היינו אמורים לצאת עם הילדים בחופש והזמן קצת התאחר והבנתי שנצא יותר מאוחר. התחלתי פתאום לבכות בכי הסטרי ממש, לא הבנתי מה קורה לי אבל לא שלטתי בזה. (שלושה ימים אח"כ גיליתי שאני בהריון)

הוא התעכב לדבר עם מישהו ואחר ברבע שעה

התחלתי לבכות כי גם פחדתי מתאונה

ושבת...

לוויה, שבעה

איך את מגדלת את הילדים לבד

איך מסתדרים בחיים בלי בנזוג

הגעגועים....

ואחרי דקה וחצי הוא חוזר הביתה ומוצא אישה חנוקה מדמעות מהדמיונות שלה

כי אחרת אני בטוחה שהיה פיגוע / תאונה / חטיפה, ועוד רגע יבוא מחבל

למה??? למה אנחנו כאלו???

למה תמיד האסונות רצים בראש?

(אם כל חי - קלעת לי למחשבות?? מי מודיע לי, ואיך אני אשאיר פה את הלדים לבד, אם צריך לרוץ לעוזר לו???)

אבל אצלי הסרטים האלה רצים בראש תמיד, לא רק בהיריונות

עשיתי ברוגז רציני עם בעלי על דבר פשוט מטומטם

(הוא הלך לעזור לגיסי ולא ביקש רשות יום לפני אלא רק באותו בוקר, ממש בעיה בזוגיות)

הוא כבר ניחש שאני בהריון לפי זה...

לי לקח עוד שבועיים  עד שהסכמתי לעשות בדיקת הריון...

בדרך חזור קניתי מיד שניצל סויה, אחרי שאכלתי אחד, לא נגעתי בחבילה הזאת עד הלידה

בטוח יש לי גם להוסיף אבל לא זוכרת כרגע...

הצחקתן אותי ממש!

סוף סוף שרשור חמוד וקליל.

אני בהריון הראשון שלי בהתחלה אכלתי המון סיגרים מטוגנים עם בשר.

הייתי מסוגלת באחד בלילה לטגן סיגרים ולאכול אותם.

בדרך כלל אני לא נוגעת בהם. (גם אני אשכנזייה ולא מרוקאית. לא מכירה את זה מהבית)

לילה אחת ב12 בלילה גיליתי שכל הסיגרים עם בשר נגמרו  וקדחתי לבעלי במוח

"אני רוצה סיגרים, אני ממש רוצה סיגרים".

בהתחלה הוא אמר לי בסובלנות: "אני אקנה".

ואחר כך הוא אמר: " תקשיבי, עכשיו לילה, כל הסופרים סגורים. בבוקר אלך לקנות לך סיגרים".

אני שוקלת אם לכתוב מה זה מזכיר לי....

לילה אחד הגענו לחדר שינה וגילינו רטיבות מוזרה במגירת השידה.

התברר שהילדון קם מתוך שינה והחליט שהמגירה היא שירותים...

כשכהיינו ילדים, אחד האחים שלי קם באמצע הלילה לשירותים,

ובטעות הלך לכיור במטבח... 

אוי ואבוי.................

איזה צעקות הייתי מקימה אם זה היה קורה אצלי...

אני היחידה שטפשת ההריון שלה מסתכמת ב-"לא יכולה לראות שוקולדים ושוקו" (שבנורמלי אני מטורפת עליהם).

וגם בפחות סבלנות לילדון, שמסכן מרגיש שעובר עלי משהו ולא מבין מה...

והיי, גם אני בתחילת ההריון לא הייתי מסוגלת להסתכל על שוקולד. ב"ה עבר לי אחרי השליש הראשון.

אבל השרשור ממש מצחיק

כל הזמן התחשק בורקסים

אני לא רוצה להגיד לכם איך אני נראית היום....

(כמו בורקס)

בעלי אמר לי שהוא מגיע

והתחלתי לבכות

לא מהתרגשות

פשוט הטון שהוא אמר את זה...

הפחיד אותי 

בתינוקיה לא התיחסו אליי יפה

והתחלתי לבכות.....

המון...

הייתי אחרי ניתוח, ולא הצלחתי להניק. וכל פעם שבאתי לקחת מטרנה: "אה, את לא מניקה?", "זה טוב להניק...", "למה את לא מניקה?". למה לא לעזוב אותי במנוחה?

לי היה משו טיפה מביך

היינו בשבת חול המועד אצל חמותי, תכננו לצאת ביום ראשון - הושענא רבה להורים שלי

ובעלי נהיה חולה, התקפת הקאות וכל זה, שכב במיטה כמו סמרטוט

כשהבנתי שאולי נצטרך להישאר שם בחג - התחלתי לבכות בהיסטריה, שאני לא רוצה להישאר שם, ואין לי שום בגדים,  

לא הבנתי מה קורה לי, ברחתי למרפסת, ובכיתי כמו ילדה קטנה, כשבו בזמן אני מנסה שחמותי לא תשים לב, ואף אחת מהגיסות הצעירות...

התקשרתי לאמא שלי - שאני לא מבינה מה עובר עלי... לא מצליחה להפסיק לבכות.. ופדיחות מחמותי.. 

והרגשתי כזאת אנוכית, שבעלי חולה, ואין לו מצב לנסוע הביתה באוטובוסים..

(הסוף היה טוב, חמי וחמותי כנראה כן שמו לב שמשו עובר עלי - ושילמו לנו מונית מהבית שלהם לבית של ההורים שלי (נסיעה בינעירונית) הגענו כמה דקות לפני החג)

האחות צעקה עלי שקראו לי וקראו לי ולא באתי (אמצע הלילה, כנראה לא שמעתי מתוך שינה)

ברור שזה היה מושפע מההורמונים, אבל היחס שלהם היה ממש לא משהו.

באופן כללי כל פעם שנכנסתי לשם וראיתי תינוקות בוכים (לא שלי) בכיתי...

יום אחרי שהשתחררתי מהלידה הראשונה/ ניתוח קיסרי- באתי לביקורת.

עמדתי בחוץ, מחכה בתור ובעלי קפץ לקנות משהו לברית יצחק.

עמדתי בתור והדמעות זלגו מאליהן. פדיחות.

ואני הולכת לצד כדי שאנשים לא יראו ולא מצליחה להירגע.

באותו יום, היה ערב חג והיינו אצל ההורים שלי.

ברגע שכל בני הבית יצאו לתפילת ליל החג- ישבתי ובכיתי תוך כדי הנקה.

הורמונלי לחלוטיןןןןןןןןן

יצאתי לקניות בעיר ובבואי להיכנס לרחוב ראיתי תמרור של "אין כניסה/חד סטרי"

כמובן, שהקשבתי לתמרור ועשיתי עיקוף דרך הרחוב הבא ונכנסתי לחנות הרצויה..

שהייתה די בכניסת הרחוב מהכיוון של ה"אין כניסה"..

רק שכחתי..

שהייתי הולכת רגל..

מזכיר לי (לא קשור להריון) שפעם היה צריך להגיע אלינו מישהו

ובעלי הניח שהוא מגיע עם רכב והסביר לו איך מגיעים.

אממה כל הרחובות חד סטריים וצריך לעשות סיבובים עד שמגיעים לבית.

בעלי עומד בחלון ורואה את האומלל בקצה הרחוב רץ רץ רץ ברגל במעגלים עד שהגיע לבית.

לא יודעת אפילו מתי הצלחתי להבין שלא הייתי אמורה לעשות פרסה..

אולי בערב..

יכולתי לנשק אותו רק אחרי אמבטיה לפני השינה

שאר היום- לא נעים, התרחקתי ממנו

ואמרי לבעלי שישלים לו  חסכים...

ב"ה עבר אחרי טרימסטר ראשון

אני גננת במשפחתון שבוע 35

השבוע החלפתי לילד אחד 4 פעמים טיטול

ולשני לא

פאדיחה

התחלתי לרשום.

בלידה של השני שלי חמותי שמרה על הבת ואמרה שלא כדאי שהיא תבוא לבקר אותי בבית חולים.

בכיתי שעות

עד שאחותי הצדקנית לקחה מונית לביתה של חמותי והביאה אותה...

אני הולכת לתינוקיה להלביש אותו בבגדים 

וכולי בוכה בדמעות שליש עד שהאחיות חשבו שמשהו נורא קרה.

וכל זה למה?

כי חמותי הביאה לי סלקל ישן לשים בו את התינוק, וגם לא אהבתי את הבגד, 

וגם ממש רציתי בלון מחובר לסלקל, ולא היה.

תחילת הריון. נסענו לשבת לסבא ולסבתא שלו.

הסבתא פולניה אמיתית מגישה לכל אחד בצלחת קובבה ענקית של געפילטע פיש רכרוכי כזה.

אני ממש לא מתכוונת לטעום אפילו, ולכן

איך שהיא הולכת להביא עוד משהו, אני מקפיצה את הקובבה לצלחת של  בעלי.

אממה, סבא שלו (ז''ל) היה לו קטע שהוא היה מפרגן מהצלחת שלו גם,

אז בעלי המסכן נחנק כל השבת מאין סוף קובבות של געפילטעפיש ועופות מכובסים.

הלכתי לקופ"ח שממוקמת בקניון לעשות העמסת סוכר

היה עומס מטורף עם ילדים צורחים שצריך לעשות להם בדיקת דם, והאחות לא מצליחה

לקחתי תור, ורק ניסיתי לתפוס אחות בשביל שתביא לי לשתות את המים המסריחים האלו ואני יוצאת...

לא היה עם מי לדבר לא הצלחתי כלום...

יצאתי החוצה לקניון רק בשביל לנשום אויר היה כ"כ דחוס במרפאה

התקשרתי לבעלי לספר לו, והוא כזה- טוב אז תקני לך תכשיט לחג בינתיים....(אבל אני לא רוצה תכשיט, רוצה בדיקת דם!!!)

ואז מהתגובה ה"אמפתית" אני מתחילה

לבכות

ולבכות

ולבכות 

לא מצליחה לעצור

לא מוצאת את השרותים

עומדת בפינת קניון מלא אנשים עם בטן ענקית

ו-ב-ו-כ-ה

האחיות לקחו קצת את הבת שלי כדי שאוכל לנוח ואכלתי סרטים שהן חוטפות לי אותה...

ערה כי הבת שלי העירה אותי לגמרי..

בעלי מתחיל להגיד פרשת שבוע - ואני כזה מתחילה לבכות מכל מצוה שניה שהוא מציין מהפרשה

אמרתי לו - תגיד רק מצוות שמחות!!!

לא הלך לו למסכן...

אחר כך - אומרת לו: אני אוהבת אותך

והוא כזה היה באמצע לחשוב על משהו, לא ממש מרוכז.. 

אז הוא אומר לי - כן?

ואני - מתחילה לבכות................

חחחחחחחחחחחחחחח

טרלולה

בוכה מכל דבר

שוכבת במיטה, לא מוצאת תנוחה טובה, משנה תנוחות, ולא נרדמת... לא נרדמת... לא נרדמת...

(טוב, זה קשור גם לזה שישנתי בשבת הרבה...)

שש בווקר. מבינה שאין טעם לנסות עוד לישון.

מה, מתיישבת לומר ברכות השחר (כי בכל זאת צריך...)

ופתאום - התקף הקאה!

בחילות בוקר או לא בחילות בוקר?? (אם כי אצלי זה לאו דווקא קשור)

רצה לכיור, מקיאה נוזלים (כי בכל זאת לא אכלתי כל הלילה), שותה, מנסה להמשיך בברכות השחר.

שוב התקף הקאה, שוב רצה לכיור, מרגישה הקלה.

יושבת לבלוס פריכיות אורז (אחד הדברים היחידים שעוזרים לי במצב כזה...)

ורק אז - ממשיכה בברכות השחר...

בס"ד

אמא שלי ממתינה עם הרכב למטה. מגיעה עם הדברים החשובים ביותר ביד,

טפסי השחרור (פנקס חיסונים, תעודת לידה וכו' וכו') שהרגע קיבלתי, והאוצר הקטן שלי.

אני מתקרבת לאוטו וחוגרת את האוצר בכיסא שלה, 

ולבינתיים מניחה את כל הטפסים מעל לרכב כדי שחס וחלילה לא יתקמטו ולא יארע להם דבר

אבל, ד' רצה אחרת וטפשת אחרי לידה הכתה בי ופשוט שכחתי,

חגרנו כולנו והתחלנו בנסיעה.

דקה אחר כך אני צורחת "אמא תעצרי!!!" ורצה 200 מטר אחורה לאסוף את כל הדפים

דקה אחרי ששלוש רכבים כבר דרסו אותם והותירו חותם עליהם...

טפשת BIG TIME

בהריון הראשון- בדרך הלוך וחזור מהלימודים הייתי נוסעת באוטובוס והייתי עוברת ליד בורגר ראנץ'

אחרי כמה זמן שפעמים בשבוע ראיתי את הבורגר ראנץ אמרתי לבעלי שאני כבר לא יכולה להתאפק ואני חייבת לקנות בורגר

( מהדברים שאני ממש לא אוכלת!) אז יצאנו לקנות לי המבורגר ובעלי קנה בחנות ליד שווארמה- כי מה  הוא יעשה עם המבורגר =)

וישר אח"כ אמרתי לבעלי -שזה ממש לא טעים כמו שדימיינתי 

בהריון אחר באיזה ערב הייתי ממש רעבה והחלטתי שאין שום דבר שמספק אותי במקרר וממש באלי אוכל אחר - טעים- ורציתי לאפה

ובעלי הצדיק יצא ב 22:00 בלילה  כשיורד גשם לחפש לי לאפה

ב"ה מצא, קנה והביא לי 

בהריון הראשון- אמא שלי הכינה סלט עגבניות ושמה הרבה בזיליקום- זה עשה לי בחילה נוראית ומאז אני לא מסוגלת לאכול את הסלט הזה

ועכשיו לפני חודשים ילדתי והטיפשת ההריונית ממש עולה שחקים- אני מתחילה משפט ולא זוכרת מה רציתי להגיד

אני מתבלבלת במילים - מבקשת מהילדים שיביאו משהו אחד כשאני בכלל צריכה משהו אחר

לגמרי טרללה

יום שישי אחרי לידה ראשונה,

עד שגררתי את עצמי לעמדה של הנרות - הכל נגמר,

אין לי נרות! לידה ראשונה!!! רוצה להדליק גם בשביל התינוק החדש, ואין כלום!!!

ואיפה בעלי???? היה צריך להגיע??? למה הוא מתעכב??

והדמעות הדמעות.... ...

האחות הערביה שואלת אותי - הכל בסדר? לא, משמ לא בסדר,

מזל שבדיוק הגיע בעל של מישהי אחרת והביא מספיק נרות בשביל שתינו,

המסקנה - לשים בתיק של הלידה שני נרות, שלא יהיה חסר.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

חוץ מזה שהוא יכול להתחיל צירים בשבת ולהיוולד במוצ"ש אבל הוא לא בעניין 😏

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

(אם כי מעולם לא הגעתי לשבוע 41)

וגם חוותה קיסרי יזום -

אני יכולה להבטיח לך שלידה רגילה (וטובה) עדיפה על פני קיסרי❤️

(אם כי זה באמת היתרון היחיד שמצאתי בקיסרי אלקטיבי, הידיעה של מועד זמן הלידה וגם של משך זמנה...)

בע"ה שלא תצטרכי להמתין עוד הרבה, ושייוולד לך במהרה ילד של גאולה!

החוסר וודאות הזה משגע אותי...

ומה שעוד יותר משגע אותי זה שתמיד עברתי את התאריך בהרבה. רק בלידה האחרונה לא. אז אם עד עכשיו היתה לי סבלנות בלידות. עכשיו כבר לא🫣

כרגע בהדחקה מהלידה שבפתח.. לא רוצה לחשוב מתי תהיה הלידה ואיך יהיה..

ממשיכה לעבוד השבוע כדי לא לחשוב יותר מדי.

מתפללת שהכל ילך כשורה אבל לא בלחץ...

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אני עייפה מלאאאאא לאחרונה!

גיסתי שאלה אותי איך אני מרגישה, אמרתי לה שטוב אבל עייפה

אז היא אמרה לי

טוב עם זה אין לי איך לעודד, זה מעכשיו עד 120

😂😂

חיים מלאים באושר ב"ה מהמתנות האלה המעייפות ככ

אנחנו במעבר דירה בדיוק (יוצאים מיחידה של ההורים אחרי ארבע שנים לדירה)

ובשישי ניקיתי ממש שיפשופים שירותים אמבטיות ארונות, כדי שנוכל להעביר דברים כבר

והתעייפתי בשלב מסוים באמצע השטיפה (בכל זאת חודש שישי😅)

ועבר לי בראש שיואו עכשיו אני שוטפת בעשר דק ולעבור לפה זה להתרגל כל שטיפה חצי שעה ארבעים דק

ואז עצרתי ואמרתי לעצמי

אני של לפני שנתיים היתה חולמת על זה, אז תגידי מזמור לתודה שיש בית מרווח וגדול ויפה לנקות

ובגדים יפים ונקיים להכניס לארונות

וילדות מתוקות ואהובות שירוצו פה

הכל חסדי ה'

מהיום שנכנסתי להריון עם הגדולה (שהיא תכף בת 5) ועד היום..

בין לבין יש אולי כמה ימי חסד שבמקרה אני לא עייפה.

ובכלל מרגישה שהיכולת הזו לישון כמו שצריך נדפקה. גם בפעמים שיצאתי עם בעלי ללילה בלי הילדים קמתי מוקדם יחסית מתוך הרגל

רק שאצלי זה כבר 18.5 שנים🤭

אני זוכרת איך פעם אחת, כשהייתי בהיריון עם התאומים, פיהקתי בקול באחד השיעורים במכללה ונאנחתי, "מה יהיה עם העייפות הזו?"

המרצה נפנתה אליי, ומיד ענתה, "היא רק תלך ותגבר."

והיא לגמרי צדקה...🤦‍♀️😅

בכל אופן, לדעתי הימים האלה מעייפים יותר לכולם, כי הם חמים מאוד...

החום מעייף גם מתחת למזגן

בשבת בצהריים הלכתי לישון עייפה

וקמתי גמורה מעייפות חחח

הבן שלי שואל אותי מתי אני לא אהיה עייפה 😞