היפראקטיביותהריון ולידה2
שלום בנות

הבת שלי בת כמעט שנה וחצי ילדה מאד מאד אנרגטית על גבול ההיפר אקטיבית ולא רק לדעתי אלא כל מי שרואה אותה חושב ככה (ברמה שהיא הייתה אצל מטפלת ואחרי שבוע ביקשה שאני אוציא אותה כי אין לה שליטה עלייה כלום לא מעסיק אותה ותמיד הייתה מפריעה לה בפעילויות עם ילדים אחרים)

הסבתות מתקשות לשמור עלייה כי היא שובבה מאד וגם בייביסיטר אי אפשר.

יש מה לעשות בגיל כזה?
אני ובעלי מאד חוששים במיוחד מהעתיד (בתי ספר, סמינר) כי במגזר החרדי אין כ''כ מודעות לדברים האלה בטח לא אצל בנות עד עכשיו יצא לי לראות רק בנים כאלה, ואנחנו פוחדים שיהיה לה קושי להשתלב והם לא ידעו איך לאכול אותה.

אני אגיד משהו מחילה זה ישמע לכם נורא ואיום, גם אני תמיד שמעתי על אימהות שנותנות לילדהן ריטלין וכדומה ונחרדתי איך אמא מסוגלת לתת לבן שלה דבר כזה מסתבר שאסור לשפוט לעולם כי אני רק מחכה לרגע שאוכל לתת לה משהו קצת שתרגע שתשב על כיסא יותר משנייה.

מישהי פעם חוותה את זה בגיל כזה צעיר??
זו הבכורה שלך? היא ממש קטנה גם אם נדמה לךבתי 123
ולאנשים מבחוץ זה לא אומר כלום!
האם היא מתפתחת כראוי? איך התזונה שלה?
מנסיון הרבה ילדים ככה בגילאים האלו צריך סבלנות הרבה פעמים בגיל 3 יש פתאום רגיעה
ילדה רביעיתהריון ולידה2
יש לי ילד שובב אבל אף אחד מילדיי לא היה ככה ברמה כזאת.
היא מתפתחת טוב ב''ה והתזונה די בסדר חוץ מזה שהיא לא מסוגלת לשבת בכיסא אוכל ולאכול היא פשוט קמה אחרי ביס אחד ואז אני ממשיכה לה את הארוחה בלרדוף אחרייה בבית ותוך כדי להאכיל אותה שלא נדבר על העגלה שלה שבכלל לא בשימוש כי היא לא מסוגלת לשבת תמיד חייבת להיות בתזוזה
זה מה שאני חושבת..בתי 123
נשמע שהיא באמת חסרת שקט אבל עדיין לא אומר כלום על העתיד או על כל מני מושגים כמו הפראקטיביות וחבל על הנפש שלך לחשוב על דברים כאלו עכשיו
לדעתי כדאי לך לבדוק את הראיה והשמיעה שלה לראות שהכל תקין אצל רופא עיניים מומחה לילדים
ובדיקות דם כלליות לודא שאין אנמיה או משהו


מסכימה ממש ממש על ראיה ושמיעהאורוש3
לפעמים נוזלים תמידיים באוזניים גם גורמים להתנהגות מחורפנת...
רק הערה על הארוחותשירה515
נראה לי מיותר לרדוף אחריה כדי שתאכל. ממליצה להפסיק עם זה. מקסימום לא תאכל ארוחה- ובארוחה הבאה תהיה מורעבת ותרדוף אחרייך... שתלמד שאוכלים ליד השולחן/ במטבח/ על הכיסא, ומי שהולך- מפסיד.

ובכלל, ככל שתהיי יותר מוטרדת מהפעלתנות שלה, כך גדל הסיכוי שהיא תמשיך בזה. בלי קשר למה שבאמת קורה אצלה במוח. הכי מומלץ להכניס לעצמך לראש שזה אמנם קשה, אבל תקין לגמרי, והיא תתפתח בסדר גמור.

בהצלחה!
^^^^^אמא6
גם אני ממש נגד לרדוף אחרי ילדים עם אוכל. אם היא יודעת שתרדפי אחריה אז בשביל מה להישאר ליד השולחן? ארוחה אוכלים ליד השולחן\על כיסא. אולי כמה ארוחות לא תאכל, לא יקרה כלום. ואז תבין שבשביל לאכול צריך לשבת.
אל תקפצי למסקנותאמא6
זה גיל מאתגר ולא פשוט, הם מגלים את העולם, את העצמאות. וכן, יש כאלה יותר שובבים ואנרגטיים מאחרים, אבל בגיל הזה ממש אין מה לדבר על היפראקטיביות.
לא מאבחנים היפראקטיביות בגיל שנה וחצי!אורי8
את הולכת רחוק מידי... גם אם היא אנרגטית יותר מהממוצע , זה לא אומר שהיא היפראקטיבית . לא זוכרת בודאות מאיזה גיל מאבחנים, וודאי שלא לפני גיל של גן.
היא מדברת? מצליחה להביע את עצמה? לפעמים אחרי שלומדים לדבר נרגעים קצת, יעול להיות שהיא מבינה הרבה ולא יודעת להביע בדיבור , אז זו הדרך שלה להתבטא.
וואי קפצת רחוק מאוד מאודאורוש3
לא מאבחנים בגיל הזה. ורטלין לא נותנים לרוב לפני בית ספר. במקרים קשים בגן חובה כדי להתחיל להתנסות ולמצוא מינון וסוג.
בגיל הזה קודם כל הייתי עושה בדיקות דם כלליות. אולי חסר לה איזה ויטמין או ברזל. דבר נוסף מתייעצת עם מרפאה בעיסוק שמטפלת בתחושה. לרוב זה לא ממש גיל לטיפול אבל בטוחה שמישהי טובה תוכל לתת לך טיפים שעשויים לעזור.
אין לי עצות פרקטיות חוץ מזה מה לעשות איתה חוץ מלשמור טוב ולמצוא מסגרת ובייביסטר וכו' שממש מעולים וידעו להכיל...
בהצלחה
אולי באמת תחושה- חפשי קושי בויסות חושי ותראי אם זה מתחבר לךרעותוש10
א. ממש לא מאבחנים היפארקטיביות בכזה גילשריקה

ב. אין דרך לדעת איך היא תהיה בגיל סמינר, אבל בהחלט יש מודעות בציבור החרדי להיפראקטיביות או לבעיות אחרות.

היא לא פוסחת על אף מגדר

 

 

לא היה אצלי, אבל כן שמעתי מאחרותאם כל חי

על ילדות בגיל זה פשוט מתנהגות כמו ״ שדות״. יש לאחותי אחת כזו וגם לחברה שלי.

אין דקה שקט צריך אלף עיניים לשמור

אני חושבת שבגיל הזה זה עוד נטרמלי

בפרט אם היא לא מדברת- התפתחות שפה הרבה פעמים ממתנת מעט את ההתנהגויות השובבות ההזויות האלו

בבקשה בבקשה אל תתייגי אותה כבר עכשיו

תני לה לגדול כמו ילדה  רגילה ובריאה, בהמשך תהיו כמובן עם יד על הדופק

נשמע שאתם הורים מקסימים ומודעים!

בהצלחה

אמא שלי גננת והיא אמרה שזה לא גיל שאפשר לאבחן דבר כזהלפניו ברננה!
והבן שלי היה מאוד מאוד מאוד שובב ופעלתן בגיל הזה. כל היום הייתי רודפת אחריו ומסתכלת בקנאה על שכנה שילדה שבועיים אחרי והילד שלה תמיד ישב עליה ולא התרחק יותר ממטר.
עכשיו בגיל כמעט 3 הוא הרבה יותר רגוע.. יודע לשחק יפה ובנחת. (כשהוא רוצה..)
אל תסיקי מסקנות ואל תשימי עליה תווית סתם! ⁦❤️⁩
חמותי גם אומרת על אחד הילדים שלה שהיה כזה ועכשיו הוא נראה לי הכי רגוע ועדין מכל הילדים שלה .. הרבה כוחות⁦❤️⁩⁦❤️⁩
אין כמו השובבים האלו😍בארץ אהבתיאחרונה
אומרים על ילדים כאלה שהם נשמות גבוהותאם_שמחה_הללויה
פשוט הגוף קטן והנשמה גדולה אז אין לה מקום בתוך הגוף הקטן אז הם משתוללים;)
גם הבת שלי בגיל הזה הייתה בדיוק התיאור שלך! בגלל ששאר הילדים שלך יחסית רגועים אז את משווה אליהם.
אל תדאגי, בגיל 3 הם כבר יותר חכמים . הבת שלי עדיין שובבה גדולה, אבל אין מה להשוות עם גיל של שנה וחצי!!
ממשלמה לא123

ילדים מיוחדים

לוויתי ילדים כאלורק אמונה

 

במעון. יש מקרים חריגים שהרווחה מממנת סיעת לכמה שעות.

שמעתי פעם שיש תחליף טיבעי לריטליןאם ל2

נדמה לי שקוראים לו בום או זום. משהו כזה.

בהצלחה

אבל שמעתי עוד דבר, יש אפשרות לעשות בדיקת ראיה מיוחדת ויקרה יותר

שעוזרת למקד את המרחב.

ואז כשהילד ממוקד יותר, קל לו יותר ורגוע לו יותר.

אם זה מעניין אותך, פני באישי.

זה אומר משקפיים עם גוון תכלת.

זה לא משקפיים רגילות

הבת שלה בת שנה וחצי!אורי8
לא נותנים זום בגיל כזה ולא משקפיים. פשוט נרגעים ונותנים לילדה לגדול ולהתפתח.
כמה דבריםתיתי2
א. שווה להתייעץ עם רופא ילדים - אולי יש קושי קטן פיזי שמציק לה?
אולי באמת ויסות חושי?
ב. להשתחרר מקבעונות... את לא יודעת מה זה ריטלין עד שיש לך ילד שצריך
נלמד מזה לא לשפוט אחרים ולא לשפוט סיטואציות שאנחנו לא מכירים
להשתחרר מסטיגמות.
ג. אל תשלחי ילדה למקום שבו יתייחסו אליה בסטיגמתיות.
יש מספיק מוסדות חרדיים כיום עם מודעות לצרכים האלה.
הילדה קודמת למעמד החברתי.
ד. היא רק בת שנה וחצי, שום דבר לא אומר עליה כלום.
שאני אגיד לך מה אמרו על הילדים שלי בגיל הזה, ועוד אנשי מקצוע (לא מומחים.)
וכמה זה מנותק מהמציאות כשהילד גדל.
יש לי ילד שמנמן ואכלן גדול, הכי אכלן שלי, אמרו לי בגיל שנה שהוא מפתח אנורקסיה (מסכנה המאבחנת מטעם עצמה. חטפה על הראש.)
הייחיים של
אני חוששת שאינלך ממה לחשוש...
אני וגם אח שלי היינו מופרעים למות
ההורים שלי אומרים שהייתי תזזיתית ברמות..
משוגעת אמיתית 🙈🙈
ואיך שהגעתי לגן פשוט נרגעתי
ובבית הספר הייתי הילדה הכייייי טובה🙂
אינלך מה לדאוג...

לאח שלי שהיה מופרע כמעט כמוני ההורים שלי עשו דיאטה של סוכר, קמח לבן וצבעי מאכל.
זה היה קשה אבל זה איכשהו הרגיע אותו.

ואני רואה שכתבו לך כאן על וויסות חושי.
גם לי וגם לאח הזה יש בעיה בוויסות החושי.
אולי זה קשור?
וואי זה נשמע כל כך מאתגר!! חיבוק על ההתמודדות המעייפתמחי
מצטרפת לקודמותיי שאין מה לאבחן ולהדביק תוויות בגיל הזה, עוד כמה שנים תהיו חכמים יותר. היא תתחיל לדבר, להביע את עצמה, תתבגר קצת ואז תהיה לכם יותר בהירות לגבי המצב. אבל בהחלט לא הייתי מבזבזת אנרגיה על מחשבות מה יהיה בסמינר, וגם עד הבית ספר יש עוד הרבה זמן.
בכל אופן אם יבוא יום שבו היא תזדקק לריטלין, במקום להסתכל על זה כמו על רעל עדיף לראות איזה הצלת חיים זה, קודם כל לילד עצמו. רחמנות על כל הילדים הלא מטופלים רק בגלל פחד של ההורים מהתרופה, ששומרים על הילד מלקבל תרופה ועל הדרך כל הבטחון ודימוי עצמי שלו נהרס
הי קודם כל יש ילדיםאני זה א
ממש שובבים וזה לגמרי טבעי. בגיל שנה וחצי לא מאבחנים היםראקטיביות. יש לי ילד כזה שפשוט היה שובב ברמות על היה צריך מיליון עיניים מאז הוא גדל עדיין שובב אבל יודע בהחלט לשבת גם.
ועידוד קטן יש לי ילדה עם איבחון של הפרעות קשב והרופאת ילדים אמרה לי לא להתחיל טיפול רק להיות במעקב. היום היא בכיתה ג תלמידה מצטיינת וממש לא צריכה שום דבר.
דבר אחרון סליחה שאני אומרת נשמע לי שהמטפלת ששלחת אליה ממש לא יודעת להתמודד עם ילדים. והכי חשוב אל תתני לאנשים אחרים לדבר ככה על הילדה. את יכולה לבדוק בעיות של ויסות חושי אבל אל תתייגי אותה מעכשיו בכל מיני דברים.
כן, אני חויתי וחווה את ההיפרים שלי מגיל כלום.אורית**
זה נכון שלא מאבחנים בגיל הזה,
וזה נכון שיש ילדים "סתם" שובבים
ויש גילאים של יותר שובבות ואחר כך לפעמים זה נרגע,
ובדיוק בגלל זה לא *מאבחנים* בגיל הזה. אבל זה לא אומר שזה לא קיים...
היפראקטיביים לא נהיים כאלה בגיל 6 או 7 או 8. בגיל הזה הם רק מאובחנים ומוגדרים.
אני לא חושבת שזה כל כך משנה ההגדרה בגיל הזה בכל מקרה, אבל לפעמים להרגשה האישית שלך ולקושי שלך כאמא זה נותן אישור, וממילא זה פותח אפיקי התמודדות.
אני זיהיתי את ההיפרים שלי מגיל כלום, ומאחר שבעיני זה לא דבר רע בכלל, לא הדבקת סטיגמה ולא כלום, אלא תיאור מציאות, לא נבהלתי מלקרוא לזה כך, עוד בטרם לגיל שבו מאבחנים.

בפועל מה עושים?
אין לי כרגע המן זמן להאריך, רק היה לי חשוב לתת לך אישור, לא סםציפי לגבי הבת שלך כי אני לא מכירה אותה ולא מאבחנת, אבל ללגיטימיות של הזיהוי של זה על ידי האמא, לפעמים גם בגיל צעיר.

בגדול בגדול- הרבה. אתגרים. הרבה מרקמים. הוצאת אנרגיה בכל דרך שלא מסוכנת ולא פוגעת באחרים.
ככל שהיפרים מוציאים את האנרגיה שלהם יותר, הם אחר כך רגועים יותר.
זמן מסך נגיד רק גורם להם אחר כך לא להצליח ךשלוט באנרגיות שרוצות להתפרץ.
אמבטיות ארוכות. משחק במים וחול ובוץ, טרמםולינה.......

בהצלחה!!

שתזכו לגדול איתה יחד, ולהינות מהכוחות האדירים שלה!
שמעתי שזה יכול להיות קשור לתזונהבת של השם

במיוחד בגילאים כאלה

למשל לרגישות למזון כלשהו וכדו'

ואולי גם לחוסר שינה/שינה לא איכותית

אולי תבדקו אצל נטורופתית

 

...אור111

כדאי מאד להתחיל לתת אומגה 3. זה לא מוקדם מדי וזה לא תרופה, זה חומר תזונה חיוני שנמצא במחסור כמעט אצל כולם, אלא אם כן היא אוכלת כמות יפה של דגים. יש כאלו שרגישים יותר למחסור הזה. יש סיכוי טוב שיעזור ובכל מקרה זה לא מזיק אלא חשוב כחלק מהתזונה. חשוב לקנות של חברה טובה כדי שהשמן לא יהיה מחומצן. יש בנוזל של gramse, או שאפשר לקנות כמוסות ולנקב ולסחוט לכפית. באופן מעניין הרבה ילדים אוהבים את זה בגיל הזה למרות הטעם הדומיננטי של דגים, כל עוד השמן לא מחומצן כי אז הוא ממש מגעיל. יש של חברת אומגה 3 גליל ששומרת על השמן אומגה 3 בקירור למניעת חמצון בכל תהליך השינוע מהיצרן עד בית הלקוח. (אין לי שום קשר כלכלי או אחר עם החברות הנ"ל). מעבר לכך חשוב גם לתת תזונה עשירה בשומנים וחלבונים ולמעט בסוכר וממתקים. חשוב שיהיה מספיק שומן מהחי שמאד חשוב להתפתחות המוח (ביצים, חמאה וכו') וגם אבוקדו, אגוזים (אפשר טחונים) וכו' כדאי להוסיף.

תרצה בן יעקבעוזר בשמחה
ממליץ לפנות לתרצה בן יעקב ממכון גבעולים. היא מומחית בתחום 054-6782110
אמנם לא אמא, אבל עונה מכובעי המקצועי, שקרוב לתחוםעץ ובית
קודם כל,
אבחון היפר אקטיביות נעשה במקרי קיצון כבר בגילאי גן, ברוב הנקרים שבהם יהיה צורך בטיפול תרופתי (רטלין ותרופות דומות) לא יתחילו אותו לפני גן חובה-כיתה א', וגם זה נדיר יחסית.

ככה שכרגע זה רחוק ממכם מאוד, תקבלו את הילדה כמו שהיא. תאהבו אותה, תשמרו עליה, תמנעו מתיוגים.

כשתצטרכו, אם תצטרכו, תחצו את הגשר ותחליטו האם לאבחן, מה תוצאות האבחון וכו'

בכל מקרה,
בשביל להרגיע אתכם הייתי ממליצה לכם לקרוא קצת רקע מקצועי על היפראקטביות.

ובכמה מילים,
היפר אקטיביות נובעת ממבנה נויורולגי במוח, הוא לא אומר שום דבר על צורך בבית ספר ובסמינר מיוחד. ילדים היפר אקטיבים הם לא בהכרח ילדי חינוך מיוחד. והם יכולים להיות אינטלגנטים בדיוק כמו כל אחד אחר ולפעמים הם ברוכי כישרונות אפילו יותר.. כן יכול להיות שילד היפר אקטיבי צריך תיווך *אחר* משאר חבריו לכיתה. או עזרה כזאת אחרת.
בסדר, יש ילדים שצריכים את עזרת המשקפיים כדי לראות מהלוח ויש ילדים שלא צריכים.
רטלין הוא המשקפיים של ילדי הקשב וריכוז, כמו שמשקפים הם כלי עזר ותו לאו לילדים עם קוצר ראייה. המשקפיים לא אומרים דבר על הילד שמרכיב אותם וכך גם ריטלין על ילד שנוטל אותו.

וכן, במידה וילד היפר אקטיבי הוא לא הופך להיות כזה עם הגיל, הוא נולד ככה. היפראקטיביות היא קושי נוירולוגי, לא משהו שנהיה פתאום בגיל בית ספר.

אבל אתם עוד רחוקים מזה מאוד וחבל לתייג אותה כבר מעכשיו.

תדאגו לבדיקות שוטפות של ראייה ושמיעה ואולי התייעצות עם מרפאה בעיסוק, פחות סוכר בתפריט ושתוציא הרבה אנרגיות בספורט וכו'...

אגב, מאוד יכול להיות שכשתלמד לדבר ובכלל תגדל יותר יהיה לך תחומים נוספים לנתב את האנרגיה שלה ויהיה לה ולכם קל יותר.
נשמע או וויסות חושיבתאל1
שהיא צריכה להרגיש חזק.
היא אוהבת מגע?
או-מה היא אוכלת? את נותנת לה דברים עם סוכר? כמו שוקולד וכאלה? כי אם כן-כדאי להפסיק...גם עוגה...
שאלות על ילד בן 6חולמת להצליח

1.בזמן האחרון הוא אומר מילים ממש לא יפות,

הוא התעצבן על בעלי ואמר לו ת-ח-_  וח-ר-_

מקווה שהבנתם (מילים של שירותים)

וגם אמר לי אני אהרוג אותך.

ממש כעסתי עליו באותו זמן ואמרתי לו שאני לא מסכימה

שידבר כך. אבל אני מרגישה שצריך לעשות עוד משהו שהוא יבין שזה חמור.

יש לכן רעיון?


2. הוא כבר הרבה לילות קם בלילה בגלל שהוא מפחד,

כשהיו עכשיו אזעקות אז זה עוד יותר הגביר לו את הפחדים

וזה ממש מעייף כל לילה אני או בעלי קמים אליו,

הרבה פעמים בעלי ישן בחדר שלהם כי גם כשיושבים לידו הוא מתעורר. (אתמול ישבתי לידו שעה! ובסוף בעלי היה צריך לבוא לישון לידו כי התעייפתי כבר)

מה עושים?

עונה על 1ואילו פינו

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..


אולי לפנות למרכז חוסן?פילה
נשמע שהוא לחוץ מהמצב ובגלל זה מתבטא גם בצורה כזאת
מה זה אומר מרכז חוסן?חולמת להצליח
למי פונים?
לגבי 1טארקו

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.


זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת


זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..


אהבתי ממש, כמה חכםDoughnut
אם זה בסדר לנצלשבאתי מפעם

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים של שירותים, בדיוק כמו שכתבה טארקואוזן הפיל

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

להגיב יום אחר כך כבר אין טעם...מתואמת

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אין טעם להגיב ישירות על העבר. יש טעם על העתידאמאשוניאחרונה

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.


מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

הייתי מתמקדת אם הייתי מצליחה בלתת מקום לרגש112233445566

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

אצלנוכורסא ירוקה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.


לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.


לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

לגבי שני התיאורים- גישה של תקשורת מקרבתאמאשוני

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.


אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.


בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?


בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.


לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

נשמע ששני הדברים קשורים זה בזה...מתואמת

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.


בהצלחה...

רק פה אני יכולה לפרוק את זההריון ולידה

חמותי חולת הניקיון במוצש נכנסת אלינו לחדר שישנו בו, לוקחת מהמיטה את המגבת של המקלחת של בעלי (חשבה ששלי) כדי לכבס . מעל המגבת היה מגולגל תחתונים משומשות, טייץ קצר וסוגר מחשוף. משום מה היא לא ראתה . יוצאת מהחדר והתחתונים פיזית נופלים על הרצפה ומסתבכים לה בנעל בית. היא מרימה את שלושת הבדים לשים במכונה ואני לוקחת לה בזריזות מהיד.

היא לוקחת את השואב ושוטפת את הרצפה באיזור שזה נפל בו.

לא מצליחה להתאושש מהפדיחה. גם ככה אני מרגישה שהיא חושבת שאני הבן אדם המבולגן בעולם!!!!

מרגישה מוטרדת. זה התחתונים שלי!! המשומשים!!

גם ככה אני עם דימוי גוף מזעזע עכשיו

והיה לי יום קשה שם במקרה

אוף!!!!!!

שבעלך ידבר איתה ויגידהמקורית

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

הם לא היו זרוקים🫣 הם היו מגולגלים עמוק בתוך הטייץהריון ולידה

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

סליחה הסמנטיקה לא נכונההמקורית
התכוונתי מונחים בחוץ. כנראה לא הבנתי נכון את הסיטואציה

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים


אוף ממש לא נעים!חשבתי שאני חזקה

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!


אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

היא נכנסה באמצע שהתארגנת?הבוקר יעלה

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

וואי, זה ממש לא לעניין. באיזה קטע היא נכנסת???יעל...

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

וואי איזה מציקחילזון 123

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

 

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

♥️♥️ אווצ'לומדת כעת

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

וזה עוד יושב עלייך יומיים אחרי... חיבוק❤️❤️לפניו ברננה!

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

חיבוק!!אמאשוני

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?


אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..


אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).


שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.


לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.


מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.


לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

חיבוקרק רגע קט
האם יש דרך לנעול את הדלת של החדר שלכם?
חיבוק!אבי גיל

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.


פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אמאלה איזה תיאוראוזן הפיל

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

וואו איזה בושה112233445566אחרונה

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

זה היה מהיר.לומדת כעת
🤣🤣🤣גוגי גוגי
כן כן. אני לא בנויה לקצב המסחרר הזה 😅לומדת כעת
בניתי על להשאיר את הבית מבולגן למחר
וואי ממש וגם התעכבתיבתאל1

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

ממשרקאני

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הילד בכה לרגעoo

הוא בנה על חופש יותר ארוך


אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים


טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

אמאלה המאפס למאה הזה,שגרה ברוכה

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

זה ממש בלבלה. לפחות הודיעו מספיק מוקדם בערביעל מהדרום
לק"י

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

משרשרת אותך לשרשור דומה😅יעל מהדרום
לק"י

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

וואי בולרקאני

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

איזה כיף לנו!אמאשוני

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

♥️♥️♥️♥️אורוש3
ראיתי- בסך הכל הפסקת האש התרחבה לכל הארץ....
אני ממש לא מסוגלת לעמוד בטלטלות האלהמתואמת

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

אפשר בלי חששבתאל1

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

תודה רבה!מתואמתאחרונה
אני מרגישה שלילדים שלי החזרה קשה יותר מההתחלהבארץ אהבתי

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

גם אצלי היה להם קשה להשלים עם החזרהאורוש3
בהריון ואוכלת רק אבל רק שטויותהרמה

שבוע 14

עם בונגסטה

רק לאחרונה מצליחה לאכול

אבל הבעיה זה המה

אני נגעלת מחלבונים

בשר מן החי או הצומח

רוצה רקקק פחמימות ריקות עם כמה שיותר שמן

פסטה פיצה טוסט

מה יהיה?!?! לאן אני אגיע בקצב הזה? אוף

תודה איזה מהממת 🫶אורוש3
אתן מצליחות לברך ברכת המזון ותפילות וכו כאימהות?ממתקית

כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום. 
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים? 

ברכת המזון אני מברכת, ודאימתואמת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון כן, תפילה פחותDoughnut

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

תנצלי את העובדה שאת רוצה בשביל הילדיםכולנה

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.


תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.


תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.


אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.


מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !


ברכת המזון מבחינתי זה חובה ותוך כדי טיפול בילדים במולהבולהאחרונה

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

חודש תשיעי שלום!הילושש

הגיע חודש תשיעי ב"ה! 

נהיה ממש קשוח ללכת לעבודה... הישיבה לא נוחה בשום צורה, ההליכות לעבודה ובחזור עם הילדים - ה' ישמור חח 

 

אז יש לי 10 ימי מחלה... 

ועוד מעל 20 שעות היריון לנצל,

שחיכיתי ממש לחודש התשיעי כדי לנצל אותם. 

 

אממה, 

שאני לא יודעת מתי אני אלד כדי לקחת אותם בסמוך, 

אין סיכוי שאני לוקחת מחלה ועדיין לא ילדתי-ואז לחזור למשרד בסוף חודש תשיעי חח בדיחה.. 

 

אבל אני רוצה משכורת עד היום האחרון שלפני הלידה.. כדי למשוך עוד זמן עם התינוקת אחרי 3.5 חודשים.. כך עשיתי והצליח לי ב 2 הלידות הקודמות ..

 

 

אין לי מושג מה יהיה עם הלידה שלי.. הרופאה אמרה שבשבוע 38 אגיע להערכת משקל ואז יחליטו אם קיסרי (מעל משקל מסוים) באותו יום. או ...זהו, אין לי מושג מה הצד השני, בגדול תלוי במשקל, היא אמרה שהיא לא רוצה שאגיע לשבועות מתקדמים והיא רוצה לזרז.. ואני ממש לא מעוניינת, הייתי בסרט הזה בלידה הראשונה וזה ממש לא היה מועיל, כמובן שכל מקרה לגופו, אבל נשאר לי טעם מר , בלשון המעטה, ופחד! 

 

בקיצור חוסר וודאות משגע אותי.. 

 

מהפחד והחוסר וודאות אני לא מצליחה להתכונן ללידה בכלל, אין לי רצון והתרגשות.. יש לי רק פחד! והפחד משתק אותי. 

לא קניתי שום דבר ללידה, 

לא ניקיתי את העגלה, 

לא סידרתי שום דבר. 

אני אפילו לא יודעת אם, איך ולמה להכין את 'הגדולים' שלי.. כי אני בעצמי לא יודעת לקראת מה אני הולכת..

 

אני יודעת שזה לגיטימי, לכולן יש חוסר וודאות בחודש תשיעי... שה' יעזור.. 

הייתי צריכה לפרוק את זה...

 

 

 

 

עלו לי 2 נקודותSeven
1. שעות הריון טת יכולה לממש רק על זמן שאת בפועל בבדיקה אז זה לא עוזר שנשאר לך זה לא כמו ימי מחלה

2. למה לזרז? יש לך רקע רפואי שמחייב את זה? אם לא זה לגמרי נורמאלי לסחוב בלי לזרז ובלי כלום

עונההילושש

לגבי שעות ההיריון- בשלושת ההיריונות שלי השתמשתי בשעות ההיריון מתי שרציתי, אף פעם לא שאלו אותי על מה ולא ביקשו לראות מסמכים/אישורים.. 

 

לגבי הזירוז- כן, 

כתבתי על זה בשרשורים קודמים, 

הלידה הראשונה קיסרית חירום, הלידה השניה רגילה אבל עם קרע עמוק.. בגדול הפתרון המתבקש במקרה כזה לפי כל הרופאים זה קיסרי. אבל הרופאה אמרה לי שאני יכולה ללדת רגיל בתנאים מסוימים.. אז מחכה לראות מה יהיה איתי.. 

 

הבנתיSeven

אז אין לי עצות חכמות בשבילך...

מאחלת לידה קלה בידיים מלאות ושהתינוק יצא בול בזנן שיסדר לך הכל❤️

קחי עצהאמאשוני

עם 20 שעות בדיקות+ 10 ימי מחלה,

הכי טוב לנצל 2-3 ימים בשבוע על מנת לנוח בבית.

תנצלי קודם את שעות הבדיקות, אין לך למה להמשיך לשמור אותם.

כשאת נוסעת לעבודה, שיהיה בימים לסירוגין ולא רצוף.

לגבי איסוף הילדים שמאוד מכביד עלייך, תחפשי פתרון לא תלוי.

אם תעברי את התאריך, תוכלי לצאת לחופשת לידה מוקדמת כבר בתאריך המשוער בכל מקרה.

בהצלחה!

הייתי לוקחת בתחילת 38מולהבולהאחרונה

כדי שתספיקי להתכונן אם בכל זאת זירוז

בהצלחה !!!

כואב לי ממש ש...אובדת חצות
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"ג בסיוון תשפ"ו 17:55

אנחנו גרים בשכונה דתית והמנטליות פה להזמין ולהיות מוזמן, אימהות שמתחברות בגינה, ילדים שמסתובבים ועולים במעלית לבד בגיל גן והולכים אחד לשני ואני ממש לא מתחברת לזה. 

אני רואה קליקות בספסלים, אמהות שמדברות יחד סביב הילדים בגן, ואני מרגישה שוואלה אין לי על מה לדבר איתן בכלל זה תמיד נתקע ונורא ענייני אצלי דבור כללי כמו "מה שלומך? איזה נחמד החוג לילדים-איזה יופי" וזהו. אני לא מאמא כזו, לא סוגדת לילדים וסביבם כל היום כמו אחרות, אני לא ביקורתית או עושה דרמות ומרכלת על הגננת ואני מחפשת אשה שלפני שהיא אמא תדבר איתי על ספר שקראה או מחזה שצפתה בו אבל נראה שאין כאלו והדיבור על הגן או הגננת לא מעניין אותי ואפילו משעמם.

בשבת אין לי כוח להזמין אחרים וגם להיות מוזמנת לא מקבלת כמעט הזמנות, בעבר הזמינו ולא הזמנו בחזרה או לא רצינו לבוא לארוחה ואיכזבנו והיינו כבדים, מרגישה שזקוקה למנוחה או אוהבת להתחבר לגרעין שלנו המשפחתי עד שיש זמן להיפגש ולדבר באמת-אז עוד להזמין אנשים נוספים? לארח ילדים אחרים זה נחמד פעם ב ובשבילי זה עבודה....וכשאני רואה ילדים ששורצים אחד אצל השני והם קשורים אני מקנאה שהילדים שלי עדינים כמוני ואין להם חבר או הורים של חבר שכל הזמן מארחים אותם או מכירים אותם. ועוד דבר מעצבן יש איזה מישהי מהשכונה שילדה (היא עצמה דיי עסוקה בעצמה כל הזמן, זה הטיפוס ולא יוצרת קשר כמה שדווקא במקרה שלה השקעתי, והזמנתי ועזרתי ונתתי אבל-תמיד היא מזמינה אחרים ולא אותי (נניח לא מזמינה אותנו אף פעם אבל כשיש זוג חברים משותף מחוץ לשכונה הוא תמיד הולך אליהם) אז דיי ויתרתי על הקשר ודווקא היא מוזמנת לעוד חברה שלי כי היא רוצה לעזור לה ולתמוך בה. ובכללי כשכן פיתחתי חברות ממזמן אז שתי החברות התחברו דרכי. 

אני פשוט לא מבינה את זה ולמה לא הולך לי. יש ל מלא חברות ממלא מעגלים אחרים מחוץ לשכונה ואני נפגשת איתן לקפה ולעוד בילויים. בשכונה זה מרגיש אבוד.

ירדתי היום עם הילדים לגן ואני ממש רק סביב הילדים כי אין לי עם מי לשבת ולדבר. רואה שכנה סטייליסטית שיש לה חברות, ישר שתיים מתיישבות לידה והלב נחמץ- איך יש לה כוח ומעניין לה וחברות ושכנה קבועה שהן מכירות ונפגשות מלא ואיזה כיף לרדת ככה לגינה ולהרגיש כמו אירוע חברתי וקבוצת שוות שאפשר לדבר איתן ומבחינתי הגינה היא ממש סבל עדות לזה שאני פה כבר 6 שנים ולא מרגישה שייכת לכלום.אין לי בעיה שאני שונה וקצת "סנובית" ואחרת-זה דיי בהגדרה שלי, אבל להרגיש תלושה כ"כ זה מבאס, כולם נראים לי חד-גוניים ואותו דבר שם.

לי באופן אישי אין עצותדיאט ספרייט

כי אני גרועה בחברויות.

אבל הייתי רוצה להאיר לך כמה נקודות.

1 לפעמים את מוקפת חברות, ואף אחת לא חברה שלך, או חברה שלך באמת. הן במשחק הקבוצתי, הן מתחברות לכאורה אבל בפועל הן בודדות.

זו נקודה שאת צריכה לדעת שקיימת.

מה שרואים מכאן זה לא לאו דוקא מה שרואים משם.

2 כשרוצים להתחבר, צריך לקחת בחשבון גם את המחיר.

והמחיר הוא לא תמיד נעים.

זה דורש להשקיע, להתקשר, לתת מתנה קטנה.

אם המחיר לא שווה לך, אז תשמחי במה שיש.

במשפחה שמקיפה אותך ואותה את אוהבת.

המוו בהצלחה

נשמע שיש לך עולם פנימישוקולד פרה.

ושאת לא אוהבת שיחות של חולין ושל סתם.

גם אני לא מהאימהות שכולן משתוקקות להיות בקרבתן, אבל חשוב לי להאיר פנים לכל אחת. לא בשבילן דווקא, בשביל עצמי. להאיר פנים זה הדבר שהכי מזכיר לי את מי שאני, בלי כל העייפות, הדאגות, המשברים.

אני מאמינה בהארת פנים לא בשביל לזכות בתשומת לב, אלא בגלל שאת מאירה גם לתוכך.


אבל נשמע שמה שכואב לך זו התחושה שאת מחוץ לקליקה. כלומר לא היה אכפת לך להסתפק בשיחה קלילה, אם כולן היו פחות או יותר במצב שלך. ברגע שכולן דבוקה אחת- את מרגישה שהן מוותרות עלייך, וזה לא נעים.


הייתי מתחילה בסתם לחייך לתוך עצמך בתוך הסיטואציה של הלבד. במקום לשוטט עם העיניים החוצה, חייכי אל הכאב הזה. תהיי נינוחה עם עצמך גם אם כולן משהו אחד ואת אחרת. לא בגלל שאת שווה יותר או שהן שוות יותר,

אלא בגלל שככל שהעיניים יפנו החוצה זה יגרום לך לתלות את השלווה הפנימית שלך ביחס של אחרים.

וזה נכון שכולנו אנושיים ואוהבים להרגיש בנוח עם אחרים, ואוהבים להרגיש חשובים ונחשבים ושרואים אותנו

אבל כאן כאילו המציאות מזמנת לך- תאהבי את עצמך ככה. כשאת בצד.

וזה נורא קשה. בטח למי שלא מורגלת בזה.


אבל זאת מתנה בסוף. זו מתנה נדירה כי זה דורש תהליך לא קל בכלל. 

את רוצה?נעומית

לא נשמע שאת מעוניינת בסוג החברות הזה.

אם השכנות מדברות על הגן, הילדים, והחוגים. מזמינות משפחות וילדים ומגיעות למשפחות.

ואותך כל זה לא מעניין.

אז למה את רוצה?


אגב, אני איתך. אין לי חברות בסגנון הזה, ובגינה אפשר לנוח, לעבוד על משהו, לחשוב, לקרוא 

אני מצטרפת לחלק מהתחושותניק חדש2

אבל אני עושה הפרדה.

יש את חיי החברה שלי ויש את של הילדים.

בשבילי גן שעשועים זה עינוי.

כמו שכתבת. מי שמדברת איתי מרגיש שעושה לי טובה.

אני הולכת רק כדי לאוורר את הקטן שלי.

אבל בכל הזדמנות שבעלי מוכן לקחת במקומי אני קופצת על זה.

בקהילה הקודמת הייתי מאד מחוברת וקשורה. ואני בן אדם שכן יש סביבו אנשים בד"כ. אוהבים להקשיב לי ואני מצחיקה ברוב הפעמים.

אבל פה בישוב לא הולך.

ניסיתי להזמין לא זרמו. רק בפורים פעם אחת.

בשנתיים שאנחנו פה הוזמנו פעמיים ובאנו באהבה.


אבל- יש את חיי החברה של הילדים. הם לומדים פה יחד בבתי הספר. ואני מאפשרת..

יכולים לבוא אלי כמה שרוצים. הילדים יכולים ללכת אבל אני מגבילה אותם בזמנים.

הם מאד חברותיים. לא צריכים להיות כמוני.

וכן, זה דורש ממני הקרבה.

ולפעמים המון אוכל להגיש או לסדר או לצעוק הרבה כדי שיפסיקו להשתולל.

אבל זה עושה להם כ"כ טוב אז אני מוכנה לזה.

רק לגבי הקטע האחרון מסכימההבוקר יעלה

כדאי להתאמץ על זה, כי אם את לא חברותית לא בהכרח שהילדים שלך גם לא (לפותחת)

נגיד בעלי חווה את זה קשה שאצלו לא היו מזמינים אבל מסיבה אחרת, שאמא שלו חולת ניקיון.. 

יש לי כמה מחשבותבתאל1

א. לפעמים זה סוג האנשים שיש ..בשכונה יש כאלה. ואיו מה לעשות עם זה...

ב. בשביל חברות צריך לפעמים לצאת מאזור הנוחות...

ומה זה אומר? לארח ולהתארח גם כשפחות מתחשק אבל יש הזדמנות. לארח חברים, לשלוח את הילדים לחברים , להיות נוכחת בשיחות ולדבר גם על נושאים פחות מעניינים...ליזום קשר.

לא לכל אחד זה מתאים אבל זה ה'קנה לך חבר'...


אני חושבת שאם תביני את ההבדל בינך לאחרותאמאשוני

יהיה לך יותר קל להבין איפה להתאמץ ואיפה לשחרר.

בדקת פעם לעומק את נושא ההצפה שאת חווה לעיצעם קרובות?

זה משהו קודם כל להתמודד איתו מבפנים ולהבין מה המינון שעושה לך טוב.

את מוצפת מהר, ולכן צריכה להקשיב לכוחות וליכולות שלך.

שכנתך הסטייליסטית מן הסתם פחות יווה עומס חברתי ולכן יכולה להחזיק הרבה קשרים.

יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.

היתרון הוא שהיא תמיד תמצא עם מי להיות,

החיסרון הוא שקשה לה להסתפק במעט קשרים עמוקים, כדי להרגיש נחת ומיצוי היא צריכה להחזיק הרבה הרבה קשרים כל הזמן.

אצלך נניח לארח פעם ב.. מספיק לך לחודשיים,

היא גם אם היא אירחה שבת שעברה, בלי אורחים השבת היא תרגיש בודדה, כי היא לא יודעת "להסתפק" במעט.

אם היא רגילה שהבית שלה רכבת, אז כמה שעות של שקט בשבילה זה עינוי.

בקורונה הרבה אנשים כאלה נכנסו למצוקה.

לעומתם, אנשים שהעולם הפנימי שלהם היה מספיק עשיר, והם יודעים להנות ממעט קשרים, היו מרוצים הרבה יותר מהחיים.

את רואה אותה מהעיניים שלך ואומרת אם מסביבי היו מתיישבות שתי שכנות, הייתי מרוצה.

אבל כדי שיתישבו לידך שתי שכנות צריך להחזיק הרבה יותר קשרים וזה לא מתאים לכל אחד.


מציעה לך כשאת מסתכלת על אחרות, לקבל השראה כללית ולא לרדת לפרטים.

למשל אם את רואה שקבוצה מסויימת העולם שלה מורכב מדיבורים על הגננת וזה פחות הקטע שלך, אז אל תחפשי להיות חלק דווקא מהקבוצה הזאת.


אם מעניין אותך תרבות, תחפשי קבוצת שווים באיזורים האלו. למשל בספריה.

הרבה הורים שמקפידים לקחת את הילדים לספריה, הם הורים שקוראים בעצמם וככה תמצאי שפה יותר משותפת.


נגיד אצלי יש קבוצה של שכנות שהרבה עוסקות בהוראה, והרבה מהשיחות גולשות לשם וזה פחות מעניין אותי, אז אחרי התפילה כשאני רואה שהן מדברות, פחות אשקיע מאמץ להיכנס לשיחה גם אם הן מדברות על משהו אחר, כי מהר מאוד זה יגלוש לשם. וזה בסדר זכותן להתעסק בנושאין שקשורים ליומיום שלהם.


האם את משתתפת בחוגי ספורט? חוגים במתנס? זה יכול לפתוח אותך לקבוצות עניין נוספות.


לגבי הילדים, תחשבי מה מתאים לך ולהן ולא מה מתאים לשכונה.

אם מתאים לך לשלוח אותם לבד במדרגות, אחלה.

אם לא, אז מה שמתאים לך. זה שאחרים שולחים לבד במעלית, לא מעלה ולא מוריד.

שיעשו מה שטוב להם, ואת תעשי מה שטוב לך.


הילדים שלך אוהבים כדורגל? הם מתקרבים לגיל שהרבה בנים זה מה שהם עושים כל יום, כל היום.

אם הם אוהבים תקני להם כמה כדורים (יש ב30 שקל בחנויות סטוק זולות)

תקני בגדים נוחים, נעליים טובות וזה יכול להיות תעסוקה לכמה שנים.

בנוסף כל מה שקשור לרכיבה:

אופניים, רולרבליידס, קורקינט וכו'

יש איזורים בפארקים ייעודיים, אפשר לצאת לשם במקום לגינה הקרובה.

תגווני להן ולך עד שתמצאו את המקום שמתאים לכם לבלות בו אחר"צ.


אתם אוהבים חיות? אולי חיית מחמד יחסית פשוטה לגידול תביא עניין חיובי בתוך הבית. (נניח תוכי)

יש קצת סתירהממתקיתאחרונה

בפתיחה כתבת שהשיח ביניהן לא מעניין אותך- ילדים, גננות, חוגים.
ולקראת הסוף- זה חסר לך ואת רוצה להתחבר ולשוחח עם שכנות בגינה, כי זה באמת כיף.
אולי תכניסי לשיח איתן את תחומי העניין שלך? למשל, ספר טוב שקראת על חינוך ילדים?
או ספר ילדים מעניין שתביאי לגינה, "כי הבן שלך רצה" והן יראו, וישאלו ויתעניינו כנראה.
מניסיון, תבואי עם קופסאת פירות חתוכים שווים (אבטיח, מלון...)
תוך שניה ילדי הגינה סביבך, ואז את יוצרת גם קשר עם האימהות ומכאן המקום לשיחה וקירבה לא רחוק.
ובאסה שאין לך שכנה קרובה להזמין ולהיות מוזמנת. עכשיו קיץ, אולי יהיו אליכם מעברים חדשים? תגששי.
צריך תפילה

אני חייבת לקנות ולהתאים דיאפרגמההריון ולידה

אבל מבירור שעשיתי עולה 650 שח הייעוץ ועוד 390 הדיאפרגמה!! אין לי אפשרות כלכלית

הוצאתי הון על מניעות במהלך השנתיים האחרונות וכל דבר הסתבך וכרגע זאת הברירה היחידה!!

מה עושים?? 😩😭

כואב לשמועהמקורית

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים


 

 

 

אבל אני כבר עכשיו שנתיים אחרי לידההריון ולידה

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

אבל אחרי זה עדיין תצטרכי שוב מניעההמקורית

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

רק אומרת שכשאני הלכתי למתאמתאמא לאוצר❤

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...


ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

אני לא לוקחת אחריות על אחוזי המניעההמקורית
אצל כל אחת כמובן, רק משתפת מה אצלי

ברור! וטוב שאת כותבת!אמא לאוצר❤
פשוט חשוב לי להביא את הצד השני שכן יש אחוז מסוים של נשים קטן אומנם אבל שזה לא יהיה עבורם מניעה בכלל..
אני חושבת שאחרי פעם אצל מתאמת מבינים את העקרונות112233445566

אני אחרי לידה הלכתי שוב למתאמת ליתר בטחון,

אבל תכלס הרגשתי לפני שהצוואר מכוסה ושהיא יציבה בפנים. וזה גם מה שהיא בדקה

מנצלשת- מחפשת מתאמת רגישה ועדינה בירושליםאביגיל ##
לי מילר. מקבלת בבית זיתאוהבת את השבת
תודה.מחפשת בירושלים עצמהאביגיל ##
זה באמת יקר.. אני גם הןצאתי את זה עכשיו...אוהבת את השבת

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...


תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו


וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...


יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...


בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

המתאמות כן ממליצות על שימוש עם קוטל112233445566

להגנה מירבית

משנה מאוד!ממשיכה לחלום

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

הבנת לא נכוןאפונה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

קראתי באינטרנט שמחקרים עדכניים אומרים שדיאפרגמהאוהבת את השבת

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

מענייןאפונה
אשמח לקישור אם יש לך
האמת זה היה ממזמן, אחפש עוד מעט בע"האוהבת את השבת
זה באמת יקר וזה מבאס112233445566

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

 

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

 

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

יש מצב שיש לך רופאת נשים שמתאמת?שאלה גנים
לי (לאומית) הרופאת נשים התאימה ולא שילמתי על זה שקל
וואי זאת לא פעם ראשונה שאני קוראת על זה פה בפורוםפרח חדש

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

תגידי למזכירות שישאלו את הרופאהאיזמרגד1
הגיוני שהרופאה גם אם היא לא מתאמת בעצמה תדע מי כן
חיפשתי באינטרנטהשקט הזה

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב


03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי


אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו


תודה רבה!!פרח חדש
ד''ר חגית דאוםרק לרגע9

קשה למצוא תור, היא מקבלת במודיעין, תנסי להתקשר בימים שהיא מקבלת אולי יהיו ביטולים...

גם ד"ר רונית גלעדרק לרגע9

היא התאימה לי בפעם הראשונה.

היא מקבלת בירושלים אם אני לא טועה, תחפשי באתר של הכללית.

ואיך זה עובד, צריך להודיע לפני שזאת מטרת התור?פרח חדש

צריך להביא משהו מיוחד?

 

אצלי הרופאה אמרה להודיע מראששאלה גניםאחרונה

כי בהתאמה ראשונה זה לוקח שני תורים.

אין מה להביא מראש 

אולי יעניין אותך