אם כולם יהיו אגואיסטים גדולים - העולם שלנו יהיה מושלם. כי האידאליסט הטוב ביותר הוא בעצם אגואיסט.

אם אדם ירצה להיות עשיר גדול, הוא יצטרך לעבוד קשה בשביל לשפר את העולם ולהמציא משהו חדש שיעזור להרבה אנשים.

אם אדם ירצה שכולם יאהבו אותו, הוא יצטרך להיות נחמד ולעזור ולתת.

וכו' וכו'.

ולשאלתך - זה נכון שכאשר אני עושה מעשה טוב, זה גורם לי להרגשה טובה (ואולי זאת הסיבה שעשיתי את זה).

אבל עצם זה שבשביל להרגיש טוב אני מרגיש צורך לעזור לאחרים ולא למשל לראות סרט בזמן הזה - זה מה שמעיד עלי שאני אדם טוב.

אולי הסיפא שלך לא מדויקת? בהתחלה זה היה נשמע לי מאוד הגיוני..

אבל אולי לאותו אדם, שמרבה לעזור לאחרים, 

יש צורך שידעו שהוא אחד שעוזר, סוג של קבלת כבוד כזה, והערכה.. מה שהוא לא יוכל לקבל ממצב אחר של הנאה סתמית. 

ואהבתי את עניין האגואיזם..

אבל קל לראות אותם ולזהות אותם:

מי שעושה רק בשביל לקבל כבוד והערכה, ולא בשביל עצם הנתינה - ינסה תמיד להיות בפרונט, ידאג לספר לכולם על מה שהוא עושה, לא יעזור כאשר לא נלווה לזה פרסום ואהדה וכו'.

למשל מי שמתנדב בלארוז משלוחי אוכל ביום חמישי, רק בשביל לפגוש בנות ולהתחיל איתן - יהיה קל לראות שהוא מתעסק יותר בהן מאשר במשלוחים, וכאשר יבקשו ממנו לתת יד באיזה מחסן שבו אין בנות, הוא יביע התנגדות ויתמרמר.

לבני אדם הרצון הכי פנימי ועמוק הוא לעשות טוב.

זה לא אגואיסטיות. הנשמה רוצה להדמות לה' ורק לעשות טוב בלי שום קשר לתמורה

"אל תגיד אני אהיה נהג אוטובוס כי בזה אני רוצה להתפרנס, תגיד שתהיה נהג אוטובוס כי עם ישראל זקוק לנהגים טובים ומיומנים".

ובכן, זה יפה לבני עקיבא, במציאות זה פחות עובד כך.

יש אנשים מאוד מאוד עשירים שלא קמו בבוקר ואמרו "איך אני אתרום היום לעולם" אלא אמרו "איך אני יכול להתעשר", ודרך הרצון שלהם להתעשר הם שיפרו את העולם וקידמו אותו.

ברור שרוב העולם פועל מרצונות הרבה פחות עמוקים

ברור שגם שה ממש מקדם את העולם

ובכל זאת, גם כשמישהו מפתח משהו בשביל איזשהו אינטרס שלו, זה לא מנוגד לטבע הבסיסי הטוב שלו אלא סיבה חיצונית יותר לאותו מעשה.

לדוגמה אם יש לך חתונה ואין לך כח ללכת, ברור שזה שיהיה שם אוכל גורם לך ליותר חשק לבוא. זה לא אומר שאין בך רצון עמוק לקיים מצווה ולשמח חתן וכלה, אלא הרצון הזה לא התגלה במציאות והחשק לאוכל גרם לזה לצאת את הפועל.

מבינה אותי? מסכימה?

 אני לא בטוחה שהבנתי את עצמי וממש פתוחה לשנות את דעתי אם תשכנעי אותי

@פשוט אני..  הוא גבר כבר לפחות 35 להערכתי , ולא נראלי שהוא להוט לוותר על התואר 🤩🤩

פוי עליך, הזקנת אותי🤷🏼

לך שטוף את פיך במי סודה מהולים ברום ואז אשקול להגיב לך. וכבר נאמר בפסוק הידוע-

נצור מקלדתך מרע ודבריך מדבר מרמה .. 

ממ.. 🤔

עיין שם.

אני הוסמכתי לרבנות בגיל 20 וכעת אני בן 33 ועדין מרגיש בחיתולים...

וזה לא בגלל שאשתי הפקידה אותי לחתל את הילדים. למעשה אני די שמח על תיקון העוונות הכרוך בכך.

אבל אם נחפש אצל כל אדם, תראה שיש ל=בו משהו שמניע אותו.

וזה לשני הצדדים- לעשיית הטוב ולעשיית הרע.

אנשים שמקדישים מזמנם לעשיית טוב, אלה אנשים ש:

1) זו נטיית הלב שלהם בצורה מולדת. הם נולדו עם רגישות גבוהה לראיית צורך הזולת.

2) אנשים שעברו משהו בחיים שלהם וראו כמה כל עזרה חשובה.

3) אנשים שבחרו לידבוק במידותיו של הקב"ה.

ויש את רודפי הכבוד, שקלונם מתגלה בצורה כזו או אחרת... 

הייתה לי פעם שאלה דומה. אני זוכרת שישבתי ותהיתי לעצמי: אם אני נזהרת לא לפגוע במישהי בגלל שאני לא רוצה להכתים את הנשמה שלי ובגלל העולם הבא וכל זה... אז אני בעצם אנוכית. נכון שזה אינטרס רוחני אבל זה לא מסתדר לי. וזה באמת הטריד אותי מה זה טוב אמיתי? ואז קרה לי נס. היה שם פתק ממו מקופל שזרוק שם כבר כמה זמן, ופתאום באותו רגע ששאלתי את עצמי תשאלה התחשק לי לפתוח אותו. אני מרימה ופותחת את הקיפול ורואה שכתוב שם:

"אוהבי ה' שינאו רע"-

 .not me ה' care about 

.ppl who love Hashem hate bad, so ppl who love Hashem love good 

.just want good in the world, not about me doing good

חשבתי על זה וזה ענה לי תשובה מדוייקת. הרגשתי כאילו השם מדבר איתי וזו הרגשה הכי מתוקה בעולם. 

באמת מרגש

יש לי גם סיפור דומה .. בעצם כמה . 

אבל אני מעדיף לשתוק מכמה סיבות חח

קראתי את התגובה שלך ואני כזה .. "ענה לי על מה?.."

בודק את ההודעה שאליה הגבתי לך, עדין לא מבין...

ואז אומר לעצמי, אה רגע, נראלי שאני פתחתי את השרשור..

חחחח... 

אממ אם זה ענה לי? אין לי ספק שזו אמירה מאוד ברורה משמיים, קשה להתווכח עם זה .

אני אחד שמאמין מאוד ברמזים כאלה אז לחלוטין כן 🙂

התכוונתי שזה שאלה דומה, והתשובה שקיבלתי אולי יכולה לענות גם על השאלה שלך

או תחושת עייפות? או מיניות? ויצר הרע?

כל אלה ועוד וגם הרצון לעשות חסד הם כלים כדי שהעולם יוכל לתפקד ולהתקדם.

ומפה אפשר להגביה את הרצון הזה. 

לאכול ולישון בשביל כח לעבודת ה', להשתמש ביצר הרע כדי לבנות בתים, לעשות חסד וללמוד תורה כדי לעשות את ציווי המלך.

ואפשר להגביה עוד עד שכל מעשיך הגשמיים והרוחניים יהיו לייחד קוב"ה ושכינתיה מאהבת הבורא ויראתו.

רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו. (בראשית רבה ט ז)

"אמרי [אמרו] אז: הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר] העבירה, יצר המין, בעו רחמי, אימסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר בידם].

חבשוהו תלתא יומי [כלאו אותו, את היצר הרע הזה, שלושה ימים], איבעו ביעתא [הוצרכו לביצה טריה] בת יומא [יום] לחולה, ולא אשכחו [מצאו], שבטל יצר המין מן העולם ולא נוצרו עוד ביצים. אמרו: היכי נעביד [כיצד נעשה]? אם ניבעי פלגא [נבקש רק חצי] שיבטל חצי כוחו, יודעים אנו כי פלגא מרקיעא לא יהבי [מחצית דבר מן השמים אין נותנים]. מה עשו? כחלינהו לעיניה [עוורו את עיניו] של יצר רע זה, אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [הועיל הדבר בו, ביצר ששוב אין אדם מתגרה כל כך בקרובותיו] האסורות לו." (סנהדרין סד עם שטיינזלץ)

גם שאתה בוחר לתת לאחר אתה נותן לעצמך ,אבל הרצון של הנתינה תמיד שם .. וזה שאדם קם והוא פעיל ולא פסיבי, זה בסוף ה' יתן לך , כי אתה נותן לו(עני) כי פתח את ידו .. שזה ממש יד ה'..

ובעומק כל מה שאנחנו נותנים זה מה' הכסף.. ואפילו הכישרון שלנו זה ממנו.

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).