה רק דקה לפני שיצאתי הביתה (הייתי שם לארבעה ימים אם לא טועה, מספיק זמן כדי לקבל את היועצת למספר פעמים).

האחיות בתינוקיה, לא יודעת מה היה הסיפור - הרגשתי יותר טוב עם זה שהבייבי היה איתי. רק בארוחות הוא היה בתינוקיה.

פעם הבאה אני מצד אחד אוהבת את השקט של הדסה בייבי, אני אוהבת את זה שלא פוגשת חצי שכונה שם.

שמעתי מחברות שביכורים יש מלא מוכרים. אני רוצה להרגיש בנוח ללכת בפיג'מה לתינוקיה ולא להתפדח מזה שאפגוש מישהי בדרך. 

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?