אני מרגישה כמו גוש לבה ניידת.
אין לי סבלנות לשוחח עם אנשים.
המוח שלי בגדול הפך לטייס אוטומטי.
לא זוכרת שסבלתי ככה בקיץ.
כאילו, אפילו המעבר בין האוטו הממוזג לבית ועד שהוא מתקרר קשה ומתיש אותי!
יש עוד מזדהים בקהל?
אני מרגישה כמו גוש לבה ניידת.
אין לי סבלנות לשוחח עם אנשים.
המוח שלי בגדול הפך לטייס אוטומטי.
לא זוכרת שסבלתי ככה בקיץ.
כאילו, אפילו המעבר בין האוטו הממוזג לבית ועד שהוא מתקרר קשה ומתיש אותי!
יש עוד מזדהים בקהל?
לא זכור לי כזה דבר בשנים האחרונות
אבל זה נראה לקראת סיום
אין סיכוי להתקלח כי המים רותחים....
אני מהדרום. חום בלתי נסבל ולחות מטורפת. בכל זאת ליד הים של רפיח....
אני לא זז מהבית
לק"י
לרוב הלילות נעימים.
השבוע היתה לחות נוראית, ואין ים....
ובנוסף חום אימים
שיש ים אבל אין ים. כלומר הים נמצא בעזה ועדיין אין איך להגיע אליו
מצדיעים לכם !!!
וכל הזמן חושבת על החיילים הגיבורים שבחום הזה מסתובבים בלבוש מלא עם ציוד עליהם ונלחמים בשבילנו.
אני כל היום חושב על החיילים. אני הולך מהבית לבית כנסת וכמעט מת מחום. הם נלחמים שעות ע"ג שעות בהרבה יותר לחות....
וב"ה הערב כבר היה פחות חם.
מה שכן אני מזיע ברמות, בלי שחם לי. ממש דביק ומעצבן.
יולי הוא החודש הכי חם. באוגוסט יש גל של לחות. 🥵
נרשמת הקלה כללית
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?