כל שבוע אנחנו מתאספים לשיעור עם חברה ישראלים בשלבי התחזקות. יש כיבוד על השולחן

החברה ברוך השם מברכים לפני  ולרוב שוכחים לברך אחרי. לפעמים זה גם קורה לי.

שמתי לב שזה קורה הרבה פעמים  אבל לא במזיד. בקיצור זה תופעה  אנושית שלדעתי נובעת מכך

שיש  התעלות רוחנית לפני שמכניסים לפה אוכל שבאה על חשבון הברכה בסוף.

אני חושב שהכיוון הנכון הוא באמת להתחזק בברכה אחרונה, אפשר בעזרת דברים מהסגנון שהזכרת בהודעה הראשונה

(בשולי הדברים - כלימוד זכות - מהתורה חובה לברך רק אחר לאחר שביעה מאכילת לחם, וכמדומה שעל זה כולם מקפידים. יש מחלוקת ראשונים האם ברכה לאחר אכילת שבעת המינים היא גם מהתורה, ולהלכה כנראה יותר מקובל שזה מדרבנן. ברכת בורא נפשות היא עוד דרגה אחת מתחת, כשמעיקר הדין ייתכן שהיא הייתה רשות)

המקור לברכה אחרונה זה 'ואכלת ושבעת וברכת'. המדרש אומר שישראל החמירו על עצמם עד כזית עד כביצה - כלומר שהם מודים על כך שהם פחות רעבים, אפילו כשהם לא שבעו לגמרי. זו ברכה על ארוחה

(ובפסוקים המטרה שלה היא 'השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך.. פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך')

ברכה ראשונה נובעת מ'אסור לאדם להנות מהעולם הזה ללא ברכה'. זו ברכה על ההנאה מהאוכל, מהטעם, מהמרקם וכו. זו לא ברכה על ארוחה, אלא על אוכל
 

מקרים של כיבוד וכדומה הם טריקיים - לא חושבים עליהם בתור ארוחה, אבל הם יכולים להפוך לתחליף לארוחה. חזל עשו סטנדרטיזציה וקבעו כמות בתור הגבול בין אוכל לארוחה. אבל זה רק טבעי שהברכה הראשונה תהיה אוטומטית (=על כל אוכל) והאחרונה פחות (=רק על ארוחה)

זה רשות?

כמובן, לא דן במישור פיסקת ההלכה.. רק מתעניין במקורות.

תודה רבה.

וכך פסק הרב עובדיה יוסף להלכה בהרבה מאוד מקומות (למשל יביע אומר חלק ט אורח חיים סימן צא), על פי הפרדס והרוקח ועוד ראשונים שכתבו כן

אתה מכיר ראשון שכתב במפורש שבורא נפשות זה מדרבנן ולא מנהג? (ולו מנהג שהפך לחובה עם הדורות, אפילו לא נקבל את הרב עובדיה והראשונים שהוא מביא שאומרים שהיא רק רשות)

הגמרא (בברכות מד) מביאה מחלוקת אמוראים על מה מברכים נפשות, כשכל אחד מוסיף על שלפניו, ורב אשי מסכם ש'כשהוא זוכר' הוא מברך אפילו אחר מים (כמו רב פפא שהוסיף הכי הרבה).  ובדף לז מובאת ברייתא שלפני אורז מברך מזונות ואחריו 'ולא כלום', והגרא מסביר בפשטות שבאמת בזמן הברייתא לא בירכו נפשות על אורז

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה